א. עוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה – לְכָל אִישׁ וָאִישׁ כְּפִי כֹּחוֹ וּכְפִי מְלַאכְתּוֹ. כֵּיצַד? בְּנֵי אָדָם הַבְּרִיאִים הָרַכִּים וְהָעֲנֻגִּים שֶׁאֵין לָהֶם מְלָאכָה שֶׁמַּכְשֶׁלֶת כֹּחָן, אֶלָּא אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וְיוֹשְׁבִין בְּבָתֵּיהֶן – עוֹנָתָן בְּכָל לַיְלָה.
הַפּוֹעֲלִים, כְּגוֹן הַחַיָּטִים וְהָאוֹרְגִים וְהַבַּנָּיִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן: אִם הָיְתָה מְלַאכְתָּן בָּעִיר – עוֹנָתָן פַּעֲמַיִם בְּכָל שַׁבָּת; וְאִם מְלַאכְתָּן בְּעִיר אַחֶרֶת – עוֹנָתָן פַּעַם אַחַת בַּשַּׁבָּת. הַחַמָּרִים – אַחַת בַּשַּׁבָּת. הַגַּמָּלִים – אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם. הַמַּלָּחִים – אַחַת לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים.
תַּלְמִידֵי חֲכָמִים – עוֹנָתָן פַּעַם אַחַת בַּשַּׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁתַּלְמוּד תּוֹרָה מֵתֵשׁ כֹּחָן. וְדֶרֶךְ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתָן מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְלֵילֵי שַׁבָּת.
הַפּוֹעֲלִים, כְּגוֹן הַחַיָּטִים וְהָאוֹרְגִים וְהַבַּנָּיִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן: אִם הָיְתָה מְלַאכְתָּן בָּעִיר – עוֹנָתָן פַּעֲמַיִם בְּכָל שַׁבָּת; וְאִם מְלַאכְתָּן בְּעִיר אַחֶרֶת – עוֹנָתָן פַּעַם אַחַת בַּשַּׁבָּת. הַחַמָּרִים – אַחַת בַּשַּׁבָּת. הַגַּמָּלִים – אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם. הַמַּלָּחִים – אַחַת לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים.
תַּלְמִידֵי חֲכָמִים – עוֹנָתָן פַּעַם אַחַת בַּשַּׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁתַּלְמוּד תּוֹרָה מֵתֵשׁ כֹּחָן. וְדֶרֶךְ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתָן מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְלֵילֵי שַׁבָּת.
ב. יֵשׁ לָאִשָּׁה לְעַכֵּב עַל בַּעְלָהּ שֶׁלֹּא יֵצֵא לִסְחוֹרָה אֶלָּא לְמָקוֹם קָרוֹב, שֶׁלֹּא יִמְנַע מְעוֹנָתָהּ, וְלֹא יֵצֵא אֶלָּא בִּרְשׁוּתָהּ. וְכֵן יֵשׁ לָהּ לְמָנְעוֹ לָצֵאת מִמְּלָאכָה שֶׁעוֹנָתָהּ קְרוֹבָה לִמְלָאכָה שֶׁעוֹנָתָהּ רְחוֹקָה, כְּגוֹן חַמָּר שֶׁבִּקֵּשׁ לֵעָשׂוֹת גַּמָּל, אוֹ גַּמָּל לֵעָשׂוֹת מַלָּח. וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יוֹצְאִין לְתַלְמוּד תּוֹרָה שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת נְשׁוֹתֵיהֶן שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ שָׁנִים. וְכֵן רַךְ וְעָנֹג שֶׁנַּעֲשָׂה תַּלְמִיד חֲכָמִים – אֵין אִשְׁתּוֹ יְכוֹלָה לְעַכֵּב.
ב. יֵשׁ לָאִשָּׁה לְעַכֵּב עַל בַּעְלָהּ. מותר לה למנוע ממנו. לָצֵאת מִמְּלָאכָה… לִמְלָאכָה. להחליף עיסוק.
ג. נוֹשֵׂא אָדָם כַּמָּה נָשִׁים, אֲפִלּוּ מֵאָה, בֵּין בְּבַת אַחַת בֵּין בָּזוֹ אַחַר זוֹ, וְאֵין אִשְׁתּוֹ יְכוֹלָה לְעַכֵּב. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה יָכוֹל לִתֵּן שְׁאֵר כְּסוּת וְעוֹנָה כָּרָאוּי לְכָל אַחַת וְאַחַת. וְאֵינוֹ יָכוֹל לָכֹף אוֹתָן לִשְׁכֹּן בְּחָצֵר אַחַת, אֶלָּא כָּל אַחַת וְאַחַת לְעַצְמָהּ.
ג. שְׁאֵר כְּסוּת וְעוֹנָה. חובותיו הקבועות של כל אדם לאשתו (כמבואר לעיל יב,ב). וְאֵינוֹ יָכוֹל לָכֹף אוֹתָן לִשְׁכֹּן בְּחָצֵר אַחַת. כמבואר לעיל יג,יד.
ד. וְכַמָּה הִיא עוֹנָתָן? לְפִי מִנְיָן. כֵּיצַד? פּוֹעֵל שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים – יֵשׁ לָזוֹ עוֹנָה אַחַת בַּשַּׁבָּת וְלָזוֹ עוֹנָה אַחַת בַּשַּׁבָּת. הָיוּ לוֹ אַרְבַּע נָשִׁים – נִמְצֵאת עוֹנַת כָּל אַחַת מֵהֶן פַּעַם אַחַת בִּשְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת. וְכֵן אִם הָיָה מַלָּח וְיֵשׁ לוֹ אַרְבַּע נָשִׁים – תִּהְיֶה עוֹנַת כָּל אַחַת מֵהֶן פַּעַם אַחַת בִּשְׁתֵּי שָׁנִים.
לְפִיכָךְ צִוּוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא יִשָּׂא אָדָם יָתֵר עַל אַרְבַּע נָשִׁים אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָמוֹן הַרְבֵּה, כְּדֵי שֶׁתַּגִּיעַ לָהֶן עוֹנָה פַּעַם אַחַת בַּחֹדֶשׁ.
לְפִיכָךְ צִוּוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא יִשָּׂא אָדָם יָתֵר עַל אַרְבַּע נָשִׁים אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָמוֹן הַרְבֵּה, כְּדֵי שֶׁתַּגִּיעַ לָהֶן עוֹנָה פַּעַם אַחַת בַּחֹדֶשׁ.
ד. לְפִי מִנְיָן. שחיוב העונה הוא לפי עיסוקו של הבעל, ומתחלק בין נשותיו. פּוֹעֵל. החייב בעונה פעמיים בשבוע (לעיל ה"א).
פַּעַם אַחַת בַּחֹדֶשׁ. לפי עונת תלמידי חכמים שהיא פעם בשבוע (לעיל ה"א).
פַּעַם אַחַת בַּחֹדֶשׁ. לפי עונת תלמידי חכמים שהיא פעם בשבוע (לעיל ה"א).
ה. הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁתֹּאמַר לַאֲחֵרִים מַה שֶּׁאָמַר לָהּ אוֹ מַה שֶּׁאָמְרָה לוֹ מִדִּבְרֵי שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ שֶׁמְּדַבֵּר אָדָם עִם אִשְׁתּוֹ עַל עִסְקֵי תַּשְׁמִישׁ – הֲרֵי זֶה יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה, שֶׁאֵין זוֹ יְכוֹלָה לְהָעִיז פָּנֶיהָ וְלוֹמַר לַאֲחֵרִים דִּבְרֵי קָלוֹן. וְכֵן אִם הִדִּירָהּ שֶׁתִּהְיֶה מִתְהַפֶּכֶת בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְעַבֵּר, אוֹ שֶׁהִדִּירָהּ שֶׁתַּעֲשֶׂה מַעֲשֵׂה שׁוֹטִים וּדְבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ אֶלָּא כִּשְׁטוּת – הֲרֵי זֶה יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.
ה. הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ. האוסר על אשתו בנדר. דִּבְרֵי קָלוֹן. דיבורים מביכים. מִתְהַפֶּכֶת בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ וכו'. כדי שלא ייקלט הזרע בגופה.
ו. הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה: שַׁבָּת אַחַת – מַמְתִּינִין לוֹ; יָתֵר עַל כֵּן – יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה, אוֹ יָפֵר נִדְרוֹ. וַאֲפִלּוּ הָיָה מַלָּח שֶׁעוֹנָתוֹ לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנָּדַר – הֲרֵי צִעֲרָהּ וְנִתְיָאֲשָׁה. וְכֵיצַד מַדִּירָהּ? אִם אָמַר לָהּ: 'תַּשְׁמִישִׁי אָסוּר עָלַיִךְ', אוֹ שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא יְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ – לֹא נָדַר כְּלוּם, וְאִם נִשְׁבַּע – נִשְׁבַּע לַשָּׁוְא, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְשֻׁעְבָּד לָהּ. אָמַר לָהּ: 'הֲנָאַת תַּשְׁמִישֵׁךְ אֲסוּרָה עָלַי' – הֲרֵי זֶה נֶדֶר, וְאָסוּר לְשַׁמֵּשׁ, שֶׁאֵין מַאֲכִילִין אֶת הָאָדָם דָּבָר הָאָסוּר לוֹ.
ו. יָפֵר נִדְרוֹ. יתיר את נדרו. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְשֻׁעְבָּד לָהּ. ולכן אם הדירה, הנדר לא חל כי לא יכול לאסור עליה דבר שהוא חייב לה (הלכות נדרים יב,ט). ואם נשבע, עובר על איסור שבועת שווא כדין הנשבע לבטל מצווה, והשבועה בטלה (הלכות שבועות א,ו-ז, ה,יד-טו). הֲנָאַת תַּשְׁמִישֵׁךְ אֲסוּרָה עָלַי. אסר על עצמו את ההנאה מיחסי האישות עמה, כך שאין הנדר מתייחס למחויבותו כלפיה אלא להנאת עצמו (הלכות נדרים א,ל). שֶׁאֵין מַאֲכִילִין אֶת הָאָדָם דָּבָר הָאָסוּר לוֹ. אין כופים אותו לשמש עמה משום שנדרו חל, למרות שעבודו כלפיה.
ז. אָסוּר לְאָדָם לִמְנֹעַ אִשְׁתּוֹ עוֹנָתָהּ. וְאִם מָנַע כְּדֵי לְצַעֲרָהּ – עָבַר בְּלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע" (שמות כא,י). וְאִם חָלָה אוֹ תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לִבְעֹל – יַמְתִּין שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים שֶׁמָּא יַבְרִיא, שֶׁאֵין לְךָ עוֹנָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ, וְאַחַר כָּךְ – אוֹ יִטֹּל מִמֶּנָּה רְשׁוּת, אוֹ יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.
ז. שֶׁאֵין לְךָ עוֹנָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ. היא עונת המלחים (לעיל ה"א). יִטֹּל מִמֶּנָּה רְשׁוּת. להמשיך לחיות עמה ללא תשמיש המיטה.
ח. הָאִשָּׁה שֶׁמָּנְעָה בַּעְלָהּ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, הִיא הַנִּקְרֵאת מוֹרֶדֶת. וְשׁוֹאֲלִין אוֹתָהּ מִפְּנֵי מָה מָרְדָה. אִם אָמְרָה: 'מְאַסְתִּיהוּ, וְאֵינִי יְכוֹלָה לְהִבָּעֵל לוֹ מִדַּעְתִּי' – כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא לִשְׁעָתוֹ, לְפִי שֶׁאֵינָהּ בַּשִּׁבְיָה שֶׁתִּבָּעֵל לְשָׂנוּי לָהּ, וְתֵצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה כְּלָל, וְתִטֹּל בְּלָאיוֹתֶיהָ הַקַּיָּמִין, בֵּין מִנְּכָסִים שֶׁהִכְנִיסָה לְבַעְלָהּ וְנִתְחַיֵּב בְּאַחֲרָיוּתָן, בֵּין מִנְּכָסִים שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב בְּאַחֲרָיוּתָן. וְאֵינָהּ נוֹטֶלֶת מִשֶּׁל בַּעַל כְּלוּם, וַאֲפִלּוּ מִנְעָל שֶׁבְּרַגְלָהּ וּמִטְפַּחַת שֶׁבְּרֹאשָׁהּ שֶׁלְּקָחָן לָהּ – פּוֹשֶׁטֶת וְנוֹתֶנֶת. וְכֵן כָּל שֶׁנָּתַן לָהּ מַתָּנָה – מַחֲזֶרֶת אוֹתוֹ, שֶׁלֹּא נָתַן לָהּ עַל מְנָת שֶׁתִּטֹּל וְתֵצֵא.
ח. לְהוֹצִיא לִשְׁעָתוֹ. לגרש אותה מיד. בְּלֹא כְּתֻבָּה כְּלָל. מפני שהיא גרמה לגירושין ולא הבעל. וְתִטֹּל בְּלָאיוֹתֶיהָ הַקַּיָּמִין. לוקחת עמה את הנכסים המשומשים שהיו שייכים לה מלכתחילה. שֶׁהִכְנִיסָה לְבַעְלָהּ. שהביאה עמה מבית אביה. וְנִתְחַיֵּב בְּאַחֲרָיוּתָן. הבעל התחייב בשטר הכתובה לשלם לה את שוויים כפי שהיה בשעה שקיבלם לידו אף אם אבדו או שערך הנכסים ירד, והם "נכסי צאן ברזל" (ראה לקמן טז,א). מִנְּכָסִים שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב בְּאַחֲרָיוּתָן. והם "נכסי מלוג" (ראה שם). שֶׁלְּקָחָן לָהּ. שהבעל קנה אותם בעבורה.
ט. וְאִם מָרְדָה מִתַּחַת בַּעְלָהּ כְּדֵי לְצַעֲרוֹ, וְאָמְרָה: 'הֲרֵינִי מְצַעֶרֶת אוֹתוֹ בְּכָךְ מִפְּנֵי שֶׁעָשָׂה לִי כָּךְ וְכָךְ' אוֹ 'מִפְּנֵי שֶׁקִּלְלַנִי' אוֹ 'מִפְּנֵי שֶׁעָשָׂה עִמִּי מְרִיבָה', וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ – שׁוֹלְחִין לָהּ מִבֵּית דִּין וְאוֹמְרִין לָהּ: 'הֱוִי יוֹדַעַת שֶׁאִם אַתְּ עוֹמֶדֶת בְּמִרְדֵּךְ, אֲפִלּוּ כְּתֻבָּתִיךְ מֵאָה מָנֶה – הִפְסַדְתְּ אוֹתָהּ'.
וְאַחַר כָּךְ מַכְרִיזִין עָלֶיהָ בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת בְּכָל יוֹם, אַרְבַּע שַׁבָּתוֹת זוֹ אַחַר זוֹ, וְאוֹמְרִין: 'פְּלוֹנִית מָרְדָה עַל בַּעְלָהּ'.
וְאַחַר כָּךְ מַכְרִיזִין עָלֶיהָ בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת בְּכָל יוֹם, אַרְבַּע שַׁבָּתוֹת זוֹ אַחַר זוֹ, וְאוֹמְרִין: 'פְּלוֹנִית מָרְדָה עַל בַּעְלָהּ'.
ט. שַׁבָּתוֹת. שבועות.
י. וְאַחַר הַהַכְרָזָה שׁוֹלְחִין לָהּ פַּעַם שְׁנִיָּה וְאוֹמְרִין לָהּ: 'אִם אַתְּ עוֹמֶדֶת בְּמִרְדֵּךְ – הִפְסַדְתְּ כְּתֻבָּתֵךְ'.
אִם עָמְדָה בְּמִרְדָּהּ וְלֹא חָזְרָה – נִמְלָכִין בָּהּ, וּתְאַבֵּד כְּתֻבָּתָהּ, וְלֹא יִהְיֶה לָהּ כְּתֻבָּה כְּלָל. וְאֵין נוֹתְנִין לָהּ גֵּט עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְאֵין לָהּ מְזוֹנוֹת כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. וְאִם מֵתָה קֹדֶם הַגֵּט – בַּעְלָהּ יוֹרְשָׁהּ.
אִם עָמְדָה בְּמִרְדָּהּ וְלֹא חָזְרָה – נִמְלָכִין בָּהּ, וּתְאַבֵּד כְּתֻבָּתָהּ, וְלֹא יִהְיֶה לָהּ כְּתֻבָּה כְּלָל. וְאֵין נוֹתְנִין לָהּ גֵּט עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְאֵין לָהּ מְזוֹנוֹת כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. וְאִם מֵתָה קֹדֶם הַגֵּט – בַּעְלָהּ יוֹרְשָׁהּ.
י. נִמְלָכִין בָּהּ. מבררים עמה את הסיבה למרידתה, כדי לשכנעה לחזור בה ממרדה. וְאֵין נוֹתְנִין לָהּ גֵּט עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. שמא תחזור בה.
יא. כַּסֵּדֶר הַזֶּה עוֹשִׂין לָהּ אִם מָרְדָה כְּדֵי לְצַעֲרוֹ, וַאֲפִלּוּ הָיְתָה נִדָּה אוֹ חוֹלָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְתַשְׁמִישׁ, וַאֲפִלּוּ הָיָה בַּעְלָהּ מַלָּח שֶׁעוֹנָתוֹ לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, וַאֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת.
יב. וְכֵן אֲרוּסָה שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִנָּשֵׂא, וּמָרְדָה כְּדֵי לְצַעֲרוֹ וְלֹא נִשֵּׂאת – הֲרֵי זוֹ מוֹרֶדֶת מִתַּשְׁמִישׁ, וְכֵן יְבָמָה שֶׁלֹּא רָצָת לְהִתְיַבֵּם כְּדֵי לְצַעֲרוֹ – כַּסֵּדֶר הַזֶּה עוֹשִׂין לָהֶם.
יב. שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִנָּשֵׂא. כמבואר לעיל י,יז. וְכֵן יְבָמָה שֶׁלֹּא רָצָת לְהִתְיַבֵּם. להרחבה ראה הלכות ייבום וחליצה ב,י.
יג. הַמּוֹרֶדֶת הַזֹּאת, כְּשֶׁהִיא יוֹצֵאת אַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּלֹא כְּתֻבָּה – תַּחֲזִיר כָּל דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁל בַּעַל. אֲבָל נְכָסִים שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ וּבְלָאיוֹתֵיהֶן קַיָּמִין: אִם תָּפְשָׂה – אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָהּ; וְאִם תְּפָשָׂן הַבַּעַל – אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. וְכֵן כָּל מַה שֶּׁתְּאַבֵּד מִנְּכָסֶיהָ שֶׁקִּבֵּל הַבַּעַל אַחֲרָיוּתָן עָלָיו – אֵינוֹ מְשַׁלֵּם לָהּ כְּלוּם.
זֶה הוּא דִּין הַתַּלְמוּד בַּמּוֹרְדוֹת.
זֶה הוּא דִּין הַתַּלְמוּד בַּמּוֹרְדוֹת.
יג. הַמּוֹרֶדֶת הַזֹּאת. שרוצה לצער את בעלה (להבדיל מזו שמאסה בבעלה שנזכרה לעיל ה"ח). נְכָסִים שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ. רכוש שהביאה מבית אביה ונתחייב הבעל באחריותם (ראה שם). וּבְלָאיוֹתֵיהֶן קַיָּמִין. ונשאר מה שבלה מהם. אִם תָּפְשָׂה וכו'. אבל נכסי מלוג, גם אם תפסם הבעל מוציאים אותם מידו כיוון שהם רכוש האישה. אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. ואילו באומרת 'מאסתיהו' אין לבעל בעלות בנכסים שהיא הביאה מבית אביה (שם).
יד. וְאָמְרוּ הַגְּאוֹנִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בְּבָבֶל מִנְהָגוֹת אֲחֵרוֹת בַּמּוֹרֶדֶת. וְלֹא פָּשְׁטוּ אוֹתָן הַמִּנְהָגוֹת בְּרֹב יִשְׂרָאֵל, וְרַבִּים וּגְדוֹלִים חוֹלְקִין עֲלֵיהֶן בְּרֹב הַמְּקוֹמוֹת, וּבְדִין הַתַּלְמוּד רָאוּי לִתְפֹּשׂ וְלָדִין.
טו. הַמּוֹרֵד עַל אִשְׁתּוֹ, וְאָמַר: 'הֲרֵינִי זָן וּמְפַרְנֵס, אֲבָל אֵינִי בָּא עָלֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי שְׂנֵאתִיהָ' – מוֹסִיפִין לָהּ עַל כְּתֻבָּתָהּ מִשְׁקַל שֵׁשׁ וּשְׁלֹשִׁים שְׂעוֹרָה שֶׁל כֶּסֶף בְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת, וְיֵשֵׁב וְלֹא יְשַׁמֵּשׁ כָּל זְמַן שֶׁתִּרְצֶה הִיא לֵישֵׁב. וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּתֻבָּתָהּ הוֹלֶכֶת וְנוֹסֶפֶת – הֲרֵי הוּא עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יִגְרָע" (שמות כא,י); שֶׁאִם שָׂנָא – יְשַׁלַּח, אֲבָל לְעַנּוֹת אָסוּר. וְלָמָּה לֹא יִלְקֶה עַל לָאו זֶה? מִפְּנֵי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה.
טו. כָּל זְמַן שֶׁתִּרְצֶה הִיא לֵישֵׁב. כל זמן שעדיין היא רוצה בנישואים. לֹא יִגְרָע. ותחילתו של הפסוק: "שארה כסותה ועונתה". שֶׁאִם שָׂנָא יְשַׁלַּח. אם האיש שונא את אשתו, עליו לגרשה (להרחבה ראה הלכות גירושין י,כא). לְעַנּוֹת. למנוע תשמיש המיטה. מִפְּנֵי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה. שהרי נמנע מעשייה, ואין לוקים על עברה אלא אם כן יש בה מעשה (ראה הלכות סנהדרין יח,א-ב).
טז. אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ שֶׁבָּאוּ לַדִּין, הוּא אוֹמֵר: 'זוֹ מוֹרֶדֶת מִמֶּנִּי מִתַּשְׁמִישׁ', וְהִיא אוֹמֶרֶת: 'לֹא כִי, אֶלָּא כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ אֲנִי עִמּוֹ'; וְכֵן אִם טָעֲנָה הִיא שֶׁהוּא מוֹרֵד מִתַּשְׁמִישׁ, וְהוּא אוֹמֵר: 'לֹא כִי, אֶלָּא כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ אֲנִי עִמָּהּ' – מַחֲרִימִין בַּתְּחִלָּה עַל מִי שֶׁהוּא מוֹרֵד וְלֹא יוֹדֶה בְּבֵית דִּין, וְאַחַר כָּךְ, אִם לֹא הוֹדוּ, אוֹמְרִין לָהֶן: 'הִתְיַחֲדוּ בִּפְנֵי עֵדִים'. נִתְיַחֲדוּ, וַעֲדַיִן הֵם טוֹעֲנִין – מְבַקְּשִׁין מִן הַנִּטְעָן וְעוֹשִׂין פְּשָׁרָה כְּפִי כֹּחַ הַדַּיָּן. אֲבָל לִבְעֹל בִּפְנֵי אָדָם אִי אֶפְשָׁר, לְפִי שֶׁאָסוּר לִבְעֹל בִּפְנֵי כָּל בְּרִיָּה.
טז. כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ. קיום יחסי אישות. מַחֲרִימִין. מטילים חרם (ראה לעיל יא,י). מְבַקְּשִׁין מִן הַנִּטְעָן. מבקשים ממי שטוענים נגדו להגיע לפשרה.
יז. הָאִשָּׁה שֶׁחָלְתָה – חַיָּב לְרַפֵּא אוֹתָהּ עַד שֶׁתַּבְרִיא. רָאָה שֶׁהַחֹלִי אָרֹךְ וְיַפְסִיד מָמוֹן הַרְבֵּה לִרְפוּאָה, וְאָמַר לָהּ: 'הֲרֵי כְּתֻבָּתֵךְ מֻנַּחַת: אוֹ רַפְּאִי עַצְמֵךְ מִכְּתוּבָּתִיךְ, אוֹ הֲרֵינִי מְגָרְשִׁיךְ וְנוֹתֵן כְּתֻבָּה וְהוֹלֵךְ' – שׁוֹמְעִין לוֹ. וְאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן, מִפְּנֵי דֶּרֶךְ אֶרֶץ.
יז. חַיָּב לְרַפֵּא אוֹתָהּ. הבעל חייב לשלם את הוצאות הריפוי שלה (וזה אחד מתנאי הכתובה; ראה לעיל יב,ב). וְאָמַר לָהּ הֲרֵי כְּתֻבָּתֵךְ מֻנַּחַת וכו'. שנותן לה את סכום כתובתה, ומעמיד בפניה את הברירה: או להתרפא בסכום זה ולהמשיך להיות נשואה לו, או שיגרשה – וממילא לא חייב לשלם לה אלא את כתובתה. דֶּרֶךְ אֶרֶץ. מנהג אנשים הגונים.
יח. נִשְׁבָּת – חַיָּב לִפְדּוֹתָהּ. אִם הָיָה כֹּהֵן, שֶׁכְּבָר נֶאֶסְרָה עָלָיו – פּוֹדֶה אוֹתָהּ וּמַחֲזִירָהּ לְבֵית אָבִיהָ. וַאֲפִלּוּ הָיוּ בְּעִיר אַחֶרֶת – מְטַפֵּל בָּהּ עַד שֶׁמַּחֲזִירָהּ לִמְדִינָתָהּ, וּמְגָרְשָׁהּ וְנוֹתֵן לָהּ כָּל כְּתֻבָּתָהּ. הָיָה בַּעְלָהּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַשְּׁבוּיָה מֻתֶּרֶת לוֹ – מַחֲזִירָה לוֹ לְאִשָּׁה כְּמוֹת שֶׁהָיְתָה, וְאִם רָצָה אַחַר כָּךְ – מְגָרְשָׁהּ וְנוֹתֵן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ.
יח. נִשְׁבָּת חַיָּב לִפְדּוֹתָהּ. אם האישה נלקחה בשבי, הבעל חייב לשלם את דמי פדיונה (ואף זה אחד מתנאי הכתובה; ראה לעיל יב,ב). אִם הָיָה כֹּהֵן שֶׁכְּבָר נֶאֶסְרָה עָלָיו. שהשבויה אסורה על הכהן, שמא נאנסה בזמן השבי (הלכות איסורי ביאה יח,יז; וראה עוד שם,ו-ח). לִמְדִינָתָהּ. לעיר שלה.
יט. אֵין מְחַיְּבִין אֶת הַבַּעַל לִפְדּוֹת אֶת אִשְׁתּוֹ בְּיָתֵר עַל דָּמֶיהָ, אֶלָּא בַּמֶּה שֶׁהִיא שָׁוָה, כִּשְׁאָר הַשְּׁבוּיוֹת. הָיוּ דָּמֶיהָ יָתֵר עַל כְּדֵי כְּתֻבָּתָהּ, וְאָמַר: 'הֲרֵינִי מְגָרְשָׁהּ, וְזוֹ כְּתֻבָּתָהּ, תֵּלֵךְ וְתִפְדֶּה אֶת עַצְמָהּ' – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אֶלָּא כּוֹפִין אוֹתוֹ וּפוֹדֶה אוֹתָהּ, אֲפִלּוּ הָיוּ דָּמֶיהָ עַד עֲשָׂרָה בִּכְתֻבָּתָהּ, וַאֲפִלּוּ אֵין לוֹ אֶלָּא כְּדֵי פִּדְיוֹנָהּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה. אֲבָל אִם פְּדָיָהּ וְנִשְׁבָּת פַּעַם שְׁנִיָּה, וְרָצָה לְגָרְשָׁהּ – הֲרֵי זֶה מְגָרֵשׁ, וְיִתֵּן כְּתֻבָּתָהּ, וְהִיא תִּפְדֶּה אֶת עַצְמָהּ.
יט. בְּיָתֵר עַל דָּמֶיהָ. לשלם יותר משווייה. כִּשְׁאָר הַשְּׁבוּיוֹת. שפודים אותן לפי שוויין ולא ביותר מכך (ראה הלכות מתנות עניים ח,יב). אֲפִלּוּ הָיוּ דָּמֶיהָ עַד עֲשָׂרָה בִּכְתֻבָּתָהּ. אף אם היה המחיר פי עשרה מדמי הכתובה. אֵין לוֹ אֶלָּא כְּדֵי פִּדְיוֹנָהּ. שסכום פדיונה הוא כל הממון שיש לו.
כ. מִי שֶׁנִּשְׁבָּת אִשְׁתּוֹ וְהוּא בִּמְדִינַת הַיָּם – בֵּית דִּין יוֹרְדִין לִנְכָסָיו וּמוֹכְרִין בְּהַכְרָזָה, וּפוֹדִין אוֹתָהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁהַבַּעַל פּוֹדֶה.
כ. וְהוּא בִּמְדִינַת הַיָּם. נמצא בחוץ לארץ, ואינו כאן כדי שיפדה אותה. יוֹרְדִין לִנְכָסָיו וּמוֹכְרִין בְּהַכְרָזָה. ראה לעיל יב,טז.
כא. הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ נֶדֶר שֶׁהוּא חַיָּב בִּגְלָלוֹ לְגָרְשָׁהּ וְלִתֵּן כְּתֻבָּתָהּ, וְנִשְׁבָּת אַחַר שֶׁהִדִּירָהּ – אֵינוֹ חַיָּב לִפְדּוֹתָהּ, שֶׁמֵּעֵת שֶׁהִדִּירָהּ נִתְחַיֵּב לְגָרְשָׁהּ וְלִתֵּן כְּתֻבָּתָהּ.
כא. נֶדֶר שֶׁהוּא חַיָּב בִּגְלָלוֹ לְגָרְשָׁהּ. כמפורט לעיל יב, כג-כד, יג,ח-י, שם,יב-יג, יד,ה-ו, ולקמן כא,ג.
כב. הָאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה אֲסוּרָה עַל בַּעְלָהּ מֵאִסּוּרֵי לָאוִין וְנִשְׁבָּת – אֵינוֹ חַיָּב לִפְדּוֹתָהּ, אֶלָּא נוֹתֵן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ וְהִיא תִּפְדֶּה עַצְמָהּ. וַהֲלֹא הַשְּׁבוּיָה אֲסוּרָה לַכֹּהֵן, וַהֲרֵי הוּא פּוֹדֶה אוֹתָהּ? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה אֲסוּרָה מִקֹּדֶם, וְאִסּוּר הַשִּׁבְיָה הוּא שֶׁגָּרַם לָהּ.
כב. מֵאִסּוּרֵי לָאוִין. איסורים אלו מפורטים לעיל א,ז. וַהֲרֵי הוּא פּוֹדֶה אוֹתָהּ. כמבואר לעיל הי"ח.
כג. מֵתָה אִשְׁתּוֹ – חַיָּב בִּקְבוּרָתָהּ וְלַעֲשׂוֹת לָהּ הֶסְפֵּד וְקִינִים כְּדֶרֶךְ כָּל הַמְּדִינָה. וַאֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, לֹא יִפְחֲתוּ לוֹ מִשְּׁנֵי חֲלִילִין וּמְקוֹנֶנֶת. וְאִם הָיָה עָשִׁיר – הַכֹּל לְפִי כְּבוֹדוֹ. וְאִם הָיָה כְּבוֹדָהּ גָּדוֹל מִכְּבוֹדוֹ – קוֹבְרִין אוֹתָהּ לְפִי כְּבוֹדָהּ, שֶׁהָאִשָּׁה עוֹלָה עִם בַּעְלָהּ וְאֵינָהּ יוֹרֶדֶת, וַאֲפִלּוּ לְאַחַר מוֹתָהּ.
כג. הֶסְפֵּד וְקִינִים כְּדֶרֶךְ כָּל הַמְּדִינָה. דיבורי כבוד ופזמוני אבל כנהוג באותו המקום. חֲלִילִין. שהיו נוהגים לנגן בהם בהלוויות. עוֹלָה עִם בַּעְלָהּ וְאֵינָהּ יוֹרֶדֶת. חיובי הבעל כלפי אשתו נקבעים בהתאם למעמדו כאשר מעמדו גבוה משלה, ובהתאם למעמדה כאשר מעמדה גבוה משלו (לעניין כסות ומדור ראה לקמן יח,ג).
כד. לֹא רָצָה לִקְבֹּר אֶת אִשְׁתּוֹ, וְעָמַד אֶחָד מִדַּעַת עַצְמוֹ וּקְבָרָהּ – מוֹצִיאִין מִבַּעְלָהּ בְּעַל כָּרְחוֹ וְנוֹתְנִין לָזֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה זוֹ מֻשְׁלֶכֶת לַכְּלָבִים. הָיָה בִּמְדִינָה אַחֶרֶת כְּשֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ – בֵּית דִּין יוֹרְדִין לִנְכָסָיו וּמוֹכְרִין בְּלֹא הַכְרָזָה, וְקוֹבְרִין אוֹתָהּ לְפִי מָמוֹן הַבַּעַל וּלְפִי כְּבוֹדוֹ אוֹ לְפִי כְּבוֹדָהּ.
כד. מוֹצִיאִין מִבַּעְלָהּ בְּעַל כָּרְחוֹ. את הוצאות הקבורה. וּמוֹכְרִין בְּלֹא הַכְרָזָה. מוכרים את הנכסים בלי הכרזה פומבית, מפני דחיפות העניין (הלכות מלווה ולווה יב,יא). וּלְפִי כְּבוֹדוֹ אוֹ לְפִי כְּבוֹדָהּ. כדלעיל הכ"ג.
פַּעֲמַיִם בְּכָל שַׁבָּת. פעמיים בשבוע. פַּעַם אַחַת בַּשַּׁבָּת. פעם בשבוע. הַחַמָּרִים. מנהיגי חמורים היוצאים מעיר לעיר. הַגַּמָּלִים. מנהיגי גמלים, שדרכם לצאת למרחקים. הַמַּלָּחִים. ספנים, שדרכם להפליג בים לזמן מרובה.
שֶׁתַּלְמוּד תּוֹרָה מֵתֵשׁ כֹּחָן. מחליש אותם. מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְלֵילֵי שַׁבָּת. משום מצוות עונג שבת (הלכות שבת ל,יד).