פרק י"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. קְדֵרָה שֶׁל חֶרֶשׂ שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בָּהּ בְּשַׂר נְבֵלָה אוֹ בְּשַׂר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים – לֹא יְבַשֵּׁל בָּהּ בְּשַׂר שְׁחוּטָה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. וְאִם בִּשֵּׁל בָּהּ מִין בָּשָׂר – הַתַּבְשִׁיל אָסוּר. בִּשֵּׁל בָּהּ מִין אַחֵר – בְּנוֹתֵן טַעַם.
א. בִּשֵּׁל בָּהּ מִין בָּשָׂר הַתַּבְשִׁיל אָסוּר. כאשר אין שישים בתבשיל כנגד האיסור הבלוע בקדרה, אך כשיש שישים, התבשיל מותר כדין מין במינו (לעיל טו,ו). בִּשֵּׁל בָּהּ מִין אַחֵר בְּנוֹתֵן טַעַם. כדין מין בשאינו מינו האוסר בנותן טעם (לדוגמה נוספת ראה לעיל ט,יא).
ב. וְלֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא קְדֵרָה בַּת יוֹמָהּ בִּלְבַד, הוֹאִיל וַעֲדַיִן לֹא נִפְגַּם הַשֻּׁמָּן שֶׁנִּבְלַע בַּקְּדֵרָה. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לֹא יְבַשֵּׁל בָּהּ לְעוֹלָם. לְפִיכָךְ אֵין לוֹקְחִין כְּלֵי חֶרֶשׂ יְשָׁנִים מִן הַגּוֹיִם שֶׁנִּשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶן בְּחַמִּין, כְּגוֹן קְדֵרוֹת וּקְעָרוֹת, לְעוֹלָם, וַאֲפִלּוּ הָיוּ שׁוּעִין בַּאֲבָר. וְאִם לָקַח וּבִשֵּׁל בָּהֶן מִיּוֹם שֵׁנִי וָהָלְאָה – הַתַּבְשִׁיל מֻתָּר.
ב. בַּת יוֹמָהּ. שהתבשל בה איסור באותו היום. הוֹאִיל וַעֲדַיִן לֹא נִפְגַּם הַשֻּׁמָּן. שלאחר שנפגם השומן הוא נותן טעם לפגם בתבשיל ואינו אוסר אותו (לעיל טו,כח). שׁוּעִין בַּאֲבָר. מוחלקים בציפוי עופרת. שֶׁנִּשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶן בְּחַמִּין. ששמים בהם תבשיל חם שנבלע בדפנות הקדרה. מִיּוֹם שֵׁנִי וָהָלְאָה. מלקיחתן מן הגוי. הַתַּבְשִׁיל מֻתָּר. בדיעבד, משום שאין הקדרה בת יומה.
ג. הַלּוֹקֵחַ כְּלֵי תַּשְׁמִישׁ סְעוּדָה מִן הַגּוֹיִם מִכְּלֵי מַתָּכוֹת וּכְלֵי זְכוּכִית: דְּבָרִים שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן כָּל עִקָּר – מַטְבִּילָן בְּמֵי מִקְוֶה וְאַחַר כָּךְ יִהְיוּ מֻתָּרִין לֶאֱכֹל בָּהֶן וְלִשְׁתּוֹת; וּדְבָרִים שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן עַל יְדֵי צוֹנֵן, כְּגוֹן כּוֹסוֹת וּצְלוֹחִיּוֹת וְקִיתוֹנוֹת – מְדִיחָן וּמַטְבִּילָן וְהֵן מֻתָּרִין; וּדְבָרִים שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן עַל יְדֵי חַמִּין, כְּגוֹן יוֹרוֹת וְקֻמְקְמוּסִין וּמְחַמְּמֵי חַמִּין – מַגְעִילָן וּמַטְבִּילָן וְהֵן מֻתָּרִין; וּדְבָרִים שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן עַל יְדֵי הָאוּר, כְּגוֹן שַׁפּוּדִין וְאַסְכְּלָאוֹת – מְלַבְּנָן בָּאוּר עַד שֶׁתִּנְשַׁר קְלִפָּתָן, וּמַטְבִּילָן וְהֵן מֻתָּרִין.
ג. וְקִיתוֹנוֹת. כלי שתייה. מְדִיחָן. שוטף את הלכלוך במים. עַל יְדֵי חַמִּין. במים או תבשיל שהורתח על גבי האש. יוֹרוֹת. סירים. וְקֻמְקְמוּסִין. קומקומים. וּמְחַמְּמֵי חַמִּין. כלים שמחממים בהם מים או תבשיל. עַל יְדֵי הָאוּר. שימוש ישיר על האש, כצלייה וכדומה. וְאַסְכְּלָאוֹת. רשתות מתכת שצולים עליהן בשר. עַד שֶׁתִּנְשַׁר קְלִפָּתָן. שתיפול השכבה החיצונית של כלים אלו.
ד. כֵּיצַד מַגְעִילָן? נוֹתֵן יוֹרָה קְטַנָּה לְתוֹךְ יוֹרָה גְּדוֹלָה וּמְמַלֵּא עָלֶיהָ מַיִם עַד שֶׁיָּצוּפוּ עַל הַקְּטַנָּה, וּמַרְתִּיחָהּ יָפֶה יָפֶה. וְאִם הָיְתָה יוֹרָה גְּדוֹלָה – מַקִּיף עַל שְׂפָתָהּ בָּצֵק אוֹ טִיט, וּמְמַלְּאָהּ מַיִם עַד שֶׁיָּצוּפוּ הַמַּיִם עַל שְׂפָתָהּ, וּמַרְתִּיחַ.
וְכֻלָּן שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן עַד שֶׁלֹּא הִרְתִּיחַ אוֹ עַד שֶׁלֹּא הֵדִיחַ וְעַד שֶׁלֹּא הִלְבִּין וְעַד שֶׁלֹּא הִטְבִּיל – מֻתָּר, שֶׁכָּל הַשֻּׁמָּן שֶׁבָּהֶן נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם הוּא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ד. יוֹרָה קְטַנָּה. הקדרה שיש בה בליעת איסור. וְאִם הָיְתָה יוֹרָה גְּדוֹלָה. שאינה יכולה להיכנס ביורה אחרת (ראה גם הלכות חמץ ומצה ה,כו). מַקִּיף עַל שְׂפָתָהּ בָּצֵק אוֹ טִיט. יוצר המשך לדפנות היורה, כדי שיגיעו המים הרותחים גם לשפתה.
כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ב. שֶׁבָּהֶן. בכלים שאינם בני יומם.
ה. טְבִילָה זוֹ שֶׁמַּטְבִּילִין כְּלֵי הַסְּעוּדָה הַנִּלְקָחִין מִן הַגּוֹיִם וְאַחַר כָּךְ יֻתְּרוּ לַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, אֵינוֹ לְעִנְיַן טֻמְאָה וְטָהֳרָה, אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְרֶמֶז לָהּ: "כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר" (במדבר לא,כג). וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּטָהֳרָתוֹ מִידֵי גִּעוּלֵי גּוֹיִם, לֹא מִידֵי טֻמְאָה, שֶׁאֵין לְךָ טֻמְאָה שֶׁאֵינָהּ עוֹלָה אֶלָּא עַל יְדֵי הָאֵשׁ. וְכָל הַטְּמֵאִים – בִּטְבִילָה עוֹלִין מִטֻּמְאָתָן, וְטֻמְאַת מֵת – בְּהַזָיָּה וּטְבִילָה, וְאֵין שָׁם אֵשׁ כְּלָל אֶלָּא לְעִנְיַן גִּעוּלֵי גּוֹיִם. וְכֵיוָן שֶׁכָּתוּב "וְטָהֵר", אָמְרוּ חֲכָמִים: הוֹסִיף לוֹ טָהֳרָה אַחַר עֲבִירָתוֹ בָּאֵשׁ לְהַתִּירוֹ מִגִּעוּלֵי גּוֹיִם.
ה. אֵינוֹ לְעִנְיַן טֻמְאָה וְטָהֳרָה. אין סיבתן משום טומאה וטהרה כשאר הטבילות. וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת. בְּטָהֳרָתוֹ מִידֵי גִּעוּלֵי גּוֹיִם. בתהליך טהרה שלאחר לקיחת כלי מן הגוי. שֶׁאֵין לְךָ טֻמְאָה שֶׁאֵינָהּ עוֹלָה אֶלָּא עַל יְדֵי הָאֵשׁ. אין טומאה שטהרתה תלויה בהעברה באש. וְטֻמְאַת מֵת בְּהַזָיָּה וּטְבִילָה. טמא מת מזין עליו מי פרה אדומה, טובל, ובהערב השמש נטהר (ראה הכלל הלכות פרה יא,א). וְאֵין שָׁם אֵשׁ כְּלָל אֶלָּא לְעִנְיַן גִּעוּלֵי גּוֹיִם. תפקיד האש הוא לפלוט את בליעת האיסור מתבשילי הגויים. הוֹסִיף לוֹ טָהֳרָה. על ידי הטבלתו במים. לְהַתִּירוֹ מִגִּעוּלֵי גּוֹיִם. לסיום תהליך טהרתו מגיעולי גויים.
ו. לֹא חִיְּבוּ בִּטְבִילָה זוֹ אֶלָּא כְּלֵי מַתָּכוֹת שֶׁל סְעוּדָה הַנִּלְקָחִין מִן הַגּוֹיִם. אֲבָל הַשּׁוֹאֵל מִן הַגּוֹיִם אוֹ שֶׁמִּשְׁכֵּן הַגּוֹי אֶצְלוֹ כְּלֵי מַתָּכוֹת – מֵדִיחַ אוֹ מַרְתִּיחַ אוֹ מְלַבֵּן וְאֵינוֹ צָרִיךְ טְבִילָה. וְכֵן אִם לָקַח כְּלֵי עֵץ אוֹ כְּלֵי אֲבָנִים – מֵדִיחַ אוֹ מַרְתִּיחַ וְאֵינוֹ צָרִיךְ טְבִילָה. וְכֵן כְּלֵי חֶרֶשׂ הַחֲדָשִׁים – אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַטְבִּיל. אֲבָל הַשּׁוּעִין בַּאֲבָר – הֲרֵי הֵן כִּכְלֵי מַתָּכוֹת, וּצְרִיכִין טְבִילָה.
ו. הַנִּלְקָחִין מִן הַגּוֹיִם. שנקנו מהם. כְּלֵי מַתָּכוֹת. וכן כלי זכוכית (לעיל ה"ג) משום שדומים למתכת, שהרי ניתנים לתיקון על ידי התכה. מֵדִיחַ אוֹ מַרְתִּיחַ אוֹ מְלַבֵּן. להוציא את בליעת האיסור מהכלים (כדלעיל ה"ג). כְּלֵי עֵץ אוֹ כְּלֵי אֲבָנִים. כלים אלו אינם חייבים בטבילה משום שבפסוק שממנו למדו חיוב טבילה זו נזכרו רק כלי מתכות. כְּלֵי חֶרֶשׂ הַחֲדָשִׁים. שלא השתמשו בהם הגויים.
ז. הַלּוֹקֵחַ סַכִּין מִן הַגּוֹיִם – מְלַבְּנָהּ בָּאוּר אוֹ מַשְׁחִיזָהּ בָּרֵחַיִם שֶׁלָּהּ. וְאִם הָיְתָה סַכִּין יָפָה שֶׁאֵין בָּהּ פְּגִימוֹת – דַּי לוֹ אִם נְעָצָהּ בְּקַרְקַע קָשָׁה עֲשָׂרָה פְּעָמִים, וְאוֹכֵל בָּהּ צוֹנֵן. וְאִם הָיוּ בָּהּ פְּגִימוֹת אוֹ שֶׁהָיְתָה יָפָה וְרָצָה לֶאֱכֹל בָּהּ חַמִּין אוֹ לִשְׁחֹט בָּהּ – מְלַבְּנָהּ אוֹ מַשְׁחִיזָהּ כֻּלָּהּ.
שָׁחַט בָּהּ קֹדֶם שֶׁיְּטַהֲרֶנָּה – מֵדִיחַ מְקוֹם הַשְּׁחִיטָה. וְאִם קָלַף, הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.
ז. בָּרֵחַיִם שֶׁלָּהּ. גלגל להשחזת סכינים. בְּקַרְקַע קָשָׁה. קרקע לא מעובדת. שֶׁהָיְתָה יָפָה. ללא פגימות. וְרָצָה לֶאֱכֹל בָּהּ חַמִּין. משום שהחום גורם לבליעה ופליטה, אין די בנעיצה בקרקע. אוֹ לִשְׁחֹט בָּהּ. משום שהסכין נדחקת בזמן השחיטה ופולטת מתוכה את האיסור אל הבשר, אין די בנעיצה בקרקע.
קָלַף. את מקום השחיטה.
ח. סַכִּין שֶׁשָּׁחַט בָּהּ טְרֵפָה – לֹא יִשְׁחֹט בָּהּ עַד שֶׁיְּדִיחָהּ אֲפִלּוּ בְּצוֹנֵן אוֹ מְקַנְּחָהּ בִּבְלָיוֹת שֶׁל בְּגָדִים.
ח. עַד שֶׁיְּדִיחָהּ אֲפִלּוּ בְּצוֹנֵן. משום שמקום השחיטה צונן, אבל אם רוצה להשתמש בה בחמין, צריכה נעיצה בקרקע (ראה לעיל ו,כ).
ט. וְיֵשׁ שָׁם דְּבָרִים אֲחֵרִים אָסְרוּ אוֹתָן חֲכָמִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לְאִסּוּרָן עִקָּר מִן הַתּוֹרָה, גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן כְּדֵי לְהִתְרַחֵק מִן הַגּוֹיִם עַד שֶׁלֹּא יִתְעָרְבוּ בָּהֶן יִשְׂרָאֵל וְיָבֹאוּ לִידֵי חַתְנוּת. וְאֵלּוּ הֵן: אָסְרוּ לִשְׁתּוֹת עִמָּהֶן, וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא לָחוּשׁ לְיֵין נֶסֶךְ, וְאָסְרוּ לֶאֱכֹל פִּתָּן אוֹ בִּשּׁוּלֵיהֶן, וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא לָחוּשׁ לְגִעוּלֵיהֶן.
ט. לִידֵי חַתְנוּת. להתחתן עם הגוים. פִּתָּן אוֹ בִּשּׁוּלֵיהֶן. לחם שאפו ומאכל שבישלו. לְגִעוּלֵיהֶן. לאכילת מאכלות אסורות.
י. כֵּיצַד? לֹא יִשְׁתֶּה אָדָם בִּמְסִבָּה שֶׁל גּוֹיִם, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא יַיִן מְבֻשָּׁל שֶׁאֵינוֹ נֶאֱסָר אוֹ שֶׁיִּהְיֶה הַשּׁוֹתֶה מִכֵּלָיו לְבַדּוֹ. וְאִם הָיָה רֹב הַמְּסִבָּה יִשְׂרָאֵל – מֻתָּר. וְאֵין שׁוֹתִין שֵׁכָר שֶׁלָּהֶן שֶׁעוֹשִׂין מִן הַתְּמָרִים וּמִן הַתְּאֵנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְאֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בִּמְקוֹם מְכִירָתוֹ. אֲבָל אִם הֵבִיא הַשֵּׁכָר לְבֵיתוֹ וְשָׁתָהוּ שָׁם – מֻתָּר, שֶׁעִקַּר הַגְּזֵרָה שֶׁמָּא יִסְעֹד אֶצְלוֹ.
י. יַיִן מְבֻשָּׁל שֶׁאֵינוֹ נֶאֱסָר. ראה לעיל יא,ט. אוֹ שֶׁיִּהְיֶה הַשּׁוֹתֶה מִכֵּלָיו לְבַדּוֹ. ששותה מיין שלו בכלים שלו. וְאֵין שׁוֹתִין שֵׁכָר. על אף שאינו בכלל יין (ראה לעיל יא,י).
יא. יֵין תַּפּוּחִים וְיֵין רִמּוֹנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – מֻתָּר לִשְׁתּוֹתָן בְּכָל מָקוֹם; דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי – לֹא גָּזְרוּ עָלָיו. יֵין צִמּוּקִים – הֲרֵי הוּא כְּיַיִן, וּמִתְנַסֵּךְ.
יא. הֲרֵי הוּא כְּיַיִן וּמִתְנַסֵּךְ. מנסכים אותו על גבי המזבח, ולכן הוא ראוי להיחשב כיין (ראה הכלל לעיל יא,ט).
יב. אַף עַל פִּי שֶׁאָסְרוּ פַּת גּוֹיִם, יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁמְּקִלִּין בַּדָּבָר וְלוֹקְחִין פַּת מִן הַנַּחְתּוֹם הַגּוֹי בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם נַחְתּוֹם יִשְׂרָאֵל וּבַשָּׂדֶה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא שְׁעַת הַדֹּחַק. אֲבָל פַּת בַּעֲלֵי בָּתִּים – אֵין שָׁם מִי שֶׁמּוֹרֶה בָּהּ לְהָקֵל, שֶׁעִקַּר הַגְּזֵרָה מִשּׁוּם חַתְנוּת, וְאִם יֹאכַל פַּת בַּעֲלֵי בָּתִּים, יָבֹא לִסְעֹד אֶצְלָן.
יב. הַנַּחְתּוֹם. אופה. וּבַשָּׂדֶה. מקום מרוחק שאין בו מאפיות. פַּת בַּעֲלֵי בָּתִּים. הנאפית בבית הגוי.

יג. הִדְלִיק הַגּוֹי אֶת הַתַּנּוּר וְאָפָה בּוֹ יִשְׂרָאֵל, אוֹ שֶׁהִדְלִיק יִשְׂרָאֵל וְאָפָה גּוֹי, אוֹ שֶׁהִדְלִיק הַגּוֹי וְאָפָה הַגּוֹי וּבָא יִשְׂרָאֵל וְנִעֵר אֶת הָאֵשׁ מְעַט אוֹ כְּבָשׁוֹ לָאֵשׁ, הוֹאִיל וְנִשְׁתַּתֵּף בִּמְלֶאכֶת הַפַּת – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת. וַאֲפִלּוּ לֹא זָרַק אֶלָּא עֵץ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר – הִתִּיר כָּל הַפַּת שֶׁבּוֹ, שֶׁאֵין הַדָּבָר אֶלָּא לִהְיוֹת הֶכֵּר שֶׁהַפַּת שֶׁלָּהֶן אֲסוּרָה.

יג. כְּבָשׁוֹ לָאֵשׁ. הקטין את עוצמת האש.
יד. גּוֹי שֶׁבִּשֵּׁל לָנוּ יַיִן אוֹ חָלָב אוֹ דְּבַשׁ אוֹ פְּרִישִׁין וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ מִכָּל דָּבָר הַנֶּאֱכָל כְּמוֹת שֶׁהוּא חַי – הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין, וְלֹא גָּזְרוּ אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נֶאֱכָל כְּמוֹת שֶׁהוּא חַי, כְּגוֹן בָּשָׂר וְדָג תָּפֵל וּבֵיצָה וִירָקוֹת, אִם בִּשְּׁלָן הַגּוֹי מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף וְלֹא נִשְׁתַּתֵּף יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ בְּבִשּׁוּלָן – הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי גּוֹיִם.
יד. פְּרִישִׁין. חבושים (ויש במקומות מסוימים מין חבוש שנאכל חי, ר"י קאפח). הַנֶּאֱכָל כְּמוֹת שֶׁהוּא חַי. נאכל אף ללא בישול. וְדָג תָּפֵל. שאינו מלוח. וִירָקוֹת. שאינם נאכלים חיים. וְלֹא נִשְׁתַּתֵּף יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ. ראה לקמן הט"ז.
טו. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּדָבָר שֶׁהוּא עוֹלֶה עַל שֻׁלְחַן מְלָכִים לֶאֱכֹל בּוֹ אֶת הַפַּת, כְּגוֹן בָּשָׂר וּבֵיצִים וְדָגִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה עַל שֻׁלְחַן מְלָכִים לֶאֱכֹל בּוֹ אֶת הַפַּת, כְּגוֹן תֻּרְמוֹסִין שֶׁשָּׁלְקוּ אוֹתָן גּוֹיִם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין חַיִּים – הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן, שֶׁעִקַּר הַגְּזֵרָה מִשּׁוּם חַתְנוּת, שֶׁלֹּא יְזַמְּנוֹ הַגּוֹי אֶצְלָן בִּסְעוּדָה, וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה עַל שֻׁלְחַן מְלָכִים לֶאֱכֹל בּוֹ אֶת הַפַּת, אֵין אָדָם מְזַמֵּן אֶת חֲבֵרוֹ עָלָיו.
טו. עוֹלֶה עַל שֻׁלְחַן מְלָכִים. מאכל המוגש לפני אנשים חשובים. תֻּרְמוֹסִין. גרעיני תורמוס. שֶׁשָּׁלְקוּ. שהרתיחום במים.
טז. דָּגִים קְטַנִּים שֶׁמְּלָחָן יִשְׂרָאֵל אוֹ גּוֹי – הֲרֵי הֵן כְּמִי שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ מִקְצָת בִּשּׁוּל, וְאִם צְלָיָן גּוֹי אַחַר כֵּן, מֻתָּרִין. וְכֵן בָּשָׂר שֶׁבִּשְּׁלוֹ יִשְׂרָאֵל מְעַט בִּשּׁוּלוֹ, בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בַּסּוֹף – מֻתָּר. לְפִיכָךְ אִם הִנִּיחַ הַגּוֹי בָּשָׂר אוֹ קְדֵרָה עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ וְהִפֵּךְ יִשְׂרָאֵל בַּבָּשָׂר וְהֵגִיס בַּקְּדֵרָה, אוֹ שֶׁהִנִּיחַ יִשְׂרָאֵל וְגָמַר הַגּוֹי – הֲרֵי זֶה מֻתָּר.
טז. מֻתָּרִין. מכיוון שהמליחה נחשבת כתחילת בישול, אין צליית הגוי לאחריה אוסרת. ואף אם מלח גוי בתחילה, מליחת הגוי אינה נחשבת בישול האוסר (לקמן הי"ז). וְהֵגִיס בַּקְּדֵרָה. ערבב את התבשיל.
יז. דָּג שֶׁמְּלָחוֹ גּוֹי וּפֵרוֹת שֶׁעִשְּׁנָן עַד שֶׁהִכְשִׁירָן לַאֲכִילָה – הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין; מָלִיחַ אֵינוֹ כְּרוֹתֵחַ בִּגְזֵרָה זוֹ, וְהַמְעֻשָּׁן אֵינוֹ כִּמְבֻשָּׁל. וְכֵן קְלָיוֹת שֶׁל גּוֹיִם מֻתָּרִין, וְלֹא גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן, שֶׁאֵין אָדָם מְזַמֵּן חֲבֵרוֹ עַל הַקְּלָיוֹת.
יז. וּפֵרוֹת שֶׁעִשְּׁנָן. לתת לפירות טעם מעושן. מָלִיחַ אֵינוֹ כְּרוֹתֵחַ בִּגְזֵרָה זוֹ. לעניין בישולי גויים לא התייחסו למליחה כפעולה הדומה לרתיחה ולאוסרה כבישול (ראה לעיל ט,יח לעניין בשר וחלב). קְלָיוֹת. קטניות או גרעיני תבואה קלויים.
יח. פּוֹלִין וַאֲפוּנִין וַעֲדָשִׁין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁשּׁוֹלְקִין אוֹתָן הַגּוֹיִם וּמוֹכְרִין אוֹתָן – אֲסוּרִין מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי גּוֹיִם בְּמָקוֹם שֶׁעוֹלִין עַל שֻׁלְחַן מְלָכִים מִשּׁוּם פַּרְפֶּרֶת, וּמִשּׁוּם גִּעוּלֵי גּוֹיִם בְּכָל מָקוֹם, שֶׁמָּא יְבַשְּׁלוּ אוֹתוֹ עִם הַבָּשָׂר אוֹ בִּקְדֵרָה שֶׁבִּשְּׁלוּ בָּהּ בָּשָׂר. וְכֵן הַסֻּפְגָּנִין שֶׁקּוֹלִין אוֹתָן הַגּוֹיִם בְּשֶׁמֶן – אֲסוּרִין אַף מִשּׁוּם גִּעוּלֵי גּוֹיִם.
יח. שֶׁשּׁוֹלְקִין אוֹתָן. מבשלים קלות במים. מִשּׁוּם פַּרְפֶּרֶת. כתוספת למזון העיקרי. וּמִשּׁוּם גִּעוּלֵי גּוֹיִם בְּכָל מָקוֹם. גם במקום שאינם עולים על שולחן מלכים, אסורים משום מאכלות אסורות. הַסֻּפְגָּנִין. סופגניות. אֲסוּרִין אַף מִשּׁוּם גִּעוּלֵי גּוֹיִם. נוסף על האיסור משום בישולי גויים, מפני שבולעים איסור מהכלים שקולים בהם.
יט. גּוֹי שֶׁבִּשֵּׁל וְלֹא נִתְכַּוֵּן לְבִשּׁוּל – הֲרֵי זֶה מֻתָּר. כֵּיצַד? גּוֹי שֶׁהִצִּית אוּר בָּאֲגַם כְּדֵי לְהַעֲבִיר הֶחָצִיר, וְנִתְּבַּשְּׁלוּ בּוֹ חֲגָבִים – הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין, וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁהֵן עוֹלִין עַל שֻׁלְחַן מְלָכִים מִשּׁוּם פַּרְפֶּרֶת. וְכֵן אִם חָרַךְ הָרֹאשׁ לְהַעֲבִיר הַשֵּׂעָר – מֻתָּר לֶאֱכֹל מִן הַדִּלְדּוּלִין וּמִן רָאשֵׁי אָזְנַיִם שֶׁנִּצְלוּ בִּשְׁעַת חֲרִיכָה.
יט. בָּאֲגַם. באחו. חָרַךְ הָרֹאשׁ. של בהמה. מִן הַדִּלְדּוּלִין. חתיכות בשר קטנות התלויות בראש הבהמה.
כ. תְּמָרִים שֶׁשָּׁלְקוּ אוֹתָן הַגּוֹיִם: אִם הָיוּ מְתוּקִין מִתְּחִלָּתָן – הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין; וְאִם הָיוּ מָרִים וּמִתְּקָן הַבִּשּׁוּל – הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין; הָיוּ בֵּינוֹנִיִּים – הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין.
כ. מֻתָּרִין. שהיה אפשר לאכלם גם ללא בישול. בֵּינוֹנִיִּים. שאפשר לאכלם בקושי.
כא. קָלִי שֶׁל עֲדָשִׁים שֶׁלָּשָן, בֵּין בְּמַיִם בֵּין בְּחֹמֶץ – הֲרֵי זֶה אָסוּר. אֲבָל קָלִי שֶׁל חִטִּים וּשְׂעוֹרִין שֶׁלָּשִׁין אוֹתוֹ בְּמַיִם – הֲרֵי זֶה מֻתָּר.
כא. קָלִי שֶׁל עֲדָשִׁים. קמח שהופק מעדשים קלויות. הֲרֵי זֶה אָסוּר. כאשר לשים אותן בחומץ אסור משום חומץ גויים (לעיל יא,יג), ולכן אסרו אף כשלשן במים. קָלִי שֶׁל חִטִּים וּשְׂעוֹרִין. קמח שהופק מחיטים או שעורים קלויים. הֲרֵי זֶה מֻתָּר. מכיוון שרגילים ללושן במים לא אסרו בהם.
כב. שֶׁמֶן שֶׁל גּוֹיִם – מֻתָּר. וּמִי שֶׁאוֹסְרוֹ, הֲרֵי זֶה עוֹמֵד בְּחֵטְא גָּדוֹל, מִפְּנֵי שֶׁהִמְרָה עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁהִתִּירוּהוּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁבִּשְּׁלוּ הַשֶּׁמֶן – הֲרֵי זֶה מֻתָּר, וְאֵינוֹ נֶאֱסָר לֹא מִפְּנֵי בִּשּׁוּלֵי גּוֹיִם, מִפְּנֵי שֶׁנֶּאֱכָל כְּמוֹת שֶׁהוּא חַי, וְלֹא מִפְּנֵי גִּעוּלֵי גּוֹיִם, מִפְּנֵי שֶׁהַבָּשָׂר פּוֹגֵם אֶת הַשֶּׁמֶן וּמַסְרִיחוֹ.
כב. שֶׁהִמְרָה עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁהִתִּירוּהוּ. שמרד בהכרעת רבי ובית דינו שהתירו שמן של גויים (משנה עבודה זרה ב,ו). וְאַף עַל פִּי שֶׁבִּשְּׁלוּ הַשֶּׁמֶן. בכלי של גוי. שֶׁהַבָּשָׂר פּוֹגֵם אֶת הַשֶּׁמֶן. אף שנתבשל השמן בכלי שנתבשל לפני כן בשר, לא נאסר השמן מפני שטעם הבשר נפגם.
כג. וְכֵן דְּבַשׁ שֶׁל גּוֹיִם שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל וְעָשׂוּ מִמֶּנּוּ מִינֵי מְתִיקָה – מֻתָּר מִטַּעַם זֶה.
כד. כֻּסְפָּן שֶׁל גּוֹיִם שֶׁהוּחַמּוּ חַמָּיו בֵּין בְּיוֹרָה גְּדוֹלָה בֵּין בְּיוֹרָה קְטַנָּה – מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁנּוֹתֵן טַעַם לִפְגָם הוּא. וְכֵן כְּבָשִׁים שֶׁאֵין דַּרְכָּן לָתֵת לְתוֹכָן חֹמֶץ אוֹ יַיִן, אוֹ זֵיתִים הַכְּבוּשִׁין וַחֲגָבִים הַבְּאוּשִׁין שֶׁבָּאִין מִן הָאוֹצָר – מֻתָּרִין. אֲבָל חֲגָבִים וּכְבָשִׁים שֶׁמְּזַלְּפִין עֲלֵיהֶן יַיִן – אֲסוּרִין. וְכֵן אִם הָיוּ מְזַלְּפִין עֲלֵיהֶן חֹמֶץ, וַאֲפִלּוּ חֹמֶץ שֵׁכָר – אֲסוּרִין.
כד. כֻּסְפָּן שֶׁל גּוֹיִם. שמן המופק מחימום או מעירוי מים חמים על פסולת של פירות או תבואה כגון תמרים או שומשום. מֻתָּר. הן מצד בישולי גויים והן מצד גיעולי גויים. כְּבָשִׁים. ירקות כבושים בנוזל, ומותרים משום שכבישתם אינה נחשבת בישול. אֲסוּרִין. מחשש יין נסך.
כה. וּמִפְּנֵי מָה אָסְרוּ חֹמֶץ שֵׁכָר שֶׁל גּוֹיִם? מִפְּנֵי שֶׁמַּשְׁלִיכִין לְתוֹכוֹ שִׁמְרֵי יַיִן. לְפִיכָךְ, הַנִּלְקָח מִן הָאוֹצָר – מֻתָּר.
כה. הַנִּלְקָח מִן הָאוֹצָר מֻתָּר. שנתינת שמרי היין נעשית בסמוך למכירתו ולא בהיותו באוצר.
כו. הַמֻּרְיָס, בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לָתֵת לְתוֹכוֹ יַיִן – אָסוּר; וְאִם הָיָה הַיַּיִן יָקָר מִן הַמֻּרְיָס – מֻתָּר. וְכָזֶה מוֹרִין בְּכָל דָּבָר שֶׁחוֹשְׁשִׁין לוֹ שֶׁמָּא עֵרְבוּ בּוֹ הַגּוֹיִם דָּבָר אָסוּר, שֶׁאֵין אָדָם מְעָרֵב הַיֹּקֶר בְּזוֹל, שֶׁהֲרֵי מַפְסִיד, אֲבָל מְעָרֵב הַזּוֹל בְּיָקָר, כְּדֵי לְהִשְׂתַּכֵּר.
כו. הַמֻּרְיָס. שמן דגים. וְכָזֶה מוֹרִין. לפי עיקרון זה.
כז. קָטָן שֶׁאָכַל אֶחָד מִמַּאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת אוֹ שֶׁעָשָׂה מְלָאכָה בְּשַׁבָּת – אֵין בֵּית דִּין מְצֻוִּין עָלָיו לְהַפְרִישׁוֹ, לְפִי שֶׁאֵינוֹ בֶּן דַּעַת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁעָשָׂה מֵעַצְמוֹ. אֲבָל לְהַאֲכִילוֹ בַּיָּדַיִם – אָסוּר, וַאֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁאִסּוּרָן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְכֵן אָסוּר לְהַרְגִּילוֹ בְּחִלּוּל שַׁבָּת וּמוֹעֵד, וַאֲפִלּוּ בִּדְבָרִים שֶׁהֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת.
כז. אֵין בֵּית דִּין מְצֻוִּין עָלָיו לְהַפְרִישׁוֹ. ראה גם הלכות אבל ג,יב, הלכות ייבום וחליצה ז,יח, הלכות שבת כד,יא. לְהַפְרִישׁוֹ. למנעו מלעשות האיסור. שְׁבוּת. שאיסורם מדברי חכמים (הלכות שבת כא,א).
כח. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בֵּית דִּין מְצֻוִּין לְהַפְרִישׁ אֶת הַקָּטָן, מִצְוָה עַל אָבִיו לִגְעֹר בּוֹ וּלְהַפְרִישׁוֹ כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בִּקְדֻשָּׁה וּפְרִישָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ" (משלי כב,ו).
כט. אָסְרוּ חֲכָמִים מַאֲכָלוֹת וּמַשְׁקִין שֶׁנֶּפֶשׁ רֹב בְּנֵי אָדָם קֵהָה מֵהֶן, כְּגוֹן מַאֲכָלוֹת וּמַשְׁקִין שֶׁנִּתְעָרֵב בָּהֶן קִיא אוֹ צוֹאָה וְלֵחָה סְרוּחָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְכֵן אָסְרוּ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת בְּכֵלִים הַצּוֹאִים שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם מִתְאוֹנְנָה מֵהֶן, כְּגוֹן כְּלֵי בֵּית הַכִּסֵּא וּכְלֵי זְכוּכִית שֶׁל סַפָּרִין שֶׁגּוֹרְעִין בָּהֶן אֶת הַדָּם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.
כט. קֵהָה מֵהֶן. נדחית מהם. מִתְאוֹנְנָה. מצטערת. סַפָּרִין. מקיזי דם. שֶׁגּוֹרְעִין בָּהֶן אֶת הַדָּם. מוציאים דם.
ל. וְכֵן לֶאֱכֹל בְּיָדַיִם מְזֹהָמוֹת וְעַל גַּבֵּי כֵּלִים מְלֻכְלָכִים, שֶׁכָּל דְּבָרִים אֵלּוּ בִּכְלַל: "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם" (ויקרא יא,מג), וְהָאוֹכֵל מַאֲכָלוֹת אֵלּוּ – מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.
ל. מַכַּת מַרְדּוּת. מלקות מדברי חכמים.
לא. וְכֵן אָסוּר לְאָדָם שֶׁיַּשְׁהֶה אֶת נְקָבָיו כְּלָל, בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים. וְכָל הַמַּשְׁהֶה נְקָבָיו – הֲרֵי זֶה בִּכְלַל מְשַׁקֵּץ נַפְשׁוֹ, יָתֵר עַל חֳלָאִים רָעִים שֶׁיָּבִיא עַל עַצְמוֹ וְיִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ. אֶלָּא רָאוּי לוֹ לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בְּעִתִּים מְזֻמָּנִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְרַחֵק בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם וְלֹא יְשַׁקֵּץ נַפְשׁוֹ.
לא. שֶׁיַּשְׁהֶה אֶת נְקָבָיו. יתאפק מלעשות צרכיו. יָתֵר עַל. נוסף על. לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בְּעִתִּים מְזֻמָּנִים. לקבוע זמנים קבועים לעשיית צרכיו (ראה גם הלכות דעות ה,ו). כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְרַחֵק בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם. שאם יצטרך לנקביו במקום שבו בני אדם מצויים, ייאלץ להתרחק הרבה או להשתהות, ויבוא לידי שיקוץ.
לב. וְכָל הַנִּזְהָר בִּדְבָרִים אֵלּוּ – מֵבִיא קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה יְתֵרָה לְנַפְשׁוֹ, וּמְמָרֵק נַפְשׁוֹ לְשֵׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי יי" (ויקרא יא,מד, ושם ללא שם ה').
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן

תקציר הפרק 

פרק י"ז הלכות מאכלות אסורות
פרק אחרון בנושא זה💪🏻

כלי גויים🍽

🍽כליהם של הגויים אסורים לישראל אלא אם מכשירם לפי צורת השימוש האסור (כמפורט בפרק), וכן יש להטביל אם קנה כלי מתכת או זכוכית של סעודה.

🍻אסור לשתות במסיבת גויים כל יין או שכר.
🥖 פת גוי אסורה. ומותר אם השתתף היהודי באפיה על ידי הדלקת האש או אפיה או ניעור האש וכו. מותר לקחת מנחתום בשעת הדחק.
🥘 בישולי גויים אסורים. ומותר במאכל שלא עולה לשולחן מלכים או מאכל שנאכל חי ממילא, או שהשתתף היהודי בבישול, או שהגוי לא התכוון לבשל.
🍶שמן גויים מותר.

קטן – אסור להאכילו בידיים איסורים, ואביו מצווה להפרישו אם אוכל מדעתו.
"בל תשקצו" -אסור לאכול מאכל מעורר גועל או בכלי מאוס, וכן אסור להשהות נקביו.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מאכלות אסורות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מי שאכל שרץ – האם עבר על איסור בל תשקצו?

2.האם כלי עץ ואבן חייבים בטבילה?

3.מותר לאב לתת לבנו הקטן חלב מיד לאחר שאכל בשר?

תשובות
1-לא 2-לא 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן