א. בְּשַׁחֲרִית, בְּמוּסָף וּבִנְעִילָה הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶן. אֲבָל בְּמִנְחָה אֵין נְשִׂיאַת כַּפַּיִם, מִפְּנֵי שֶׁבְּמִנְחָה כְּבָר סָעֲדוּ כָּל הָעָם, וְשֶׁמָּא שָׁתוּ הַכֹּהֲנִים יַיִן, וְשִׁכּוֹר אָסוּר בִּנְשִׂיאַת כַּפַּיִם. וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם הַתַּעֲנִית אֵין נוֹשְׂאִין כַּפֵּיהֶם בְּמִנְחָה, גְּזֵרָה מִנְחָה שֶׁל תַּעֲנִית מִפְּנֵי מִנְחָה שֶׁל כָּל יוֹם.
א. נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶן. מרימים את ידיהם ומברכים את העם (נוסח הברכה לקמן בביאור ה"ג). וְשִׁכּוֹר אָסוּר בִּנְשִׂיאַת כַּפַּיִם. שדין הברכה כדין עבודת המקדש (לקמן טו,ד), שהשתוי אסור בה (הלכות ביאת המקדש א,א-ב). בְּיוֹם הַתַּעֲנִית. שאין בו חשש לשכרות, שהרי אין אוכלים בו.
ב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּתַעֲנִית שֶׁמִּתְפַּלְּלִין בּוֹ מִנְחָה וּנְעִילָה, כְּגוֹן צוֹם כִּפּוּר וְתַעֲנִית צִבּוּר. אֲבָל תַּעֲנִית שֶׁאֵין בּוֹ נְעִילָה, כְּגוֹן תִּשְׁעָה בְּאָב וְשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז, הוֹאִיל וּתְפִלַּת מִנְחָה שֶׁלָּהֶן סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה — הֲרֵי זוֹ נִרְאֵית כִּנְעִילָה וְאֵינָהּ מִתְחַלֶּפֶת בְּמִנְחָה שֶׁל כָּל יוֹם, וּלְפִיכָךְ יֵשׁ בָּהּ נְשִׂיאַת כַּפַּיִם. וְכֹהֵן שֶׁעָבַר וְעָלָה לַדּוּכָן בְּמִנְחָה שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים, הוֹאִיל וְהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין שָׁם שִׁכְרוּת — הֲרֵי זֶה נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו וְאֵין מוֹרִידִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי הַחֲשָׁד, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: פָּסוּל הָיָה וּלְפִיכָךְ הוֹרִידוּהוּ.
ב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. שאף בתענית אין נושאים כפיים במנחה. וְתַעֲנִית צִבּוּר. תעניות מיוחדות שגוזרים על הציבור בשל מכת בצורת או צרות אחרות (ראה הלכות תעניות ד,יח). הוֹאִיל וּתְפִלַּת מִנְחָה שֶׁלָּהֶן סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה. שזמן זה מאוחר מהזמן שרגילים להתפלל בו מנחה קטנה (ראה לעיל ג,ד). הֲרֵי זוֹ נִרְאֵית כִּנְעִילָה. שזמנה של נעילה הוא סמוך לשקיעת השמש (לעיל א,ז). וְעָלָה לַדּוּכָן. מקום מוגבה עליו עומדים הכהנים כשהם מברכים. וְהַדָּבָר יָדוּעַ. ברור בלא ספק. מִפְּנֵי הַחֲשָׁד שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ פָּסוּל הָיָה וכו'. שאם יאמרו לו לרדת מן הדוכן יחשבו שהדבר משום שיש פסול כהונה בייחוסו.
ג. כֵּיצַד הִיא נְשִׂיאַת כַּפַּיִם בַּגְּבוּלִין? בְּעֵת שֶׁיַּגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לַ'עֲבוֹדָה', כְּשֶׁיֹּאמַר 'רְצֵה', כָּל הַכֹּהֲנִים הָעוֹמְדִין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת נֶעֱקָרִין מִמְּקוֹמָן וְהוֹלְכִין וְעוֹלִין לַדּוּכָן וְעוֹמְדִין שָׁם, פְּנֵיהֶם לְמוּל הַהֵיכָל וַאֲחוֹרֵיהֶם כְּלַפֵּי הָעָם, וְאֶצְבְּעוֹתֵיהֶם כְּפוּפוֹת לְתוֹךְ כַּפֵּיהֶן, עַד שֶׁיַּשְׁלִים שְׁלִיחַ צִבּוּר הַהוֹדָיָה, מַחֲזִירִין פְּנֵיהֶם כְּלִפְנֵי הָעָם, וּפוֹשְׁטִין אֶצְבְּעוֹתֵיהֶן וּמַגְבִּיהִין יְדֵיהֶם כְּנֶגֶד כִּתְפֵיהֶן, וּמַתְחִילִין "יְבָרֶכְךָ" (במדבר ו,כד). וּשְׁלִיחַ צִבּוּר מַקְרֵא אוֹתָם מִלָּה מִלָּה וְהֵם עוֹנִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָמוֹר לָהֶם" (שם ו,כג), עַד שֶׁמַּשְׁלִימִין פָּסוּק רִאשׁוֹן, וְכָל הָעָם עוֹנִין אָמֵן, וְחוֹזֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר וּמַקְרֵא אוֹתָם פָּסוּק שֵׁנִי מִלָּה מִלָּה וְהֵם עוֹנִים, עַד שֶׁמַּשְׁלִימִין פָּסוּק שֵׁנִי, וְכָל הָעָם עוֹנִין אָמֵן, וְכֵן בְּפָסוּק שְׁלִישִׁי.
ג. בַּגְּבוּלִין. בכל המקומות מלבד בית המקדש. בְּעֵת שֶׁיַּגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לַעֲבוֹדָה. שיגיע בחזרתו לברכת העבודה — שיש בה בקשה לקבלת קרבנות ישראל לרצון, והשבת עבודת המקדש למקומה. רְצֵה. המילה הראשונה בברכה זו. נֶעֱקָרִין. זזים. פְּנֵיהֶם לְמוּל הַהֵיכָל. כלפי ההיכל, המצוי בחזית בית הכנסת (לעיל יא,ב). וְאֶצְבְּעוֹתֵיהֶם כְּפוּפוֹת לְתוֹךְ כַּפֵּיהֶן. שאינם מיישרים אותן עדיין. הַהוֹדָיָה. ברכה של הודאה לה' על החיים ועל הטובות שבכל יום, הנאמרת אחרי ברכת העבודה. מַחֲזִירִין. מסובבים. וּפוֹשְׁטִין. מיישרים. אָמוֹר לָהֶם. מכאן למדו שיש להקריא לכהנים את הברכה, ולא שיאמרוה מעצמם. פָּסוּק רִאשׁוֹן. שהוא "יברכך ה' וישמרך". פָּסוּק שֵׁנִי. "יאר ה' פניו אליך ויחונך" (במדבר ו,כד). בְּפָסוּק שְׁלִישִׁי. "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום" (שם ו,כה).
ד. כְּשֶׁיַּשְׁלִימוּ הַכֹּהֲנִים שְׁלֹשָׁה הַפְּסוּקִין, מַתְחִיל שְׁלִיחַ צִבּוּר בִּבְרָכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁל תְּפִלָּה שֶׁהִיא 'שִׂים שָׁלוֹם', וְהַכֹּהֲנִים מַחֲזִירִין פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַקֹּדֶשׁ, וְאַחַר כָּךְ קוֹפְצִין אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם וְעוֹמְדִין שָׁם בַּדּוּכָן עַד שֶׁיִּגְמֹר הַבְּרָכָה, וְחוֹזְרִין לִמְקוֹמָן.
ד. קוֹפְצִין. מכופפים. עַד שֶׁיִּגְמֹר הַבְּרָכָה. שהיא סיום חזרת התפילה.
ה. אֵין הַקּוֹרֵא 'כֹּהֲנִים' רַשַּׁאי לִקְרוֹת לַכֹּהֲנִים עַד שֶׁיִּכְלֶה 'אָמֵן' מִפִּי הַצִּבּוּר, וְאֵין הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לְהַתְחִיל בַּבְּרָכָה עַד שֶׁיִּכְלֶה הַדִּבּוּר מִפִּי הַמַּקְרֵא, וְאֵין הַצִּבּוּר עוֹנִים אָמֵן עַד שֶׁתִּכְלֶה הַבְּרָכָה מִפִּי הַכֹּהֲנִים, וְאֵין הַכֹּהֲנִים מַתְחִילִין בִּבְרָכָה אַחֶרֶת עַד שֶׁיִּכְלֶה 'אָמֵן' מִפִּי הַצִּבּוּר. וְאֵין שְׁלִיחַ צִבּוּר רַשַּׁאי לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר הַכֹּהֲנִים כִּשְׁאָר הָעָם, שֶׁמָּא תִּטָּרֵף דַּעְתּוֹ וְלֹא יֵדַע אֵי זוֹ בְּרָכָה מַקְרֵא אוֹתָם, אִם פָּסוּק שֵׁנִי אוֹ שְׁלִישִׁי.
ה. הַקּוֹרֵא. שליח הציבור הקורא לכהנים לעמוד (לקמן ה"ח). עַד שֶׁיִּכְלֶה אָמֵן מִפִּי הַצִּבּוּר. שיסיימו הציבור לומר אמן על ברכת ההודאה, כדי שקולו יישמע (ראה גם לעיל יב,ו). תִּטָּרֵף דַּעְתּוֹ. יתבלבל. פָּסוּק שֵׁנִי אוֹ שְׁלִישִׁי. שלא יזכור אם הוא עומד אחר פסוק ראשון או אחר השני.
ו. אֵין הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לְהַחֲזִיר פְּנֵיהֶם מִן הַצִּבּוּר עַד שֶׁיַּתְחִיל שְׁלִיחַ צִבּוּר 'שִׂים שָׁלוֹם', וְאֵינָן רַשָּׁאִין לַעֲקֹר רַגְלֵיהֶם מִמְּקוֹמָן עַד שֶׁיִּגְמֹר שְׁלִיחַ צִבּוּר 'שִׂים שָׁלוֹם', וְאֵינָן רַשָּׁאִין לָכֹף קִשְׁרֵי אֶצְבְּעוֹתֵיהֶן עַד שֶׁיַּחֲזִירוּ פְּנֵיהֶם מִן הַצִּבּוּר. וּמִתַּקָּנוֹת רַבָּן יוֹחָנָן שֶׁלֹּא יַעֲלוּ הַכֹּהֲנִים לַדּוּכָן בְּסַנְדְּלֵיהֶן, אֶלָּא עוֹמְדִים יְחֵפִים.
ו. לְהַחֲזִיר פְּנֵיהֶם מִן הַצִּבּוּר. להסתובב בחזרה כלפי ההיכל. לַעֲקֹר רַגְלֵיהֶם. לרדת מן הדוכן ולשוב למקומותיהם. וּמִתַּקָּנוֹת רַבָּן יוֹחָנָן. רבן יוחנן בן זכאי שתיקן תקנות שונות לאחר חורבן הבית (ראה גם הלכות לולב ז,טו). אֶלָּא עוֹמְדִים יְחֵפִים. כדרך שהיו עושים בעבודת המקדש.
ז. כְּשֶׁיִּהְיוּ הַכֹּהֲנִים מְבָרְכִין אֶת הָעָם, לֹא יַבִּיטוּ בָּעָם וְלֹא יַסִּיחוּ דַּעְתָּן, אֶלָּא יִהְיוּ עֵינֵיהֶם כְּנֶגֶד הָאָרֶץ כְּעוֹמֵד בִּתְפִלָּה. וְאֵין אָדָם רַשַּׁאי לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים בְּשָׁעָה שֶׁהֵם מְבָרְכִין, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ, אֶלָּא כָּל הָעָם מִתְכַּוְּנִין לִשְׁמֹעַ הַבְּרָכָה, וּמְכַוְּנִין פְּנֵיהֶם כְּנֶגֶד פְּנֵי הַכֹּהֲנִים, וְאֵינָן מַבִּיטִין בִּפְנֵיהֶם.
ז. וְלֹא יַסִּיחוּ דַּעְתָּן. שההבטה עלולה לפגום בכוונת הברכה. כְּנֶגֶד הָאָרֶץ כְּעוֹמֵד בִּתְפִלָּה. מופנות כלפי מטה, כדינו של העומד בתפילה (לעיל ה,ד).
וּמְכַוְּנִין פְּנֵיהֶם כְּנֶגֶד פְּנֵי הַכֹּהֲנִים וכו'. שיהיו פנים כנגד פנים, אך בלא להביט אלו באלו.
וּמְכַוְּנִין פְּנֵיהֶם כְּנֶגֶד פְּנֵי הַכֹּהֲנִים וכו'. שיהיו פנים כנגד פנים, אך בלא להביט אלו באלו.
ח. אִם הָיָה הַכֹּהֵן הַמְבָרֵךְ אֶחָד — מַתְחִיל לְבָרֵךְ מֵעַצְמוֹ, וּשְׁלִיחַ צִבּוּר מַקְרֵא אוֹתוֹ מִלָּה מִלָּה כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. הָיוּ שְׁנַיִם אוֹ יָתֵר — אֵינָן מַתְחִילִין לְבָרֵךְ עַד שֶׁיִּקְרָא לָהֶם שְׁלִיחַ צִבּוּר תְּחִלָּה וְאוֹמֵר לָהֶם: 'כֹּהֲנִים', וְהֵם עוֹנִים וְאוֹמְרִין: "יְבָרֶכְךָ" (במדבר ו,כד), וְהוּא מַקְרֵא אוֹתָן מִלָּה מִלָּה עַל הַסֵּדֶר שֶׁאָמַרְנוּ.
ח. מַתְחִיל לְבָרֵךְ מֵעַצְמוֹ. בלא הקריאה 'כהנים'. כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. לעיל ה"ג. עַד שֶׁיִּקְרָא לָהֶם שְׁלִיחַ צִבּוּר תְּחִלָּה וְאוֹמֵר לָהֶם כֹּהֲנִים. שיש לצוות על הכהנים לברך את ישראל, ואף דבר זה נדרש מן הפסוק "אמור להם" — לרבים (השווה לעיל ה"ג).
ט. כֵּיצַד בִּרְכַּת כֹּהֲנִים בַּמִּקְדָּשׁ? הַכֹּהֲנִים עוֹלִין לַדּוּכָן אַחַר שֶׁיַּשְׁלִימוּ עֲבוֹדַת תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר, וּמַגְבִּיהִין יְדֵיהֶם לְמַעְלָה עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶם וְאֶצְבְּעוֹתֵיהֶם פְּשׁוּטוֹת, חוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵינוֹ מַגְבִּיהַּ יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ, וְאֶחָד מַקְרֵא אוֹתָם מִלָּה מִלָּה כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין בַּגְּבוּלִין, עַד שֶׁיַּשְׁלִימוּ שְׁלֹשֶׁת הַפְּסוּקִים. וְאֵין הָעָם עוֹנִין אַחַר כָּל פָּסוּק, אֶלָּא עוֹשִׂין אוֹתָהּ בַּמִּקְדָּשׁ בְּרָכָה אַחַת. וּכְשֶׁיַּשְׁלִימוּ, כָּל הָעָם עוֹנִין: 'בָּרוּךְ יי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם'.
ט. בַּמִּקְדָּשׁ. כחלק מעבודת המקדש. הַכֹּהֲנִים עוֹלִין לַדּוּכָן. לברך, ועומדים על מדרגות האולם כשפניהם כלפי העם (לקמן הי"ד, הלכות תמידין ומוספין ו,ד-ה). אַחַר שֶׁיַּשְׁלִימוּ עֲבוֹדַת תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר. אחרי סיום העלאת התמיד, הקטרת קטורת והטבת המנורה. עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶם. פושטים את זרועותיהם קדימה ומגביהים את ידיהם מעל לראשיהם. הַצִּיץ. המונח על מצחו, ושם ה' חקוק עליו (הלכות כלי המקדש ט,א, י,ג). וְאֵין הָעָם עוֹנִין אַחַר כָּל פָּסוּק וכו'. משום שאין עונים אמן במקדש אלא משיבים בברכה אחרת (ראה הלכות תעניות ד,טו-טז), לפי שמברכים בשם המפורש (כדלקמן ה"י). בְּרָכָה אַחַת. מברכים את שלושת הפסוקים ברצף. מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם. בשני העולמות, העולם הזה והעולם הבא.
י. וְאוֹמְרִין אֶת הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ, וְהוּא דָּבָר הַנֶּהְגֶּה מִיּוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א, וְזֶה הוּא הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ הָאָמוּר בְּכָל מָקוֹם. וּבַמְּדִינָה אוֹמְרִין אוֹתוֹ בְּכִנּוּיוֹ, וְהוּא אָלֶ"ף דַּא"ל, שֶׁאֵין מַזְכִּירִין אֶת הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ אֶלָּא בַּמִּקְדָּשׁ בִּלְבַד. וּמִשֶּׁמֵּת שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, פָּסְקוּ הַכֹּהֲנִים מִלְּבָרֵךְ בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ אֲפִלּוּ בַּמִּקְדָּשׁ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְמַד אוֹתוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן. וְלֹא הָיוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים מְלַמְּדִין שֵׁם זֶה לְתַלְמִידֵיהֶן וּבְנֵיהֶם הַהֲגוּנִים אֶלָּא אַחַת לְשֶׁבַע שָׁנִים. כָּל זֶה גְּדֻלָּה לִשְׁמוֹ הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא.
י. כִּכְתָבוֹ. כפי שהוא נכתב (שם הוי"ה), ולא כפי שנוהגים לקראו בדרך כלל (שם אדנות). דָּבָר הַנֶּהְגֶּה מִיּוֹ"ד הֵ"א וכו'. המילה המבוטאת מצירוף האותיות הללו, על פי ניקוד שלא נודע לנו. הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ הָאָמוּר בְּכָל מָקוֹם. ראה לדוגמא הלכות יסודי התורה ו,ב, הלכות עבודת יום הכיפורים ב,ו-ז. בְּכִנּוּיוֹ. במילה אחרת ולא הוגים את השם בעצמו. וּמִשֶּׁמֵּת שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. שהיה כהן גדול ידוע בצדקותו, ומשיירי כנסת הגדולה, שפעלה אחרי תקופת נביאי הבית השני. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְמַד אוֹתוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן. שמא לא ינהג בקדושת השם כראוי. אֶלָּא אַחַת לְשֶׁבַע שָׁנִים. כדי שלא תישכח המסורת של אופן קריאת שם זה.
יא. אֵין בִּרְכַּת הַכֹּהֲנִים נֶאֱמֶרֶת בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר ו,כג). כָּךְ לָמְדוּ שׁוֹמְעֵי שְׁמוּעָה מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ: "כֹּה תְבָרְכוּ" — בַּעֲמִידָה, "כֹּה תְבָרְכוּ" — בִּנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם, "כֹּה תְבָרְכוּ" — בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, "כֹּה תְבָרְכוּ" — פָּנִים כְּנֶגֶד פָּנִים, "כֹּה תְבָרְכוּ" — בְּקוֹל רָם, "כֹּה תְבָרְכוּ" — בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בַּמִּקְדָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.
יא. בְּכָל מָקוֹם. בין במקדש ובין בגבולין. בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. ככתבה בתורה, ולא בתרגום. שׁוֹמְעֵי שְׁמוּעָה. מעבירי המסורת. כֹּה תְבָרְכוּ. כה — באופן זה בדיוק, על פי הדקדוקים שנמסרו. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בַּמִּקְדָּשׁ. רק שם הברכה בשם המפורש. כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. לעיל ה"י.
יב. אֵין הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִין בְּכָל מָקוֹם לְהוֹסִיף בְּרָכָה עַל שְׁלֹשֶׁת הַפְּסוּקִין, כְּגוֹן "יי אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם" וכו' (דברים א,יא) וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, לֹא בְּקוֹל רָם וְלֹא בְּלַחַשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר" וכו' (שם ד,ב). בְּשָׁעָה שֶׁכָּל כֹּהֵן עוֹלֶה לַדּוּכָן, כְּשֶׁהוּא עוֹקֵר רַגְלָיו לַעֲלוֹת אוֹמֵר: 'יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתִּהְיֶה הַבְּרָכָה הַזֹּאת שֶׁצִּוִּיתָנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרָכָה שְׁלֵמָה, וְאַל יְהִי בָּהּ מִכְשׁוֹל וְעָוֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם'. וְקֹדֶם שֶׁיַּחֲזִיר פָּנָיו לְבָרֵךְ אֶת הָעָם, מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה', וְאַחַר כָּךְ מַחֲזִיר פָּנָיו לַצִּבּוּר וּמַתְחִיל לְבָרְכָם. וּכְשֶׁמַּחֲזִיר פָּנָיו מִן הַצִּבּוּר אַחַר שֶׁהִשְׁלִים, אוֹמֵר: 'עָשִׂינוּ מַה שֶּׁגָּזַרְתָּה עָלֵינוּ, עֲשֵׂה עִמָּנוּ מַה שֶּׁהִבְטַחְתָּנוּ, "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל" (שם כו,טו)'.
יב. לְהוֹסִיף בְּרָכָה. פסוקי ברכה אחרים לישראל. לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר. הוא איסור כללי להוסיף על המצוות (ראה מניין המצוות ל"ת שיג).
בְּרָכָה שְׁלֵמָה. שלא תצמח ממנה תקלה. בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן. שאהרון וזרעו הובדלו משאר ישראל להקדישם באופן מיוחד, להיות משרתי ה'. עָשִׂינוּ מַה שֶּׁגָּזַרְתָּה עָלֵינוּ. שציוויתנו לברך את ישראל. הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ. הבט מן המקום שבו שוכנת קדושתך.
בְּרָכָה שְׁלֵמָה. שלא תצמח ממנה תקלה. בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן. שאהרון וזרעו הובדלו משאר ישראל להקדישם באופן מיוחד, להיות משרתי ה'. עָשִׂינוּ מַה שֶּׁגָּזַרְתָּה עָלֵינוּ. שציוויתנו לברך את ישראל. הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ. הבט מן המקום שבו שוכנת קדושתך.
יג. כְּשֶׁמַּחֲזִירִין הַכֹּהֲנִים פְּנֵיהֶם לַצִּבּוּר לְבָרְכָם, וּכְשֶׁמַּחֲזִירִין פְּנֵיהֶם מִן הַצִּבּוּר אַחַר שֶׁמְּבָרְכִין — לֹא יַחֲזִירוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ יָמִין בְּכָל מָקוֹם. וְכֵן כָּל פּוֹנוֹת שֶׁיִּהְיֶה אָדָם פּוֹנֶה — לֹא יִהְיוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ יָמִין.
יג. אֶלָּא דֶּרֶךְ יָמִין. יסתובבו דרך צד ימין שלהם. פּוֹנוֹת. פניות. לֹא יִהְיוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ יָמִין. לכיוון צד ימין, אלא אם כן קיימת סיבה מיוחדת לשנות (ראה הלכות מעשה הקרבנות ה,י, ז,יא, הלכות בית הבחירה ז,ג).
יד. בַּמִּקְדָּשׁ מְבָרְכִין בִּרְכַּת כֹּהֲנִים פַּעַם אַחַת בַּיּוֹם: אַחַר תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר בָּאִים וְעוֹמְדִים עַל מַעֲלוֹת הָאוּלָם, וּמְבָרְכִין כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַרְנוּ. אֲבָל בַּמְּדִינָה מְבָרְכִין אוֹתָהּ אַחַר כָּל תְּפִלָּה חוּץ מִמִּנְחָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וּבְכָל מָקוֹם מִשְׁתַּדְּלִין שֶׁיִּהְיֶה הַמַּקְרֵא אוֹתָן יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָמוֹר לָהֶם" (במדבר ו,כג) — מִכְּלָל שֶׁאֵין הַמַּקְרֵא מֵהֶן.
יד. כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַרְנוּ. לעיל הל' ט-י. כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. לעיל הל' א-ב. הַמַּקְרֵא אוֹתָן יִשְׂרָאֵל. זה שמקריא את הברכה (לעיל ה"ג), לא יהיה כהן. שֶׁאֵין הַמַּקְרֵא מֵהֶן. שאינו כמותם