פרק י"ג, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. שֵׁבֶט לֵוִי, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהֶן חֵלֶק בָּאָרֶץ – כְּבָר נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל לִתֵּן לָהֶם עָרִים לָשֶׁבֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶן. וְהֶעָרִים הֵן שֵׁשׁ עָרֵי הַמִּקְלָט, וַעֲלֵיהֶן אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם עִיר. וּכְשֶׁמּוֹסִיפִין עָרֵי מִקְלָט אֲחֵרוֹת בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ, הַכֹּל לַלְוִיִּם.
א. וּמִגְרְשֵׁיהֶן. פרוורי העיר. שֵׁשׁ עָרֵי הַמִּקְלָט. שקולטות רוצח בשגגה (הלכות רוצח ה,א). וַעֲלֵיהֶן. ובנוסף. אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם עִיר. ראה שם ח,ט-י. וּכְשֶׁמּוֹסִיפִין עָרֵי מִקְלָט אֲחֵרוֹת בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ. ראה שם ח,ד.
ב. מִגְרְשֵׁי הֶעָרִים כְּבָר נִתְפָּרְשׁוּ בַּתּוֹרָה שֶׁהֵן שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אַמָּה לְכָל רוּחַ מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב" (במדבר לה,ד), וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: "וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת פְּאַת קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה" וכו' (שם לה,ה) – אֶלֶף הָרִאשׁוֹנוֹת מִגְרָשׁ, וְאַלְפַּיִם שֶׁמּוֹדְדִין חוּץ לַמִּגְרָשׁ לְשָׂדוֹת וּכְרָמִים.
ב. אֶלֶף הָרִאשׁוֹנוֹת. אלף אמה סמוך לעיר מכל צד. מִגְרָשׁ. שכונות חיצוניות שבהן גרים רועים ואיכרים (פה"מ ערכים ט,ח).
ג. וְנוֹתְנִין לְכָל עִיר בֵּית קְבָרוֹת חוּץ לִתְחוּם זֶה, שֶׁאֵין קוֹבְרִין מֵתֵיהֶן בִּתְחוּם עָרֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמִגְרְשֵׁיהֶם יִהְיוּ לִבְהֶמְתָּם וְלִרְכֻשָׁם וּלְכֹל חַיָּתָם" (במדבר לה,ג) – לְחַיִּים נִתְּנוּ, לֹא לִקְבוּרָה.
ד. אֵין עוֹשִׂין בְּעָרֵי הַלְוִיִּם עִיר מִגְרָשׁ, וְלֹא מִגְרָשׁ עִיר, וְלֹא מִגְרָשׁ שָׂדֶה, וְלֹא שָׂדֶה מִגְרָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּשְׂדֵה מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם לֹא יִמָּכֵר" (ויקרא כה,לד),
ה. וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יִמָּכֵר" – לֹא יְשֻׁנֶּה, אֶלָּא הַשָּׂדֶה וְהַמִּגְרָשׁ וְהָעִיר, כָּל אֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּן כְּמוֹת שֶׁהוּא לְעוֹלָם.
וְכֵן בִּשְׁאָר עָרֵי יִשְׂרָאֵל אֵין עוֹשִׂין שָׂדֶה מִגְרָשׁ, וְלֹא מִגְרָשׁ שָׂדֶה, וְלֹא מִגְרָשׁ עִיר, וְלֹא עִיר מִגְרָשׁ.
ה. וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חכמים בביאור המקראות.
ו. וְלֹא יִסְתֹּר אָדָם אֶת בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ גִּינָּה וְלֹא יִטַּע אֶת חֻרְבָּתוֹ גִּנָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחֲרִיבוּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
ו. וְלֹא יִטַּע אֶת חֻרְבָּתוֹ גִּנָּה. כדי שלא יתייאש לבנותה.
ז. כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם שֶׁמָּכְרוּ שָׂדֶה מִשְּׂדוֹת עָרֵיהֶם אוֹ בַּיִת מִבָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה שֶׁלָּהֶן – אֵינָן גּוֹאֲלִין כַּסֵּדֶר הַזֶּה, אֶלָּא מוֹכְרִין הַשָּׂדוֹת וַאֲפִלּוּ סָמוּךְ לַיּוֹבֵל, וְגוֹאֲלִין מִיָּד, וְאִם הִקְדִּישׁוּ שָׂדֶה – גּוֹאֲלִין מִיַּד הַהֶקְדֵּשׁ לְאַחַר הַיּוֹבֵל, וְגוֹאֲלִין בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה כָּל זְמַן שֶׁיִּרְצוּ, אֲפִלּוּ אַחַר כַּמָּה שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם" (ויקרא כה,לב).
ז. כַּסֵּדֶר הַזֶּה. שהתבאר לעיל פרקים יא-יב. וְגוֹאֲלִין מִיָּד. גואלים שדה אחוזה אפילו בשנתיים הראשונות. וְאִם הִקְדִּישׁוּ שָׂדֶה גּוֹאֲלִין מִיַּד הַהֶקְדֵּשׁ לְאַחַר הַיּוֹבֵל. בניגוד לישראל שהקדיש שדה, שאם לא פדאה עד היובל, הכהנים פודים אותה לעצמם (הלכות ערכין וחרמין ד,יט).
ח. יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּרַשׁ אֶת אֲבִי אִמּוֹ לֵוִי – הֲרֵי זֶה גּוֹאֵל כַּלְּוִיִּם אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ לֵוִי. הוֹאִיל וְהֶעָרִים אוֹ הַשָּׂדוֹת הֵן שֶׁל לְוִיִּם, גּוֹאֵל לְעוֹלָם, שֶׁדִּין זֶה תָּלוּי בִּמְקוֹמוֹת אֵלּוּ, לֹא בַּבְּעָלִים.
ט. וְלֵוִי שֶׁיָּרַשׁ אֲבִי אִמּוֹ יִשְׂרָאֵל – אֵינוֹ גּוֹאֵל כַּלְוִיִּם אֶלָּא כְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר: "גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם" (שם) אֶלָּא בְּעָרֵי הַלְוִיִּם.
ט. שֶׁלֹּא נֶאֱמַר גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם אֶלָּא בְּעָרֵי הַלְוִיִּם. משמעות הכתוב "ללוים", היא ערי הלוויים ולא אנשי שבט לוי.
י. כָּל שֵׁבֶט לֵוִי מֻזְהָרִין שֶׁלֹּא יִנְחֲלוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וְכֵן הֵן מֻזְהָרִין שֶׁלֹּא יִטְּלוּ חֵלֶק בַּבִּזָּה בְּשָׁעָה שֶׁכּוֹבְשִׁין אֶת הֶעָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל" (דברים יח,א): "חֵלֶק" – בַּבִּזָּה, "וְנַחֲלָה" – בָּאָרֶץ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל, וְחֵלֶק לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם" (במדבר יח,כ) – בַּבִּזָּה. וְכֵן לֵוִי אוֹ כֹּהֵן שֶׁנָּטַל חֵלֶק בַּבִּזָּה – לוֹקֶה. וְאִם נָטַל נַחֲלָה בָּאָרֶץ – מַעֲבִירִין אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ.
יא. יֵרָאֶה לִי שֶׁאֵין הַדְּבָרִים אֲמוּרִים אֶלָּא בָּאָרֶץ שֶׁנִּכְרְתָה עָלֶיהָ בְּרִית לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְיָרְשׁוּהָ בְּנֵיהֶם וְנִתְחַלְּקָה לָהֶם. אֲבָל שְׁאָר כָּל הָאֲרָצוֹת שֶׁכּוֹבֵשׁ מֶלֶךְ מִמַּלְכֵי יִשְׂרָאֵל – הֲרֵי הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם בְּאוֹתָן הָאֲרָצוֹת וּבְבִזָּתָן כְּכָל יִשְׂרָאֵל.
יב. וְלָמָּה לֹא זָכָה לֵוִי בְּנַחֲלַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְבִזָּתָהּ עִם אֶחָיו? מִפְּנֵי שֶׁהֻבְדַּל לַעֲבֹד אֶת יי וּלְשָׁרְתוֹ, וּלְהוֹרוֹת דְּרָכָיו הַיְשָׁרִים וּמִשְׁפָּטָיו הַצַּדִּיקִים לָרַבִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל" (דברים לג,י). לְפִיכָךְ הֻבְדְלּו מִדַּרְכֵי הָעוֹלָם: לֹא עוֹרְכִין מִלְחָמָה כְּיִשְׂרָאֵל וְלֹא נוֹחֲלִין וְלֹא זוֹכִין לְעַצְמָן בְּכֹחַ גּוּפָם, אֶלָּא הֵם חֵיל יי, שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּרֵךְ יי חֵילוֹ" (שם לג,יא), וְהוּא בָּרוּךְ הוּא זִכָּה לָהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ" (במדבר יח,כ).

יב. לֹא עוֹרְכִין מִלְחָמָה כְּיִשְׂרָאֵל וְלֹא נוֹחֲלִין וְלֹא זוֹכִין לְעַצְמָן בְּכֹחַ גּוּפָם. מלחמת הלוויים אינה כמלחמת ישראל אשר נלחמים על מנת לנחול ולקחת שלל ('זוכין לעצמן'), אלא הלוויים משתתפים במלחמה כחלק מכלל ישראל (יד"פ, שכן בהלכות הקודמות משמע שהלוויים משתתפים במלחמה, וכן עולה מהלכות מלכים ז,ח, ז,י, ח,ד. וראה ד"א שביאר באופן אחר).

יג. וְלֹא שֵׁבֶט לֵוִי בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל אִישׁ וָאִישׁ מִכָּל בָּאֵי הָעוֹלָם אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אוֹתוֹ וְהֵבִין מִדַּעְתּוֹ לְהִבָּדֵל לַעֲמֹד לִפְנֵי יי לְשָׁרְתוֹ וּלְעָבְדוֹ לְדֵעָה אֶת יי, וְהָלַךְ יָשָׁר כְּמוֹ שֶׁעָשָׂהוּ הָאֱלֹהִים וּפָרַק מֵעַל צַוָּארוֹ עֹל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת הָרַבִּים אֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ בְּנֵי הָאָדָם – הֲרֵי זֶה נִתְקַדֵּשׁ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, וְיִהְיֶה יי חֶלְקוֹ וְנַחֲלָתוֹ לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים וִיזַכֶּה לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה דָּבָר הַמַּסְפִּיק לוֹ, כְּמוֹ שֶׁזִּכָּה לַכֹּהֲנִים וְלַלְּוִיִּם. הֲרֵי דָּוִד אוֹמֵר: "יי מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי" (תהלים טז,ה).
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
נִגְמַר סֵפֶר שְׁבִיעִי בְּעֶזְרַת שַׁדַּי, וּמִנְיַן פְּרָקִים שֶׁל סֵפֶר זֶה חֲמִשָּׁה וּשְׁמוֹנִים: הִלְכוֹת כִּלְאַיִם עֲשָׂרָה פְּרָקִים, הִלְכוֹת מַתְּנוֹת עֲנִיִּים עֲשָׂרָה פְּרָקִים, הִלְכוֹת תְּרוּמוֹת חֲמִשָּׁה עָשָׂר פְּרָקִים, הִלְכוֹת מַעֲשֵׂר אַרְבָּעָה עָשָׂר פְּרָקִים, הִלְכוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְנֶטַע רְבָעִי אַחַד עָשָׂר פְּרָקִים, הִלְכוֹת בִּכּוּרִים עִם שְׁאָר מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה שֶׁבַּגְּבוּלִין שְׁנֵים עָשָׂר פְּרָקִים, הִלְכוֹת שְׁמִטָּה וְיוֹבֵל שְׁלֹשָׁה עָשָׂר פְּרָקִים.

תקציר הפרק 

פרק י"ג הלכות שמיטה ויובל
פרק אחרון בספר זרעים💪🏻💪🏻💪🏻

נחלת הלויים

הלויים מקבלים את ערי המקלט ועוד 42 ערים להתיישב בהן לעיר מוסיפים מגרשים ובית קברות. בערים אלו, ניתן לגאול תמיד את הבתים והשדות.

סיום ספר זרעים מלשונו הזהב של הרמב"ם:

וְלָמָּה לֹא זָכָה לֵוִי בְּנַחֲלַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְבִזָּתָהּ עִם אֶחִיו: מִפְּנֵי שֶׁהֻבְדַּל לַעֲבֹד אֶת ה' וּלְשָׁרְתוֹ, וּלְהוֹרוֹת דְּרָכָיו הַיְּשָׁרִים וּמִשְׁפָּטָיו הַצַּדִּיקִים לָרַבִּים שֶׁנֶּאֱמָר "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב, וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל".לְפִיכָּךְ הֻבְדְּלוּ מִדַּרְכֵי הָעוֹלָם–לֹא עוֹרְכִין מִלְחָמָה כִּשְׁאָר יִשְׂרָאֵל, וְלֹא נוֹחֲלִין, וְלֹא זוֹכִין לְעַצְמָן בְּכוֹחַ גּוּפָן; אֵלָא הֶם חֵיל ה', שֶׁנֶּאֱמָר "בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ" וְהוּא בָּרוּךְ הוּא זִכָּה לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמָר"אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ".וְלֹא שֵׁבֶט לֵוִי בִּלְבָד, אֵלָא כָּל אִישׁ וְאִישׁ מִכָּל בָּאֵי הָעוֹלָם אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אוֹתוֹ וֶהֱבִינוֹ מַדָּעוֹ לְהִבָּדֵל לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְעָבְדוֹ לְדֵעָה אֶת ה', וְהָלַךְ יָשָׁר כְּמוֹ שֶׁעָשָׂהוּ הָאֱלֹהִים,וּפָרַק מֵעַל צַוָּארוֹ עֹל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת הָרַבִּים אֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ בְּנֵי הָאָדָם הֲרֵי זֶה נִתְקַדַּשׁ קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים, וְיִהְיֶה ה' חֶלְקוֹ וְנַחֲלָתוֹ לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים וְיִזְכֶּה לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה דָּבָר הַמַּסְפִּיק לוֹ, כְּמוֹ שֶׁזִּכָּה לַכּוֹהֲנִים וְלַלְּוִיִּים. הֲרֵי דָּוִיד אוֹמֵר "ה', מְנָת-חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה, תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי"

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר זרעים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.גאולת שדה ובית ע"י כהן או לוי – גואל לעולם?

2.האם הלוי זכאי ליטול בביזה?

3.האם האדם יכול להתקדש בקדושת הקדשים?

 

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן