פרק י"ד, הלכות שבת, ספר זמנים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֵי זוֹ הִיא רְשׁוּת הָרַבִּים? מִדְבָּרוֹת וִיעָרִים וּשְׁוָקִים, וּדְרָכִים הַמְפֻלָּשִׁין לָהֶן, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא רֹחַב הַדֶּרֶךְ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, וְלֹא יִהְיֶה עָלָיו תִּקְרָה. וְאֵי זוֹ הִיא רְשׁוּת הַיָּחִיד? תֵּל גָּבֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְרָחָב אַרְבָּעָה טְפָחִים עַל אַרְבָּעָה טְפָחִים אוֹ יָתֵר עַל כֵּן, וְכֵן חָרִיץ שֶׁהוּא עָמֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אוֹ יָתֵר עַל כֵּן, וְכֵן מָקוֹם שֶׁהוּא מֻקָּף אַרְבַּע מְחִצּוֹת גָּבְהָן עֲשָׂרָה וּבֵינֵיהֶן אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אוֹ יָתֵר עַל כֵּן, אֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ כַּמָּה מִילִין, אִם הֻקַּף לְדִירָה, כְּגוֹן מְדִינָה הַמֻּקֶּפֶת חוֹמָה שֶׁדַּלְתוֹתֶיהָ נִנְעָלוֹת בַּלַּיְלָה, וּמְבוֹאוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן שְׁלֹשָׁה כְּתָלִים וְלֶחִי בְּרוּחַ רְבִיעִית, וְכֵן חָצֵר וְדִיר וְסַהַר שֶׁהֻקְּפוּ לְדִירָה – כֻּלָּן רְשׁוּת יָחִיד גְּמוּרָה הֵן.
א. אֵי זוֹ הִיא רְשׁוּת הָרַבִּים. כך מתחיל הפרק בכתבי היד. ובדפוסים הועבר לכאן המשפט שבתחילת ה"ד: "ארבע רשויות לשבת רשות היחיד ורשות הרבים וכרמלית ומקום פטור". וִיעָרִים. יערות. הַמְפֻלָּשִׁין. פתוחים משני צדדים. תֵּל. מקום מוגבה. חָרִיץ. בור או תעלה. יֵשׁ בּוֹ כַּמָּה מִילִין. גדול ורחב מאוד. אִם הֻקַּף לְדִירָה. הוקף מחיצות בכדי לגור בתוכו (בעניין היקף לדירה ראה לקמן פרק טז). מְדִינָה. עיר. שֶׁדַּלְתוֹתֶיהָ נִנְעָלוֹת בַּלַּיְלָה. ראה גם הלכות עירובין א,א, והשווה לקמן יז,י. וּמְבוֹאוֹת. סמטאות. וְלֶחִי. מעין מזוזה סמלית הנמצאת בסמוך לפתח המבוי (בעניין המבואות ראה לקמן יז,א-ב). וְדִיר וְסַהַר. מכלאות צאן.
ב. אֲפִלּוּ כֵּלִים, כְּגוֹן סְפִינָה אוֹ מִגְדָּל שֶׁל עֵץ וְכַוֶּרֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אִם יֵשׁ בָּהֶן אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה בְּגֹבַהּ עֲשָׂרָה אוֹ יָתֵר עַל זֶה – הֲרֵי הֵן רְשׁוּת הַיָּחִיד גְּמוּרָה.
ב. אֲפִלּוּ כֵּלִים. המונחים ברשות הרבים. מִגְדָּל. ארון.
ג. עֳבִי הַכְּתָלִים שֶׁל רְשׁוּת הַיָּחִיד כִּרְשׁוּת הַיָּחִיד; לַאֲחֵרִים עוֹשֶׂה מְחִצָּה, לְעַצְמוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן? אֲוִיר רְשׁוּת הַיָּחִיד כִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וּרְשׁוּת הַיָּחִיד – אֲוִירָהּ כִּרְשׁוּת הַיָּחִיד עַד לָרָקִיעַ. אֲבָל אֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים אֵינוֹ כִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים, וּלְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה בַּאֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים – מְקוֹם פְּטוֹר הוּא.
ג. לַאֲחֵרִים עוֹשֶׂה מְחִצָּה לְעַצְמוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן. אם הכתלים מגדירים את השטח שביניהם כרשות היחיד, בוודאי שהם עצמם ייחשבו כרשות היחיד. אֲוִיר רְשׁוּת הַיָּחִיד. האוויר שמעל הקרקע. וּרְשׁוּת הַיָּחִיד אֲוִירָהּ כִּרְשׁוּת הַיָּחִיד עַד לָרָקִיעַ. ראה עוד לקמן הי"ז. אֲבָל אֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים אֵינוֹ כִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים. וכדלקמן הי"ח. מְקוֹם פְּטוֹר. שאין בו איסורי הוצאה, ומותר להוציא ממנו ולהכניס לתוכו חפץ מכל אחת מהרשויות האחרות.
ד. אַרְבַּע רְשֻׁיּוֹת לַשַּׁבָּת: רְשׁוּת הַיָּחִיד, וּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְכַרְמְלִית, וּמְקוֹם פְּטוֹר. אֵי זוֹ הִיא כַּרְמְלִית? תֵּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים עַל אַרְבָּעָה אוֹ יָתֵר עַל כֵּן, וְגָבְהוֹ מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד עֲשָׂרָה, שֶׁהַכַּרְמְלִית אֵינָהּ תּוֹפֶסֶת אֶלָּא עַד עֲשָׂרָה, וְאֵין רָחְבָּהּ פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה, וְכֵן חָרִיץ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אוֹ יָתֵר עַל כֵּן וְעָמֹק מִשְּׁלֹשָׁה עַד עֲשָׂרָה, וְכֵן מָקוֹם שֶׁהֻקַּף בְּאַרְבַּע מְחִצּוֹת גָּבְהָן מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד עֲשָׂרָה וּבֵינֵיהֶן אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אוֹ יָתֵר עַל כֵּן, וְכֵן קֶרֶן זָוִית הַסְּמוּכָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהוּא הַמָּקוֹם שֶׁהֻקַּף שָׁלֹשׁ מְחִצּוֹת וְהָרוּחַ הָרְבִיעִית רְשׁוּת הָרַבִּים, כְּגוֹן מָבוֹי שֶׁאֵין לוֹ לֶחִי אוֹ קוֹרָה בְּרוּחַ רְבִיעִית, וְכֵן הַיַּמִּים וְהַבִּקְעָה בֵּין בִּימוֹת הַחַמָּה בֵּין בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים – כָּל אֵלּוּ כַּרְמְלִית הֵן.
ד. כַּרְמְלִית. מקום שאינו מתאים לתנאי רשות הרבים או רשות היחיד. שֶׁהַכַּרְמְלִית אֵינָהּ תּוֹפֶסֶת אֶלָּא עַד עֲשָׂרָה. שאם מחיצותיה גבוהות יותר הרי היא בכלל רשות היחיד. וְאֵין רָחְבָּהּ פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה. שאם אין ברוחבה ארבע על ארבע אמות הרי היא מקום פטור. כְּגוֹן מָבוֹי שֶׁאֵין לוֹ לֶחִי אוֹ קוֹרָה בְּרוּחַ רְבִיעִית. סמטת רחוב המוקפת קירות משלשה צדדים, ותיקנו חכמים לעשות לה לחי או קורה בצד הפתוח לרשות הרבים כדי שתיחשב לרשות היחיד (ראה לקמן יז,א–ב). וכשאין לה לחי או קורה נחשבת ככרמלית. כָּל אֵלּוּ כַּרְמְלִית הֵן. למרות שאינם מוקפים לגמרי, מכל מקום מכיוון שאינם מקום רבים אינם בכלל רשות הרבים.
ה. אֲוִיר הַכַּרְמְלִית – הֲרֵי הוּא כַּכַּרְמְלִית עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים, וּלְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים בַּאֲוִיר הַכַּרְמְלִית – הֲרֵי הוּא מְקוֹם פְּטוֹר. לְפִיכָךְ, מֵעַל פְּנֵי הַמַּיִם שֶׁבַּיַּמִּים וְשֶׁבַּנְּהָרוֹת עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים בָּאֲוִיר – כַּרְמְלִית, וּלְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה – מְקוֹם פְּטוֹר. אֲבָל כָּל הָעֹמֶק הַמָּלֵא מַיִם – הֲרֵי הוּא כְּקַרְקַע עָבָה.
ה. אֲבָל כָּל הָעֹמֶק הַמָּלֵא מַיִם הֲרֵי הוּא כְּקַרְקַע עָבָה. דינו ככרמלית עצמה, ואינו בכלל האוויר שעל פני הכרמלית.
ו. בּוֹר שֶׁבַּכַּרְמְלִית – הֲרֵי הוּא כַּכַּרְמְלִית, אֲפִלּוּ עָמֹק מֵאָה אַמָּה, אִם אֵין בּוֹ אַרְבָּעָה.
רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁהָיְתָה עָלֶיהָ תִּקְרָה אוֹ שֶׁאֵין בְּרָחְבָּהּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה – הֲרֵי הִיא כְּכַרְמְלִית. אִצְטַבָּה שֶׁבֵּין הָעַמּוּדִים הָעוֹמְדִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – הֲרֵי הִיא כְּכַרְמְלִית. וְצִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים – כְּכַרְמְלִית. אֲבָל בֵּין הָעַמּוּדִים, הוֹאִיל וְרַבִּים דּוֹרְסִין בֵּינֵיהֶם – הֲרֵי הֵן רְשׁוּת הָרַבִּים.
ו. בּוֹר שֶׁבַּכַּרְמְלִית הֲרֵי הוּא כַּרְמְלִית אֲפִלּוּ עָמֹק מֵאָה אַמָּה אִם אֵין בּוֹ אַרְבָּעָה. ואינו נידון כמקום פטור אף שאין בו ארבעה, שאין דין מקום פטור אלא ברשות הרבים (ויש שגרסו כאן "אפילו עמוק מאה אמה ורחב מאה אמה", והסבירו באופנים שונים – ראה ראב"ד ור"י קאפח).
ו. אִצְטַבָּה שֶׁבֵּין הָעַמּוּדִים. שטח מוגבה שנמצא בין שורות עמודי הרחוב, ומניחים עליו סחורה. וְצִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים. השטח הסמוך לבתים, שאין הרבים הולכים שם. אֲבָל בֵּין הָעַמּוּדִים. במקום שאינו מוגבה. דּוֹרְסִין. דורכים.
ז. אֵי זֶה הוּא מְקוֹם פְּטוֹר? מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה וְגָבְהוֹ שְׁלֹשָׁה עַד לָרָקִיעַ, שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה – הֲרֵי הוּא כָּאָרֶץ. אֲפִלּוּ קוֹצִים וּבַרְקֳנִים אוֹ גְּלָלִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, גָּבְהָן שְׁלֹשָׁה וְאֵין בָּהֶן אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה – הֲרֵי הֵן מְקוֹם פְּטוֹר. וְכֵן חָרִיץ שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה וְעָמְקוֹ מִשְּׁלֹשָׁה עַד הַתְּהוֹם, וְכֵן מָקוֹם הַמֻּקָּף שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה, אֲפִלּוּ הָיָה אָרְכּוֹ אֶלֶף מִיל וְרָחְבּוֹ אַרְבָּעָה פָּחוֹת שְׂעוֹרָה וְגָבְהוֹ מִשְּׁלֹשָׁה וָמַעְלָה – הֲרֵי זֶה מְקוֹם פְּטוֹר. וְכֵן אֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ אֲוִיר כַּרְמְלִית לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה – הֲרֵי הוּא מְקוֹם פְּטוֹר.
ז. שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה הֲרֵי הוּא כָּאָרֶץ. ודינו כרשות הרבים. וּבַרְקֳנִים. סוג של קוצים. הֲרֵי הֵן מְקוֹם פְּטוֹר. ואינם בטלים לרשות הרבים. פָּחוֹת שְׂעוֹרָה. כלומר מידה זעומה.
ח. מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בְּגָבְהוֹ תִּשְׁעָה טְפָחִים מְצֻמְצָמוֹת, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יָתֵר, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – הֲרֵי הוּא כִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְאֵין מַשְׁגִּיחִין עַל מִדַּת אָרְכּוֹ וּמִדַּת רָחְבּוֹ, בֵּין רָחָב בֵּין קָצָר, מִפְּנֵי שֶׁרַבִּים מְכַתְּפִין עָלָיו. אֲבָל אִם הָיָה יָתֵר עַל תִּשְׁעָה אוֹ פָּחוּת: אִם הָיָה בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אוֹ יָתֵר – הֲרֵי הוּא כַּרְמְלִית; וְאִם אֵין בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה – הֲרֵי הוּא מְקוֹם פְּטוֹר.
ח. מְצֻמְצָמוֹת. בדיוק. מְכַתְּפִין עָלָיו. משתמשים בו לסייע להם בתיקון משאם, ולכן דינו כרשות הרבים.
ט. גַּג הַסָּמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה טְפָחִים, הוֹאִיל וְרַבִּים מְכַתְּפִין עָלָיו – אָסוּר לְטַלְטֵל בַּגַּג, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ סֻלָּם קָבוּעַ לְהַתִּירוֹ.
עַמּוּד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה – הֲרֵי זֶה רְשׁוּת הַיָּחִיד. נָעַץ בְּגָבְהוֹ יָתֵד כָּל שֶׁהוּא, אֲפִלּוּ אֵינָהּ גְּבוֹהָה שְׁלֹשָׁה, הוֹאִיל וְרָאוּי לִתְלוֹת בַּיָּתֵד וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ – הֲרֵי זֶה מְמַעֲטוֹ וְנַעֲשֶׂה כַּרְמְלִית; וְאֵין מוֹדְדִין לוֹ אֶלָּא מִן הַיָּתֵד וּלְמַעְלָה. וַאֲפִלּוּ מִלְּאָהוּ כֻּלּוֹ יְתֵדוֹת – הֲרֵי זֶה נִתְמַעֵט גָּבְהוֹ, שֶׁהֲרֵי תּוֹלִין בְּאוֹתָן הַיְתֵדוֹת וּמִשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן.
ט. עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ סֻלָּם קָבוּעַ לְהַתִּירוֹ. שנמצא הגג מיוחד לשימושו של בעל הבית.
#איור Z7.jpg. כותרת: גג הסמוך לרשות הרבים#נָעַץ בְּגָבְהוֹ יָתֵד כָּל שֶׁהוּא. תקע בצד אורכו של העמוד יתד באורך כלשהו. אֲפִלּוּ אֵינָהּ גְּבוֹהָה שְׁלֹשָׁה… הֲרֵי זֶה מְמַעֲטוֹ וְנַעֲשֶׂה כַּרְמְלִית. מכיוון שהיתד ראויה לשימוש הרבים, נחשב אותו חלק שבין היתד לקרקע לחלק מרשות הרבים, ומודדים את גובה העמוד רק מן היתד ומעלה.

י. חוֹרֵי רְשׁוּת הַיָּחִיד – הֲרֵי הֵן כִּרְשׁוּת הַיָּחִיד; אֲבָל חוֹרֵי רְשׁוּת הָרַבִּים אֵינָן כִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אֶלָּא הֲרֵי הֵן כְּפִי מִדָּתָן. כֵּיצַד? חוֹר בְּצַד רְשׁוּת הָרַבִּים: אִם יֵשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה וְגָבֹהַּ עֲשָׂרָה – הֲרֵי זֶה רְשׁוּת הַיָּחִיד; וְאִם אֵין גָּבֹהַּ עֲשָׂרָה – הֲרֵי זֶה כַּרְמְלִית; וְאִם אֵין בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה – הֲרֵי זֶה מְקוֹם פְּטוֹר, וְהוּא שֶׁגָּבֹהַּ שְׁלֹשָׁה, שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה הֲרֵי הוּא כָּאָרֶץ.
י. חוֹרֵי רְשׁוּת הַיָּחִיד הֲרֵי הֵן כִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. חור בקיר, הפתוח כלפי רשות היחיד. הֲרֵי הוּא כָּאָרֶץ. ודינו כרשות הרבים.
יא. רְשׁוּת הַיָּחִיד וּמְקוֹם פְּטוֹר – מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלָּן. אֲפִלּוּ הָיָה אֹרֶךְ כָּל אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן כַּמָּה מִילִין – מְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ. אֲבָל רְשׁוּת הָרַבִּים וְהַכַּרְמְלִית – אֵין מְטַלְטְלִין בָּהֶן אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת. וְאִם הֶעֱבִיר אוֹ הוֹשִׁיט אוֹ זָרַק חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת: בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – חַיָּב; וּבְכַרְמְלִית – פָּטוּר, שֶׁאִסּוּר הַכַּרְמְלִית מִדִּבְרֵיהֶם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא דּוֹמֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁמָּא תִּתְחַלֵּף בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. לְפִיכָךְ, אִם לֹא הָיָה צָרִיךְ לְגוּף הַהוֹצָאָה, כְּגוֹן שֶׁהֶעֱבִיר קוֹץ בַּכַּרְמְלִית כְּדֵי שֶׁלֹּא יֻזְּקוּ בּוֹ רַבִּים – הֲרֵי זֶה מֻתָּר, וַאֲפִלּוּ הֶעֱבִירוֹ כַּמָּה אַמּוֹת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יא. מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלָּן. בלא הגבלת מרחק כלשהו. מִדִּבְרֵיהֶם. מדברי חכמים. כְּגוֹן שֶׁהֶעֱבִיר קוֹץ בַּכַּרְמְלִית… הֲרֵי זֶה מֻתָּר. שאף שחייבים על מלאכה שאין צריך לגופה (לעיל א,ז), במקרים של איסורי שבות כשיש בדבר צורך גדול, לא גזרו חכמים אם עושה באופן שאינו צריך לגוף המלאכה (ראה גם לקמן טו,כב; לעיקרון זה ראה לעיל יב,ב).
יב. כְּשֵׁם שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטֵל בְּכָל מְקוֹם פְּטוֹר, כָּךְ מֻתָּר לְהַכְנִיס מִמֶּנּוּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְכַרְמְלִית. וּמוֹצִיאִין לוֹ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד וּמֵרְשׁוּת הָרַבִּים, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִן הַכַּרְמְלִית.

יב. וּמוֹצִיאִין לוֹ. אל מקום פטור.

יג. כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לְטַלְטֵל בְּכָל הַכַּרְמְלִית, כָּךְ אָסוּר לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְהַכְנִיס לְכַרְמְלִית מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים. וְאִם הוֹצִיא אוֹ הִכְנִיס – פָּטוּר.
יד. הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְכַרְמְלִית בָּאֶמְצַע – פָּטוּר. וְכֵן הַמּוֹשִׁיט אוֹ הַזּוֹרֵק מִזּוֹ לָזוֹ וְכַרְמְלִית בָּאֶמְצַע – פָּטוּר. הַמּוֹצִיא חֵפֶץ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְכַרְמְלִית וְהִנִּיחוֹ שָׁם, וְחָזַר וַעֲקָרוֹ מִכַּרְמְלִית וְהִכְנִיסוֹ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, אוֹ שֶׁהוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לְכַרְמְלִית וְהִנִּיחוֹ שָׁם, וְחָזַר וַעֲקָרוֹ מִכַּרְמְלִית וְהוֹצִיאוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים – הֲרֵי זֶה פָּטוּר.
טו. הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְעָבַר עַל מְקוֹם פְּטוֹר בֵּינֵיהֶן בַּהֲלִיכָתוֹ – חַיָּב, שֶׁהַמְהַלֵּךְ אֵינוֹ כָּעוֹמֵד. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בַּזּוֹרֵק, שֶׁעָבַר הַחֵפֶץ בִּמְקוֹם פְּטוֹר, שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב כְּמִי שֶׁנָּח שָׁם. הָיָה עוֹמֵד בִּמְקוֹם פְּטוֹר, וְנָטַל חֵפֶץ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ מֵאָדָם הָעוֹמֵד שָׁם, וְהִנִּיחוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ בְּיַד אָדָם הָעוֹמֵד שָׁם – פָּטוּר. וְכֵן אִם הִכְנִיס מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד וְעָמַד בִּמְקוֹם פְּטוֹר – פָּטוּר.
טו. הָיָה עוֹמֵד בִּמְקוֹם פְּטוֹר וְנָטַל חֵפֶץ… פָּטוּר. מכיוון שהעביר דרך המקום שבו הוא עומד, החפץ נחשב כאילו נח באותה רשות בשעה שעבר שם, ואין זו העברה רציפה מרשות לרשות.
טז. עַמּוּד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה, וְאֵין בְּעִקָּרוֹ אַרְבָּעָה וְאֵין בְּגֹבַהּ הַקָּצָר שֶׁלּוֹ שְׁלֹשָׁה – הֲרֵי הוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד, וְאִם זָרַק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים וְנָח עַל גַּבָּיו – חַיָּב. תֵּל הַמִּתְלַקֵּט גֹּבַהּ עֲשָׂרָה טְפָחִים מִתּוֹךְ אֹרֶךְ אַרְבַּע אַמּוֹת – הֲרֵי הוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד, וְאִם זָרַק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים וְנָח עַל גַּבָּיו – חַיָּב.
טז. וְאֵין בְּעִקָּרוֹ אַרְבָּעָה וְאֵין בְּגֹבַהּ הַקָּצָר שֶׁלּוֹ שְׁלֹשָׁה. חלקו התחתון של העמוד צר ואין בו ריבוע של ארבעה טפחים, אך חלק זה נמוך משלושה טפחים. תֵּל הַמִּתְלַקֵּט. תל העשוי כמדרון, ויש בו גובה עשרה טפחים במשך אורך של עד ארבע אמות.
#איור Z8.jpg. כותרת: עמוד שאין בעיקרו ארבעה#
# איור Z9.jpg. כותרת: תל המתלקט גובה עשרה#
יז. נָעַץ קָנֶה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, אֲפִלּוּ גָּבֹהַּ מֵאָה אַמָּה, וְזָרַק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים וְנָח עַל גַּבָּיו – חַיָּב, שֶׁרְשׁוּת הַיָּחִיד עוֹלָה עַד לָרָקִיעַ. אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְנוֹפוֹ נוֹטֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְזָרַק וְנָח עַל נוֹפוֹ – פָּטוּר, שֶׁאֵין הַנּוֹף הוֹלֵךְ אַחַר הָעִקָּר.
יז. שֶׁרְשׁוּת הַיָּחִיד עוֹלָה עַד לָרָקִיעַ. כדלעיל ה"ג, ואינה כרשות הרבים שמגיעה רק עד עשרה טפחים. אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. שגזעו נטוע ברשות היחיד. וְנוֹפוֹ. ענפיו. שֶׁאֵין הַנּוֹף הוֹלֵךְ אַחַר הָעִקָּר. ואינו נחשב כמצוי ברשות היחיד.
יח. נָעַץ קָנֶה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבְרֹאשׁוֹ טְרַסְקָל, וְזָרַק וְנָח עַל גַּבָּיו – פָּטוּר, שֶׁאֵין רְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא עַד עֲשָׂרָה. הַזּוֹרֵק אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְנָח הַחֵפֶץ בַּכֹּתֶל, כְּגוֹן שֶׁזָּרַק חֵלֶב אוֹ בָּצֵק וְנִדְבַּק בַּכֹּתֶל: אִם נִדְבַּק לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים – כְּזוֹרֵק בָּאֲוִיר, שֶׁלְּמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מְקוֹם פְּטוֹר הוּא; נִדְבַּק לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים – כְּזוֹרֵק בָּאָרֶץ, וְחַיָּב; זָרַק לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה וְנָח בְּחוֹר כָּל שֶׁהוּא – פָּטוּר.
יח. טְרַסְקָל. כלי קיבול רחב. שֶׁאֵין רְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא עַד עֲשָׂרָה. והמדובר שגובה הטרסקל מעל עשרה טפחים. כְּזוֹרֵק בָּאֲוִיר. שהוא מקום פטור. וְנָח בְּחוֹר כָּל שֶׁהוּא פָּטוּר. שאף הוא מקום פטור.
יט. זָרַק קָנֶה אוֹ רֹמַח מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד, וְנִתְקַע בִּרְשׁוּת הָרַבִּים כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד – פָּטוּר, שֶׁהֲרֵי מִקְצָתוֹ בִּמְקוֹם פְּטוֹר. זָרַק כְּלִי מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהָיָה אוֹתוֹ כְּלִי גָּדוֹל וְיֵשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה בְּגֹבַהּ עֲשָׂרָה – פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁכְּלִי זֶה רְשׁוּת הַיָּחִיד גְּמוּרָה, וְנִמְצָא כְּמוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד.
יט. כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד. ניצב זקוף. שֶׁהֲרֵי מִקְצָתוֹ בִּמְקוֹם פְּטוֹר. קצה הרומח נמצא למעלה מעשרה טפחים. וְנִמְצָא כְּמוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד. שהמקום שבו נח הכלי נעשה רשות היחיד.
כ. בּוֹר תִּשְׁעָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְעָקַר חֻלְיָה מִקַּרְקָעִיתוֹ וְהִשְׁלִימוֹ לַעֲשָׂרָה, אַף עַל פִּי שֶׁעֲקִירַת הַחֵפֶץ וַעֲשִׂיַּת הַמְּחִצָּה בָּאִין כְּאַחַת – פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה הַמְּחִצָּה עֲשָׂרָה בַּתְּחִלָּה. הָיָה הַבּוֹר עֲשָׂרָה וְהִשְׁלִיךְ לוֹ חֻלְיָה וּמִעֲטוֹ מֵעֲשָׂרָה – פָּטוּר, שֶׁהֲרֵי הַנָּחַת הַחֵפֶץ וְסִלּוּק הַמְּחִצָּה בָּאִין כְּאַחַת.
כ. וְעָקַר חֻלְיָה מִקַּרְקָעִיתוֹ וְהִשְׁלִימוֹ לַעֲשָׂרָה. הוציא אבן מתחתיתו של הבור ובכך השלים את שיעורו להיות רשות היחיד, ולאחר מכן השליך את החוליה לרשות הרבים. בָּאִין כְּאַחַת. מתרחשים בו זמנית. פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה הַמְּחִצָּה עֲשָׂרָה בַּתְּחִלָּה. ואין כאן עקירה של חיוב. הַנָּחַת הַחֵפֶץ וְסִלּוּק הַמְּחִצָּה בָּאִין כְּאַחַת. ואין כאן הנחה של חיוב.
כא. הַזּוֹרֵק דַּף, וְנָח עַל גַּבֵּי יְתֵדוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְנַעֲשָׂה רְשׁוּת הַיָּחִיד, אֲפִלּוּ הָיָה כְּלִי עַל גַּבֵּי הַדַּף – פָּטוּר, שֶׁהֲרֵי עֲשִׂיַּת הַמְּחִצָּה עִם נִיחַת הַכְּלִי בָּאִין כְּאַחַת.
כא. דַּף. לוח. וְנָח עַל גַּבֵּי יְתֵדוֹת. שהיו גבוהות עשרה טפחים, וכתוצאה מכך נוצר משטח שגבוה עשרה ורחב ארבעה טפחים. אֲפִלּוּ הָיָה כְּלִי עַל גַּבֵּי הַדַּף פָּטוּר וכו'. שאף נחיתת החפץ התרחשה בזמן הפיכת המקום לרשות היחיד.
כב. בּוֹר שֶׁהוּא עָמֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב שְׁמוֹנָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְזָרַק מַחֲצֶלֶת מֵרְשׁוּת הָרַבִּים וְחִלְּקָה הַבּוֹר בְּרָחְבּוֹ לִשְׁנַיִם – פָּטוּר, שֶׁהֲרֵי עִם הַנָּחַת הַכְּלִי בָּטְלוּ הַמְּחִצּוֹת, וְנַעֲשָׂה כָּל מָקוֹם מֵהֶן פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה.
כב. וְנַעֲשָׂה כָּל מָקוֹם מֵהֶן פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה. וכבר אין בו שיעור רשות היחיד.
כג. בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים עָמֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה מָלֵא מַיִם, וְזָרַק לְתוֹכוֹ חֵפֶץ וְנָח עַל גַּבֵּי הַמַּיִם – חַיָּב, שֶׁאֵין הַמַּיִם מְבַטְּלִין הַמְּחִצּוֹת. הָיָה מָלֵא פֵּרוֹת וְזָרַק לְתוֹכוֹ – פָּטוּר, שֶׁהֲרֵי מִעֲטוּ הַפֵּרוֹת אֶת שִׁעוּרוֹ.
כג. שֶׁאֵין הַמַּיִם מְבַטְּלִין הַמְּחִצּוֹת. ואינם כחול או מחצלת שנחשבים לחלק מהבור ויכולים לשנות את מידותיו. הָיָה מָלֵא פֵּרוֹת וְזָרַק לְתוֹכוֹ פָּטוּר שֶׁהֲרֵי מִעֲטוּ הַפֵּרוֹת אֶת שִׁעוּרוֹ. ואין בו עומק עשרה טפחים.
כד. רְקַק מַיִם שֶׁהוּא עוֹבֵר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְרַבִּים מְהַלְּכִין בּוֹ: אִם אֵין בְּעָמְקוֹ עֲשָׂרָה טְפָחִים – הֲרֵי הוּא כִּרְשׁוּת הָרַבִּים, בֵּין שֶׁהָיָה רָחָב אֲפִלּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת, בֵּין שֶׁלֹּא הָיָה בְּרָחְבּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים שֶׁהֲרֵי רֹב הָעָם מְדַלְּגִין עָלָיו וְאֵין מְהַלְּכִין בְּתוֹכוֹ, הוֹאִיל וְאֵין בְּעָמְקוֹ עֲשָׂרָה – הֲרֵי הוּא רְשׁוּת הָרַבִּים; וְאִם יֵשׁ בְּעָמְקוֹ עֲשָׂרָה אוֹ יָתֵר – הֲרֵי הוּא כַּרְמְלִית כִּשְׁאָר הַיַּמִּים, וְהוּא שֶׁיֵּשׁ בְּרָחְבּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים אוֹ יָתֵר עַל כֵּן, שֶׁאֵין כַּרְמְלִית פְּחוּתָה מֵאַרְבָּעָה.
כד. רְקַק מַיִם. שלולית. וְרַבִּים מְהַלְּכִין בּוֹ. בני רשות הרבים עוברים בתוכו. בֵּין שֶׁהָיָה רָחָב אֲפִלּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת. ויש אנשים שמקיפים מסביבו. בֵּין שֶׁלֹּא הָיָה בְּרָחְבּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים וכו'. ומשום כך רבים פוסעים מעליו. הוֹאִיל וְאֵין בְּעָמְקוֹ עֲשָׂרָה הֲרֵי הוּא רְשׁוּת הָרַבִּים. שרק אם עמוק עשרה טפחים הוא חולק רשות לעצמו. וְהוּא שֶׁיֵּשׁ בְּרָחְבּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים. ואם אין בו ארבעה טפחים דינו כמקום פטור.

תקציר הפרק 

הלכות שבת פרק יד

הגדרת ארבע הרשויות

רשות הרבים מוגדרת כמקום שהרבים עוברים בו, והוא רחב 16 אמה, ואין לו תקרה. רשות היחיד מוגדרת כמקום רחב ארבעה על ארבעה טפחים ומופרד מרה"ר הפרדה של עשרה טפחים (בגובה, בעומק, או ע"י מחיצות). כרמלית היא מקום שיש בו ארבעה על ארבעה טפחים או יותר, ואינו מוקף מחיצות, אך זהו אינו מקום שהרבים עוברים שם. מקומות שאין בהם ארבעה על ארבעה טפחים וגבוהים מן הארץ יותר משלושה טפחים, נקראים מקום פטור. וכן רשות הרבים וכרמלית מעל גובה עשרה טפחים נקראים מקום פטור. רשות היחיד עולה עד לרקיע, ועל כן אם נעץ קנה ברשות היחיד גבוה מאה אמה וזרק חפץ מרשות הרבים על הקנה חייב.
רשות היחיד ומקום פטור מותר לטלטל בכל שטחם. ברשות הרבים אסור מן התורה לטלטל יותר מארבע אמות, ובכרמלית, מחמת הדמיון שלה לרשות הרבים, גזרו חכמים שגם בה אסור לטלטל יותר מארבע אמות. וכן גזרו שלא יוציא מרשות היחיד לכרמלית ולהפך או מרשות הרבים לכרמלית ולהפך. למקום פטור מותר להוציא מכל רשות, וכן מותר להוציא ממקום פטור לכל מקום, אך אסור לכתחילה להעביר מרשות הרבים לרשות היחיד (או להפך) דרך מקום פטור.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שבת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מנהרה בכביש-נחשבת לרשות הרבים?

2.ישוב בעל שטח של 1000 קמ"ר שהוקף בגדר – נחשב לרשות היחיד?

3.אוויר הכרמלית דינו כאוויר רשות הרבים?

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן