פרק י"ד, הלכות כלים, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל הַמַּצִּיל בְּצָמִיד פָּתִיל בְּאֹהֶל הַמֵּת – מַצִּיל בְּצָמִיד פָּתִיל בַּאֲוִיר כְּלִי חֶרֶשׂ; אִם הִצִּיל בְּמֵת הֶחָמוּר, דִּין הוּא שֶׁיַּצִּיל בִּכְלִי חֶרֶשׂ הַקַּל. וְכָל שֶׁאֵינוֹ מַצִּיל בְּאֹהֶל הַמֵּת – אֵינוֹ מַצִּיל בַּאֲוִיר כְּלִי חֶרֶשׂ.
א. כָּל הַמַּצִּיל בְּצָמִיד פָּתִיל בְּאֹהֶל הַמֵּת מַצִּיל בְּצָמִיד פָּתִיל בַּאֲוִיר כְּלִי חֶרֶשׂ. אוהל שיש בו מת מטמא את כל מה שנמצא בתוכו. אבל אם יש בו כלי חרס או כלי שאינו מקבל טומאה שיש עליו כיסוי צמוד ומהודק, הרי הוא מציל את מה שבתוכו מלהיטמא מהאוויר (הלכות טומאת מת כא,א). וְכָל שֶׁאֵינוֹ מַצִּיל בְּאֹהֶל הַמֵּת אֵינוֹ מַצִּיל בַּאֲוִיר כְּלִי חֶרֶשׂ. לפירוט דיני צמיד פתיל באוהל המת ראה שם פרקים כא-כב.
ב. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין צָמִיד פָּתִיל לַטֻּמְאָה בְּאֹהֶל הַמֵּת, כָּךְ אֵין צָמִיד פָּתִיל לַטֻּמְאָה בַּאֲוִיר כְּלִי חֶרֶשׂ.
כֵּיצַד? קְדֵרָה שֶׁהִיא מְלֵאָה אֳכָלִין וּמַשְׁקִין וּמֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל וּנְתוּנָה בְּתוֹךְ הַתַּנּוּר הַטָּמֵא – הֲרֵי הַקְּדֵרָה וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ טְהוֹרִים. הָיָה הַשֶּׁרֶץ אוֹ מַשְׁקִין טְמֵאִין בְּתוֹכָהּ, וּמֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל וּנְתוּנָה בַּאֲוִיר הַתַּנּוּר – נִטְמָא הַתַּנּוּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ב. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין צָמִיד פָּתִיל לַטֻּמְאָה בְּאֹהֶל הַמֵּת. כלי המוקף צמיד פתיל מציל על מה שבתוכו מלהיטמא אך אינו מונע מהטומאה שבתוכו לטמא את מה שמחוצה לו (הלכות טומאת מת כ,א).
ג. טַבַּעַת טְמֵאָה שֶׁהָיְתָה מֻבְלַעַת בְּתוֹךְ הַלְּבֵנָה אוֹ מַחַט טְמֵאָה שֶׁהָיְתָה מֻבְלַעַת בְּתוֹךְ הָעֵץ, וְנָפְלוּ לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶשׂ – נִטְמָא; אַף עַל פִּי שֶׁאִם נָגַע כִּכַּר תְּרוּמָה בְּעֵץ זֶה אוֹ בִּלְבֵנָה זוֹ טָהוֹר, הֲרֵי הֵן מְטַמְּאִין כְּלִי חֶרֶשׂ מֵאֲוִירוֹ.
ג. טַבַּעַת טְמֵאָה שֶׁהָיְתָה מֻבְלַעַת בְּתוֹךְ הַלְּבֵנָה. כגון שהייתה בתוך הטיט כשנשרף ונעשה ללבנה (פה"מ כלים ט,ו). אַף עַל פִּי שֶׁאִם נָגַע כִּכַּר תְּרוּמָה בְּעֵץ זֶה אוֹ בִּלְבֵנָה זוֹ טָהוֹר. שהרי לא נגע בטבעת ובמחט הטמאות אלא בלבנה ובעץ. הֲרֵי הֵן מְטַמְּאִין כְּלִי חֶרֶשׂ מֵאֲוִירוֹ. שכלי חרס נטמא כשהטומאה באווירו גם ללא מגע, וכאן הטבעת או המחט נמצאות בתוך אוויר כלי החרס.
ד. תַּרְנְגוֹל שֶׁבָּלַע שֶׁרֶץ אוֹ בְּשַׂר מֵת וְנָפַל לַאֲוִיר הַתַּנּוּר – הֲרֵי זֶה טָהוֹר, וְאִם מֵת שָׁם הַתַּרְנְגוֹל – נִטְמָא הַתַּנּוּר; שֶׁהַבְּלוּעִין בַּחַי מַצִּילִין מִיַּד כְּלִי חֶרֶשׂ כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּצִּילִין בְּאֹהֶל הַמֵּת.
ד. וְאִם מֵת שָׁם הַתַּרְנְגוֹל נִטְמָא הַתַּנּוּר. אך אם נתעכל השרץ במעי התרנגול אינו מטמא עוד (ראה הלכות טומאת מת כ,ד). שֶׁהַבְּלוּעִין בַּחַי מַצִּילִין מִיַּד כְּלִי חֶרֶשׂ כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּצִּילִין בְּאֹהֶל הַמֵּת. טומאה הבלועה בבעל חיים או באדם חי אינה מטמאת באוהל או בכלי חרס אך אם בעל החיים מת אין הטומאה נחשבת כבלועה (הלכות טומאת מת כ,ב).
ה. דְּבָרִים שֶׁבְּתוֹךְ הַפֶּה אוֹ בְּתוֹךְ הַקְּמָטִין – אֵינָן כִּבְלוּעִין. כֵּיצַד? אָדָם שֶׁהָיוּ מַשְׁקִין טְמֵאִין בְּתוֹךְ פִּיו, וְקָפַץ פִּיו וְהִכְנִיס רֹאשׁוֹ לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶשׂ – טִמְּאָהוּ. וְכֵן טָהוֹר שֶׁהָיוּ אֳכָלִין וּמַשְׁקִין בְּתוֹךְ פִּיו, וְהִכְנִיס רֹאשׁוֹ לַאֲוִיר תַּנּוּר טָמֵא – נִטְמְאוּ אֳכָלִין שֶׁבְּפִיו. הָיָה לוֹ בְּתוֹךְ קֻמְטוֹ כָּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ, וְהִכְנִיסוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר – נִטְמָא הַתַּנּוּר, אַף עַל פִּי שֶׁהַטֻּמְאָה בְּתוֹךְ הַקֶּמֶט.
ה. בְּתוֹךְ הַקְּמָטִין. בין קיפולי הבשר. וְקָפַץ פִּיו. סגר את פיו. הָיָה לוֹ בְּתוֹךְ קֻמְטוֹ כָּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ. שהוא שיעורו לטומאה (הלכות שאר אבות הטומאות ד,ב).
ו. סְפוֹג שֶׁבָּלַע מַשְׁקִין טְמֵאִים, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נָגוּב מִבַּחוּץ, אִם נָפַל לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶשׂ – טִמְּאָהוּ, שֶׁסּוֹף מַשְׁקֶה לָצֵאת. וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל לֶפֶת וְשֶׁל גֶּמִי.
חֲרָסִים שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן מַשְׁקִין טְמֵאִים, וְנִגְּבוּ וְנָפְלוּ לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶשׂ – לֹא טִמְּאוּהוּ. נָפְלוּ לַתַּנּוּר, וְהֻסַּק – נִטְמָא, שֶׁסּוֹף מַשְׁקֶה לָצֵאת.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמַשְׁקִין קַלִּים. אֲבָל אִם נִבְלְעוּ בָּהֶן מַשְׁקִין חֲמוּרִין, כְּגוֹן דַּם הַנִּדָּה וּמֵימֵי רַגְלֶיהָ: אִם הָיוּ יְכוֹלִין לָצֵאת וְהִקְפִּיד עָלָיו שֶׁיֵּצֵא – הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא הַתַּנּוּר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֻסַּק; וְאִם אֵין מַקְפִּיד עָלָיו – אֵינוֹ מְטַמֵּא עַד שֶׁיֻּסַּק וְיֵצֵא הַמַּשְׁקֶה.
וְכֵן בְּגֶפֶת חֲדָשָׁה הַבָּאָה מִמַּשְׁקִין טְמֵאִים שֶׁהֻסַּק בָּהּ הַתַּנּוּר – נִטְמָא, שֶׁסּוֹף מַשְׁקֶה לָצֵאת; אֲבָל בִּישָׁנָה – טָהוֹר. אֵי זוֹ הִיא יְשָׁנָה? לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. וְאִם יָדוּעַ שֶׁיּוֹצֵא מִמֶּנָּה מַשְׁקֶה בִּשְׁעַת הֶסֵּק – אֲפִלּוּ לְאַחַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים נִטְמָא הַתַּנּוּר כְּשֶׁיֻּסַּק.
ו. נָגוּב. יבש. אִם נָפַל לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶשׂ טִמְּאָהוּ שֶׁסּוֹף מַשְׁקֶה לָצֵאת. שדרכם של המשקים לצאת מהספוג, לכן המשקה נדון כמונח בקופסה ולא כבלוע, ומטמא את התנור. ואם אין סופו של המשקה לצאת אינו מטמא את התנור. ואף על פי שאין דבר נחשב לבלוע אלא בבעלי חיים (לעיל ה"ד), שונה דינם של משקים מפני שכאשר הם נבלעים הם בטלים לגמרי בתוך הדבר שבו נבלעו ולכן בליעה בכלים מצילה אותם מלטמא (ראה תוס' אנשי שם כלים ט,ד, ח"ד כלים ב"ק ו,יט, חזו"א כלים יא,כ). וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל לֶפֶת וְשֶׁל גֶּמִי. לפת וחוט העשוי מקנה גומא שבלעו משקים טמאים דינם כספוג.
חֲרָסִים. חתיכות חרס. שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן מַשְׁקִין טְמֵאִים וְנִגְּבוּ. נספגו המשקים בתוך החרסים. וְנָפְלוּ לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶשׂ לֹא טִמְּאוּהוּ. שאין דרכם של המשקים הבלועים בחרס לצאת מעצמם אלא על ידי הסקה בתנור.
בְּמַשְׁקִין קַלִּים. משקים שהם ראשון לטומאה. אֲבָל אִם נִבְלְעוּ בָּהֶן מַשְׁקִין חֲמוּרִין וכו'. שהם אב הטומאה. וְהִקְפִּיד עָלָיו שֶׁיֵּצֵא. שרוצה שהמשקים יצאו.
בְּגֶפֶת חֲדָשָׁה. פסולת לחה שנשארה מזיתים שנדרכו. הַבָּאָה מִמַּשְׁקִין טְמֵאִים. כגון שאדם טמא דרך על הזיתים והשמן והמוהל שיצאו מהזיתים נטמאו ונבלעו בחזרה בגפת (תוספתא כלים ב"ק ו,יח). אֲבָל בִּישָׁנָה טָהוֹר. שכבר התייבשה ואין בה משקה בלוע.
ז. כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁחֲלָקוֹ בִּמְחִצָּה מִשְּׂפָתוֹ עַד קַרְקָעִיתוֹ, וְנִכְנְסָה טֻמְאָה בַּאֲוִיר אֶחָד מִשְּׁנֵי הַחֲלָקִים – נִטְמָא הַכְּלִי כֻּלּוֹ, לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לַחֲלֹק כְּלִי חֶרֶשׂ כְּדֶרֶךְ שֶׁחוֹלְקִין הָאֹהָלִים. לְפִיכָךְ, תַּנּוּר שֶׁחֲצָצוֹ בִּנְסָרִים אוֹ בִּירִיעוֹת, וְנִמְצָא הַשֶּׁרֶץ בְּמָקוֹם אֶחָד – הַכֹּל טָמֵא.
ז. כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁחֲלָקוֹ בִּמְחִצָּה… נִטְמָא הַכְּלִי כֻּלּוֹ. אף על פי ששני החלקים מופרדים לחלוטין על ידי המחיצה. לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לַחֲלֹק כְּלִי חֶרֶשׂ כְּדֶרֶךְ שֶׁחוֹלְקִין הָאֹהָלִים. אף על פי שבאוהל המת מחיצה מועילה בתנאים מסוימים והמת שנמצא בצד אחד אינו מטמא את מה שנמצא בצדה השני (ראה הלכות טומאת מת כד,ב). בכלי חרס המחיצה לא מועילה כיוון שאין דרך לחלק כלים וכל חלל הכלי נחשב כמקום אחד.
ח. כְּלִי שֶׁהָיְתָה טֻמְאָה בְּתוֹכוֹ, וְהִכְנִיס הַכְּלִי לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶשׂ וּשְׂפַת הַכְּלִי הַטָּמֵא חוּץ לִכְלִי חֶרֶשׂ, אַף עַל פִּי שֶׁהַטֻּמְאָה מְכֻוֶּנֶת בְּתוֹךְ כְּלִי חֶרֶשׂ – הֲרֵי זֶה טָהוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר יִפֹּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ" (ויקרא יא,לג), לֹא אֶל תּוֹךְ תּוֹכוֹ.

ח. אַף עַל פִּי שֶׁהַטֻּמְאָה מְכֻוֶּנֶת בְּתוֹךְ כְּלִי חֶרֶשׂ. שהטומאה נמצאת בחלק הכלי הפנימי שנמצא בתוך הכלי החיצוני.

ט. וְכֵן אִם הָיָה כְּלִי חֶרֶשׂ טָמֵא, וְהִכְנִיס לַאֲוִירוֹ כְּלִי אַחֵר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֳכָלִים וּמַשְׁקִין, וּשְׂפַת הַכְּלִי הָאַחֵר חוּץ לִכְלִי חֶרֶשׂ, אַף עַל פִּי שֶׁהָאֳכָלִין וְהַמַּשְׁקִין מְכֻוָּנִין בְּתוֹךְ כְּלִי חֶרֶשׂ הַטָּמֵא – הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא" (ויקרא יא,לג), וְלֹא שֶׁבְּתוֹךְ תּוֹכוֹ.
כֵּיצַד? כַּוֶּרֶת אוֹ קֻפָּה אוֹ קְדֵרָה אוֹ חֵמֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁהָיָה הַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ, וְשִׁלְשֵׁל הַקֻּפָּה לַאֲוִיר הֶחָבִית אוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר, אַף עַל פִּי שֶׁהַשֶּׁרֶץ מְכֻוָּן בְּתוֹךְ אֲוִיר הֶחָבִית, הוֹאִיל וּשְׂפַת הַקֻּפָּה אוֹ הַחֵמֶת לְמַעְלָה מִשְּׂפַת הֶחָבִית אוֹ מִשְּׂפַת הַתַּנּוּר – הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִים. וְאִם הָיָה בְּתוֹךְ הַחֵמֶת אוֹ הַקְּדֵרָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֳכָלִים אוֹ מַשְׁקִין, וְשִׁלְשֵׁל אוֹתָן לַאֲוִיר הַתַּנּוּר אוֹ הֶחָבִית הַטְּמֵאִים – הֲרֵי הֵן טְהוֹרִים.
הָיְתָה הַכַּוֶּרֶת אוֹ הַקֻּפָּה אוֹ הַחֵמֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן נְקוּבִין – אֵינָן מַצִּילִין. אֶלָּא אִם הָיָה הַשֶּׁרֶץ לְתוֹכָן וְשִׁלְשֵׁל אוֹתָן לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶשׂ הַטָּהוֹר – נִטְמָא; וְאִם הָיוּ אֳכָלִים אוֹ מַשְׁקִין לְתוֹכָן וְשִׁלְשֵׁל אוֹתָן לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶשׂ הַטָּמֵא – נִטְמְאוּ.
וְכַמָּה יִהְיֶה בַּנֶּקֶב? אִם הָיָה בִּכְלִי שֶׁטֶף – בְּמוֹצִיא זֵיתִים. וְאִם הָיָה בִּכְלִי חֶרֶשׂ: הֶעָשׂוּי לָאֳכָלִים – שִׁעוּרוֹ בְּזֵיתִים; וְהֶעָשׂוּי לְמַשְׁקִין – שִׁעוּרוֹ בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה; וְהֶעָשׂוּי לְכָךְ וְכָךְ – מַטִּילִין אוֹתוֹ לְחֻמְרוֹ, וּמִשֶּׁיִּנָּקֵב כְּלִי חֶרֶשׂ זֶה בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה, אֵינוֹ מַצִּיל מִיַּד כְּלִי חֶרֶשׂ.
ט. אִם הָיָה בִּכְלִי שֶׁטֶף. כלים שיש להם טהרה במקווה, כגון כלי עץ. בְּמוֹצִיא זֵיתִים. נקב שיכול לצאת דרכו זית. שִׁעוּרוֹ בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה. שאם יונח הכלי בתוך משקה, יחדור המשקה לכלי דרך הנקב (לקמן יט,א).
י. סָתַם נֶקֶב כְּלִי חֶרֶשׂ בְּזֶפֶת: אִם הָיָה הַשֶּׁרֶץ בִּכְלִי זֶה וְשִׁלְשְׁלוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר הַטָּהוֹר – נִטְמָא, שֶׁאֵין הַצָּמִיד מַצִּיל עַל הַטֻּמְאָה מִלְּטַמֵּא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
אֲבָל אִם הָיָה בִּכְלִי זֶה אֳכָלִין אוֹ מַשְׁקִין, וְשִׁלְשְׁלוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר הַטָּמֵא – הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין, שֶׁהֲרֵי הַנֶּקֶב סָתוּם. וּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים שֶׁסְּתָמָן בְּזֶפֶת וְכַיּוֹצֵא בּוֹ – אֵינוֹ מַצִּיל מִיַּד כְּלִי חֶרֶשׂ.
י. סָתַם נֶקֶב כְּלִי חֶרֶשׂ וכו'. כלי חרס ששפתו למעלה משפת התנור ויש בו נקב הסתום בזפת אינו נחשב לכלי שלם לעניין שתוכו ייחשב כנפרד מתוכו של התנור, אך מכיוון שכלי חרס מציל באוהל המת כשהוא סתום בזפת מדין צמיד פתיל, הסתימה בזפת מועילה להחשיב את הנקב כסתום ודינו ככלי המוקף צמיד פתיל, שאינו מונע מהטומאה שבתוכו לטמא אבל מציל את מה שבתוכו מלהיטמא (ח"ד כלים ב"ק ג,ד). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ב.
וּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים. שאינם כלי חרס. אֵינוֹ מַצִּיל מִיַּד כְּלִי חֶרֶשׂ. אין מצילים את מה שבתוכם מלהיטמא מאוויר כלי חרס, שכיוון שאינם מצילים בצמיד פתיל באוהל המת אין הסתימה בזפת מועילה בהם כלל.
יא. כַּוֶּרֶת פְּחוּתָה, אַף עַל פִּי שֶׁסָּתַם הַפְּחָת בְּקַשׁ – אֵינָהּ מַצֶּלֶת מִיַּד כְּלִי חֶרֶשׂ, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ כְּלִי.
יא. כַּוֶּרֶת פְּחוּתָה. שיש בה חור.
יב. הַחֵמֶת וְהַכְּפִישָׁה שֶׁנִּפְחֲתוּ בְּמוֹצִיא רִמּוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁבָּטְלוּ מִתּוֹרַת כֵּלִים – הֲרֵי אֵלּוּ מַצִּילִין מִיַּד כְּלִי חֶרֶשׂ, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַפְּחָת לְמַעְלָה מִשְּׂפַת כְּלִי חֶרֶשׂ מִבַּחוּץ, וְיִהְיֶה בֵּית קִבּוּל שֶׁלָּהֶן מְשֻׁלְשָׁל לְתוֹךְ כְּלִי חֶרֶשׂ.
יב. הַחֵמֶת וְהַכְּפִישָׁה. החמת היא נוד עור, וייתכן שגם הכפישה האמורה כאן היא כלי העשוי מעור (ראה רש"י חולין קז,א; אמנם מצינו כפישה שעשויה מחומרים נוספים – ראה פה"מ טבול יום ב,ד). אַף עַל פִּי שֶׁבָּטְלוּ מִתּוֹרַת כֵּלִים הֲרֵי אֵלּוּ מַצִּילִין מִיַּד כְּלִי חֶרֶשׂ. כיוון שאפשר לחתוך את החלק שבו נמצא הנקב ולהשתמש בשאר החמת או הכפישה ככלי חדש, כאשר הנקב נמצא למעלה משפת הכלי החיצון רואים כאילו הוא נחתך ושאר החמת או הכפישה הם ככלי חדש המציל מהטומאה (ח"ד כלים ב"ק ו,יב; וייתכן שדין זה יהיה נכון בכל הכלים שאם הנקב למעלה משפת הכלי החיצון הרי הכלי הנקוב מציל מפני הטומאה – ראה סד"ט כלים צו,א).
יג. עוֹר פָּשׁוּט וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שֶׁהָיָה שׁוֹקֵעַ לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶשׂ אוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר, וְהַשֶּׁרֶץ בְּתוֹךְ הָעוֹר – הֲרֵי הַתַּנּוּר טָמֵא. וְאִם הָיָה הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר – אֳכָלִין וּמַשְׁקִין שֶׁבְּתוֹךְ הָעוֹר טְמֵאִים, שֶׁאֵין מַצִּיל מִיַּד כְּלִי חֶרֶשׂ אֶלָּא כֵּלִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן תּוֹךְ, כְּגוֹן הַסַּל וְהַקֻּפָּה וְהַחֵמֶת.
יג. עוֹר פָּשׁוּט. עור שטוח שאין לו בית קיבול.
יד. כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁהָיְתָה טֻמְאָה בְּתוֹכוֹ, וְהָיָה כְּלִי חֶרֶשׂ טָהוֹר כָּפוּי עַל פִּי הַכְּלִי הַטָּמֵא, אוֹ שֶׁהָיָה הַכְּלִי שֶׁהַטֻּמְאָה דְּבוּקָה בְּתוֹכוֹ כָּפוּי עַל פִּי הַכְּלִי הַטָּהוֹר, אַף עַל פִּי שֶׁאֲוִיר שְׁנֵיהֶן מְעֹרָב – הַטָּמֵא בְּטֻמְאָתוֹ וְהַטָּהוֹר בְּטָהֳרָתוֹ, שֶׁהֲרֵי לֹא נִכְנְסָה הַטֻּמְאָה עַצְמָהּ לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶשׂ הַטָּהוֹר.
לְפִיכָךְ, חָבִית שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה מַשְׁקִין טְהוֹרִים וּנְתוּנָה לְמַטָּה מִנְּחֻשְׁתּוֹ שֶׁל תַּנּוּר, וְנָפַל שֶׁרֶץ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר – הֲרֵי הֶחָבִית וְהַמַּשְׁקִין טְהוֹרִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֲוִיר הַתַּנּוּר מְעֹרָב עִם אֲוִיר הֶחָבִית. וְכֵן אִם הָיְתָה הֶחָבִית כְּפוּיָה עַל פִּי הַתַּנּוּר וּפִיהָ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר – אֲפִלּוּ הַמַּשְׁקֶה שֶׁבְּשׁוּלֵי הֶחָבִית טָהוֹר.
יד. מִנְּחֻשְׁתּוֹ שֶׁל תַּנּוּר. קרקעית התנור.

תקציר הפרק 

פרק י"ד הלכות *כלים*

*הצלה מטומאה באוויר כלי חרס*
משום שכלי חרס נטמא ומטמא *מאווירו*, ניתן לחסום את כניסת או יציאת הטומאה לכלי על ידי חסימה של פתח חלל הכלי. קיימות שתי חסימות אשר דינם שונה:
א) צמיד פתיל – כלי טהור המכוסה הרמטית אינו נטמא, אך מטמא;
ב) בלוע – דבר הבלוע בגוף בעל חי שעודו בחיים, מציל את הכלי מהטומאה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות כלים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם צמיד פתיל מונע מהטומאה לצאת מהכלי?

2.טומאה הבלועה בגוף חי אינה יוצאת, בגוף מת – יוצאת?

3.האם מחיצה שבתוך כלי חרס מצילה את חציו השני?

תשובות

1-לא 2-כן 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן