פרק י"ז, הלכות אישות, ספר נשים
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי נָשִׁים רַבּוֹת וּמֵת – כָּל שֶׁנִּשֵּׂאת בַּתְּחִלָּה קוֹדֶמֶת לִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ. וְאֵין אַחַת מֵהֶן נוֹטֶלֶת אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה. וְאֵין לָאַחֲרוֹנָה אֶלָּא מַה שֶּׁשִּׁיְּרָה שֶׁלְּפָנֶיהָ, וְגַם הִיא נִשְׁבַּעַת וְנוֹטֶלֶת הַשְּׁאָר. וְכֵן אִם הָיָה עָלָיו שְׁטַר חוֹב: אִם הַחוֹב קָדַם – גּוֹבֶה בַּעַל חוֹב תְּחִלָּה; וְאִם הַכְּתֻבָּה קָדְמָה – גּוֹבָה הָאִשָּׁה תְּחִלָּה, וְהַשְּׁאָר לְבַעַל חוֹב.
א. כָּל שֶׁנִּשֵּׂאת בַּתְּחִלָּה קוֹדֶמֶת לִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ. ששעבוד הנכסים חל מזמן כתיבת הכתובה, ולכן הקדימות בגביית הכתובה נקבעת לפי הסדר שבו נישאו (ראה הלכות מלווה ולווה כ,א-ד). וְאֵין אַחַת מֵהֶן נוֹטֶלֶת אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה. שכולן צריכות להישבע שנוטלות כדין מן הירושה, כנוסח השבועה המבואר לעיל טז,ד. מַה שֶּׁשִּׁיְּרָה שֶׁלְּפָנֶיהָ. מה שנשאר מנכסי הבעל אחרי שזו שלפניה גבתה. אִם הָיָה עָלָיו שְׁטַר חוֹב. הבעל היה חייב כסף בשטר לאדם אחר.
ב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיְתָה הַקַּרְקַע שֶׁבָּאוּ לִגְבּוֹת מִמֶּנָּה קְנוּיָה לוֹ בִּשְׁעַת הַנִּשּׂוּאִין וּבְשָׁעָה שֶׁלָּוָה – הוּא שֶׁהַדִּין נוֹתֵן שֶׁכָּל הַקּוֹדֵם שְׁטָרוֹ זָכָה תְּחִלָּה. אֲבָל אִם נָשָׂא נָשִׁים זוֹ אַחַר זוֹ וְלָוָה, בֵּין קֹדֶם נִשּׂוּאִין בֵּין אַחַר נִשּׂוּאִין, וְאַחַר שֶׁנָּשָׂא וְלָוָה קָנָה קַרְקַע – כֻּלָּם חוֹלְקִין כְּאַחַת, שֶׁשִּׁעְבּוּד כֻּלָּם כְּאֶחָד בָּא, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁקָּנָה הָיָה מְשֻׁעְבָּד לַכֹּל, וְאֵין כָּאן דִּין קְדִימָה.
ב. בְּשֶׁהָיְתָה הַקַּרְקַע… קְנוּיָה לוֹ. שכבר הייתה שלו קודם שנשא אישה ולווה מעות, והשתעבדה לחובות הללו בזמן שנכתבו בשטר.
ג. וְכֵן אִם הָיָה זְמַן הַכְּתֻבּוֹת וְהַשְּׁטָרוֹת כֻּלָּן יוֹם אֶחָד, אוֹ שָׁעָה אַחַת בְּמָקוֹם שֶׁכּוֹתְבִין שָׁעוֹת – חוֹלְקִין כְּאַחַת, שֶׁאֵין שָׁם קוֹדֵם. וּלְעוֹלָם כָּל שֶׁקָּדַם וְזָכָה בַּמִּטַּלְטְלִין כְּדֵי חוֹבוֹ אוֹ כְּדֵי כְּתֻבָּה – אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ, שֶׁאֵין דִּין קְדִימָה בַּמִּטַּלְטְלִין.
ג. בְּמָקוֹם שֶׁכּוֹתְבִין שָׁעוֹת. במקום שנהגו לציין בשטר מלבד התאריך גם את השעה. שֶׁאֵין שָׁם קוֹדֵם. אף אחד מבעלי השטרות לא קודם לאחרים. שֶׁאֵין דִּין קְדִימָה בַּמִּטַּלְטְלִין. שאין עדיפות לאף אחד לגבי נכסים אלו (וראה לקמן ה"ו).
ד. מִי שֶׁגֵּרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְעָלָיו שְׁטַר חוֹב, וּבָא בַּעַל חוֹב וְהָאִשָּׁה לִגְבּוֹת, וְהָיוּ לוֹ מָעוֹת וְקַרְקַע כְּדֵי הַחוֹב וְהַכְּתֻבָּה – בַּעַל חוֹב נוֹטֵל הַמָּעוֹת, וְהָאִשָּׁה גּוֹבָה כְּתֻבָּתָהּ מִן הַקַּרְקַע. וְאִם אֵין לוֹ אֶלָּא קַרְקַע שֶׁאֵין בָּהּ כְּדֵי לְהַגְבּוֹת שְׁנֵיהֶם, וְלֹא הָיָה בָּהּ דִּין קְדִימָה – נוֹתְנִין אוֹתָהּ לְבַעַל חוֹב, וְאִם נִשְׁאַר לָאִשָּׁה כְּלוּם, תִּטֹּל, וְאִם לָאו, תִּדָּחֶה מִפְּנֵי בַּעַל חוֹב; שֶׁהֲרֵי בַּעַל חוֹב הִפְסִיד וְהוֹצִיא מְעוֹתָיו, וְהָאִשָּׁה לֹא חָסְרָה דָּבָר, שֶׁיָּתֵר מַה שֶּׁהָאִישׁ רוֹצֶה לִשָּׂא, אִשָּׁה רוֹצֶה לְהִנָּשֵׂא.
ד. כְּדֵי הַחוֹב וְהַכְּתֻבָּה. בסכום המספיק לתשלום החוב והכתובה. בַּעַל חוֹב נוֹטֵל הַמָּעוֹת. משום שהוא עצמו הִלווה כסף, וראוי שיקבל את כספו בחזרה. וְלֹא הָיָה בָּהּ דִּין קְדִימָה. כמקרים שנתפרשו לעיל הל' ב-ג. וְאִם נִשְׁאַר לָאִשָּׁה כְּלוּם. חלק לגבות ממנו. שֶׁהֲרֵי בַּעַל חוֹב הִפְסִיד וְהוֹצִיא מְעוֹתָיו. בהלוואה שנתן לבעל, ולכן ראוי לתת לו קדימות בגביית החוב. וְהָאִשָּׁה לֹא חָסְרָה דָּבָר שֶׁיָּתֵר מַה שֶּׁהָאִישׁ רוֹצֶה לִשָּׂא אִשָּׁה רוֹצֶה לְהִנָּשֵׂא. אף שבהסכמה לנישואין יש צד של ויתור, הרי שהאישה רוצה בהם ביותר, ומבחינתה הם רווח ולא הפסד.
ה. וְכֵן מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ אִשָּׁה וּבַעַל חוֹב וְקַרְקַע שֶׁאֵין בָּהּ דִּין קְדִימָה – הָאִשָּׁה נִדְחֵית מִפְּנֵי בַּעַל חוֹב, וְהוּא גּוֹבֶה כָּל חוֹבוֹ תְּחִלָּה.
ו. וְכֵיוָן שֶׁתִּקְּנוּ הַגְּאוֹנִים שֶׁתִּגְבֶּה הָאִשָּׁה וּבַעַל חוֹב מִן הַמִּטַּלְטְלִין, וְהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין דִּין קְדִימָה בְּמִטַּלְטְלִין – אִם לֹא הִנִּיחַ מִטַּלְטְלִין כְּדֵי לִתֵּן לִשְׁנֵיהֶם, נוֹתְנִין לְבַעַל חוֹב כָּל חוֹבוֹ תְּחִלָּה, וְאִם נִשְׁאַר לָאִשָּׁה מַה שֶׁתִּטֹּל בִּכְתֻבָּתָהּ – תִּטֹּל, אוֹ תִּדָּחֶה.
ו. שֶׁתִּקְּנוּ הַגְּאוֹנִים. ראה לעיל טז,ז.
ז. הָיוּ כְּתוּבִין בִּכְתֻבָּתָהּ נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל, וְטָעֲנָה שֶׁאָבְדוּ אוֹ שֶׁלְּקָחָן הַבַּעַל – הֲרֵי הִיא בְּנִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל שֶׁלָּהּ כִּשְׁאָר בַּעֲלֵי חוֹבוֹת, וְנִשְׁבַּעַת שֶׁלֹּא לָקְחָה אוֹתָן וְלֹא נָתְנָה וְלֹא מָחֲלָה, וְחוֹלֶקֶת עִם בַּעֲלֵי חוֹבוֹת.
ז. נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל. ראה לעיל טז,א, ובביאור שם. כִּשְׁאָר בַּעֲלֵי חוֹבוֹת. ואין להם עדיפות עליה, שהרי הפסידה משלה (ראה לעיל ה"ד).
ח. מִי שֶׁמֵּת אוֹ גֵּרֵשׁ וְיֵשׁ לוֹ נָשִׁים רַבּוֹת וְאֵין שָׁם דִּין קְדִימָה, וְאֵין לוֹ כְּדֵי כָּל הַכְּתֻבּוֹת, כֵּיצַד חוֹלְקוֹת? רוֹאִין: אִם כְּשֶׁיֵּחָלֵק הַמָּמוֹן עַל מִנְיַן הַנָּשִׁים יַגִּיעַ לַפְּחוּתָה שֶׁבָּהֶן כְּדֵי כְּתֻבָּתָהּ אוֹ פָּחוֹת – חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה; וְאִם הָיָה הַמָּמוֹן יָתֵר עַל זֶה – חוֹלְקִין מִמֶּנּוּ כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לַפְּחוּתָה שֶׁבָּהֶן כְּשִׁעוּר כְּתֻבָּתָהּ, וְחוֹזְרוֹת וְחוֹלְקוֹת אֶת הַמּוֹתָר בֵּין הַנּוֹתָרוֹת, עַל הַדֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹנָה.
כֵּיצַד? מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי אַרְבַּע נָשִׁים, כְּתֻבָּתָהּ שֶׁל רִאשׁוֹנָה אַרְבַּע מֵאוֹת, וְשֶׁל שְׁנִיָּה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וְשֶׁל שְׁלִישִׁית מָאתַיִם, וְשֶׁל רְבִיעִית מֵאָה, נִמְצָא הַכֹּל אֶלֶף, וְגֵרֵשׁ כֻּלָּן אוֹ מֵת: אִם הִנִּיחַ אַרְבַּע מֵאוֹת אוֹ פָּחוֹת – חוֹלְקוֹת כֻּלָּן בְּשָׁוֶה, וְכָל אַחַת נוֹטֶלֶת מֵאָה אוֹ פָּחוֹת.
הִנִּיחַ שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת – אִם תְּחַלֵּק בֵּין כֻּלָּן בְּשָׁוֶה, נִמְצֵאת הָרְבִיעִית נוֹטֶלֶת מָאתַיִם, וַהֲרֵי אֵין בִּכְתֻבָּתָהּ אֶלָּא מֵאָה; אֶלָּא כֵּיצַד עוֹשִׂין? לוֹקְחִין אַרְבַּע מֵאוֹת וְחוֹלְקִין אוֹתָן בֵּינֵיהֶן בְּשָׁוֶה מֵאָה מֵאָה, וְנִמְצֵאת הָרְבִיעִית נָטְלָה כְּדֵי כְּתֻבָּתָהּ וְהָלְכָה לָהּ.
וְנִשְׁאַר כָּאן אַרְבַּע מֵאוֹת, וְשָׁלֹשׁ נָשִׁים שֶׁבְּיַד כָּל אַחַת מִשְּׁלָשְׁתָּן מֵאָה – אִם תְּחַלֵּק הָאַרְבַּע מֵאוֹת בֵּין שְׁלָשְׁתָּם בְּשָׁוֶה, נִמְצֵאת הַשְּׁלִישִׁית נוֹטֶלֶת מָאתַיִם וְשָׁלֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁלִישׁ, וַהֲרֵי אֵין בַּכְּתֻבָּה אֶלָּא מָאתַיִם; לְפִיכָךְ לוֹקְחִין מֵאַרְבַּע הַמֵּאוֹת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְחוֹלְקִין בֵּין שְׁלָשְׁתָּן בְּשָׁוֶה, שֶׁנִּמְצֵאת הַשְּׁלִישִׁית נָטְלָה מָאתַיִם שֶׁלָּהּ וְהָלְכָה לָהּ.
וְנִשְׁאַר כָּאן מֵאָה וּשְׁתֵּי נָשִׁים – חוֹלְקִין אֶת הַמֵּאָה בְּשָׁוֶה בֵּין רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה. נִמְצָא בְּיַד הָרִאשׁוֹנָה מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים וְכֵן בְּיַד הַשְּׁנִיָּה, וְנִמְצָא בְּיַד הַשְּׁלִישִׁית מָאתַיִם וּבְיַד הָרְבִיעִית מֵאָה. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ חוֹלְקוֹת לְעוֹלָם, אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה.

ח. כְּשֶׁיֵּחָלֵק הַמָּמוֹן עַל מִנְיַן הַנָּשִׁים. יחלקו את הכסף בשווה לפי מספר הנשים. לַפְּחוּתָה שֶׁבָּהֶן. למי שכתובתה מועטה מכולן. הַמּוֹתָר. מה שנשאר (ראה הלכות מלווה ולווה כ,ד).

ט. הֶעָרֵב לָאִשָּׁה בִּכְתֻבָּתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ – אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם, שֶׁמִּצְוָה עָשָׂה, וַהֲרֵי לֹא חִסְּרָהּ כְּלוּם. וְאִם עָרֵב שֶׁל כְּתֻבַּת בְּנוֹ הוּא וְקָנוּ מִיָּדוֹ – חַיָּב לְשַׁלֵּם, שֶׁהָאָב בִּגְלַל בְּנוֹ מְשַׁעְבֵּד עַצְמוֹ, וְגוֹמֵר וּמַקְנֶה. וְקַבְּלָן שֶׁל כְּתֻבָּה – חַיָּב לְשַׁלֵּם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָנוּ מִיָּדוֹ. וְאֵי זֶה הוּא קַבְּלָן? זֶה שֶׁאָמַר לָאִשָּׁה: 'הִנָּשְׂאִי לָזֶה, וַאֲנִי נוֹתֵן כְּתֻבָּה זוֹ'. אֲבָל אִם אָמַר לָהּ: 'אֲנִי עָרֵב כְּתֻבָּה זוֹ', 'אֲנִי פּוֹרֵעַ כְּתֻבָּה זוֹ', 'אֲנִי חַיָּב בָּהּ', וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה – פָּטוּר, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה אָבִיו.
הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ – יַדִּירֶנָּה הֲנָיָה, וְאַחַר כָּךְ תִּפָּרַע מִן הַקַּבְּלָן, אוֹ מֵאָבִיו אִם הָיָה עָרֵב, שֶׁמָּא יַחֲזִירֶנָּה וְנִמְצְאוּ עוֹשִׂין קְנוּנְיָא עַל נְכָסָיו שֶׁל זֶה.
ט. הֶעָרֵב לָאִשָּׁה בִּכְתֻבָּתָהּ. המתחייב לשלם לאישה את כתובתה אם לא ישלם הבעל (ראה הלכות מלווה ולווה כה,ב-ג, ושם,ו). שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ. שניתן תוקף להתחייבותו במעשה קניין. שֶׁמִּצְוָה עָשָׂה. שסייע לזוג להינשא. וַהֲרֵי לֹא חִסְּרָהּ כְּלוּם. שאין האישה מפסידה ממון (ראה לעיל ה"ד), ובשל סיבות אלו הערב לא מתחייב באופן גמור. וְגוֹמֵר וּמַקְנֶה. גומר בדעתו להתחייב לשלם. וְקַבְּלָן שֶׁל כְּתֻבָּה. ערב שקיבל על עצמו לשלם את הכתובה אף במקרה שבו יש לבעל אפשרות לשלם (ראה הלכות מלווה ולווה כה,ד-ה).
הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ. והיה אדם אחר ערב לכתובתה. יַדִּירֶנָּה הֲנָיָה. ינדור שלא תוכל ליהנות ממנו, כדי שלא תשוב להינשא לו. וְנִמְצְאוּ עוֹשִׂין קְנוּנְיָא עַל נְכָסָיו שֶׁל זֶה. תחבולה כדי לתבוע את תשלום הכתובה מאדם אחר, כשבאמת אין רצונם להתגרש.
י. וְכֵן הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְגֵרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ – יַדִּירֶנָּה הֲנָיָה, וְאַחַר כָּךְ תִּפָּרַע מִן הַפּוֹדֶה מִיַּד הַהֶקְדֵּשׁ, שֶׁמָּא יַעֲשׂוּ קְנוּנְיָא עַל הַהֶקְדֵּשׁ. אֲבָל הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וּבָאָה לִטְרֹף מִן הַלָּקוֹחוֹת – אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְהַדִּירָהּ, אֲבָל נִשְׁבַּעַת וְטוֹרֶפֶת, וְאִם רָצָת תַּחֲזֹר לְבַעְלָהּ; שֶׁכְּבָר יָדְעוּ הַלָּקוֹחוֹת שֶׁיֵּשׁ עָלָיו כְּתֻבַּת אִשָּׁה, וְהֵם הִפְסִידוּ עַל עַצְמָן שֶׁלָּקְחוּ נְכָסִים שֶׁתַּחַת שִׁעְבּוּדָהּ.
י. הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו. לבית המקדש. וְאַחַר כָּךְ תִּפָּרַע מִן הַפּוֹדֶה מִיַּד הַהֶקְדֵּשׁ. שההקדש מוכר את הנכסים למי שמרבה במחירם (הלכות ערכין וחרמין ח,ג), אך השעבוד לחובות המקדיש עדיין חל עליהם (ראה שם ז,יד). אֲבָל הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וּבָאָה לִטְרֹף מִן הַלָּקוֹחוֹת. במקרה רגיל, שלא היו בו ערבים או הקדש, אלא אנשים שקנו את נכסי הבעל. נִשְׁבַּעַת וְטוֹרֶפֶת. ראה לעיל טז,י.
יא. הַבַּעַל שֶׁמָּכַר נְכָסָיו, וְאַחַר כָּךְ כָּתְבָה אִשְׁתּוֹ לַלּוֹקֵחַ: 'דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי עִמְּךָ', וְהִסְכִּימָה לְמַעֲשָׂיו – אַף עַל פִּי שֶׁקָּנוּ מִמֶּנָּה, הֲרֵי זוֹ טוֹרֶפֶת, שֶׁלֹּא כָּתְבָה לוֹ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בֵּינָהּ וּבֵין בַּעְלָהּ קְטָטָה, וְיֵשׁ לָהּ לוֹמַר: 'נַחַת רוּחַ עָשִׂיתִי לְבַעְלִי'. אֲבָל אִם קָנוּ מִיַּד הָאִשָּׁה תְּחִלָּה שֶׁאֵין לָהּ שִׁעְבּוּד עַל מָקוֹם זֶה, וְאַחַר כָּךְ מָכַר אוֹתוֹ הַבַּעַל – אֵינָהּ טוֹרֶפֶת אוֹתוֹ.
וְכֵן אִם מָכַר הַבַּעַל, וְאָמַר לְאִשְׁתּוֹ לִכְתֹּב לַלּוֹקֵחַ: 'דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי עִמְּךָ', וְלֹא כָּתְבָה וְלֹא הִסְכִּימָה לְמַעֲשָׂיו, וְנִפְסַד הַמֶּכֶר, וְחָזַר הַבַּעַל וּמָכַר לְאִישׁ אַחֵר, בֵּין אוֹתָהּ הַשָּׂדֶה בֵּין שָׂדֶה אַחֶרֶת, וְאַחַר שֶׁמָּכַר הַבַּעַל הִסְכִּימָה לְמַעֲשָׂיו, וְקָנוּ מִיָּדָהּ שֶׁאֵין לָהּ שִׁעְבּוּד עַל שָׂדֶה זוֹ – אֵינָהּ יְכוֹלָה לִטְרֹף, שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לוֹמַר: 'נַחַת רוּחַ עָשִׂיתִי לְבַעְלִי', שֶׁהֲרֵי בָּרִאשׁוֹנָה כְּשֶׁלֹּא רָצָת לֹא הָלְכָה כִּרְצוֹן בַּעְלָהּ.
יא. דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי עִמְּךָ. לא אגבה ממך את הנכסים שקנית, אף על פי שהיו משועבדים לי. נַחַת רוּחַ עָשִׂיתִי לְבַעְלִי. יכולה לומר שכתבה כדי לרַצות את בעלה, ולא הסכימה באמת לוותר על שעבודה (לטענה דומה ראה לקמן כב,יח). קָנוּ מִיַּד הָאִשָּׁה תְּחִלָּה. שהאישה התחייבה בקניין לפני מכירת השדה בידי הבעל, אין לחוש שעשתה זאת על מנת למנוע קטטה.
וְנִפְסַד. בוטל לבסוף. שֶׁהֲרֵי בָּרִאשׁוֹנָה כְּשֶׁלֹּא רָצָת לֹא הָלְכָה כִּרְצוֹן בַּעְלָהּ. שמהמכירה הראשונה הוכח שאינה עושה דברים כדי לרַצות את בעלה.
יב. מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים, וּמָכַר אֶת שָׂדֵהוּ, וְקָנוּ מִיַּד הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֵין לָהּ שִׁעְבּוּד עַל שָׂדֶה זוֹ וְאֵינָהּ טוֹרֶפֶת אוֹתָהּ מִן הַלּוֹקֵחַ, וְהָיָה קִנְיָן הַמּוֹעִיל, שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִטְעֹן בּוֹ בְּ'נַחַת רוּחַ עָשִׂיתִי לְבַעְלִי', וְאַחַר כָּךְ מֵת הַבַּעַל אוֹ גֵּרֵשׁ שְׁתֵּיהֶן – הַשְּׁנִיָּה מוֹצִיאָה מִיַּד הַלּוֹקֵחַ, שֶׁהֲרֵי לֹא קָנוּ מִיָּדָהּ לַלּוֹקֵחַ; וְהָרִאשׁוֹנָה מוֹצִיאָה מִיַּד הַשְּׁנִיָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא קָדְמָה, וְלֹא הֵסִירָה שִׁעְבּוּדָהּ, אֶלָּא מֵעַל הַלּוֹקֵחַ. וּכְשֶׁתַּחֲזֹר הַשָּׂדֶה לָרִאשׁוֹנָה, חוֹזֵר הַלּוֹקֵחַ וּמוֹצִיאָהּ מִיָּדָהּ, שֶׁהֲרֵי קָנוּ מִיָּדָהּ לוֹ. וְחוֹזְרוֹת חֲלִילָה, עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ פְּשָׁרָה בֵּינֵיהֶם.
יב. שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים. ונשאן בזמנים שונים. וְהָיָה קִנְיָן הַמּוֹעִיל. כמבואר בהלכה הקודמת. מִפְּנֵי שֶׁהִיא קָדְמָה. שהקדימות נקבעת לפי סדר הנישואים (לעיל ה"א). וְחוֹזְרוֹת חֲלִילָה. חוזרות שוב ושוב לאותו מצב. שֶׁיַּעֲשׂוּ פְּשָׁרָה. שיגיעו להסכמה ביניהן (לדין דומה ראה הלכות מלווה ולווה יט,ח).
יג. אַלְמָנָה, בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין בֵּין מִן הָאֵרוּסִין – נִשְׁבַּעַת וּמוֹכֶרֶת מִקַּרְקַע בַּעְלָהּ וְנִפְרַעַת כְּתֻבָּתָהּ, בֵּין בְּבֵית דִּין מֻמְחִין בֵּין שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין מֻמְחִין, וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ הַשְּׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נֶאֱמָנִים וְיוֹדְעִים בְּשׁוּמַת הַקַּרְקַע, וְאַחֲרָיוּת הַמֶּכֶר עַל נִכְסֵי יְתוֹמִים. אֲבָל הַגְּרוּשָׁה – לֹא תִּמְכֹּר אֶלָּא בְּבֵית דִּין מֻמְחִין. וְכָל הַמּוֹכֶרֶת בְּבֵית דִּין – לֹא תִּמְכֹּר אֶלָּא בְּהַכְרָזָה. וּבְהִלְכוֹת הַלְוָאָה יִתְבָּאֵר מִשְׁפַּט מְכִירַת בֵּית דִּין הֵיאַךְ הִיא. אֲבָל הַמּוֹכֶרֶת שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין – אֵינָהּ צְרִיכָה הַכְרָזָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן שְׁלֹשָׁה נֶאֱמָנִים וְיוֹדְעִים הַשּׁוּמָא.
יג. נִשְׁבַּעַת. כמבואר לעיל טז,ד. מֻמְחִין. בקיאים בדיני התורה. בְּשׁוּמַת הַקַּרְקַע. בהערכת שווי הקרקע. וְאַחֲרָיוּת הַמֶּכֶר עַל נִכְסֵי יְתוֹמִים. נכסי היתומים, שהם שאר נכסי המת, משועבדים לקונה, ויכול לגבותם אם הקרקע שקנה תילקח ממנו בדין (כגון אם העידו עדים שהיא גזולה). בְּהַכְרָזָה. פרסום המכירה (ראה לעיל יב,טז). וּבְהִלְכוֹת הַלְוָאָה. הלכות מלווה ולווה יב,ח. וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן שְׁלֹשָׁה וכו'. אף על פי כן אינם נחשבים כבית דין, ואינם צריכים למכור בהכרזה.
יד. אַלְמָנָה שֶׁמָּכְרָה קַרְקַע בִּכְתֻבָּתָהּ בֵּינָהּ לְבֵין עַצְמָהּ: אִם מָכְרָה שָׁוֶה בְּשָׁוֶה – מִכְרָהּ קַיָּם, וְנִשְׁבַּעַת שְׁבוּעַת אַלְמָנָה אַחַר שֶׁמָּכְרָה, וְהוּא שֶׁמָּכְרָה לְאַחֵר; אֲבָל אִם שָׁמָה לְעַצְמָהּ – לֹא עָשָׁת כְּלוּם, וַאֲפִלּוּ הִכְרִיזָה.
יד. בֵּינָהּ לְבֵין עַצְמָהּ. שלא במעמד שלושה. שָׁוֶה בְּשָׁוֶה. בשווי הנכון של הקרקע. שְׁבוּעַת אַלְמָנָה. ראה לעיל טז,ד. שָׁמָה לְעַצְמָהּ. גבתה את הקרקע לעצמה לפירעון הכתובה.
טו. הָיְתָה כְּתֻבָּתָהּ מָאתַיִם, וּמָכְרָה שָׁוֶה מֵאָה בְּמָאתַיִם אוֹ שָׁוֶה מָאתַיִם בְּמֵאָה – נִתְקַבְּלָה כְּתֻבָּתָהּ וְאֵין לָהּ כְּלוּם, וּבִלְבַד שֶׁתִּשָּׁבַע שְׁבוּעַת אַלְמָנָה. הָיְתָה כְּתֻבָּתָהּ מֵאָה, וּמָכְרָה שָׁוֶה מֵאָה וְדִינָר בְּמֵאָה – מִכְרָהּ בָּטֵל. וַאֲפִלּוּ אָמְרָה: 'אֲנִי אַחֲזִיר אֶת הַדִּינָר לַיּוֹרְשִׁים' – מִכְרָהּ בָּטֵל.
טו. וְאֵין לָהּ כְּלוּם. שאינה מקבלת יותר. וּמָכְרָה שָׁוֶה מֵאָה וְדִינָר בְּמֵאָה מִכְרָהּ בָּטֵל. מכיוון שאין לה זכות למכור ביותר משווי כתובתה.
טז. הָיְתָה כְּתֻבָּתָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז, וּמָכְרָה לָזֶה בְּמָנֶה וְלָזֶה בְּמָנֶה וְלָזֶה בְּמָנֶה שָׁוֶה בְּשָׁוֶה, וְלָאַחֲרוֹן שָׁוֶה מֵאָה וְדִינָר בְּמֵאָה – שֶׁל אַחֲרוֹן בָּטֵל, וְשֶׁל כֻּלָּן קַיָּם.
טז. לָזֶה. לקונה אחד.
יז. יֵשׁ לָאִשָּׁה לִמְכֹּר כְּתֻבָּתָהּ אוֹ לִתְּנָהּ בְּמַתָּנָה: אִם מֵת הַבַּעַל אוֹ גֵּרְשָׁהּ – יָבֹא הַלָּז וְיִטֹּל; וְאִם מֵתָה הִיא בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ אוֹ קֹדֶם שֶׁנִּשְׁבְּעָה – אֵין לוֹ כְּלוּם.
יז. יֵשׁ לָאִשָּׁה לִמְכֹּר כְּתֻבָּתָהּ. רשאית למכור את זכות גביית הכתובה לאחרים. הַלָּז. הקונה או מקבל המתנה. אוֹ קֹדֶם שֶׁנִּשְׁבְּעָה. שאינה מקבלת את כתובתה (לעיל טז,יב).
יח. הֲרֵי שֶׁמָּכְרָה מִקְצָת כְּתֻבָּתָהּ, אוֹ מִשְׁכְּנָה מִקְצָתָהּ, אוֹ נָתְנָה לְאַחֵר מִקְצָתָהּ – מוֹכֶרֶת מִקַּרְקַע בַּעְלָהּ, וְתִגְבֶּה הַשְּׁאָר בֵּין בְּבֵית דִּין מֻמְחִין בֵּין בִּשְׁלֹשָׁה נֶאֱמָנִין. וּמוֹכֶרֶת לִכְתֻבָּתָהּ אֲפִלּוּ בִּפְעָמִים רַבּוֹת, בֵּין בְּבֵית דִּין בֵּין בִּשְׁלֹשָׁה נֶאֱמָנִים וְיוֹדְעִין שׁוּמַת קַרְקַע.
יח. מִשְׁכְּנָה. נתנה אותה כערבון לחוב שנתחייבה. אֲפִלּוּ בִּפְעָמִים רַבּוֹת. עד שתגבה את מלוא הסכום.
יט. הַמּוֹכֶרֶת כְּתֻבָּתָהּ, בֵּין לַאֲחֵרִים בֵּין לְבַעְלָהּ – לֹא אִבְּדָה שְׁאָר תְּנָאיֵי כְּתֻבָּה. וְאִם הָיָה לָהּ בֵּן זָכָר – יוֹרֵשׁ כְּנֶגֶד כְּתֻבָּתָהּ הַזֹּאת שֶׁנִּמְכְּרָה מִנִּכְסֵי אָבִיו יָתֵר עַל חֶלְקוֹ כְּדִין תְּנַאי זֶה. אֲבָל הַמּוֹחֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ לְבַעְלָהּ – אִבְּדָה כָּל תְּנָאיֵי כְּתֻבָּה, וַאֲפִלּוּ מְזוֹנוֹת אֵין לָהּ עָלָיו. וּמוֹחֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ אֵינָהּ צְרִיכָה קִנְיָן וְלֹא עֵדִים, כִּשְׁאָר הַמּוֹחֲלִים שֶׁאֵינָן צְרִיכִין עֵדִים וְלֹא קִנְיָן, אֶלָּא בִּדְבָרִים בִּלְבַד. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ דְּבָרִים שֶׁהַדַּעַת סוֹמֶכֶת עֲלֵיהֶן, וְלֹא יִהְיוּ דִּבְרֵי שְׂחוֹק וְהִתּוּל אוֹ דִּבְרֵי תֵּמַהּ, אֶלָּא בְּדַעַת נְכוֹנָה.
יט. לֹא אִבְּדָה שְׁאָר תְּנָאיֵי כְּתֻבָּה. שפורטו לעיל יב,ב. יוֹרֵשׁ כְּנֶגֶד כְּתֻבָּתָהּ הַזֹּאת וכו'. יורש סכום השווה לכתובתה, בנוסף לחלקו עם אחיו בירושת אביו (מבואר לקמן יט,א-ט). הַמּוֹחֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ וכו'. שכשמוחלת על כתובתה היא מוותרת על כל זכויותיה. כִּשְׁאָר הַמּוֹחֲלִים שֶׁאֵינָן צְרִיכִין וכו'. ראה הלכות זכייה ומתנה ג,ד (לעניין עדים); הלכות מכירה ה,יא-יג (לעניין קניין). וְלֹא יִהְיוּ דִּבְרֵי שְׂחוֹק וְהִתּוּל אוֹ דִּבְרֵי תֵּמַהּ אֶלָּא בְּדַעַת נְכוֹנָה. שהמחילה לא נעשתה בצחוק או באמירות מתמיהות שלא ייתכנו, אלא מתוך שיקול הדעת.

תקציר הפרק 

פרק י"ז הלכות אישות

גביית כתובת אשה -המשך

אשה שתובעת כתובתה היא למעשה בעלת חוב כלפי הבעל.
במקרה ויש גם בעל חוב לאיש וגם כתובה אזי הכלל אומר שהקודם בשיעבוד – קודם בגביה (לפי תאריך) וכן אותו הדין אם יש 2 נשים.
במקרה ונשתעבדו ביחד – בעל חוב קודם לאשה. מספר נשים שיש לבעל מחלקות כשיעור הפחותה ועולות בהדרגה (כמפורט בפרק)
ערב: אינו מחוייב בכתובה, מלבד קבלן ואב שערב.

אשה שמחלה: השעבוד נשאר, מלבד כשקנו מידה או שאין לה טענה טובה (כמפורט בפרק).
מכירה: אלמנה וגרושה מוכרות תחת פיקוח קרקע שקיבלו וכן הדין בכתובה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות אישות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.קנוניה קיימת רק בערב וקבלן?

2.בעל חוב קודם לאישה בגבייה – רק אם אין מטלטלין בסכום שיספיק לשניהם?

3.בעל חוב קודם לאישה – משום שמצדו יש הפסד אבל לאישה רק מניעת רווח?

תשובות
1.לא
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן