א. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה וְאָמַר: 'כָּךְ וְכָךְ אֲנִי מִשְׂתַּכֵּר' – אֵין לוֹ הוֹנָיָה. אֲפִלּוּ אָמַר: 'זֶה לָקַחְתִּי בְּסֶלַע, וּבְעֶשֶׂר אֲנִי אֶמְכֹּר' – מֻתָּר. אֲבָל בֵּית דִּין חַיָּבִין לִפְסֹק הַשְּׁעָרִים וּלְהַעֲמִיד שׁוֹטְרִים לְכָךְ, וְלֹא יִהְיֶה כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִשְׂתַּכֵּר כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה, אֶלָּא שְׁתוּת בִּלְבַד יִפְסְקוּ לָהֶם בִּשְׂכָרָן, וְלֹא יִשְׂתַּכֵּר הַמּוֹכֵר יָתֵר עַל שְׁתוּת.
ב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חַיֵּי נֶפֶשׁ, כְּגוֹן יֵינוֹת שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת. אֲבָל הָעִקָּרִין, כְּגוֹן הַחֲמָם וְהַקֹּשְׁט וְהַלְּבֹנָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – אֵין פּוֹסְקִין לָהֶן שַׁעַר, אֶלָּא יִשְׂתַּכֵּר הַמִּשְׂתַּכֵּר כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה.
ג. וְאֵין מִשְׂתַּכְּרִין פַּעֲמַיִם בַּבֵּיצִים, אֶלָּא הַתַּגָּר הָרִאשׁוֹן הוּא מוֹכְרָן בְּשָׂכָר, וְהַלּוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ מוֹכְרָן בַּקֶּרֶן בִּלְבַד.
ד. אָסוּר לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חַיֵּי נֶפֶשׁ, אֶלָּא זֶה מֵבִיא מִגָּרְנוֹ וּמוֹכֵר וְזֶה מֵבִיא מִגִּתּוֹ וּמוֹכֵר, כְּדֵי שֶׁיִּמְכְּרוּ בְּזוֹל. וּבְמָקוֹם שֶׁהַשֶּׁמֶן מְרֻבֶּה – מֻתָּר לְהִשְׂתַּכֵּר בַּשֶּׁמֶן.
ה. אֵין אוֹצְרִין פֵּרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חַיֵּי נֶפֶשׁ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְכֵן בְּכָל מָקוֹם שֶׁרֻבָּן יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי מַגִּיעַ מִדָּבָר זֶה צַעַר לְיִשְׂרָאֵל. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּלוֹקֵחַ מִן הַשּׁוּק. אֲבָל הַמַּכְנִיס מִשֶּׁלּוֹ – מֻתָּר לוֹ לַעֲשׂוֹת קַבּוֹ אוֹצָר.
ו. מֻתָּר לֶאֱצֹר פֵּרוֹת שָׁלֹשׁ שָׁנִים, עֶרֶב שְׁבִיעִית וּשְׁבִיעִית וּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. וּבִשְׁנֵי בַּצֹּרֶת – אֲפִלּוּ קַב חָרוּבִין לֹא יֶאֱצֹר, מִפְּנֵי שֶׁמַּכְנִיס מְאֵרָה בַּשְּׁעָרִים. וְכָל הַמַּפְקִיעַ שְׁעָרִים אוֹ שֶׁאָצַר פֵּרוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אוֹ בְּמָקוֹם שֶׁרֻבּוֹ יִשְׂרָאֵל – הֲרֵי זֶה כְּמַלְוֶה בְּרִבִּית.
ז. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּפֵרוֹת שֶׁבָּהֶן חַיֵּי נֶפֶשׁ. אֲבָל הַתְּבָלִין, כְּגוֹן כַּמּוֹן וּפִלְפְּלִין – מֻתָּר לֶאֱצֹר אוֹתָן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּלְהוֹצִיא אוֹתָן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, כִּשְׁאָר הָעִקָּרִין.
ח. אֵין מוֹצִיאִין פֵּרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חַיֵּי נֶפֶשׁ, כְּגוֹן יֵינוֹת שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת, מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּצָה לָאָרֶץ, וְלֹא לְסוּרְיָא, וְלֹא מֵרְשׁוּת מֶלֶךְ זֶה לִרְשׁוּת מֶלֶךְ אַחֵר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
ט. רַשָּׁאִין בְּנֵי הָעִיר לָקֹץ לָהֶן שַׁעַר לְכָל דָּבָר שֶׁיִּרְצוּ, וַאֲפִלּוּ לְבָשָׂר וּלְלֶחֶם, וּלְהַתְנוֹת בֵּינֵיהֶן: כָּל מִי שֶׁיַּעֲבֹר – יַעַנְשׁוּ אוֹתוֹ כָּךְ וְכָךְ.
י. וְכֵן רַשָּׁאִין אַנְשֵׁי אֻמָּנֻיּוֹת לִפְסֹק בֵּינֵיהֶן שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אֶחָד בְּיוֹם שֶׁיַּעֲשֶׂה חֲבֵרוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, וְכָל מִי שֶׁיַּעֲבֹר עַל הַתְּנַאי יַעַנְשׁוּ אוֹתוֹ כָּךְ וְכָךְ.
יא. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּמְדִינָה שֶׁאֵין בָּהּ חָכָם חָשׁוּב לְתַקֵּן מַעֲשֵׂה הַמְּדִינָה וּלְהַצְלִיחַ דַּרְכֵי יוֹשְׁבֶיהָ. אֲבָל אִם יֵשׁ בָּהּ חָכָם חָשׁוּב – אֵין הַתְּנַאי שֶׁלָּהֶן מוֹעִיל כְּלוּם וְאֵינָן יְכוֹלִין לַעֲנֹשׁ וּלְהַפְסִיד עַל מִי שֶׁלֹּא קִבֵּל מִן הַתְּנַאי, אֶלָּא אִם כֵּן הִתְנָה עִמָּהֶן וְעָשׂוּ מִדַּעַת הֶחָכָם. וְכָל מִי שֶׁהִפְסִיד לְפִי הַתְּנַאי שֶׁאֵינוֹ מִדַּעַת הֶחָכָם – מְשַׁלֵּם.
יב. כְּשֵׁם שֶׁהוֹנָיָה בְּמֶקַח וּמִמְכָּר, כָּךְ הוֹנָיָה בִּדְבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ… אֲנִי יי" (ויקרא כה,יז) – זוֹ הוֹנָיַת דְּבָרִים.
יג. כֵּיצַד? הָיָה בַּעַל תְּשׁוּבָה – לֹא יֹאמַר לוֹ: 'זְכֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים', וְאִם הָיָה בֶּן גֵּרִים – לֹא יֹאמַר לוֹ: 'זְכֹר מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֶיךָ'.
הָיָה גֵּר וּבָא לִלְמֹד תּוֹרָה – לֹא יֹאמַר לוֹ: 'פֶּה שֶׁאָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת יָבֹא וְיִלְמֹד תּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה מִפִּי הַגְּבוּרָה?!'. הָיוּ חֳלָאִין וְיִסּוּרִין בָּאִים עָלָיו אוֹ שֶׁהָיָה מְקַבֵּר אֶת בָּנָיו – לֹא יֹאמַר לוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ חֲבֵרָיו לְאִיּוֹב: "הֲלֹא יִרְאָתְךָ כִּסְלָתֶךָ וכו' זְכָר נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד" (איוב ד,ו-ז).
יד. הָיוּ חַמָּרִין מְבַקְשִׁין תְּבוּאָה – לֹא יֹאמַר לָהֶן: 'לְכוּ אֵצֶל פְּלוֹנִי שֶׁמּוֹכֵר תְּבוּאָה' וְהוּא יוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁאֵינוֹ מוֹכֵר תְּבוּאָה מֵעוֹלָם. נִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה שֶׁל דְּבַר חָכְמָה – לֹא יֹאמַר לְמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אוֹתָהּ חָכְמָה: 'מַה תָּשִׁיב בְּדָבָר זֶה?' אוֹ 'מַה דַּעְתְּךָ בְּדָבָר זֶה?'. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים.
טו. כָּל הַמּוֹנֶה אֶת הַגֵּר, בֵּין בְּמָמוֹן בֵּין בִּדְבָרִים – עוֹבֵר בִּשְׁלֹשָׁה לָאוִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְגֵר לֹא תוֹנֶה" (שמות כב,כ) – זוֹ הוֹנָיַת דְּבָרִים; "וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ" (שם) – זוֹ הוֹנָיַת מָמוֹן. הָא לָמַדְתָּה שֶׁהַמּוֹנֶה אֶת הַגֵּר עוֹבֵר בִּשְׁלֹשָׁה לָאוִין: מִשּׁוּם "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" (ויקרא כה,יז), וּמִשּׁוּם "אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו" (שם כה,יד), וּמִשּׁוּם "וְגֵר לֹא תוֹנֶה" (שמות כב,כ).
טז. וְכֵן אִם לְחָצוֹ וְהוֹנָהוּ בְּמָמוֹן – עוֹבֵר בִּשְׁלֹשָׁה: מִשּׁוּם "אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו", וּמִשּׁוּם "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ", וּמִשּׁוּם "וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ".
יז. וּמִפְּנֵי מָה עוֹבֵר בַּגֵּר עַל לָאו שֶׁל הוֹנָיַת דְּבָרִים אַף בְּהוֹנָיַת מָמוֹן, וְעַל לָאו שֶׁל הוֹנָיַת מָמוֹן אַף בְּהוֹנָיַת דְּבָרִים? מִפְּנֵי שֶׁהוֹצִיא הַכָּתוּב אֶת שְׁנֵיהֶם בִּלְשׁוֹן הוֹנָיָה סְתָם, וְכָפַל הַלָּאוִין בַּגֵּר בִּשְׁנֵי הַדְּבָרִים בְּפֵרוּשׁ: 'לֹא תוֹנֶה' וְ'לֹא תִלְחַץ'.
יח. גְּדוֹלָה הוֹנָיַת דְּבָרִים מֵהוֹנָיַת מָמוֹן, שֶׁזּוֹ נִתְּנָה לְהִשָּׁבוֹן וְזוֹ לֹא נִתְּנָה לְהִשָּׁבוֹן, וְזוֹ בְּמָמוֹנוֹ וְזוֹ בְּגוּפוֹ. וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר בְּהוֹנָיַת דְּבָרִים: "וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ" (ויקרא כה,יז), לְפִי שֶׁהַדָּבָר מָסוּר לַלֵּב; הָא כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מָסוּר לַלֵּב נֶאֱמַר בּוֹ "וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ". וְכָל הַצּוֹעֵק מֵהוֹנָיַת דְּבָרִים נַעֲנֶה מִיָּד, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אֲנִי יי".
