פרק י"ד, הלכות איסורי ביאה, ספר קדושה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כֵּיצַד מְקַבְּלִין גֵּרֵי הַצֶּדֶק? כְּשֶׁיָּבֹא לְהִתְגַּיֵּר וְיִבְדְּקוּ אַחֲרָיו וְלֹא יִמְצְאוּ עִלָּה, אוֹמְרִין לוֹ: 'מָה רָאִיתָה שֶׁבָּאתָה לְהִתְגַּיֵּר? אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁיִּשְׂרָאֵל בַּזְּמַן הַזֶּה דָּוִים וּדְחוּפִים וּמְסֻחָפִים וּמְטֹרָפִין וְיִסּוּרִין בָּאִין עֲלֵיהֶן?'. אָמַר: 'אֲנִי יוֹדֵעַ וְאֵינִי כְּדַאי' – מְקַבְּלִין אוֹתוֹ מִיָּד.
א. כֵּיצַד מְקַבְּלִין גֵּרֵי הַצֶּדֶק. כיצד מתנהל הליך הקבלה. וְלֹא יִמְצְאוּ עִלָּה. סיבה אחרת שבגללה בא להתגייר (לעיל יג,יד). מָה רָאִיתָה. מדוע. דָּוִים וּדְחוּפִים וּמְסֻחָפִים וּמְטֹרָפִין. חלושים, דחויים, כפויים ושפלים ונדים ממקום למקום. אֲנִי יוֹדֵעַ וְאֵינִי כְּדַאי. אני יודע את מצבם, ואיני ראוי לכך והלוואי שאוכל לזכות להצטרף לישראל.
ב. וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ עִקְּרֵי הַדָּת, שֶׁהוּא יִחוּד הַשֵּׁם וְאִסּוּר עֲבוֹדָה זָרָה, וּמַאֲרִיכִין בְּדָבָר זֶה וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ מִקְצָת מִצְווֹת קַלּוֹת וּמִקְצָת מִצְווֹת חֲמוּרוֹת, וְאֵין מַאֲרִיכִין בְּדָבָר זֶה. וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ עֲוֹן לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעְשַׂר עָנִי. וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ עָנְשָׁן שֶׁל מִצְווֹת.
כֵּיצַד? אוֹמְרִין לוֹ: 'הֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁעַד שֶׁלֹּא בָּאתָה לְדָת זוֹ, אִם אָכַלְתָּ חֵלֶב – אִי אַתָּה עָנוּשׁ כָּרֵת, אִם חִלַּלְתָּ שַׁבָּת – אִי אַתָּה עָנוּשׁ סְקִילָה. וְעַכְשָׁיו אַחַר שֶׁתִּתְגַּיֵּר, אִם אָכַלְתָּ חֵלֶב – אַתָּה עָנוּשׁ כָּרֵת, אִם חִלַּלְתָּ שַׁבָּת – אַתָּה עָנוּשׁ סְקִילָה'. וְאֵין מַרְבִּין עָלָיו וְאֵין מְדַקְדְּקִין עָלָיו, שֶׁמָּא יִגְרֹם לוֹ לְטָרְדוֹ וּלְהַטּוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ טוֹבָה לְדֶרֶךְ רָעָה; שֶׁבַּתְּחִלָּה אֵין מוֹשְׁכִין אֶת הָאָדָם אֶלָּא בְּדִבְרֵי רָצוֹן רַכִּים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "בְּחַבְלֵי אָדָם אֶמְשְׁכֵם", וְאַחַר כָּךְ: "בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה" (הושע יא,ד).
ב. יִחוּד הַשֵּׁם. אמונה בכך שה' בלבד הוא בורא העולם ומנהיגו, ושכוחו בלתי מוגבל (הלכות יסודי התורה א,א-ז). וּמַאֲרִיכִין בְּדָבָר זֶה. מפרטים בעניין זה, שהוא עיקר יסודי בדת ישראל (ראה הלכות קריאת שמע א,ב). עֲוֹן לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעְשַׂר עָנִי. את החובה לתת מתנות לעניים מן היבול, והחטא שבמניעתם.
שֶׁעַד שֶׁלֹּא בָּאתָה לְדָת זוֹ וכו'. כל עוד לא התגיירת אינך מחויב במצוות. חֵלֶב. חלקי שומן בהמה האסורים באכילה באיסור כרת (הלכות מאכלות אסורות פרק ז). חִלַּלְתָּ שַׁבָּת. במלאכות האסורות מן התורה, שאם עשאם בפני עדים חייב מיתה בסקילה (הלכות שבת א,ב). וְאֵין מַרְבִּין עָלָיו וְאֵין מְדַקְדְּקִין עָלָיו. בפירוט המצוות ובעונשן. לְטָרְדוֹ וּלְהַטּוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ טוֹבָה לְדֶרֶךְ רָעָה. שיתחרט על רצונו הטוב להתגייר. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּחַבְלֵי אָדָם וכו'. בתחילה יש לדבר אל לב האדם בצורה רכה ונעימה ("חבלי אדם"), ואחר כך אפשר להתייחס גם לדברים חמורים יותר, מבלי שהדבר יגרום לו להתרחק ("עבותות אהבה"). בַּעֲבֹתוֹת. חבלים עבים.
ג. וּכְשֵׁם שֶׁמּוֹדִיעִין אוֹתוֹ עָנְשָׁן שֶׁל מִצְווֹת, כָּךְ מוֹדִיעִין אוֹתוֹ שְׂכָרָן שֶׁל מִצְווֹת. וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ שֶׁבַּעֲשִׂיַּת מִצְווֹת אֵלּוּ יִזְכֶּה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְשֶׁאֵין שָׁם צַדִּיק גָּמוּר אֶלָּא בַּעַל חָכְמָה שֶׁעוֹשֶׂה מִצְווֹת אֵלּוּ וְיוֹדְעָן.
ג. וְשֶׁאֵין שָׁם צַדִּיק גָּמוּר וכו'. אין צדיק גמור אלא מי שיודע את התורה היטב ומקיים את מצוותיה.
ד. וְאוֹמְרִין לוֹ: 'הֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁהָעוֹלָם הַבָּא אֵינוֹ צָפוּן אֶלָּא לַצַּדִּיקִים, וְהֵם יִשְׂרָאֵל. וְזֶה שֶׁתִּרְאֶה יִשְׂרָאֵל בְּצַעַר בָּעוֹלָם הַזֶּה – טוֹבָה צְפוּנָה הִיא לָהֶם, שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְקַבֵּל רֹב טוֹבָה בָּעוֹלָם הַזֶּה כָּאֻמּוֹת, שֶׁמָּא יָרוּם לְבָבָם וְיִתְעוּ וְיַפְסִידוּ שְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט" (דברים לב,טו).
ד. צָפוּן. שמור. בְּצַעַר בָּעוֹלָם הַזֶּה. שיש להם צרות מרובות. כָּאֻמּוֹת. כשאר כל העמים.
ה. וְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא עֲלֵיהֶן רֹב פֻּרְעָנוּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ; אֶלָּא כָּל הָאֻמּוֹת כָּלִין, וְהֵן עוֹמְדִין'. וּמַאֲרִיכִין בְּדָבָר זֶה כְּדֵי לְחַבְּבוֹ.
אִם חָזַר בּוֹ וְלֹא רָצָה לְקַבֵּל – הוֹלֵךְ לְדַרְכּוֹ. וְאִם קִבֵּל – אֵין מַשְׁהִין אוֹתוֹ, אֶלָּא מוֹלִין אוֹתוֹ מִיָּד. וְאִם הָיָה מָהוּל – מַטִּיפִין מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית וּמַשְׁהִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּתְרַפֵּא רְפוּאָה שְׁלֵמָה, וְאַחַר כָּךְ מַטְבִּילִין אוֹתוֹ.
ה. רֹב פֻּרְעָנוּת. ריבוי צרות. כָּל הָאֻמּוֹת כָּלִין וְהֵן עוֹמְדִין. האומות האחרות נכחדות מן העולם, ועם ישראל קיים. וּמַאֲרִיכִין בְּדָבָר זֶה כְּדֵי לְחַבְּבוֹ. אף בעניין זה מפרטים, כדי לחבב עליהם את היהדות.
הוֹלֵךְ לְדַרְכּוֹ. ואין מגיירים אותו. מַשְׁהִין. ממתינים. מוֹלִין. מלים. מַטִּיפִין מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית. פוצעים את מקום המילה, עד שיצא דם, שהוא מעין ברית (ראה גם הלכות מילה א,ז).
ו. וּשְׁלֹשָׁה עוֹמְדִין עַל גַּבָּיו, וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ מִקְצָת מִצְווֹת קַלּוֹת וּמִקְצָת מִצְווֹת חֲמוּרוֹת פַּעַם שְׁנִיָּה וְהוּא עוֹמֵד בַּמַּיִם.
וְאִם הָיְתָה אִשָּׁה – נָשִׁים מוֹשִׁיבוֹת אוֹתָהּ בַּמַּיִם עַד צַוָּארָהּ, וְהַדַּיָּנִין מִבַּחוּץ. וּמוֹדִיעִין אוֹתָהּ מִקְצָת מִצְווֹת קַלּוֹת וּמִקְצָת מִצְווֹת חֲמוּרוֹת וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּמַּיִם, וְאַחַר כָּךְ טוֹבֶלֶת בִּפְנֵיהֶן וְהֵן מַחֲזִירִין פְּנֵיהֶן וְיוֹצְאִין, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאוּ אוֹתָהּ כְּשֶׁתַּעֲלֶה מִן הַמַּיִם.
ו. וּשְׁלֹשָׁה עוֹמְדִין. שהם בית דין (לעיל יג,ו). פַּעַם שְׁנִיָּה. נוסף על מה שאמרו לו בעת שבא להתגייר (לעיל ה"ב), שבטבילה נכנס לעול מצוות, וצריך לקבלן עליו. וְהוּא עוֹמֵד בַּמַּיִם. בעודו בתוך המקווה.
נָשִׁים מוֹשִׁיבוֹת אוֹתָהּ בַּמַּיִם וכו'. משום צניעות. טוֹבֶלֶת בִּפְנֵיהֶן. ואינם רואים אלא טבילת ראשה. מַחֲזִירִין פְּנֵיהֶן וְיוֹצְאִין. מסתובבים ויוצאים החוצה.
ז. אֵי זֶה הוּא גֵּר תּוֹשָׁב? זֶה גּוֹי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא יַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, עִם שְׁאָר הַמִּצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ, וְלֹא מָל וְלֹא טָבַל; הֲרֵי זֶה מְקַבְּלִין אוֹתוֹ, וַהֲרֵי הוּא מֵחֲסִידֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ 'תּוֹשָׁב'? לְפִי שֶׁמֻּתָּר לָנוּ לְהוֹשִׁיבוֹ בֵּינֵינוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת עֲבוֹדָה זָרָה.
ז. הַמִּצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ. האיסורים על ברכת השם, רצח, ניאוף, גזל, אבר מן החי והמצווה על הדינים (הלכות מלכים ט,א). מְקַבְּלִין אוֹתוֹ וכו'. בפני שלושה מישראל, המקפידים על קיום המצוות (שם ח,י). הוּא מֵחֲסִידֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם. ויש לו חלק לעולם הבא. ובתנאי שעושה זאת מפני ציווי הקב"ה, אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהם (שם ח,יא). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת עֲבוֹדָה זָרָה. י,ו.
ח. וְאֵין מְקַבְּלִין גֵּר תּוֹשָׁב אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג. אֲבָל בַּזְּמַן הַזֶּה – אֲפִלּוּ קִבֵּל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ חוּץ מִדִּקְדּוּק אֶחָד – אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ.
ח. בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג. בזמן שכל יושבי הארץ עליה, וכל שבט יושב במקומו. ומאז גלות שניים וחצי השבטים בטלו היובלות ואין מקבלים גר תושב (הלכות שמיטה ויובל י,ח-ט, עבודה זרה י,ו, הלכות מילה א,ו, הלכות שבת כ,יד). בַּזְּמַן הַזֶּה. בימינו. חוּץ מִדִּקְדּוּק אֶחָד. דבר שלמדוהו חכמים מעיון המקרא.
ט. הָעֶבֶד הַנִּלְקָח מִן הַגּוֹיִם, אֵין אוֹמְרִין לוֹ: 'מָה רָאִיתָה שֶׁבָּאתָה?', אֶלָּא אוֹמְרִין לוֹ: 'רְצוֹנְךָ שֶׁתִּכָּנֵס לִכְלַל עַבְדֵי יִשְׂרָאֵל וְתִהְיֶה מִן הַכְּשֵׁרִים אוֹ לֹא?'. אִם רָצָה – מוֹדִיעִין אוֹתוֹ עִקְּרֵי הַדָּת וּמִקְצָת מִצְווֹת קַלּוֹת וַחֲמוּרוֹת וְעָנְשָׁן וּשְׂכָרָן, כְּמוֹ שֶׁמּוֹדִיעִין אֶת הַגֵּר, וּמַטְבִּילִין אוֹתוֹ כַּגֵּר, וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא בַּמַּיִם.
וְאִם לֹא רָצָה לְקַבֵּל – מְגַלְגְּלִין עִמּוֹ כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וּמוֹכְרוֹ לַגּוֹיִם, וְאָסוּר לְקַיְּמוֹ יָתֵר עַל כֵּן. וְאִם הִתְנָה עִמּוֹ מִתְּחִילָה שֶׁלֹּא יִמֹּל וְלֹא יִטְבֹּל אֶלָּא יִהְיֶה כְּגֵר תּוֹשָׁב – מֻתָּר לְקַיְּמוֹ בְּעַבְדוּתוֹ כְּשֶׁהוּא גֵּר תּוֹשָׁב. וְאֵין מְקַיְּמִין עֶבֶד כָּזֶה אֶלָּא בִּזְמַן הַיּוֹבֵל.
ט. הַנִּלְקָח מִן הַגּוֹיִם. שנקנה מגוי. אֵין אוֹמְרִין לוֹ מָה רָאִיתָה שֶׁבָּאתָה. כדרך שאומרים לגר (לעיל ה"א). מִן הַכְּשֵׁרִים. העבדים שנוהגים כהוגן.
מְגַלְגְּלִין עִמּוֹ. ממתינים שיסכים לעניין. וּמוֹכְרוֹ לַגּוֹיִם. אם לא הסכים עד שנים עשר חודש (ראה גם הלכות מילה א,ו, הלכות עבדים ח,יב). וְאִם הִתְנָה. העבד. אֶלָּא בִּזְמַן הַיּוֹבֵל. כדין גר תושב (לעיל ה"ז).
י. הַגּוֹיִם – אֵין אָסוּר עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם עֶרְוָה אֶלָּא אִמּוֹ וְאֵשֶׁת אָבִיו וַאֲחוֹתוֹ מֵאִמּוֹ וְאֵשֶׁת אִישׁ וּזְכוּר וּבְהֵמָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת מְלָכִים וּמִלְחָמוֹת. אֲבָל שְׁאָר עֲרָיוֹת מֻתָּרוֹת לָהֶן.
י. אֵין אָסוּר עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם עֶרְוָה וכו'. שהגדרת העריות לגבי הגויים אינה זהה לאלו האסורות לישראל (המפורטות לעיל א,ד-ז ובמניין המצוות שבתחילת חטיבת ההלכות). כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת מְלָכִים וּמִלְחָמוֹת. ט,ה.

יא. גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְעֶבֶד שֶׁנִּשְׁתַּחְרֵר – הֲרֵי הוּא כְּקָטָן שֶׁנּוֹלַד, וְכָל שְׁאֵר בָּשָׂר שֶׁהָיוּ לוֹ כְּשֶׁהוּא גּוֹי אוֹ כְּשֶׁהוּא עֶבֶד אֵינָן שְׁאֵר בָּשָׂר. וְאִם נִתְגַּיֵּר הוּא וָהֵם – אֵינוֹ חַיָּב עַל אַחַת מֵהֶם מִשּׁוּם עֶרְוָה כְּלָל.

יא. כְּקָטָן שֶׁנּוֹלַד וְכָל שְׁאֵר בָּשָׂר שֶׁהָיוּ לוֹ כְּשֶׁהוּא גּוֹי אוֹ כְּשֶׁהוּא עֶבֶד אֵינָן שְׁאֵר בָּשָׂר. שהגר נחשב כאילו נולד מחדש, ועל כן בטלה קרבתו למשפחתו (ראה גם הלכות עדות יג,ב).
יב. דִּין תּוֹרָה שֶׁמֻּתָּר לַגֵּר שֶׁיִּשָּׂא אִמּוֹ אוֹ אֲחוֹתוֹ מֵאִמּוֹ שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ. אֲבָל חֲכָמִים אָסְרוּ דָּבָר זֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: בָּאוּ מִקְּדֻשָּׁה חֲמוּרָה לִקְדֻשָּׁה קַלָּה, שֶׁאֶמֶשׁ הָיְתָה זוֹ אֲסוּרָה לוֹ, וְהַיּוֹם מֻתֶּרֶת. וְכֵן גֵּר שֶׁבָּא עַל אִמּוֹ אוֹ אֲחוֹתוֹ וְהִיא בְּגַיּוּתָהּ – הֲרֵי זֶה כְּבָא עַל הַנָּכְרִית.
יב. שֶׁמֻּתָּר לַגֵּר שֶׁיִּשָּׂא אִמּוֹ וכו'. שהרי אינן נחשבות לשארי בשר מעת שהתגייר. שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ בָּאוּ מִקְּדֻשָּׁה חֲמוּרָה לִקְדֻשָּׁה קַלָּה. שלא ייראה כאילו הגיור גרם להתיר איסורים. והרי הדברים הם להיפך, שקדושת ישראל ואיסוריהם גדולים ורבים משל הגויים (לדוגמה נוספת ראה הלכות ממרים ה,יא). שֶׁאֶמֶשׁ. אתמול, בעת שהיה גוי. בְּגַיּוּתָהּ. בעודה גויה. כְּבָא עַל הַנָּכְרִית. הגויה, ואינו חייב משום בא על הערווה.
יג. כֵּיצַד דִּין הַגֵּרִים בַּעֲרָיוֹת שֶׁל שְׁאֵר בָּשָׂר? אִם הָיָה נָשׂוּי כְּשֶׁהוּא גּוֹי לְאִמּוֹ אוֹ לַאֲחוֹתוֹ, וְנִתְגַּיְּרוּ – מַפְרִישִׁין אוֹתָן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם הָיָה נָשׂוּי לִשְׁאָר עֲרָיוֹת, וְנִתְגַּיֵּר הוּא וְאִשְׁתּוֹ – אֵין מַפְרִישִׁין אוֹתָן.
גֵּר אָסוּר בִּשְׁאֵר הָאֵם אַחַר שֶׁנִּתְגַּיֵּר, מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וּמֻתָּר בִּשְׁאֵר הָאָב אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁזֶּה שְׁאֵרוֹ מֵאָבִיו, כְּגוֹן תְּאוֹמִים, שֶׁדָּבָר בָּרוּר שֶׁאָבִיו שֶׁל זֶה הוּא אָבִיו שֶׁל זֶה, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא גָּזְרוּ עַל שְׁאֵר אָבִיו.
לְפִיכָךְ נוֹשֵׂא הַגֵּר אֵשֶׁת אָחִיו מֵאָבִיו, וְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וְאֵשֶׁת אָבִיו, וְאֵשֶׁת בְּנוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁנִּשֵּׂאת לְאָחִיו אוֹ לְאָבִיו אוֹ לַאֲחִי אָבִיו אוֹ לִבְנוֹ אַחַר שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ. וְכֵן אֲחוֹת אִמּוֹ מֵאָבִיהָ, וַאֲחוֹתוֹ מֵאָבִיו, וּבִתּוֹ, שֶׁנִּתְגַּיְּרָה – מֻתֶּרֶת לוֹ. אֲבָל אֵינוֹ נוֹשֵׂא אֲחוֹתוֹ מֵאִמּוֹ, וְלֹא אֲחוֹת אִמּוֹ מֵאִמָּהּ, וְלֹא אֵשֶׁת אָחִיו מֵאִמּוֹ שֶׁנְּשָׂאָהּ אָחִיו מֵאִמּוֹ אַחַר שֶׁנִּתְגַּיֵּר. אֲבָל אִם נְשָׂאָהּ אָחִיו כְּשֶׁהוּא גּוֹי – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת לוֹ.
יג. כֵּיצַד דִּין הַגֵּרִים בַּעֲרָיוֹת שֶׁל שְׁאֵר בָּשָׂר. שמדברי חכמים יש לאסרם אף אם התגיירו. מַפְרִישִׁין אוֹתָן. מפרידים ביניהם, שהקרבה ביניהם הייתה אסורה אף בהיותם גויים. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. בהלכה הקודמת. אֵין מַפְרִישִׁין אוֹתָן. שמאחר שהתגיירו אינם קרובי משפחה, ואף לא היו אסורות לו קודם לכן.
בִּשְׁאֵר הָאֵם. קרובי משפחה מצד האם. כְּגוֹן תְּאוֹמִים. שנולדו מהיריון אחד, ואב אחד לשניהם בוודאי.
אֵשֶׁת אָחִיו מֵאָבִיו. שנשא אחר שהתגייר. וּבִתּוֹ שֶׁנִּתְגַּיְּרָה מֻתֶּרֶת לוֹ. מפני שהוא אביה, ואין לגרים איסור בשאר אב.
יד. שְׁנֵי אַחִים תְּאוֹמִים שֶׁהָיְתָה הוֹרָתָן שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה וְלֵדָתָן בִּקְדֻשָּׁה – חַיָּבִין מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָח.
יד. הוֹרָתָן שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה וְלֵדָתָן בִּקְדֻשָּׁה. שהתגיירה האם אחר שהתעברה, ולפני שילדה. חַיָּבִין מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָח. שנחשבים כאחים ממש לעניין ייחוסם לאם, שכן נולדו כשהייתה כבר גיורת.

טו. הַנּוֹשֵׂא גִּיֹּרֶת וּבִתָּהּ הַגִּיֹּרֶת, אוֹ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת מִן הָאֵם – יֵשֵׁב עִם אַחַת מֵהֶן וּמְגָרֵשׁ הַשְּׁנִיָּה. נָשָׂא גִּיֹּרֶת וּמֵתָה – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִשָּׂא אִמָּהּ אוֹ בִּתָּהּ, שֶׁלֹּא גָּזְרוּ אֶלָּא בְּחַיֵּיהֶן. וּמֻתָּר אָדָם לִשָּׂא שְׁתֵּי אֲחָיוֹת גִּיּוֹרוֹת מִן הָאָב, שֶׁלֹּא גָּזְרוּ אֶלָּא בִּשְׁאֵר הָאֵם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנו.

טו. יֵשֵׁב עִם אַחַת מֵהֶן וּמְגָרֵשׁ הַשְּׁנִיָּה. שהן שאר האם זו לזו, ואסורות בישראל. שֶׁלֹּא גָּזְרוּ אֶלָּא בְּחַיֵּיהֶן. שאיסורן של אלה נחלש אחרי מות האישה, אף בישראל (ראה לעיל ב,ח-ט). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנו. לעיל הי"ג.
טז. הַשְּׁנִיּוֹת כֻּלָּן – לֹא גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן בַּגֵּרִים. לְפִיכָךְ מֻתָּר הַגֵּר לִשָּׂא אֵם אִמּוֹ, וְנוֹשֵׂא אָדָם גִּיֹּרֶת וְאֵם אֵם אִמָּהּ אוֹ בַּת בַּת בִּתָּהּ, וְכֵן שְׁאָר הַשְּׁנִיּוֹת.
טז. הַשְּׁנִיּוֹת. קרובות משפחה האסורות מדברי חכמים (לפירוטן ראה הלכות אישות א,ו). מֻתָּר הַגֵּר לִשָּׂא אֵם אִמּוֹ. אף שמדובר בשאר האם, הואיל ואינה אסורה מן התורה בישראל.
יז. הָעֶבֶד מֻתָּר לִשָּׂא אִמּוֹ כְּשֶׁהוּא עֶבֶד, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּתּוֹ וַאֲחוֹתוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, שֶׁכְּבָר יָצָא מִכְּלַל הַגּוֹיִם, וְאֵין הָעֲרָיוֹת הָאֲסוּרוֹת עַל הַגּוֹיִם אֲסוּרוֹת עָלָיו, וְלֹא בָּא לִכְלַל יִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁיֵּאָסְרוּ עָלָיו עֲרָיוֹת הָאֲסוּרוֹת עַל הַגֵּרִים.
יז. כְּשֶׁהוּא עֶבֶד. ולא השתחרר. שֶׁכְּבָר יָצָא מִכְּלַל הַגּוֹיִם… וְלֹא בָּא לִכְלַל יִשְׂרָאֵל. לעיל יב,יא.
יח. וְיֵרָאֶה לִי, שֶׁאִם בָּא הָעֶבֶד עַל זְכוּר וּבְהֵמָה – יֵהָרְגוּ, וְשֶׁאִסּוּר שְׁתֵּי עֲרָיוֹת אֵלּוּ שָׁוֶה בְּכָל אָדָם.
יח. שָׁוֶה בְּכָל אָדָם. ואינו תלוי בלאום, (לאיסורם ראה לעיל א,יד-טז; וראה גם הלכות מלכים ט,ה).

יט. עֲבָדִים שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ – הֲרֵי הֵן כַּגֵּרִים: כָּל שֶׁאָסוּר לַגֵּרִים אָסוּר לָהֶן, וְכָל הַמֻּתָּר לַגֵּרִים מֻתָּר לָהֶן.

נוֹתֵן אָדָם שִׁפְחָתוֹ לְעַבְדּוֹ אוֹ לְעֶבֶד חֲבֵרוֹ, וּמוֹסֵר שִׁפְחָה אַחַת לִשְׁנֵי עֲבָדִים לְכַתְּחִלָּה, וְאֵינָן צְרִיכִין שֵׁם דָּבָר, אֶלָּא הֲרֵי הֵן כַּבְּהֵמוֹת. וְשִׁפְחָה שֶׁהִיא מְיֻחֶדֶת לְעֶבֶד זֶה אוֹ שֶׁאֵינָהּ מְיֻחֶדֶת – אַחַת הִיא, לְפִי שֶׁאֵין אִישׁוּת אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל, אוֹ לַגּוֹיִם עַל הַגּוֹיִם, אֲבָל לֹא לָעֲבָדִים עַל הָעֲבָדִים וְלֹא לָעֲבָדִים עַל יִשְׂרָאֵל.

יט. עֲבָדִים שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ הֲרֵי הֵן כַּגֵּרִים. ראה גם לעיל יג,יב.
יט. לְכַתְּחִלָּה. שאין זו זנות, ואף אין בו איסור לכתחילה. וְאֵינָן צְרִיכִין שֵׁם דָּבָר אֶלָּא הֲרֵי הֵן כַּבְּהֵמוֹת. שאין להם גדרי קידושין ונישואין ('שם דבר' = שום דבר). אַחַת הִיא. שאין בכך שום הבדל כלפי העבדים. וְלֹא לָעֲבָדִים עַל יִשְׂרָאֵל. ראה הלכות אישות ד,טו.

תקציר הפרק 

פרק יד הלכות איסורי ביאה

תהליך הגיור

כשיבוא הגוי להתגייר, ובדקו אחריו ולא מצאו סיבה לא הוגנת לגיורו (ממון,אשה וכו) אומרים לו: "מה ראית שבאת להתגייר, אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דווים (שרויים בצער) דחופים (לחוצים בגלל התנכלות הגויים) ומסוחפין ומטורפין (חיים בנדודים), וייסורין באין עליהן"⁉
אמר:'אני יודע, והלוואי ויכולתי להצטרף אליהם" -מקבלים אותו מיד.

ומסבירים לו את עיקרי הדת, שהוא ייחוד השם ואיסור עבודה זרה, ומודיעים אותו מקצת מצוות קלות, ומקצת מצוות חמורות ומודיעים אותו עוון לקט שכחה ופיאה, ומעשר עני. ומודיעין אותו עונשן של מצוות ושכרם של מצוות.

אם חזר בו, ולא רצה לקבל -הולך לדרכו. ואם קיבל-אין משהין אותו, אלא עושים לו את תהליך הגיור מיד.(ברית וטבילה)

🔹גר תושב: גוי שמקבל עליו 7⃣ מצוות בני נח, דין זה נוהג רק בזמן שהיובל נוהג.(בזמן שכל יושבי הארץ עליה וכל שבט יושב במקומו).
🔹מהתורה, מותר לגר שיישא אימו או אחותו מאימו שנתגיירו אבל חכמים אסרו דבר זה.
🔹השנייות בעריות האסורות מדרבנן כולן, לא גזרו עליהן בגרים. לפיכך מותר הגר לישא אם אימו ונושא אדם גיורת ואם אם אימה, או בת בת בתה. וכן שאר השניות.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות איסורי ביאה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם יתכן שגר מותר לשאת אחותו?

2.האם כל גר המקיים ז' מצוות הוא גר תושב?

3.מודיעים לגר על לקט שכחה ופאה כדי שידע איפה ללקט אוכל?

תשובות
1-לא 2-לא 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן