פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. חֲמִשִּׁים תְּאֵנוֹת שְׁחוֹרוֹת וַחֲמִשִּׁים לְבָנוֹת שֶׁנָּפְלָה לְתוֹכָן תְּאֵנָה אַחַת שֶׁל תְּרוּמָה: הָיְתָה לְבָנָה – הַשְּׁחוֹרוֹת מֻתָּרוֹת וְהַלְּבָנוֹת מְדֻמָּעוֹת; הָיְתָה שְׁחוֹרָה – הַשְּׁחוֹרוֹת מְדֻמָּעוֹת וְהַלְּבָנוֹת מֻתָּרוֹת; וְאִם אֵין יָדוּעַ אִם שְׁחוֹרָה הָיְתָה אִם לְבָנָה – עוֹלָה בְּאֶחָד וּמֵאָה מִן הַכֹּל. יָדַע מֶה הָיְתָה אַחַר שֶׁנָּפְלָה וְשָׁכַח – הֲרֵי כֻּלָּן מְדֻמָּע.
א. חֲמִשִּׁים תְּאֵנוֹת שְׁחוֹרוֹת וַחֲמִשִּׁים לְבָנוֹת. במקום אחד. וְהַלְּבָנוֹת מְדֻמָּעוֹת. מכיוון שאין בהן מאה כדי לבטל את התרומה, ויש להתייחס לכולן כתרומה. עוֹלָה בְּאֶחָד וּמֵאָה מִן הַכֹּל. כל מאה התאנים מצטרפות לבטלה. הֲרֵי כֻּלָּן מְדֻמָּע. מכיוון שידע איזו נפלה, היא מדמעת מיד את אלו שכמותה, ויש לפניו שתי קבוצות תאנים שאחת מהן מדומעת. והשכחה שלאחר מכן אינה משנה מצב זה, ושתיהן נאסרות מחמת הספק.
ב. וְכֵן עִגּוּלֵי דְּבֵלָה וּמַלְבֵּנִים שֶׁל דְּבֵלָה שֶׁנָּפַל עִגּוּל אוֹ מַלְבֵּן שֶׁל תְּרוּמָה לְתוֹכָן, וְאֵין יָדוּעַ אִם מַלְבֵּן הָיָה אוֹ עִגּוּל – הֲרֵי הָעִגּוּלִים מִצְטָרְפִין לַמַּלְבֵּנִים, וְתַעֲלֶה הַתְּרוּמָה בְּאֶחָד וּמֵאָה מִן הַכֹּל.
עִגּוּלֵי דְּבֵלָה גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים שֶׁנָּפַל עִגּוּל דְּבֵלָה לְתוֹכָן, וְאֵין יָדוּעַ אִם קָטָן אִם גָּדוֹל – הֲרֵי הֵן מַעֲלִין בֵּין בְּמִנְיָן בֵּין בְּמִשְׁקָל. כֵּיצַד? נָפַל עִגּוּל לְמֵאָה עִגּוּלִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים – הֲרֵינִי אוֹמֵר: קָטָן נָפַל, וּמַגְבִּיהַּ אֶחָד קָטָן.
נָפַל עִגּוּל לְתוֹךְ אַרְבָּעִים עִגּוּל, מֵהֶן עֶשְׂרִים עִגּוּל מִשְׁקַל כָּל אֶחָד אַרְבַּע רְטָלִין, וְהָאֶחָד וְעֶשְׂרִים מִשְׁקַל כָּל אֶחָד לִיטְרָא, הוֹאִיל וּמִשְׁקַל הַכֹּל מֵאָה לִיטְרִין וְאֶחָד – הֲרֵינִי אוֹמֵר קָטָן נָפַל, וּמַגְבִּיהַ אֶחָד מִן הַקְּטַנִּים.
ב. וְכֵן עִגּוּלֵי דְּבֵלָה וּמַלְבֵּנִים שֶׁל דְּבֵלָה. תאנים שהודבקו זו לזו בצורת עיגול או מלבן.
הֲרֵי הֵן מַעֲלִין בֵּין בְּמִנְיָן בֵּין בְּמִשְׁקָל וכו'. חכמים הקלו במקרה זה שניתן להניח שנפל עיגול קטן, ובין אם יש מאה עיגולים כנגדו, ובין אם יש בהם משקל פי מאה ממנו, אף שאין מאה עיגולים – בטל העיגול. הֲרֵינִי אוֹמֵר קָטָן נָפַל וּמַגְבִּיהַּ אֶחָד קָטָן. ואינו חייב לתת לכהן עיגול גדול מכיוון שלא ידוע איזה נפל ואין מוציאים ממון מספק.
נָפַל עִגּוּל לְתוֹךְ אַרְבָּעִים עִגּוּל… הֲרֵינִי אוֹמֵר קָטָן נָפַל וכו'. אף שיש רק ארבעים עיגולים בתערובת, העיגולים מעלים את עיגול התרומה מפני שיש בהם מאה כנגד משקלו. רְטָלִין. מידת משקל, והיא זהה לליטרא הנזכרת בסמוך (פה"מ תרומות ד,י).
ג. וְהַקֶּמַח וְהַסֹּלֶת אֵינָן מִצְטָרְפִין לְהַעֲלוֹת אֶת הַתְּרוּמָה.
ג. וְהַקֶּמַח וְהַסֹּלֶת אֵינָן מִצְטָרְפִין. אף ששניהם עשויים מחיטה אינם נחשבים כדבר אחד, אלא כתאנים שחורות ולבנות, לעניין העלאת תרומה (ראה ערוה"ש פח,ח).
ד. סְאָה חִטִּין שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה עַל פִּי הַמְּגוּרָה שֶׁל חִטִּין – אֵין מְשַׁעֲרִין אוֹתָהּ בְּמֵאָה וְאֶחָד, שֶׁאֵין מְשַׁעֲרִין אֶלָּא אִם נִבְלְלָה תְּרוּמָה עִם הַחֻלִּין, אוֹ אִם אֵין יָדוּעַ בְּאֵי זֶה מָקוֹם נָפְלָה הַתְּרוּמָה. וְכֵיצַד יַעֲשֶׂה? רוֹאִין אֶת הַתְּרוּמָה כְּאִלּוּ הִיא חִטִּין עַל גַּבֵּי שְׂעוֹרִים, וּמַפְרִישׁ הַתְּרוּמָה עַצְמָהּ שֶׁנָּפְלָה עַל פִּי הַמְּגוּרָה עִם מְעַט מִן הַחֻלִּין שֶׁנָּפְלָה עֲלֵיהֶן, כְּמִי שֶׁמְּאַסֵּף חִטִּין מֵעַל גַּבֵּי שְׂעוֹרִין.
ד. הַמְּגוּרָה. מחסן תבואה, אוצר. עִם מְעַט מִן הַחֻלִּין שֶׁנָּפְלָה עֲלֵיהֶן. כדי לוודא שנטל את כל התרומה. כְּמִי שֶׁמְּאַסֵּף חִטִּין מֵעַל גַּבֵּי שְׂעוֹרִין. שמאסף מעט שעורים אגב החטים.
ה. שְׁתֵּי קֻפּוֹת אוֹ שְׁתֵּי מְגֵרוֹת שֶׁנָּפְלָה תְּרוּמָה לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶן וְנִבְלְלָה, וְאֵין יָדוּעַ לְאֵי זוֹ מֵהֶן נָפְלָה, אִם הָיוּ שְׁתֵּי הַמְּגֵרוֹת בְּבַיִת אֶחָד – הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת, וְתַעֲלֶה בְּאֶחָד וּמֵאָה מִן הַכֹּל, כְּאִלּוּ הָיוּ שְׁתֵּיהֶן מְגוּרָה אַחַת. וְהַקֻּפּוֹת מִצְטָרְפוֹת וַאֲפִלּוּ הָיְתָה קֻפָּה בְּבַיִת זֶה וְקֻפָּה בְּחָצֵר אַחֶרֶת, לְפִי שֶׁקָּרוֹב הַדָּבָר לְקַבֵּץ שְׁתֵּיהֶן בְּבַיִת אֶחָד. אֲבָל אִם הָיוּ שְׁתֵּי הַקֻּפּוֹת בִּשְׁתֵּי עֲיָרוֹת – אֵין מִצְטָרְפוֹת.
ה. מְגֵרוֹת. צורת ריבוי של מגורה (ויש גורסים: "מְגוּרוֹת", ושתי הצורות מתחלפות). לְפִי שֶׁקָּרוֹב הַדָּבָר לְקַבֵּץ שְׁתֵּיהֶן בְּבַיִת אֶחָד. רגילים לטלטלן ולערבן מכיוון שהן קטנות.
ו. וְכֵיצַד מַעֲלֶה סְאָה שֶׁנָּפְלָה? אִם רָצָה לְהַעֲלוֹתָהּ מֵאַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן – מַעֲלֶה, וְאִם רָצָה לְהַעֲלוֹת חֶצְיָהּ מִזּוֹ וְחֶצְיָהּ מִזּוֹ – מַעֲלֶה.
כַּדִּין מְלֵאִים תְּאֵנִים שֶׁל חֻלִּין שֶׁדָּרַס לִיטְרָא תְּאֵנִים שֶׁל תְּרוּמָה בְּפִי כַּד אַחַת מֵהֶן, וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ הִיא: אִם הָיוּ שָׁם מֵאָה כַּד וְכַד – הֲרֵי זוֹ תַּעֲלֶה, וְלוֹקֵחַ כַּד אַחַת מֵהֶן וּמוֹכְרָהּ לְכֹהֵן חוּץ מִדְּמֵי אוֹתָהּ לִיטְרָא, וְהַשְּׁאָר מֻתָּרִין; וְאִם הָיוּ פָּחוֹת מִמֵּאָה – הַפֻּמִּין כֻּלָּן מְדֻמָּע, וְהַשּׁוּלַיִם מֻתָּרִין.
ו. וְכֵיצַד מַעֲלֶה סְאָה שֶׁנָּפְלָה. במקרה שהקופות או המגורות מצטרפות לבטלה וצריך לתת סאה לכהן. מֵאַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן. את כל הכמות שנפלה.
כַּדִּין מְלֵאִים תְּאֵנִים שֶׁל חֻלִּין שֶׁדָּרַס וכו'. שיטח תאנים של תרומה בפי אחד הכדים ואינו יודע באיזה. וּמוֹכְרָהּ לְכֹהֵן חוּץ מִדְּמֵי אוֹתָהּ לִיטְרָא. וכך מעלה את התרומה שנפלה. הַפֻּמִּין כֻּלָּן מְדֻמָּע. בתאנים שבפי כל החביות יש לנהוג כתרומה. וְהַשּׁוּלַיִם. מה שבתחתית הכדים.
ז. וְכֵן אִם דְּרָסָהּ עַל פִּי כַּוֶּרֶת אוֹ עַל פִּי עִגּוּל וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה הוּא.
דְּרָסָהּ עַל פִּי עִגּוּל, וְאֵין יָדוּעַ אִם בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִּדְרוֹמוֹ וְלֹא אֵיזֶה עִגּוּל הוּא – רוֹאִין אוֹתָן כְּאִלּוּ הֵן פְּרוּדוֹת, וְתַעֲלֶה לְפִי הַמִּשְׁקָל: אִם יֵשׁ בְּכָל הָעִגּוּלִין מֵאָה לִיטְרִין – תַּעֲלֶה, וְהוּא שֶׁיֵּשׁ בְּכָל עִגּוּל מֵהֶן יָתֵר עַל שְׁנֵי רְטָלִין, כְּדֵי שֶׁתִּבְטַל הַתְּרוּמָה בְּרֹב, שֶׁסְּפֵק הַתְּרוּמָה בָּטֵל בְּרֹב הַחֻלִּין.
ז. עַל פִּי כַּוֶּרֶת אוֹ עַל פִּי עִגּוּל. ודרס גם חולין על פי כוורות (סלים) ועיגולים אחרים. עִגּוּל. כלי שבו דוחסים תאנים בכדי ליצור גוש תאנים עגול. וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה הוּא. לא ידוע היכן בדיוק דרס אותה.
דְּרָסָהּ. את הליטרה של התרומה. עַל פִּי עִגּוּל. ויש שם כמה עיגולים ועכשיו אחד מהם מדומע. רוֹאִין אוֹתָן כְּאִלּוּ הֵן פְּרוּדוֹת. היות ולא ידוע היכן בדיוק מצויה הליטרה בפי העיגול, לא מתייחסים רק לתאנים שבפומים (כבהלכה הקודמת), אלא כל התאנים נמדדות לעניין הביטול (ראה כס"מ ומרכה"מ). שֶׁסְּפֵק הַתְּרוּמָה בָּטֵל בְּרֹב הַחֻלִּין. בכל עיגול יש ספק אם התרומה בתוכו, ולכן צריך שיהיה בו רוב חולין בפני עצמו.
ח. הַתְּרוּמָה – וַדָּיָהּ אוֹסֵר בְּמֵאָה, וּסְפֵקָהּ אוֹסֵר בַּחֲמִשִּׁים וְאֵין לָהּ הֶתֵּר אֶלָּא בְּרֹב. וְאִם הָיְתָה בְּיָתֵר מֵחֲמִשִּׁים – אֵינָהּ צְרִיכָה רֹב. כֵּיצַד? תְּאֵנָה אַחַת תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְתִשְׁעָה וְתִשְׁעִים, וַהֲרֵי הַמֵּאָה קַיָּמִין – כֻּלָּן אֲסוּרִין לְזָרִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ח. וַדָּיָהּ. כשידוע שיש תרומה בתערובת. וּסְפֵקָהּ. כשיש ספק אם נשארה בתערובת כמבואר בהמשך. וְאֵין לָהּ הֶתֵּר אֶלָּא בְּרֹב. שירבה על התערובת ותתבטל במאה שהוא הרוב הדרוש לביטול תרומה (כמבואר בהלכה הבאה). וְאִם הָיְתָה בְּיָתֵר מֵחֲמִשִּׁים אֵינָהּ צְרִיכָה רֹב. כמבואר בהלכה הבאה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל יג,ב.
ט. נָפְלָה אַחַת לַחֲמִשִּׁים וְאָבְדָה אַחַת מִן הַכֹּל, שֶׁמָּא אַחַת מִן הַחֻלִּין הִיא שֶׁאָבְדָה אוֹ הָאַחַת שֶׁנָּפְלָה הִיא שֶׁאָבְדָה – הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרוֹת, עַד שֶׁיַּרְבֶּה עֲלֵיהֶן חֻלִּין מִמָּקוֹם אַחֵר וְיוֹסִיף עֲלֵיהֶן חֲמִשִּׁים תְּאֵנִים וְאַחַת, יֻתַּר הַכֹּל. וְאִם נָפְלָה אַחַת שֶׁל תְּרוּמָה לְתוֹךְ אַחַת וַחֲמִשִּׁים וְאָבְדָה אַחַת מִן הַכֹּל – הֻתְּרוּ הַשְּׁאָר לְזָרִים.
ט. נָפְלָה אַחַת לַחֲמִשִּׁים וְאָבְדָה אַחַת מִן הַכֹּל. זהו המקרה השני הנזכר בהלכה הקודמת ("ספקה אוסר בחמישים") שבו נפלה תאנת תרומה לחמישים תאנים של חולין ונפלה מתערובת זו תאנה אחת. הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרוֹת. שמא תאנת התרומה נמצאת בחמישים שנותרו. וְיוֹסִיף עֲלֵיהֶן חֲמִשִּׁים תְּאֵנִים וְאַחַת. ויהיו בתערובת מאה ואחת תאנים, ואף שאין מבטלים איסור (לעיל יג,י) כאן התירו מפני שספק אם יש כאן תרומה. וְאִם נָפְלָה אַחַת שֶׁל תְּרוּמָה לְתוֹךְ אַחַת וַחֲמִשִּׁים. כאן מפורט המקרה השלישי "ואם הייתה ביתר מחמישים". הֻתְּרוּ הַשְּׁאָר לְזָרִים. שספק תרומה בטל בחמישים ואחת, שאנו מתייחסים לתערובת כאילו יש בה תאנה שהיא ספק תרומה, וכמו שתרומה ודאי בטלה במאה ואחד כך ספק תרומה בטלה בחצי מכך ומשום כך די בכך שיישארו בתערובת חמישים ואחת תאנים כדי לבטלה (ערוה"ש פח,כב).
י. סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ אוֹ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ, וְנִדְמַע הַכֹּל: אִם לְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן נָפְלָה – יִקְרָא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, וְיִמָּכֵר הַכֹּל לַכֹּהֲנִים חוּץ מִדְּמֵי תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה וּמִדְּמֵי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁבּוֹ; וְאִם לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ נָפְלָה – הֲרֵי אֵלּוּ יִפָּדוּ וְיִמָּכְרוּ לַכֹּהֵן חוּץ מִדְּמֵי תְּרוּמָה.
י. שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ. תרומת מעשר, שצריך הלוי לתת לכהן מן המעשר. יִקְרָא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וכו'. יפריש תרומת מעשר בדיבור, אבל לא יפרישנה במעשה מחשש שייטול מהתרומה הגדולה. ועכשיו הפירות חולין אלא שמעורב בהם תרומה ותרומת מעשר, ולכן ימכור הכול לכהנים וישלמו לו רק על החולין שבתערובת. הֲרֵי אֵלּוּ יִפָּדוּ. והפירות נעשים חולין חוץ מהתרומה שנפלה.
יא. סְאָה תְּרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה חֻלִּין אוֹ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן אוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אוֹ הֶקְדֵּשׁ, בֵּין טְמֵאִין בֵּין טְהוֹרִין, הוֹאִיל וְנִדְמַע הַכֹּל בִּתְרוּמָה טְמֵאָה שֶׁאֲסוּרָה בַּאֲכִילָה לַכֹּל – הֲרֵי הַכֹּל אָסוּר לְעוֹלָם, וּמַנִּיחִין אוֹתָן עַד שֶׁיֵּרָקְבוּ.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּדָבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהֵאָכֵל חַי. אֲבָל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהֵאָכֵל חַי – לֹא יַנִּיחֵן, שֶׁמָּא יִתָּקֵל בָּהֶן וְיֹאכַל מֵהֶן, אֶלָּא יַדְלִיק הַכֹּל כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּדְלִיקִין תְּרוּמָה טְמֵאָה.
יא. סְאָה תְּרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה וכו'. ומכיוון שלא בטלה במאה, כל התערובת אסורה באכילה כדין תרומה טמאה. עַד שֶׁיֵּרָקְבוּ. ואז יכול להשליכם.
אֶלָּא יַדְלִיק הַכֹּל. ישרוף אותם מיד ולא יניחם עד שיירקבו. כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּדְלִיקִין תְּרוּמָה טְמֵאָה. לעיל יב,יב.
יב. סְאָה תְּרוּמָה טְהוֹרָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה חֻלִּין טְמֵאִין – יִמָּכֵר הַכֹּל לַכֹּהֲנִים חוּץ מִדְּמֵי תְּרוּמָה. וְהַכֹּהֵן אוֹכֵל מְדֻמָּע זֶה קְלָיוֹת אוֹ יָלוּשׁ אוֹתוֹ בְּמֵי פֵּרוֹת שֶׁאֵינָן מַכְשִׁירִין, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּטָּמֵא הַתְּרוּמָה מִן הַחֻלִּין הַטְּמֵאִין, אוֹ יָלוּשׁ מְדֻמָּע זֶה פָּחוֹת פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה, שֶׁאֵין אֹכֶל טָמֵא מְטַמֵּא אֹכֶל אַחֵר עַד שֶׁיִּהְיֶה כַּבֵּיצָה, אוֹ יִתְחַלֵּק מְדֻמָּע זֶה פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה בְּכָל עִסָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְטַמֵּא הַתְּרוּמָה שֶׁבּוֹ.
יב. שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה חֻלִּין טְמֵאִין. ואין התרומה נטמאת מכך שהיא התערבה, שאין אוכל מקבל טומאה אלא אם כן נרטב במים או באחד מהמשקים המכשירים לקבל טומאה (ראה הלכות טומאת אוכלין א,א-ב). וְהַכֹּהֵן אוֹכֵל מְדֻמָּע זֶה קְלָיוֹת. החולין הטמאים מותרים באכילה וכן התרומה הטהורה, אך צריך לדאוג לכך שהתרומה תיאכל בלא שתיטמא, ולכן קולה את התערובת או אופה אותה בלי משקה, ואוכלה כך. בְּמֵי פֵּרוֹת שֶׁאֵינָן מַכְשִׁירִין. לקבלת טומאה. אוֹ יָלוּשׁ מְדֻמָּע זֶה פָּחוֹת פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה. אם רוצה ללוש אותה במים, יכול לקחת כל פעם כמות של פחות מכביצה מהתערובת וללוש אותה בפני עצמה, או לערבה בעיסה טהורה אחרת, שבמקרים אלו החלק של החולין הטמאים בתערובת פחות מכביצה, ואינו יכול לטמא את התרומה. שֶׁאֵין אֹכֶל טָמֵא מְטַמֵּא וכו'. ראה לעיל יב,יא.
יג. סְאָה תְּרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה חֻלִּין טְהוֹרִין, וְכֵן סְאָה תְּרוּמָה טְהוֹרָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה חֻלִּין טְמֵאִין – תַּעֲלֶה בְּאֶחָד וּמֵאָה, וְתֵאָכֵל קְלָיוֹת, אוֹ תִּלּוֹשׁ בְּמֵי פֵּרוֹת, אוֹ פָּחוֹת פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה, שֶׁאֵין הַסְּאָה שֶׁנָּפְלָה הִיא הַסְּאָה עַצְמָהּ שֶׁעָלְתָה.
יג. תַּעֲלֶה בְּאֶחָד וּמֵאָה. שבטלה התרומה בתערובת, ואין בה איסור מדומע. וְתֵאָכֵל קְלָיוֹת וכו'. שאל הסאה שהעלו כתרומה, יש להתייחס כאילו היא מעורבת מפירות טהורים וטמאים המותרים באכילה, ולאכלה באופן שלא ייטמאו הטהורים מן הטמאים כדרך שנתבאר לעיל הי"ב. שֶׁאֵין הַסְּאָה שֶׁנָּפְלָה וכו'. שאילו היו מתייחסים לסאה שעלתה כאילו היא הסאה שנפלה, היה הדין שבטמאה שנפלה לטהורים תעלה ותישרף, ובטהורה שנפלה לטמאים תעלה ותיאכל כרגיל.
יד. סְאָה תְּרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה סְאָה שֶׁל תְּרוּמָה טְהוֹרָה – בָּטְלָה בְּמִעוּטָהּ, וְאוֹכְלִין הַכֹּל כַּטְּהוֹרָה. וְאִם נָפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה – יַנִּיחַ הַכֹּל עַד שֶׁיִּרְקַב.
יד. וְאוֹכְלִין הַכֹּל כַּטְּהוֹרָה. מתייחסים לכל התערובת כתרומה טהורה. וְאִם נָפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה יַנִּיחַ הַכֹּל עַד שֶׁיִּרְקַב. מכיוון שלא בטלה יש להתייחס לכל התערובת כתרומה טמאה.
טו. שְׁתֵּי קֻפּוֹת שֶׁנָּפְלָה סְאָה שֶׁל תְּרוּמָה לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶן וְנוֹדַע לְאֵי זוֹ מֵהֶן נָפְלָה, וְאַחַר כָּךְ נָפְלָה סְאָה שְׁנִיָּה וְאֵין יָדוּעַ לְאֵי זוֹ מֵהֶן נָפְלָה – אוֹמְרִין: לְמָקוֹם שֶׁנָּפְלָה רִאשׁוֹנָה נָפְלָה שְׁנִיָּה, לְפִי שֶׁתּוֹלִין אֶת הַקַּלְקָלָה בַּמְקֻלְקָל.
נָפְלָה סְאָה רִאשׁוֹנָה לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ לְאֵי זוֹ מֵהֶן נָפְלָה, וְאַחַר כָּךְ נָפְלָה סְאָה שְׁנִיָּה וְיָדַע לְאֵי זוֹ מֵהֶן נָפְלָה – אֵין אוֹמְרִין: לְמָקוֹם שֶׁנָּפְלָה שְׁנִיָּה נָפְלָה רִאשׁוֹנָה, אֶלָּא שְׁתֵּיהֶן מְקֻלְקָלוֹת.
טו. שְׁתֵּי קֻפּוֹת. של פירות חולין, ואין בהן מאה לבטל את התרומה. וְאַחַר כָּךְ נָפְלָה סְאָה שְׁנִיָּה. של תרומה. אוֹמְרִין לְמָקוֹם שֶׁנָּפְלָה רִאשׁוֹנָה נָפְלָה שְׁנִיָּה וכו'. וכתבו האחרונים שהיתר זה שתולים במקולקל נאמר בתרומה דרבנן דווקא, כדלעיל יג,יד (ערוה"ש פט,יד, ד"א, יד"פ).
אֵין אוֹמְרִין לְמָקוֹם שֶׁנָּפְלָה שְׁנִיָּה נָפְלָה רִאשׁוֹנָה. מכיוון ששתיהן כבר מקולקלות לאחר נפילת הראשונה, ולא תולים למפרע שזו שהתקלקלה בסאה השנייה התקלקלה גם בסאה הראשונה.
טז. הָיוּ שְׁתֵּי קֻפּוֹת, אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה, וְנָפְלָה סְאָה שֶׁל תְּרוּמָה לְאַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ הִיא – אוֹמְרִין: לְתוֹךְ הַטְּמֵאָה נָפְלָה.
טז. אוֹמְרִין לְתוֹךְ הַטְּמֵאָה נָפְלָה. שאף כאן תולים את הקלקלה במקולקל.
יז. שְׁתֵּי קֻפּוֹת, אַחַת שֶׁל תְּרוּמָה טְהוֹרָה וְאַחַת שֶׁל חֻלִּין טְמֵאִין, נָפְלָה סְאָה תְּרוּמָה טְהוֹרָה לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶן – אוֹמְרִין: לְתוֹךְ שֶׁל תְּרוּמָה נָפְלָה, וְהַחֻלִּין יֵאָכְלוּ בְּטָהֳרָה כַּתְּרוּמָה.
יז. שְׁתֵּי קֻפּוֹת וכו'. בהלכות יז-כא התקשו מפרשי הרמב"ם בהסבר הדינים כפי הנוסח שמופיע כאן, ויש שהציעו (ע"פ השוואה לתוספתא תרומות ה,טז ולירושלמי שם ז,ג) להפוך את הגרסה כאן, ולפי זה המקרה שבראש הי"ז (תרומה טהורה וחולין טמאים) צריך להיות בראש ה"כ, ואילו המקרה שבראש ה"כ (תרומה טמאה וחולין טהורים) צריך להיות בראש הי"ז (ריק"ו; וראה כס"מ וערוה"ש סט,טז-כ שהגיהו באופנים נוספים). לקמן יובאו הסברי הדינים על פי הגרסה שלפנינו, ועל פי האפשרות של החלפת הנוסח ברמב"ם. נָפְלָה סְאָה תְּרוּמָה טְהוֹרָה לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶן. ואין בהן מאה לבטלה. אוֹמְרִין לְתוֹךְ שֶׁל תְּרוּמָה נָפְלָה. ותולים להקל, ולא לשנות את הגדרת החולין. וְהַחֻלִּין יֵאָכְלוּ בְּטָהֳרָה כַּתְּרוּמָה. שהכהן אוכלם בטהרת הגוף, שמא נמצאת שם התרומה הטהורה (רדב"ז, יד"פ ע"פ תשובת ר"י הנגיד סי' נט). ולפי הגהת הריק"ו מדובר כאן בקופות של תרומה טמאה וחולין טהורים, ואומרים שהתרומה נפלה לקופת התרומה הטמאה ויש לשרפה, ואת החולין אוכלים בטהרה שמא נפלה בהם התרומה (ולפי הגהתו שהחולין טהורים מובן יותר מדוע לא נאמר כאן שיש לאכול את החולין קליות או ללושם במי פירות).
יח-יט. וְהַחֻלִּין יֵאָכְלוּ קְלָיוֹת אוֹ יִלּוֹשׁוּ בְּמֵי פֵּרוֹת. ואף שגם החולין וגם התרומה טמאים, יש להחמיר בזה שלא להוסיף טומאה לתרומה הטמאה אם נפלה לחולין (יד"פ ע"פ ר"י הנגיד). ולפי הגהת הריק"ו שמדובר כאן בקופות של תרומה טמאה וחולין טהורים, מובן מדוע יש להישמר שלא לגרום לחולין הכשר טומאה, שכן חוששים שמא נפלה התרומה הטמאה לחולין וייטמאו ממנה.
יח-יט . נָפְלָה סְאָה תְּרוּמָה טְמֵאָה לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶן – אוֹמְרִין: לְתוֹךְ שֶׁל תְּרוּמָה נָפְלָה, וְהַחֻלִּין יֵאָכְלוּ קְלָיוֹת אוֹ יִלּוֹשׁוּ בְּמֵי פֵּרוֹת.
כ. שְׁתֵּי קֻפּוֹת, אַחַת שֶׁל תְּרוּמָה טְמֵאָה וְאַחַת שֶׁל חֻלִּין טְהוֹרִין, וְנָפְלָה סְאָה שֶׁל תְּרוּמָה טְהוֹרָה לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶן – אוֹמְרִין: לְתוֹךְ שֶׁל תְּרוּמָה טְמֵאָה נָפְלָה, וְהַחֻלִּין יֵאָכְלוּ קְלָיוֹת.
כ. וְהַחֻלִּין יֵאָכְלוּ קְלָיוֹת. ואף על פי שגם החולין וגם התרומה טהורים, יש להיזהר בכך כדי שלא להכשיר את התרומה לטומאה (ר"י הנגיד הובא בכס"מ, וראה הסבר נוסף לגרסה זו בריק"ו). ולפי הגהת הריק"ו מדובר כאן בקופות של תרומה טהורה וחולין טמאים, ומובן מדוע יש להישמר שלא תיטמא התרומה הטהורה מן החולין הטמאים.
כא. נָפְלָה סְאָה שֶׁל תְּרוּמָה טְמֵאָה לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶן – שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת, שֶׁסְּפֵק תְּרוּמָה טְמֵאָה אָסוּר וּסְפֵק הַמְדֻמָּע מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁאִסּוּר תְּרוּמָה טְמֵאָה מִן הַתּוֹרָה וְאִסּוּר הַמְדֻמָּע מִדִּבְרֵיהֶם, עַל הָעִקָּרִים שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי מַאֲכָלוֹת.

כא. נָפְלָה סְאָה שֶׁל תְּרוּמָה טְמֵאָה לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶן שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת שֶׁסְּפֵק תְּרוּמָה טְמֵאָה אָסוּר וכו'. המפרשים התקשו מדוע במקרה זה אין תולים שהתרומה נפלה לקופת התרומה כבמקרים הקודמים. והריק"ו, על פי הגהתו שמדובר בקופות של תרומה טהורה וחולין טמאים, הסביר שיש להסתפק אם לתלות שתרומה נפלה לתרומה או שהטומאה נפלה לטומאה ולכן יש להחמיר בשתי הקופות. ואפשר לומר שאין תולים שהתרומה נפלה לקופת התרומה אלא כאשר התרומה לא אסרה את מה שנפלה לתוכו. אולם במקרה שנפלה תרומה טמאה לטהורה, הרי היא גורמת לה לאיסור כשם שגורמת לחולין, ולכן אין להניח שנפלה דווקא לקופת התרומה ולא לחולין (ע"פ ערוה"ש סט,כ; וראה יד"פ שהתאמץ ליישב הגרסה כפי שהיא לפנינו ברמב"ם). עַל הָעִקָּרִים. על פי הכללים. שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי מַאֲכָלוֹת. פרק טו.

תקציר הפרק 

פרק י"ד הלכות תרומות

המשך ביטול תרומה שהתערבה בחולין

בפרק זה ממשיך הרמב"ם לבאר דינים שונים הקשורים לתערובת תרומה וחולין.

דינים שונים:

🔹נפל לאחד הכלים – כולם מצטרפים (כמפורט בפרק).
🔹נתערב ואחד אבד – זהו ספק תרומה, ובטל בחמישים.
🔹נתערב במעשר – הכל ימכר לכהנים, מלבד דמי התרומות.
🔹תרומה טמאה – אוסרת כל התערובת, מלבד כשבטלה.
🔹חולין טמאים – הכהן אוכלו קלוי באש וכדומה.
🔹תולים להקל – בספק לאן נפלה התרומה, כגון בנפילה שניה וכדומה (כמפורט בפרק).

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות תרומות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.דרס תאני תרומה באחד משלושים כדים ושכח באיזה – האם כל התאנים שבפתח הכדים מדומעים?

2.תולין את הקלקלה במקום שבו הנזק הוא המזערי ביותר?

3.תרומה טמאה שנפלה לתרומה טהורה – האם הטמאה מטמאת את הטהורה?

 

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן