ו. חֲצַר הַכִּירָה. משטח חרס שיש לו דפנות הבנוי מול פתח הכירה ומחובר לה. הָיְתָה הֶחָצֵר פְּחוּתָה מִכָּאן וכו'. בפחות משלוש אצבעות אין חצר הכירה נחשבת לכלי, בדומה לכירה עצמה שאינה מקבלת טומאה בפחות משלוש אצבעות (לעיל טו,ב, טז,א), אך חכמים גזרו עליה טומאה מפני שמחוברת לכירה (ר"ש כלים ז,ג). אֲבָל אִם נִטְמֵאת אַחַת מֵהֶן מֵאֲוִירָהּ בִּלְבַד אֵין חֲבֶרְתָּהּ טְמֵאָה. אם הייתה הטומאה באוויר החצר בלבד לא נטמאה הכירה, ואם הטומאה הייתה באוויר הכירה במקום שגבוה מגובה דפנות החצר נטמאה רק הכירה. אך אם הייתה הטומאה באוויר הכירה למטה מגובה שפת החצר, נטמאו הן החצר והן הכירה מפני שמקום זה נחשב לאוויר שתיהן (פה"מ כלים ז,ג, מרכה"מ).
הָיְתָה חֲצַר הַכִּירָה מֻפְרֶשֶׁת מִן הַכִּירָה. אינה מחוברת לכירה. בִּזְמַן שֶׁהִיא גְּבוֹהָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת הֲרֵי זֶה חִבּוּר לָהּ. כמו בטירת התנור שלעיל ה"ד. אוֹ שֶׁהָיְתָה הֶחָצֵר חֲלָקָה וְאֵין לָהּ שָׂפָה. שהחצר היא רק משטח של חרס ללא דפנות כלל שניתן להניח עליה קדרות וכדומה והיא משמשת את הכירה.
פרק י"ז הלכות *כלים*
*חלקי התנור/ידות כלי חרס*
כדי שחלקים חיצוניים של התנור ייחשבו כחלק ממנו, עליהם להיות חלק נצרך משימוש התנור, כגון חלקים המשמשים להנחת שיפודים וכד'. משא"כ חלקים שאינם חלק מתשמיש העצמי של התנור כגון מסגרת חיצונית לתנור, אינם נידונים כתנור עצמו.
מעניין 🗯
לדעת *הרמב"ם*, דין זה אמור בכל הכלים, אך יש הבדל בין כל הכלים לכלי חרס. בכל הכלים – השוואת ה'יד' אל הכלי היא דו-כיוונית: טומאת הכלי עוברת אל ה'יד', וכן אם נטמאה ה'יד' נטמא הכלי. ואילו בכלי חרס ההשוואה היא רק בכיוון אחד: אם נטמא הכלי הטומאה עוברת אל ה'יד', אך אם הטומאה נגעה ב'יד' לא נטמא הכלי שהרי כלי חרס שנגעה טומאה באחוריו, אינו מקבל טומאה (לעיל פי"ג ה"א). וכך גם בנגיעת טומאה ב'יד' הכלי אין הכלי נטמא, כי הנגיעה ב'יד' היא כנגיעה באחוריו.
אך *הרמב"ן* סובר שגם בכלי חרס אם הטומאה נגעה ב'יד' – הכלי כולו נטמא
1.בליטה מחוץ לתנור, עד טפח- נחשבת כתנור עצמו?
2.ההבדל בין תנור לכירה הוא בצורה ולא באופן השימוש?
3.האם מקום הנחת שיפוד נחשב לצורך ושימוש התנור?
תשובות
1-כן 2-לא 3-כן
סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית
אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!
עד תום המבצע או גמר המלאי.
* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח