א. מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל דִּבְרֵיהֶם לְבַקֵּר חוֹלִים, וּלְנַחֵם אֲבֵלִים, וּלְהוֹצִיא הַמֵּת, וּלְהַכְנִיס הַכַּלָּה, וּלְלַוּוֹת הָאוֹרְחִים, וְלַעֲסֹק בְּכָל צָרְכֵי הַקְּבוּרָה: לָשֵׂאת עַל הַכָּתֵף, וְלֵילֵךְ לְפָנָיו, וְלִסְפֹּד, וְלַחְפֹּר, וְלִקְבֹּר; וְכֵן לְשַׂמֵּחַ הַכַּלָּה וְהֶחָתָן, וּלְסַעֲדָם בְּכָל צָרְכֵיהֶן. וְאֵלּוּ הֵם גְּמִילוּת חֲסָדִים שֶׁבְּגוּפוֹ, שֶׁאֵין לָהֶן שִׁעוּר.
אַף עַל פִּי שֶׁכָּל מִצְווֹת אֵלּוּ מִדִּבְרֵיהֶם, הֲרֵי הֵן בִּכְלַל: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט,יח) – כָּל הַדְּבָרִים שֶׁאַתָּה רוֹצֶה שֶׁיַּעֲשׂוּ אוֹתָן לְךָ אֲחֵרִים, עֲשֵׂה אַתָּה אוֹתָן לְאָחִיךָ בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת.
ב. שְׂכַר הַלִּוּוּי מְרֻבֶּה מִן הַכֹּל, וְהוּא הַחֹק שֶׁחֲקָקוֹ אַבְרָהָם אָבִינוּ וְדֶרֶךְ הַחֲסִידוּת שֶׁנָּהַג בָּהּ: מַאֲכִיל עוֹבְרֵי דְּרָכִים וּמַשְׁקֶה אוֹתָן וּמְלַוֶּה אוֹתָן. וּגְדוֹלָה הַכְנָסַת אוֹרְחִין כְּהַקְבָּלַת פְּנֵי שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים" וכו' (בראשית יח,ב), וְלִוּוּיֵיהֶן יָתֵר מֵהַכְנָסָתָן. אָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל שֶׁאֵינוֹ מְלַוֶּה, כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים.
ג. כּוֹפִין לִלְוָיָה כְּדֶרֶךְ שֶׁכּוֹפִין לִצְדָקָה. וּבֵית דִּין הָיוּ מְתַקְּנִין שְׁלוּחִין לְלַוּוֹת אָדָם הָעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְאִם נִתְעַצְּלוּ בְּדָבָר זֶה – מַעֲלֶה עֲלֵיהֶן כְּאִלּוּ שָׁפְכוּ דָּמִים. אֲפִלּוּ הַמְלַוֶּה אֶת חֲבֵרוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת בָּעִיר יֵשׁ לוֹ שָׂכָר מְרֻבֶּה.
וְכַמָּה שִׁעוּר הַלְּוָיָה שֶׁחַיָּב אָדָם בָּהּ? הָרַב לַתַּלְמִיד – עַד עִבּוּרָהּ שֶׁל עִיר. וְהָאִישׁ לַחֲבֵרוֹ – עַד תְּחוּם שַׁבָּת. וְהַתַּלְמִיד לָרַב – עַד פַּרְסָה; וְאִם הָיָה רַבּוֹ מֻבְהָק – עַד שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת.
ד. בִּקּוּר חוֹלִים מִצְוָה עַל הַכֹּל, אֲפִלּוּ גָּדוֹל מְבַקֵּר אֶת הַקָּטָן. וּמְבַקְּרִין פְּעָמִים הַרְבֵּה בַּיּוֹם, וְכָל הַמּוֹסִיף מְשֻׁבָּח, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַטְרִיחַ. וְכָל הַמְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה, כְּאִלּוּ נָטַל חֵלֶק מֵחָלְיוֹ וְהֵקֵל מֵעָלָיו, וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְבַקֵּר, כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים.
ה. אֵין מְבַקְּרִין אֶת הַחוֹלֶה אֶלָּא מִיּוֹם שְׁלִישִׁי וָהָלְאָה. וְאִם קָפַץ עָלָיו הַחֹלִי וְהִכְבִּיד – מְבַקְּרִין אוֹתוֹ מִיָּד. וְאֵין מְבַקְּרִין לֹא בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת רִאשׁוֹנוֹת בַּיּוֹם וְלֹא בְּשָׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִתְעַסְּקִין בְּצָרְכֵי הַחוֹלֶה. וְאֵין מְבַקְּרִין לֹא חוֹלֵי מֵעַיִם, וְלֹא חוֹלֵי הָעַיִן, וְלֹא מְחוֹשֵׁי הָרֹאשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהַבִּקּוּר קָשֶׁה לָהֶן.
ו. הַנִּכְנָס לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה – לֹא יֵשֵׁב לֹא עַל גַּבֵּי מִטָּה, וְלֹא עַל גַּבֵּי סַפְסָל, וְלֹא עַל גַּבֵּי כִּסֵּא, וְלֹא עַל גַּבֵּי מָקוֹם גָּבֹהַּ, וְלֹא לְמַעְלָה מִמְּרַאֲשׁוֹתָיו, אֶלָּא מִתְעַטֵּף וְיוֹשֵׁב לְמַטָּה מִמְּרַאֲשׁוֹתָיו, וּמְבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים, וְיוֹצֵא.
ז. יֵרָאֶה לִי שֶׁנֶּחָמַת אֲבֵלִים קוֹדֶמֶת לְבִקּוּר חוֹלִים, שֶׁנִּחוּם אֲבֵלִים גְּמִילוּת חֶסֶד עִם הַחַיִּים וְעִם הַמֵּתִים.
ח. מִי שֶׁהָיָה לְפָנָיו מֵת וְכַלָּה – מַנִּיחַ אֶת הַכַּלָּה וּמִתְעַסֵּק עִם הַמֵּת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "לֵב חֲכָמִים בְּבֵית אֵבֶל" וכו' (קהלת ז,ד). מֵת וְכַלָּה שֶׁפָּגְעוּ זֶה בָּזֶה בַּדֶּרֶךְ – מַעֲבִירִין אֶת הַמֵּת מִלִּפְנֵי הַכַּלָּה. וְהַכֹּל עוֹבְרִים מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
ט. מְבַטְּלִין תַּלְמוּד תּוֹרָה לְהוֹצָאַת הַמֵּת וּלְהַכְנָסַת הַכַּלָּה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁאֵין לוֹ כָּל צָרְכּוֹ. אֲבָל יֵשׁ לוֹ כָּל צָרְכּוֹ – אֵין מְבַטְּלִין. וְהַכֹּל שֶׁאֵין מִתְעַסְּקִין בְּתַלְמוּד תּוֹרָה חַיָּבִין לְהִתְעַסֵּק עִמּוֹ.
י. מֵת אֶחָד בָּעִיר – כָּל בְּנֵי הָעִיר אֲסוּרִין בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה עַד שֶׁיִּקְבְּרוּהוּ. וְאִם יֵשׁ לוֹ מִי שֶׁיִּתְעַסֵּק בִּצְרָכָיו – מֻתָּרִין.
יא. תַּלְמִיד חֲכָמִים שֶׁמֵּת, אֲפִלּוּ הָיוּ עִמּוֹ עַד שִׁשִּׁים רִבּוֹא – מְבַטְּלִין תַּלְמוּד תּוֹרָה לְהוֹצָאָתוֹ. הָיוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא – אֵין מְבַטְּלִין. וְאִם הָיָה מְלַמֵּד לַאֲחֵרִים – אֵין לוֹ שִׁעוּר, אֶלָּא מְבַטְּלִין הַכֹּל לְהוֹצָאָתוֹ.
יב. קוֹבְרִין מֵתֵי גּוֹיִם, וּמְנַחֲמִין אֲבֵלֵיהֶם, וּמְבַקְּרִין חוֹלֵיהֶם, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
יג. בָּתֵּי הַקְּבָרוֹת אֲסוּרִין בַּהֲנָיָה. כֵּיצַד? אֵין אוֹכְלִין בָּהֶן, וְאֵין שׁוֹתִין בָּהֶן, וְאֵין עוֹשִׂין בָּהֶן מְלָאכָה, וְלֹא קוֹרִין בָּהֶן, וְלֹא שׁוֹנִין בָּהֶן. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר – אֵין נֵאוֹתִין בָּהֶן, וְלֹא נוֹהֲגִין בָּהֶן קַלּוּת רֹאשׁ.
לֹא יֵלֵךְ אָדָם בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל קֶבֶר וּתְפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ וְסֵפֶר תּוֹרָה בִּזְרוֹעוֹ, וְלֹא יִתְפַּלֵּל שָׁם. וּבְרִחוּק אַרְבַּע אַמּוֹת – מֻתָּר.
יד. הַמּוֹלִיךְ עֲצָמוֹת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם – לֹא יִתְּנֵם בְּדִיסַקַּיָא וְיַנִּיחֵם עַל גַּבֵּי הַחֲמוֹר וְיִרְכַּב עֲלֵיהֶן, מִפְּנֵי שֶׁנּוֹהֵג בָּהֶן מִנְהַג בִּזָּיוֹן. וְאִם הָיָה מִתְיָרֵא מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים אוֹ מִפְּנֵי הַלִּסְטִים – מֻתָּר.
טו. אֵין מְפַנִּין אֶת הַמֵּת מִקֶּבֶר לְקֶבֶר, אֲפִלּוּ מִבָּזוּי לִמְכֻבָּד. וְאִם הָיָה בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ – מְפַנֶּה, וַאֲפִלּוּ מִמְּכֻבָּד לְבָזוּי.
טז. וְאֵין קוֹבְרִין מֵת עַל גַּבֵּי מֵת, וְלֹא שְׁנֵי מֵתִים כְּאֶחָד – בִּזָּיוֹן הוּא. וְקָטָן הַיּוֹצֵא עִם אִמּוֹ – נִקְבָּר עִמָּהּ.
יז. עֲפַר הַקֶּבֶר אֵינוֹ אָסוּר בַּהֲנָיָה, שֶׁאֵין קַרְקַע עוֹלָם נֶאֱסֶרֶת, אֲבָל קֶבֶר הַבִּנְיָן אָסוּר בַּהֲנָיָה.
יח. הַבּוֹנֶה קֶבֶר לְמֵת – לֹא נֶאֱסַר עַד שֶׁיִּכָּנֵס בּוֹ הַמֵּת. אֲפִלּוּ הִטִּיל בּוֹ נֵפֶל – נֶאֱסַר בַּהֲנָיָה.
יט. נֶפֶשׁ שֶׁנַּעֲשָׂה לְשֵׁם חַי, וְרָמָה בּוֹ הַמֵּת, וְהוֹסִיף בּוֹ רוֹמָם אֶחָד לְשֵׁם הַמֵּת – אַף עַל פִּי שֶׁפִּנָּה הַמֵּת, הַכֹּל אָסוּר בַּהֲנָיָה. וְאִם הִכִּיר אֶת הַתּוֹסֶפֶת – חוֹלֵץ אוֹתָהּ, וְהַשְּׁאָר מֻתָּר. נַעֲשָׂה לְשֵׁם הַמֵּת – כֵּיוָן שֶׁהֻטַּל בּוֹ הַמֵּת, נֶאֱסַר, אַף עַל פִּי שֶׁפִּנָּהוּ.
כ. הַבּוֹנֶה קֶבֶר לְאָבִיו, וְהָלַךְ וּקְבָרוֹ בְּקֶבֶר אַחֵר – הֲרֵי זֶה לֹא יִקְבֹּר בּוֹ מֵת אַחֵר עוֹלָמִית, וְהַקֶּבֶר הַזֶּה אָסוּר בַּהֲנָיָה, מִפְּנֵי כְּבוֹד אָבִיו.
כא. הַמֵּת אָסוּר בַּהֲנָיָה כֻּלּוֹ, חוּץ מִשְּׂעָרוֹ שֶׁהוּא מֻתָּר בַּהֲנָיָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ גּוּפוֹ. וְכֵן אֲרוֹנוֹ וְכָל תַּכְרִיכָיו אֲסוּרִין בַּהֲנָיָה. אֲבָל כֵּלִים הַמּוּכָנִין לְתַכְרִיךְ לֹא נֶאֶסְרוּ בַּהֲנָיָה. אֲפִלּוּ אָרַג בֶּגֶד לַמֵּת – לֹא נֶאֱסַר עַד שֶׁיִּגַּע בַּמִּטָּה הַנִּקְבֶּרֶת עִמּוֹ, שֶׁאֵין הַהַזְמָנָה אוֹסֶרֶת.
כב. כָּל הַכֵּלִים שֶׁזּוֹרְקִין עַל הַמֵּת עַל הַמִּטָּה הַנִּקְבֶּרֶת עִמּוֹ אֲסוּרִין בַּהֲנָיָה, שֶׁלֹּא יִתְחַלְּפוּ בַּתַּכְרִיכִין.
כג. הָיוּ אָבִיו וְאִמּוֹ מְזָרְקִין כֵּלִים מֵחֲמָתָן עַל הַמֵּת – מִצְוָה עַל אֲחֵרִים לְהַצִּילָן, וְאִם הִגִּיעוּ לַמִּטָּה הַנִּקְבֶּרֶת עִמּוֹ – אֵין מַצִּילִין אוֹתָן.
כד. מְלַמְּדִין אֶת הָאָדָם שֶׁלֹּא יִהְיֶה חָבְלָן, וְלֹא יַפְסִיד הַכֵּלִים וְיַשְׁלִיכֵן לְחַבָּלָה; מוּטָב לִתֵּן אוֹתָן לָעֲנִיִּים וְאַל יַשְׁלִיכֵם לְרִמָּה וְתוֹלֵעָה. וְכָל הַמַּרְבֶּה כֵּלִים עַל הַמֵּת – עוֹבֵר מִשּׁוּם 'בַּל תַּשְׁחִית'.
כה. מֶלֶךְ שֶׁמֵּת – עוֹקְרִין סוּס שֶׁהָיָה רוֹכֵב עָלָיו; וְעֶגְלָה שֶׁהָיְתָה מוֹשֶׁכֶת בַּקָּרוֹן שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בּוֹ – מְנַשֵּׁר פַּרְסוֹתֶיהָ מִן הָאַרְכֻּבָּה וּלְמַטָּה, מָקוֹם שֶׁאֵין עוֹשֶׂה אוֹתָהּ טְרֵפָה. וּמוֹשִׁיבִין יְשִׁיבָה עַל קִבְרוֹ שִׁבְעַת יָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָבוֹד עָשׂוּ לוֹ בְמוֹתוֹ" (דברי הימים ב לב,לג) – זֶה שֶׁהוֹשִׁיבוּ יְשִׁיבָה עַל קִבְרוֹ. וְנָשִׂיא שֶׁמֵּת – אֵין מְבַטְּלִין יְשִׁיבָתוֹ יָתֵר עַל שְׁלֹשִׁים יוֹם.
כו. מֶלֶךְ אוֹ נָשִׂיא שֶׁמֵּת – יֵשׁ לָהֶן לִשְׂרֹף מִטָּתוֹ וְכָל כְּלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ, וְאֵין בָּזֶה דַּרְכֵי אֱמוֹרִי וְלֹא מִשּׁוּם הַשְׁחָתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּשָׁלוֹם תָּמוּת וּכְמִשְׂרְפוֹת אֲבוֹתֶיךָ הַמְּלָכִים… יִשְׂרְפוּ לָךְ" (ירמיהו לד,ה).
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
