א. כָּל אִסּוּרֵי מַאֲכָלוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה – שִׁעוּרָן בְּכַזַּיִת בֵּינוֹנִי, בֵּין לְמַלְקוּת בֵּין לְכָרֵת בֵּין לְמִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכָּל הַמְחֻיָּב כָּרֵת אוֹ מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם עַל מַאֲכָל – לוֹקֶה.
א. שִׁעוּרָן בְּכַזַּיִת בֵּינוֹנִי. כמות המאכל לחיוב עונש היא כגודלו של זית ממוצע. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ. הלכות איסורי ביאה א,ז; וראה גם הלכות סנהדרין יח,א.
ב. וְשִׁעוּר זֶה, עִם כָּל הַשִּׁעוּרִין – הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי הֵן. וְאָסוּר לֶאֱכֹל מִן הַתּוֹרָה כָּל שֶׁהוּא מִדָּבָר הָאָסוּר, אֲבָל אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא עַל כַּזַּיִת. וְאִם אָכַל כָּל שֶׁהוּא פָּחוֹת מִכַּשִּׁעוּר – מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.
ב. וְאִם אָכַל כָּל שֶׁהוּא… מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. מלקות מדברי חכמים (וראה גם לעיל ג,ו).
ג. כַּזַּיִת שֶׁאָמַרְנוּ – חוּץ מִשֶּׁל בֵּין הַשִּׁנַּיִם. אֲבָל מַה שֶּׁל בֵּין הַחֲנִיכַיִם מִצְטָרֵף לְמַה שֶּׁבָּלַע, שֶׁהֲרֵי נֶהֱנָה גְּרוֹנוֹ בְּכַזַּיִת. אֲפִלּוּ אָכַל כַּחֲצִי זַיִת וְהִקִּיאוֹ, וְחָזַר וְאָכַל אוֹתוֹ הַחֲצִי זַיִת עַצְמוֹ שֶׁהֵקִיא – חַיָּב, שֶׁאֵין הַחִיּוּב אֶלָּא עַל הֲנָאַת הַגָּרוֹן בְּכַזַּיִת מִדָּבָר הָאָסוּר.
ג. חוּץ מִשֶּׁל בֵּין הַשִּׁנַּיִם. מה שנתקע בשיניים אינו נחשב חלק משיעור כזית. מַה שֶּׁל בֵּין הַחֲנִיכַיִם. שנמצא על החיך ולא בלעו. וְחָזַר וְאָכַל אוֹתוֹ הַחֲצִי זַיִת… חַיָּב. שנחשב שאכל כזית שלם.
ד. כֵּיצַד? כַּזַּיִת חֵלֶב אוֹ נְבֵלָה אוֹ פִּגּוּל וְנוֹתָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, שֶׁהִנִּיחוֹ בַּחַמָּה וְנִתְמַעֵט – הָאוֹכְלוֹ פָּטוּר. חָזַר וְהִנִּיחוֹ בַּגְּשָׁמִים וְנִתְפַּח – חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת אוֹ מַלְקוּת. הָיָה פָּחוּת מִכַּזַּיִת בַּתְּחִלָּה, וְנִתְפַּח וְעָמַד עַל כַּזַּיִת – אָסוּר, וְאֵין לוֹקִין עָלָיו.
ד. אוֹ פִּגּוּל וְנוֹתָר. שחייבים על אכילתם כרת (להגדרתם ראה הלכות פסולי המוקדשין יג,א-ג). וְנִתְמַעֵט. התכווץ. וְנִתְפַּח חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת אוֹ מַלְקוּת. התנפח, וכך חזר לגודל שהיה בו בתחילה.
ה. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכָּל אִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה אֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לְכַזַּיִת, חוּץ מִבְּשַׂר נְבֵלָה עִם בְּשַׂר טְרֵפָה וְאִסּוּרֵי נָזִיר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֲרוּ בִּמְקוֹמָן. חֲמִשָּׁה מִינֵי תְּבוּאָה וּקְמָחִין שֶׁלָּהֶן וְהַבְּצֵקוֹת שֶׁלָּהֶן – כֻּלָּן מִצְטָרְפִים לְכַזַּיִת, בֵּין לְאִסּוּר חָמֵץ בְּפֶסַח, בֵּין לְאִסּוּר חָדָשׁ מִלִּפְנֵי הָעֹמֶר, בֵּין לְאִסּוּר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וּתְרוּמוֹת.
ה. כְּבָר בֵּאַרְנוּ. לעיל ד,טז-יז. וְאִסּוּרֵי נָזִיר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֲרוּ בִּמְקוֹמָן. הלכות נזירות פרק ג. חֲמִשָּׁה מִינֵי תְּבוּאָה. חמשת מיני דגן: חיטה, שעורה, כוסמת, שיבולת שועל, שיפון. כֻּלָּן מִצְטָרְפִים. ראה עוד הלכות ביכורים ז,ד. בֵּין לְאִסּוּר חָמֵץ בְּפֶסַח וכו'. שכולם אסורים באכילה בכזית (ראה לעיל י,כג-כד).
ו. יֵרָאֶה לִי שֶׁכָּל הַחַיָּב בִּתְרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת – מִצְטָרֵף לְכַזַּיִת בְּטֶבֶל, שֶׁהוּא שֵׁם אֶחָד. הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה? לְנִבְלַת הַשּׁוֹר וְנִבְלַת הַשֶּׂה וְנִבְלַת הַצְּבִי, שֶׁהֵן מִצְטָרְפִין לְכַזַּיִת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ו. שֶׁכָּל הַחַיָּב בִּתְרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת. ראה הכלל הלכות תרומות ב,א. מִצְטָרֵף לְכַזַּיִת בְּטֶבֶל. להתחייב על אכילתו (ראה לעיל י,יט). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ד,יז.
ז. הָאוֹכֵל אֲכִילָה גְּדוֹלָה מִדָּבָר אָסוּר – אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ מַלְקוּת אוֹ כָּרֵת עַל כָּל כַּזַּיִת וְכַזַּיִת, אֶלָּא חִיּוּב אֶחָד לְכָל הָאֲכִילָה. וְאִם הָיוּ הָעֵדִים מַתְרִין בּוֹ בִּשְׁעַת אֲכִילָה עַל כָּל כַּזַּיִת וְכַזַּיִת – חַיָּב עַל כָּל הַתְרָאָה וְהַתְרָאָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא אֲכִילָה אַחַת וְלֹא הִפְסִיק.
ז. הָאוֹכֵל אֲכִילָה גְּדוֹלָה. שיש בה כמה שיעורי כזית. אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ וכו'. לדוגמאות דומות ראה הלכות כלאיים י,ל, הלכות נזירות ה,י.
ח. הָאוֹכֵל כַּשְּׂעוֹרָה אוֹ כַּחַרְדָּל מֵאַחַד מִמַּאֲכָלוֹת הָאֲסוּרִין, וְשָׁהָה מְעַט וְחָזַר וְאָכַל כַּחַרְדָּל, וְכֵן עַד שֶׁהִשְׁלִים כַּזַּיִת, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד: אִם שָׁהָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף כְּדֵי אֲכִילַת שָׁלֹשׁ בֵּיצִים – יִצְטָרֵף הַכֹּל, וַהֲרֵי הוּא חַיָּב כָּרֵת אוֹ מַלְקוּת אוֹ קָרְבָּן כְּמִי שֶׁאָכַל כַּזַּיִת בְּבַת אַחַת; וְאִם שָׁהָה יָתֵר מִזֶּה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁהָה בֵּינֵיהֶן, אֶלָּא אָכַל כַּחַרְדָּל אַחַר כַּחַרְדָּל, הוֹאִיל וְלֹא הִשְׁלִים כַּזַּיִת אֶלָּא בְּיָתֵר מִכְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס – אֵינָן מִצְטָרְפִין, וּפָטוּר.
ח. כַּשְּׂעוֹרָה אוֹ כַּחַרְדָּל. כגודל גרעין שעורה או חרדל, שהם קטנים מכזית בהרבה. אִם שָׁהָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף כְּדֵי אֲכִילַת שָׁלֹשׁ בֵּיצִים. אם הזמן שמתחילת האכילה ועד סופה היה כזמן שבו אוכלים לחם בגודל של שלוש ביצים (לדוגמה נוספת ראה הלכות שביתת עשור ב,ד). מִכְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס. זמן אכילת חצי כיכר לחם, ששיעורו שלוש ביצים.
ט. וְכֵן הַשּׁוֹתֶה רְבִיעִית שֶׁל סְתָם יֵינָם מְעַט מְעַט, אוֹ שֶׁהִמְחָה אֶת הֶחָמֵץ בְּפֶסַח אוֹ אֶת הַחֵלֶב וּגְמָאוֹ מְעַט מְעַט, אוֹ שֶׁשָּׁתָה מִן הַדָּם מְעַט מְעַט: אִם שָׁהָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף כְּדֵי שְׁתִיַּת רְבִיעִית – מִצְטָרְפִין; וְאִם לָאו – אֵין מִצְטָרְפִין.
ט. רְבִיעִית. הלוג. סְתָם יֵינָם. יין של גויים, ראה הגדרתו לעיל יא,ג. שֶׁהִמְחָה. ריכך אוכל מוצק והפכו לנוזל. כְּדֵי שְׁתִיַּת רְבִיעִית. לדוגמה נוספת ראה הלכות שביתת עשור ב,ד.
י. כָּל הָאֳכָלִין הָאֲסוּרִין – אֵינוֹ חַיָּב עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיֹּאכַל אוֹתָן דֶּרֶךְ הֲנָאָה, חוּץ מִבָּשָׂר בְּחָלָב וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם, לְפִי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהֶן אֲכִילָה, אֶלָּא הוֹצִיא אִסּוּר אֲכִילָתָן בְּלָשׁוֹן אַחֶרֶת, בִּלְשׁוֹן בִּשּׁוּל וּבִלְשׁוֹן הֶקְדֵּשׁ, לֶאֱסֹר אוֹתָן וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא דֶּרֶךְ הֲנָיָה.
י. אֵינוֹ חַיָּב עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיֹּאכַל אוֹתָן דֶּרֶךְ הֲנָאָה. שאוכל אותם בדרך הרגילה (ראה גם הלכות יסודי התורה ה,ח; וראה הרחבות: 'כשרות תרופות', עמ' $$$). הוֹצִיא אִסּוּר אֲכִילָתָן וכו'. האיסור נכתב בתורה לא בלשון אכילה. בִּלְשׁוֹן בִּשּׁוּל. באיסור בשר וחלב: "לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמות כג,יט). וּבִלְשׁוֹן הֶקְדֵּשׁ. באיסור כלאי הכרם: "פן תקדש המלאה" (דברים כב,ט).
יא. כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁהִמְחָה אֶת הַחֵלֶב וּגְמָעוֹ כְּשֶׁהוּא חַם עַד שֶׁנִּכְוָה גְּרוֹנוֹ מִמֶּנּוּ, אוֹ שֶׁאָכַל חֵלֶב חַי, אוֹ שֶׁעֵרֵב דְּבָרִים מָרִים כְּגוֹן רוֹשׁ וְלַעֲנָה לְתוֹךְ יֵין נֶסֶךְ אוֹ לְתוֹךְ קְדֵרָה שֶׁל נְבֵלָה וַאֲכָלָן כְּשֶׁהֵן מָרִין, אוֹ שֶׁאָכַל אֹכֶל הָאָסוּר אַחַר שֶׁהִסְרִיחַ וְהִבְאִישׁ וּבָטַל מֵאֹכֶל אָדָם – הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְאִם עֵרֵב דָּבָר מַר בְּתוֹךְ קְדֵרָה שֶׁל בָּשָׂר בְּחָלָב אוֹ בְּיֵין כִּלְאֵי הַכֶּרֶם וַאֲכָלוֹ – חַיָּב.
יב. הָאוֹכֵל מַאֲכָל מִמַּאֲכָלוֹת הָאֲסוּרוֹת דֶּרֶךְ שְׂחוֹק וָהֶתֶל אוֹ כְּמִתְעַסֵּק, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לְגוּף הָאֲכִילָה, הוֹאִיל וְנֶהֱנָה – חַיָּב, כְּמִי שֶׁמִּתְכַּוֵּן לְעַצְמָהּ שֶׁל אֲכִילָה. וַהֲנָאָה הַבָּאָה לוֹ לָאָדָם בְּעַל כָּרְחוֹ בְּאִסּוּר מִכָּל הָאִסּוּרִין: אִם נִתְכַּוֵּן – אָסוּר, וְאִם לֹא נִתְכַּוֵּן – מֻתָּר.
יב. כְּמִתְעַסֵּק. מבלי משים, בלי כוונה לאכילה. אִם נִתְכַּוֵּן. ליהנות מן האיסור.
יג. הָאוֹכֵל מַאֲכָל אָסוּר לְתֵאָבוֹן אוֹ מִפְּנֵי הָרָעָב – חַיָּב. וְאִם הָיָה תּוֹעֶה בַּמִּדְבָּר וְאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל אֶלָּא דָּבָר אָסוּר – הֲרֵי זֶה מֻתָּר, מִפְּנֵי סַכָּנַת נַפְשׁוֹת.
יג. מֻתָּר מִפְּנֵי סַכָּנַת נַפְשׁוֹת. שפיקוח נפש דוחה כל איסורי התורה חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים (הלכות יסודי התורה ה,ו).
יד. עֻבָּרָה שֶׁהֵרִיחָה מַאֲכָל אָסוּר, כְּגוֹן בְּשַׂר קֹדֶשׁ אוֹ בְּשַׂר חֲזִיר – מַאֲכִילִין אוֹתָהּ מִן הַמָּרָק: אִם נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתָּהּ – מוּטָב; וְאִם לָאו – מַאֲכִילִין אוֹתָהּ פָּחוֹת מִכַּשִּׁעוּר; וְאִם לֹא נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתָּהּ – מַאֲכִילִין אוֹתָהּ עַד שֶׁתִּתְיַשֵּׁב דַּעְתָּהּ.
יד. עֻבָּרָה שֶׁהֵרִיחָה וכו'. אישה בהריון, שיש סכנה בכך שתתאווה למאכל ולא תאכל ממנו (ראה גם הלכות שביתת עשור ב,ט). מַאֲכִילִין אוֹתָהּ מִן הַמָּרָק. מהנוזל שבו התבשל המאכל, ולא מן האיסור עצמו. פָּחוֹת מִכַּשִּׁעוּר. חתיכות פחותות מכזית מהמאכל עצמו.
טו. וְכֵן הַחוֹלֶה שֶׁהֵרִיחַ דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֹמֶץ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִדְּבָרִים שֶׁמְּעַרְעֲרִין אֶת הַנֶּפֶשׁ – דִּינוֹ כְּעֻבָּרָה.
טו. שֶׁמְּעַרְעֲרִין אֶת הַנֶּפֶשׁ. שמעוררים את התאווה.
טז. מִי שֶׁאֲחָזוֹ בֻּלְמוֹס – מַאֲכִילִין אוֹתוֹ דְּבָרִים הָאֲסוּרִין מִיָּד, עַד שֶׁיֵּאוֹרוּ עֵינָיו. וְאֵין מְחַזְּרִין עַל דָּבָר הַמֻּתָּר, אֶלָּא מְמַהֲרִין בַּנִּמְצָא. וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ הַקַּל הַקַּל תְּחִלָּה: אִם הֵאִירוּ עֵינָיו – דַּיּוֹ, וְאִם לָאו – מַאֲכִילִין אוֹתוֹ הֶחָמוּר.
טז. שֶׁאֲחָזוֹ בֻּלְמוֹס. תקף אותו רעב מסוכן (ראה גם הלכות שביתת עשור ב,ט). עַד שֶׁיֵּאוֹרוּ עֵינָיו. והוא סימן שהתאושש. הַקַּל הַקַּל תְּחִלָּה. מן האיסור הקל תחילה, כמוסבר בהלכה הבאה. הֶחָמוּר. מן האיסור החמור.
יז. כֵּיצַד? הָיוּ לְפָנָיו טֶבֶל וּנְבֵלָה – מַאֲכִילִין אוֹתוֹ נְבֵלָה תְּחִלָּה, שֶׁהַטֶּבֶל בְּמִיתָה. נְבֵלָה וּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית – מַאֲכִילִין אוֹתוֹ סְפִיחֵי שְׁבִיעִית, שֶׁאִסּוּרָן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת שְׁמִטָּה וְיוֹבֵל. טֶבֶל וּשְׁבִיעִית – מַאֲכִילִין אוֹתוֹ שְׁבִיעִית. טֶבֶל וּתְרוּמָה – אִם אִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן הַטֶּבֶל, מַאֲכִילִין אוֹתוֹ טֶבֶל, שֶׁאֵינוֹ קָדוֹשׁ כִּתְרוּמָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יז. מַאֲכִילִין אוֹתוֹ נְבֵלָה תְּחִלָּה. שאיסורה קל יותר מאיסור טבל ועונשה מלקות (לעיל ד,א). שֶׁהַטֶּבֶל בְּמִיתָה. חייבים על אכילתו מיתה בידי שמים (לעיל י,יט). וּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית. גידולים שגדלו מאליהם בשנה השביעית, ואסרו חכמים לאכלם. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת שְׁמִטָּה וְיוֹבֵל. שמיטה ד,ב. וּשְׁבִיעִית. פירות שביעית לאחר זמן ביעורם שאסורים באכילה באיסור עשה (שם ז,א-ג). לְתַקֵּן הַטֶּבֶל. להפריש ממנו תרומות ומעשרות.
יח. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁאֵין אִסּוּר חָל עַל אִסּוּר, אֶלָּא אִם הָיוּ שְׁנֵי הָאִסּוּרִין בָּאִין כְּאַחַת, אוֹ שֶׁהָיָה אִסּוּר מוֹסִיף, אוֹ אִסּוּר כּוֹלֵל. לְפִיכָךְ, יֵשׁ אוֹכֵל כַּזַּיִת אֶחָד וְלוֹקֶה עָלָיו חָמֵשׁ מַלְקֻיּוֹת, וְהוּא שֶׁהִתְרוּ בּוֹ בַּחֲמִשָּׁה אִסּוּרִין שֶׁנִּתְקַבְּצוּ בּוֹ.
כֵּיצַד? כְּגוֹן טָמֵא שֶׁאָכַל כַּזַּיִת חֵלֶב שֶׁנּוֹתַר מִן הַמֻּקְדָּשִׁין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים – לוֹקֶה מִשּׁוּם אוֹכֵל חֵלֶב, וְלוֹקֶה מִשּׁוּם אוֹכֵל נוֹתָר, וּמִשּׁוּם אוֹכֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וּמִשּׁוּם טָמֵא שֶׁאָכַל קֹדֶשׁ, וּמִשּׁוּם שֶׁנֶּהֱנָה מִן הַקֹּדֶשׁ וּמָעַל.
כֵּיצַד? כְּגוֹן טָמֵא שֶׁאָכַל כַּזַּיִת חֵלֶב שֶׁנּוֹתַר מִן הַמֻּקְדָּשִׁין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים – לוֹקֶה מִשּׁוּם אוֹכֵל חֵלֶב, וְלוֹקֶה מִשּׁוּם אוֹכֵל נוֹתָר, וּמִשּׁוּם אוֹכֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וּמִשּׁוּם טָמֵא שֶׁאָכַל קֹדֶשׁ, וּמִשּׁוּם שֶׁנֶּהֱנָה מִן הַקֹּדֶשׁ וּמָעַל.
יח. כְּבָר בֵּאַרְנוּ. הלכות איסורי ביאה יז,ח. בָּאִין כְּאַחַת. ששני האיסורים חלו בו זמנית (לדוגמאות ראה לעיל ב,א, ה,ה, הלכות מעשה הקרבנות יא,ט). אִסּוּר מוֹסִיף. שיש באיסור הנוסף תוספת של חומרה על פני האיסור הראשון (לדוגמאות ראה הלכות איסורי ביאה יז,ח, הלכות תרומות י,כה). אִסּוּר כּוֹלֵל. שהאיסור חל על דברים נוספים המותרים, ובכללם הדבר האסור (לדוגמאות ראה לעיל ז,ב, ח,ו).
מִשּׁוּם אוֹכֵל חֵלֶב. לעיל ז,א. מִשּׁוּם אוֹכֵל נוֹתָר. הלכות פסולי המוקדשין יג,ג. וּמִשּׁוּם אוֹכֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. הלכות שביתת עשור ב,א-ב. וּמִשּׁוּם טָמֵא שֶׁאָכַל קֹדֶשׁ. הלכות פסולי המוקדשין יח,יג וּמִשּׁוּם שֶׁנֶּהֱנָה מִן הַקֹּדֶשׁ וּמָעַל. הלכות מעילה ג,א.
מִשּׁוּם אוֹכֵל חֵלֶב. לעיל ז,א. מִשּׁוּם אוֹכֵל נוֹתָר. הלכות פסולי המוקדשין יג,ג. וּמִשּׁוּם אוֹכֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. הלכות שביתת עשור ב,א-ב. וּמִשּׁוּם טָמֵא שֶׁאָכַל קֹדֶשׁ. הלכות פסולי המוקדשין יח,יג וּמִשּׁוּם שֶׁנֶּהֱנָה מִן הַקֹּדֶשׁ וּמָעַל. הלכות מעילה ג,א.
יט. וְלָמָּה חָל כָּאן אִסּוּר עַל אִסּוּר? שֶׁבְּהֵמָה זוֹ הָיָה חֶלְבָּהּ אָסוּר בַּאֲכִילָה וּמֻתָּר בַּהֲנָיָה. הִקְדִּישָׁהּ – נֶאֱסַר חֶלְבָּהּ בַּהֲנָיָה, וּמִתּוֹךְ שֶׁנּוֹסַף בּוֹ אִסּוּר הֲנָיָה, נוֹסַף עָלָיו אִסּוּר קָדָשִׁים; וַעֲדַיִן הָיָה חֵלֶב זֶה מֻתָּר לַגָּבֹהַּ וְאָסוּר לַהֶדְיוֹט. נַעֲשָׂה נוֹתָר – מִתּוֹךְ שֶׁנּוֹסַף בּוֹ אִסּוּר לַגָּבֹהַּ, נֶאֱסַר לַהֶדְיוֹט. וְהָאוֹכֵל הַזֶּה – הָיָה מֻתָּר בִּבְשַׂר בְּהֵמָה וְאָסוּר בְּחֶלְבָּהּ. נִטְמָא – נֶאֱסַר אַף בִּבְשָׂרָהּ; נוֹסַף לוֹ אִסּוּר עַל הַחֵלֶב. בָּא יוֹם הַכִּפּוּרִים – כָּלַל כָּל הָאֳכָלִים. וּמִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֱסַר אַף בְּחֻלִּין, נוֹסַף אִסּוּרוֹ בְּחֵלֶב זֶה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יט. וּמִתּוֹךְ שֶׁנּוֹסַף בּוֹ אִסּוּר הֲנָיָה. 'איסור מוסיף'. נוֹסַף עָלָיו אִסּוּר קָדָשִׁים. יכול לחול עליו איסור קדשים. מֻתָּר לַגָּבֹהַּ. שאפשר להקריבו למזבח. נוֹתָר. שעבר היתר זמן אכילתו. מִתּוֹךְ שֶׁנּוֹסַף בּוֹ אִסּוּר לַגָּבֹהַּ. 'איסור מוסיף'. נֶאֱסַר לַהֶדְיוֹט. חל עליו איסור נותר. וְהָאוֹכֵל הַזֶּה. האדם האוכל, בזמן שהיה טהור. נִטְמָא נֶאֱסַר אַף בִּבְשָׂרָהּ. אם נטמא אסור לאכול בשר קודש, ובכלל זה החלב, והוא 'איסור כולל'. כָּלַל כָּל הָאֳכָלִים. שהרי כל דבר אסור באכילה ביום הכיפורים. וּמִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֱסַר אַף בְּחֻלִּין נוֹסַף אִסּוּרוֹ בְּחֵלֶב זֶה. שהוא 'איסור כולל', חל עליו איסור נוסף של אכילה ביום הכיפורים.
