פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַתְּרוּמָה עוֹלָה בְּאֶחָד וּמֵאָה. כֵּיצַד? סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה סְאָה שֶׁל חֻלִּין וְנִתְעָרֵב הַכֹּל – מַפְרִישׁ מִן הַכֹּל סְאָה אַחַת וְנוֹתְנָהּ לַכֹּהֵן, וְהַשְּׁאָר מֻתָּר לַזָּרִים. וְכָל תְּרוּמָה שֶׁאֵין הַכֹּהֲנִים מַקְפִּידִין עָלֶיהָ, כְּגוֹן תְּרוּמַת הַכְּלֵיסִין וְהֶחָרוּבִין וּשְׂעוֹרִים שֶׁל אֱדוֹם – אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַגְבִּיהַּ; הוֹאִיל וְנָפְלָה לְמֵאָה – בָּטְלָה בְּמִעוּטָהּ, וְהַכֹּל מֻתָּר לַזָּרִים.
א. עוֹלָה. בטלה, נעשית מותרת. מַפְרִישׁ מִן הַכֹּל סְאָה אַחַת וְנוֹתְנָהּ לַכֹּהֵן. מכיוון שיש בתערובת סאה תרומה השייכת לכהן. כְּגוֹן תְּרוּמַת הַכְּלֵיסִין וכו'. ראה לעיל ג,ג, וראה גם הלכות מאכלות אסורות טו,טו.
ב. נָפְלָה סְאָה תְּרוּמָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה – נַעֲשָׂה הַכֹּל מְדֻמָּע, וְיִמָּכֵר הַכֹּל לַכֹּהֲנִים בִּדְמֵי תְּרוּמָה, חוּץ מִדְּמֵי אוֹתָהּ סְאָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁנִּתְעָרֵב מִין בְּמִינוֹ. אֲבָל נִתְעָרֵב מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ – בְּנוֹתֵן טַעַם: אִם יֵשׁ בַּכֹּל טַעַם תְּרוּמָה – נַעֲשָׂה הַכֹּל מְדֻמָּע, וְיִמָּכֵר לַכֹּהֲנִים חוּץ מִדְּמֵי תְּרוּמָה שֶׁבּוֹ; וְאִם טַעַם הַכֹּל טַעַם חֻלִּין – הַכֹּל מֻתָּר לְזָרִים.
ב. נַעֲשָׂה הַכֹּל מְדֻמָּע. לכל התערובת יש דין תרומה לענייני אכילה וטהרה. והביטוי 'מדומע' נובע מכך שתרומה נקראת בתורה גם 'דמע' (שמות כב,כח, פה"מ דמאי א,ג). וְיִמָּכֵר הַכֹּל לַכֹּהֲנִים בִּדְמֵי תְּרוּמָה חוּץ מִדְּמֵי אוֹתָהּ סְאָה. שהתערובת שייכת בעיקרה לבעלים, אלא שיש לנהוג בה כתרומה, ולכן מוכרה לכהנים מלבד דמי הסאה שהייתה שייכת לכהנים עוד לפני שהתערבה. ומוכר להם את הפירות בשווי נמוך מפירות חולין ('דמי תרומה') מכיוון שנאכלים רק לכהנים וצריכים להיאכל בטהרה. בְּשֶׁנִּתְעָרֵב מִין בְּמִינוֹ. ולא ניתן לזהות את טעם התרומה. אֲבָל נִתְעָרֵב מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם. הביטול אינו תלוי בכמויות אלא בשאלה אם התרומה נתנה טעם בתערובת (ראה הלכות מאכלות אסורות טו,א-ו ובביאור שם). הַכֹּל מֻתָּר לְזָרִים. מכיוון שהתרומה בטלה, וגם אינו צריך להרים את הסאה שנפלה מכיוון שטעמה בטל ובנוסף לכך לא ניתן להעלות כעין מה שנפל שהרי התערבה בדבר שאינו מינה בתערובת (ערוה"ש פו,ד).
ג. סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה, וְהִגְבִּיהַּ סְאָה מִן הַכֹּל, וְנָפְלָה הַסְּאָה שֶׁהִגְבִּיהַּ לְמָקוֹם אַחֵר – אֵינָהּ מְדַמַּעַת אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. וְכֵן סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה, וְנַעֲשָׂה הַכֹּל מְדֻמָּע, וְנָפַל מִן הַמְדֻמָּע לְמָקוֹם אַחֵר – אֵינוֹ מְדַמֵּעַ אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן.
כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁנָּפַל עֶשֶׂר סְאִין שֶׁל תְּרוּמָה לְתִשְׁעִים סְאָה חֻלִּין וְנִדְמַע הַכֹּל: אִם נָפַל מִמְּדֻמָּע זֶה עֶשֶׂר סְאִין לְפָחוֹת מִמֵּאָה חֻלִּין – נִדְמְעוּ, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ בָּעֶשֶׂר שֶׁל מְדֻמָּע סְאָה שֶׁל תְּרוּמָה; נָפַל לְתוֹכָן פָּחוֹת מֵעֶשֶׂר סְאִין – אֵינָן מְדַמְּעוֹת.
ג. וְהִגְבִּיהַּ סְאָה מִן הַכֹּל. כדי לתת אותה לכהן, כדלעיל ה"א. אֵינָהּ מְדַמַּעַת אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. אף שהגביה אותה כדי לתת אותה לכהן אין לה דין תרומה מכיוון שהיא מעורבת בחולין, ומתייחסים רק לחלק היחסי של התרומה בחולין, ולכן די שיהיה בחולין שאליהם נפלה פי מאה מאותו חלק יחסי של התרומה שבסאה (אמנם חלק החולין שבסאה עצמה אינו מצטרף אף שיש בו מאה לבטלה, ערוה"ש פו,יא).
וְנִדְמַע הַכֹּל. שעשירית מהתערובת תרומה, ובכל סאה שמוציא מהתערובת עשירית ממנה תרומה. פָּחוֹת מֵעֶשֶׂר סְאִין. מהתערובת הראשונה. אֵינָן מְדַמְּעוֹת. אם לפי החשבון יש בחולין שאליהם נפלו יותר מפי מאה מהתרומה.
ד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּדָבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהִבָּלֵל, כְּגוֹן חִטִּים לְחִטִּים אוֹ קֶמַח לְקֶמַח. אֲבָל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִבָּלֵל, כְּגוֹן שֶׁמֶן תְּרוּמָה לְשֶׁמֶן חֻלִּין אוֹ יֵין תְּרוּמָה לְיֵין חֻלִּין – הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב: אִם רֹב תְּרוּמָה – הֲרֵי זֶה מְדַמֵּעַ כַּתְּרוּמָה; וְאִם רֹב מִן הַחֻלִּין – הֲרֵי הוּא כַּחֻלִּין וְאֵינוֹ מְדַמֵּעַ, אַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל אָסוּר לְזָרִים.
ד. לְהִבָּלֵל. להתערבב לגמרי. וְאִם רֹב מִן הַחֻלִּין הֲרֵי הוּא כַּחֻלִּין וְאֵינוֹ מְדַמֵּעַ אַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל אָסוּר לְזָרִים. אף שהתערובת הראשונה אסורה לזרים מפני שאין בה מאה כנגד התרומה, מכל מקום אם יש בה רוב חולין ונפל ממנה למקום אחר, אינה אוסרת את הפירות שנפלה לתוכם.
ה. סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה, הִגְבִּיהָהּ וְנָפְלָה סְאָה אַחֶרֶת, הִגְבִּיהָהּ וְנָפְלָה אַחֶרֶת – הֲרֵי הַחֻלִּין מֻתָּרִין עַד שֶׁתִּרְבֶּה תְּרוּמָה עַל הַחֻלִּין. שֶׁאִם נָפְלוּ לְתוֹךְ הַמֵּאָה חֻלִּין מֵאָה סְאָה וָעוֹד שֶׁל תְּרוּמָה, סְאָה אַחַר סְאָה – נַעֲשָׂה הַכֹּל מְדֻמָּע.
ה. הִגְבִּיהָהּ. הגביה סאה מהתערובת כדי לתת אותה לכהן. הֲרֵי הַחֻלִּין מֻתָּרִין עַד שֶׁתִּרְבֶּה תְּרוּמָה עַל הַחֻלִּין. שמעיקר הדין מין במינו בטל ברוב, וחכמים הצריכו ביטול במאה. וכאן שהסאין של התרומה לא נפלו בבת אחת, הקלו חכמים שכל סאה שנופלת בנפרד בטלה ואינן מצטרפות לאסור את החולין.
ו. סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה, וְלֹא הִסְפִּיק לְהַגְבִּיהָהּ עַד שֶׁנָּפְלָה סְאָה אַחֶרֶת: אִם יָדַע בָּרִאשׁוֹנָה קֹדֶם שֶׁתִּפֹּל הַשְּׁנִיָּה – לֹא נִדְמְעוּ, אֶלָּא מַפְרִישׁ סָאתַיִם וְהַשְּׁאָר מֻתָּר; הוֹאִיל וְהָיָה לָהּ לַעֲלוֹת – הֲרֵי הִיא כְּאִלּוּ עָלְתָה. וְאִם לֹא יָדַע בִּסְאָה רִאשׁוֹנָה אֶלָּא אַחַר שֶׁנָּפְלָה הַשְּׁנִיָּה – הֲרֵי זֶה מְדֻמָּע, וּכְאִלּוּ נָפְלוּ שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת.
ו. אִם יָדַע בָּרִאשׁוֹנָה. ידע שנפלה. לֹא נִדְמְעוּ. הידיעה מפרידה בין הנפילות וכל סאה שנפלה בטלה אף על פי שלא הגביה סאה בין הנפילות כדי לתת אותה לכהן. וְהָיָה לָהּ לַעֲלוֹת. מכיוון שהיה דרך לבטלה מתייחסים אליה כאילו בטלה.
ז. אֵין פְּסֹלֶת שֶׁל תְּרוּמָה מִצְטָרֶפֶת עִם הַתְּרוּמָה לֶאֱסֹר הַחֻלִּין, אֲבָל פְּסֹלֶת שֶׁל חֻלִּין מִצְטָרֶפֶת עִם הַחֻלִּין לְהַעֲלוֹת אֶת הַתְּרוּמָה. כֵּיצַד? סְאָה חִטִּים יָפוֹת שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה סְאָה חִטִּים רָעוֹת שֶׁל חֻלִּין, וְטָחַן הַכֹּל, אַף עַל פִּי שֶׁהַמֻּרְסָן שֶׁל חֻלִּין מְרֻבֶּה וְשֶׁל תְּרוּמָה מֻעָט, וַהֲרֵי הַקֶּמַח שֶׁל תְּרוּמָה בְּפָחוֹת מִמֵּאָה מִקֶּמַח הַחֻלִּין – הֲרֵי זֶה עוֹלֶה, וּמְשַׁעֲרִין בַּקֶּמַח עִם הַמֻּרְסָן, שֶׁהוּא מֵאָה וְאֶחָד.
אֲבָל אִם נָפְלָה סְאָה שֶׁל חִטִּין רָעוֹת שֶׁל תְּרוּמָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה סְאָה שֶׁל חִטִּין יָפוֹת שֶׁל חֻלִּין, וְטָחַן הַכֹּל, וַהֲרֵי הַקֶּמַח שֶׁל תְּרוּמָה אֶחָד מִמֵּאָה מִקֶּמַח הַחֻלִּין – הֲרֵי זֶה עוֹלֶה בְּמֵאָה וְאַחַת, שֶׁהֲרֵי הוֹתִירוּ הַחֻלִּין וּפָחֲתָה הַתְּרוּמָה.
ז. אֵין פְּסֹלֶת שֶׁל תְּרוּמָה מִצְטָרֶפֶת… אֲבָל פְּסֹלֶת וכו'. הפסולת מצטרפת לאוכל להקל ולא להחמיר: מצד אחד אינה נחשבת כאוכל ולכן אינה צריכה ביטול, ומצד שני היא נחשבת חלק מהכמות של החולין ויכולה לסייע לבטל את התרומה. חִטִּים יָפוֹת. שיש בהם מעט פסולת ביחס לקמח. שֶׁהַמֻּרְסָן. הפסולת הגסה של התבואה.
שֶׁהֲרֵי הוֹתִירוּ הַחֻלִּין וּפָחֲתָה הַתְּרוּמָה. התרבו החולין באופן יחסי, משום ריבוי הפסולת המעורבת בהם.
ח. לֹג יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה צָלוּל שֶׁנָּפַל לְמֵאָה לֻגִּין עֲכוּרִין – אֵין מוֹצִיאִין שְׁמָרִים שֶׁבָּהֶן, אֶלָּא מַעֲלִין אֶת הַלֹּג. וְכֵן אִם נָפַל לֹג עָכוּר לְמֵאָה לֻגִּין צְלוּלִין – אֵין מוֹצִיאִין שְׁמָרִים שֶׁבּוֹ.
ח. לְמֵאָה לֻגִּין עֲכוּרִין. שמעורבים בהם שמרים. אֵין מוֹצִיאִין שְׁמָרִים שֶׁבָּהֶן אֶלָּא מַעֲלִין אֶת הַלֹּג. אין מפחיתים את השמרים מכמות יין החולין אלא מחשבים אותם עמו, ואם יש מאה חולין עכורים כנגד הלוג הצלול הוא בטל בהם. וְכֵן אִם נָפַל לֹג עָכוּר לְמֵאָה לֻגִּין צְלוּלִין אֵין מוֹצִיאִין שְׁמָרִים שֶׁבּוֹ. אין מפחיתים את השמרים מכמות התרומה וצריך מאה לוגים חולין לבטלו, שאינם נחשבים כפסולת שבתרומה שאינה מצטרפת (כדלעיל ה"ז) משום שדרך לשתותם עם היין ונוצרו מגוף היין (רדב"ז).
ט. לֹג מַיִם שֶׁנָּפַל לְתִשְׁעָה וְתִשְׁעִים לֻגִּין יַיִן, וְאַחַר כָּךְ נָפַל לְתוֹךְ הַכֹּל לֹג יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה – נִדְמַע הַכֹּל, שֶׁאֵין הַמַּיִם מַעֲלֶה אֶת הַיַּיִן.
ט. שֶׁאֵין הַמַּיִם מַעֲלֶה אֶת הַיַּיִן. שאינם מצטרפים להיחשב כיין ולבטל את הלוג כאילו היו מאה של יין. וראה בהשגת הראב"ד שכתב שהמים אמנם מבטלים יין בנותן טעם, אלא שכאן אין היין והמים מצטרפים לבטל משום ששיעוריהם לביטול אינם שווים (שיין ביין בטל במאה מכיוון שזה מין במינו ואילו מים מבטלים יין כשאינו נותן בהם טעם ולכן מים אינם מצטרפים לבטל במאה). והמפרשים כתבו שאף הרמב"ם מסכים לכך (וראה לקמן טו,יז).
י. סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה חֻלִּין, וְנָפְלוּ חֻלִּין אֲחֵרִים עַד שֶׁהוֹתִירוּ עַל מֵאָה: אִם בְּשׁוֹגֵג – הֲרֵי זוֹ עוֹלָה בְּאֶחָד וּמֵאָה; וְאִם בְּמֵזִיד – הֲרֵי הַכֹּל מְדֻמָּע, שֶׁאֵין מְבַטְּלִין אִסּוּרֵי תּוֹרָה לְכַתְּחִלָּה.
י. עַד שֶׁהוֹתִירוּ עַל מֵאָה. שיש בתערובת יותר ממאה חולין ביחס לכמות התרומה. הֲרֵי הַכֹּל מְדֻמָּע שֶׁאֵין מְבַטְּלִין אִסּוּרֵי תּוֹרָה לְכַתְּחִלָּה. וחכמים קנסו שאם עבר וביטל אינו בטל (ראה הלכות מאכלות אסורות טו,כה).
יא. תְּרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ – מֻתָּר לְבַטֵּל אוֹתָהּ בְּרֹב, וְאוֹכֵל אוֹתָהּ בִּימֵי טֻמְאָתוֹ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אִם הָיָה לוֹ יַיִן שֶׁל תְּרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ – נוֹטֵל מִמֶּנּוּ לֹג אֶחָד וְנוֹתֵן עָלָיו שְׁנֵי לֻגִּין חֻלִּין, וְנִמְצָא הַכֹּל שְׁלֹשָׁה, וְאַחַר כָּךְ נוֹטֵל מִיַּיִן שֶׁל תְּרוּמָה לֹג וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַשְּׁלֹשָׁה, וּמַגְבִּיהַ מֵאַרְבַּעְתָּן לֹג וְשׁוֹתֶה, וְחוֹזֵר וּמַשְׁלִיךְ לְתוֹכָן לֹג אַחֵר וְחוֹזֵר וְנוֹטֵל לֹג וְשׁוֹתֶה, וְכֵן נוֹתֵן לֹג תְּרוּמָה וְנוֹטֵל לֹג מִן הַתַּעֲרֹבֶת עַד שֶׁיִּכְלֶה כָּל הַיַּיִן שֶׁל תְּרוּמָה, וְנִמְצָא שֶׁבִּטֵּל כַּמָּה לֻגִּין בִּשְׁנֵי לֻגִּין שֶׁל חֻלִּין.
יא. תְּרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ. שהחובה להפרישה הוא מדרבנן (לעיל א,ו). מֻתָּר לְבַטֵּל אוֹתָהּ בְּרֹב. בתרומת חוץ לארץ הקלו שמותר לבטלה לכתחילה, ובנוסף לכך הקלו שבטלה ברוב ואין צריך ביטול במאה. וְאוֹכֵל אוֹתָהּ בִּימֵי טֻמְאָתוֹ. מאחר שהתרומה בטלה רשאי הכהן לאכלה בטומאה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אִם הָיָה לוֹ יַיִן וכו'. חכמים הקלו עוד, שניתן להוסיף לשני לוגין חולין שני לוגין תרומה זה אחר זה, וכן להוסיף לוג נוסף של תרומה לאחר הוצאת לוג אחד מהתערובת, אף שכעת הרוב יהיה תרומה. ביטול באופן זה מבוסס על העיקרון שכל לוג של תרומה שנופל בטל ברוב ואינו מצטרף למה שנפל בתחילה ('קמא קמא בטיל'). ויחד עם זאת, לא התירו לערב שלשה לוגים נפרדים זה אחר זה ללא הוצאת לוג ביניהם, כדי שלא ליצור רוב מובהק של תרומה (ריק"ו).
יב. הַזּוֹרֵעַ תְּרוּמָה בְּצַד הַחֻלִּין, וְלֹא נוֹדַע אֵי זֶה הוּא זֶרַע הַתְּרוּמָה, אֲפִלּוּ הָיָה מֵאָה לִגְנָה שֶׁל תְּרוּמָה וְלִגְנָה אַחַת שֶׁל חֻלִּין – כֻּלָּן מֻתָּרִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָּלֶה בַּקַּרְקַע, כְּגוֹן הַחִטִּים וְהַשְּׂעוֹרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ נִפְסָד בָּאָרֶץ, כְּגוֹן הַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים, אֲפִלּוּ מֵאָה לִגְנָה שֶׁל חֻלִּין וְלִגְנָה אַחַת שֶׁל תְּרוּמָה מְעֹרֶבֶת בֵּינֵיהֶן – הַכֹּל מְדֻמָּע. וְאִם נִתְלַשׁ הַכֹּל – תַּעֲלֶה הַתְּרוּמָה בְּאֶחָד וּמֵאָה. וְלֹא יִתְלֹשׁ לְכַתְּחִלָּה.
יב. הַזּוֹרֵעַ תְּרוּמָה בְּצַד הַחֻלִּין. והגדל מהתרומה הוא 'גידולי תרומה' שחכמים קנסו לאסרם באכילה לזרים (לעיל יא,כא). לִגְנָה. חלקת אדמה זרועה (פה"מ תרומות ה,ט). בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָּלֶה בַּקַּרְקַע. כגון בתבואה, שזרע התרומה עצמו נרקב באדמה, וצמח חדש לגמרי צומח במקומו. אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ נִפְסָד בָּאָרֶץ. כגון בצלים וכיוצא בהם, שהבצל של התרומה נשאר בקרקע, ומוציא עלים בכל שנה. הַכֹּל מְדֻמָּע. שכשזרעו אינו כלה כל צמח נחשב כעומד בפני עצמו ואין כאן תערובת (פה"מ שם). וְלֹא יִתְלֹשׁ לְכַתְּחִלָּה. שאין מבטלים איסור לכתחילה (לעיל ה"י).
יג. שְׁתֵּי קֻפּוֹת, אַחַת שֶׁל תְּרוּמָה וְאַחַת שֶׁל חֻלִּין, וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ הִיא, אוֹ שֶׁנָּפְלָה סְאָה שֶׁל תְּרוּמָה לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ לְהֵיכָן נָפְלָה, וְאַחַר כָּךְ נָפְלָה אַחַת מִשְּׁתֵּי הַקֻּפּוֹת לְתוֹךְ הַחֻלִּין – אֵינָהּ מְדַמַּעְתָּן. וְכֵן אִם זָרַע אַחַת מֵהֶן – הַגִּדּוּלִין חֻלִּין לְכָל דָּבָר, וְהַשְּׁנִיָּה נוֹהֵג בָּהּ כִּתְרוּמָה.
נָפְלָה הַקֻּפָּה הַשְּׁנִיָּה לְמָקוֹם אַחֵר – אֵינָהּ מְדַמַּעַת. וְכֵן אִם זָרַע אַחֵר אֶת הַשְּׁנִיָּה – הַגִּדּוּלִין חֻלִּין. נָפְלוּ שְׁתֵּיהֶן לְמָקוֹם אֶחָד – מְדַמְּעוֹת כַּקְּטַנָּה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן. זָרַע אֶחָד אֶת שְׁתֵּיהֶן בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָּלֶה – הַגִּדּוּלִין חֻלִּין; וּבְדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֶה – הַגִּדּוּלִין מְדֻמָּע.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּזוֹרֵעַ אֶת הַשְּׁנִיָּה עַד שֶׁלֹּא קָצַר אֶת הָרִאשׁוֹנָה. אֲבָל אִם קָצַר אֶת הָרִאשׁוֹנָה וְאַחַר כָּךְ זָרַע אֶת הַשְּׁנִיָּה, אֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֶה – הַגִּדּוּלִין חֻלִּין, שֶׁאֵין תָּלוּשׁ וּמְחֻבָּר נַעֲשִׂין הוֹכַח זֶה לָזֶה.
יג. קֻפּוֹת. סלים. הַגִּדּוּלִין חֻלִּין לְכָל דָּבָר. שהקלו בספק גידולי תרומה. וְהַשְּׁנִיָּה נוֹהֵג בָּהּ כִּתְרוּמָה. מספק.
לְמָקוֹם אַחֵר. שיש בו חולין. אֵינָהּ מְדַמַּעַת. שכל אחת מהן היא ספק תרומה, ומכיוון שנפלו למקומות שונים, כל תערובת עומדת בפני עצמה ומותרת מספק שמא התרומה נפלה לשנייה. נָפְלוּ שְׁתֵּיהֶן לְמָקוֹם אֶחָד. שאז ודאי שהתערבה תרומה באותו מקום וכל הספק הוא באיזו קופה התרומה. מְדַמְּעוֹת כַּקְּטַנָּה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן. צריך מאה כנגד הכמות שהייתה בקופה הקטנה. הַגִּדּוּלִין חֻלִּין. כדין תערובת של גידולי תרומה וגידולי חולין. וּבְדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֶה הַגִּדּוּלִין מְדֻמָּע. שהגידולים אינם נחשבים כמעורבים וכל יבול הוא ספק גידולי תרומה ספק גידולי חולין.
הַגִּדּוּלִין חֻלִּין. שכל יבול עומד בפני עצמו. שֶׁאֵין תָּלוּשׁ וּמְחֻבָּר נַעֲשִׂין הוֹכַח זֶה לָזֶה. מכיוון שאחד תלוש ואחד מחובר אין מתייחסים אליהם כתערובת של גידולי חולין וגידולי תרומה, אלא כל יבול בספק בפני עצמו אם הוא גידולי חולין או גידולי תרומה ומותר.
יד. שְׁתֵּי קֻפּוֹת, אַחַת שֶׁל חֻלִּין וְאַחַת שֶׁל תְּרוּמָה, וְלִפְנֵיהֶן שְׁנֵי סְאִין, אַחַת שֶׁל חֻלִּין וְאַחַת שֶׁל תְּרוּמָה, וְנָפְלוּ אֵלּוּ לְתוֹךְ אֵלּוּ – מֻתָּרִין, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: חֻלִּין נָפְלוּ לְתוֹךְ חֻלִּין וּתְרוּמָה לְתוֹךְ הַתְּרוּמָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רַבּוּ חֻלִּין עַל הַתְּרוּמָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּתְרוּמָה בַּזְּמַן הַזֶּה, שֶׁהִיא מִדִּבְרֵיהֶם. אֲבָל בִּתְרוּמָה שֶׁל תּוֹרָה – עַד שֶׁיִּרְבּוּ חֻלִּין עַל הַתְּרוּמָה.
יד. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר וכו'. חכמים הקלו במקרה זה לתלות ולסמוך על כך שאולי החולין נפלו לחולין והתרומה לתרומה. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רַבּוּ חֻלִּין עַל הַתְּרוּמָה. היתר זה הוא גם במקרה שאין אפשרות להסתמך על ביטול ברוב. עַד שֶׁיִּרְבּוּ חֻלִּין עַל הַתְּרוּמָה. שמן התורה התרומה בטלה ברוב.
טו. סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְתוֹךְ הַכְּרִי, וְאָמַר: 'תְּרוּמַת הַכְּרִי הַזֶּה בְּתוֹכוֹ' – בַּמָּקוֹם שֶׁנָּפְלָה אוֹתָהּ סְאָה, שָׁם נִסְתַּיְּמָה תְּרוּמַת הַכְּרִי, וְנִדְמַע הַכֹּל בַּתְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה וּבִתְרוּמַת הַכְּרִי.
אָמַר: 'תְּרוּמַת הַכְּרִי בִּצְפוֹנוֹ' – חוֹלְקִין אוֹתוֹ לִשְׁנַיִם, וְהַחֵצִי שֶׁבַּצָּפוֹן לִשְׁנַיִם, וְנִמְצָא רְבִיעַ הַכְּרִי שֶׁהוּא צְפוֹן צְפוֹנוֹ הוּא הַמְדֻמָּע.
טו. סְאָה תְּרוּמָה. שהפריש מכרי אחד. שֶׁנָּפְלָה לְתוֹךְ הַכְּרִי. כרי אחר של טבל החייב בתרומה. וְאָמַר תְּרוּמַת הַכְּרִי הַזֶּה בְּתוֹכוֹ. קרא שם על התרומה אבל לא הגדיר את מקומה. בַּמָּקוֹם שֶׁנָּפְלָה אוֹתָהּ סְאָה שָׁם נִסְתַּיְּמָה תְּרוּמַת הַכְּרִי. מכיוון שלא ציין את מקום ההפרשה של התרומה, מניחים שכוונתו שתהיה בסמוך לתרומה שכבר נפלה לכרי (ערוה"ש פז,כט-ל). וְנִדְמַע הַכֹּל בַּתְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה וּבִתְרוּמַת הַכְּרִי. וצריך מאה חולין בערמה כנגד שתיהן כדי לבטלן.
אָמַר תְּרוּמַת הַכְּרִי בִּצְפוֹנוֹ. אם ציין שמקום התרומה בצפון הערמה, ולא הבדיל אותה משאר הערמה. חוֹלְקִין אוֹתוֹ לִשְׁנַיִם וכו'. יש שהסבירו שהכוונה שחולקים את הכרי לארבעה רבעים, והרבע הצפוני הוא המכונה כאן 'צפון צפונו' (מרכה"מ, וכך משמע מן התוספתא ד,ט, ששם נאמר "עושה אותו כמין כי" והכוונה לאות היוונית X). ויש שפירשו שחולקים את המחצית הצפונית לצפונית ודרומית, והקצה הצפוני הוא 'צפון צפונו' (מנחת ביכורים על התוספתא שם, וראה גם הגהת הגר"א). הוּא הַמְדֻמָּע. מהתרומה שהפריש, ושאר הערמה חולין.
טז. הָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי כְּרָיִים, וְאָמַר: 'תְּרוּמַת שְׁנֵי כְּרָיִים בְּאֶחָד מֵהֶן' – הֲרֵי שְׁנֵיהֶן מְדֻמָּעִין. הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי סְאִין וּכְרִי אֶחָד, וְאָמַר: 'הֲרֵי אַחַת מִן הַסְּאִין הָאֵלּוּ עֲשׂוּיָה תְּרוּמָה עַל הַכְּרִי הַזֶּה' – הֲרֵי אַחַת מֵהֶן תְּרוּמָה, וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ הִיא. הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי כְּרָיִים וּסְאָה אַחַת, וְאָמַר: 'הֲרֵי זוֹ תְּרוּמָה עַל אַחַת מִן הַכְּרָיִים הָאֵלּוּ' – הֲרֵי הִיא תְּרוּמָה, וְנִתְקַן אֶחָד מֵהֶן, וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה הוּא הַמְתֻקָּן מִן הַטֶּבֶל.
טז. כְּרָיִים. ערמות. בְּאֶחָד מֵהֶן. ולא ציין באיזה מהם. הֲרֵי שְׁנֵיהֶן מְדֻמָּעִין. ויש להתייחס לכל אחת מהן כמדומעת מחמת שתי התרומות. וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ הִיא. הכרי מותר וכל סאה היא ספק תרומה ספק טבל. וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה הוּא הַמְתֻקָּן מִן הַטֶּבֶל. וכל אחת מהן היא ספק חולין ספק טבל.

תקציר הפרק 

פרק י"ג הלכות תרומות

ביטול תרומה שהתערבה בחולין

מפרק זה ועד סוף ההלכות, עוסק הרמב"ם בדיני תערובת תרומה בחולין.

חילוקי הדינים:

🔹מין במינו – בנותן טעם ( שטעמו מורגש) פוסל את העירבוב.
🔹מין בשאינו מינו – בטל בתערובת של מאה.
🔷 מין במינו ביחד עם אינו מינו –האינו מינו לא מצטרף לבטל.
🔹תערובת שניה – יבש 'מדמע' לפי חשבון (כמפורט), ובלח הנבלל הולכים אחר הרוב.
🔹 ביטול תרומה באמצעות עירבוב-אסור לכתחילה, מלבד בתרומת חו"ל.
🔹 תערובת בגידולים – מותרת, מלבד כשהגרעין קיים.
🔹ספק – אינו אוסר תערובתו (כמפורט בפרק).

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות תרומות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.תרומה שנפלה לחולין מועטים ושוב נפל ממנו לחולין אחרים-הכלל הוא שביבש הולכים לפי היחס
ובלח לפי רוב?

2.תרומה שנפלה לחולין מועטים והוסיף עליהם עוד במזיד – האם הכשיר?

3.מאה סאה חולין וראה שנפלו עליהם סאה ועוד סאה תרומה – האם הוכשרו?

 

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן