פרק י"ג, הלכות תפלה ונשיאת כפים, ספר אהבה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט בְּכָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁמַּשְׁלִימִין אֶת הַתּוֹרָה בְּשָׁנָה אַחַת. מַתְחִילִין בַּשַּׁבָּת שֶׁאַחַר חַג הַסֻּכּוֹת, וְקוֹרְאִין בְּסֵדֶר 'בְּרֵאשִׁית'. בַּשְּׁנִיָּה — 'אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ', בַּשְּׁלִישִׁית — 'וַיֹּאמֶר יי אֶל אַבְרָם'. וְקוֹרִין וְהוֹלְכִין עַל הַסֵּדֶר עַד שֶׁגּוֹמְרִין הַתּוֹרָה בְּחַג הַסֻּכּוֹת. וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּשְׁלִים אֶת הַתּוֹרָה בְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים, וְאֵינוֹ מִנְהָג פָּשׁוּט.
א. הַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט. הנפוץ והמקובל. שֶׁמַּשְׁלִימִין אֶת הַתּוֹרָה בְּשָׁנָה אַחַת. שבכל שנה מסיימים לקרוא את התורה כולה בציבור. בְּסֵדֶר בְּרֵאשִׁית. פרשת בראשית, תחילת התורה. בְּחַג הַסֻּכּוֹת. ביום טוב האחרון, הקרוי לפיכך שמחת תורה (ראה לקמן הי"ב). וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּשְׁלִים וכו'. הוא מנהג ארץ ישראל, ולמנהגם קוראים סדרים קצרים יותר בכל שבוע. וְאֵינוֹ מִנְהָג פָּשׁוּט. מנהג זה אינו נפוץ.
ב. עֶזְרָא תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ קוֹרְאִין קְלָלוֹת שֶׁבְּסֵפֶר וַיִּקְרָא קֹדֶם עֲצֶרֶת, וְשֶׁבְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְהַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט שֶׁיִּהְיוּ קוֹרְאִין 'בְּמִדְבַּר סִינַי' קֹדֶם עֲצֶרֶת, 'וָאֶתְחַנַּן' אַחַר תִּשְׁעָה בְּאָב, וְ'אַתֶּם נִצָּבִים' קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְ'צַו אֶת אַהֲרֹן' קֹדֶם הַפֶּסַח בְּשָׁנָה פְּשׁוּטָה. לְפִיכָךְ יֵשׁ שַׁבָּתוֹת שֶׁקּוֹרְאִין בְּשַׁחֲרִית שְׁנֵי סְדָרִים, כְּגוֹן 'אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ' וְ'זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע', וּ'אִם בְּחֻקּוֹתַי' וּ'בְהַר סִינַי' וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, כְּדֵי שֶׁיַּשְׁלִימוּ בְּשָׁנָה וְיִקְרְאוּ אוֹתָם הַסְּדָרִים
בְּעוֹנָתָן.
ב. קוֹרְאִין קְלָלוֹת שֶׁבְּסֵפֶר וַיִּקְרָא. את דברי התוכחה שבפרשת 'בחוקותי' (ויקרא כו,ג-מו). קֹדֶם עֲצֶרֶת. חג השבועות. וְשֶׁבְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה. הברכות והקללות שבפרשת 'כי תבוא' (דברים פרק כח). קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה. לסימן שתכלה שנה וקללותיה. בְּמִדְבַּר סִינַי קֹדֶם עֲצֶרֶת. כדי להפסיק בין הקללות של פרשת 'בחוקותי' ובין חג השבועות. וָאֶתְחַנַּן אַחַר תִּשְׁעָה בְּאָב. שבתוכה נמצאת הקריאה של תשעה באב (לקמן הי"ח). וְאַתֶּם נִצָּבִים קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה. כדי להפסיק בין הקללות של פרשת 'כי תבוא' ובין ראש השנה. וְצַו אֶת אַהֲרֹן קֹדֶם הַפֶּסַח בְּשָׁנָה פְּשׁוּטָה. שהיא סיום וחתימת דיני הקרבנות (ראה ויקרא ז,לז-לח), ונוגעת לרגלים בהם מצווה אדם להביא את כל הקרבנות שהוא מחויב בהם (הלכות מעשה הקרבנות יד,יג). ועוד שבפרשה זו מוזכרים שבעת ימי המילואים שחלו בסמוך לתקופת שנה זו.
ג. מָקוֹם שֶׁמַּפְסִיקִין בְּשַׁבָּת בְּשַׁחֲרִית — שָׁם קוֹרְאִין בְּמִנְחָה וּבְשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי וְלַשַׁבָּת הַבָּאָה. כֵּיצַד? שַׁבָּת רִאשׁוֹנָה קוֹרְאִין בְּשַׁחֲרִית בְּסֵדֶר 'בְּרֵאשִׁית', בְּמִנְחָה קוֹרִין מֵ'אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ' עֲשָׂרָה פְּסוּקִים אוֹ יָתֵר, וְכֵן בְּשֵׁנִי וְכֵן בַּחֲמִישִׁי וְכֵן לַשַּׁבָּת הַבָּאָה בְּשַׁחֲרִית — מַתְחִילִין מֵ'אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ' וְקוֹרֵא עַד סוֹף הַסֵּדֶר. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ קוֹרְאִין כָּל הַשָּׁנָה. וּמַפְטִירִין בְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת בַּנָּבִיא מֵעֵין שֶׁקָּרְאוּ בַּתּוֹרָה.
ג. מָקוֹם שֶׁמַּפְסִיקִין בְּשַׁבָּת בְּשַׁחֲרִית. סוף פרשת השבוע, שהיא תחילתה של הפרשה הבאה. מֵאֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ. מתחילתה של פרשה זו. עֲשָׂרָה פְּסוּקִים. שאין פוחתים ממניין זה בקריאה (לעיל יב,א). הַסֵּדֶר. הפרשה. מֵעֵין שֶׁקָּרְאוּ בַּתּוֹרָה. באותו הנושא. לרשימת ההפטרות של כל השנה ראה סדר התפילות, סד-סה.
ד. בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים — הָרִאשׁוֹן קוֹרֵא שְׁלֹשָׁה פְּסוּקִים מִפָּרָשַׁת 'צַו', וְהַשֵּׁנִי חוֹזֵר וְקוֹרֵא פָּסוּק שְׁלִישִׁי שֶׁקָּרָא הָרִאשׁוֹן וּשְׁנֵי פְּסוּקִים אַחֲרָיו כְּדֵי שֶׁיְּשַׁיֵּר בַּפָּרָשָׁה שְׁלֹשָׁה פְּסוּקִים, וְהַשְּׁלִישִׁי קוֹרֵא שְׁלֹשָׁה פְּסוּקִים שֶׁשִּׁיֵּר הַשֵּׁנִי עִם "וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת" וכו' (במדבר כח,ט), וְהָרְבִיעִי קוֹרֵא "וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם" (שם כח,יא). וְאִם חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת — מוֹצִיאִין שְׁנֵי סְפָרִים בְּשַׁחֲרִית, אֶחָד קוֹרְאִין בּוֹ סֵדֶר אוֹתָהּ שַׁבָּת, וְהַשֵּׁנִי קוֹרֵא בּוֹ הַמַּשְׁלִים "וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם". וְאִם קָרָא עִנְיַן רֹאשׁ חֹדֶשׁ הַמַּפְטִיר, קוֹרֵא. וּמַפְטִירִין: "וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ" (ישעיהו סו,כג). וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ אָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת — מַפְטִירִין "חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי" (שם א,יד). וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּאֶחָד בַּשַּׁבָּת — מַפְטִירִין בַּשַּׁבָּת שֶׁלְּפָנָיו: "וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָתָן מָחָר חֹדֶשׁ" (שמואל א כ,יח).
ד. הָרִאשׁוֹן קוֹרֵא שְׁלֹשָׁה פְּסוּקִים מִפָּרָשַׁת צַו. פרשת הציווי על הקרבת התמיד, ואחריה כתובים ציוויים על מוספי השבת ומוספי ראשי חודשים (במדבר כח,א-טו). וְהַשֵּׁנִי חוֹזֵר וְקוֹרֵא פָּסוּק שְׁלִישִׁי… כְּדֵי שֶׁיְּשַׁיֵּר בַּפָּרָשָׁה שְׁלֹשָׁה פְּסוּקִים. בפרשייה הראשונה יש שמונה פסוקים, כך שאם יקראו הראשון והשני שלושה פסוקים עוקבים, ישתיירו בסוף הפרשיה שני פסוקים, ואין עושים כן (לעיל יב,ג). מוֹצִיאִין שְׁנֵי סְפָרִים בְּשַׁחֲרִית. וכן בכל זמן שקוראים בו בתורה בשני עניינים (לעיל יב,כג). הַמַּשְׁלִים. העולה האחרון משבעת הקרואים. וְאִם קָרָא עִנְיַן רֹאשׁ חֹדֶשׁ הַמַּפְטִיר קוֹרֵא. אף על פי שהמפטיר אינו בהכרח המשלים את שבעת הקרואים אלא עולה אחריהם (ראה לעיל יב,יז), מכל מקום יכול הוא לקרוא את פרשת ראש חודש. וּמַפְטִירִין וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ. שהוא מעניינו של ראש חודש.
חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי. שהיא הפטרת 'חזון ישעיהו' שקוראים בשבת זו (לקמן הי"ט), ויש בה גם מעניין תוכחה על ראשי חודשים. מָחָר חֹדֶשׁ. שיש בכך הכרזה על עניינו של יום.
ה. כָּל הָעוֹלֶה לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה — פּוֹתֵחַ בְּדָבָר טוֹב, וְחוֹתֵם בְּדָבָר טוֹב. אֲבָל בְּפָרָשַׁת 'הַאֲזִינוּ', הָרִאשׁוֹן קוֹרֵא עַד "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם" (דברים לב,ז), וְהַשֵּׁנִי מַתְחִיל מִ"זְּכֹר יְמוֹת עוֹלָם" עַד "יַרְכִּבֵהוּ" (שם לב,יג), וְהַשְּׁלִישִׁי מִ"יַּרְכִּבֵהוּ" עַד "וַיַּרְא יי וַיִּנְאָץ" (שם לב,יט), וְהָרְבִיעִי מִן "וַיַּרְא יי וַיִּנְאָץ" עַד "לוּ חָכְמוּ" (שם לב,כט), וְהַחֲמִישִׁי מִ"לּוּ חָכְמוּ" עַד "כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי" (שם לב,מ), וְהַשִּׁשִּׁי מִן "כִּי אֶשָּׂא" עַד סוֹף הַשִּׁירָה.
וְלָמָּה פּוֹסְקִין בָּהּ בְּעִנְיָנוֹת אֵלּוּ? מִפְּנֵי שֶׁהִיא תּוֹכֵחָה, כְּדֵי שֶׁיַּחְזְרוּ הָעָם בִּתְשׁוּבָה.
ה. פּוֹתֵחַ בְּדָבָר טוֹב וְחוֹתֵם בְּדָבָר טוֹב. שהוא סימן לברכה, ומקפידים שלא לסיים או לפתוח בדבר רע. אֲבָל בְּפָרָשַׁת הַאֲזִינוּ וכו'. שם יש מסורת לגבי הפסקות הקריאות (ראה גם הלכות תמידין ומוספין ו,ט).
מִפְּנֵי שֶׁהִיא תּוֹכֵחָה וכו'. ולפיכך מסיימים ופותחים אף בדברים הרעים.
ו. שְׁמוֹנָה פְּסוּקִין שֶׁבְּסוֹף הַתּוֹרָה — מֻתָּר לִקְרוֹת אוֹתָן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה. אַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל תּוֹרָה וּמִפִּי מֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה הֵן, הוֹאִיל וּמַשְׁמָעָן שֶׁהֵן אַחַר מִיתַת מֹשֶׁה — הֲרֵי נִשְׁתַּנּוּ, וּלְפִיכָךְ מֻתָּר לַיָּחִיד לִקְרוֹת אוֹתָן.
ו. שְׁמוֹנָה פְּסוּקִין שֶׁבְּסוֹף הַתּוֹרָה. שבהם מסופר על מות משה וקבורתו, ועל כך שלא קם עוד נביא כמותו לישראל (דברים לד,ה-יב). בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה. בניגוד לשאר התורה (לעיל יב,ג). הוֹאִיל וּמַשְׁמָעָן שֶׁהֵן אַחַר מִיתַת מֹשֶׁה וכו'. שמתכנם מובן שנכתבו אחר מיתת משה רבנו, אף על פי שבאמת כתבם משה בחייו. הֲרֵי נִשְׁתַּנּוּ. משאר התורה, ולכן דינם שונה.
ז. קְלָלוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים — אֵין מַפְסִיקִין בָּהֶן, אֶלָּא אֶחָד קוֹרֵא אוֹתָן, מַתְחִיל בַּפָּסוּק שֶׁלִּפְנֵיהֶם וּמְסַיֵּם בַּפָּסוּק שֶׁלְּאַחֲרֵיהֶם. וּקְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה — אִם רָצָה לִפְסֹק בָּהֶן, פּוֹסֵק. וּכְבָר נָהֲגוּ הָעָם שֶׁלֹּא לִפְסֹק בָּהֶן, אֶלָּא אֶחָד קוֹרֵא אוֹתָן.
ז. קְלָלוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים. בספר ויקרא, בפרשת בחוקותי (ויקרא פרקים כו-כז). אֵין מַפְסִיקִין בָּהֶן וכו'. לא מסיימים עלייה באמצעם, אלא קוראים עד סופם, משום שיש בכך ביטוי של זלזול בתוכחה. וּקְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה. שבספר דברים, בפרשת כי תבוא (דברים פרק כח). אִם רָצָה לִפְסֹק בָּהֶן פּוֹסֵק. שמנוסחות באופן קל יותר.
ח. מַפְסִיקִין לַמּוֹעֲדוֹת וּלְיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְקוֹרְאִין בְּעִנְיַן הַמּוֹעֵד, לֹא בְּסֵדֶר הַשַּׁבָּת. וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ תִּקֵּן לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ קוֹרְאִין בְּכָל מוֹעֵד עִנְיָנוֹ, וְשׁוֹאֲלִין וְדוֹרְשִׁין בְּעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם בְּכָל מוֹעֵד וּמוֹעֵד. וּמַה הֵן קוֹרְאִין? בְּפֶסַח — בְּפָרָשַׁת הַמּוֹעֲדוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים. וּכְבָר נָהֲגוּ הָעָם לִקְרוֹת בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן "מִשְׁכוּ" (שמות יב,כא), וּמַפְטִירִין בְּפֶסַח גִּלְגָּל. וּבְיוֹם טוֹב שֵׁנִי — "שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב" (ויקרא כב,כז), וּמַפְטִירִין בְּפֶסַח יֹאשִׁיָּהוּ. בַּשְּׁלִישִׁי — "קַדֶּשׁ לִי" (שמות יג,ב). בָּרְבִיעִי — "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי" (שם כב,כד). בַּחֲמִישִׁי — "פְּסָל לְךָ" (שם לד,א). בַּשִּׁשִּׁי — "וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ" (במדבר ט,ב). בְּיוֹם טוֹב אַחֲרוֹן — בְּ"וַיְהִי בְּשַׁלַּח" (שמות יג,יז) עַד סוֹף הַשִּׁירָה, וּמַפְטִירִין: "וַיְדַבֵּר דָּוִד לַיי" (שמואל ב כב,א). וּבַשְּׁמִינִי — "כָּל הַבְּכוֹר" (דברים טו,יט), וּמַפְטִירִין: "עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד" (ישעיהו י,לב).
ח. מַפְסִיקִין לַמּוֹעֲדוֹת וכו'. מפסיקים מלקרוא באותם הימים את פרשת השבוע, וחוזרים לכך אחר החג. וְשׁוֹאֲלִין וְדוֹרְשִׁין בְּעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם בְּכָל מוֹעֵד וּמוֹעֵד. בנוסף לקריאת התורה בעניין המועד, התקין שיהיו שואלים ודורשים בהלכות השייכות לאותו הזמן. בְּפָרָשַׁת הַמּוֹעֲדוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים. שנזכרו בה החגים ומצוותיהם לפי סדרם (ויקרא כב,כו-כג,מד). בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן מִשְׁכוּ. העוסקת במצוות הפסח במצרים, וביציאת בני ישראל משם. וּמַפְטִירִין בְּפֶסַח גִּלְגָּל. בה מסופר על קיום מצוות המילה והפסח בכניסת בני ישראל לארץ כנען (יהושע פרק ה). וּבְיוֹם טוֹב שֵׁנִי. בחוץ לארץ חוגגים יום טוב נוסף, משום הספק שהיה בקביעת החודשים (ראה הלכות יום טוב א,כא-כד, הלכות קידוש החודש ג,יא), ובארץ ישראל הוא יום ראשון של חול המועד. שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב. היא פרשת המועדות. וּמַפְטִירִין בְּפֶסַח יֹאשִׁיָּהוּ. שבה מסופר על הברית שחידש יאשיהו ללכת בתורת ה', ועל השמדת העבודה הזרה וחגיגת הפסח (מלכים ב פרק כג). בַּשְּׁלִישִׁי וכו'. בכל הפרשיות הללו נזכר הציווי על הפסח. בְּיוֹם טוֹב אַחֲרוֹן בְּוַיְהִי בְּשַׁלַּח וכו'. בה מסופר על קריעת ים סוף וטביעת המצרים בו, והשירה ששרו בני ישראל על הנס הזה. ודברים אלו אירעו ביום שביעי של פסח והם חתימתה של גאולת מצרים. וּמַפְטִירִין וַיְדַבֵּר דָּוִד. שהיא שירה על עזרתו של ה' בהצלה מן האויבים. כָּל הַבְּכוֹר. ונזכרות בה מצוות הרגלים. וּמַפְטִירִין עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד. העוסקת בניצחון על אויבי ישראל, ובגאולה העתידה לבוא.
ט. בָּעֲצֶרֶת קוֹרְאִין בְּ"שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת" (דברים טז,ט). וּמִנְהָג פָּשׁוּט שֶׁקּוֹרְאִים בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן: "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי" (שמות יט,א), וּמַפְטִירִין בַּמֶרְכָּבָה, וּבַשֵּׁנִי קוֹרְאִין בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת, וּמַפְטִירִין בַּחֲבַקּוּק.
ט. בָּעֲצֶרֶת. בחג השבועות. בְּשִׁבְעָה שָׁבֻעֹת. המשכה של פרשת 'כל הבכור' (לעיל ה"ח). בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי. העוסקת במתן תורה, שאירע באותו היום. וּמַפְטִירִין בַּמֶרְכָּבָה. התגלות כבוד ה' שהייתה לנביא יחזקאל, שיש בה דמיון להתגלות שבמתן תורה (יחזקאל פרק א). וּבַשֵּׁנִי. ביום טוב שני של גלויות. בְּפָרָשַׁת הַמּוֹעֲדוֹת. של ספר דברים, היא 'כל הבכור' (לעיל ה"ח). וּמַפְטִירִין בַּחֲבַקּוּק. שבתפילתו (חבקוק פרק ג) נזכר גילוי כבודו של ה' בעת שיבוא להושיע את ישראל, בדומה להתגלות כבודו בשעת מתן תורה.
י. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה קוֹרְאִין: "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ" (ויקרא כג,כד). וּמִנְהָג פָּשׁוּט שֶׁקּוֹרְאִין בְּיוֹם רִאשׁוֹן: "וַיי פָּקַד אֶת שָׂרָה" (בראשית כא,א), וּמַפְטִירִין: "וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם" (שמואל א א,א), וּבַשֵּׁנִי קוֹרְאִין: "וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם" (בראשית כב,א), וּמַפְטִירִין: "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם" (ירמיהו לא,יט).
י. בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. בתוך פרשת המועדות. וַיי פָּקַד אֶת שָׂרָה. סיפור לידתו של יצחק, כסימן לכך שה' יזכור לטובה את הבריות ביום ראש השנה שהוא יום הזיכרון והדין. וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם. סיפור לידתו של שמואל הנביא. וְהָאֱלֹהִים נִסָּה. סיפור עקדת יצחק, כבקשה שהמעשה ייזכר לזכות ביום הדין. הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם. בה נזכר שה' זוכר את ישראל לטובה ומרחם עליהם.
יא. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּשַׁחֲרִית קוֹרִין: 'אַחֲרֵי מוֹת', וּמַפְטִירִין: "כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא" (ישעיהו נז,טו). בְּמִנְחָה קוֹרִין בָּעֲרָיוֹת שֶׁבְּ'אַחֲרֵי מוֹת', כְּדֵי שֶׁיִּזְכֹּר וְיִכָּלֵם כָּל מִי שֶׁנִּכְשַׁל בְּאַחַת מֵהֶן, וְיַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. וְהַשְּׁלִישִׁי שֶׁקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה מַפְטִיר בְּיוֹנָה.
יא. אַחֲרֵי מוֹת. היא פרשת עבודת המקדש ביום הכיפורים (ויקרא פרק טז). כֹּה אָמַר רָם וְנִשָּׂא. המתייחסת לדרך החזרה בתשובה ולצום המתקבל לפני ה'. בָּעֲרָיוֹת שֶׁבְּאַחֲרֵי מוֹת. שנזכרו בה כל איסורי העריות (ויקרא פרק יח). מַפְטִיר בְּיוֹנָה. ספר יונה שבו מסופר על חזרתם של אנשי נינווה בתשובה, ורחמי ה' עליהם.
יב. בְּסֻכּוֹת, בִּשְׁנֵי יָמִים הָרִאשׁוֹנִים קוֹרִין בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת, וּמַפְטִירִין בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן: "הִנֵּה יוֹם בָּא לַיי" (זכריה יד,א), וּבְיוֹם שֵׁנִי: "וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה" (מלכים א ח,ב). וּבְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן קוֹרִין: "כָּל הַבְּכוֹר" (דברים טו,יט), וּמַפְטִירִין: "וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה" (מלכים א ח,נד), וּלְמָחָר קוֹרִין: "וְזֹאת הַבְּרָכָה" (דברים לג,א), וּמַפְטִירִין: "וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה" (מלכים א ח,כב), וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּפְטִיר: "אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה" (יהושע א,א). וּבִשְׁאָר יְמוֹת הֶחָג קוֹרְאִין בְּקָרְבְּנוֹת הֶחָג.
יב. קוֹרִין בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת. שבחומש ויקרא (כב,כו-כג,מד) שבה נזכרות מצוות החג: סוכה, לולב ושמחה. הִנֵּה יוֹם בָּא לַיי. שמסופר בה שלעתיד לבוא יחוגו כל העמים את חג הסוכות. וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה. שם מסופר על חנוכת בית המקדש הראשון, שהייתה בחג הסוכות. וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה. המשכה של חנוכת המקדש, ונזכר שם ששילח את העם ביום השמיני. וְזֹאת הַבְּרָכָה. הפרשה האחרונה בתורה, וביום זה מסיימים את המחזור השנתי של הקריאה בתורה (ראה לעיל ה"א). וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה. נאום שלמה בחנוכת המקדש. אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה. תחילת ספר יהושע, כהמשך לסיומה של התורה. בְּקָרְבְּנוֹת הֶחָג. שלכל יום מימות חג הסוכות יש קרבן אחר.
יג. כֵּיצַד? בְּכָל יוֹם וָיוֹם מֵחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד קוֹרֵא שְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁהוּא תְּחִלַּת חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, קוֹרֵא הַכֹּהֵן: "וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי" (במדבר כט,יז), וְלֵוִי קוֹרֵא: "וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי" (שם כט,כ), וְיִשְׂרָאֵל קוֹרֵא: "וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי", וְהָרְבִיעִי חוֹזֵר וְקוֹרֵא: "וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי" "וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי". וְכֵן בַּיּוֹם הָרְבִיעִי, שֶׁהוּא שֵׁנִי שֶׁל חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, קוֹרִין "וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי" "וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי" עַל דֶּרֶךְ זֶה.
יג. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁהוּא תְּחִלַּת חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. והיינו בחוץ לארץ, שיום טוב נחוג במשך יומיים (ראה לעיל ה"ח בביאור), ויש ספק אם הוא היום השלישי או היום השני.
יד. בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִיָּמִים טוֹבִים, וְכֵן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וּבְשִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח — מוֹצִיאִין שְׁנֵי סְפָרִים בְּשַׁחֲרִית, הָאֶחָד קוֹרִין בּוֹ תְּחִלָּה עִנְיָנוֹת אֵלּוּ שֶׁאָמַרְנוּ, וְהַשֵּׁנִי קוֹרִין בּוֹ קָרְבַּן אוֹתוֹ הַיּוֹם הָאָמוּר בְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים. וְהַקּוֹרֵא עִנְיַן הַקָּרְבָּן, הוּא מַפְטִיר בַּנָּבִיא.
יד. עִנְיָנוֹת אֵלּוּ שֶׁאָמַרְנוּ. לעיל הלכות ח-יב, שהן הקריאה העיקרית של אותו היום. קָרְבַּן אוֹתוֹ הַיּוֹם הָאָמוּר בְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים. קרבנות המוספים המיוחדים לאותו החג, הכתובים בפרשת פינחס בספר במדבר (פרקים כח-כט).
טו. בְּכָל יוֹם שֶׁמּוֹצִיאִין שְׁנֵי סְפָרִים אוֹ שְׁלֹשָׁה, אִם הוֹצִיאוּ זֶה אַחַר זֶה — כְּשֶׁמַּחֲזִיר אֶת הָרִאשׁוֹן אוֹמֵר קַדִּישׁ וּמוֹצִיא הַשֵּׁנִי, וּכְשֶׁמַּחֲזִיר הָאַחֲרוֹן אוֹמֵר קַדִּישׁ. וּכְבָר אָמַרְנוּ שֶׁהַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט לוֹמַר קַדִּישׁ אַחַר שֶׁקּוֹרֵא הַמַּשְׁלִים לְעוֹלָם, וְאַחַר כָּךְ מַפְטִירִין בַּנָּבִיא.
טו. שְׁנֵי סְפָרִים אוֹ שְׁלֹשָׁה. למקרים של הוצאת שלושה ספרים ראה לקמן הלכות כג-כד. אִם הוֹצִיאוּ זֶה אַחַר זֶה. ולא הוציאום כאחד. כְּשֶׁמַּחֲזִיר אֶת הָרִאשׁוֹן אוֹמֵר קַדִּישׁ וכו'. שהקדיש הוא סימן לסיומה של הקריאה (ראה לעיל יב,יז). ואם הוציאו את שני הספרים יחד, די בקדיש אחד אחרי קריאת השני. וּכְבָר אָמַרְנוּ. לעיל יב,כ. לוֹמַר קַדִּישׁ אַחַר שֶׁקּוֹרֵא הַמַּשְׁלִים לְעוֹלָם. אחרי הקריאה העיקרית ולפני המפטיר.
טז. שַׁבָּת שֶׁחָלָה לִהְיוֹת בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, בֵּין בְּפֶסַח בֵּין בְּסֻכּוֹת — קוֹרִין בְּאוֹתָהּ הַשַּׁבָּת: "רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי" (שמות לג,יב), וּמַפְטִירִין בְּפֶסַח: "הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת" (יחזקאל לז). וְאִם הָיְתָה בְּתוֹךְ הֶחָג — "בְּיוֹם בּוֹא גוֹג" (שם לח,יח).
טז. רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי. שיש שם מצוות שבת והרגלים. הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת. הסיפור על המתים שהחיה יחזקאל, כסימן לכל ישראל שלא יתייאשו מן הגאולה. בְּתוֹךְ הֶחָג. בחג הסוכות. בְּיוֹם בּוֹא גוֹג. נבואת יחזקאל על תבוסתו של גוג בבואו לארץ ישראל, וקידוש שמו של ה' בעיני כל הגויים (השווה להפטרת יום טוב ראשון של סוכות, לעיל הי"ב, ויום שמיני של פסח, לעיל ה"ח).
יז. בַּחֲנֻכָּה — בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן קוֹרִין מִבִּרְכַּת כֹּהֲנִים עַד סוֹף קָרְבַּן הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי קוֹרִין קָרְבַּן נָשִׂיא שֶׁהִקְרִיב בַּשֵּׁנִי, וְכֵן עַד יוֹם שְׁמִינִי קוֹרִין מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי עַד סוֹף כָּל הַקָּרְבָּנוֹת עַד סוֹף הַסֵּדֶר. וּמַפְטִירִין בַּשַּׁבָּת שֶׁל חֲנֻכָּה בְּ'נֵרוֹת זְכַרְיָה', וְאִם הָיוּ שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת — מַפְטִירִין בְּשַׁבָּת רִאשׁוֹנָה בְּ'נֵרוֹת זְכַרְיָה', וּבַשְּׁנִיָּה בְּ'נֵרוֹת שְׁלֹמֹה'. וְהַקּוֹרֵא בְּעִנְיַן חֲנֻכָּה, הוּא שֶׁמַּפְטִיר בַּנָּבִיא.
בְּפוּרִים קוֹרִין בְּשַׁחֲרִית: "וַיָּבֹא עֲמָלֵק" (שמות יז,ח).  יח בְּתִשְׁעָה בְּאָב בְּשַׁחֲרִית קוֹרִין: "כִּי תוֹלִיד בָּנִים" (דברים ד,כה), וּמַפְטִירִין: "אָסֹף אֲסִיפֵם" (ירמיהו ח,יג). וּבְמִנְחָה קוֹרִין: "וַיְחַל מֹשֶׁה" (שמות לב,יא), כִּשְׁאָר יְמֵי הַתַּעֲנִיּוֹת. וּבִשְׁאָר הַתַּעֲנִיּוֹת שֶׁאָנוּ מִתְעַנִּים עַל מַה שֶּׁאֵרַע לַאֲבוֹתֵינוּ — קוֹרִין בְּשַׁחֲרִית וּבְמִנְחָה, הָרִאשׁוֹן קוֹרֵא: "וַיְחַל מֹשֶׁה" אַרְבָּעָה פְּסוּקִין, וְקוֹרֵא הַשֵּׁנִי וְהַשְּׁלִישִׁי מִ"פְּסָל לְךָ" עַד "אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה עִמָּךְ". וּבַתַּעֲנִיּוֹת שֶׁגּוֹזְרִין אוֹתָן הַצִּבּוּר מִפְּנֵי הַצָּרוֹת, כְּגוֹן בַּצֹּרֶת וְדֶבֶר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן — קוֹרִין בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת, כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּבוּ הָעָם וְיִכָּנַע לְבָבָם כְּשֶׁיִּשְׁמְעוּ אוֹתָם.
יז. מִבִּרְכַּת כֹּהֲנִים. שהמרד ביוונים, שנסתיים בניצחון ובחנוכת המזבח, הונהג על ידי בני חשמונאי שהיו כהנים. עַד סוֹף קָרְבַּן הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן. מסופר שם על מתנות נשיאי ישראל לחנוכת המזבח של המשכן. וְכֵן עַד יוֹם שְׁמִינִי. בכל יום קוראים את הנשיא של אותו היום. קוֹרִין מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי עַד סוֹף כָּל הַקָּרְבָּנוֹת עַד סוֹף הַסֵּדֶר. ביום השמיני קוראים את קרבנות הנשיאים מהיום השמיני ועד יום השנים עשר, ואת סיכום מתנותיהם שבסוף הפרשה. בְּנֵרוֹת זְכַרְיָה. שבנבואתו נזכרה המנורה, כסמל לניצחון בזכות רוח ה' ולא בכוח (זכריה פרק ד).
בְּנֵרוֹת שְׁלֹמֹה. שם מסופר על עשיית כל כלי המקדש, ובכללם המנורות (מלכים א פרק ז). הוּא שֶׁמַּפְטִיר בַּנָּבִיא. כדין הקורא בקרבנו של היום (לעיל הי"ד).
וַיָּבֹא עֲמָלֵק. משום שהמן היה מזרע עמלק.
יח. בְּתִשְׁעָה בְּאָב. יום הצום על חורבן בית המקדש (הלכות תעניות ה,ג). כִּי תוֹלִיד בָּנִים. אזהרת משה את ישראל, כי אם יעבדו עבודה זרה יאבדו ויגלו מן הארץ. וּמַפְטִירִין אָסֹף אֲסִיפֵם. נבואת קינה על התנהגות ישראל ועל חורבן הארץ וירושלים. וַיְחַל מֹשֶׁה. תפילתו של משה שה' יסלח לבני ישראל על חטא העגל, ולא ישמיד אותם. וּבִשְׁאָר הַתַּעֲנִיּוֹת וכו'. שהם ג' בתשרי, י' בטבת, וי"ז בתמוז (הלכות תעניות ה,ב), וכן י"ג באדר (שם ה,ה). וְקוֹרֵא הַשֵּׁנִי וְהַשְּׁלִישִׁי מִפְּסָל לְךָ וכו'. מדלגים אל הסיפור של הלוחות השניים, והתגלותו של ה' בשלוש עשרה מידות הרחמים. והדילוג נעשה בין העולים, כך שאין הציבור מרגיש בכך (ראה לעיל יב,ח). וּבַתַּעֲנִיּוֹת שֶׁגּוֹזְרִין אוֹתָן הַצִּבּוּר מִפְּנֵי הַצָּרוֹת. ראה הלכות תעניות פרק א. קוֹרִין בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת. האמורות בפרשת בחקתי (ויקרא כו,ג-מו; וראה גם הלכות תעניות א,יז).
יט. נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת מַפְטִירִין קֹדֶם לְתִשְׁעָה בְּאָב בְּשָׁלֹשׁ שַׁבָּתוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹכֵחָה: שַׁבָּת רִאשׁוֹנָה מַפְטִירִין: "דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ" וכו' (ירמיהו א,א), שְׁנִיָּה — "חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ" (ישעיהו א,א), שְׁלִישִׁית — "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה" (שם א,כא). וְכֵן שַׁבָּת שֶׁאַחַר תִּשְׁעָה בְּאָב מַפְטִירִין: "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי" (ישעיהו מ,א). וּמִנְהָג פָּשׁוּט בְּעָרֵינוּ לִהְיוֹת מַפְטִירִין בְּנֶחָמוֹת יְשַׁעְיָה מֵאַחַר תִּשְׁעָה בְּאָב עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְשַׁבָּת שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מַפְטִירִין: "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל" (הושע יד,ב).
יט. בְּשָׁלֹשׁ שַׁבָּתוֹת. שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, וקרויים 'ימי בין המצרים'. נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי. שאחר החורבן יש צורך בנחמה.
עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. שהן שבע שבתות ומכונות 'שבע דנחמתא' (ראה סדר התפילות, סה). שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל. קריאה לישראל לחזור בתשובה.
כ. רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת קוֹרִין בְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים, וּמַפְטִירִין בִּ"יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן" (מלכים ב יב,ג). וְכֵן אִם חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַשַּׁבָּת, וַאֲפִלּוּ בְּעֶרֶב הַשַּׁבָּת — מַקְדִּימִין וְקוֹרְאִין בַּשַּׁבָּת שֶׁלְּפָנָיו בְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים. בְּשַׁבָּת שְׁנִיָּה קוֹרִין בְּפָרָשַׁת 'זָכוֹר', וּמַפְטִירִין: "כֹּה אָמַר יי צְבָאוֹת פָּקַדְתִּי" (שמואל א טו,ב). וְאֵי זוֹ הִיא שַׁבָּת שְׁנִיָּה? כָּל שֶׁחָל פּוּרִים לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ, וַאֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת. בַּשְּׁלִישִׁית קוֹרִין 'פָּרָה אֲדֻמָּה', וּמַפְטִירִין: "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים" (יחזקאל לו,כה). וְאֵי זוֹ הִיא שַׁבָּת שְׁלִישִׁית? הַסְּמוּכָה לָרְבִיעִית. בָּרְבִיעִית קוֹרִין 'הַחֹדֶשׁ הַזֶּה', וּמַפְטִירִין: "בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ" (יחזקאל מה,יח). וְאֵי זוֹ הִיא רְבִיעִית? כָּל שֶׁחָל רֹאשׁ חוֹדֶשׁ נִיסָן לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ, וַאֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת.
כ. בְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים. שעוסקת במצוות נתינת מחצית השקל (שמות ל,יא-טז), שבאותו הזמן היו מכריזים שיש להביא שקלים תרומה לצורך קרבנות הציבור (ראה הלכות שקלים א,ט). בִּיְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן. שם מסופר על גביית כסף לשיפוץ וחיזוק בית המקדש. בְּתוֹךְ הַשַּׁבָּת. אם ראש החודש חל באחד מימי החול של השבוע הבא. בְּפָרָשַׁת זָכוֹר. העוסקת במצווה לזכור את מעשה עמלק ולמחות את זכרו מן העולם (דברים כה,יז-יט; וראה לעיל הי"ז). כֹּה אָמַר יי צְבָאוֹת פָּקַדְתִּי. שם מסופר על מלחמת שאול בעמלק. פָּרָה אֲדֻמָּה. הפרשייה העוסקת במצווה להכין אפר מפרה אדומה, שבאמצעותו ניתן לטהר אדם וכלים מטומאת מת (במדבר פרק יט). וקוראים פרשה זו קודם חודש ניסן, להזכיר שעל העם להיטהר לקראת הפסח. וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים. נבואה על קיבוץ הגלויות ועל טיהור ישראל מן הטומאה. הַסְּמוּכָה לָרְבִיעִית. זו שלפני השבת שקוראים בה 'החודש'. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה. הציווי על פסח מצרים, הפותח בהכרזה שחודש ניסן נחשב ראשון לחודשי השנה (שמות יב,א-כ). בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ. שם מדובר על חנוכת המקדש בראש חודש ניסן, ועל חג הפסח.
כא. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר, שֶׁפְּעָמִים תִּהְיֶה הַפְסָקָה בֵּין שַׁבָּת רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה אוֹ בֵּין שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית, וּפְעָמִים תִּהְיֶה שְׁתֵּי הַפְסָקוֹת, בֵּין רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וּבֵין שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית. אֲבָל בֵּין שְׁלִישִׁית לָרְבִיעִית אֵין מַפְסִיקִין.
כא. שֶׁפְּעָמִים תִּהְיֶה הַפְסָקָה וכו'. שכל אחת מהן תלויה בתאריך אחר — הראשונה לפני ראש חודש אדר, השנייה לפני פורים, והשלישית שתי שבתות לפני ראש חודש ניסן. בֵּין שְׁלִישִׁית לָרְבִיעִית אֵין מַפְסִיקִין. שהרי זמנה של השלישית הוא בסמיכות להכרזה על ראש חודש ניסן.
כב. כָּל פָּרָשָׁה מֵאַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת הָאֵלּוּ — אֶחָד קוֹרֵא אוֹתָהּ בְּסֵפֶר שֵׁנִי אַחַר שֶׁקּוֹרְאִין סֵדֶר אוֹתָהּ שַׁבָּת בַּסֵּפֶר שֶׁהוֹצִיאוּ רִאשׁוֹן. חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת וְהָיָה סֵדֶר אוֹתָהּ שַׁבָּת 'וְאַתָּה תְּצַוֶּה' — קוֹרִין שִׁשָּׁה מֵ"אַתָּה תְּצַוֶּה" (שמות כז,כ) עַד "וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת" (שם ל,יח), וְהַשְּׁבִיעִי חוֹזֵר וְקוֹרֵא מִ"כִּי תִשָּׂא" (שם ל,יב) עַד "וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת". וְאִם הָיָה סֵדֶר אוֹתָהּ שַׁבָּת 'כִּי תִשָּׂא' עַצְמָהּ — קוֹרִין שִׁשָּׁה מִ"כִּי תִשָּׂא" עַד "וַיַּקְהֵל" (שם לה,א), וְהַשְּׁבִיעִי חוֹזֵר וְקוֹרֵא בְּסֵפֶר שֵׁנִי מִ"כִּי תִשָּׂא" עַד "וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת".
כב. אֶחָד קוֹרֵא אוֹתָהּ בְּסֵפֶר שֵׁנִי. ואין מחלקים אותה לכמה קוראים. סֵדֶר אוֹתָהּ שַׁבָּת. פרשת השבוע. וְהָיָה סֵדֶר אוֹתָהּ שַׁבָּת וְאַתָּה תְּצַוֶּה. שפרשת שקלים (שבראש סדר 'כי תשא') מצויה מיד אחריה, ואם יקרא אותה האחרון לא יהיה ניכר שהדבר נעשה משום פרשת שקלים, אלא כהמשך לפרשת תצווה. עַד וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת. הוא סופה של פרשת שקלים. וְהַשְּׁבִיעִי חוֹזֵר וְקוֹרֵא. וכך ניכר שמדובר בפרשה מיוחדת. כִּי תִשָּׂא עַצְמָהּ. שהתחילו מפרשה זו. חוֹזֵר וְקוֹרֵא בְּסֵפֶר שֵׁנִי. שבמקרה זה מוציאים שני ספרים, כדי שלא יהיה צורך לגלול את התורה בציבור (ראה לעיל יב,כג).
כג. רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, מוֹצִיאִין שְׁלֹשָׁה סְפָרִים: אֶחָד קוֹרִין בּוֹ בְּסֵדֶר הַיּוֹם, וְהַשֵּׁנִי קוֹרִין בּוֹ עִנְיַן רֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְהַשְּׁלִישִׁי קוֹרִין בּוֹ 'כִּי תִשָּׂא'. וְכֵן רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת — קוֹרִין סֵדֶר הַיּוֹם בְּאֶחָד, וְעִנְיַן רֹאשׁ חֹדֶשׁ בַּשֵּׁנִי, וְ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה" (שמות יב,ב) בַּשְּׁלִישִׁי.
כג. מוֹצִיאִין שְׁלֹשָׁה סְפָרִים. שיש באותו היום שלוש קריאות שונות, וסדר הקריאות על פי שכיחותן.
כד. רֹאשׁ חֹדֶשׁ טֵבֵת שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, מוֹצִיאִין שְׁלֹשָׁה סְפָרִים: הָרִאשׁוֹן קוֹרִין בּוֹ סֵדֶר הַיּוֹם, וְהַשֵּׁנִי קוֹרִין בּוֹ עִנְיַן רֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְהַשְּׁלִישִׁי קוֹרִין בּוֹ עִנְיַן חֲנֻכָּה. חָל לִהְיוֹת בְּאֶמְצַע הַשַּׁבָּת — שְׁלֹשָׁה קוֹרִין בְּעִנְיַן רֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְהָרְבִיעִי קוֹרֵא עִנְיַן חֲנֻכָּה.
כד. רֹאשׁ חוֹדֶשׁ טֵבֵת. יום זה חל תמיד בתוך ימי החנוכה. חָל לִהְיוֹת בְּאֶמְצַע הַשַּׁבָּת. אם הוא חל ביום חול.
כה. אַף עַל פִּי שֶׁאָדָם שׁוֹמֵעַ כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ בְּכָל שְׁנָתוֹ בַּצִּבּוּר — חַיָּב לִקְרוֹת לְעַצְמוֹ בְּכָל שָׁבוּעַ וְשָׁבוּעַ סֵדֶר שֶׁל אוֹתָהּ שַׁבָּת שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם. וּפָסוּק שֶׁאֵין לוֹ תַּרְגּוּם — קוֹרְאֵהוּ שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים, עַד שֶׁיַּשְׁלִים פָּרָשִׁיּוֹתָיו עִם הַצִּבּוּר.
כה. כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ בְּכָל שְׁנָתוֹ. מדי שנה, כמנהג המקובל והנפוץ (לעיל ה"א). לִקְרוֹת לְעַצְמוֹ. לקרוא ביחידות. שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם. לקרוא כל פסוק פעמיים, וכן את התרגום לארמית של אותו פסוק (ראה לעיל יב,י). וּפָסוּק שֶׁאֵין לוֹ תַּרְגּוּם. כגון פסוק שיש בו שמות בלבד, או שאין מתרגמים אותו בציבור (ראה לעיל יב,יב). שֶׁיַּשְׁלִים פָּרָשִׁיּוֹתָיו עִם הַצִּבּוּר. שיסיים אף הוא מחזור שלם של קריאת התורה, עם הסיום של הציבור.

תקציר הפרק 

פרק יג הלכות תפילה

הקריאות במהלך השנה

המנהג הרווח שמסיימים את כל התורה בשנה אחת בשמחת תורה, ויש מנהג נוסף לסיים פעם בשלש שנים אך לא התפשט בעם. פרשת בחוקותי תמיד יוצאת לפני שבועות ופרשת כי תבא תמיד לפני ראש השנה ולא מפסיקים באמצע הקללות שבפרשת בחוקותי אלא אחד קורא הכל.
בכל מועד, תענית וראש חודש קוראים מעניין היום. לפני תשעה באב מפטירים שלש הפטרות של תוכחה, ואחרי ט באב שבע הפטרות של נחמה. בשבתות שמראש חודש אדר עד פסח מוסיפים לקרוא גם את ארבעת הפרשיות (שקלים, זכור, פרה, החודש).
למרות שאדם שומע את כל התורה בכל השנה הוא חייב לקרוא בכל שבוע את הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום, ופסוק שאין לו תרגום חוזרים עליו שלש פעמים.

🗯🗯🗯
הלומד פרק 1⃣ ביום במשנה תורה לרמב"ם מסיים את כל התורה שבע"פ כולה כולל הכל….

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר אהבה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. מדוע מותר לקרות שמונה פסוקים שבסוף התורה גם בפחות מעשרה?

א- משום שלא נאמרו מפי הגבורה.
ב- מפני שהן דברי תוכחה.
ג- הואיל ומשמען שהן אחר מיתת משה.

[פרק י"ג, הלכה ו']

2. מדוע במנחה של יום הכיפורים קורין ב"עריות"?

א- משום שביום הכיפורים אנו אסורים בקריבה לעריות.
ב- כדי שיזכור ויכלם מי שנכשל באחת מהן, ויחזור בתשובה.
ג- משום שביום הכיפורים אנו מתדמין למלאכים, הפרושים מן העריות.

[פרק י"ג, הלכה י"א]

3. מתי אין מוציאין שלושה ספרים?

א- יום הכיפורים שחל להיות בשבת.
ב- ראש חודש אדר שחל להיות בשבת.
ג- ראש חודש טבת שחל להיות בשבת.

[פרק י"ג, הלכה כג-כד]

 

תשובות:

1-ג 2-ב 3-א

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן