פרק י"ד, הלכות פרה אדומה, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁהָיָה בּוֹ אֵפֶר חַטָּאת וְנָגַע בּוֹ שֶׁרֶץ מִצִּדּוֹ – טָהוֹר, שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶשׂ מִטַּמֵּא מִגַּבּוֹ, אֲפִלּוּ לְגַבֵּי חַטָּאת. הִנִּיחַ הַכְּלִי עַל גַּבֵּי הַשֶּׁרֶץ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִטְמָא הַכְּלִי – הֲרֵי הָאֵפֶר טָמֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר" (במדבר יט,ט), וְאֵין זֶה מָקוֹם טָהוֹר.
וְלֹא עַל גַּבֵּי הַשֶּׁרֶץ בִּלְבַד, אֶלָּא אֲפִלּוּ הִנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי אֹכֶל שֵׁנִי, וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִדְּבָרִים שֶׁטֻּמְאָתָן טֻמְאָה קַלָּה וְהֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים – הֲרֵי נִטְמָא הָאֵפֶר, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּמָקוֹם טָהוֹר" (במדבר יט,ט) – שֶׁלֹּא יִהְיֶה עַל גַּבֵּי שֵׁם טֻמְאָה בָּעוֹלָם.
וְכֵן כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁהָיָה בּוֹ אֵפֶר חַטָּאת, וְנָתוּן עַל אֲרֻבָּה שֶׁבְּבַיִת טָמֵא: אִם הָיָה הַכְּלִי מְשֻׁלְשָׁל לַבַּיִת – נִטְמָא הָאֵפֶר, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּאֲרֻבָּה פּוֹתֵחַ טֶפַח; וְאִם לֹא הָיָה מְשֻׁלְשָׁל, אִם הָיָה בָּאֲרֻבָּה פּוֹתֵחַ טֶפַח – טָמֵא.
א. שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶשׂ מִטַּמֵּא מִגַּבּוֹ אֲפִלּוּ לְגַבֵּי חַטָּאת. כלי חרס אינו מטמא מהצד החיצוני שלו (הלכות טומאת מת ו,ג). ואף שעשו מעלות יתרות בחטאת, לא גזרו שייטמא מגבו ש"מעולם לא חידשו דבר בפרה", ולא גזרו טומאה על כלי באופן שאינו ראוי להיטמא כלל (ערוה"ש ע"פ בבלי חגיגה כג,ב). שֶׁנֶּאֱמַר. לגבי אפר הפרה.
אֹכֶל שֵׁנִי. אוכל שהוא שני לטומאה וטומאתו מן התורה (ראה הלכות שאר אבות הטומאות י,ט). וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִדְּבָרִים שֶׁטֻּמְאָתָן טֻמְאָה קַלָּה וְהֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. אף אם הניחו על דבר שטמא מדברי חכמים, כגון כתבי הקודש (משנה פרה י,ג וראה הלכות שאר אבות הטומאות ט,ה).
אֲרֻבָּה. פתח בגג הבית. שֶׁבְּבַיִת טָמֵא. שיש בו דבר המטמא באוהל. פּוֹתֵחַ טֶפַח. פתח בשיעור טפח על טפח, ובשיעור זה הטומאה יכולה לעבור ולצאת מן הבית (ראה הלכות טומאת מת יד,א).
ב. הָיָה הַכְּלִי שֶׁל אֶבֶן, בֵּין שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח בֵּין שֶׁאֵין בָּהּ – הָאֵפֶר טָהוֹר.
ב. הָיָה הַכְּלִי שֶׁל אֶבֶן. שאינו מקבל טומאה (ראה הלכות טומאת מת ו,ב). בֵּין שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח בֵּין שֶׁאֵין בָּהּ הָאֵפֶר טָהוֹר. ודווקא כאשר הכלי אינו משולשל לבית (כס"מ בשם הר"י קורקוס).
ג. וְכֵן כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֵפֶר אוֹ מַיִם מְקֻדָּשִׁין, וּמֻקָּף צָמִיד פָּתִיל וְנָתוּן בְּאֹהֶל הַמֵּת – הֲרֵי הָאֵפֶר וְהַמַּיִם טְמֵאִים, שֶׁאֵין הַחַטָּאת נִצֶּלֶת בְּצָמִיד פָּתִיל, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּמָקוֹם טָהוֹר" (במדבר יט,ט), וְאֵין זֶה מָקוֹם טָהוֹר.
ג. וּמֻקָּף צָמִיד פָּתִיל. שיש לו כיסוי צמוד ומהודק והוא מציל על מה שבתוכו מלהיטמא באוהל המת (ראה הלכות טומאת מת כ,א).
ד. וְכֵן אֳכָלִים וּמַשְׁקִין שֶׁל קֹדֶשׁ – אֵינָן נִצָּלִין בְּצָמִיד פָּתִיל. אֲבָל מַיִם שֶׁאֵינָן מְקֻדָּשִׁין וּכְלִי רֵיקָן הַטָּהוֹר לְחַטָּאת – נִצָּל בְּצָמִיד פָּתִיל.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיוּ הַבְּעָלִים טְהוֹרִים. אֲבָל אִם נִטְמְאוּ הַבְּעָלִים – נִפְסְלוּ הַמַּיִם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵן. כֵּיצַד? הָיוּ מֵימָיו מֻקָּפִין צָמִיד פָּתִיל, וְהוּא וָהֵם בְּאֹהֶל הַמֵּת – שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים. הָיָה הוּא מִבַּחוּץ וְהַמַּיִם שֶׁאֵינָן מְקֻדָּשִׁין בִּפְנִים – שְׁנֵיהֶן טְהוֹרִים. הוּא בִּפְנִים וְהַמַּיִם בַּחוּץ – כְּשֵׁם שֶׁהוּא טָמֵא, כָּךְ מֵימָיו פְּסוּלִים.
ד. אֳכָלִים וּמַשְׁקִין שֶׁל קֹדֶשׁ. כגון בשר קרבנות ויין נסכים. אֲבָל מַיִם שֶׁאֵינָן מְקֻדָּשִׁין. שנתמלאו לחטאת אך עדיין לא נתקדשו באפר.
אִם נִטְמְאוּ הַבְּעָלִים נִפְסְלוּ הַמַּיִם. שכאשר המים ברשות בעלים טמאים, אף על פי שהם מוקפים בצמיד פתיל הרי הם נחשבים כאילו הם במקום שאינו טהור ופסולים (עיין דעת יוסף פרה ח,א, מערכה נב, וראה לעיל ט,יז).
ה. הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁהָיָה עוֹמֵד עַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִכֵּלִים שֶׁאֵינָן טְהוֹרִים לְחַטָּאת, וּפָשַׁט יָדוֹ חוּץ לַתַּנּוּר וּכְלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֵי חַטָּאת בְּיָדוֹ, וְכֵן קָנֶה הַמֻּטָּל עַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר וּשְׁנֵי כֵּלִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מֵי חַטָּאת תְּלוּיִין בּוֹ, אֶחָד מִכָּאן וְאֶחָד מִכָּאן – הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים, לְפִי שֶׁאֵינָן בְּמָקוֹם הַטָּהוֹר לְחַטָּאת; וְהוֹאִיל וְהֵן נִשְׁעָנִין עַל הַתַּנּוּר, הֲרֵי הֵן כְּאִלּוּ מֻנָּחִין עַל גַּבָּיו.
אֲבָל אִם הָיָה עוֹמֵד עַל הַתַּנּוּר וּבְיָדוֹ כְּלִי רֵיקָן הַטָּהוֹר לְחַטָּאת אוֹ מַיִם שֶׁאֵינָן מְקֻדָּשִׁין – הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין כְּמוֹת שֶׁהָיוּ. הָיָה עוֹמֵד חוּץ לַתַּנּוּר וּפָשַׁט יָדוֹ לַחַלּוֹן, וְנָטַל כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֵי חַטָּאת וְהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר – הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְכֵן הַזָּיָה שֶׁעָבְרָה עַל גַּבֵּי טֻמְאָה, כְּגוֹן מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה.
ה. עַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. שאינם מטמאים את הטהור לחטאת הנוגע בהם ברגלו (לעיל יג,י).
וּפָשַׁט יָדוֹ לַחַלּוֹן. שהיה הכלי של מי חטאת מונח שם. וְהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר. באוויר שמעליו. הֲרֵי זֶה טָהוֹר. אף שהמים עברו מעל מקום טמא, כיוון שאינם מונחים שם אינם נפסלים. וְכֵן הַזָּיָה שֶׁעָבְרָה עַל גַּבֵּי טֻמְאָה. מי חטאת שבשעת הזאתם עברו מעל טומאה.
ו. כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֵי חַטָּאת וּכְלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קֹדֶשׁ שֶׁנָּגְעוּ זֶה בָּזֶה – הֲרֵי נִטְמָא כְּלִי שֶׁל חַטָּאת וְכָל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, אֲבָל כְּלִי הַקֹּדֶשׁ טָהוֹר כְּשֶׁהָיָה. וְכֵן אִם נָגַע הַטָּהוֹר לְחַטָּאת בִּשְׁנֵיהֶם בִּשְׁתֵּי יָדָיו כְּשֶׁהֵם מֻנָּחִין עַל הָאָרֶץ – הֲרֵי נִטְמָא שֶׁל חַטָּאת, שֶׁהֲרֵי הַטָּהוֹר לְחַטָּאת נִטְמָא בִּנְגִיעָתוֹ בִּכְלִי שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר לְחַטָּאת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְחָזַר וְטִמֵּא אֶת מֵי הַחַטָּאת.
ו. הֲרֵי נִטְמָא כְּלִי שֶׁל חַטָּאת. וכגון שאינו של חרס (ראה לעיל הלכה א). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל יג הל' ו–ז,י.
ז. הִגְבִּיהַּ שְׁנֵי הַכֵּלִים בִּשְׁתֵּי יָדָיו – שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים: זֶה שֶׁל חַטָּאת נִטְמָא מִפְּנֵי שֶׁנָּגַע בּוֹ אָדָם שֶׁנָּגַע בִּכְלִי שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר לְחַטָּאת, וְשֶׁל קֹדֶשׁ נִטְמָא מִפְּנֵי זֶה שֶׁהִגְבִּיהוֹ וְהוּא טָמֵא בִּנְשִׂיאַת מֵי נִדָּה, שֶׁהֵן מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא, מִפְּנֵי שֶׁנִּטְמְאוּ מֵחֲמַת הַכְּלִי שֶׁל קֹדֶשׁ.
לְפִיכָךְ, אִם הָיָה הַכְּלִי שֶׁל קֹדֶשׁ כָּרוּךְ בִּנְיָר, וְהִגְבִּיהוֹ בַּנְּיָר וְלֹא נָגַע בּוֹ, וְהִגְבִּיהַּ הַחַטָּאת בְּיָדוֹ שְׁנִיָּה – שְׁנֵיהֶם טְהוֹרִים, שֶׁהֲרֵי לֹא נָגַע בַּכְּלִי וְלֹא נִטְמָא לְחַטָּאת. אֲבָל אִם הָיָה נוֹגֵעַ בִּכְלִי הַקֹּדֶשׁ בְּיָדוֹ, אֲפִלּוּ הָיָה שֶׁל חַטָּאת בַּנְּיָר – שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים.

ז. שֶׁהֵן מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא. את הנושא אותם שלא לצורך הזאה (ראה לקמן טו,א). מִפְּנֵי שֶׁנִּטְמְאוּ מֵחֲמַת הַכְּלִי שֶׁל קֹדֶשׁ. שהואיל ונטמאו, אין הגבהתם לצורך הזאה (מרכה"מ).

כָּרוּךְ בִּנְיָר. שהוא אינו מקבל טומאה. אֲפִלּוּ הָיָה שֶׁל חַטָּאת בַּנְּיָר שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים. משום שהאדם נטמא לחטאת מחמת נגיעתו בכלי שאינו טהור לחטאת, והוא מטמא את כלי החטאת במשא (לעיל יג,ה). ולאחר שנטמאת החטאת היא מטמאת אותו בחזרה להיות ראשון לטומאה כדין הנושא את מי חטאת שלא לצורך, והוא מטמא את כלי הקודש.

ח. הֵסִיט אֶת שְׁנֵי הַכֵּלִים בְּיָדוֹ וְלֹא נָגַע בָּהֶם – שְׁנֵיהֶם טְהוֹרִים, שֶׁאֵין הַכְּלִי שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר לְחַטָּאת מְטַמֵּא אֶת הַטָּהוֹר לְחַטָּאת עַד שֶׁיִּגַּע בּוֹ בְּיָדוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה רָאוּי לְמִדְרָס, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ח. הֵסִיט. נענע בלי לנגוע בהם. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל יג,ז.
ט. כָּל סְפֵק הַטֻּמְאוֹת שֶׁהוּא טָהוֹר לְגַבֵּי תְּרוּמָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר – הֲרֵי הוּא טָהוֹר לְחַטָּאת. וְכָל הַסְּפֵקוֹת שֶׁתּוֹלִין עֲלֵיהֶן אֶת הַתְּרוּמָה: אִם נוֹלְדוּ בְּחַטָּאת – הֲרֵי אֵלּוּ נִשְׁפָּכִין; וְאִם נַעֲשׂוּ טְהָרוֹת עַל גַּבֵּי אוֹתָן כֵּלִים וְאָדָם שֶׁנּוֹלְדוּ לָהֶן סְפֵקוֹת אֵלּוּ שֶׁהַחַטָּאת נִשְׁפָּכִין עֲלֵיהֶן – הֲרֵי אוֹתָן הַטְּהָרוֹת תְּלוּיוֹת. וְהָרְפָפוֹת אֵינָן כַּכֵּלִים, וַהֲרֵי הֵן טְהוֹרוֹת לַתְּרוּמָה וְלַקֹּדֶשׁ וְלַחַטָּאת.
ט. שֶׁהוּא טָהוֹר לְגַבֵּי תְּרוּמָה. שמתירים את התרומה באכילה בספק כזה. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. הלכות שאר אבות הטומאות יד,א. וְכָל הַסְּפֵקוֹת שֶׁתּוֹלִין עֲלֵיהֶן אֶת הַתְּרוּמָה. שלא אוכלים את התרומה אך גם לא שורפים אותה (ראה שם יג,יא). אִם נוֹלְדוּ בְּחַטָּאת. אם נוצר הספק ביחס למי החטאת. וְאִם נַעֲשׂוּ טְהָרוֹת עַל גַּבֵּי אוֹתָן וכו'. שהיזו מאותם מי חטאת על כלים ואדם והם נגעו בטהרות אחר כך. וְהָרְפָפוֹת. רשתות החלונות והן עשויות מעץ. אֵינָן כַּכֵּלִים. ואינן מקבלות טומאה.
י. דְּבֵלָה שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְתוֹךְ מֵי חַטָּאת, וּנְטָלָהּ וַאֲכָלָהּ: אִם יֵשׁ בָּהּ כַּבֵּיצָה – הַמַּיִם טְמֵאִים, בֵּין שֶׁהָיְתָה הַדְּבֵלָה טְמֵאָה בֵּין שֶׁהָיְתָה טְהוֹרָה, שֶׁכָּל הָאֳכָלִים, אֲפִלּוּ אֹכֶל קֹדֶשׁ, אֵינוֹ טָהוֹר לְחַטָּאת, וְהָאוֹכְלָהּ חַיָּב מִיתָה, מִפְּנֵי שֶׁאָכַל תְּרוּמָה וְהוּא כְּבָר נִטְמָא בְּמֵי נִדָּה; וְאִם אֵין בָּהּ כַּבֵּיצָה – הַמַּיִם בְּטָהֳרָתָן, שֶׁאֵין הָאֹכֶל מְטַמֵּא אֶת אֲחֵרִים עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כַּבֵּיצָה, בֵּין לִתְרוּמָה בֵּין לְקֹדֶשׁ בֵּין לְחַטָּאת.

י. דְּבֵלָה. תאנים דבוקות זה לזה. שֶׁכָּל הָאֳכָלִים… אֵינוֹ טָהוֹר לְחַטָּאת. כדלעיל יג,א. וְהָאוֹכְלָהּ חַיָּב מִיתָה. בידי שמים כדין כהן טמא שאכל תרומה. וְהוּא כְּבָר נִטְמָא בְּמֵי נִדָּה. שהטהור לתרומה הנוגע במי נידה טמאים, נטמא (לקמן טו,ג). שֶׁאֵין הָאֹכֶל מְטַמֵּא אֶת אֲחֵרִים עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כַּבֵּיצָה. הלכות טומאת אוכלין ד,א.

תקציר הפרק 

פרק י"ד הלכות פרה אדומה🐄
מי חטאת שנטמאו

על הכלי שעם מי החטאת לשהות במקום טהור, ולכן גם בטומאה כזו שאין הוא אמור להיטמא בדרך כלל – המים והאפר טמאים. כגון כלי חרס שיושב על טומאה, או כלי צמיד פתיל בבית טמא.
כלי חרס אינו מטמא מגבו אלא רק מבפנים, כנ"ל דין צמיד פתיל שלמדנו לפני כחודש.
במי חטאת כן מטמא.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות פרה אדומה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.הנושא מי חטאת וקרבן יחד צריך לכרוך נייר על כלי הקרבן?

2.האם מים מקודשים ניצלים בצמיד פתיל?

3.דובדבן של תרומה שנפל למי חטאת – האם טמא?

תשובות

1-כן 2-לא 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן