א. הַלּוֹקֵחַ מִן הַסִּיטוֹן, וְחָזַר וְלָקַח מִמֶּנּוּ פַּעַם שְׁנִיָּה – לֹא יְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִין אֶחָד, אֲפִלּוּ מִקֻּפָּה אַחַת, אַף עַל פִּי שֶׁמַּכִּיר אֶת הֶחָבִית שֶׁהִיא הִיא, מִפְּנֵי שֶׁהַסִּיטוֹן לוֹקֵחַ מֵאֲנָשִׁים הַרְבֵּה וּמוֹכֵר, וְשֶׁמָּא לָקַח זֶה שֶׁמָּכַר בַּתְּחִלָּה מֵעַם הָאָרֶץ שֶׁפֵּרוֹתָיו דְּמַאי, וְזֶה שֶׁלָּקַח בַּסּוֹף מֵחָבֵר שֶׁפֵּרוֹתָיו מְתֻקָּנִין, וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁאֵין מְעַשְּׂרִין מִן הַחִיּוּב עַל הַפְּטוֹר וְלֹא מִן הַפְּטוֹר עַל הַחִיּוּב. וְאִם אָמַר הַסִּיטוֹן: 'מִשֶּׁל אֶחָד הֵן' – נֶאֱמָן.
א. הַסִּיטוֹן. סוחר הקונה מאנשים רבים ומוכר בכמויות גדולות. ומדובר בסיטון עם הארץ (רש"ס לירושלמי דמאי ה,ה, ערוה"ש קטז,ב, וראה ריק"ו ורדב"ז שפירשו שמדובר בסיטון חבר שהתירו לו למכור דמאי כדלעיל יא,ב). אֲפִלּוּ מִקֻּפָּה אַחַת. שלקח סחורה מאותו סל שלקח בפעם הראשונה. אַף עַל פִּי שֶׁמַּכִּיר אֶת הֶחָבִית שֶׁהִיא הִיא. אותה החבית שלקח ממנה בפעם הראשונה. וְזֶה שֶׁלָּקַח בַּסּוֹף מֵחָבֵר שֶׁפֵּרוֹתָיו מְתֻקָּנִין. שקנה אותם הסיטון מחבר והפירות מעושרים. ואף שמכיר את החבית אינו יכול לעשר מזה על זה שכן דרך המוכרים בכמויות גדולות להעביר סחורה מחבית לחבית (ירושלמי דמאי ה,ה). וּכְבָר בֵּאַרְנוּ. לעיל א,ו, הלכות תרומות ה,יב. וְאִם אָמַר הַסִּיטוֹן מִשֶּׁל אֶחָד הֵן נֶאֱמָן. שאף שלא האמינוהו על המעשרות לא נחשד לשקר בעניין זה.
ב. הָיָה מוֹכֵר קִשּׁוּת אוֹ יָרָק, וְהֵן מְבִיאִין וְצוֹבְרִין לְפָנָיו – הַלּוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ מְעַשֵּׂר מִכָּל קִשּׁוּת וְקִשּׁוּת וּמִכָּל אֲגֻדָּה וַאֲגֻדָּה וּמִכָּל תְּמָרָה וּתְמָרָה.
ב. קִשּׁוּת. קישואים. וְהֵן מְבִיאִין וְצוֹבְרִין לְפָנָיו. אלו שהסיטון קונה מהם צוברים לפניו את הירק בערמות. הַלּוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ מְעַשֵּׂר מִכָּל קִשּׁוּת וְקִשּׁוּת. מפני שכאשר צוברים לפניו, שכיח שיתערבבו קישואים או ירקות ממגדלים שונים שחלקם מעשרים וחלקם אינם מעשרים. ובהלכה הקודמת דובר על דברים שדרכו של הסיטון לקנות בנפרד מכל מוכר ומוכר ולכן יכול לעשר על כל מה שקנה בפעם אחת. וּמִכָּל אֲגֻדָּה וַאֲגֻדָּה. של ירק. ואין צריך לעשר מכל קלח וקלח כי כל אגודה באה בשלמותה ממגדל אחד ואין לחשוש שמא התירו את האגודות וערבבו את הירק.
ג. הַלּוֹקֵחַ מִבַּעַל הַבַּיִת, וְחָזַר וְלָקַח מִמֶּנּוּ שְׁנִיָּה – מְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה, אֲפִלּוּ מִשְּׁתֵּי קֻפּוֹת, וַאֲפִלּוּ מִשְּׁתֵּי עֲיָרוֹת, שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁאֵינוֹ מוֹכֵר אֶלָּא מִשֶּׁלּוֹ.
ג. הַלּוֹקֵחַ מִבַּעַל הַבַּיִת. שמוכר מפירות שדותיו (פה"מ דמאי ה,ז) ודרכו למכור בביתו או בצד שדהו. וַאֲפִלּוּ מִשְּׁתֵּי עֲיָרוֹת. שבכל פעם קנה ממנו בעיר אחרת. שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁאֵינוֹ מוֹכֵר אֶלָּא מִשֶּׁלּוֹ. וממילא כל פירותיו באותו הדין (מעושרים או לא מעושרים), ואין חשש שיפריש מן החייב על הפטור.
ד. בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה מוֹכֵר יָרָק בַּשּׁוּק: בִּזְמַן שֶׁמְּבִיאִין לוֹ מִגִּנּוֹתָיו – מְעַשֵּׂר מֵאֶחָד עַל הַכֹּל; וּבִזְמַן שֶׁמְּבִיאִין לוֹ מִגִּנּוֹת אֲחֵרוֹת, אִם לָקַח מִמֶּנּוּ וְחָזַר וְלָקַח מִמֶּנּוּ פַּעַם שְׁנִיָּה – לֹא יְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה.
ד. בַּעַל הַבַּיִת. שיש לו שדות משלו. שֶׁהָיָה מוֹכֵר יָרָק בַּשּׁוּק. שעוסק באופן קבוע במכירה בשוק כדרך הסיטונאים, ויש לחשוש שמא מוכר גם משל אחרים. בִּזְמַן שֶׁמְּבִיאִין לוֹ מִגִּנּוֹתָיו מְעַשֵּׂר מֵאֶחָד עַל הַכֹּל. הקונה ממנו מעשר על כל הפירות ביחד, כדין הקונה מבעל הבית. וּבִזְמַן שֶׁמְּבִיאִין לוֹ מִגִּנּוֹת אֲחֵרוֹת וכו'. שדינו כדין הסיטון הנזכר בה"א.
ה. הַלּוֹקֵחַ פַּת מִן הַנַּחְתּוֹם – לֹא יְעַשֵּׂר מִן הַחַמָּה עַל הַצּוֹנֶנֶת, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: חִטִּים שֶׁל אֶמֶשׁ הָיוּ מִשֶּׁל אֶחָד, וְשֶׁל הַיּוֹם מִשֶּׁל אַחֵר.
ה. הַנַּחְתּוֹם. הלש את הקמח ואופה את הלחם (פה"מ דמאי ה,ד). לֹא יְעַשֵּׂר מִן הַחַמָּה עַל הַצּוֹנֶנֶת. מלחם חם וטרי על לחם צונן שיש להניח שנאפה יום קודם. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר חִטִּים שֶׁל אֶמֶשׁ הָיוּ מִשֶּׁל אֶחָד וְשֶׁל הַיּוֹם מִשֶּׁל אַחֵר. שדרכו של הנחתום לקנות חיטה מאנשים שונים, ויש לחשוש שמא החיטים שהשתמש בהם אתמול עבור הפת הצוננת והחיטים שהשתמש בהם היום עבור הפת החמה באו מאנשים שונים שרק אחד מהם מעשר, ואין להפריש מן הפטור על החייב (השווה הלכות ביכורים ו,א).
ו. הַלּוֹקֵחַ מִן הַפַּלְטֵר, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן דְּפוּסִין הַרְבֵּה – מְעַשֵּׂר מֵאֶחָד עַל הַכֹּל, שֶׁהַנַּחְתּוֹם שֶׁהוּא מוֹכֵר לַמַּנְפּוֹל עוֹשֶׂה עִסָּתוֹ דְּפוּסִין הַרְבֵּה.
אֲבָל הַלּוֹקֵחַ מִן הַמַּנְפּוֹל – מְעַשֵּׂר מִכָּל דְּפוּס וּדְפוּס, שֶׁהַמַּנְפּוֹל לוֹקֵחַ מִשְּׁנֵי נַחְתּוֹמִין.
אֲבָל הַלּוֹקֵחַ מִן הַמַּנְפּוֹל – מְעַשֵּׂר מִכָּל דְּפוּס וּדְפוּס, שֶׁהַמַּנְפּוֹל לוֹקֵחַ מִשְּׁנֵי נַחְתּוֹמִין.
ו. הַפַּלְטֵר. אדם הקונה מן הנחתום ומוכר לאחרים (פה"מ דמאי ה,ד). אַף עַל פִּי שֶׁהֵן דְּפוּסִין הַרְבֵּה. שהלחם עשוי בתבניות שונות זו מזו. מְעַשֵּׂר מֵאֶחָד עַל הַכֹּל. מפני שדרכו של הפלטר לקחת רק מנחתום אחד, ומדובר כאן במקרה שכל הלחם נעשה באותו יום והפת כולה חמה או צוננת (כס"מ). שֶׁהַנַּחְתּוֹם שֶׁהוּא מוֹכֵר לַמַּנְפּוֹל עוֹשֶׂה עִסָּתוֹ דְּפוּסִין הַרְבֵּה. העובדה שהלחם עשוי בצורות שונות אינה מעידה שהוא נקנה מנחתומים שונים מפני שלעתים נחתום אחד אופה את הלחם בתבניות שונות, כגון שרוצה למכור למנפול שהוא סוחר גדול המעונין בסחורה מגוונת ולכן אופה בשבילו לחם מסוגים שונים.
הַמַּנְפּוֹל. מוכר לחם הקונה משני נחתומים או יותר. מְעַשֵּׂר מִכָּל דְּפוּס וּדְפוּס. מעשר בנפרד על כל הלחמים העשוים באותה התבנית. שֶׁהַמַּנְפּוֹל לוֹקֵחַ מִשְּׁנֵי נַחְתּוֹמִין. וייתכן שכל דפוס נלקח מנחתום אחר.
הַמַּנְפּוֹל. מוכר לחם הקונה משני נחתומים או יותר. מְעַשֵּׂר מִכָּל דְּפוּס וּדְפוּס. מעשר בנפרד על כל הלחמים העשוים באותה התבנית. שֶׁהַמַּנְפּוֹל לוֹקֵחַ מִשְּׁנֵי נַחְתּוֹמִין. וייתכן שכל דפוס נלקח מנחתום אחר.
ז. תִּשְׁעָה מַנְפּוֹלִים שֶׁלּוֹקְחִין מֵעֲשָׂרָה נַחְתּוֹמִין, הוֹאִיל וְאֶחָד מֵהֶן לוֹקֵחַ מִשְּׁנַיִם – כָּל הַלּוֹקֵחַ מֵאֶחָד מִן הַתִּשְׁעָה מְעַשֵּׂר מִכָּל דְּפוּס וּדְפוּס.
ז. תִּשְׁעָה מַנְפּוֹלִים שֶׁלּוֹקְחִין מֵעֲשָׂרָה נַחְתּוֹמִין וכו'. וקנה מאחד מהם ואינו יודע אם המנפול שמכר לו קנה מנחתום אחד או משניים. הוֹאִיל וְאֶחָד מֵהֶן לוֹקֵחַ מִשְּׁנַיִם וכו'. הואיל ויש יותר נחתומים ממוכרים ודאי שאחד המוכרים קונה משני נחתומים ודינו כמנפול, וחוששים לכל אחד ואחד מן המוכרים שמא הוא זה הלוקח משנים.
ח. הַלּוֹקֵחַ מִן הֶעָנִי, וְכֵן הֶעָנִי שֶׁנָּתְנוּ לוֹ פְּרוּסוֹת פַּת אוֹ פִּלְחֵי דְּבֵלָה – מְעַשֵּׂר מִכָּל אַחַת וְאַחַת. וּבַתְּמָרִים וּבַגְּרוֹגָרוֹת – בּוֹלֵל הַכֹּל וּמְעַשֵּׂר. אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁהַמַּתָּנָה מְרֻבָּה. אֲבָל בְּמַתָּנָה מֻעֶטֶת – מְעַשֵּׂר מִכָּל מַתָּנָה וּמַתָּנָה.
ח. הַלּוֹקֵחַ מִן הֶעָנִי. שהוא מקבל מאנשים שונים. וְכֵן הֶעָנִי שֶׁנָּתְנוּ לוֹ פְּרוּסוֹת פַּת אוֹ פִּלְחֵי דְּבֵלָה. חתיכות שנחתכו מגוש תאנים דרוסות ודבוקות יחד. ורוצה לתקן, על אף שהותר באכילת דמאי (לעיל י,יא). מְעַשֵּׂר מִכָּל אַחַת וְאַחַת. שמא אחת מעושרת ואחת לא. וּבַגְּרוֹגָרוֹת. תאנים יבשות. בּוֹלֵל הַכֹּל וּמְעַשֵּׂר. מערב, ומעשר מהתערובת. מפני שיש טרחה מרובה לעשר מכל אחד ואחד (ר"ח אלבק דמאי ה,ה). בִּזְמַן שֶׁהַמַּתָּנָה מְרֻבָּה. שקיבל מכל אחד כמות גדולה וייתכן שהנותן כבר הפריש מעשר. אֲבָל בְּמַתָּנָה מֻעֶטֶת מְעַשֵּׂר מִכָּל מַתָּנָה וּמַתָּנָה. שבמתנה מועטת רואים שהנותן הוא קמצן וייתכן שלא הפריש כלל. ואם מפריש מזה על זה הוא כמפריש מן הדמאי על הוודאי ואסור (פה"מ דמאי ה,ה).
ט. שָׁחַק אֶת הַפַּת וְעָשָׂה אוֹתָהּ פֵּרוּרִין, וְאֶת הַגְּרוֹגָרוֹת וְעָשָׂה אוֹתָן דְּבֵלָה – מְעַשֵּׂר מֵאֶחָד עַל הַכֹּל.
ט. שָׁחַק אֶת הַפַּת. שקיבל מאנשים שונים. וְאֶת הַגְּרוֹגָרוֹת וְעָשָׂה אוֹתָן דְּבֵלָה. שעל ידי השחיקה יוצא מהן הדבש והן מתדבקות ונעשות גוש אחד (תוכ"פ דמאי עמ' 253). מְעַשֵּׂר מֵאֶחָד עַל הַכֹּל. מפני שאינו יכול להפריש על כל דבילה ופת בפני עצמה שכבר נתערבו.
י. פּוֹעֲלִים אוֹ אוֹרְחִים שֶׁהָיוּ מְסֻבִּין וְאוֹכְלִין, וְהוֹתִירוּ פְּרוּסוֹת – מְעַשֵּׂר מִכָּל אַחַת וְאַחַת.
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
י. וְהוֹתִירוּ פְּרוּסוֹת. ורוצה לאכול מהשאריות. מְעַשֵּׂר מִכָּל אַחַת וְאַחַת. שייתכן שחלקם עישרו וחלקם לא.
