א. הָרוֹצֶה לִמְכֹּר שָׂדֵהוּ, וְהֵבִיא בֶּן הַמֶּצֶר שֶׁלּוֹ וְזֶה שֶׁהוּא רוֹצֶה לִקַּח מִמֶּנּוּ לְבֵית דִּין, וְאָמַר לְבֶן הַמֶּצֶר: 'אִם תִּרְצֶה לִקְנוֹת בְּכָךְ וְכָךְ – קְנֵה, וְאִם לָאו – סַלֵּק עַצְמְךָ, וַהֲרֵי זֶה לוֹקֵחַ' – הֲרֵי זֶה לֹא נִשְׁאֲרָה לוֹ טַעֲנָה, אֶלָּא אוֹ מֵבִיא מָעוֹת מִיָּד וְקוֹנֶה, אוֹ בָּטְלָה זְכוּתוֹ.
אָמַר: 'אֶטְרַח וְאָבִיא' – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. 'אֵלֵךְ וְאָבִיא': אִם הוּא אָמוּד שֶׁיֵּשׁ לוֹ – מַמְתִּינִין לוֹ עַד שֶׁיֵּלֵךְ וְיָבִיא; וְאִם אֵינוֹ אָמוּד – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה אֶלָּא לְהִשָּׁמֵט. לְפִיכָךְ אוֹמְרִין לוֹ: 'הוֹצִיא עַתָּה זוּזִים, אוֹ בָּטְלָה זְכוּתְךָ', שֶׁאֵין קוֹבְעִין זְמַן לְבֶן הַמֶּצֶר.
הוֹצִיא בֶּן הַמֶּצֶר הַמָּעוֹת וְהוֹצִיא הַלּוֹקֵחַ מָעוֹת, אִם הָיוּ שֶׁל לוֹקֵחַ טוֹבִים מִזּוּזָיו אוֹ מְמַהֲרִין לָצֵאת יָתֵר מִזּוּזָיו – בָּטְלָה זְכוּתוֹ, וְאֵין לוֹ דִּין בֶּן הַמֶּצֶר.
הָיָה רוֹצֶה הַלּוֹקֵחַ לִקְנוֹתָהּ לִבְנוֹת בָּהּ בָּתִּים, וּבֶן הַמֶּצֶר רוֹצֶה לְזָרְעָהּ – הַלּוֹקֵחַ זוֹכֶה, מִשּׁוּם יִשּׁוּב הָאָרֶץ, וְאֵין בָּהּ דִּין בֶּן הַמֶּצֶר.
ב. בָּא הַלּוֹקֵחַ וְנִמְלַךְ בְּבֶן הַמֶּצֶר וְאָמַר לוֹ: 'הֲרֵי פְּלוֹנִי בֶּן הַמֶּצֶר שֶׁלְּךָ רוֹצֶה לִמְכֹּר לִי שָׂדֶה זוֹ, אֵלֵךְ וְאֶקַּח מִמֶּנּוּ?', וְאָמַר לוֹ: 'לֵךְ וְקַח' – לֹא בִּטֵּל זְכוּתוֹ, וְיֵשׁ לוֹ לְסַלֵּק אוֹתוֹ אַחַר שֶׁקָּנָה, אֶלָּא אִם קָנוּ מִיָּדוֹ.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁצָּרִיךְ קִנְיָן? בְּשֶׁמָּחַל לוֹ קֹדֶם שֶׁיִּקְנֶה. אֲבָל אִם מָחַל לוֹ זְכוּתוֹ אַחַר שֶׁלָּקַח, כְּגוֹן שֶׁבָּא בֶּן הַמֶּצֶר וְסִיַּע עִמּוֹ אוֹ שָׂכַר מִמֶּנּוּ, אוֹ שֶׁרָאָה אוֹתוֹ בּוֹנֶה וְסוֹתֵר כָּל שֶׁהוּא וּמִשְׁתַּמֵּשׁ וְלֹא מִחָה בּוֹ וְלֹא עִרְעֵר – הֲרֵי זֶה מָחַל, וְשׁוּב אֵינוֹ יָכוֹל לְסַלְּקוֹ.
ג. הָיָה בֶּן הַמֶּצֶר בִּמְדִינָה אַחֶרֶת אוֹ חוֹלֶה אוֹ קָטָן, וְאַחַר זְמַן הִבְרִיא הַחוֹלֶה וְהִגְדִּיל הַקָּטָן וּבָא הַהוֹלֵךְ – אֵינוֹ יָכוֹל לְסַלְּקוֹ, שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, אֵין אָדָם יָכוֹל לִמְכֹּר קַרְקָעוֹ, שֶׁהֲרֵי הַלּוֹקֵחַ אוֹמֵר: לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים תֵּצֵא מִיָּדִי. וּבָזֶה הוֹרוּ הַגְּאוֹנִים.
ד. הַמּוֹכֵר שָׁוֶה מָאתַיִם בְּמָנֶה: אִם לְכָל הָעָם מוֹזִיל וּמוֹכֵר – נוֹתֵן לוֹ בֶּן הַמֶּצֶר מֵאָה וּמְסַלְּקוֹ; וְאִם אֵינוֹ מוֹזִיל לְכָל הָעָם – נוֹתֵן לוֹ מָאתַיִם שֶׁהִיא שָׁוָה, שֶׁהַמּוֹכֵר נָתַן לָזֶה מַתָּנָה.
לָקַח שָׁוֶה מֵאָה בְּמָאתַיִם – אֵינוֹ יָכוֹל לְסַלְּקוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן הַמָּאתַיִם. טָעַן בֶּן הַמֶּצֶר שֶׁזּוֹ קְנוּנְיָא בֵּינֵיהֶן – נִשְׁבָּע הַלּוֹקֵחַ בִּנְקִיטַת חֵפֶץ, וְנוֹטֵל מָאתַיִם. וְאִם הָיוּ שָׁם עֵדִים שֶׁנָּתַן מָאתַיִם, וּבֶן הַמֶּצֶר טוֹעֵן שֶׁאֲמָנָה הָיְתָה בֵּינוֹ וּבֵין הַמּוֹכֵר, 'וַאֲנִי יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא לָקַח מִמֶּנּוּ אֶלָּא מֵאָה' – הֲרֵי זֶה נוֹתֵן מָאתַיִם כְּמַה שֶּׁהֵעִידוּ הָעֵדִים, וְאַחַר כָּךְ מְסַלְּקוֹ, וּמַשְׁבִּיעוֹ הֶסֵּת שֶׁלָּקַח בְּמָאתַיִם, וְנִפְטָר.
ה. כָּל הָרוֹצֶה לִמְכֹּר קַרְקַע, וּבָאוּ שְׁנַיִם, כָּל אֶחָד מֵהֶם אוֹמֵר: 'אֲנִי אֶקַּח בְּדָמִים אֵלּוּ', וְאֵין אֶחָד מֵהֶן בַּעַל הַמֶּצֶר: אִם הָיָה הָאֶחָד מִיּוֹשְׁבֵי הָעִיר וְהָאֶחָד מִשּׁוֹכְנֵי הַשָּׂדֶה – שְׁכַן הָעִיר קוֹדֵם; שָׁכֵן וְתַלְמִיד חֲכָמִים – תַּלְמִיד חֲכָמִים קוֹדֵם; קָרוֹב וְתַלְמִיד חֲכָמִים – תַּלְמִיד חֲכָמִים קוֹדֵם; שָׁכֵן וְקָרוֹב – הַשָּׁכֵן קוֹדֵם; שֶׁגַּם זֶה בִּכְלַל הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר הוּא.
קָדַם אֶחָד מֵהֶן וְקָנָה – זָכָה, וְאֵין חֲבֵרוֹ שֶׁרָאוּי לִקְדֹּם לוֹ יָכוֹל לְסַלְּקוֹ, הוֹאִיל וְאֵין אֶחָד מֵהֶן בַּעַל הַמֶּצֶר; שֶׁלֹּא צִוּוּ חֲכָמִים בְּדָבָר זֶה דֶּרֶךְ דִּין אֶלָּא דֶּרֶךְ חֲסִידוּת, וְנֶפֶשׁ טוֹבָה הִיא שֶׁעוֹשָׂה כָּךְ.
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
אֶטְרַח וְאָבִיא. שאין לו מעות מזומנות ורוצה לטרוח ולקבץ ממון. אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. שאין זכות לבן המצר לעכב את המכירה. אֵלֵךְ וְאָבִיא. מעות מן הבית. אָמוּד שֶׁיֵּשׁ לוֹ. מוערך כבעל ממון. שֶׁאֵין קוֹבְעִין זְמַן לְבֶן הַמֶּצֶר. שלא כלווה המבקש זמן להשיג מעות בטרם ימשכנו אותו (ראה הלכות מלווה ולווה כב,א).
טוֹבִים מִזּוּזָיו. משובחים במשקלם או במראיתם. אוֹ מְמַהֲרִין לָצֵאת יָתֵר מִזּוּזָיו. שמחמת טיבם הם עוברים לסוחר במהירות.
מִשּׁוּם יִשּׁוּב הָאָרֶץ. שבניית בתים עדיפה לפיתוח הארץ מאשר זריעה חקלאית.