פרק י"ד, הלכות טומאת אוכלין, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. פֵּרוֹת שֶׁיָּרַד הַדֶּלֶף לְתוֹכָן, וְעֵרְבָן כְּדֵי שֶׁיִּתְנַגְּבוּ – לֹא הֻכְשְׁרוּ.
א. הַדֶּלֶף. מי הגשמים שדלפו מן הגג. וְעֵרְבָן כְּדֵי שֶׁיִּתְנַגְּבוּ. עירב את הפירות על מנת שיתנגבו על ידי פיזור המים בכולם.
ב. הַמַּעֲלֶה פֵּרוֹתָיו לַגַּג מִפְּנֵי הַכְּנִימָה, וְיָרַד עֲלֵיהֶן הַטַּל – לֹא הֻכְשְׁרוּ; וְאִם נִתְכַּוֵּן שֶׁיֵּרֵד עֲלֵיהֶן הַטַּל – הֻכְשְׁרוּ. לְפִיכָךְ, אִם הֶעֱלוּם חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, אַף עַל פִּי שֶׁחָשְׁבוּ שֶׁיֵּרֵד עֲלֵיהֶן הַטַּל – לֹא הֻכְשְׁרוּ, שֶׁיֵּשׁ מַעֲשֶׂה לָהֶן דִּין תּוֹרָה, וְאֵין לָהֶן מַחֲשָׁבָה וַאֲפִלּוּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
הָפְכוּ בָּהֶן הַקְּטַנִּים עַל הַגַּג – הֲרֵי אֵלּוּ מֻכְשָׁרִין, שֶׁאִם הָיְתָה מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל קָטָן נִכֶּרֶת מִתּוֹךְ מַעֲשָׂיו, הֲרֵי מַחֲשַׁבְתּוֹ מוֹעֶלֶת מִדִּבְרֵיהֶם.
ב. הַמַּעֲלֶה פֵּרוֹתָיו לַגַּג מִפְּנֵי הַכְּנִימָה. שוטח את הפירות בגג תחת השמש על מנת שיצאו מהם החרקים המצויים בהם. שֶׁיֵּשׁ מַעֲשֶׂה לָהֶן דִּין תּוֹרָה. ולפיכך אילו היו שופכים מים על הפירות בכוונה היו הפירות מוכשרים (פה"מ מכשירין ו,א, וכדלעיל יג,ד בביאור). וְאֵין לָהֶן מַחֲשָׁבָה וַאֲפִלּוּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. ראה גם לעיל ג,י, הלכות כלים ב,א ועוד.
הָפְכוּ בָּהֶן. הפכו את הפירות מצד לצד על מנת שיירטבו כולם מהטל שירד עליהם. מֻכְשָׁרִין. מדברי סופרים.
ג. הַמַּעֲלֶה אֶת הָאֲגֻדּוֹת וְאֶת הַקְּצוּעוֹת וְאֶת הַשּׁוּם לַגַּג בִּשְׁבִיל שֶׁיַּמְתִּינוּ, וְיָרַד עֲלֵיהֶן הַטַּל – לֹא הֻכְשְׁרוּ, וְאֵין אוֹמְרִין: הוֹאִיל וְהַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁהַטַּל יוֹרֵד הֲרֵי זֶה בִּרְצוֹנוֹ, שֶׁהֲרֵי לֹא הֶעֱלָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּמְתִּינוּ.
ג. אֶת הָאֲגֻדּוֹת. של ירק. וְאֶת הַקְּצוּעוֹת. תאנים מיובשות. בִּשְׁבִיל שֶׁיַּמְתִּינוּ. שיתקיימו זמן רב ולא יתקלקלו (פה"מ מכשירין ו,ב).
ד. הַמּוֹלִיךְ חִטָּיו לַטָּחוֹן וְיָרְדוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים, אִם שָׂמַח – הֻכְשְׁרוּ. הָיוּ זֵיתָיו נְתוּנִין בַּגַּג וְיָרְדוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים, אִם שָׂמַח – הֻכְשְׁרוּ. הַחַמָּרִין שֶׁהָיוּ עוֹבְרִין בַּנָּהָר, וְנָפְלוּ שַׂקֵּיהֶן בַּמַּיִם וְהֶעֱלוּם, אִם שָׂמְחוּ – הֻכְשְׁרוּ הַפֵּרוֹת, וְהַמַּיִם שֶׁעַל הַסַּקִּין הֲרֵי הֵן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן, שֶׁהֲרֵי שָׂמְחוּ.
ד. לַטָּחוֹן. טוחן. אִם שָׂמַח. בכך שמי הגשמים מנקים אותם.
ה. שַׂק שֶׁהוּא מָלֵא זֵרְעוֹנִים וּנְתָנוֹ עַל גַּב הַנָּהָר אוֹ עַל פִּי הַבּוֹר אוֹ עַל מַעֲלוֹת הַמְּעָרָה, וְשָׁאֲבוּ – הֻכְשְׁרוּ.
ה. הֻכְשְׁרוּ. שהוא שמח בכך שהזרעונים שואבים שהם תופחים ונראים גדולים יותר (כס"מ).
ו. חָבִית שֶׁהִיא מְלֵאָה פֵּרוֹת שֶׁנְּתָנָהּ בְּתוֹךְ הַמַּשְׁקִין אוֹ מְלֵאָה מַשְׁקִין שֶׁנְּתָנָהּ בְּתוֹךְ הַפֵּרוֹת, וְשָׁאֲבוּ – הֻכְשְׁרוּ. בְּאֵלּוּ מַשְׁקִין אָמְרוּ? בַּיַּיִן וּבַמַּיִם וּבַחֹמֶץ. אֲבָל שְׁאָר הַמַּשְׁקִין אֵינָן נִשְׁאָבִין מִן הַחֶרֶשׂ כְּדֵי שֶׁיַּכְשִׁירוּ הַפֵּרוֹת שֶׁבְּצִדָּן.
ו. חָבִית שֶׁהִיא מְלֵאָה פֵּרוֹת שֶׁנְּתָנָהּ בְּתוֹךְ הַמַּשְׁקִין וכו'. באופן שהחבית חוצצת בין הפירות שבתוכה לבין המשקים שמחוצה לה או להפך. וְשָׁאֲבוּ. הפירות שאבו מן המשקים דרך כותלי החבית, שהיא עשויה מחרס שדרכו לשאוב משקים. וּבַחֹמֶץ. שהוא בכלל יין ומכשיר את האוכלים. אֲבָל שְׁאָר הַמַּשְׁקִין אֵינָן נִשְׁאָבִין מִן הַחֶרֶשׂ. משום שהם עבים וסמיכים.
ז. הָרוֹדֶה פַּת חַמָּה וּנְתָנָהּ עַל פִּי הֶחָבִית שֶׁל יַיִן: אִם הָיְתָה פַּת חִטִּים – לֹא הֻכְשְׁרָה; וְאִם הָיְתָה שֶׁל שְׂעוֹרִים – הֻכְשְׁרָה, מִפְּנֵי שֶׁהַשְּׂעוֹרִים שׁוֹאֲבוֹת. וְכֵן אִם הָיָה הַיַּיִן טָמֵא וְהָיָה פַּת חִטִּים – טְהוֹרָה; וְאִם הָיְתָה שְׂעוֹרִים – נִטְמְאָה, מִפְּנֵי שֶׁשָּׁאֲבָה מַשְׁקִין טְמֵאִין.
ז. הָרוֹדֶה. מוציא את הפת מהתנור. אִם הָיְתָה פַּת חִטִּים לֹא הֻכְשְׁרָה. שאין פת חיטים שואבת את היין שבחבית, וכגון שפת זו נילושה במי פירות כך שלא הוכשרה כבר בשעת לישתה (פה"מ מכשירין ג,ג). מִפְּנֵי שֶׁהַשְּׂעוֹרִים שׁוֹאֲבוֹת. טבעם של השעורים לבלוע יותר מחיטים, ומכיוון שהפת חמה היא שואבת מן היין (לדין נוסף הנובע מכך ראה הלכות תרומות טו,יג).
ח. הַמְרַבֵּץ אֶת בֵּיתוֹ, וְנָתַן בּוֹ חִטִּים וְטָנְנוּ: אִם מֵחֲמַת הַמַּיִם – הֻכְשְׁרוּ; וְאִם טָנְנוּ מֵחֲמַת הַסֶּלַע – לֹא הֻכְשְׁרוּ. הַמְכַבֵּס אֶת כְּסוּתוֹ בַּעֲרֵבָה, וְנָתַן בָּהּ חִטִּים וְטָנְנוּ: אִם מֵחֲמַת הַמַּיִם – הֲרֵי הֻכְשְׁרוּ; וְאִם מֵחֲמַת הָעֲרֵבָה – לֹא הֻכְשְׁרוּ.
ח. הַמְרַבֵּץ אֶת בֵּיתוֹ. מתיז מים או מזלפם על קרקע הבית כדי שהאבק לא יעלה. וְנָתַן בּוֹ חִטִּים. לאחר שסיים לרבץ. וְטָנְנוּ. נעשו לחות. מֵחֲמַת הַסֶּלַע. מחמת אדמת הסלע שבקרקע, שהיא קרה ולחה מטבעה. בַּעֲרֵבָה. קערה של חרס.
ט. הַטּוֹמֵן פֵּרוֹת בַּחוֹל כְּדֵי שֶׁיֵּרָטְבוּ – הֻכְשְׁרוּ. וְהַטּוֹמֵן בַּטִּיט הַנָּגוּב: אִם יֵשׁ בּוֹ מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ – הֻכְשְׁרוּ; וְאִם לָאו – לֹא הֻכְשְׁרוּ.
ט. הַטּוֹמֵן פֵּרוֹת בַּחוֹל כְּדֵי שֶׁיֵּרָטְבוּ הֻכְשְׁרוּ. וכגון שהחול כנוס בכלי ואינו מחובר לקרקע (משנ"א מכשירין ג,ד). בַּטִּיט הַנָּגוּב. טיט יבש. אִם יֵשׁ בּוֹ מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ. שיעור שיש בו כדי להרטיב את היד הנוגעת בו (פה"מ מכשירין ג,ה).
י. הַמְרַבֵּץ אֶת גָּרְנוֹ – אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יֻכְשְׁרוּ חִטָּיו אִם טָנְנוּ בּוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא שָׂמֵחַ.
י. אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יֻכְשְׁרוּ חִטָּיו אִם טָנְנוּ בּוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא שָׂמֵחַ. אף על פי שאם ייטננו החיטים ישמח האדם, הוא אינו צריך לחשוש לכך שהחיטים טננו והוכשרו. שבניגוד לבית (לעיל ה"ח) הגורן יבשה ביותר והמים נבלעים בה מיד ואין חשש שהחיטים טננו בו (רא"ש מכשירין ג,ה, מובא בכס"מ).
יא. הַמְלַקֵּט עֲשָׂבִים כְּשֶׁהַטַּל יוֹרֵד עֲלֵיהֶן לְחַפּוֹת בָּהֶן הַחִטִּים – לֹא הֻכְשְׁרוּ; וְאִם נִתְכַּוֵּן לְכָךְ – הֻכְשְׁרוּ הַחִטִּים.
יא. וְאִם נִתְכַּוֵּן לְכָךְ. שליקט בכוונה עשבים לחים מטל כדי שהחיטים ייטננו בהם.
יב. הַמְרַבֵּץ אֶת בֵּיתוֹ בְּמַיִם טְמֵאִים, וְנָתַן בּוֹ שִׁבֳּלִים וְטָנְנוּ: אִם יֵשׁ עֲלֵיהֶן מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ – הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים; וְאִם לָאו – טְהוֹרִים.
יב. אִם יֵשׁ עֲלֵיהֶן מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים. שמשקים טמאים מכשירים ומטמאים גם אם נפלו על האוכלים ללא רצון (לעיל ב,יג).
יג. הַנּוֹעֵר אֲגֻדָּה שֶׁל יָרָק שֶׁהָיוּ עֲלֵיהֶן מַשְׁקִין, וְיָרְדוּ מִצַּד הָעֶלְיוֹן לַצַּד הַתַּחְתּוֹן – לֹא הֻכְשְׁרוּ.
יג. וְיָרְדוּ מִצַּד הָעֶלְיוֹן לַצַּד הַתַּחְתּוֹן לֹא הֻכְשְׁרוּ. ראה לעיל יב,ו.
יד. הַמַּעֲלֶה סַקִּין מְלֵאִין פֵּרוֹת מִן הַנָּהָר וּנְתָנָן זֶה עַל גַּב זֶה – הֻכְשַׁר הַתַּחְתּוֹן בַּמַּיִם שֶׁיָּרְדוּ מִן הָעֶלְיוֹן, שֶׁהֲרֵי בִּרְצוֹנוֹ הִנִּיחַ זֶה עַל גַּב זֶה.
טו. הַנּוֹפֵחַ בַּעֲדָשִׁים לְבָדְקָן אִם יָפוֹת הֵן, וְהֵזִיעוּ – הֻכְשְׁרוּ בְּהֶבֶל פִּיו, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתּוֹלְדוֹת הַמַּיִם. וְכֵן הָאוֹכֵל שֻׁמְשְׁמִין בְּאֶצְבָּעוֹ – הֻכְשְׁרוּ בְּמַשְׁקֵה פִּיו שֶׁעַל אֶצְבָּעוֹ.
טו. הַנּוֹפֵחַ בַּעֲדָשִׁים לְבָדְקָן אִם יָפוֹת הֵן. נושף בפיו על העדשים כדי לבדוק אם הן נרטבות על ידי כך, שאם נרטבות זהו סימן שהן יפות ומתבשלות במהירות (פה"מ מכשירין א,ו). הֻכְשְׁרוּ בְּהֶבֶל פִּיו מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתּוֹלְדוֹת הַמַּיִם. ראה לעיל י,ב. וְכֵן הָאוֹכֵל שֻׁמְשְׁמִין בְּאֶצְבָּעוֹ וכו'. שדרכו להרטיב תחילה את אצבעו ברוק שבפיו ולהדביק באמצעותו את השומשומין שנוטל לאכלם (ראה ר"ש ורא"ש שם).
טז. נָשַׁךְ בְּאֹכֶל וְנָפַל הָאֹכֶל – הֲרֵי זֶה הַמַּשְׁקֶה שֶׁעַל הָאֹכֶל שֶׁלֹּא לְרָצוֹן. הָיָה אוֹכֵל זֵיתִים פְּצוּעִים וּתְמָרִים רְטֻבּוֹת וְכָל שֶׁהוּא רוֹצֶה לָמֹץ אֶת גַּלְעִינָתוֹ, וְנָפַל מִפִּיו – הֲרֵי הַמַּשְׁקֶה שֶׁעָלָיו בְּרָצוֹן. הָיָה אוֹכֵל זֵיתִים נְגוּבִים וּתְמָרִים יְבֵשׁוֹת וְכָל שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לָמֹץ אֶת גַּלְעִינָתוֹ, וְנָפַל מִפִּיו – הֲרֵי הַמַּשְׁקֶה שֶׁעָלָיו שֶׁלֹּא לְרָצוֹן.
טז. הֲרֵי זֶה הַמַּשְׁקֶה שֶׁעַל הָאֹכֶל שֶׁלֹּא לְרָצוֹן. הרוק שעל האוכל אינו נחשב תלוש לרצון ואין הוא מכשיר את הפירות הנוגעים בו. זֵיתִים פְּצוּעִים וּתְמָרִים רְטֻבּוֹת. זיתים בקועים שהשמן יוצא מהם או תמרים טריות. לָמֹץ אֶת גַּלְעִינָתוֹ. למצוץ את הגרעין שבתוכו. הֲרֵי הַמַּשְׁקֶה שֶׁעָלָיו בְּרָצוֹן. שהאדם האוכל דברים אלו אוגר את הרוק בפיו ומוצץ אותו ובכך הוא מחשיב אותו כמשקה שנתלש לרצון (השווה לקמן טו,ז).
יז. עֳלָשִׁין שֶׁלִּקְּטָן לִבְהֵמָה וֶהֱדִיחָן, וְאַחַר כָּךְ חָשַׁב עֲלֵיהֶן לָאָדָם – כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהֵן צְרִיכִין הֶכְשֵׁר שֵׁנִי. וְאִם הָיָה עֲלֵיהֶן מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ כְּשֶׁחָשַׁב עֲלֵיהֶן לָאָדָם – הֲרֵי אֵלּוּ מֻכְשָׁרִין.
יז. עֳלָשִׁין שֶׁלִּקְּטָן לִבְהֵמָה וכו'. צמח העולש שעליו ראויים למאכל אדם, אך כשזרע אותם לצורך בהמה אינם מקבלים טומאה עד שיחשוב עליהם לאכילת אדם לאחר שייתלשו (לעיל ג,ג). כְּבָר בֵּאַרְנוּ. שם.

תקציר הפרק 

פרק י"​ד​ הלכות טומאת אוכלין

הכשר מאכלים במקרים שונים על ידי משקה

כאמור, ההכשר תלוי ברצון האדם. ולכן נפילת גשם וטל מכשירה רק אם הדבר נוח לו. פעמים שגם לחלוחית ואדים שעברו מהמשקה לכלי אחד, מכשירים​.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

עוד על הלכות טומאת אוכלין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.נשף על העדשים לנקותן – האם הוכשרו?

2.פת חיטים חמה על חבית יין טמא-הפת טמאה?

3.שטף ירק לחיה נגבו, והחליט לאוכלו-האם הוכשר?

תשובות

1-כן 2-לא 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן