[א] הַנּוֹדֵר מִנְחָה מַאֲפֵה תַּנּוּר – לֹא יָבִיא מַאֲפֵה כֻּפָּח, וְלֹא מַאֲפֵה רְעָפִים, וְלֹא מַאֲפֵה יוֹרַת הָעַרְבִיִּים. [ב] הָאוֹמֵר: 'הֲרֵי עָלַי בַּמַּחֲבַת' וְהֵבִיא בַּמַּרְחֶשֶׁת, 'בַּמַּרְחֶשֶׁת' וְהֵבִיא בַּמַּחֲבַת – מַה שֶּׁהֵבִיא הֵבִיא, וִידֵי חוֹבָתוֹ לֹא יָצָא. וְאִם אָמַר: 'זוֹ לְהָבִיא בַּמַּרְחֶשֶׁת' וֶהֱבִיאָהּ בַּמַּחֲבַת, אוֹ 'בַּמַּחֲבַת' וֶהֱבִיאָהּ בַּמַּרְחֶשֶׁת – הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

א. תַּנּוּר. כלי גדול שהיו מסיקים עצים מתחתיו, ומדביקים בדפנותיו בצק לאפייה. כֻּפָּח. כלי שמסיקים בתוכו עצים ושעליו מקום להנחת קדרה אחת (הלכות שבת ג,ז), וניתן לבשל על גביו או לאפות בתוכו (פה"מ מנחות ה,ט). מַאֲפֵה רְעָפִים. אפייה באמצעות אבנים שלובנו באש (פה"מ שם). יוֹרַת הָעַרְבִיִּים. גומה בארץ שהיו טחים בטיט ואופים בתוכה (הלכות כלים טז,ו).
ב. בַּמַּחֲבַת… בַּמַּרְחֶשֶׁת. להגדרתם ראה לעיל יג,ז. מַה שֶּׁהֵבִיא הֵבִיא וִידֵי חוֹבָתוֹ לֹא יָצָא. כשנדר ולא הביא בדיוק את מה שנדר, אינו יוצא ידי חובת נדרו ועליו להביא מנחה חדשה. אמנם המנחה שהביא כשרה. זוֹ לְהָבִיא בַּמַּרְחֶשֶׁת וכו'. מכיוון שפירש על סולת מסוימת שיביאה באופן מסוים, אם שינה ממה שאמר המנחה פסולה.

וְכֵן הָאוֹמֵר: 'הֲרֵי עָלַי שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנוֹת לְהָבִיאָן בִּכְלִי אֶחָד' וֶהֱבִיאָן בִּשְׁנֵי כֵּלִים, אוֹ 'בִּשְׁנֵי כֵּלִים' וֶהֱבִיאָן בִּכְלִי אֶחָד – מַה שֶּׁהֵבִיא הֵבִיא, וִידֵי חוֹבָתוֹ לֹא יָצָא, שֶׁנֶּאֱמַר: "כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ לַיי אֱלֹהֶיךָ" (דברים כג,כד). [ג] 'אֵלּוּ לְהָבִיא בִּכְלִי אֶחָד' וְהֵבִיא בִּשְׁנֵי כֵּלִים, 'אֵלּוּ לְהָבִיא בִּשְׁנֵי כֵּלִים' וְהֵבִיא בִּכְלִי אֶחָד – הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִים.
לֹא קְבָעָן בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר, אֶלָּא אָמַר: 'הֲרֵי עָלַי שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנוֹת', וּבִשְׁעַת הַפְרָשָׁה קְבָעָן וְהִפְרִישָׁן בִּשְׁנֵי כֵּלִים, וְחָזַר וֶהֱבִיאָן בִּכְלִי אֶחָד – הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ" (דברים כג,כד), וְלֹא 'כַּאֲשֶׁר הִפְרַשְׁתָּ'.
אָמַר: 'הֲרֵי עָלַי שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנוֹת לְהָבִיא בִּכְלִי אֶחָד', וְהֵבִיא בִּשְׁנֵי כֵּלִים, אָמְרוּ לוֹ: 'בִּכְלִי אֶחָד נָדַרְתָּ': הִקְרִיבָן בִּשְׁנֵי כֵּלִים – הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִים; הִקְרִיבָן בִּכְלִי אֶחָד – הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים.

בִּכְלִי אֶחָד… בִּשְׁנֵי כֵּלִים. המנחה שבכל כלי נחשבת כמנחה בפני עצמה, ומכל כלי מקטירים קומץ אחד.
ג. לֹא קְבָעָן בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר. נדר שני עשרונות ולא פירש בכמה כלים יביאם. וְחָזַר וֶהֱבִיאָן בִּכְלִי אֶחָד. בשעת ההקרבה. כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ וְלֹא כַּאֲשֶׁר הִפְרַשְׁתָּ. רק ההתחייבות בשעת הנדר מחייבת.
הִקְרִיבָן בִּשְׁנֵי כֵּלִים הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִים. אף שלא אמר 'עשרונות אלו', מכיוון שכשאמרו לו שלא הביא כאשר נדר לא ענה להם שמביא מנחה זו כנדבה אחרת, משמע שהביא לשם נדרו, ופסול (ריק"ו). הִקְרִיבָן בִּכְלִי אֶחָד הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים. ויצא ידי חובת נדרו.

[ד] אָמַר: 'הֲרֵי עָלַי שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנוֹת לְהָבִיא בִּשְׁנֵי כֵּלִים', וְהֵבִיא בִּכְלִי אֶחָד, אָמְרוּ לוֹ: 'בִּשְׁנֵי כֵּלִים נָדַרְתָּ': הִקְרִיבָן בִּשְׁנֵי כֵּלִים – הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים; הִקְרִיבָן בִּכְלִי אֶחָד – הֲרֵי אֵלּוּ כִּשְׁתֵּי מְנָחוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ.

ד. הִקְרִיבָן בִּכְלִי אֶחָד הֲרֵי אֵלּוּ כִּשְׁתֵּי מְנָחוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ. ודינן שאם יכול לקמוץ מכל עישרון בפני עצמו כשרות, ואם לא פסולות (הלכות פסולי המוקדשין יא,כט; וכן הדין לעיל ה"ג 'אלו בשני כלים והביא בכלי אחד' – ריק"ו).

[ה] הָאוֹמֵר: 'הֲרֵי עָלַי מִנְחָה' – יָבִיא אַחַת מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי מִנְחָה הַבָּאוֹת בְּנֶדֶר וּבִנְדָבָה. אָמַר: 'הֲרֵי עָלַי מְנָחוֹת' – יָבִיא שְׁנֵי מִינֵי מְנָחוֹת מֵחֲמִשְׁתָּן. אָמַר: 'הֲרֵי עָלַי מִין מְנָחוֹת' – יָבִיא שְׁתֵּי מְנָחוֹת מִמִּין אֶחָד. 'הֲרֵי עָלַי מִינֵי מְנָחוֹת' – יָבִיא שְׁתֵּי מְנָחוֹת מִשְּׁנֵי מִינִין. וְכֵן אִם אָמַר: 'הֲרֵי עָלַי מִינֵי מִנְחָה' – יָבִיא שְׁנֵי מִינִין. קָבַע נִדְרוֹ בְּמִין מֵהֶם, וּשְׁכָחוֹ – מֵבִיא חֲמִשְׁתָּן.

ה. מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי מִנְחָה הַבָּאוֹת בְּנֶדֶר וּבִנְדָבָה. סולת, מחבת, מרחשת, חלות ורקיקין (לעיל יב,ד). יָבִיא שְׁנֵי מִינֵי מְנָחוֹת מֵחֲמִשְׁתָּן. שתי מנחות משני סוגים שונים (ויש שפירשו שיכול להביא את שתי המנחות מאותו המין – ראה ריק"ו, כס"מ ורדב"ז). שְׁתֵּי מְנָחוֹת מִשְּׁנֵי מִינִין. אחת מכל מין. מִינֵי מִנְחָה יָבִיא שְׁנֵי מִינִין. אחת מכל מין. קָבַע נִדְרוֹ בְּמִין מֵהֶם. פירש איזה מין יביא.

[ו] אֵין הַיָּחִיד מֵבִיא מִנְחָה בִּכְלִי אֶחָד יָתֵר מִשִּׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן. וְאִם נָדַר יָתֵר מִשִּׁשִּׁים – מֵבִיא שִׁשִּׁים בִּכְלִי אֶחָד וְהַשְּׁאָר בִּכְלִי שֵׁנִי, שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְהִבָּלֵל כְּאֶחָד אֶלָּא שִׁשִּׁים, אֲבָל יָתֵר עַל שִׁשִּׁים אֵין נִבְלָלִין. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַבְּלִילָה מְעַכֶּבֶת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, אָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל הָרָאוּי לִבְלִילָה – אֵין הַבְּלִילָה מְעַכֶּבֶת בּוֹ, וְכָל שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִבְלִילָה – הַבְּלִילָה מְעַכֶּבֶת בּוֹ.

ו. מִשִּׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן. כמאה עשרים ושישה ליטר. שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְהִבָּלֵל כְּאֶחָד. אי אפשר לערבב כראוי כמות גדולה כזו של סולת ושמן. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַבְּלִילָה מְעַכֶּבֶת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל יג,יא. כָּל הָרָאוּי לִבְלִילָה וכו'. למרות שכשר כשלא בלל, אם אי אפשר לבלול פסול.

[ז] אָמַר: 'הֲרֵי עָלַי מֵאָה אֶחָד וְעֶשְׂרִים עִשָּׂרוֹן' – מֵבִיא מֵאָה וְעֶשְׂרִים בִּשְׁנֵי כֵּלִים, שִׁשִּׁים בְּכָל כְּלִי, וּמֵבִיא עִשָּׂרוֹן אֶחָד בַּכְּלִי הַשְּׁלִישִׁי.
אָמַר: 'הֲרֵי עָלַי עִשָּׂרוֹן' – יָבִיא עִשָּׂרוֹן אֶחָד. 'הֲרֵי עָלַי עֶשְׂרוֹנוֹת' – יָבִיא שְׁנַיִם. פֵּרֵשׁ נִדְרוֹ וְשָׁכַח כַּמָּה עִשָּׂרוֹן פֵּרֵשׁ – יָבִיא שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן בִּכְלִי אֶחָד. שָׁכַח כַּמָּה עִשָּׂרוֹן פֵּרֵשׁ וּבְאֵי זֶה מִין קְבָעוֹ – הֲרֵי זֶה מֵבִיא שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן מִכָּל מִין וָמִין מֵחֲמִשְׁתָּן.

פֵּרֵשׁ נִדְרוֹ וְשָׁכַח כַּמָּה עִשָּׂרוֹן פֵּרֵשׁ יָבִיא שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן בִּכְלִי אֶחָד. נדר כמות מסוימת ולא זוכר כמה, יביא שישים (שזו הכמות הגדולה ביותר שאפשר להביא בכלי אחד). שָׁכַח כַּמָּה עִשָּׂרוֹן פֵּרֵשׁ וּבְאֵי זֶה מִין קְבָעוֹ. נדר מנחה מסוימת בכמות מסוימת, ואינו זוכר מה נדר.

[ח] קָבַע נִדְרוֹ וְשָׁכַח כַּמָּה עֶשְׂרוֹנוֹת נָדַר, בְּכַמָּה כֵּלִים נָדַר – הֲרֵי זֶה מֵבִיא מֵאֶחָד וְעַד שִׁשִּׁים בְּשִׁשִּׁים כְּלִי. כֵּיצַד? מֵבִיא עִשָּׂרוֹן אֶחָד בִּכְלִי אֶחָד, וּשְׁנֵי עֶשְׂרוֹנוֹת בִּכְלִי שֵׁנִי, וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרוֹנוֹת בִּכְלִי שְׁלִישִׁי, עַד שֶׁיִּהְיוּ שִׁשִּׁים עֶשְׂרוֹנוֹת בַּכְּלִי הָאַחֲרוֹן. וְאִם שָׁכַח אַף בְּאֵי זֶה מִין קָבַע – מֵבִיא עַל סֵדֶר זֶה שִׁשִּׁים כְּלִי מִכָּל מִין, וְנִמְצָא מֵבִיא מִכָּל מִין אֶלֶף וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים עִשָּׂרוֹן.

ח. קָבַע נִדְרוֹ וְשָׁכַח כַּמָּה עֶשְׂרוֹנוֹת נָדַר בְּכַמָּה כֵּלִים נָדַר. נדר מנחה בכמות מסוימת של עשרונות וקבע להביאם במספר כלים, ואינו זוכר מה נדר.

[ט] הָאוֹמֵר: 'הֲרֵי עָלַי מִנְחַת שְׂעוֹרִים' אוֹ 'מִנְחַת חֲצִי עִשָּׂרוֹן' אוֹ 'מִנְחַת שֶׁלֹּא שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה' – הֲרֵי זֶה פָּטוּר, שֶׁלֹּא הִתְנַדֵּב דָּבָר שֶׁכָּמוֹהוּ מַקְרִיבִין. אָמַר: 'הֲרֵי עָלַי מִנְחָה מִן הַשְּׂעוֹרִים' אוֹ 'מִן הָעֲדָשִׁים' אוֹ 'מִנְחָה בְּלֹא שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה' אוֹ 'מִנְחָה חֲצִי עִשָּׂרוֹן' – שׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ: אִם אָמַר: 'לֹא נָדַרְתִּי אֶלָּא עַל דַּעַת שֶׁמֻּתָּר לְהַקְרִיב כָּזֶה, וְאִלּוּ יָדַעְתִּי שֶׁאֵין מַקְרִיבִין אֶלָּא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם', 'סֹלֶת', 'בְּשֶׁמֶן וּלְבוֹנָה', 'לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר' – הֲרֵי זֶה פָּטוּר; וְאִם אָמַר: 'אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ הָיִיתִי נוֹדֵר כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּקְרִיבִין' – הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהַקְרִיב כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּקְרִיבִין.

ט. מִנְחַת שְׂעוֹרִים… הֲרֵי זֶה פָּטוּר. כשאומר 'מנחת שעורים' בצורת נסמך הרי התחייב להביא סוג מנחה שלא מקריבים כמותה, וההתחייבות שלו חסרת משמעות והוא פטור. הֲרֵי עָלַי מִנְחָה מִן הַשְּׂעוֹרִים… שׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ וכו'. כשאמר 'מנחה' בצורת נפרד ולאחר מכן הוסיף 'מן השעורים', אפשר להבין את כוונתו שהתחייב להביא מנחה אלא שהוסיף תנאי שתהיה מן השעורים, ובמקרה זה יש לברר אם היה יודע שאין מביאים מנחה כזו היה נודר אחרת או לא. הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהַקְרִיב כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּקְרִיבִין. עישרון שלם, מסולת חיטים, בשמן ולבונה.

[י] נָדַר עִשָּׂרוֹן וּמֶחֱצָה, וְאָמַר: 'אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ, הָיִיתִי נוֹדֵר כְּדֶרֶךְ הַמִּתְנַדְּבִין' – הֲרֵי זֶה מֵבִיא שְׁנַיִם. אָמַר: 'הֲרֵי עָלַי קֶמַח' אוֹ 'הֲרֵי עָלַי חֲצִי עִשָּׂרוֹן', וְלֹא הִזְכִּיר שֵׁם מִנְחָה – הֲרֵי זֶה פָּטוּר, כְּמִי שֶׁלֹּא נָדַר מֵעוֹלָם.
וְכֵן הָאוֹמֵר: 'הֲרֵי עָלַי תּוֹדָה בְּלֹא לֶחֶם', 'זֶבַח בְּלֹא נְסָכִים' – הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְאִם אָמַר: 'אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין מַקְרִיבִין כֵּן, הָיִיתִי נוֹדֵר כְּדֶרֶךְ הַנּוֹדְרִין' – הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהָבִיא כְּדֶרֶךְ הַמַּקְרִיבִין.

י. עִשָּׂרוֹן וּמֶחֱצָה. ואי אפשר להקריב חצאי עשרונים. אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ הָיִיתִי נוֹדֵר כְּדֶרֶךְ הַמִּתְנַדְּבִין. שני עשרונות שלמים. וְלֹא הִזְכִּיר שֵׁם מִנְחָה הֲרֵי זֶה פָּטוּר כְּמִי שֶׁלֹּא נָדַר מֵעוֹלָם. במקרה זה לא מדובר בנדר עם פרט מוטעה, אלא בהתחייבות שכולה אינה נכונה, ופטור גם כשאומר שאילו היה יודע שלא מקריבים כך היה נודר כדרך שמתנדבים.
תּוֹדָה בְּלֹא לֶחֶם. קרבן תודה בלי לחמי תודה. זֶבַח בְּלֹא נְסָכִים. קרבן ללא נסכים. הֲרֵי זֶה פָּטוּר. אי אפשר להקריב כך. הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהָבִיא כְּדֶרֶךְ הַמַּקְרִיבִין. תודה עם לחם וזבח עם נסכים.

[יא] הָאוֹמֵר: 'הֲרֵי עָלַי לַחְמֵי תּוֹדָה' – יָבִיא תּוֹדָה וְלַחְמָהּ, שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין מַקְרִיבִין לֶחֶם בְּלֹא תּוֹדָה, וְסוֹף הַקָּרְבָּן הִזְכִּיר. אָמַר: 'הֲרֵי עָלַי לֶחֶם לִפְטֹר תּוֹדָתוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי' – יָבִיא לֶחֶם תּוֹדָה עִם תּוֹדַת חֲבֵרוֹ.

יא. וְסוֹף הַקָּרְבָּן הִזְכִּיר. כשהזכיר את הלחם התכוון גם לקרבן. אָמַר הֲרֵי עָלַי לֶחֶם לִפְטֹר תּוֹדָתוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי. ראה גם לעיל יד,י.

[יב] מִתְנַדֵּב אָדָם אוֹ נוֹדֵר יַיִן בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְאֵין מִתְנַדְּבִין לֹג יַיִן אוֹ שְׁנֵי לֻגִּין, שֶׁאֵין בַּנְּסָכִים לֹא לֹג וְלֹא שְׁנַיִם; וְאֵין מִתְנַדְּבִין חֲמִשָּׁה, שֶׁאֵין חֲמֵשֶׁת לֻגִּין רְאוּיִין לֹא לְנִסְכֵּי בְּהֵמָה אַחַת וְלֹא לְנִסְכֵּי שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת; אֶלָּא מִתְנַדְּבִין שְׁלֹשָׁה, וְאַרְבָּעָה, וְשִׁשָּׁה, וּמִשִּׁשָּׁה וָמַעְלָה, מִפְּנֵי שֶׁהֵן רְאוּיִין לְנִסְכֵּי בְּהֵמָה.

יב. וְאֵין מִתְנַדְּבִין לֹג יַיִן אוֹ שְׁנֵי לֻגִּין שֶׁאֵין בַּנְּסָכִים וכו'. המתנדב יין למזבח מביא יין כדרך שמביאים יין לנסכים. בנסכים מביאים שלושה לוגים לכבש, ארבעה לאיל ושישה לשור (לעיל ב,ד). אין להביא לוג, שני לוגים או חמשה לוגים, כי אין כשיעורים הללו בנסכים.

[יג] כֵּיצַד? נָדַר שִׁבְעָה – הֲרֵי הֵן כְּנִסְכֵּי כֶּבֶשׂ וְאַיִל. נָדַר שְׁמוֹנָה – הֲרֵי אֵלּוּ כְּנִסְכֵּי שְׁנֵי אֵילִים. תִּשְׁעָה – כְּנִסְכֵּי שׁוֹר וְכֶבֶשׂ אוֹ כְּנִסְכֵּי שְׁלֹשָׁה כְּבָשִׂים. נָדַר עֲשָׂרָה – הֲרֵי אֵלּוּ כְּנִסְכֵּי שׁוֹר וְאַיִל אוֹ שְׁנֵי כְּבָשִׂים וְאַיִל. וְכֵן עַד לְעוֹלָם.

יג. וְכֵן עַד לְעוֹלָם. כל כמות שיתנדב היא סכום נסכים של כמה קרבנות.

[יד] נָדַר חֲמֵשֶׁת לֻגִּין – אוֹמְרִין לוֹ: 'הַשְׁלֵם שִׁשָּׁה', שֶׁהֲרֵי קְבָעָן לְקָרְבָּן. אֲבָל אִם נָדַר לֹג אוֹ שְׁנַיִם – פָּטוּר, שֶׁהֲרֵי אֵינָן רְאוּיִין כְּלָל, לֹא הֵן וְלֹא מִקְצָתָן. וְאֵין מִתְנַדְּבִין וְלֹא נוֹדְרִין פָּחוֹת מִלֹּג שֶׁמֶן, שֶׁאֵין לְךָ מִנְחָה פְּחוּתָה מֵעִשָּׂרוֹן, וְהִיא צְרִיכָה לֹג אֶחָד שֶׁמֶן.

יד. אוֹמְרִין לוֹ הַשְׁלֵם שִׁשָּׁה. הוסף לוג אחד ויקרבו כנסכי שור. שֶׁהֲרֵי קְבָעָן לְקָרְבָּן. כשהתנדב חמישה התחייב להקריב את כל החמישה לקרבן, והאופן היחיד להקריב את כולם יחד הוא על ידי הוספת לוג. שֶׁהֲרֵי אֵינָן רְאוּיִין כְּלָל לֹא הֵן וְלֹא מִקְצָתָן. אבל כשנדר חמישה, אף שאינו יכול להקריב את כולם, מקצתם ראויים ולכן הנדר חל. וְאֵין מִתְנַדְּבִין וְלֹא נוֹדְרִין פָּחוֹת מִלֹּג שֶׁמֶן שֶׁאֵין לְךָ מִנְחָה וכו'. והמתנדב שמן למזבח מביא כדרך שמביאים שמן לערב בו את המנחות.

[טו] הָאוֹמֵר: 'הֲרֵי עָלַי יַיִן' – לֹא יִפְחֹת מִשְּׁלֹשֶׁת לֻגִּין. 'הֲרֵי עָלַי שֶׁמֶן' – לֹא יִפְחֹת מִלֹּג. פֵּרֵשׁ נִדְרוֹ וְשָׁכַח כַּמָּה לֹג נָדַר מִן הַיַּיִן אוֹ מִן הַשֶּׁמֶן – יָבִיא מֵאָה וְאַרְבָּעִים לֹג, שֶׁאֵין לְךָ יוֹם שֶׁמַּקְרִיבִין בּוֹ הַצִּבּוּר קָרְבָּנוֹת מְרֻבּוֹת יָתֵר מִיּוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, וְיִהְיוּ הַנְּסָכִים בּוֹ בַּיּוֹם מֵאָה וְאַרְבָּעִים לֹג שֶׁמֶן, וּכְמוֹתָן יַיִן, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת תְּמִידִין וּמוּסָפִין.

טו. פֵּרֵשׁ נִדְרוֹ וְשָׁכַח כַּמָּה לֹג נָדַר… שֶׁאֵין לְךָ יוֹם וכו'. למרות שאינו זוכר כמה נדר לא חייבו אותו להביא יותר ממה שמביאים עם כל קרבנות הציבור ביום שבו מביאים הציבור את הכמות הגדולה ביותר של הקרבנות. מִיּוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת וכו'. מוסף החג ביום הראשון של סוכות הוא שלושה עשר פרים, שני אילים, וארבעה עשר כבשים. בנוסף מקריבים ביום זה שני כבשים למוסף שבת ושני כבשים לקרבן תמיד. נסכי כל כבש שלושה לוגים שמן ויין, נסכי כל איל ארבעה לוגים ונסכי כל פר שישה לוגים שמן ויין, ובסך הכול הביאו מאה וארבעים לוגים. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת תְּמִידִין וּמוּסָפִין. י,ג.