פרק י"ז, הלכות איסורי ביאה, ספר קדושה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. שָׁלֹשׁ נָשִׁים נֶאֶסְרוּ עַל כָּל הַכֹּהֲנִים: גְּרוּשָׁה וְזוֹנָה וַחֲלָלָה. וְעַל כֹּהֵן גָּדוֹל אַרְבַּע: אֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ, וְהָאַלְמָנָה; אֶחָד כֹּהֵן גָּדוֹל הַמָּשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה אוֹ הַמְרֻבֶּה בִּבְגָדִים, וְאֶחָד כֹּהֵן הָעוֹבֵד אוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמִּנּוּהוּ וְעָבַר, וְכֵן כֹּהֵן מְשׁוּחַ מִלְחָמָה – כֻּלָּן מְצֻוִּין עַל הַבְּתוּלָה וַאֲסוּרִין בְּאַלְמָנָה.
א. וְזוֹנָה. אישה שנבעלה באיסור (גדרה יבואר לקמן פרק יח). וַחֲלָלָה. אישה שנתחללה מקדושת הכהונה (גדרה יבואר לקמן יט,א-ז). אֶחָד כֹּהֵן גָּדוֹל הַמָּשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה אוֹהַמְרֻבֶּה בִּבְגָדִים. בין אם מדובר בכהן גדול שנמשח לכהונה גדולה בשמן המשחה (ראה הלכות כלי המקדש א,א-ב), ובין אם נתמנה לכהונה גדולה בלבישת בגדי כהונה גדולה, מעת שבטל שמן המשחה (שם,יב-יג), דינם אחד. וְאֶחָד כֹּהֵן הָעוֹבֵד אוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמִּנּוּהוּ וְעָבַר. בין אם מדובר בכהן גדול שעודנו משמש בתפקידו, ובין אם הועבר מתפקידו מחמת מום או זקנה, או שמלכתחילה מונה לכהונה גדולה באופן זמני. וְכֵן כֹּהֵן מְשׁוּחַ מִלְחָמָה. כהן הממונה לדבר אל העם בשעת היציאה למלחמה (ראה הלכות מלכים פרק ז). מְצֻוִּין עַל הַבְּתוּלָה. לשאת רק בתולה.
ב. כָּל כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא אַחַת מֵהַשָּׁלֹשׁ נָשִׁים, בֵּין כֹּהֵן גָּדוֹל בֵּין כֹּהֵן הֶדְיוֹט, וּבָעַל – לוֹקֶה. וְאִם בָּא עָלֶיהָ דֶּרֶךְ זְנוּת – אֵינוֹ לוֹקֶה מִשּׁוּם זוֹנָה אוֹ גְּרוּשָׁה אוֹ חֲלָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יִקָּחוּ" (ויקרא כא,ז) – עַד שֶׁיִּקַּח וְיִבְעֹל.
ב. אַחַת מֵהַשָּׁלֹשׁ נָשִׁים. גרושה, זונה וחללה. דֶּרֶךְ זְנוּת. בלא קידושין ונישואין. לֹא יִקָּחוּ. שהיא לשון קידושין, והיא נאמרה ביחס לאיסורן של שלוש הנשים הללו.
ג. אֲבָל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁבָּעַל אַלְמָנָה – לוֹקֶה אַחַת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִדֵּשׁ, מִשּׁוּם "וְלֹא יְחַלֵּל" (שם כא,טו), שֶׁכֵּיוָן שֶׁבְּעָלָהּ – חִלְּלָהּ, וּפְסָלָהּ לִכְהֻנָּה. אֲבָל זוֹנָה וַחֲלָלָה וּגְרוּשָׁה – הֲרֵי הֵן מְחֻלָּלוֹת וְעוֹמְדוֹת קֹדֶם בְּעִילָתוֹ. לְפִיכָךְ לוֹקֶה כֹּהֵן גָּדוֹל לְבַדּוֹ עַל בְּעִילַת אַלְמָנָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם קִדּוּשִׁין, שֶׁהֲרֵי חִלְּלָהּ, וְהוּא מֻזְהָר שֶׁלֹּא יְחַלֵּל כְּשֵׁרִים, לֹא אִשָּׁה וְלֹא זַרְעוֹ.
ג. מִשּׁוּם וְלֹא יְחַלֵּל. הפסוק שנאמר בכהן גדול: "ולא יחלל זרעו בעמיו כי אני ה' מקדשו". שֶׁכֵּיוָן שֶׁבְּעָלָהּ חִלְּלָהּ וּפְסָלָהּ לִכְהֻנָּה. שכל אישה האסורה לכהונה שנבעלה לכהן, נעשית בכך חללה (לקמן יט,א), ואלמנה שנבעלה לכהן גדול אסורה להבא על כל כהן כחללה. אֲבָל זוֹנָה… הֵן מְחֻלָּלוֹת וְעוֹמְדוֹת קֹדֶם בְּעִילָתוֹ. שהרי הן אסורות לכל הכהנים גם קודם לכן. לְפִיכָךְ לוֹקֶה… שֶׁהֲרֵי חִלְּלָהּ. בביאה זו התחללה. וְהוּא מֻזְהָר שֶׁלֹּא יְחַלֵּל כְּשֵׁרִים לֹא אִשָּׁה וְלֹא זַרְעוֹ. שמלבד האיסור לשאת נשים האסורות, נוסף בכהן גדול האיסור שלא לגרום לכשרים חילול. ואף שנאמר "ולא יחלל זרעו", האיסור תקף הן כלפי אישה, שאסור לו לגרום לה להיות חללה, והן כלפי בניו ובנותיו שיוליד מביאה האסורה לו.
ד. קִדֵּשׁ כֹּהֵן גָּדוֹל אַלְמָנָה וּבְעָלָהּ – לוֹקֶה שְׁתַּיִם: אַחַת מִשּׁוּם "אַלְמָנָה… לֹא יִקָּח" (ויקרא כא,יד), וְאַחַת מִשּׁוּם "לֹא יְחַלֵּל" (שם כא,טו). בֵּין כֹּהֵן גָּדוֹל וּבֵין כֹּהֵן הֶדְיוֹט שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה מִן הָאַרְבַּע וְלֹא בָּעַל – אֵינוֹ לוֹקֶה.
ד. מִשּׁוּם אַלְמָנָה לֹא יִקָּח. שהוא איסור הדומה לשאר איסורי כהונה, שאם בעל אחרי נישואין לוקה (כדלעיל ה"ב). מִשּׁוּם לֹא יְחַלֵּל. שגורם לה להיות אסורה לשאר הכהנים (כדלעיל ה"ג).
ה. וְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא לוֹקֶה – הִיא לוֹקָה, וְכָל מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה – הִיא אֵינָהּ לוֹקָה; שֶׁאֵין הֶפְרֵשׁ בֵּין אִשָּׁה לָאִישׁ לָעֳנָשִׁין אֶלָּא בְּשִׁפְחָה חֲרוּפָה בִּלְבַד, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ה. שֶׁאֵין הֶפְרֵשׁ. אין הבדל. אֶלָּא בְּשִׁפְחָה חֲרוּפָה. מלבד במקרה של הבא על שפחה חרופה, שם האיש והאישה לא נענשים באותו העונש. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ג,יד.
ו. כָּל כֹּהֵן הַבָּא עַל הַגּוֹיָה, בֵּין גָּדוֹל בֵּין הֶדְיוֹט – לוֹקֶה מִשּׁוּם זוֹנָה, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ בַּת קִדּוּשִׁין, וְהוּא אָסוּר בִּבְעִילַת זוֹנָה, בֵּין יִשְׂרְאֵלִית בֵּין גּוֹיָה.
ו. אֵינָהּ בַּת קִדּוּשִׁין. הקידושין אינם חלים על הגויים (הלכות אישות ד,טו; הלכות גירושין י,יט). וְהוּא אָסוּר בִּבְעִילַת זוֹנָה בֵּין יִשְׂרְאֵלִית בֵּין גּוֹיָה. שאף הגויה בכלל איסור זונה (לקמן יח,א), ומאחר שלא שייכים בה קידושין, לוקה על מעשה הביאה לבדו (ראה גם לעיל יב,ג).
ז. הַחֲלוּצָה אֲסוּרָה לְכֹהֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מִפְּנֵי שֶׁהִיא כִּגְרוּשָׁה, וּמַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת מִדִּבְרֵיהֶם. כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא סְפֵק חֲלוּצָה – אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִתַּחְתָּיו, וְהִיא כְּשֵׁרָה וּוְלָדָהּ כָּשֵׁר, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא גָּזְרוּ עַל סְפֵק הַחֲלוּצָה אֶלָּא עַל חֲלוּצָה וַדָּאִית. וְכֵן מִי שֶׁהָיְתָה סְפֵק גְּרוּשָׁה אוֹ סְפֵק אַלְמָנָה אוֹ סְפֵק זוֹנָה אוֹ סְפֵק חֲלָלָה – מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת, וּמוֹצִיא בְּגֵט.
ז. הַחֲלוּצָה. יבמה שחלץ לה היבם כדי שתוכל להינשא לאחר (ראה הלכות ייבום וחליצה א,א-ב). מִפְּנֵי שֶׁהִיא כִּגְרוּשָׁה. שדומה לגרושה בכך שהייתה מחויבת בקשר אישות לאדם מסוים, והותרה ממנו בחייו. מַכַּת מַרְדּוּת. מלקות לעובר על דברי חכמים. סְפֵק חֲלוּצָה. שהיה ספק אם זקוקה לחליצה. וְהִיא כְּשֵׁרָה וּוְלָדָהּ כָּשֵׁר. שאינם חללים. מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. שמענישים על הספק, מדברי חכמים. וּמוֹצִיא בְּגֵט. חייב לגרשה, מפני שמדובר בספק של איסור תורה.
ח. כְּלָל גָּדוֹל הוּא בְּכָל אִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁאֵין אִסּוּר חָל עַל אִסּוּר, אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ שְׁנֵי הָאִסּוּרִין בָּאִין כְּאַחַת, אוֹ שֶׁהָיָה הָאִסּוּר הָאֶחָד מוֹסִיף דְּבָרִים אֲחָדִים עַל אוֹתוֹ הָאִסּוּר, אוֹ אִם הָיָה כּוֹלֵל דְּבָרִים אֲחֵרִים עִם אִסּוּר זֶה.
ח. שֶׁאֵין אִסּוּר חָל עַל אִסּוּר. אין איסור נוסף חל על דבר האסור מכבר (ראה גם הלכות שגגות ד,א), ונענש רק על האיסור הראשון. הָיוּ שְׁנֵי הָאִסּוּרִין בָּאִין כְּאַחַת. ששני האיסורים חלו בו זמנית (לדוגמאות ראה לעיל ב,א, הלכות מאכלות אסורות ה,ה, הלכות מעשה הקרבנות יא,ט). שֶׁהָיָה הָאִסּוּר הָאֶחָד מוֹסִיף דְּבָרִים אֲחָדִים עַל אוֹתוֹ הָאִסּוּר. שיש באיסור הנוסף תוספת של חומרה על האיסור הראשון (לדוגמאות ראה הלכות מאכלות אסורות יד,יח-יט, הלכות תרומות י,כה). הָיָה כּוֹלֵל דְּבָרִים אֲחֵרִים עִם אִסּוּר זֶה. שהאיסור חל על דברים נוספים המותרים, ובכללם הדבר האסור (לדוגמאות ראה הלכות מאכלות אסורות ז,ב, ח,ו).
ט. לְפִיכָךְ, אִשָּׁה שֶׁהָיְתָה אַלְמָנָה, וְנַעֲשֵׂית גְּרוּשָׁה, וְנַעֲשֵׂית חֲלָלָה, וְנַעֲשֵׂית זוֹנָה, וּבָא עָלֶיהָ כֹּהֵן גָּדוֹל אַחַר כָּךְ – לוֹקֶה אַרְבַּע מַלְקֻיּוֹת עַל בִּיאָה אַחַת; לְפִי שֶׁהָאַלְמָנָה – אֲסוּרָה לְכֹהֵן גָּדוֹל וּמֻתֶּרֶת לְהֶדְיוֹט. חָזְרָה לִהְיוֹת גְּרוּשָׁה – נוֹסַף בָּהּ אִסּוּר וְנֶאֶסְרָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, לְפִיכָךְ נוֹסַף בָּהּ אִסּוּר אַחֵר עַל אִסּוּר הָאַלְמָנָה, וַעֲדַיִן הִיא מֻתֶּרֶת לֶאֱכֹל תְּרוּמָה. נַעֲשֵׂית חֲלָלָה – נוֹסַף בָּהּ אִסּוּר, שֶׁהֲרֵי נֶאֶסְרָה בִּתְרוּמָה, וַעֲדַיִן הִיא מֻתֶּרֶת לְיִשְׂרָאֵל. נַעֲשֵׂית זוֹנָה, הוֹאִיל וְיֵשׁ שָׁם זְנוּת שֶׁאוֹסֶרֶת עַל יִשְׂרָאֵל אִם זִנָּת אִשְׁתּוֹ בְּרָצוֹן – נוֹסַף בָּהּ אִסּוּר אַחֵר.
ט. לְפִי שֶׁהָאַלְמָנָה אֲסוּרָה לְכֹהֵן גָּדוֹל וכו'. זהו הסבר כיצד לפי סדר זה, כל איסור מוסיף על קודמו. חָזְרָה לִהְיוֹת גְּרוּשָׁה. שנישאה לאחר והתגרשה ממנו. וְנֶאֶסְרָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. וכעת נוסף בה איסור, והוא 'איסור מוסיף'. מֻתֶּרֶת לֶאֱכֹל תְּרוּמָה. אם אביה כהן. נַעֲשֵׂית חֲלָלָה. שנבעלה לכהן ונתחללה בכך. נֶאֶסְרָה בִּתְרוּמָה. שהחלל הוא כזר לכל דבר (הלכות תרומות ו,ז), ואף זה 'איסור מוסיף'. נַעֲשֵׂית זוֹנָה. שנבעלה באיסור. הוֹאִיל וְיֵשׁ שָׁם זְנוּת שֶׁאוֹסֶרֶת עַל יִשְׂרָאֵל וכו'. משום שישנם מקרים בהם אישה נאסרת על בעלה בזנות, אף אם הוא ישראל ולא כהן (ראה הלכות גירושין יא,יד), איסור הזנות נחשב כמחיל חומרה נוספת, והוא 'איסור מוסיף', וחל על האיסורים הקודמים.
י. וְהוּא הַדִּין לְכֹהֵן הֶדְיוֹט הַבָּא עַל הַגְּרוּשָׁה שֶׁנַּעֲשֵׂית חֲלָלָה וְאַחַר כָּךְ זוֹנָה – שֶׁהוּא לוֹקֶה עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עַל בִּיאָה אַחַת. אֲבָל אִם נִשְׁתַּנָּה סֵדֶר זֶה – אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא אַחַת.
י. אִם נִשְׁתַּנָּה סֵדֶר זֶה. באופן שאין תוספת של איסור בכל פעם.
יא. מִי שֶׁנִּתְאַלְמְנָה מֵאֲנָשִׁים הַרְבֵּה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה מֵאֲנָשִׁים הַרְבֵּה – אֵין לוֹקִין עָלֶיהָ אֶלָּא אַחַת עַל כָּל בִּיאָה.
אַלְמָנָה, בֵּין מִן הָאֵרוּסִין בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין – אֲסוּרָה.
יא. אֶלָּא אַחַת עַל כָּל בִּיאָה. שאין בה אלא איסור אחד.
אַלְמָנָה בֵּין מִן הָאֵרוּסִין. שבעלה מת לאחר הקידושין בטרם נישאו.
יב. כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת אָחִיו, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מִן הָאֵרוּסִין – הֲרֵי זֶה לֹא יְיַבֵּם, אֶלָּא חוֹלֵץ. נָפְלָה לוֹ יְבָמָה וְהוּא כֹּהֵן הֶדְיוֹט, וְנִתְמַנָּה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל, אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר כְּשֶׁהוּא כֹּהֵן הֶדְיוֹט – הֲרֵי זֶה לֹא יְיַבֵּם אַחַר שֶׁנִּתְמַנָּה. אֲבָל אִם אֵרֵס אֶת הָאַלְמָנָה וְנִתְמַנָּה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל – הֲרֵי זֶה יִכְנֹס אַחַר שֶׁנִּתְמַנָּה. הָיְתָה מְקֻדֶּשֶׁת סְפֵק קִדּוּשִׁין וּמֵת אֲרוּסָהּ – הֲרֵי זוֹ סְפֵק אַלְמָנָה.
יב. כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת אָחִיו. בלא זרע, ומחויב לייבם את אשתו, ומאידך הוא אסור באלמנה (לעיל ה"ג) ומצווה לשאת בתולה (לקמן הי"ג). אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מִן הָאֵרוּסִין. גם אם מדובר באלמנה מן הארוסין, שהיא בחזקת בתולה (ראה הלכות אישות יא,א), אסור לייבמה (ראה הלכות ייבום וחליצה ו,י). אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר וכו'. אף אם ביצע את מעשה הקידושין שתקנו חכמים ביבמה המכונה 'מאמר' (הלכות ייבום וחליצה ב,א), אינה נחשבת אשתו באופן מלא, ואסור לייבמה. אֲבָל אִם אֵרֵס אֶת הָאַלְמָנָה וְנִתְמַנָּה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל. במקרה שכהן הדיוט קידש אלמנה, ואחר כך מינו אותו לכהונה גדולה. הֲרֵי זֶה יִכְנֹס. שהקידושין הללו חלים מדין התורה, וקונים אותה בקניין גמור. וכמובן אם היה כבר נשוי לאלמנה, ונתמנה לכהן גדול, רשאי לקיימה. סְפֵק אַלְמָנָה. ואסורה לכהן גדול כדין ספק (ראה לעיל ה"ז).
יג. מִצְוַת עֲשֵׂה עַל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁיִּשָּׂא נַעֲרָה בְּתוּלָה, וּמִשֶּׁתִּבְגֹּר תֵּאָסֵר עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח" (ויקרא כא,יג): "אִשָּׁה" – לֹא קְטַנָּה; "בִּבְתוּלֶיהָ" – לֹא בּוֹגֶרֶת. הָא כֵּיצַד? יָצְאָה מִכְּלַל קַטְנוּת וְלִכְלַל בַּגְרוּת לֹא בָּאָה, זוֹ נַעֲרָה. וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא שְׁתֵּי נָשִׁים לְעוֹלָם כְּאַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: "יִקַּח אִשָּׁה" (שם כא,יד) – אַחַת, וְלֹא שְׁתַּיִם.
יג. שֶׁיִּשָּׂא נַעֲרָה בְּתוּלָה. שיתחתן דווקא עם מי שהיא בגיל הנערות – שהביאה שתי שערות אחרי גיל שתים עשרה, ולמשך ששה חודשים מאז נקראת נערה, ואחר כך קרויה בוגרת (הלכות אישות ב,א-ב). קְטַנָּה. קודם גיל שתים עשרה. וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא שְׁתֵּי נָשִׁים. שלא יהיה נשוי לשתיים בו זמנית (ראה הלכות כלי המקדש ה,י), ושאר ישראל מותרים בכך (הלכות אישות יד,ג).
יד. כֹּהֵן גָּדוֹל לֹא יִשָּׂא מֻכַּת עֵץ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה. נִבְעֲלָה שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ – הֲרֵי הִיא כְּנִבְעֶלֶת כְּדַרְכָּהּ. נִבְעֲלָה לִבְהֵמָה – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת.
יד. מֻכַּת עֵץ. שאבדו בתוליה כתוצאה מחבלה, ולא עקב בעילה. שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ. דרך פי הטבעת. הֲרֵי הִיא כְּנִבְעֶלֶת כְּדַרְכָּהּ. שאף זו קרויה בעילה לכל עניין (ראה לעיל א,י). לִבְהֵמָה הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת. שאין מעשה זה נחשב לבעילה האוסרת (ראה לקמן יח,א).
טו. כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנָּשָׂא בְּעוּלָה – אֵינוֹ לוֹקֶה, אֲבָל מוֹצִיא בְּגֵט. נָשָׂא בּוֹגֶרֶת אוֹ מֻכַּת עֵץ – הֲרֵי זֶה יְקַיֵּם.
אֵרֵס בְּעוּלָה וְנִתְמַנָּה כֹּהֵן גָּדוֹל – הֲרֵי זֶה יִכְנֹס אַחַר שֶׁנִּתְמַנָּה.
טו. אֵינוֹ לוֹקֶה. כי עבר על מצוות עשה, ואין לוקים אלא על מצוות לא תעשה (הלכות סנהדרין יח,א). מוֹצִיא בְּגֵט. שמחויב לגרשה, ואם בא עליה נתחללה מן הכהונה (לקמן יט,ג). יְקַיֵּם. שהרי לא היו בעולות.
יִכְנֹס אַחַר שֶׁנִּתְמַנָּה. שאף אלמנה מותרת לו במקרה שכזה (לעיל הי"ב).
טז. אָנַס נַעֲרָה בְּתוּלָה אוֹ פִּתָּה אוֹתָהּ, אֲפִלּוּ אֲנָסָהּ אוֹ פִּתָּהּ כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט, וְנִתְמַנָּה כֹּהֵן גָּדוֹל קֹדֶם שֶׁיִּכְנֹס – הֲרֵי זֶה לֹא יִכְנֹס, וְאִם כָּנַס – מוֹצִיא.
טז. אָנַס נַעֲרָה בְּתוּלָה אוֹ פִּתָּה אוֹתָהּ. שבא עליה בעל כורחה או בהסכמתה. ומדין תורה מחויב האונס והמפתה לשאת אותה, אם היא ואביה רוצים בכך (הלכות נערה בתולה א,א-ג), אולם כהן גדול אסור בבעולה. אֲפִלּוּ אֲנָסָהּ אוֹ פִּתָּהּ כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט וכו'. אף אם חיוב הנישואין חל בשעה שהיה מותר בבעולה, אינו רשאי.
יז. אֵרֵס אֶת הַקְּטַנָּה וּבָגְרָה תַּחְתָּיו קֹדֶם נִשּׂוּאִין – הֲרֵי זֶה לֹא יִכְנֹס, מִפְּנֵי שֶׁנִּשְׁתַּנָּה גּוּפָהּ, וְאִם כָּנַס – לֹא יוֹצִיא.
יז. מִפְּנֵי שֶׁנִּשְׁתַּנָּה גּוּפָהּ. למצב של בוגרת, האסורה לכהן גדול. והיא שונה ממי שנתקדשה לכהן, ואחר כך התמנה לכהונה גדולה (לעיל הל' יב, טו) בכך שגופה השתנה. וְאִם כָּנַס לֹא יוֹצִיא. שהרי מי שנשא את הבוגרת יקיים (לעיל הט"ו).
יח. אַחַת גְּרוּשָׁה מִן הָאֵרוּסִין אוֹ מִן הַנִּשּׂוּאִין. אֲבָל הַמְמָאֶנֶת, אֲפִלּוּ גֵּרְשָׁהּ בְּגֵט וְהֶחֱזִירָהּ וּמֵאֲנָה בּוֹ – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת לְכֹהֵן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת גֵּרוּשִׁין. וְכָל מִי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לַחֲלִיצָה, אִם נֶחְלְצָה – לֹא נִפְסְלָה לִכְהֻנָּה.
יח. הַמְמָאֶנֶת. יתומה קטנה שנישואיה מדברי חכמים, ויוצאת מרשות בעלה אם ממאנת להמשיך לחיות עמו, ואינה נחשבת כגרושה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת גֵּרוּשִׁין. יא,טז. וְכָל מִי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה וכו'. שפטורה מן החליצה וחלצו לה בכל זאת (לראויים לחליצה ראה הלכות ייבום וחליצה פרק ו). לֹא נִפְסְלָה לִכְהֻנָּה. שאין זו חליצה לשום עניין. והוא הדין במי שחלצה בחליצה שאינה כתיקנה כלל (ראה שם ד,כו).
יט. יָצָא עָלָיו קוֹל: 'אִישׁ פְּלוֹנִי כֹּהֵן כָּתַב גֵּט לְאִשְׁתּוֹ' אוֹ 'נָתַן גֵּט לְאִשְׁתּוֹ', וַהֲרֵי הִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחְתָּיו וּמְשַׁמַּשְׁתּוֹ – אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִתַּחַת בַּעְלָהּ. וְאִם נִשֵּׂאת לְכֹהֵן אַחֵר – תֵּצֵא מִן הַשֵּׁנִי.
יט. יָצָא עָלָיו קוֹל… וַהֲרֵי הִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחְתָּיו וּמְשַׁמַּשְׁתּו. התפרסמה שמועה שאותו כהן גירש את אשתו, אף שלמעשה הם חיים יחד. אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָהּ וכו'. שאין חוששים לקול אם יצא אחר נישואין. וְאִם נִשֵּׂאת לְכֹהֵן אַחֵר תֵּצֵא מִן הַשֵּׁנִי. אם לאחר מותו של הראשון נישאה לכהן אחר, חוששים לאותו הקול, משום שיצא קודם נישואיהם.
כ. יָצָא שְׁמָהּ בָּעִיר שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה וְנִתְגָּרְשָׁה מִן הַקִּדּוּשִׁין – חוֹשְׁשִׁין לָהּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת גֵּרוּשִׁין.
אֲבָל אִם יָצָא עָלֶיהָ קוֹל שֶׁהִיא חֲלוּצָה – אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ.
כ. יָצָא שְׁמָהּ בָּעִיר שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה וְנִתְגָּרְשָׁה. התפרסם שהתקדשה והתגרשה, והיא אסורה אפוא לכהונה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת גֵּרוּשִׁין. י,כ.
קוֹל שֶׁהִיא חֲלוּצָה אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ. מפני שלא אסרו חכמים ספק חלוצה (לעיל ה"ז).
כא. יָצָא קוֹל עַל הַבְּתוּלָה שֶׁהִיא בְּעוּלָה – אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ, וְתִנָּשֵׂא לְכֹהֵן גָּדוֹל. יָצָא עָלֶיהָ קוֹל שֶׁהִיא שִׁפְחָה – אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ, וְתִנָּשֵׂא אֲפִלּוּ לְכֹהֵן. יָצָא לָהּ שֵׁם שֶׁהִיא מְזַנָּה בָּעִיר – אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ. וַאֲפִלּוּ הוֹצִיאָהּ בַּעְלָהּ מִשּׁוּם שֶׁעָבְרָה עַל דַּת מֹשֶׁה וִיהוּדִית אוֹ בְּעֵדֵי דָּבָר מְכֹעָר, וּמֵת קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן לָהּ גֵּט – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת לְכֹהֵן, שֶׁאֵין אוֹסְרִין אִשָּׁה מֵאֵלּוּ אֶלָּא בְּעֵדוּת בְּרוּרָה אוֹ בְּהוֹדָאַת פִּיהָ.
כא. יָצָא קוֹל עַל הַבְּתוּלָה שֶׁהִיא בְּעוּלָה אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ. שאין חוששים לקול אלא בעניינים שיש בהם מעשה פומבי, כגון קידושין וגירושין. וְתִנָּשֵׂא אֲפִלּוּ לְכֹהֵן. שאין בדבר כל חשש, ומובן שכשרה אף לישראל. דַּת מֹשֶׁה וִיהוּדִית. עניינים שבהלכה ומנהג בנות ישראל (ראה הלכות אישות כד,יא-יב). בְּעֵדֵי דָּבָר מְכֹעָר. עדות נסיבתית על מעשה זנות (ראה שם כד,טו). אֶלָּא בְּעֵדוּת בְּרוּרָה. ולא משום קול או אומדן.

תקציר הפרק 

פרק יז הלכות איסורי ביאה

נשים האסורות על הכהנים

3⃣ נשים נאסרו על כל הכוהנים:גרושה, וזונה(אשה שנבעלה באיסור -מחר נלמד עליה..), וחללה(אשה שנולדה מאיסורי כהונה או שהייתה אסורה לכהן ונבעלה לכהן)
ונוסף לכהן גדול אשה אלמנה האסורה לו.

כל כהן שנשא אחת מהשלוש נשים, בין כוהן גדול בין כוהן הדיוט לוקה.
החלוצה (יבמה שחלץ לה היבם) אסורה לכוהן מדברי סופרים, מפני שהיא כגרושה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות איסורי ביאה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.ספק חלוצה לא מוציאים וספק חללה ?

2.האוכל נבלה ביום כיפור – זהו איסור כולל?

3.האם קול על כהן שהחזיר גרושתו מחייב לגרשה?

תשובות
1-כן 2-כן 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן