פרק י"ד, הלכות טומאת צרעת, ספר טהרה
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. צָרַעַת בָּתִּים – כִּשְׁנֵי גְּרִיסִין זֶה בְּצַד זֶה. נִמְצָא רֹחַב הַנֶּגַע כְּמוֹ מְקוֹם צְמִיחַת שֵׁשׁ שְׂעָרוֹת בַּגּוּף, וְאָרְכּוֹ כִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שְׂעָרוֹת בְּרִבּוּעַ. וְהַפָּחוּת מִשִּׁעוּר זֶה בַּבָּתִּים – טָהוֹר. וְכָל הַשִּׁעוּרִים – הֲלָכָה.
א. כִּשְׁנֵי גְּרִיסִין זֶה בְּצַד זֶה. בניגוד לשאר הנגעים ששיעורם בגריס אחד. נִמְצָא רֹחַב הַנֶּגַע וכו'. ששיעור כל גריס הוא שש שערות על שש שערות (לעיל א,ז). בְּרִבּוּעַ. שהנגע נראה כצורת מרובע שרוחבו שש שערות ואורכו שתים עשרה.
ב. שְׁלֹשָׁה סִימָנֵי טֻמְאָה יֵשׁ בַּבָּתִּים: מַרְאֶה יְרַקְרַק, וּמַרְאֶה אֲדַמְדַּם, וְהַפִּשְׂיוֹן, וְכֻלָּם מְפֹרָשִׁין בַּתּוֹרָה. וּשְׁנֵי הַמַּרְאוֹת מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. וּפִשְׂיוֹן הַסָּמוּךְ – כָּל שֶׁהוּא, וְהָרָחוֹק – כַּגְּרִיס. אֲבָל הַחוֹזֵר אַחַר הִטּוֹחַ – כִּשְׁנֵי גְּרִיסִין.
ב. וְכֻלָּם מְפֹרָשִׁין בַּתּוֹרָה. ראה ויקרא יד,לג-מח. הַחוֹזֵר אַחַר הִטּוֹחַ. הנגע החוזר לבית לאחר שחלץ הכהן את האבנים המנוגעות וטח את כל הבית (לקמן טו,ב).
ג. אֵין נִגְעֵי בָּתִּים מִטַּמְּאִין עַד שֶׁיִּהְיֶה מַרְאֵה הַנֶּגַע שָׁפָל מִן הַקִּיר, שֶׁנֶּאֱמַר: "שְׁקַעֲרוּרֹת" (ויקרא יד,לז) – שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹקְעִין בַּקִּירוֹת. וּבִשְׁנֵי הַמַּרְאוֹת מַסְגִּירִין אוֹ מַחֲלִיטִין, וּבַפִּשְׂיוֹן נוֹתְצִין, וְאִם פָּשָׂה אַחֲרֵי הִטּוֹחַ – נוֹתֵץ אֶת כָּל הַבַּיִת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
ג. מַרְאֵה הַנֶּגַע שָׁפָל מִן הַקִּיר. שהנגע נראה לעין כאילו הוא שקוע בתוך הקיר (ראה לעיל א,ו). וּבִשְׁנֵי הַמַּרְאוֹת מַסְגִּירִין אוֹ מַחֲלִיטִין. תהליך הסגרת הבית והחלטתו לטומאה הוא בשני המראות הללו בלבד ולא במראות אחרים. וּבַפִּשְׂיוֹן נוֹתְצִין וכו'. נתיצת הבית נעשית רק כאשר הנגע חוזר אחרי שחלצו את האבנים המנוגעות ושמו במקומן אבנים אחרות וטחו את הבית. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן טו,ב.
ד. כְּשֶׁיֵּרָאֶה נֶגַע בַּבַּיִת – אֲפִלּוּ חָכָם שֶׁהוּא יוֹדֵעַ וַדַּאי שֶׁזֶּה נֶגַע, לֹא יִגְזֹר וְיֹאמַר: 'נֶגַע נִרְאָה לִי בַּבַּיִת', אֶלָּא אוֹמֵר לַכֹּהֵן: "כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת" (ויקרא יד,לה). "וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת" (שם יד,לו) – אֲפִלּוּ חֲבִילֵי עֵצִים וַחֲבִילֵי קָנִים, וְאַחַר כָּךְ יָבֹא הַכֹּהֵן וְיִכָּנֵס וְיִרְאֶה הַנֶּגַע.
ד. אֲפִלּוּ חֲבִילֵי עֵצִים וַחֲבִילֵי קָנִים. שאינם מקבלים טומאה (רע"ב נגעים יב,ה, והטעם מפני שיש כאן מצווה מיוחדת לפנות את הבית; וראה מל"מ שכתב שבצרעת הבית יש דין מיוחד שאפילו אלו מקבלים טומאה).
ה. וּבַיִת אָפֵל – אֵין פּוֹתְחִין בּוֹ חַלּוֹנוֹת לִרְאוֹת אֶת נִגְעוֹ, אֶלָּא אִם אֵין הַנֶּגַע נִרְאֶה בּוֹ – הֲרֵי זֶה טָהוֹר.
וְאַחַר שֶׁיִּרְאֶה הַכֹּהֵן הַנֶּגַע, יֵצֵא וְיַעֲמֹד עַל פֶּתַח הַבַּיִת בְּצַד הַמַּשְׁקוֹף, וְיַסְגִּיר אוֹ יַחֲלִיט אוֹ יִפְטֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיָצָא הַכֹּהֵן מִן הַבַּיִת אֶל פֶּתַח הַבָּיִת וְהִסְגִּיר" (ויקרא יד,לח) – לֹא שֶׁיַּסְגִּיר וְהוּא בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אוֹ בְּתוֹךְ בַּיִת הַמְנֻגָּע אוֹ תַּחַת הַמַּשְׁקוֹף, אֶלָּא בְּצַד פִּתְחוֹ. וְאִם עָמַד תַּחַת הַמַּשְׁקוֹף אוֹ שֶׁהָלַךְ לְבֵיתוֹ וְהִסְגִּיר – הֲרֵי זֶה מֻסְגָּר.
ה. וּבַיִת אָפֵל. שאין בו חלונות. אֵין פּוֹתְחִין בּוֹ חַלּוֹנוֹת. אין חותרים בקיר לעשות לו חלונות.
ו. אֵין הַבַּיִת מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת אוֹ יָתֵר, וִיהֵא לוֹ אַרְבָּעָה כְּתָלִים, וְהוּא בָּנוּי בָּאָרֶץ בַּאֲבָנִים וְעֵצִים וְעָפָר, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָיו וְאֵת כָּל עֲפַר הַבָּיִת" (ויקרא יד,מה). אֲבָל אִם הָיָה בּוֹ פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת, אוֹ שֶׁהָיָה עָגֹל אוֹ בַּעַל שְׁלֹשָׁה כְּתָלִים אוֹ חָמֵשׁ, אוֹ שֶׁהָיָה בָּנוּי בִּסְפִינָה אוֹ תָּלוּי עַל אַרְבַּע קוֹרוֹת – אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים. הָיָה בָּנוּי עַל אַרְבָּעָה עַמּוּדִים – מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים.
ו. עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת. שהוא שיעור בית בכל מקום בהלכה (ראה הלכות מזוזה ו,ב, הלכות רוצח יא,א, ועוד). אוֹ שֶׁהָיָה בָּנוּי בִּסְפִינָה אוֹ תָּלוּי עַל אַרְבַּע קוֹרוֹת. שאינן מחוברות לקרקע, שבכגון כך אין הוא בנוי בארץ. הָיָה בָּנוּי עַל אַרְבָּעָה עַמּוּדִים. המחוברים לקרקע.
ז. כַּמָּה אֲבָנִים יִהְיוּ בּוֹ? אֵין פָּחוֹת מִשְּׁמוֹנֶה, שְׁתֵּי אֲבָנִים בְּכָל כֹּתֶל, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה כָּל כֹּתֶל רָאוּי לְנֶגַע, שֶׁאֵין הַבַּיִת מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים עַד שֶׁיֵּרָאֶה בּוֹ כִּשְׁנֵי גְּרִיסִין עַל שְׁתֵּי אֲבָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר בָּהֵן הַנָּגַע" (ויקרא יד,מ). וְכַמָּה עֵצִים יִהְיוּ בּוֹ? כְּדֵי לִתֵּן תַּחַת הַמַּשְׁקוֹף. וְעָפָר? כְּדֵי לִתֵּן בֵּין פַּצִּים לַחֲבֵרוֹ. אֲבָל אִם הָיָה בּוֹ פָּחוֹת מִשִּׁעוּרִים אֵלּוּ – אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים.
ז. כְּדֵי לִתֵּן תַּחַת הַמַּשְׁקוֹף. פיסת עץ קטנה שדרך להניחה תחת המשקוף בשעה שמרכיבים אותו (פה"מ נגעים יב,ד). כְּדֵי לִתֵּן בֵּין פַּצִּים לַחֲבֵרוֹ. הפצים הוא חצי לבנה הנתונה בבניין (שם; וראה אוצר הגאונים שבת פב,א שפירשו באופנים נוספים), ונותנים עפר בין שני פצימים כדי למלא את החלל שביניהם. ואף על פי שהשיעורים הללו מועטים מאוד, די בהם כדי לטמא את הבית בנגעים.
ח. הַלְּבֵנִים וְהַשַּׁיִשׁ אֵינָן חֲשׁוּבִין כַּאֲבָנִים. בַּיִת שֶׁאֶחָד מִצְּדָדָיו מְחֻפֶּה בְּשַׁיִשׁ וְאֶחָד בְּסֶלַע וְאֶחָד בִּלְבֵנִים וְאֶחָד בְּעָפָר – אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים.
ח. בַּיִת שֶׁאֶחָד מִצְּדָדָיו מְחֻפֶּה וכו'. שאחד מקירות הבית מצופה שיש או סלע או לבנים או עפר (ריק"ו).
ט. בַּיִת שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ אֲבָנִים וְעֵצִים וְעָפָר כַּשִּׁעוּר, וְנִרְאָה בּוֹ נֶגַע, וְאַחַר כָּךְ הֵבִיא לוֹ אֲבָנִים וְעֵצִים וְעָפָר – הֲרֵי זֶה טָהוֹר.
י. בַּיִת שֶׁסִּכְּכוֹ בִּזְרָעִים – בִּטְּלָן, וְהוֹאִיל וּמְשַׁמְּשִׁין תַּשְׁמִישׁ עֵץ, הֲרֵי הֵם כְּעֵץ, וְאִם נִטְמָא הַבַּיִת – נִטְמְאוּ עִמּוֹ טֻמְאָה חֲמוּרָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
י. בִּטְּלָן. מתורת אוכל שמקבל טומאה קלה בלבד, ודינם כעצי הבית (ראה הלכות טומאת אוכלין ב,כ). נִטְמְאוּ עִמּוֹ טֻמְאָה חֲמוּרָה. שהם נחשבים אב הטומאה כמוהו לטמא אדם וכלים. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן טז,א.
יא. יְרוּשָׁלַיִם וְחוּצָה לָאָרֶץ – אֵין מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם" (ויקרא יד,לד), וִירוּשָׁלַיִם לֹא נִתְחַלְּקָה לִשְׁבָטִים. וּבָתֵּי הַגּוֹיִם שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵין מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים.
יא. יְרוּשָׁלַיִם… אֵין מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים. ראה גם הלכות בית הבחירה ז,יד. וִירוּשָׁלַיִם לֹא נִתְחַלְּקָה לִשְׁבָטִים. ואינה 'אחוזה' של אדם מסוים.
יב. הַלּוֹקֵחַ בָּתִּים מִן הַגּוֹיִם – יֵרָאוּ בַּתְּחִלָּה.
יג. בַּיִת שֶׁצִּדּוֹ אֶחָד גּוֹי וְצִדּוֹ אֶחָד יִשְׂרָאֵל, צִדּוֹ אֶחָד בָּאָרֶץ וְצִדּוֹ אֶחָד בְּחוּצָה לָאָרֶץ – אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים.
וּשְׁאָר כָּל הַבָּתִּים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים, בֵּין צְבוּעִין בִּידֵי אָדָם בֵּין צְבוּעִין בִּידֵי שָׁמַיִם.
יג. בֵּין צְבוּעִין בִּידֵי אָדָם בֵּין צְבוּעִין בִּידֵי שָׁמַיִם. בניגוד לבגדים שאינם מיטמאים כשהם צבועים ולעורות שאינם מיטמאים כשהם צבועים בידי אדם (לעיל יב,י, יג,א).
יד. בֵּית הָאִשָּׁה, בֵּית הַשֻּׁתָּפִין, בֵּית הַכְּנֶסֶת אוֹ בֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן דִּירָה לַחַזָּנִים אוֹ לַתַּלְמִידִים – מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים.
טו. קִירוֹת הָאֵבוּס וְקִירוֹת הַמְּחִצָּה שֶׁבַּבַּיִת – אֵין מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים.
טו. קִירוֹת הָאֵבוּס. העשוי לבהמה. הַמְּחִצָּה שֶׁבַּבַּיִת. המחלקת בין חדרים שונים (ראה רש"ש נגעים יב,ד).

תקציר הפרק 

פרק יד הלכות טומאת צרעת

צרעת בתים

א) הנגע – אם מופיע בבית נגע ירוק או אדום חזק שוקע, בגודל שני גריסים (ולא אחד כמו שאר הנגעים) והוא מתפשט – אזי הכהן מורה לפנות את הבית, ואז בודקו כפי שהוא, ויוצא וקובע שהוא טמא או טהור.
ב) הגדרה לבית: מינימום ארבע על ארבע אמות (אמה לשיטת הרמב"ם היא 45.6 ס"מ), ארבע קירות, בנוי על הקרקע עם אבנים ועצים ועפר,
ג) אין טומאת בית בחו"ל, אלא רק בארץ ישראל ורק שהבית בבעלות יהודי.
ד) אין טומאת בית בירושלים.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות טומאת צרעת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.בית כנסת לא נטמא בנגעים?

2.אין טומאת נגעים בירושליים?

3.האם בית ששותף בו גוי נטמא בנגעים?

תשובות

1-לא 2-כן 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן