פרק י"ג, הלכות שכירות, ספר משפטים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַבְּהֵמָה אוֹכֶלֶת כָּל זְמַן שֶׁהִיא עוֹשָׂה בְּגִדּוּלֵי קַרְקַע, בֵּין בִּמְחֻבָּר בֵּין בְּתָלוּשׁ, וְאוֹכֶלֶת מִמַּשּׂוֹי שֶׁעַל גַּבָּהּ עַד שֶׁתִּהְיֶה פּוֹרֶקֶת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִטֹּל בְּיָדוֹ וְיַאֲכִילָהּ.
א. מִמַּשּׂוֹי. משא, מטען. עַד שֶׁתִּהְיֶה פּוֹרֶקֶת. עד שיפרקו ממנה את מה שעליה. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִטֹּל בְּיָדוֹ. אסור לבעל הבהמה להאכיל אותה מהמשא.
ב. כָּל הַמּוֹנֵעַ הַבְּהֵמָה מִלֶּאֱכֹל בִּשְׁעַת מְלָאכָה – לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ" (דברים כה,ד). אֶחָד הַשּׁוֹר וְאֶחָד כָּל מִינֵי בְּהֵמָה וְחַיָּה, בֵּין טְמֵאִים בֵּין טְהוֹרִים, וְאֶחָד הַדַּיִשׁ וְאֶחָד שְׁאָר כָּל הַמְּלָאכוֹת שֶׁל גִּדּוּלֵי קַרְקַע, וְלֹא נֶאֱמַר "שׁוֹר בְּדִישׁוֹ" אֶלָּא בַּהֹוֶה. וְהַחוֹסֵם אֶת הַפּוֹעֵל – פָּטוּר.
אֶחָד הַחוֹסֵם אוֹתָהּ בִּשְׁעַת מְלָאכָה וְאֶחָד הַחוֹסֵם אוֹתָהּ מִקֹּדֶם וְעָשָׂה בָּהּ מְלָאכָה וְהִיא חֲסוּמָה, אֲפִלּוּ חֲסָמָהּ בְּקוֹל – לוֹקֶה. שָׂכַר בְּהֵמָה וַחֲסָמָהּ וְדָשׁ בָּהּ – לוֹקֶה, וּמְשַׁלֵּם לַבְּעָלִים אַרְבַּעַת קַבִּין לְפָרָה וּשְׁלֹשֶׁת קַבִּין לַחֲמוֹר, שֶׁמִּשְּׁעַת מְשִׁיכָה נִתְחַיֵּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ, וְאֵינוֹ חַיָּב מַלְקוּת עַד שֶׁיָּדוּשׁ בָּהּ חֲסוּמָה.
ב. וְלֹא נֶאֱמַר שׁוֹר בְּדִישׁוֹ אֶלָּא בַּהֹוֶה. משום שהדבר הווה ומצוי. וְהַחוֹסֵם אֶת הַפּוֹעֵל. שמונע ממנו לאכול בשעת מלאכה כפי שמגיע לו על פי דין (כמבואר בפרק הקודם). פָּטוּר. שאיסור חסימה הוא בבעלי חיים ולא באדם.
אֲפִלּוּ חֲסָמָהּ בְּקוֹל לוֹקֶה. כגון שגער בה והבהילה כדי למנעה מלאכול. אַרְבַּעַת קַבִּין לְפָרָה וּשְׁלֹשֶׁת קַבִּין לַחֲמוֹר. שזהו שיעור האכילה היומי שמחויב השוכר לספק לבהמות אלו. שֶׁמִּשְּׁעַת מְשִׁיכָה נִתְחַיֵּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ וְאֵינוֹ חַיָּב מַלְקוּת עַד שֶׁיָּדוּשׁ בָּהּ חֲסוּמָה. אף על פי שהעושה מעשה שיש בו חיוב מלקות ובנוסף לכך התחייב על מעשה זה בתשלומים (כגון הקוצץ אילן חברו ביום טוב) דינו שלוקה ואינו משלם, זהו דווקא כשהתחייב במלקות ובתשלומים בבת אחת. אך במקרה זה מכיוון שחובת האכלת הבהמה שעבורה משלם לבעלים חלה עליו כבר משעת המשיכה (ראה הלכות שאלה ופיקדון א,ד), וחיוב המלקות חל עליו רק משעת הדישה, לוקה ומשלם (ראה הלכות גנבה ג,א-ב).
ג. יִשְׂרָאֵל הַדָּשׁ בְּפָרָתוֹ שֶׁל גּוֹי עוֹבֵר מִשּׁוּם 'בַּל תַּחְסֹם', וְגוֹי הַדָּשׁ בְּפָרָתוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ עוֹבֵר מִשּׁוּם 'בַּל תַּחְסֹם'.
אָמַר לַגּוֹי: 'חֲסֹם פָּרָתִי' וְדָשׁ בָּהּ, יָשַׁב לָהּ קוֹץ בְּפִיהָ וְדָשׁ בָּהּ וַהֲרֵי אֵינָהּ אוֹכֶלֶת, הִרְבִּיץ לָהּ אֲרִי מִבַּחוּץ אוֹ שֶׁהִרְבִּיץ בְּנָהּ מִבַּחוּץ, הָיְתָה צְמֵאָה וְאֵינוֹ מַשְׁקָהּ, פָּרַס עוֹר עַל גַּבֵּי הַדַּיִשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא תֹּאכַל – כָּל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אָסוּר, וְאֵינוֹ לוֹקֶה.
הָיָה הַדָּבָר שֶׁהִיא עוֹשָׂה בּוֹ רַע לִבְנֵי מֵעֶיהָ וּמַזִּיקָהּ, אוֹ שֶׁהָיְתָה חוֹלָה וְאִם תֹּאכַל תַּתְרִיז – מֻתָּר לְמָנְעָהּ, שֶׁלֹּא הִקְפִּידָה תּוֹרָה אֶלָּא עַל הֲנָיָתָהּ, וַהֲרֵי אֵינָהּ נֶהֱנֵית.
ג. יִשְׂרָאֵל הַדָּשׁ בְּפָרָתוֹ שֶׁל גּוֹי וכו'. איסור הלאו תלוי במי שדש ולא בזהותו של בעל הבהמה.
אָמַר לַגּוֹי חֲסֹם פָּרָתִי וְדָשׁ בָּהּ. שאמר לגוי לחסום פרתו, ולאחר מכן דש הגוי בתבואתו של הישראל (ראה ר"י שילת ברמב"ם מדויק; וביד"פ פירש שאמר לגוי לחסום ודש הישראל את התבואה, ואינו לוקה על כך משום שלא עשה הוא את מעשה החסימה). יָשַׁב לָהּ קוֹץ בְּפִיהָ. נכנס לפיה קוץ מאליו ומעכבה מלאכול. הִרְבִּיץ לָהּ אֲרִי מִבַּחוּץ. ומחמת הפחד נמנעת מלאכול. אוֹ שֶׁהִרְבִּיץ בְּנָהּ מִבַּחוּץ. ומחמת הגעגועים לבנה אינה אוכלת. הָיְתָה צְמֵאָה וְאֵינוֹ מַשְׁקָהּ. ומחמת הצימאון אינה אוכלת. אָסוּר וְאֵינוֹ לוֹקֶה. שבכל המקרים הללו האדם גרם בעקיפין לכך שהבהמה תיחסם ולא תאכל או שלא הסיר את מה שמפריע לה ומונע ממנה לאכול, ולכן יש בכך איסור אך אינו לוקה (ראה יד"פ).
תַּתְרִיז. תשלשל.
ד. פָּרָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה הַכֹּהֵן דָּשׁ בָּהּ בִּתְרוּמָה וּבִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל וַדַּאי, וְכֵן פָּרוֹת הַדָּשׁוֹת בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וּפָרוֹת הַמְהַלְּכוֹת עַל הַתְּבוּאָה לְפִי שֶׁיָּרַט לָהֶן הַדֶּרֶךְ – אֵינוֹ עוֹבֵר עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם 'בַּל תַּחְסֹם'; אֲבָל מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, אִם הָיוּ דָּשׁוֹת בִּתְרוּמוֹת וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי – מֵבִיא מְעַט מֵאוֹתוֹ הַמִּין וְתוֹלֶה לָהֶן בִּקְלַסְטֵרִין שֶׁבְּפִיהֶן.
ד. לְפִי שֶׁיָּרַט לָהֶן הַדֶּרֶךְ. תעו בדרכן ואגב כך הלכו על התבואה. אֵינוֹ עוֹבֵר עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם בַּל תַּחְסֹם. שאסור לכהן להאכיל בהמה של ישראל תרומה (ראה הלכות תרומות ט,ז), ואין איסור זה נדחה מפני איסור 'לא תחסום'. ומעשר שני אינו בכלל הכתוב "בדישו" מפני שהוא ממון גבוה. וכן הפרות שתעו בדרכן אין זה בכלל "בדישו", שאין זה בכלל דישה (ראה תוספות ומאירי לבבא מציעא צ,א). אֲבָל מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. שלא יהיה נראה כאילו הוא חוסם אותה ועובר על האיסור (ובפרות שתעו בדרך אין מראית העין). מֵבִיא מְעַט מֵאוֹתוֹ הַמִּין וְתוֹלֶה לָהֶן בִּקְלַסְטֵרִין. מביא תבואה של חולין מאותו סוג שהבהמה דשה בו ומניח מעט בכיס העשוי כעין שק שתולים על צוואר הבהמה כדי שתוכל לאכול.
ה. הַדָּשׁ בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל דְּמַאי וּבִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי וּבְגִדּוּלֵי תְּרוּמָה – עוֹבֵר מִשּׁוּם "לֹא תַחְסֹם" (דברים כה,ד).
ה. בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל דְּמַאי וכו'. תרומות ומעשרות שהופרשו מתבואת עמי הארץ שלא ידוע אם עושרה, וגזרו חכמים להפריש ממנה תרומות ומעשרות מספק (ראה הלכות מעשר ט,א-ב). וּבְגִדּוּלֵי תְּרוּמָה. תרומה שנזרעה בקרקע וגזרו חכמים על הצומח ממנה שיהא אסור כתרומה (ראה הלכות תרומות יא,כא). עוֹבֵר מִשּׁוּם לֹא תַחְסֹם. משום שמן התורה תבואה זו מותרת באכילה ורק חכמים הם שגזרו עליה איסור, ואין גזרת חכמים דוחה את איסור 'לא תחסום'. ותולה בצוואר הבהמה כיס ומניח בו תבואה מותרת מאותו המין, ונמצא שאינו זומם את הבהמה ואינו מאכילה ממה שאסרו חכמים (ראה שם הכ"ח).
ו. רַשַּׁאי בַּעַל הַבַּיִת לְהַרְעִיב פָּרָתוֹ וּלְסַגְּפָהּ כְּדֵי שֶׁתֹּאכַל הַרְבֵּה בְּעֵת שֶׁדָּשָׁה, וְרַשַּׁאי הַשּׂוֹכֵר לְהַאֲכִילָהּ פְּקִיעֵי עָמִיר כְּדֵי שֶׁלֹּא תֹּאכַל הַרְבֵּה מִן הַדַּיִשׁ.
כַּיּוֹצֵא בּוֹ רַשַּׁאי בַּעַל הַבַּיִת לְהַשְׁקוֹת פּוֹעֲלִין יַיִן כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאכְלוּ עֲנָבִים הַרְבֵּה, וְרַשָּׁאִין הַפּוֹעֲלִין לִטְבֹּל פִּתָּן בְּצִיר כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלוּ עֲנָבִים הַרְבֵּה.
אֲבָל אֵין הַפּוֹעֵל רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ בַּלַּיְלָה וּלְהַשְׂכִּיר עַצְמוֹ בַּיּוֹם, אוֹ לָדוּשׁ בְּפָרָתוֹ עַרְבִית וּלְהַשְׂכִּירָהּ שַׁחֲרִית, וְלֹא יִהְיֶה מַרְעִיב וּמְסַגֵּף עַצְמוֹ וּמַאֲכִיל מְזוֹנוֹתָיו לְבָנָיו, מִפְּנֵי גֵּזֶל מְלַאכְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, שֶׁהֲרֵי יִכְשַׁל כֹּחוֹ וְתֶחֱלַשׁ דַּעְתּוֹ, וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלַאכְתּוֹ בְּכֹחַ.
ו. רַשַּׁאי בַּעַל הַבַּיִת. לפני שמשכיר פרתו לאחר. וְרַשַּׁאי הַשּׂוֹכֵר לְהַאֲכִילָהּ פְּקִיעֵי עָמִיר וכו'. השוכר את הפרה רשאי להאכיל אותה אלומות של קש לפני הדישה כדי שתאכל פחות בעת הדישה.
כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאכְלוּ עֲנָבִים הַרְבֵּה. בשעה שעושים מלאכתם בכרם. לִטְבֹּל פִּתָּן בְּצִיר. נוזל המופרש מדגים כבושים. ציר זה מנקה את המעיים ומאפשר לאכול יותר, ולא ניתן לשתותו בפני עצמו ולכן מטבלים אותו בפת (ראה פה"מ ברכות ו,ז). ומותר לפועלים לאכול ציר זה קודם שמתחילים את עבודתם בכרם.
ז. כְּדֶרֶךְ שֶׁמֻּזְהָר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא יִגְזֹל שְׂכַר עָנִי וְלֹא יְעַכְּבֶנּוּ, כָּךְ הֶעָנִי מֻזְהָר שֶׁלֹּא יִגְזֹל מְלֶאכֶת בַּעַל הַבַּיִת וְיִבָּטֵל מְעַט בְּכָאן וּמְעַט בְּכָאן, וּמוֹצִיא כָּל הַיּוֹם בִּמְאֵרָה, אֶלָּא חַיָּב לְדַקְדֵּק עַל עַצְמוֹ בַּזְּמַן; הֲרֵי הִקְפִּידוּ חֲכָמִים עַל בְּרָכָה רְבִיעִית שֶׁל בִּרְכַּת מָזוֹן שֶׁלֹּא יְבָרֵךְ אוֹתָהּ.
וְכֵן חַיָּב לַעֲבֹד בְּכָל כֹּחוֹ; הֲרֵי יַעֲקֹב הַצַּדִּיק אוֹמֵר: "כִּי בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן" וכו' (בראשית לא,ו), וּלְפִיכָךְ נָטַל שְׂכַר זֹאת אַף בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד" וכו' (שם ל,מג).
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן

ז. כְּדֶרֶךְ שֶׁמֻּזְהָר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא יִגְזֹל שְׂכַר עָנִי. שכר שכיר, שבדרך כלל העני משכיר את עצמו למלאכה, וכן הוא לשון הכתוב: "לא תעשוק שכיר עני ואביון" (דברים כד,יד ורמב"ן שם). וּמוֹצִיא כָּל הַיּוֹם בִּמְאֵרָה. מבזבז את יומו בבטלה ומחסר את ממונו של בעל הבית (ראה דברים כח,כ ורש"י וראב"ע שם). הֲרֵי הִקְפִּידוּ חֲכָמִים עַל בְּרָכָה רְבִיעִית שֶׁל בִּרְכַּת מָזוֹן שֶׁלֹּא יְבָרֵךְ אוֹתָהּ. שהפועל בשעת מלאכתו פטור מברכה זו ומקצר את הברכה השנייה והשלישית משום ביטול מלאכה (ראה הלכות ברכות ב,ב).

תקציר הפרק 

🤔 למה כלבים משטרתיים היו מעדיפים לעבוד בחקלאות?
סוחרי הסמים בישראל פוחדים בעיקר מכלבי הגישוש המשטרתיים שאחראים לתפיסה של כשליש מכלל הסמים המוברחים. בניסיון להקשות על איתור הסמים, החלו הסוחרים לפזר פפריקה חריפה, פלפל שחור, כמון, מרק עוף, ואפילו עצמות בקר כדי לטשטש את הריח ולבלבל את הכלבים. האם כלב שמצא מצבור סמים "מתובל" בעצמות זכאי ליהנות מהן, מדין "לא תחסום שור בדישו"? – דין זה חל כל "כל מיני בהמה וחיה, בין טמאים וטהורים", והוא מתייחס לא רק לדיש אלא לכל המלאכות שהיא עושה בגידולי קרקע (ולכן מותר לבהמה לאכול מהמשא שעליה – הלכות א-ב), אך לא לבשר. מצטערים, כלב משטרתי יקר, תיאלץ להסתפק בבונזו… 🐕

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שכירות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מותר לפועל לאכול בייגלה ובוטנים על מנת שיצמא וישתה הרבה יין משל בעלים?

2.מותר למורה לעסוק בתורה וגמ"ח כל הלילה כשלמחרת יגיע לעבודה כשהוא עייף?

3.האם מותר לעובד שבעל הבית לא מתייחס אליו יפה להחזיר לו ולעבוד בעצלתיים?

תשובות
1.כן
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן