פרק י"ד, הלכות שכנים, ספר קניין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הָרוֹצֶה לִמְכֹּר שָׂדֵהוּ, וְהֵבִיא בֶּן הַמֶּצֶר שֶׁלּוֹ וְזֶה שֶׁהוּא רוֹצֶה לִקַּח מִמֶּנּוּ לְבֵית דִּין, וְאָמַר לְבֶן הַמֶּצֶר: 'אִם תִּרְצֶה לִקְנוֹת בְּכָךְ וְכָךְ – קְנֵה, וְאִם לָאו – סַלֵּק עַצְמְךָ, וַהֲרֵי זֶה לוֹקֵחַ' – הֲרֵי זֶה לֹא נִשְׁאֲרָה לוֹ טַעֲנָה, אֶלָּא אוֹ מֵבִיא מָעוֹת מִיָּד וְקוֹנֶה, אוֹ בָּטְלָה זְכוּתוֹ.
אָמַר: 'אֶטְרַח וְאָבִיא' – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. 'אֵלֵךְ וְאָבִיא': אִם הוּא אָמוּד שֶׁיֵּשׁ לוֹ – מַמְתִּינִין לוֹ עַד שֶׁיֵּלֵךְ וְיָבִיא; וְאִם אֵינוֹ אָמוּד – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה אֶלָּא לְהִשָּׁמֵט. לְפִיכָךְ אוֹמְרִין לוֹ: 'הוֹצִיא עַתָּה זוּזִים, אוֹ בָּטְלָה זְכוּתְךָ', שֶׁאֵין קוֹבְעִין זְמַן לְבֶן הַמֶּצֶר.
הוֹצִיא בֶּן הַמֶּצֶר הַמָּעוֹת וְהוֹצִיא הַלּוֹקֵחַ מָעוֹת, אִם הָיוּ שֶׁל לוֹקֵחַ טוֹבִים מִזּוּזָיו אוֹ מְמַהֲרִין לָצֵאת יָתֵר מִזּוּזָיו – בָּטְלָה זְכוּתוֹ, וְאֵין לוֹ דִּין בֶּן הַמֶּצֶר.
הָיָה רוֹצֶה הַלּוֹקֵחַ לִקְנוֹתָהּ לִבְנוֹת בָּהּ בָּתִּים, וּבֶן הַמֶּצֶר רוֹצֶה לְזָרְעָהּ – הַלּוֹקֵחַ זוֹכֶה, מִשּׁוּם יִשּׁוּב הָאָרֶץ, וְאֵין בָּהּ דִּין בֶּן הַמֶּצֶר.
א. וְזֶה שֶׁהוּא רוֹצֶה לִקַּח מִמֶּנּוּ. הקונה המיועד.
אֶטְרַח וְאָבִיא. שאין לו מעות מזומנות ורוצה לטרוח ולקבץ ממון. אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. שאין זכות לבן המצר לעכב את המכירה. אֵלֵךְ וְאָבִיא. מעות מן הבית. אָמוּד שֶׁיֵּשׁ לוֹ. מוערך כבעל ממון. שֶׁאֵין קוֹבְעִין זְמַן לְבֶן הַמֶּצֶר. שלא כלווה המבקש זמן להשיג מעות בטרם ימשכנו אותו (ראה הלכות מלווה ולווה כב,א).
טוֹבִים מִזּוּזָיו. משובחים במשקלם או במראיתם. אוֹ מְמַהֲרִין לָצֵאת יָתֵר מִזּוּזָיו. שמחמת טיבם הם עוברים לסוחר במהירות.
מִשּׁוּם יִשּׁוּב הָאָרֶץ. שבניית בתים עדיפה לפיתוח הארץ מאשר זריעה חקלאית.
ב. בָּא הַלּוֹקֵחַ וְנִמְלַךְ בְּבֶן הַמֶּצֶר וְאָמַר לוֹ: 'הֲרֵי פְּלוֹנִי בֶּן הַמֶּצֶר שֶׁלְּךָ רוֹצֶה לִמְכֹּר לִי שָׂדֶה זוֹ, אֵלֵךְ וְאֶקַּח מִמֶּנּוּ?', וְאָמַר לוֹ: 'לֵךְ וְקַח' – לֹא בִּטֵּל זְכוּתוֹ, וְיֵשׁ לוֹ לְסַלֵּק אוֹתוֹ אַחַר שֶׁקָּנָה, אֶלָּא אִם קָנוּ מִיָּדוֹ.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁצָּרִיךְ קִנְיָן? בְּשֶׁמָּחַל לוֹ קֹדֶם שֶׁיִּקְנֶה. אֲבָל אִם מָחַל לוֹ זְכוּתוֹ אַחַר שֶׁלָּקַח, כְּגוֹן שֶׁבָּא בֶּן הַמֶּצֶר וְסִיַּע עִמּוֹ אוֹ שָׂכַר מִמֶּנּוּ, אוֹ שֶׁרָאָה אוֹתוֹ בּוֹנֶה וְסוֹתֵר כָּל שֶׁהוּא וּמִשְׁתַּמֵּשׁ וְלֹא מִחָה בּוֹ וְלֹא עִרְעֵר – הֲרֵי זֶה מָחַל, וְשׁוּב אֵינוֹ יָכוֹל לְסַלְּקוֹ.
ב. וְנִמְלַךְ בְּבֶן הַמֶּצֶר. התייעץ עמו. קָנוּ מִיָּדוֹ. עשו קניין סודר על כך שמבטל זכותו (ראה הלכות מכירה ה,ה ובביאור שם).
וְסִיַּע עִמּוֹ. באותה קרקע שקנה. וּמִשְׁתַּמֵּשׁ. או משתמש.
ג. הָיָה בֶּן הַמֶּצֶר בִּמְדִינָה אַחֶרֶת אוֹ חוֹלֶה אוֹ קָטָן, וְאַחַר זְמַן הִבְרִיא הַחוֹלֶה וְהִגְדִּיל הַקָּטָן וּבָא הַהוֹלֵךְ – אֵינוֹ יָכוֹל לְסַלְּקוֹ, שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, אֵין אָדָם יָכוֹל לִמְכֹּר קַרְקָעוֹ, שֶׁהֲרֵי הַלּוֹקֵחַ אוֹמֵר: לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים תֵּצֵא מִיָּדִי. וּבָזֶה הוֹרוּ הַגְּאוֹנִים.
ג. בִּמְדִינָה אַחֶרֶת אוֹ חוֹלֶה אוֹ קָטָן. ובשל כך לא היה יכול לסלק את הקונה. וּבָזֶה הוֹרוּ הַגְּאוֹנִים. באופן הזה.
ד. הַמּוֹכֵר שָׁוֶה מָאתַיִם בְּמָנֶה: אִם לְכָל הָעָם מוֹזִיל וּמוֹכֵר – נוֹתֵן לוֹ בֶּן הַמֶּצֶר מֵאָה וּמְסַלְּקוֹ; וְאִם אֵינוֹ מוֹזִיל לְכָל הָעָם – נוֹתֵן לוֹ מָאתַיִם שֶׁהִיא שָׁוָה, שֶׁהַמּוֹכֵר נָתַן לָזֶה מַתָּנָה.
לָקַח שָׁוֶה מֵאָה בְּמָאתַיִם – אֵינוֹ יָכוֹל לְסַלְּקוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן הַמָּאתַיִם. טָעַן בֶּן הַמֶּצֶר שֶׁזּוֹ קְנוּנְיָא בֵּינֵיהֶן – נִשְׁבָּע הַלּוֹקֵחַ בִּנְקִיטַת חֵפֶץ, וְנוֹטֵל מָאתַיִם. וְאִם הָיוּ שָׁם עֵדִים שֶׁנָּתַן מָאתַיִם, וּבֶן הַמֶּצֶר טוֹעֵן שֶׁאֲמָנָה הָיְתָה בֵּינוֹ וּבֵין הַמּוֹכֵר, 'וַאֲנִי יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא לָקַח מִמֶּנּוּ אֶלָּא מֵאָה' – הֲרֵי זֶה נוֹתֵן מָאתַיִם כְּמַה שֶּׁהֵעִידוּ הָעֵדִים, וְאַחַר כָּךְ מְסַלְּקוֹ, וּמַשְׁבִּיעוֹ הֶסֵּת שֶׁלָּקַח בְּמָאתַיִם, וְנִפְטָר.
ד. הַמּוֹכֵר שָׁוֶה מָאתַיִם בְּמָנֶה. הקונה קנה קרקע השווה מאתיים ושילם עליה מאה, וכשתבע בן המצר את הקרקע, ביקש עליה הקונה מאתיים. אִם לְכָל הָעָם מוֹזִיל וּמוֹכֵר. אם בעל הקרקע מכרה במנה ללא קשר לקונה המסוים הזה, כגון שמכרה מחמת דוחק כלכלי.
לָקַח שָׁוֶה מֵאָה בְּמָאתַיִם. הלוקח קנה את הקרקע בכפול משווייה. שֶׁזּוֹ קְנוּנְיָא בֵּינֵיהֶן. הקונה והמוכר עשו תחבולה כדי להוציא מבן המצר מאה נוספים ולחלוק את הרווח ביניהם. נִשְׁבָּע הַלּוֹקֵחַ בִּנְקִיטַת חֵפֶץ. בעודו אוחז ספר תורה בידו (ראה הלכות שבועות יא,ח). שֶׁאֲמָנָה הָיְתָה. הסכימו ביניהם. וּמַשְׁבִּיעוֹ הֶסֵּת שֶׁלָּקַח בְּמָאתַיִם. בן המצר משביע את הקונה, שהרי משביעים שבועת היסת על טענת ודאי (הלכות טוען ונטען א,ז). וְנִפְטָר. הקונה אינו צריך להשיב לבן המצר את המאה שתובע ממנו.
ה. כָּל הָרוֹצֶה לִמְכֹּר קַרְקַע, וּבָאוּ שְׁנַיִם, כָּל אֶחָד מֵהֶם אוֹמֵר: 'אֲנִי אֶקַּח בְּדָמִים אֵלּוּ', וְאֵין אֶחָד מֵהֶן בַּעַל הַמֶּצֶר: אִם הָיָה הָאֶחָד מִיּוֹשְׁבֵי הָעִיר וְהָאֶחָד מִשּׁוֹכְנֵי הַשָּׂדֶה – שְׁכַן הָעִיר קוֹדֵם; שָׁכֵן וְתַלְמִיד חֲכָמִים – תַּלְמִיד חֲכָמִים קוֹדֵם; קָרוֹב וְתַלְמִיד חֲכָמִים – תַּלְמִיד חֲכָמִים קוֹדֵם; שָׁכֵן וְקָרוֹב – הַשָּׁכֵן קוֹדֵם; שֶׁגַּם זֶה בִּכְלַל הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר הוּא.
קָדַם אֶחָד מֵהֶן וְקָנָה – זָכָה, וְאֵין חֲבֵרוֹ שֶׁרָאוּי לִקְדֹּם לוֹ יָכוֹל לְסַלְּקוֹ, הוֹאִיל וְאֵין אֶחָד מֵהֶן בַּעַל הַמֶּצֶר; שֶׁלֹּא צִוּוּ חֲכָמִים בְּדָבָר זֶה דֶּרֶךְ דִּין אֶלָּא דֶּרֶךְ חֲסִידוּת, וְנֶפֶשׁ טוֹבָה הִיא שֶׁעוֹשָׂה כָּךְ.
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
ה. וְאֵין אֶחָד מֵהֶן בַּעַל הַמֶּצֶר. ובעל המצר אינו רוצה לקנות. מִיּוֹשְׁבֵי הָעִיר. מבני העיר. מִשּׁוֹכְנֵי הַשָּׂדֶה. מבני השדה. שְׁכַן הָעִיר קוֹדֵם. משום שבני עיר אחת הם וקרובים יותר זה לזה. שָׁכֵן וְקָרוֹב הַשָּׁכֵן קוֹדֵם. שנאמר "טוב שכן קרוב מאח רחוק" (משלי כז,י, בבלי בבא מציעא קח,ב; לדין דומה ראה הלכות זכייה ומתנה יא,ג).
שֶׁלֹּא צִוּוּ חֲכָמִים בְּדָבָר זֶה דֶּרֶךְ דִּין. כפי שקבעו את דין בן המצר.

תקציר הפרק 

🤔 מי קודם למי ברכישת חלקה בהרחבה במושב?
שטחים לבנייה באזור המרכז הם מוצר מבוקש, וכאמור, בן המצר לשטח הנמכר הוא בעל זכות קדימה ברכישה, אך מה קורה אם איש מהמתעניינים אינו בן מצר וכולם מוכנים לשלם את המחיר המלא? – ההלכה היא שבן אותו עיר או מושב קודם לכל המתעניינים האחרים; תלמיד חכם קודם לבן העיר ("שכן") ואפילו לקרוב משפחה של בעל השטח; ואם יש שכן וקרוב שמתעניינים – השכן קודם, "שגם זה בכלל הטוב והישר הוא" (הלכה ה) 🛍

🤷‍ תהיו "נשמה טובה"
בהמשך להלכה הקודמת, אם קדם אחד מהנזכרים קדם וקנה לפני האחרים – זכה, ואין חברו הראוי לרכוש לפניו יכול לסלקו. מדוע? שכן סדר הקדימויות הנזכר אינו תקנת חכמים מחייבת אלא "דרך חסידות", ואדם המוותר על רכישה של שטח מבוקש לטובת אדם אחר מהנזכרים עושה זאת רק בשל היותו "נשמה טובה", או, בלשון רמב"ם: "נפש טובה היא שעושה כך" (הלכה ה)! 🥇

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שכנים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.שכן קודם לקרוב משפחה בקניין שדה?

2.בניין בתים קודם לחקלאות בישוב הארץ?

3.כשיש עדות ששילם על שדה יותר ממחירה – נשבע בשבועה חמורה יותר?

 

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן