א. כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁהָיָה בּוֹ אֵפֶר חַטָּאת וְנָגַע בּוֹ שֶׁרֶץ מִצִּדּוֹ – טָהוֹר, שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶשׂ מִטַּמֵּא מִגַּבּוֹ, אֲפִלּוּ לְגַבֵּי חַטָּאת. הִנִּיחַ הַכְּלִי עַל גַּבֵּי הַשֶּׁרֶץ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִטְמָא הַכְּלִי – הֲרֵי הָאֵפֶר טָמֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר" (במדבר יט,ט), וְאֵין זֶה מָקוֹם טָהוֹר.
וְלֹא עַל גַּבֵּי הַשֶּׁרֶץ בִּלְבַד, אֶלָּא אֲפִלּוּ הִנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי אֹכֶל שֵׁנִי, וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִדְּבָרִים שֶׁטֻּמְאָתָן טֻמְאָה קַלָּה וְהֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים – הֲרֵי נִטְמָא הָאֵפֶר, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּמָקוֹם טָהוֹר" (במדבר יט,ט) – שֶׁלֹּא יִהְיֶה עַל גַּבֵּי שֵׁם טֻמְאָה בָּעוֹלָם.
וְכֵן כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁהָיָה בּוֹ אֵפֶר חַטָּאת, וְנָתוּן עַל אֲרֻבָּה שֶׁבְּבַיִת טָמֵא: אִם הָיָה הַכְּלִי מְשֻׁלְשָׁל לַבַּיִת – נִטְמָא הָאֵפֶר, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּאֲרֻבָּה פּוֹתֵחַ טֶפַח; וְאִם לֹא הָיָה מְשֻׁלְשָׁל, אִם הָיָה בָּאֲרֻבָּה פּוֹתֵחַ טֶפַח – טָמֵא.
ב. הָיָה הַכְּלִי שֶׁל אֶבֶן, בֵּין שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח בֵּין שֶׁאֵין בָּהּ – הָאֵפֶר טָהוֹר.
ג. וְכֵן כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֵפֶר אוֹ מַיִם מְקֻדָּשִׁין, וּמֻקָּף צָמִיד פָּתִיל וְנָתוּן בְּאֹהֶל הַמֵּת – הֲרֵי הָאֵפֶר וְהַמַּיִם טְמֵאִים, שֶׁאֵין הַחַטָּאת נִצֶּלֶת בְּצָמִיד פָּתִיל, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּמָקוֹם טָהוֹר" (במדבר יט,ט), וְאֵין זֶה מָקוֹם טָהוֹר.
ד. וְכֵן אֳכָלִים וּמַשְׁקִין שֶׁל קֹדֶשׁ – אֵינָן נִצָּלִין בְּצָמִיד פָּתִיל. אֲבָל מַיִם שֶׁאֵינָן מְקֻדָּשִׁין וּכְלִי רֵיקָן הַטָּהוֹר לְחַטָּאת – נִצָּל בְּצָמִיד פָּתִיל.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיוּ הַבְּעָלִים טְהוֹרִים. אֲבָל אִם נִטְמְאוּ הַבְּעָלִים – נִפְסְלוּ הַמַּיִם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵן. כֵּיצַד? הָיוּ מֵימָיו מֻקָּפִין צָמִיד פָּתִיל, וְהוּא וָהֵם בְּאֹהֶל הַמֵּת – שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים. הָיָה הוּא מִבַּחוּץ וְהַמַּיִם שֶׁאֵינָן מְקֻדָּשִׁין בִּפְנִים – שְׁנֵיהֶן טְהוֹרִים. הוּא בִּפְנִים וְהַמַּיִם בַּחוּץ – כְּשֵׁם שֶׁהוּא טָמֵא, כָּךְ מֵימָיו פְּסוּלִים.
ה. הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁהָיָה עוֹמֵד עַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִכֵּלִים שֶׁאֵינָן טְהוֹרִים לְחַטָּאת, וּפָשַׁט יָדוֹ חוּץ לַתַּנּוּר וּכְלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֵי חַטָּאת בְּיָדוֹ, וְכֵן קָנֶה הַמֻּטָּל עַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר וּשְׁנֵי כֵּלִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מֵי חַטָּאת תְּלוּיִין בּוֹ, אֶחָד מִכָּאן וְאֶחָד מִכָּאן – הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים, לְפִי שֶׁאֵינָן בְּמָקוֹם הַטָּהוֹר לְחַטָּאת; וְהוֹאִיל וְהֵן נִשְׁעָנִין עַל הַתַּנּוּר, הֲרֵי הֵן כְּאִלּוּ מֻנָּחִין עַל גַּבָּיו.
אֲבָל אִם הָיָה עוֹמֵד עַל הַתַּנּוּר וּבְיָדוֹ כְּלִי רֵיקָן הַטָּהוֹר לְחַטָּאת אוֹ מַיִם שֶׁאֵינָן מְקֻדָּשִׁין – הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין כְּמוֹת שֶׁהָיוּ. הָיָה עוֹמֵד חוּץ לַתַּנּוּר וּפָשַׁט יָדוֹ לַחַלּוֹן, וְנָטַל כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֵי חַטָּאת וְהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר – הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְכֵן הַזָּיָה שֶׁעָבְרָה עַל גַּבֵּי טֻמְאָה, כְּגוֹן מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה.
ו. כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֵי חַטָּאת וּכְלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קֹדֶשׁ שֶׁנָּגְעוּ זֶה בָּזֶה – הֲרֵי נִטְמָא כְּלִי שֶׁל חַטָּאת וְכָל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, אֲבָל כְּלִי הַקֹּדֶשׁ טָהוֹר כְּשֶׁהָיָה. וְכֵן אִם נָגַע הַטָּהוֹר לְחַטָּאת בִּשְׁנֵיהֶם בִּשְׁתֵּי יָדָיו כְּשֶׁהֵם מֻנָּחִין עַל הָאָרֶץ – הֲרֵי נִטְמָא שֶׁל חַטָּאת, שֶׁהֲרֵי הַטָּהוֹר לְחַטָּאת נִטְמָא בִּנְגִיעָתוֹ בִּכְלִי שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר לְחַטָּאת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְחָזַר וְטִמֵּא אֶת מֵי הַחַטָּאת.
ז. הִגְבִּיהַּ שְׁנֵי הַכֵּלִים בִּשְׁתֵּי יָדָיו – שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים: זֶה שֶׁל חַטָּאת נִטְמָא מִפְּנֵי שֶׁנָּגַע בּוֹ אָדָם שֶׁנָּגַע בִּכְלִי שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר לְחַטָּאת, וְשֶׁל קֹדֶשׁ נִטְמָא מִפְּנֵי זֶה שֶׁהִגְבִּיהוֹ וְהוּא טָמֵא בִּנְשִׂיאַת מֵי נִדָּה, שֶׁהֵן מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא, מִפְּנֵי שֶׁנִּטְמְאוּ מֵחֲמַת הַכְּלִי שֶׁל קֹדֶשׁ.
לְפִיכָךְ, אִם הָיָה הַכְּלִי שֶׁל קֹדֶשׁ כָּרוּךְ בִּנְיָר, וְהִגְבִּיהוֹ בַּנְּיָר וְלֹא נָגַע בּוֹ, וְהִגְבִּיהַּ הַחַטָּאת בְּיָדוֹ שְׁנִיָּה – שְׁנֵיהֶם טְהוֹרִים, שֶׁהֲרֵי לֹא נָגַע בַּכְּלִי וְלֹא נִטְמָא לְחַטָּאת. אֲבָל אִם הָיָה נוֹגֵעַ בִּכְלִי הַקֹּדֶשׁ בְּיָדוֹ, אֲפִלּוּ הָיָה שֶׁל חַטָּאת בַּנְּיָר – שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים.
ח. הֵסִיט אֶת שְׁנֵי הַכֵּלִים בְּיָדוֹ וְלֹא נָגַע בָּהֶם – שְׁנֵיהֶם טְהוֹרִים, שֶׁאֵין הַכְּלִי שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר לְחַטָּאת מְטַמֵּא אֶת הַטָּהוֹר לְחַטָּאת עַד שֶׁיִּגַּע בּוֹ בְּיָדוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה רָאוּי לְמִדְרָס, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ט. כָּל סְפֵק הַטֻּמְאוֹת שֶׁהוּא טָהוֹר לְגַבֵּי תְּרוּמָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר – הֲרֵי הוּא טָהוֹר לְחַטָּאת. וְכָל הַסְּפֵקוֹת שֶׁתּוֹלִין עֲלֵיהֶן אֶת הַתְּרוּמָה: אִם נוֹלְדוּ בְּחַטָּאת – הֲרֵי אֵלּוּ נִשְׁפָּכִין; וְאִם נַעֲשׂוּ טְהָרוֹת עַל גַּבֵּי אוֹתָן כֵּלִים וְאָדָם שֶׁנּוֹלְדוּ לָהֶן סְפֵקוֹת אֵלּוּ שֶׁהַחַטָּאת נִשְׁפָּכִין עֲלֵיהֶן – הֲרֵי אוֹתָן הַטְּהָרוֹת תְּלוּיוֹת. וְהָרְפָפוֹת אֵינָן כַּכֵּלִים, וַהֲרֵי הֵן טְהוֹרוֹת לַתְּרוּמָה וְלַקֹּדֶשׁ וְלַחַטָּאת.
י. דְּבֵלָה שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְתוֹךְ מֵי חַטָּאת, וּנְטָלָהּ וַאֲכָלָהּ: אִם יֵשׁ בָּהּ כַּבֵּיצָה – הַמַּיִם טְמֵאִים, בֵּין שֶׁהָיְתָה הַדְּבֵלָה טְמֵאָה בֵּין שֶׁהָיְתָה טְהוֹרָה, שֶׁכָּל הָאֳכָלִים, אֲפִלּוּ אֹכֶל קֹדֶשׁ, אֵינוֹ טָהוֹר לְחַטָּאת, וְהָאוֹכְלָהּ חַיָּב מִיתָה, מִפְּנֵי שֶׁאָכַל תְּרוּמָה וְהוּא כְּבָר נִטְמָא בְּמֵי נִדָּה; וְאִם אֵין בָּהּ כַּבֵּיצָה – הַמַּיִם בְּטָהֳרָתָן, שֶׁאֵין הָאֹכֶל מְטַמֵּא אֶת אֲחֵרִים עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כַּבֵּיצָה, בֵּין לִתְרוּמָה בֵּין לְקֹדֶשׁ בֵּין לְחַטָּאת.
אֹכֶל שֵׁנִי. אוכל שהוא שני לטומאה וטומאתו מן התורה (ראה הלכות שאר אבות הטומאות י,ט). וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִדְּבָרִים שֶׁטֻּמְאָתָן טֻמְאָה קַלָּה וְהֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. אף אם הניחו על דבר שטמא מדברי חכמים, כגון כתבי הקודש (משנה פרה י,ג וראה הלכות שאר אבות הטומאות ט,ה).
אֲרֻבָּה. פתח בגג הבית. שֶׁבְּבַיִת טָמֵא. שיש בו דבר המטמא באוהל. פּוֹתֵחַ טֶפַח. פתח בשיעור טפח על טפח, ובשיעור זה הטומאה יכולה לעבור ולצאת מן הבית (ראה הלכות טומאת מת יד,א).