פרק י"ז, הלכות מכירה, ספר קניין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אַרְבַּע מִדּוֹת בַּמּוֹכְרִים: מָכַר לוֹ חִטִּים יָפוֹת וְנִמְצְאוּ רָעוֹת – הַלּוֹקֵחַ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ וְלֹא הַמּוֹכֵר; רָעוֹת וְנִמְצְאוּ יָפוֹת – הַמּוֹכֵר יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ וְלֹא הַלּוֹקֵחַ; רָעוֹת וְנִמְצְאוּ רָעוֹת, יָפוֹת וְנִמְצְאוּ יָפוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן יָפוֹת שֶׁאֵין לְמַעְלָה מֵהֶן וְלֹא רָעוֹת שֶׁאֵין לְמַטָּה מֵהֶן, וַהֲרֵי יֵשׁ שָׁם הוֹנָיָה שְׁתוּת – אֵין אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ, אֶלָּא קָנָה, וּמַחֲזִיר אוֹנָיָה.
א. אַרְבַּע מִדּוֹת בַּמּוֹכְרִים. ארבעה דינים שונים במכירה, לעניין מי רשאי לחזור בו מהמקח. מָכַר לוֹ חִטִּים יָפוֹת. סיכמו ביניהם על חיטים יפות. הַלּוֹקֵחַ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ וְלֹא הַמּוֹכֵר. הקונה יכול לטעון שהוא רצה לקנות יפות ויש כאן מקח טעות. אבל המוכר אינו יכול לבטל את המקח אם הקונה אינו רוצה לבטלו, לפי שהקונה יכול לטעון כנגדו שמחל על הפסדו והסכים לקיים את המקח (פה"מ בבא בתרא ה,ו). יָפוֹת וְנִמְצְאוּ יָפוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן יָפוֹת שֶׁאֵין לְמַעְלָה מֵהֶן וכו'. כאשר סיכמו ביניהם על חיטים יפות, והחיטים שנמכרו אינן יפות ביותר אבל בכל זאת נכללות תחת ההגדרה של חיטים יפות, אפילו אם יש הפרש של שישית בין המחיר המקובל ובין המחיר ששולם, הקונה אינו יכול לחזור בו מהמקח אלא רק לבקש חזרה את ההפרש במחיר (כדין אונאת שתות, ראה לעיל יב,ב). ועל דרך זו אם סיכמו ביניהם על חיטים רעות, והחיטים שנמכרו אינן רעות ביותר אבל בכל זאת נכללות תחת ההגדרה של חיטים רעות, המוכר אינו יכול לחזור בו (ואם קיבל שתות פחות מהמגיע לו, רשאי לדרוש זאת מהקונה).
ב. אֲבָל הַמּוֹכֵר חִטִּים שַׁחֲמָתִית וְנִמְצֵאת לְבָנָה אוֹ לְבָנָה וְנִמְצֵאת שַׁחֲמָתִית, עֵצִים שֶׁל זַיִת וְנִמְצְאוּ שֶׁל שִׁקְמָה, שֶׁל שִׁקְמָה וְנִמְצְאוּ שֶׁל זַיִת, יַיִן וְנִמְצָא חֹמֶץ, חֹמֶץ וְנִמְצָא יַיִן – כָּל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶן יָכוֹל לַחֲזֹר בַּחֲבֵרוֹ, שֶׁאֵין זֶה הַמִּין שֶׁאָמַר שֶׁיִּמְכֹּר לוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ב. שַׁחֲמָתִית. בעלת גוון אדום. יָכוֹל לַחֲזֹר בַּחֲבֵרוֹ. רשאי לחזור בו מהעסקה עם חברו אפילו אם חברו רוצה לקיים את העסקה. שֶׁאֵין זֶה הַמִּין שֶׁאָמַר שֶׁיִּמְכֹּר לוֹ. אלא מין אחר, ואין כאן צד אחד שמפסיד, שהרי יש אנשים שמעדיפים יין ויש אנשים שמעדיפים חומץ (פה"מ בבא בתרא ה,ו).
ג. הַמּוֹכֵר יַיִן לַחֲבֵרוֹ וּנְתָנוֹ הַלּוֹקֵחַ בְּקַנְקַנָּיו, וְהֶחֱמִיץ מִיָּד – אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ: 'לְתַבְשִׁיל אֲנִי צָרִיךְ לוֹ'. וְאִם יָדַע שֶׁיֵּינוֹ מַחֲמִיץ – הֲרֵי זֶה מֶקַח טָעוּת.
מָכַר לוֹ יַיִן וַהֲרֵי הוּא בְּקַנְקַנֵּי הַמּוֹכֵר, וְהֶחֱמִיץ: אִם אָמַר לוֹ: 'לְמִקְפָּה אֲנִי צָרִיךְ' – מַחֲזִיר וְאוֹמֵר לוֹ: 'הֲרֵי יֵינְךָ וְקַנְקַנְּךָ, שֶׁאֲנִי לֹא קָנִיתִי לִשְׁתּוֹתוֹ, אֶלָּא לְבַשֵּׁל מְעַט מְעַט'; וְאִם לֹא אָמַר לוֹ: 'לְמִקְפָּה הוּא' – אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיר, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ: 'לָמָּה לֹא שָׁתִיתָה אוֹתוֹ, וְלֹא הָיָה לְךָ לְשַׁהוֹתוֹ עַד שֶׁיַּחֲמִיץ'.
ג. וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ לְתַבְשִׁיל אֲנִי צָרִיךְ לוֹ. אפילו אם הקונה אמר שאינו רוצה לשתותו בבת אחת, אלא להניחו לשימוש ממושך לצורך תיבול תבשילים, אין המוכר חייב באחריותו, שאפשר שההחמצה נגרמה כתוצאה מעירוי היין לקנקנים או בשל פגם בקנקני הקונה. וְאִם יָדַע שֶׁיֵּינוֹ מַחֲמִיץ הֲרֵי זֶה מֶקַח טָעוּת. אם הקונה ביקש יין לתבשיל, והמוכר נתן לו יין שדרכו להחמיץ מהר, הרי זה מקח טעות, שאינו מתאים לתבשיל (מ"מ).
לְמִקְפָּה אֲנִי צָרִיךְ. לצורך תבשיל. הֲרֵי יֵינְךָ וְקַנְקַנְּךָ. החזר לי את כספי וקח את היין והקנקנים.
ד. הַמּוֹכֵר חָבִית שֶׁל שֵׁכָר לַחֲבֵרוֹ, וְהֶחָבִית שֶׁל מוֹכֵר, וְהֶחֱמִיצָה: בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים – הֲרֵי זוֹ בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר, וּמַחֲזִיר אֶת הַדָּמִים; מִכָּאן וָאֵילָךְ – בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ.
ד. בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים הֲרֵי זוֹ בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר. אם השכר החמיץ בתוך שלושה ימים למכירה, כנראה שהיה פגום מתחילתו והמוכר צריך לשאת באחריות.
ה. הַמּוֹכֵר חָבִית שֶׁל יַיִן לַחֲבֵרוֹ כְּדֵי לְמָכְרָהּ מְעַט מְעַט, וְהֶחֱמִיצָה בְּמַחֲצִיתָהּ אוֹ בִּשְׁלִישָׁהּ – חוֹזֶרֶת לַמּוֹכֵר. וְאִם שִׁנָּה הַלּוֹקֵחַ הַנֶּקֶב שֶׁלָּהּ, אוֹ שֶׁהִגִּיעַ יוֹם הַשּׁוּק וְשָׁהָה וְלֹא מָכַר – הֲרֵי הִיא בִּרְשׁוּת הַלּוֹקֵחַ.
וְכֵן הַמְקַבֵּל חָבִית שֶׁל יַיִן מֵחֲבֵרוֹ כְּדֵי לְהוֹלִיכָהּ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי וּלְמָכְרָהּ שָׁם, וְקֹדֶם שֶׁתַּגִּיעַ לְשָׁם הוּזַל הַיַּיִן אוֹ הֶחֱמִיצָה – הֲרֵי זוֹ בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר, מִפְּנֵי שֶׁהֶחָבִית וְהַיַּיִן שֶׁלּוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ה. הַמּוֹכֵר חָבִית שֶׁל יַיִן לַחֲבֵרוֹ כְּדֵי לְמָכְרָהּ מְעַט מְעַט. הקונה פירש שהוא זקוק ליין שמחזיק זמן רב, מפני שדעתו למכרו מעט מעט, ומדובר שהיין בחבית המוכר. וְהֶחֱמִיצָה בְּמַחֲצִיתָהּ אוֹ בִּשְׁלִישָׁהּ. היין החמיץ בחצי או שליש החבית. חוֹזֶרֶת לַמּוֹכֵר. כדין האומר 'למקפה אני צריך' (לעיל ה"ג). וְאִם שִׁנָּה הַלּוֹקֵחַ הַנֶּקֶב שֶׁלָּהּ. שעשה לה ברז במקום אחר. הֲרֵי הִיא בִּרְשׁוּת הַלּוֹקֵחַ. אינו יכול להחזירה למוכר, מפני שנדנוד החבית לצורך עשיית ברז עלול למהר את ההחמצה, וכן אם השתהה במכירת היין הרי הפסיד לעצמו (מאירי בבא בתרא צח,א).
הַמְקַבֵּל חָבִית שֶׁל יַיִן מֵחֲבֵרוֹ וכו'. ראובן נתן לשמעון חבית יין, וסיכמו ביניהם ששמעון ימכור את החבית במקום אחר ויתחלקו ברווחים. הֲרֵי זוֹ בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר מִפְּנֵי שֶׁהֶחָבִית וְהַיַּיִן שֶׁלּוֹ. ראובן בעל החבית סופג את ההפסד, מכיוון שטלטול החבית על ידי שמעון וכן השהיית המכירה נעשו בהתאם לסיכום ביניהם (מאירי בבא בתרא צח,א).
ו. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'יַיִן מְבֻשָּׂם אֲנִי מוֹכֵר לְךָ' – חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ עַד הָעֲצֶרֶת. אָמַר לוֹ: 'יַיִן יָשָׁן אֲנִי מוֹכֵר לְךָ' – נוֹתֵן לוֹ מִשֶּׁל שָׁנָה שֶׁעָבְרָה. 'מְיֻשָּׁן' – מִשֶּׁל שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וְצָרִיךְ שֶׁיַּעֲמֹד וְלֹא יַחֲמִיץ עַד הֶחָג. וּבְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מִנְהָג יָדוּעַ – הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה.
ו. יַיִן מְבֻשָּׂם. מתוקן ומשובח. חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ עַד הָעֲצֶרֶת. המוכר אחראי שהיין יחזיק עד חג שבועות, אבל לאחר מכן אינו אחראי, שהחום של תקופת תמוז מקלקל אפילו יין משובח. מְיֻשָּׁן מִשֶּׁל שָׁלֹשׁ שָׁנִים. יין שהופק בשנה הקודמת לשנה שעברה, שביחד עם השנה הנוכחית הרי הוא קיים שלוש שנים. וְצָרִיךְ שֶׁיַּעֲמֹד וְלֹא יַחֲמִיץ עַד הֶחָג. יין מיושן הוא יין שמתיישן ומחזיק מעמד שלוש שנים שלמות, ולכן הוא באחריות המוכר עד סיום השנה הנוכחית בחג הסוכות שהוא זמן הבציר (רשב"ם בבא בתרא צח,א-ב).
ז. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'מַרְתֵּף זֶה שֶׁל יַיִן אֲנִי מוֹכֵר לְךָ לְמִקְפָּה', אוֹ שֶׁמָּכַר לוֹ מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן סְתָם – הֲרֵי הַלּוֹקֵחַ מְקַבֵּל עָלָיו עֲשָׂרָה קַנְקַנִּים בְּכָל מֵאָה שֶׁלֹּא יִהְיֶה יֵינָם טוֹב אֶלָּא כְּבָר הִתְחִיל לְהִשְׁתַּנּוֹת; יָתֵר עַל זֶה – לֹא יְקַבֵּל.
ז. מַרְתֵּף זֶה שֶׁל יַיִן אֲנִי מוֹכֵר לְךָ לְמִקְפָּה. כאשר המוכר אומר לקונה 'מרתף זה', הרי הקונה מקבל עליו את תכולת המרתף כמו שהיא, אפילו אם איכות חלק מהיין אינה טובה. אמנם מצד שני המוכר ציין שהיין טוב למקפה, ועל סמך זה הקונה מצפה ליין עמיד למשך זמן (כס"מ). אוֹ שֶׁמָּכַר לוֹ מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן סְתָם. שלא אמר 'מרתף זה', ומצד שני גם לא ציין שהיין טוב למקפה. יָתֵר עַל זֶה לֹא יְקַבֵּל. אם נמצא שהקנקנים הגרועים הם יותר מעשירית מכלל העסקה, הרי זה מקח טעות.
ח. אָמַר לוֹ: 'מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן לְמִקְפָּה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ', אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ: 'חָבִית שֶׁל יַיִן אֲנִי מוֹכֵר לְךָ' – נוֹתֵן לוֹ יַיִן שֶׁכֻּלּוֹ יָפֶה וְרָאוּי לְתַבְשִׁיל. אָמַר לוֹ: 'מַרְתֵּף זֶה שֶׁל יַיִן' – נוֹתֵן לוֹ יַיִן הַנִּמְכָּר בַּחֲנוּת, שֶׁהֲרֵי הוּא בֵּינוֹנִי, לֹא רַע וְלֹא יָפֶה. אָמַר לוֹ: 'מַרְתֵּף זֶה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ' וְלֹא הִזְכִּיר יַיִן, אֲפִלּוּ כֻּלּוֹ חֹמֶץ – הִגִּיעוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ח. אָמַר לוֹ מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן לְמִקְפָּה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ. שסיכמו ביניהם על מרתף של יין טוב עבור תבשיל. אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ חָבִית שֶׁל יַיִן אֲנִי מוֹכֵר לְךָ. אפילו שלא אמר 'למקפה', שבחבית אחת הקונה לא מקבל שחלק מהיין יהיה חמוץ מעט. אָמַר לוֹ מַרְתֵּף זֶה שֶׁל יַיִן נוֹתֵן לוֹ יַיִן הַנִּמְכָּר בַּחֲנוּת. שבמקרה זה קנה את תכולת המרתף, ובלבד שהוא בינוני הראוי להיקרא 'יין' (ראה בבלי בבא בתרא צה,ב). מַרְתֵּף זֶה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ. שסיכמו על תכולת המרתף כפי שהיא. אֲפִלּוּ כֻּלּוֹ חֹמֶץ הִגִּיעוֹ. הקונה אינו יכול לחזור בו.
ט. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'עֲרֵבָה שֶׁל עֵץ אֲנִי מוֹכֵר לְךָ' אוֹ 'קוֹרַת בֵּית הַבַּד אֲנִי מוֹכֵר' – אֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ עֵץ שֶׁרָאוּי לַחְפֹּר בּוֹ עֲרֵבָה אוֹ קוֹרָה שֶׁרְאוּיָה לְקוֹרַת בֵּית הַבַּד, אֶלָּא עֲרֵבָה כְּצוּרָתָהּ אוֹ קוֹרַת בֵּית הַבַּד כְּצוּרָתָהּ, שֶׁכָּל הָרוֹאֶה אוֹמֵר: זוֹ עֲרֵבָה, אוֹ: זוֹ קוֹרַת בֵּית הַבַּד. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

ט. עֲרֵבָה. קערה גדולה. עֵץ שֶׁרָאוּי לַחְפֹּר בּוֹ עֲרֵבָה. גוש עץ שניתן לחקוק בו ולהכין ממנו ערבה.

תקציר הפרק 

🤔 חומץ בן יין, עילה לביטול עסקה?
כשיין מחמיץ הוא הופך לחומץ בן יין, ומאחר שחומץ נחשב לבעל ערך נמוך מזה של היין, מדובר בירידת ערך. זה מקור הביטוי התלמודי "חומץ בן יין", שמגנה אדם רשע שלא הולך בדרכיו של אביו הצדיק. אכן, בפרקנו מתברר ש"חומץ בן יין" יכול להיות דווקא מוצר נחשק ובעל ערך, ולכן "המוכר… יין ונמצא חומץ" או "חומץ ונמצא יין" – גם הקונה וגם המוכר יכולים לבטל את העסקה, שכן המוצר שהגיע לידי הקונה לא תואם למוצר שעליו הוסכם, ועל אף שיין הוא מוצר עדיף, עדיין יש המבקשים לקנות דווקא חומץ בן יין ולא יין (הלכה ב). לחיים! 🍷

🤷‍ מיכאלאנג'לו והרמב"ם
מספרים שכאשר מיכלאנג'לו בן ה-26 קיבל לידיו לראשונה את גוש האבן הענק שממנו יצר את הפסל דוד, מיצירות האמנות הידועות ביותר בתרבות המערב, הוא בחן אותו בעיון ואמר: "דוד כבר נמצא בגוש השיש הזה, אני רק אסיר מעליו את כל שכבות האבן שמכסות אותו"… אבל להלכה, לא כולנו מיכאלאנג'לו, לכן "האומר לחברו ערֵבה [קערה] של עץ אני מוכר לך… אינו נותן לו עץ שראוי לחפור בו ערֵבה", כלומר גוש של עץ שמתוכו יגלף הקונה את הקערה, "אלא ערבה כצורתה" (הלכה ט). בכל זאת, גילוף קערות הוא לא ממש תחביב נפוץ… 👨🏼‍🏭

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מכירה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.קנה לסוכות בקבוק יין מיושן וגילה שהחמיץ- האם בטל המקח?

2.קנה חבית יין על מנת למכור והחמיצה בדרך- האם הפסיד?

3.יין לבישול צריך שישמר יותר על יין לשתיה?

 

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן