פרק י"ג, הלכות שכנים, ספר קניין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַנּוֹתֵן מַתָּנָה – אֵין בָּהּ דִּין בֶּן הַמֶּצֶר. הָיָה כָּתוּב בִּשְׁטַר מַתָּנָה שֶׁאַחֲרָיוּת מַתָּנָה זוֹ עַל הַנּוֹתֵן – יֵשׁ בָּהּ דִּין בֶּן הַמֶּצֶר; הוֹאִיל וְיֵשׁ בָּהּ אַחֲרָיוּת, מְכִירָה הִיא, וְלֹא כָּתַב מַתָּנָה אֶלָּא לְבַטֵּל זְכוּת בֶּן הַמֶּצֶר. וְכַמָּה נוֹתֵן לוֹ? מַה שֶּׁהוּא שָׁוֶה.
א. אֵין בָּהּ דִּין בֶּן הַמֶּצֶר. שהנותן מתנה מעוניין לתתה דווקא למקבל ולא לאדם אחר, ולכן לא שייך במקרה זה עשיית הישר והטוב לגבי בן המצר. שֶׁאַחֲרָיוּת מַתָּנָה זוֹ עַל הַנּוֹתֵן. שאם ייטלוה ממנו ייתן לו דמיה. הוֹאִיל וְיֵשׁ בָּהּ אַחֲרָיוּת מְכִירָה הִיא וְלֹא כָּתַב מַתָּנָה אֶלָּא לְבַטֵּל זְכוּת בֶּן הַמֶּצֶר. שאין דרך הנותנים לקבל אחריות על המתנה, ומן הסתם נתן לו במתנה כדי להערים על בן המצר. וְכַמָּה נוֹתֵן לוֹ מַה שֶּׁהוּא שָׁוֶה. כשאין הלוקח מודה שמדובר במכירה וממילא אינו נוקב בסכום ששילם, בן המצר נותן למקבל מתנה זו את שווייה.
ב. אָמַר הַלּוֹקֵחַ: 'כֵּן הוּא, וְהַעֲרָמָה עָשִׂינוּ, וּמְכִירָה הִיא, בְּכָךְ וְכָךְ קְנִיתִיהָ' – נִשְׁבָּע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ וְנוֹטֵל, כְּדִין הַשְּׁלוּחִין. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁצָּרִיךְ לִטְעֹן דָּמִים שֶׁהֵן רְאוּיִים אוֹ יָתֵר מְעַט. אֲבָל אִם אָמַר עַל שָׁוֶה מֵאָה: 'בְּמָאתַיִם קָנִיתִי' – אֵינוֹ נֶאֱמָן.
ב. נִשְׁבָּע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ. בעודו אוחז ספר תורה בידו (הלכות שבועות יא,ח). כְּדִין הַשְּׁלוּחִין. משום שהקונה הוא כשלוחו של בן המצר (כדלעיל יב,ה), הרי עליו להישבע שאינו מרמה את בן המצר, כדין שליח הנשבע שלא גזל את שולחו (ראה הלכות שלוחין ושותפין ט,ה). אֲבָל אִם אָמַר עַל שָׁוֶה מֵאָה בְּמָאתַיִם קָנִיתִי אֵינוֹ נֶאֱמָן. אפילו בשבועה, שחזקה היא שאין אדם קונה קרקע בכפול משווייה ואם נאמין למקבל במקרה זה, יהיה אדם מוכר במתנה והמקבל מערים שקנאה בסכום גדול (מ"מ).
ג. הָיָה כָּתוּב בִּשְׁטַר מַתָּנָה: 'וְקִבַּלְתִּי עָלַי אַחֲרָיוּת מַתָּנָה זוֹ, שֶׁאִם תֵּצֵא מִיָּדוֹ אֶתֵּן לוֹ מָאתַיִם' – נוֹתֵן לוֹ בֶּן הַמֶּצֶר מָאתַיִם וְאַחַר כָּךְ מְסַלְּקוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ שָׁוָה אֶלָּא מָנֶה.
ג. וְקִבַּלְתִּי עָלַי אַחֲרָיוּת מַתָּנָה זוֹ שֶׁאִם תֵּצֵא מִיָּדוֹ אֶתֵּן לוֹ מָאתַיִם. שהנותן קיבל עליו אחריות לתת למקבל כפול משווייה. נוֹתֵן לוֹ בֶּן הַמֶּצֶר מָאתַיִם וכו'. משום שמן הסתם לא קיבל הנותן אחריות בסכום כפול מהסכום שקיבל עבור הקרקע, וזה מה ששילם המקבל.
ד. הֶחֱלִיף חָצֵר בְּחָצֵר – אֵין בּוֹ דִּין בַּעַל הַמֶּצֶר. הֶחֱלִיף חָצֵר בִּבְהֵמָה אוֹ בִּשְׁאָר מִטַּלְטְלִין – רוֹאִין דְּמֵי אוֹתָהּ הַבְּהֵמָה אוֹ אוֹתָן הַמִּטַּלְטְלִין, וְנוֹתֵן לוֹ בֶּן הַמֶּצֶר וּמְסַלְּקוֹ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר לוֹ: 'תֵּן לִי כְּמִין שֶׁלָּקַחְתִּי בּוֹ', שֶׁזּוֹ הַעֲרָמָה הִיא, וְאֵינָהּ מוֹעֶלֶת כְּלוּם.
ד. אֵין בּוֹ דִּין בַּעַל הַמֶּצֶר. שדרך אנשים להקפיד על שימוש בחצר מסוימת והמוכר מעוניין דווקא בחצר שקיבל בתמורה לחצר זו (מ"מ). הֶחֱלִיף חָצֵר בִּבְהֵמָה אוֹ בִּשְׁאָר מִטַּלְטְלִין וכו'. משום שאין דרך אנשים להקפיד על בהמה מסוימת או חפצים מסוימים, יש בחליפין אלו דין בן המצר. וְאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר לוֹ תֵּן לִי כְּמִין שֶׁלָּקַחְתִּי בּוֹ. אין הקונה יכול לדרוש מבן המצר שייתן לו בהמה או מיטלטלין בדומה למה שנתן בתמורה לחצר זו. שֶׁזּוֹ הַעֲרָמָה הִיא וְאֵינָהּ מוֹעֶלֶת כְּלוּם. שדרישתו מבן המצר לשלם לו כפי שהוא שילם היא ניסיון למנוע את בן המצר מלקנות את הקרקע, ומשום שאין דרך אנשים להקפיד על בהמה או מיטלטלין, אין שומעים לו.
ה. מָכַר לוֹ קַרְקַע מְעַט בְּאֶמְצַע שָׂדֵהוּ, וְאַחַר כָּךְ מָכַר לוֹ קַרְקַע בְּצַד אוֹתָהּ שֶׁבָּאֶמְצַע – רוֹאִין: אִם אוֹתוֹ הַמְּעַט שֶׁמָּכַר לוֹ תְּחִלָּה הוּא עִדִּית אוֹ זִבּוּרִית לְגַבֵּי זֹאת הַקַּרְקַע שֶׁמָּכַר לוֹ בָּאַחֲרוֹנָה – זָכָה הַלּוֹקֵחַ, וְאֵין בֶּן הַמֶּצֶר יָכוֹל לְסַלְּקוֹ, שֶׁהֲרֵי הוּא עַצְמוֹ בֶּן הַמֶּצֶר הוּא מִפְּנֵי אוֹתוֹ הַמְּעַט שֶׁקָּנָה בָּאֶמְצַע; וְאִם אוֹתוֹ הַמְּעַט כְּמוֹ זֹאת שֶׁמָּכַר לוֹ בַּסּוֹף בְּצִדּוֹ – הֲרֵי זֶה מַעֲרִים, וּבֶן הַמֶּצֶר מְסַלֵּק אוֹתוֹ מִן הַשָּׂדֶה שֶׁקָּנָה בַּסּוֹף.
ה. קַרְקַע בְּצַד אוֹתָהּ שֶׁבָּאֶמְצַע. והיא גובלת בשדה של בעל המצר. עִדִּית. משובחת. זִבּוּרִית. גרועה. זָכָה הַלּוֹקֵחַ. מכיוון שהיא שונה בטיבה מהקרקע שקנה בראשונה אין להניח שקנה אותה רק כדי להערים ולקנות אחר כך את שאר השדה.
ו. הַמּוֹכֵר עַל תְּנַאי, בֵּין שֶׁהִתְנָה מוֹכֵר בֵּין שֶׁהִתְנָה לוֹקֵחַ – אֵין בֶּן הַמֶּצֶר יָכוֹל לְסַלְּקוֹ, עַד שֶׁיִּתְקַיְּמוּ הַתְּנָאִין וְיִזְכֶּה הַלּוֹקֵחַ בַּקַּרְקַע וְלֹא תִּשָּׁאֵר בָּהּ עִלָּה כְּלָל, וְאַחַר כָּךְ יְסַלֵּק אוֹתוֹ.
ו. וְלֹא תִּשָּׁאֵר בָּהּ עִלָּה כְּלָל. לא יהיו עוד טענות בנוגע למכירה, שרק כאשר המכירה נשלמת יכול בן המצר לסלק את הקונה.
ז. הַלּוֹקֵחַ שֶׁבָּנָה וְהִשְׁבִּיחַ, אוֹ סָתַר וְהִפְסִיד – בֶּן הַמֶּצֶר מְסַלְּקוֹ, וְנוֹתֵן לוֹ דָּמִים הָרְאוּיִין לוֹ, וַהֲרֵי הוּא בְּכָל מַעֲשָׂיו כְּמוֹ הַשָּׁלִיחַ. וְכֵן אִם לָוָה הַלּוֹקֵחַ קֹדֶם שֶׁיְּסַלֵּק אוֹתוֹ בֶּן הַמֶּצֶר, וְסִלְּקוֹ בֶּן הַמֶּצֶר – אֵין בַּעַל חוֹב שֶׁלּוֹ טוֹרֵף מִיַּד בֶּן הַמֶּצֶר.
זֶה הוּא הָעִקָּר בְּכָל אֵלּוּ הַדִּינִים, שֶׁכָּל הַלּוֹקֵחַ בְּצַד מֶצֶר חֲבֵרוֹ – הֲרֵי הוּא כְּמוֹ שָׁלִיחַ לַחֲבֵרוֹ, וּלְתַקֵּן שְׁלָחוֹ וְלֹא לְעַוֵּת. לְפִיכָךְ, אִם הִשְׁבִּיחַ – נוֹטֵל הַהוֹצָאָה; וְאִם הִפְסִיד וְחָפַר וְהָרַס אוֹ אָכַל פֵּרוֹת – מְנַכִּין לוֹ מִן הַדָּמִים.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמְּחַשְּׁבִין לוֹ הַפֵּרוֹת? בְּשֶׁאֲכָלָן אַחֲרֵי שֶׁבָּא בֶּן הַמֶּצֶר וְהֵבִיא מָעוֹת לְסַלְּקוֹ. אֲבָל כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁאָכַל מִקֹּדֶם – שֶׁלּוֹ הוּא אוֹכֵל, וְאֵין מְחַשְּׁבִין אוֹתָן.
ז. וְנוֹתֵן לוֹ דָּמִים הָרְאוּיִין לוֹ. כמבואר בפסקה הבאה. אִם לָוָה הַלּוֹקֵחַ קֹדֶם שֶׁיְּסַלֵּק אוֹתוֹ בֶּן הַמֶּצֶר. ובדרך כלל אם אין ללווה נכסים לשלם חובו, רשאי המלווה לגבות את חובו מקרקעו של הלווה אף לאחר שמכרה משום שהשתעבדה לגביית החוב (ראה הלכות מלווה ולווה יח,א). אֵין בַּעַל חוֹב שֶׁלּוֹ טוֹרֵף מִיַּד בֶּן הַמֶּצֶר. מכיוון שבן המצר אינו נחשב כקונה מאת הלווה, אלא הקונה נחשב שליחו.
אִם הִשְׁבִּיחַ נוֹטֵל הַהוֹצָאָה. הקונה מקבל את ההוצאות ששילם עבור השבחת הקרקע, אך לא את מלוא תוספת השווי של הקרקע כתוצאה מהשבחתה (ראה לח"מ). מְנַכִּין לוֹ מִן הַדָּמִים. בן המצר מפחית את דמי הקלקול או אכילת הפירות ממחיר הקרקע.
אֲבָל כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁאָכַל מִקֹּדֶם שֶׁלּוֹ הוּא אוֹכֵל. שכל עוד לא בא בן המצר לקנות את השדה, הרי היא של הקונה וזכות אכילת הפירות שלו.
ח. אֶחָד שֶׁלָּקַח מִשְּׁנַיִם שָׂדֶה אַחַת, וּבָא בַּעַל הַמֶּצֶר לְסַלְּקוֹ מֵחֶצְיָהּ בִּלְבַד שֶׁלָּקַח מִן הָאַחֵר – אֵינוֹ יָכוֹל, אֶלָּא אוֹ מְסַלְּקוֹ מִכֻּלָּהּ אוֹ מַנִּיחַ כֻּלָּהּ. אֲבָל הַמּוֹכֵר קַרְקַע לִשְׁנַיִם – יֵשׁ לְבַעַל הַמֶּצֶר לְסַלֵּק שְׁנֵיהֶם אוֹ לְסַלֵּק אֶחָד וּלְהַנִּיחַ אֶחָד.
ח. וּבָא בַּעַל הַמֶּצֶר לְסַלְּקוֹ מֵחֶצְיָהּ בִּלְבַד שֶׁלָּקַח מִן הָאַחֵר. שלגבי חצי זה בלבד הוא בן המצר. אֵינוֹ יָכוֹל אֶלָּא אוֹ מְסַלְּקוֹ מִכֻּלָּהּ אוֹ מַנִּיחַ כֻּלָּהּ. שאין בהשארת אדם עם חצי קרקע עשיית הטוב והישר (ערוה"ש חו"מ קעה,ט), או משום שמדובר בעסקה אחת ואי אפשר לבטל את חצייה בלבד.
ט. בֶּן הַמֶּצֶר שֶׁבָּא לְסַלֵּק אֶת הַלּוֹקֵחַ, וְקֹדֶם שֶׁיְּסַלְּקוֹ מָכַר אֶת הַשָּׂדֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַל הַמֶּצֶר – אִבֵּד אֶת זְכוּתוֹ.
י. שָׁלִיחַ שֶׁמָּכַר, וַהֲרֵי הוּא בַּעַל הַמֶּצֶר – אֵינוֹ מְסַלֵּק אֶת הַלּוֹקֵחַ, שֶׁהֲרֵי הוּא מָכַר לוֹ, וְאֵין לְךָ מְחִילָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ.
י. שָׁלִיחַ שֶׁמָּכַר וַהֲרֵי הוּא בַּעַל הַמֶּצֶר. בעל השדה שלח את בעל המצר שלו למכור את השדה הגובלת בשדהו.
יא. בַּעַל חוֹב שֶׁל מוֹכֵר שֶׁטָּרַף הַשָּׂדֶה מִיַּד בַּעַל הַמֶּצֶר – הֲרֵי בַּעַל הַמֶּצֶר חוֹזֵר וְנוֹטֵל מִן הַלּוֹקֵחַ שֶׁסִּלְּקוֹ, וְהַלּוֹקֵחַ חוֹזֵר וְנוֹטֵל מִן הַמּוֹכֵר.
יא. בַּעַל חוֹב שֶׁל מוֹכֵר שֶׁטָּרַף הַשָּׂדֶה מִיַּד בַּעַל הַמֶּצֶר. לאחר שסילק בן המצר את הלוקח, בא בעל חוב של בעל הקרקע לגבות את חובו מקרקע זו שהייתה משועבדת לחוב. הֲרֵי בַּעַל הַמֶּצֶר וכו'. אף שהקונה נחשב שליחו של בעל המצר (לעיל ה"ז), אין הוא שליחו ממש, ויש לו אחריות על המכירה ולכן יכול בעל המצר לתבוע ממנו שישלם לו את דמי השדה שנטרפה ממנו (או"ש, וראה כס"מ).
יב. כָּל בַּעַל חוֹב שֶׁטָּרַף בְּחוֹבוֹ – יֵשׁ לְבַעַל הַמֶּצֶר לְסַלְּקוֹ; לֹא יִהְיֶה כֹּחַ הַטּוֹרֵף גָּדוֹל מִכֹּחַ הַלּוֹקֵחַ. וְאִם יִרְצֶה הַנִּטְרָף לִתֵּן הַדָּמִים שֶׁהָיוּ עָלָיו חוֹב – תַּחֲזֹר לוֹ שָׂדֵהוּ לְעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ.
יב. יֵשׁ לְבַעַל הַמֶּצֶר לְסַלְּקוֹ. בעל המצר יכול לתת מעות שווי השדה לבעל החוב, ולסלקו מן השדה שטרף. לֹא יִהְיֶה כֹּחַ הַטּוֹרֵף גָּדוֹל מִכֹּחַ הַלּוֹקֵחַ. ולכן כשם שיש בכוחו של בעל המצר לסלק את הקונה, כך יש בכוחו לסלק את בעל החוב הטורף את הקרקע בגביית חוב. וְאִם יִרְצֶה הַנִּטְרָף לִתֵּן הַדָּמִים וכו'. אף לאחר שסילק בן המצר את בעל החוב, אם בעל השדה המקורי רוצה לשלם לבן המצר את הכסף ששילם לבעל החוב השדה חוזרת לידיו. וטעם הדבר שלא יהיה כוח בן המצר יפה מכוח בעל חוב, וכשם שמבעל חוב הקרקע חוזרת, כך גם מבן המצר. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. שלבעלים יש תמיד את הזכות לשלם את חובם ולקבל בחזרה את הקרקע שנגבתה מהם משום ועשית הישר והטוב (הלכות מלווה ולווה כב,טז).
יג. קָטָן שֶׁהָיָה בֶּן הַמֶּצֶר, וְרָאוּ בֵּית דִּין שֶׁזְּכוּת הִיא לוֹ – מְסַלְּקִין לוֹ אֶת הַלּוֹקֵחַ, אוֹ יִטְּלוּ לוֹ חֵלֶק עִם שְׁאָר בַּעֲלֵי הַמֶּצֶר, כְּמוֹ שֶׁיִּרְאוּ.
יג. מְסַלְּקִין לוֹ אֶת הַלּוֹקֵחַ. מפני שהקטן לא יודע לתבוע בעצמו. אוֹ יִטְּלוּ לוֹ חֵלֶק עִם שְׁאָר בַּעֲלֵי הַמֶּצֶר. במקרה שיש עוד בעלי מצר לקרקע שנמכרה.
יד. בַּעַל שֶׁהָיְתָה אִשְׁתּוֹ בֶּן הַמֶּצֶר – הֲרֵי זֶה מְסַלֵּק אֶת הַלּוֹקֵחַ; שֶׁכָּל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ בִּרְשׁוּתוֹ, וְכָל זְכוּת שֶׁתָּבֹא לָהּ – זְכוּת הִיא לוֹ. אֲפִלּוּ קָנוּ מִיַּד אִשְׁתּוֹ שֶׁמָּחֲלָה בִּזְכוּת זוֹ לַלּוֹקֵחַ – אֵינוֹ מוֹעִיל, אֶלָּא הַבַּעַל מְסַלְּקוֹ.
עָמְדָה הָאִשָּׁה מִדַּעְתָּהּ וְסִלְּקָה אֶת הַלּוֹקֵחַ, וְכֵן הָעֶבֶד שֶׁהָיָה נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּנִכְסֵי אֲדוֹנָיו שֶׁסִּלֵּק אֶת הַלּוֹקֵחַ: אִם רָצָה הַבַּעַל אוֹ הָאָדוֹן – מְקַיֵּם עַל יְדֵיהֶן; וְאִם רָצָה – לֹא יְקַיֵּם, וְתַחֲזֹר לַלּוֹקֵחַ, וְיַחֲזִיר הַדָּמִים.
יד. בַּעַל שֶׁהָיְתָה אִשְׁתּוֹ בֶּן הַמֶּצֶר. שקרקע הסמוכה לקרקע שהביאה עמה בנישואיה עומדת למכירה. אֲפִלּוּ קָנוּ מִיַּד אִשְׁתּוֹ שֶׁמָּחֲלָה בִּזְכוּת זוֹ לַלּוֹקֵחַ. שעשו קניין על כך שהיא מוחלת על זכות בן המצר, ובדרך כלל קניין כזה מועיל לבטל את זכות בן המצר (לקמן יד,ב). אֵינוֹ מוֹעִיל. שאין במחילת האישה כדי להפסיד את בעלה מזכויותיו בקרקע.
וְסִלְּקָה אֶת הַלּוֹקֵחַ. במקום הבעל, מדין בן המצר. אִם רָצָה הַבַּעַל אוֹ הָאָדוֹן וכו'. שלבעל או לאדון יש זכות להחליט אם מעוניין לקיים את העסקה שעשתה אשתו או שעשה עבדו (ראה הלכות מכירה ל,ב-ג).

תקציר הפרק 

🤔 האם ניתן לכפות אדם לתת מתנה לאדם מסוים?
בפרקים הקודמים ראינו שלבן המצר יש זכות קדימה ברכישה של השדה הגובל בשדהו מדין "ועשית הישר והטוב". האם דין זה עלול לחול גם על מתנה? האם ניתן להתערב ולכפות על אדם להעניק את שדהו במתנה דווקא לבן המצר? – התשובה, לשמחתו של בעל השדה, היא לא. "הנותן מתנה – אין בה דין בן המצר" (הלכה א). למה? שכן הנותן מתנה מעוניין לתת אותה דווקא למקבל ולא לבן המצר 🎁

🤷‍ טורף-העל, הטורף והנטרף
ספוילר: חשבתם שטורפים ונטרפים יש רק בסרטים של נשיונל גאוגרפיק? טעיתם! יש גם בהלכות שכנים! – בבקשה: "כל בעל חוב שטרף בחובו – יש לבעל המצר לסלקו", כלומר: בעל המצר (טורף-העל) יכול לשלם לבעל החוב (הטורף) את שוויו של השדה שלקח (טרף) מהחייב שלא הצליח לשלם את חובו (הנטרף) ואז לסלקו מן השדה (הטריפה). וזאת כיוון ש"לא יהיה כוח הטורף גדול מכוח הלוקח", שהוא בעל המצר (הלכה יב) 🐯

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שכנים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מכר קרקע לשני שותפים – האם יכול בעל המיצר לסלק רק אחד מהם?

2.אישה בעלת מיצר שסילקה את הלוקח – יכול בעלה להשיבו?

3.בן מיצר שסילק לוקח שקנה באחריות גבוהה מהמחירון- משלם לו את מלא הסכום?

 

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן