פרק י"ד, הלכות מכירה, ספר קניין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה וְאָמַר: 'כָּךְ וְכָךְ אֲנִי מִשְׂתַּכֵּר' – אֵין לוֹ הוֹנָיָה. אֲפִלּוּ אָמַר: 'זֶה לָקַחְתִּי בְּסֶלַע, וּבְעֶשֶׂר אֲנִי אֶמְכֹּר' – מֻתָּר. אֲבָל בֵּית דִּין חַיָּבִין לִפְסֹק הַשְּׁעָרִים וּלְהַעֲמִיד שׁוֹטְרִים לְכָךְ, וְלֹא יִהְיֶה כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִשְׂתַּכֵּר כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה, אֶלָּא שְׁתוּת בִּלְבַד יִפְסְקוּ לָהֶם בִּשְׂכָרָן, וְלֹא יִשְׂתַּכֵּר הַמּוֹכֵר יָתֵר עַל שְׁתוּת.
א. כְּבָר בֵּאַרְנוּ. לעיל יג,ה. מֻתָּר. כיוון שהודיע והסכים הקונה. לִפְסֹק הַשְּׁעָרִים. לקבוע מחירים. וּלְהַעֲמִיד שׁוֹטְרִים לְכָךְ. שיפקחו על המסחר (וראה עוד הלכות גנבה ח,כ).
ב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חַיֵּי נֶפֶשׁ, כְּגוֹן יֵינוֹת שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת. אֲבָל הָעִקָּרִין, כְּגוֹן הַחֲמָם וְהַקֹּשְׁט וְהַלְּבֹנָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – אֵין פּוֹסְקִין לָהֶן שַׁעַר, אֶלָּא יִשְׂתַּכֵּר הַמִּשְׂתַּכֵּר כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה.
ב. חַיֵּי נֶפֶשׁ. חיוניים לצורך האדם. הָעִקָּרִין. סממנים המשמשים בשמים או תבלינים. הַחֲמָם. יש מזהים אותו עם זנגביל, ויש מזהים עם קינמון. וְהַקֹּשְׁט וְהַלְּבֹנָה. מיני בשמים שמשמשים בקטורת (ראה הלכות כלי המקדש ב,ג-ד).
ג. וְאֵין מִשְׂתַּכְּרִין פַּעֲמַיִם בַּבֵּיצִים, אֶלָּא הַתַּגָּר הָרִאשׁוֹן הוּא מוֹכְרָן בְּשָׂכָר, וְהַלּוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ מוֹכְרָן בַּקֶּרֶן בִּלְבַד.
ג. וְהַלּוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ מוֹכְרָן בַּקֶּרֶן בִּלְבַד. שהביצים צריכות להימכר לצרכן באופן ישיר (ראה גם בהלכה הבאה), ואם בכל זאת הקונה רוצה למכור לקונה אחר צריך למכור ללא רווח.
ד. אָסוּר לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חַיֵּי נֶפֶשׁ, אֶלָּא זֶה מֵבִיא מִגָּרְנוֹ וּמוֹכֵר וְזֶה מֵבִיא מִגִּתּוֹ וּמוֹכֵר, כְּדֵי שֶׁיִּמְכְּרוּ בְּזוֹל. וּבְמָקוֹם שֶׁהַשֶּׁמֶן מְרֻבֶּה – מֻתָּר לְהִשְׂתַּכֵּר בַּשֶּׁמֶן.
ד. לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה. לקנות מן הבעלים כדי למכור לאחרים. שֶׁהַשֶּׁמֶן מְרֻבֶּה. וכן שאר דברים (מאירי בבא בתרא צא,א). מֻתָּר לְהִשְׂתַּכֵּר. שאין חשש שיתייקרו המחירים.
ה. אֵין אוֹצְרִין פֵּרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חַיֵּי נֶפֶשׁ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְכֵן בְּכָל מָקוֹם שֶׁרֻבָּן יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי מַגִּיעַ מִדָּבָר זֶה צַעַר לְיִשְׂרָאֵל. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּלוֹקֵחַ מִן הַשּׁוּק. אֲבָל הַמַּכְנִיס מִשֶּׁלּוֹ – מֻתָּר לוֹ לַעֲשׂוֹת קַבּוֹ אוֹצָר.
ה. אֵין אוֹצְרִין פֵּרוֹת. אסור לאגור פירות ולהימנע מלמכרם כדי שיתייקר השער. קַבּוֹ. תבואתו.
ו. מֻתָּר לֶאֱצֹר פֵּרוֹת שָׁלֹשׁ שָׁנִים, עֶרֶב שְׁבִיעִית וּשְׁבִיעִית וּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. וּבִשְׁנֵי בַּצֹּרֶת – אֲפִלּוּ קַב חָרוּבִין לֹא יֶאֱצֹר, מִפְּנֵי שֶׁמַּכְנִיס מְאֵרָה בַּשְּׁעָרִים. וְכָל הַמַּפְקִיעַ שְׁעָרִים אוֹ שֶׁאָצַר פֵּרוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אוֹ בְּמָקוֹם שֶׁרֻבּוֹ יִשְׂרָאֵל – הֲרֵי זֶה כְּמַלְוֶה בְּרִבִּית.
ו. מֻתָּר לֶאֱצֹר פֵּרוֹת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וכו'. מותר לקנות פירות בשנה ששית למניין השמיטה לצורך מכירתם בשנה זו ובשנת השמיטה ובשנה שאחריה, מכיוון שאגירה כזו מועילה לציבור הסובל ממחסור בפירות בשנת שמיטה ולאחריה (רשב"ם בבא בתרא צ,ב). שֶׁמַּכְנִיס מְאֵרָה בַּשְּׁעָרִים. שכולם חוששים מהמחסור, וכל תנודה בשוק עלולה לגרום לעליית מחירים. מְאֵרָה. קללה. הֲרֵי זֶה כְּמַלְוֶה בְּרִבִּית. שמנצל את המצוקה כדי להרוויח, כמלווה בריבית.
ז. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּפֵרוֹת שֶׁבָּהֶן חַיֵּי נֶפֶשׁ. אֲבָל הַתְּבָלִין, כְּגוֹן כַּמּוֹן וּפִלְפְּלִין – מֻתָּר לֶאֱצֹר אוֹתָן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּלְהוֹצִיא אוֹתָן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, כִּשְׁאָר הָעִקָּרִין.
ז. וּלְהוֹצִיא אוֹתָן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. אף שאסור לעשות זאת בפירות שיש בהם חיי נפש, כנזכר בהלכה הבאה. כִּשְׁאָר הָעִקָּרִין. שאין בהם את ההגבלות האמורות כאן (ראה לעיל ה"ב).
ח. אֵין מוֹצִיאִין פֵּרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חַיֵּי נֶפֶשׁ, כְּגוֹן יֵינוֹת שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת, מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּצָה לָאָרֶץ, וְלֹא לְסוּרְיָא, וְלֹא מֵרְשׁוּת מֶלֶךְ זֶה לִרְשׁוּת מֶלֶךְ אַחֵר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
ח. אֵין מוֹצִיאִין וכו'. שלא לגרום למחסור ולעליית מחירים.
ט. רַשָּׁאִין בְּנֵי הָעִיר לָקֹץ לָהֶן שַׁעַר לְכָל דָּבָר שֶׁיִּרְצוּ, וַאֲפִלּוּ לְבָשָׂר וּלְלֶחֶם, וּלְהַתְנוֹת בֵּינֵיהֶן: כָּל מִי שֶׁיַּעֲבֹר – יַעַנְשׁוּ אוֹתוֹ כָּךְ וְכָךְ.
ט. לָקֹץ. לקבוע.
י. וְכֵן רַשָּׁאִין אַנְשֵׁי אֻמָּנֻיּוֹת לִפְסֹק בֵּינֵיהֶן שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אֶחָד בְּיוֹם שֶׁיַּעֲשֶׂה חֲבֵרוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, וְכָל מִי שֶׁיַּעֲבֹר עַל הַתְּנַאי יַעַנְשׁוּ אוֹתוֹ כָּךְ וְכָךְ.
י. שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אֶחָד. שלא יעסוק באותה אומנות.
יא. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּמְדִינָה שֶׁאֵין בָּהּ חָכָם חָשׁוּב לְתַקֵּן מַעֲשֵׂה הַמְּדִינָה וּלְהַצְלִיחַ דַּרְכֵי יוֹשְׁבֶיהָ. אֲבָל אִם יֵשׁ בָּהּ חָכָם חָשׁוּב – אֵין הַתְּנַאי שֶׁלָּהֶן מוֹעִיל כְּלוּם וְאֵינָן יְכוֹלִין לַעֲנֹשׁ וּלְהַפְסִיד עַל מִי שֶׁלֹּא קִבֵּל מִן הַתְּנַאי, אֶלָּא אִם כֵּן הִתְנָה עִמָּהֶן וְעָשׂוּ מִדַּעַת הֶחָכָם. וְכָל מִי שֶׁהִפְסִיד לְפִי הַתְּנַאי שֶׁאֵינוֹ מִדַּעַת הֶחָכָם – מְשַׁלֵּם.
יא. אֲבָל אִם יֵשׁ בָּהּ חָכָם חָשׁוּב. שממונה על הציבור לתקן מעשה המדינה. שֶׁלֹּא קִבֵּל מִן הַתְּנַאי. לא הסכים לתוכן התנאי ועבר עליו. וְכָל מִי שֶׁהִפְסִיד לְפִי הַתְּנַאי שֶׁאֵינוֹ מִדַּעַת הֶחָכָם מְשַׁלֵּם. מי שענש והפסיד את העובר על התנאי שלא היה מדעת החכם, צריך לשלם לו.
יב. כְּשֵׁם שֶׁהוֹנָיָה בְּמֶקַח וּמִמְכָּר, כָּךְ הוֹנָיָה בִּדְבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ… אֲנִי יי" (ויקרא כה,יז) – זוֹ הוֹנָיַת דְּבָרִים.
יב. הוֹנָיָה בִּדְבָרִים. איסור לגרום צער לאדם אחר באמצעות דיבור.
יג. כֵּיצַד? הָיָה בַּעַל תְּשׁוּבָה – לֹא יֹאמַר לוֹ: 'זְכֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים', וְאִם הָיָה בֶּן גֵּרִים – לֹא יֹאמַר לוֹ: 'זְכֹר מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֶיךָ'.
הָיָה גֵּר וּבָא לִלְמֹד תּוֹרָה – לֹא יֹאמַר לוֹ: 'פֶּה שֶׁאָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת יָבֹא וְיִלְמֹד תּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה מִפִּי הַגְּבוּרָה?!'. הָיוּ חֳלָאִין וְיִסּוּרִין בָּאִים עָלָיו אוֹ שֶׁהָיָה מְקַבֵּר אֶת בָּנָיו – לֹא יֹאמַר לוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ חֲבֵרָיו לְאִיּוֹב: "הֲלֹא יִרְאָתְךָ כִּסְלָתֶךָ וכו' זְכָר נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד" (איוב ד,ו-ז).
יג. לֹא יֹאמַר לוֹ זְכֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים. ראה גם הלכות תשובה ז,ח.
הֲלֹא יִרְאָתְךָ כִּסְלָתֶךָ. יראת שמים מעניקה ביטחון שלא יארע לך דבר רע, ואם היית ירא שמים לא היו באים עליך ייסורים אלו. זְכָר נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד. תתבונן אם יש אדם נקי מחטאים שנאבד, כלומר אם היית נקי מחטאים לא היית מתייסר.
יד. הָיוּ חַמָּרִין מְבַקְשִׁין תְּבוּאָה – לֹא יֹאמַר לָהֶן: 'לְכוּ אֵצֶל פְּלוֹנִי שֶׁמּוֹכֵר תְּבוּאָה' וְהוּא יוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁאֵינוֹ מוֹכֵר תְּבוּאָה מֵעוֹלָם. נִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה שֶׁל דְּבַר חָכְמָה – לֹא יֹאמַר לְמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אוֹתָהּ חָכְמָה: 'מַה תָּשִׁיב בְּדָבָר זֶה?' אוֹ 'מַה דַּעְתְּךָ בְּדָבָר זֶה?'. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים.
יד. שֶׁאֵינוֹ מוֹכֵר תְּבוּאָה מֵעוֹלָם. ונמצא שציער את החמרים ואת אותו האיש.
טו. כָּל הַמּוֹנֶה אֶת הַגֵּר, בֵּין בְּמָמוֹן בֵּין בִּדְבָרִים – עוֹבֵר בִּשְׁלֹשָׁה לָאוִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְגֵר לֹא תוֹנֶה" (שמות כב,כ) – זוֹ הוֹנָיַת דְּבָרִים; "וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ" (שם) – זוֹ הוֹנָיַת מָמוֹן. הָא לָמַדְתָּה שֶׁהַמּוֹנֶה אֶת הַגֵּר עוֹבֵר בִּשְׁלֹשָׁה לָאוִין: מִשּׁוּם "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" (ויקרא כה,יז), וּמִשּׁוּם "אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו" (שם כה,יד), וּמִשּׁוּם "וְגֵר לֹא תוֹנֶה" (שמות כב,כ).
טו. הָא לָמַדְתָּה שֶׁהַמּוֹנֶה אֶת הַגֵּר. בדיבור. מִשּׁוּם וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ. איסור אונאת דברים כלפי כל אדם מישראל. וּמִשּׁוּם אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו. איסור אונאת ממון כלפי כל אדם מישראל (לעיל יב,א), וראה לקמן הי"ז הטעם שעובר על איסור זה.
טז. וְכֵן אִם לְחָצוֹ וְהוֹנָהוּ בְּמָמוֹן – עוֹבֵר בִּשְׁלֹשָׁה: מִשּׁוּם "אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו", וּמִשּׁוּם "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ", וּמִשּׁוּם "וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ".
יז. וּמִפְּנֵי מָה עוֹבֵר בַּגֵּר עַל לָאו שֶׁל הוֹנָיַת דְּבָרִים אַף בְּהוֹנָיַת מָמוֹן, וְעַל לָאו שֶׁל הוֹנָיַת מָמוֹן אַף בְּהוֹנָיַת דְּבָרִים? מִפְּנֵי שֶׁהוֹצִיא הַכָּתוּב אֶת שְׁנֵיהֶם בִּלְשׁוֹן הוֹנָיָה סְתָם, וְכָפַל הַלָּאוִין בַּגֵּר בִּשְׁנֵי הַדְּבָרִים בְּפֵרוּשׁ: 'לֹא תוֹנֶה' וְ'לֹא תִלְחַץ'.
יז. שֶׁהוֹצִיא הַכָּתוּב אֶת שְׁנֵיהֶם בִּלְשׁוֹן הוֹנָיָה סְתָם. הפסוק המתייחס לאונאת דברים בישראל וכן הפסוק המתייחס לאונאת ממון בישראל נקטו בלשון כללית שכוללת כל סוגי אונאה. ולגבי ישראל מפרשים פסוק אחד על אונאת דברים ופסוק שני על אונאת ממון, אבל לגבי גר לא ניתן לפרש כך שהרי אונאת דברים כבר מופיעה במקום אחר בצורה מפורשת ('וגר לא תונה') וכן אונאת ממון ('ולא תלחצנו'), ולכן לגבי גר מפרשים את הפסוקים הללו במשמעות כללית, ונמצא שלגבי גר יש שני לאווין כלליים ולאו נוסף לכל סוג של אונאה.
יח. גְּדוֹלָה הוֹנָיַת דְּבָרִים מֵהוֹנָיַת מָמוֹן, שֶׁזּוֹ נִתְּנָה לְהִשָּׁבוֹן וְזוֹ לֹא נִתְּנָה לְהִשָּׁבוֹן, וְזוֹ בְּמָמוֹנוֹ וְזוֹ בְּגוּפוֹ. וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר בְּהוֹנָיַת דְּבָרִים: "וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ" (ויקרא כה,יז), לְפִי שֶׁהַדָּבָר מָסוּר לַלֵּב; הָא כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מָסוּר לַלֵּב נֶאֱמַר בּוֹ "וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ". וְכָל הַצּוֹעֵק מֵהוֹנָיַת דְּבָרִים נַעֲנֶה מִיָּד, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אֲנִי יי".

יח. גְּדוֹלָה. חמורה. נִתְּנָה לְהִשָּׁבוֹן. אפשר להשיב את הממון. לְפִי שֶׁהַדָּבָר מָסוּר לַלֵּב. תלוי בכוונתו של המאנה, שלעתים רק ה' יודע אם אמר את הדברים בתום לב או מתוך כוונה להעליב (פה"מ בבא מציעא ד,י). כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מָסוּר לַלֵּב. ראה גם הלכות תלמוד תורה ו,ב. וְכָל הַצּוֹעֵק מֵהוֹנָיַת דְּבָרִים נַעֲנֶה מִיָּד שֶׁנֶּאֱמַר כִּי אֲנִי יי. אני ה' מכיר באונאה ושומע את המתאנה. ששערי אונאה פתוחים תמיד (בבלי בבא מציעא נט,א), ולכן המתאנה נענה מיד.

תקציר הפרק 

🤔 מה חמור ממה, גזל או עלבון?
"מכה עוברת, מילה נשארת", אומרים הילדים, והם דווקא די צודקים. בפרקנו נקבע באופן דומה ש"גדולה הונית דברים מהונית ממון" (הלכה יח). מדוע? שאת אונאת הממון (המכה) ניתן לתקן בקלות עם השבת ההפרש במחירים, בעוד שאת אונאת הדברים (המילה) – שהיא גרימת צער לאדם אחר במילים – לא ניתן; בנוסף, אונאת ממון גורמת נזק לכספו של אדם, אך אונאת דברים פוגעת בו עצמו. לכן, "כל הצועק מהונית דברים, נענה מיד". אז בבקשה, זהירות עם המילים, זה יכול להיגמר רע… 🤫

🤷‍ עומדות היו רגלינו בשעריכם חז"ל
על אף שכיום "פיקוח מחירים" הוא כמעט מילה מגונה, ההלכה קובעת שחובה לפקח על מחיריהם של מוצרי מזון בסיסיים, "דברים שיש בהם חיי נפש" בלשון רמב"ם, ובית דין אף מחויב להגביל את מחירם באופן מלאכותי ו"לפסוק השערים ולהעמיד שוטרים לכך, ולא יהיה כל אחד ואחד משתכר כל מה שירצה" (הלכות א-ב). הפיקוח נועד להביא לכך שקמח, שמן ומוצרי מזון בסיסיים אחרים יהיו נגישים לכל קונה, גם לעני שבהם 🥺

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מכירה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מוצרי מזון כגון יין שמן וחלב – חייבים בסבסוד של בית דין?

2.מותר לבעל שדה להחזיק את סחורתו אצלו כדי שיאמיר מחירה?

3.חמור יותר לפגוע ברגשותיו של אדם מאשר לפגוע בממונו?

 

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן