פרק י"ד, הלכות סנהדרין, ספר שופטים
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אַרְבַּע מִיתוֹת נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין: סְקִילָה, וּשְׂרֵפָה, וַהֲרִיגָה בְּסַיִף, וְחֶנֶק. סְקִילָה וּשְׂרֵפָה מְפֹרָשִׁין בַּתּוֹרָה; וּמִפִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לָמְדוּ שֶׁכָּל מִיתָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה סְתָם – חֶנֶק, וְהַהוֹרֵג אֶת חֲבֵרוֹ – מִיתָתוֹ בְּסַיִף; וְכֵן אַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת מִיתָתָן בְּסַיִף.
א. סְקִילָה וּשְׂרֵפָה וַהֲרִיגָה בְּסַיִף וְחֶנֶק. לקמן פרק טו יתבארו אופני ההריגה של כל המיתות, ופירוט העברות שחייבים עליהן את המיתות הללו. סְקִילָה וּשְׂרֵפָה מְפֹרָשִׁין בַּתּוֹרָה. כעונש על עברות שונות. סקילה כגון: מקלל ה' (ויקרא כד,יד), שרפה כגון: הבא על חמותו (ויקרא כ,יד). שֶׁכָּל מִיתָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה סְתָם. ולא מפורש בה איזו מיתה היא. וְהַהוֹרֵג אֶת חֲבֵרוֹ מִיתָתוֹ בְּסַיִף. גם דין זה נלמד במסורת (ראה הלכות רוצח א,א). וְכֵן אַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת מִיתָתָן בְּסַיִף. כמפורש בתורה (דברים יג,טז).
ב. כָּל מִיתָה מֵהֶן – מִצְוַת עֲשֵׂה הִיא לְבֵית דִּין לַהֲרֹג בָּהּ מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב בָּהּ. וְאֵין רְשׁוּת לַמֶּלֶךְ לַהֲרֹג בְּאַחַת מֵהֶן אֶלָּא בַּסַּיִף בִּלְבַד.
ב. וְאֵין רְשׁוּת לַמֶּלֶךְ לַהֲרֹג בְּאַחַת מֵהֶן אֶלָּא בַּסַּיִף בִּלְבַד. כשמלך הורג את המורדים בו או המבזים ומחרפים אותו עושה זאת בסיף (הלכות מלכים ג,ח).
ג. כָּל מְחֻיַּב מִיתַת בֵּית דִּין שֶׁלֹּא הֵמִיתוּ אוֹתוֹ בֵּית דִּין – בִּטְּלוּ מִצְוַת עֲשֵׂה, וְלֹא עָבְרוּ עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, חוּץ מִן הַמְכַשֵּׁף, שֶׁאִם לֹא הֵמִיתוּ אוֹתוֹ – עָבְרוּ עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה" (שמות כב,יז).
ד. סְקִילָה חֲמוּרָה מִן הַשְּׂרֵפָה, וּשְׂרֵפָה חֲמוּרָה מִן הַסַּיִף, וְהַסַּיִף חָמוּר מִן הַחֶנֶק. וְכָל מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב בִּשְׁתֵּי מִיתוֹת – נִדּוֹן בַּחֲמוּרָה, בֵּין שֶׁעָבַר שְׁתֵּי עֲבֵרוֹת זוֹ אַחַר זוֹ בֵּין שֶׁעָבַר עֲבֵרָה אַחַת שֶׁחַיָּב עָלֶיהָ שְׁתֵּי מִיתוֹת. אֲפִלּוּ נִגְמַר דִּינוֹ לַקַּלָּה, וְאַחַר כָּךְ עָבַר עַל הַחֲמוּרָה וְנִגְמַר דִּינוֹ – נִדּוֹן בַּחֲמוּרָה.
ד. שֶׁעָבַר עֲבֵרָה אַחַת שֶׁחַיָּב עָלֶיהָ שְׁתֵּי מִיתוֹת. כגון שבא על אשת אביו שהיא גם חמותו (אביו נשא את אם אשתו), שחייב סקילה על ביאת אשת אביו ושרפה על ביאת חמותו. אֲפִלּוּ נִגְמַר דִּינוֹ לַקַּלָּה וְאַחַר כָּךְ עָבַר עַל הַחֲמוּרָה… נִדּוֹן בַּחֲמוּרָה. ואין אומרים שכיוון שכבר נגמר דינו למיתה הוא נחשב כמת ואין להשגיח על מה שעשה אחר כך (פה"מ סנהדרין ט,ד).
ה. וְאֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה – דָּנִין אוֹתָן בְּאַרְבַּע מִיתוֹת.
ו. כָּל חַיָּבֵי מִיתוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ זֶה בָּזֶה – יִדּוֹן כָּל אֶחָד מֵהֶן בַּקַּלָּה שֶׁבָּהֶן.
ו. כָּל חַיָּבֵי מִיתוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ זֶה בָּזֶה. שידוע שהם חייבים מיתה, אך לא ידוע איזו מיתה חייב כל אחד מהם.
ז. מִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ שֶׁנִּתְעָרֵב עִם שְׁאָר הָעָם וְלֹא נוֹדַע מִי הוּא מֵאֵלּוּ, אוֹ מִי שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ וְלֹא נוֹדַע מִי הוּא – כֻּלָּן פְּטוּרִין, לְפִי שֶׁאֵין גּוֹמְרִין דִּינוֹ שֶׁל אָדָם אֶלָּא בְּפָנָיו.
ז. שֶׁנִּתְעָרֵב עִם שְׁאָר הָעָם. אנשים כשרים. מִי שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ. שהוא נידון בבית דין על עברה שעונשה מוות, אך עדיין לא פסקו את דינו. כֻּלָּן פְּטוּרִין לְפִי שֶׁאֵין גּוֹמְרִין דִּינוֹ שֶׁל אָדָם אֶלָּא בְּפָנָיו. ומכיוון שלא ידוע מי הוא הנידון שצריך לגמור את דינו אי אפשר לגמור את הדין בפניו (ראה גם הלכות רוצח ד,ז).
ח. מִי שֶׁעָמַד עַל נַפְשׁוֹ, וְלֹא יָכְלוּ בֵּית דִּין לֶאֱסֹר אוֹתוֹ עַד שֶׁיְּמִיתוּהוּ בַּמִּיתָה שֶׁהוּא חַיָּב בָּהּ – הוֹרְגִין אוֹתוֹ עֵדָיו בְּכָל מִיתָה שֶׁיְּכוֹלִין לְהָמִית אוֹתוֹ בָּהּ, מֵאַחַר שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ. וְאֵין רְשׁוּת לִשְׁאָר הָעָם לְהָמִית אוֹתוֹ תְּחִלָּה. לְפִיכָךְ, אִם נִקְטְעָה יַד הָעֵדִים – פָּטוּר. וְאִם הָיוּ הָעֵדִים גִּדְּמִין מִתְּחִלָּה – יֵהָרֵג בְּיַד אֲחֵרִים.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּשְׁאָר מְחֻיְּבֵי מִיתַת בֵּית דִּין חוּץ מִן הָרוֹצֵחַ. אֲבָל הוֹרֵג נֶפֶשׁ שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ – רוֹדְפִין אַחֲרָיו בְּכָל דָּבָר וּבְיַד כָּל אָדָם, עַד שֶׁמְּמִיתִין אוֹתוֹ.
ח. מִי שֶׁעָמַד עַל נַפְשׁוֹ. התנגד כדי להציל עצמו ממוות. וְלֹא יָכְלוּ בֵּית דִּין לֶאֱסֹר אוֹתוֹ וכו'. אינם מצליחים לקשור את ידיו ואת רגליו כדי להמיתו באופן שהוא מחויב בו (יד"פ, וראה לקמן טו,א). וְאֵין רְשׁוּת לִשְׁאָר הָעָם לְהָמִית אוֹתוֹ תְּחִלָּה. להתחיל להמית אותו (ראה לקמן טו,א שבסקילה ייתכן ששאר העם יסיימו את ההריגה שלו). לְפִיכָךְ אִם נִקְטְעָה יַד הָעֵדִים פָּטוּר. שהרי אינם יכולים להרגו בידם.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּשְׁאָר מְחֻיְּבֵי מִיתַת בֵּית דִּין. שהריגתם רק בידי העדים. רוֹדְפִין אַחֲרָיו בְּכָל דָּבָר. ולא רק בסייף שבו צריך להרגו.
ט. כָּל הֲרוּגֵי בֵּית דִּין – אֵין קוֹבְרִין אוֹתָן בְּקִבְרוֹת אֲבוֹתֵיהֶן בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא שְׁתֵּי קְבָרוֹת מְתַקְּנִין לָהֶן בֵּית דִּין: אַחַת לַנִּסְקָלִין וְלַנִּשְׂרָפִין, וְאַחַת לַנֶּהֱרָגִין וְלַנֶּחֱנָקִין. וְדָבָר זֶה הֲלָכָה מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. נִתְאַכֵּל הַבָּשָׂר – הָיוּ מְלַקְּטִין אֶת הָעֲצָמוֹת וְקוֹבְרִין אוֹתָן בְּקִבְרוֹת אֲבוֹתֵיהֶן. וְיֵשׁ לִקְרוֹבֵיהֶם לַעֲשׂוֹת לָהֶן אָרוֹן וְתַכְרִיכִין.
ט. אֶלָּא שְׁתֵּי קְבָרוֹת מְתַקְּנִין לָהֶן. שני בתי קברות מיוחדים שבהם נקברו הרוגי בית דין, מכיוון שאין קוברים צדיק ליד רשע ואין קוברים רשע חמור ליד רשע קל (בבלי סנהדרין מז,א). וְדָבָר זֶה הֲלָכָה מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. שעושים שני בתי קברות ואין עושים ארבעה בתי קברות עבור כל אחד מסוגי הנהרגים (שם). נִתְאַכֵּל הַבָּשָׂר. לאחר זמן, וכשמתאכל הבשר מתכפר העוון של ההרוגים. וְיֵשׁ לִקְרוֹבֵיהֶם. מותר להם. לַעֲשׂוֹת לָהֶן אָרוֹן וְתַכְרִיכִין. כשמובאים לקברי אבותיהם (רדב"ז; ויש שכתבו שאפילו בקבורה ראשונה שקוברים אותם בקבר הרוגי בית דין רשאים לעשות להם קרוביהם ארון ותכרכים – ח"ד סנהדרין ט,ג).
י. צְרִיכִין בֵּית דִּין לְהִתְיַשֵּׁב בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת וּלְהַמְתִּין, וְלֹא יָאִיצוּ. וְכָל בֵּית דִּין שֶׁהָרְגוּ נֶפֶשׁ בְּשֶׁבַע שָׁנִים – הֲרֵי אֵלּוּ חָבְלָנִין. וְאַף עַל פִּי כֵן, אִם אֵרַע לָהֶן לַהֲרֹג בְּכָל יוֹם וָיוֹם – הוֹרְגִין. אֲבָל אֵין דָּנִין לְעוֹלָם שְׁנַיִם בְּיוֹם אֶחָד, אֶלָּא דָּנִין זֶה הַיּוֹם וְהַשֵּׁנִי לְמָחָר.
הָיוּ שְׁנֵיהֶם בַּעֲבֵרָה אַחַת וּמִיתָה אַחַת, כְּגוֹן נוֹאֵף עִם נוֹאֶפֶת – דָּנִין שְׁנֵיהֶן בְּיוֹם אֶחָד. לְפִיכָךְ, אִם הָיָה הַנּוֹאֵף בּוֹעֵל בַּת כֹּהֵן, הוֹאִיל וְהוּא בְּחֶנֶק וְהִיא בִּשְׂרֵפָה – אֵין הוֹרְגִין שְׁנֵיהֶם בְּיוֹם אֶחָד.
י. לְהִתְיַשֵּׁב בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת וּלְהַמְתִּין וְלֹא יָאִיצוּ. להיות מתונים וזהירים ביותר, ולא יזדרזו להכריע לחובה. שֶׁהָרְגוּ נֶפֶשׁ בְּשֶׁבַע שָׁנִים הֲרֵי אֵלּוּ חָבְלָנִין. שאם יתיישבו היטב בדין ובניסיון למצוא צדדי זכות רבים, תהיה ההריגה נדירה ביותר ולא תתבצע משך שנים רבות.
בַּעֲבֵרָה אַחַת וּמִיתָה אַחַת כְּגוֹן נוֹאֵף עִם נוֹאֶפֶת. שני הנידונים עשו מעשה עברה במשותף ושניהם חייבים עליו את אותה מיתה. וְהוּא בְּחֶנֶק וְהִיא בִּשְׂרֵפָה אֵין הוֹרְגִין שְׁנֵיהֶם בְּיוֹם אֶחָד. התורה החמירה במיתת בת כהן אשת איש המזנה שתהיה בשרפה, אך מיתת בועלה כמיתת שאר בועלי אשת איש שדינם בחנק (הלכות איסורי ביאה ג,ג). ומכיוון שהם אינם נהרגים באותה מיתה, אין הורגים את שניהם ביום אחד.
יא. אֵין דָּנִין דִּינֵי נְפָשׁוֹת אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שָׁם בַּלִּשְׁכָּה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר בְּזָקֵן מַמְרֵא: "לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן… אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט" (דברים יז,יב), וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁבִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ כֹּהֵן מַקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ – יֵשׁ דִּינֵי נְפָשׁוֹת, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בֵּית דִּין הַגָּדוֹל בִּמְקוֹמוֹ.
יא. בִּפְנֵי הַבַּיִת. בזמן שבית המקדש קיים. שֶׁיִּהְיֶה בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שָׁם בַּלִּשְׁכָּה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. שהסנהדרין תשב במקומה הראוי בלשכת הגזית שבבית המקדש. בְּזָקֵן מַמְרֵא. דיין שהורה ועשה נגד פסק הסנהדרין וחייב מיתה (הלכות ממרים ג,ד).
יב. בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁנִּבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הָיוּ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל יוֹשְׁבִין בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית שֶׁהָיְתָה בְּעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל, וְהַמָּקוֹם שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין בּוֹ חֹל הָיָה, שֶׁאֵין יְשִׁיבָה בָּעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵּית דָּוִד. וּכְשֶׁנִּתְקַלְקְלָה הַשּׁוּרָה, גָּלוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. וְלַעֲשָׂרָה מְקוֹמוֹת גָּלוּ, וְסוֹפָן לִטְבֶרְיָה, וּמִשָּׁם לֹא עָמַד בֵּית דִּין גָּדוֹל עַד עַתָּה. וְקַבָּלָה הִיא שֶׁבִּטְבֶרְיָה עֲתִידִין לַחֲזֹר תְּחִלָּה, וּמִשָּׁם נֶעְתָּקִין לַמִּקְדָּשׁ.
יב. בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית שֶׁהָיְתָה בְּעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל וְהַמָּקוֹם שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין בּוֹ חֹל הָיָה. לשכת הגזית הייתה בצפון מזרח העזרה, והיו לה שני פתחים: אחד לקודש (לעזרה) ואחד לחול, ולכן חצייה היה קודש וחצייה חול (הלכות בית הבחירה ה,יז). הסנהדרין ישבו בחלק שהיה חול מכיוון שבחלק הקודש אסור לשבת (ראה גם שם ז,ו). וּכְשֶׁנִּתְקַלְקְלָה הַשּׁוּרָה. התרבו מקרי הרציחה והיה קושי לדון ולהעניש את כל הרוצחים, ולכן גלו ממקומם כדי להפקיע מעצמם את החיוב לדון דיני נפשות (ראה בבלי עבודה זרה ח,ב). וְסוֹפָן לִטְבֶרְיָה. המקום האחרון שאליו גלו היה טבריה [הערה: הרמב"ם בפה"מ מנקד את המילה 'טבריה': טֵבַרְיָה.] וְקַבָּלָה. מסורת.
יג. אַרְבָּעִים שָׁנָה קֹדֶם חֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי בָּטְלוּ דִּינֵי נְפָשׁוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, מִפְּנֵי שֶׁגָּלוּ הַסַּנְהֶדְרִין וְלֹא הָיוּ בִּמְקוֹמָן בַּמִּקְדָּשׁ.
יד. בִּזְמַן שֶׁדָּנִין דִּינֵי נְפָשׁוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דָּנִין דִּינֵי נְפָשׁוֹת כֵּן בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ הַסַּנֶדְרִי סְמוּכִים בָּאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, שֶׁהַסַּנְהֶדְרִין נוֹהֶגֶת בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ.
יד. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ הַסַּנֶדְרִי סְמוּכִים בָּאָרֶץּ. שדייני הסנהדרין שדנים בחוץ לארץ נסמכו בארץ. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ד,יב.

תקציר הפרק 

🤔 זהירות: פעילות חבלנית
בפרקנו נידון אחד הנושאים הרגישים ביותר בהלכות סנהדרין והדינין המסורין להן: דיני הוצאה להורג ("מיתות בית דין"). בסיום הפרק, שדן לכל אורכו בתיאורים מדויקים של אופני ההוצאה להורג, מובאת קביעה חדה: המתה של נידונים למוות היא דבר שצריך למעט בו ככל הניתן, ולכן "צריכין בית דין להתיישב בדיני נפשות ולהמתין, ולא יאיצו. וכל בית דין שהרגו נפש בשבע שנים – הרי אלו חבלנין", וזאת מפני שאם יתיישבו היטב בדין ובניסיון למצוא צדדי זכות לנאשם, תהיה ההריגה נדירה ביותר ולא תתבצע במשך שנים רבות מאוד. אכן, אסור שקביעה זו תמנע המתה כאשר היא נדרשת, ולכן "אם אירע להן להרוג בכל יום ויום – הורגין, אבל אין דנין לעולם שניים ביום אחד, אלא דנין זה היום והשני למחר" (הלכה י)! 🤚🏾

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות סנהדרין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם בית דין שלא הרג עובד ע"ז עבר בלאו?

2.לסנהדרין אסור להרוג יותר מפעם בשבע שנים?

3.התנאים לדון דיני נפשות: סנהדרין בלשכת הגזית וכהן עובד במקדש?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן