פרק י"ז, הלכות כלים, ספר טהרה
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל יְדוֹת הַכֵּלִים – הֲרֵי הֵן כַּכֵּלִים, וְאִם נִטְמָא הַכְּלִי – נִטְמֵאת יָדוֹ הַצָּרִיךְ לָהּ בְּתַשְׁמִישׁוֹ; וְשֶׁאֵין צָרִיךְ לָהּ – טָהוֹר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לְפִיכָךְ הָאֶבֶן הַיּוֹצֵאת מִן הַתַּנּוּר טֶפַח וּמִן הַכִּירָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת – חִבּוּר; וְאִם נִטְמָא הַתַּנּוּר וְהַכִּירָה – נִטְמְאוּ אֲבָנִים אֵלּוּ, וָאֳכָלִים וּמַשְׁקִין הַנּוֹגְעִין בַּאֲבָנִים אֵלּוּ נִטְמְאוּ. וְאִם נָגְעוּ בְּחוּץ לְטֶפַח שֶׁל תַּנּוּר אוֹ בְּחוּץ לְשָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת שֶׁל כִּירָה – טְהוֹרִים.
א. יָדוֹ הַצָּרִיךְ לָהּ בְּתַשְׁמִישׁוֹ. ידיות הכלים, או כל חלק אחר שאינו מגוף הכלי, המסייע למלאכה הנעשית בכלי. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן פרק כ. לְפִיכָךְ הָאֶבֶן. המשמשת כעיבוי לדופן התנור ומחוברת לה בטיט (ר"ש כלים ה,ב). הַיּוֹצֵאת מִן הַתַּנּוּר טֶפַח. בולטת מדופן התנור החוצה, ושיעור הבליטה הוא טפח. חִבּוּר. שהאבן מעבה את התנור ומסייעת לשמור את חומו (פה"מ שם). וְאִם נָגְעוּ בְּחוּץ לְטֶפַח שֶׁל תַּנּוּר אוֹ בְּחוּץ לְשָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת שֶׁל כִּירָה טְהוֹרִים. שביותר מטפח או שלוש אצבעות, האבן כבר אינה נצרכת לשמירת החום.
ב. הַכֻּפָּח: עָשָׂהוּ לַאֲפִיָּה – שִׁעוּרוֹ כְּתַנּוּר; עָשָׂהוּ לְבִשּׁוּל – שִׁעוּרוֹ כְּכִירָה.
ג. מוּסַף הַתַּנּוּר שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים – טָהוֹר; וְשֶׁל נַחְתּוֹמִין – טָמֵא בְּטֻמְאַת הַתַּנּוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סוֹמֵךְ עָלָיו אֶת הַשַּׁפּוּד. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, מוּסַף יוֹרָה שֶׁל שׁוֹלְקֵי זֵיתִים – טָמֵא; וְשֶׁל צַבָּעִים – טָהוֹר.
ג. מוּסַף הַתַּנּוּר. שכבת טיט שמוסיפים מעל שפת התנור העליונה כדי להגביהו. שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים טָהוֹר. מפני שאינם משתמשים בחלק הנוסף. וְשֶׁל נַחְתּוֹמִין טָמֵא בְּטֻמְאַת הַתַּנּוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא סוֹמֵךְ עָלָיו אֶת הַשַּׁפּוּד. של בשר, כדי שלא יתקרר עד שיבואו הקונים (תפא"י כלים ה,ה). מוּסַף יוֹרָה. תוספת מטיט לשפת היורה שהיא קדרה הבנויה בתוך הקרקע ועשויה לרוב מנחושת (פה"מ שם). שֶׁל שׁוֹלְקֵי זֵיתִים טָמֵא. שמוסף היורה עוצר את הזיתים המתבשלים מלגלוש כשהם רותחים. וְשֶׁל צַבָּעִים טָהוֹר. שמוסף היורה, העשוי מטיט, מקלקל את הצבע, ולכן הצבעים אינם ממלאים את היורה עד שפתה כדי שלא יגלוש הצבע ויתקלקל, ונמצא שאינם משתמשים במוסף היורה (ר"ש ותפא"י שם).
ד. עֲטֶרֶת הַכִּירָה – טְהוֹרָה. וְטִירַת הַתַּנּוּר, וְהוּא הַמָּקוֹם הַבָּנוּי בְּצִדּוֹ שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ אֶת הַפַּת בְּעֵת רְדִיָּתָהּ: בִּזְמַן שֶׁהִיא גְּבוֹהָה אַרְבָּעָה טְפָחִים – טְמֵאָה בְּטֻמְאַת הַתַּנּוּר; פְּחוּתָה מִכָּאן – טְהוֹרָה, לְפִי שֶׁאֵינָהּ חִבּוּר לוֹ. וְאִם חִבְּרָהּ לַתַּנּוּר, אֲפִלּוּ עַל שָׁלֹשׁ אֲבָנִים – טְמֵאָה.
ד. עֲטֶרֶת הַכִּירָה. מעין מסגרת על גבי הכירה כדי להניח בה את הקדרות ולשמור על חומן. טְהוֹרָה. יש מפרשים שמפני שבדרך כלל אין עושים עטרת לכירה, העטרת אינה חלק מהכירה ואינה חיבור לה (ר"ש כלים ה,ג). ויש מפרשים שמפני שהתועלת ממנה לשמירת החום היא מעטה אינה נחשבת כיד לכירה (תפא"י שם). בִּזְמַן שֶׁהִיא גְּבוֹהָה אַרְבָּעָה טְפָחִים טְמֵאָה בְּטֻמְאַת הַתַּנּוּר. תמהו המפרשים (משנה אחרונה כלים ה,ג, חזו"א כלים ז,יא) מפני מה הטירה טמאה אם אינה מחוברת לתנור. וייתכן לפרש שהאוויר שביניהם נחשב כתוכו של כלי אחד בדומה לשלושה פטפוטים או אבני כירה הנחשבים לכלי אחד אף שאינם מחוברים זה לזה (לעיל טו,יג). פְּחוּתָה מִכָּאן טְהוֹרָה לְפִי שֶׁאֵינָהּ חִבּוּר לוֹ. מפני שבגובה כזה הטירה אינה ראויה להניח בה את הפת ואינה משמשת לצרכי התנור ולכן אינה נחשבת כמחוברת לו. וְאִם חִבְּרָהּ לַתַּנּוּר אֲפִלּוּ עַל שָׁלֹשׁ אֲבָנִים טְמֵאָה. שמעשה החיבור מוכיח שרצונו של האדם הוא שהטירה תהיה לחלק מהתנור. ולכן אפילו אם הצמידה לתנור באופן שהעמיד אותה על שלוש אבנים והיא אינה עומדת בצורה יציבה, טמאה.
ה. בֵּית הַפַּךְ וּבֵית הַתְּבָלִין וּבֵית הַנֵּר שֶׁבַּכִּירָה: אִם נִטְמֵאת הַכִּירָה בְּמַגָּע – נִטְמְאוּ כֻּלָּם; וְאִם נִטְמֵאת בָּאֲוִיר – לֹא נִטְמְאוּ, לְפִי שֶׁאֵינָן חִבּוּר לָהּ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וּלְפִיכָךְ עָשׂוּ לָהֶן הֶכֵּר זֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׂרְפוּ עַל מַגָּעָן תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים. וְכֵן כָּל שֶׁאָנוּ אוֹמְרִין בְּעִנְיָן זֶה שֶׁהוּא מִתְטַמֵּא בְּמַגָּע וְאֵינוֹ מִתְטַמֵּא בָּאֲוִיר – אֵינוֹ חִבּוּר אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְעָשׂוּ לוֹ הֶכֵּר זֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׂרְפוּ עָלָיו קָדָשִׁים, אֶלָּא תּוֹלִין.
ה. בֵּית הַפַּךְ. מקום לצד הכירה שמניחים בו פך שמן. וּבֵית הַתְּבָלִין. מקום להנחת תבלין. וּבֵית הַנֵּר. מקום להנחת הנר. אִם נִטְמֵאת הַכִּירָה בְּמַגָּע. שנגע בה שרץ. וְאִם נִטְמֵאת בָּאֲוִיר. שנכנס שרץ לאוויר הכירה. לֹא נִטְמְאוּ לְפִי שֶׁאֵינָן חִבּוּר לָהּ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. שבתים אלו אינם כלי אחד עם הכירה, שאינם נצרכים לה ואינם משמשים אותה, אך מפני שהם מחוברים לה גזרו חכמים שייחשבו כמחוברים. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׂרְפוּ עַל מַגָּעָן תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים. אסור לאבד תרומה או קדשים, אך תרומה וקדשים שנטמאו מן התורה, מצווה לשרפם. ובדברים הטמאים רק מדברי חכמים שאסור לאבדם חששו שיבואו לשרפם ולכן תיקנו לעשות היכר והבדל בטומאה זו, כדי שידעו שהיא מדברי חכמים בלבד, ולא ישרפו תרומה וקדשים בשל טומאה זו. אֶלָּא תּוֹלִין. לא אוכלים ולא שורפים.
ו. חֲצַר הַכִּירָה: בִּזְמַן שֶׁהִיא גְּבוֹהָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת – הֲרֵי זֶה חִבּוּר; וְאִם נִטְמֵאת הַכִּירָה אוֹ הֶחָצֵר שֶׁלָּהּ, בֵּין בָּאֲוִיר בֵּין בְּמַגָּע – נִטְמֵאת הַשְּׁנִיָּה. הָיְתָה הֶחָצֵר פְּחוּתָה מִכָּאן, וְנִטְמֵאת אַחַת מֵהֶן בְּמַגָּע – נִטְמֵאת הַשְּׁנִיָּה; אֲבָל אִם נִטְמֵאת אַחַת מֵהֶן מֵאֲוִירָהּ בִּלְבַד – אֵין חֲבֶרְתָּהּ טְמֵאָה, לְפִי שֶׁאֵינָהּ חִבּוּר לָהּ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
הָיְתָה חֲצַר הַכִּירָה מֻפְרֶשֶׁת מִן הַכִּירָה: בִּזְמַן שֶׁהִיא גְּבוֹהָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת – הֲרֵי זֶה חִבּוּר לָהּ בֵּין לְטֻמְאַת מַגָּע בֵּין לְטֻמְאַת אֲוִיר; הָיְתָה פְּחוּתָה מִכָּאן, אוֹ שֶׁהָיְתָה הֶחָצֵר חֲלָקָה וְאֵין לָהּ שָׂפָה – אֵינָהּ חִבּוּר לָהּ, וְאִם נִטְמֵאת הַכִּירָה, בֵּין מֵאֲוִירָהּ בֵּין בְּמַגָּע, הֶחָצֵר טְהוֹרָה, וְכֵן אִם נִטְמֵאת הֶחָצֵר, הַכִּירָה טְהוֹרָה.

ו. חֲצַר הַכִּירָה. משטח חרס שיש לו דפנות הבנוי מול פתח הכירה ומחובר לה. הָיְתָה הֶחָצֵר פְּחוּתָה מִכָּאן וכו'. בפחות משלוש אצבעות אין חצר הכירה נחשבת לכלי, בדומה לכירה עצמה שאינה מקבלת טומאה בפחות משלוש אצבעות (לעיל טו,ב, טז,א), אך חכמים גזרו עליה טומאה מפני שמחוברת לכירה (ר"ש כלים ז,ג). אֲבָל אִם נִטְמֵאת אַחַת מֵהֶן מֵאֲוִירָהּ בִּלְבַד אֵין חֲבֶרְתָּהּ טְמֵאָה. אם הייתה הטומאה באוויר החצר בלבד לא נטמאה הכירה, ואם הטומאה הייתה באוויר הכירה במקום שגבוה מגובה דפנות החצר נטמאה רק הכירה. אך אם הייתה הטומאה באוויר הכירה למטה מגובה שפת החצר, נטמאו הן החצר והן הכירה מפני שמקום זה נחשב לאוויר שתיהן (פה"מ כלים ז,ג, מרכה"מ).

הָיְתָה חֲצַר הַכִּירָה מֻפְרֶשֶׁת מִן הַכִּירָה. אינה מחוברת לכירה. בִּזְמַן שֶׁהִיא גְּבוֹהָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת הֲרֵי זֶה חִבּוּר לָהּ. כמו בטירת התנור שלעיל ה"ד. אוֹ שֶׁהָיְתָה הֶחָצֵר חֲלָקָה וְאֵין לָהּ שָׂפָה. שהחצר היא רק משטח של חרס ללא דפנות כלל שניתן להניח עליה קדרות וכדומה והיא משמשת את הכירה.

ז. פִּטְפּוּטֵי כִּירָה שְׁלֹשָׁה. הָיָה גֹּבַהּ כָּל אֶחָד מֵהֶן שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת אוֹ פָּחוֹת, אִם נִטְמֵאת הַכִּירָה, בֵּין בְּמַגָּע בֵּין בָּאֲוִיר – נִטְמְאוּ שְׁלָשְׁתָּן. וְכֵן אִם הָיוּ אַרְבָּעָה. נִטַּל אֶחָד מֵהֶן: אִם נִטְמֵאת הַכִּירָה בְּמַגָּע – נִטְמְאוּ שְׁנֵי הַפִּטְפּוּטִין שֶׁנִּשְׁאֲרוּ; וְאִם נִטְמֵאת בָּאֲוִיר – לֹא נִטְמְאוּ עִמָּהּ. עָשָׂה לָהּ שְׁנֵי פִּטְפּוּטִין זֶה כְּנֶגֶד זֶה: אִם נִטְמֵאת הַכִּירָה בְּמַגָּע – נִטְמְאוּ; וְאִם נִטְמֵאת בָּאֲוִיר – לֹא נִטְמְאוּ.
הָיוּ הַפִּטְפּוּטִין גְּבוֹהִים מִשָּׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת: מִשָּׁלֹשׁ וּלְמַטָּה – מִתְטַמְּאִין עִם הַכִּירָה, בֵּין שֶׁנִּטְמֵאת בְּמַגָּע בֵּין שֶׁנִּטְמֵאת בָּאֲוִיר; וּמִשָּׁלֹשׁ וּלְמַעְלָה – מִתְטַמְּאִין עִמָּהּ אִם נִטְמֵאת הַכִּירָה בְּמַגָּע, אֲבָל אִם נִטְמֵאת מֵאֲוִירָהּ בִּלְבַד אֵין מִתְטַמְּאִין עִמָּהּ.
הָיוּ הַפִּטְפּוּטִין מְשׁוּכִין מִן הַשָּׂפָה: בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת – מִתְטַמְּאִין עִמָּהּ בֵּין שֶׁנִּטְמֵאת בְּמַגָּע בֵּין שֶׁנִּטְמֵאת בָּאֲוִיר; הָיוּ חוּץ לְשָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת – מִתְטַמְּאִין עִמָּהּ אִם נִטְמֵאת בְּמַגָּע, וְאִם נִטְמֵאת בָּאֲוִיר בִּלְבַד, אֵין מִתְטַמְּאִין עִמָּהּ. וְאֵין מְדַקְדְּקִין בְּכָל הַשִּׁעוּרִין הָאֵלּוּ, שֶׁכֻּלָּם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים הֵן.
ז. פִּטְפּוּטֵי כִּירָה שְׁלֹשָׁה. בליטות היוצאות מן הכירה ומניחים עליהן את הקדרה נחשבות כחלק מהכירה ונטמאות עמה. ופחות משלושה פטפוטים אינם נחשבים לחלק מהכירה כמבואר בהמשך ההלכה. הָיָה גֹּבַהּ כָּל אֶחָד מֵהֶן שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת אוֹ פָּחוֹת. שהן כגוף הכירה. וְכֵן אִם הָיוּ אַרְבָּעָה. אפילו אם היו ארבעה פטפוטים כולם טמאים, אף שלהעמדת הכירה די בשלושה פטפוטים. עָשָׂה לָהּ שְׁנֵי פִּטְפּוּטִין זֶה כְּנֶגֶד זֶה. הקדרה אינה יושבת יפה על שני פטפוטים והם ראויים לשימוש רק בדוחק ולכן אינם טמאים מדין תורה אלא מגזרת חכמים.
וּמִשָּׁלֹשׁ וּלְמַעְלָה וכו'. באורך של יותר משלוש אצבעות אינם חלק מהכירה (פה"מ כלים ז,ד), וטמאים מדברי חכמים בלבד משום שמחוברים לה (כדין חצר הכירה לעיל ה"ו).
הָיוּ הַפִּטְפּוּטִין מְשׁוּכִין מִן הַשָּׂפָה. בולטים מחוץ לשפת הכירה. וְאֵין מְדַקְדְּקִין בְּכָל הַשִּׁעוּרִין הָאֵלּוּ שֶׁכֻּלָּם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים הֵן. שיעור שלוש אצבעות יכול להימדד כשהאצבעות צמודות זו לזו בחזקה ('עצבות') או כשהן מרווחות מעט ('שוחקות'). כאשר מדובר בדיני תורה מודדים באופן המחמיר, ואילו במדידות הנזכרות כאן שהם בדברים שמדרבנן מודדים באופן המקל (ראה הלכות שבת יז,לו, הלכות כלאיים ח,יב).

תקציר הפרק 

פרק ​י"ז הלכות​ *כ​​ל​ים*

*חלקי התנור/ידות כלי חרס*
כדי שחלקים חיצוניים של התנור ייחשבו כחלק ממנו, עליהם להיות חלק נצרך משימוש התנור, כגון חלקים המשמשים להנחת שיפודים וכד'. משא"כ חלקים שאינם חלק מתשמיש העצמי של התנור כגון מסגרת חיצונית לתנור, אינם נידונים כתנור עצמו.

מעניין 🗯

לדעת *הרמב"ם*, דין זה אמור בכל הכלים, אך יש הבדל בין כל הכלים לכלי חרס. בכל הכלים – השוואת ה'יד' אל הכלי היא דו-כיוונית: טומאת הכלי עוברת אל ה'יד', וכן אם נטמאה ה'יד' נטמא הכלי. ואילו בכלי חרס ההשוואה היא רק בכיוון אחד: אם נטמא הכלי הטומאה עוברת אל ה'יד', אך אם הטומאה נגעה ב'יד' לא נטמא הכלי שהרי כלי חרס שנגעה טומאה באחוריו, אינו מקבל טומאה (לעיל פי"ג ה"א). וכך גם בנגיעת טומאה ב'יד' הכלי אין הכלי נטמא, כי הנגיעה ב'יד' היא כנגיעה באחוריו.

אך *הרמב"ן* סובר שגם בכלי חרס אם הטומאה נגעה ב'יד' – הכלי כולו נטמא

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות כלים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.בליטה מחוץ לתנור, עד טפח- נחשבת כתנור עצמו?

2.ההבדל בין תנור לכירה הוא בצורה ולא באופן השימוש?

3.האם מקום הנחת שיפוד נחשב לצורך ושימוש התנור?

תשובות

1-כן 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן