פרק י"ז, הלכות סנהדרין, ספר שופטים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כַּמָּה מַלְקִין אֶת הַמְחֻיָּב מַלְקוּת? כְּפִי כֹּחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר" (דברים כה,ב). וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר "אַרְבָּעִים" (שם כה,ג) – שֶׁאֵין מוֹסִיפִין עַל הָאַרְבָּעִים אֲפִלּוּ הָיָה חָזָק וּבָרִיא כְּשִׁמְשׁוֹן, אֲבָל פּוֹחֲתִין לַחַלָּשׁ, שֶׁאִם יַכֶּה חַלָּשׁ מַכָּה רַבָּה, בְּוַדַּאי הוּא מֵת.
לְפִיכָךְ אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁאֲפִלּוּ הַבָּרִיא בְּיוֹתֵר מַכִּין אוֹתוֹ תִּשְׁעָה וּשְׁלֹשִׁים, שֶׁאִם יוֹסִיף לוֹ אַחַת – נִמְצָא שֶׁלֹּא הִכָּהוּ אֶלָּא אַרְבָּעִים הָרְאוּיוֹת לוֹ.
א. כְּפִי כֹּחוֹ. כמות המכות שלפי ההערכה בכוחו לסבול ולהישאר חי (והאומדן נעשה על ידי הבקיאים בעניין – פה"מ מכות ג,י). שֶׁנֶּאֱמַר כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר. שמספר המכות יהיה כדי כוחו על רשעתו (ראה פה"מ שם ג,י-יא).
שֶׁאִם יוֹסִיף לוֹ אַחַת נִמְצָא שֶׁלֹּא הִכָּהוּ אֶלָּא אַרְבָּעִים הָרְאוּיוֹת לוֹ. שגם אם בטעות יכהו מכה נוספת לא יעבור את מכסת המכות. אבל אם היה מכהו ארבעים ובטעות היה מוסיף מכה נוספת היה עובר על 'לא יוסיף' (עמק המלך, מעשה רב, רש"ש וראה פה"מ מכות ג,י).
ב. כְּשֶׁאוֹמְדִין אֶת הַחוֹטֵא כַּמָּה הוּא יָכוֹל לְקַבֵּל, אֵין אוֹמְדִין אוֹתוֹ אֶלָּא בְּמַכּוֹת הָרְאוּיוֹת לְהִשְׁתַּלֵּשׁ. אֲמָדוּהוּ שֶׁהוּא יָכוֹל לְקַבֵּל עֶשְׂרִים, אֵין אוֹמְרִין: יִלְקֶה אֶחָד וְעֶשְׂרִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ יְכוֹלִין לְהִשְׁתַּלֵּשׁ, אֶלָּא יִלְקֶה שְׁמוֹנָה עָשָׂר.
אֲמָדוּהוּ לְקַבֵּל אַרְבָּעִים, וְכֵיוָן שֶׁהִתְחִיל לִלְקוֹת רָאוּהוּ חַלָּשׁ, וְאָמְרוּ: אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל יָתֵר עַל אֵלּוּ הַתִּשְׁעָה אוֹ הַשְּׁנֵים עָשָׂר שׁוֹט שֶׁלָּקָה – הֲרֵי זֶה פָּטוּר. אֲמָדוּהוּ לְקַבֵּל שְׁנֵים עָשָׂר, וְאַחַר שֶׁלָּקָה רָאוּהוּ חָזָק וְיָכוֹל לְקַבֵּל יָתֵר – הֲרֵי זֶה פָּטוּר, וְאֵינוֹ לוֹקֶה יָתֵר עַל הָאֹמֶד.
ב. הָרְאוּיוֹת לְהִשְׁתַּלֵּשׁ. מספר מכות שניתן לחלק לשלוש.
ג. אֲמָדוּהוּ הַיּוֹם שֶׁיַּלְקוּהוּ שְׁנֵים עָשָׂר, וְלֹא הִלְקוּהוּ עַד לְמָחָר, וַהֲרֵי הוּא לְמָחָר יָכוֹל לְקַבֵּל שְׁמוֹנָה עָשָׂר – אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא שְׁנֵים עָשָׂר. אֲמָדוּהוּ שֶׁיִּלְקֶה לְמָחָר שְׁנֵים עָשָׂר, וְלֹא לָקָה עַד יוֹם שְׁלִישִׁי, וַהֲרֵי הוּא חָזָק לְקַבֵּל שְׁמוֹנָה עָשָׂר – לוֹקֶה שְׁמוֹנָה עָשָׂר, שֶׁהֲרֵי בִּשְׁעַת הָאֹמֶד לֹא אֲמָדוּהוּ לִלְקוֹת אֶלָּא לְאַחַר זְמַן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ג. אֲמָדוּהוּ הַיּוֹם שֶׁיַּלְקוּהוּ שְׁנֵים עָשָׂר וְלֹא הִלְקוּהוּ עַד לְמָחָר. אומד לאותו יום אינו מתבטל למחרת, ואין להוסיף על המלקות שפסקו לו באומד הראשון. אֲמָדוּהוּ שֶׁיִּלְקֶה לְמָחָר שְׁנֵים עָשָׂר וְלֹא לָקָה עַד יוֹם שְׁלִישִׁי. אומד מיום אחד למחרתו עדיין נחשב אומד, אך ביום השלישי לאומד, הוא מתבטל ומכים אותו לפי האומד החדש (ערוה"ש נו,ט, יד"פ). ויש מפרשים שבכל מקרה כאשר האומד לא נעשה עבור אותו יום (אף אם נעשה עבור היום שאחריו) הוא מתבטל, ומלקים אותו יותר אם אמדוהו ליותר (כס"מ, שלל דוד).
ד. מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב מַלְקֻיּוֹת הַרְבֵּה, בֵּין עַל עֲבֵרוֹת הַרְבֵּה בֵּין עַל מַעֲשֶׂה אֶחָד שֶׁחַיָּבִין עָלָיו מַלְקֻיּוֹת הַרְבֵּה: אִם אֲמָדוּהוּ אֹמֶד אֶחָד – לוֹקֶה וּפָטוּר; וְאִם לָאו – לוֹקֶה וּמִתְרַפֵּא וְחוֹזֵר וְלוֹקֶה.
כֵּיצַד? נִתְחַיֵּב שְׁתֵּי מַלְקֻיּוֹת, אָמְרוּ: יָכוֹל הוּא לְקַבֵּל חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים, כֵּיוָן שֶׁלָּקָה חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים – נִפְטַר. אֲבָל אִם אֲמָדוּהוּ לְמַלְקוּת אַחַת, וְהִכּוּהוּ שְׁלֹשָׁה אוֹ תִּשְׁעָה אוֹ שְׁלֹשִׁים, כְּמוֹ הָאֹמֶד – הֲרֵי זֶה מִתְרַפֵּא, וְחוֹזְרִין וְאוֹמְדִין אוֹתוֹ לְמַלְקוּת שְׁנִיָּה, עַד שֶׁיִּלְקֶה לְכָל מַלְקֻיּוֹת שֶׁחַיָּב בָּהֶן.
ד. אִם אֲמָדוּהוּ אֹמֶד אֶחָד לוֹקֶה וּפָטוּר. אם אמדוהו לקבל מלקות עבור כל החיובים שהתחייב עליהם (כגון שיכול לקבל את מלוא ארבעים המלקות עבור חיוב אחד ולפחות חלק מהמלקות על החיוב השני שהתחייב בו), מלקים אותו בפעם אחת. וְאִם לָאו לוֹקֶה וּמִתְרַפֵּא וְחוֹזֵר וְלוֹקֶה. אם אינו יכול לקבל יותר מארבעים מלקות בפעם אחת, מלקים אותו על חיוב אחד של מלקות כמה שיכול לקבל, ולאחר שמחלים מכים אותו שוב עבור יתר החיובים שהתחייב עליהם מלקות.
יָכוֹל הוּא לְקַבֵּל חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים. עבור שני חיובי המלקות.
ה. מִי שֶׁאֲמָדוּהוּ, וּכְשֶׁהִתְחִיל לִלְקוֹת נִתְקַלְקֵל מִכֹּחַ הַהַכָּאָה, בֵּין בִּרְעִי בֵּין בְּמֵי רַגְלַיִם – אֵין מַכִּין אוֹתוֹ יָתֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ" (דברים כה,ג) – כֵּיוָן שֶׁנִּקְלָה, נִפְטַר.
אֲבָל אִם נִתְקַלְקֵל מִן הַפַּחַד מִקֹּדֶם הַכָּיָה, אֲפִלּוּ נִתְקַלְקֵל מִשֶּׁיָּצָא מִבֵּית דִּין לִלְקוֹת, וַאֲפִלּוּ מִבָּעֶרֶב – הֲרֵי זֶה לוֹקֶה כָּל הָאֹמֶד שֶׁאֲמָדוּהוּ.
אֲמָדוּהוּ לִשְׁתֵּי מַלְקֻיּוֹת, וְלָקָה וְנִתְקַלְקֵל, בֵּין בָּרִאשׁוֹנָה בֵּין בַּשְּׁנִיָּה – פָּטוּר. נִפְסְקָה רְצוּעָה בַּשְּׁנִיָּה – פּוֹטְרִין אוֹתוֹ. נִפְסְקָה בָּרִאשׁוֹנָה – נִפְטַר מִמַּלְקוּת רִאשׁוֹנָה, וְלוֹקֶה הָאֹמֶד הַשֵּׁנִי.
ה. נִתְקַלְקֵל. נפתחו נקביו. שֶׁנִּקְלָה. התבזה.
אֲפִלּוּ נִתְקַלְקֵל מִשֶּׁיָּצָא מִבֵּית דִּין לִלְקוֹת וכו'. אפילו אם התקלקל כבר בשעה שמוציאים אותו ללקות (ולא רק סמוך להכאה ממש), והיה מקום לחשוב שמכיוון שיש לו פחד גדול מהמלקות אין להכותו כלל (לח"מ, מל"מ). וַאֲפִלּוּ מִבָּעֶרֶב. כגון שאמדוהו על מנת להכותו למחר, וכבר בערב לפני כן הוא התקלקל.
אֲמָדוּהוּ לִשְׁתֵּי מַלְקֻיּוֹת. שהתחייב שני חיובי מלקות ואמדוהו ללקות עבור שניהם יחד (כדלעיל ה"ד). וְלָקָה וְנִתְקַלְקֵל בֵּין בָּרִאשׁוֹנָה בֵּין בַּשְּׁנִיָּה פָּטוּר. אף אם התקלקל בשעת הכאת המלקות של העברה הראשונה, נפטר בקלקולו גם מהמלקות השניות. נִפְסְקָה רְצוּעָה. נחתכה הרצועה שבה מלקים אותו. נִפְסְקָה בָּרִאשׁוֹנָה נִפְטַר מִמַּלְקוּת רִאשׁוֹנָה וְלוֹקֶה הָאֹמֶד הַשֵּׁנִי. כשנפסקה הרצועה ואי אפשר להמשיך להלקות, נפטר החייב מסדרת המלקות שהוא לוקה כעת. אך מכיוון שהוא לא 'נקלה', הוא אינו נפטר לחלוטין מחיוב המלקות, ויש להמשיך להכותו את סדרת המלקות על העברה השנייה.
ו. כְּפָתוּהוּ עַל הָעַמּוּד לִלְקוֹת, וְכָרַת אֶת הַמֵיתָרִים וּבָרַח – פָּטוּר, וְאֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ.
ו. כְּפָתוּהוּ עַל הָעַמּוּד לִלְקוֹת וְכָרַת אֶת הַמֵיתָרִים וּבָרַח. קשרוהו אל העמוד שאליו מצמידים את המוכה (לעיל טז,ח) והוא חתך את החבלים וברח, וכיוון שהתבזה בדבר זה, נחשב ש'נקלה' כבר ופטור מן המלקות (ראה בבלי שבועות כח,א ורש"י שם).
ז. כָּל מִי שֶׁחָטָא וְלָקָה – חוֹזֵר לְכַשְׁרוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ" (דברים כה,ג) – כֵּיוָן שֶׁלָּקָה, הֲרֵי הוּא אָחִיךָ. אַף כָּל מְחֻיְּבֵי כָּרֵת בִּלְבַד שֶׁלָּקוּ – נִפְטְרוּ מִידֵי כְּרֵתָן.
ז. חוֹזֵר לְכַשְׁרוּתוֹ. ונעשה כשר לעדות (הלכות עדות יב,ד). כֵּיוָן שֶׁלָּקָה. מיד לאחר שלקה. מְחֻיְּבֵי כָּרֵת בִּלְבַד. שאין בכרת שלהם חיוב מיתת בית דין, ועליהם ללקות (לקמן יח,א). נִפְטְרוּ מִידֵי כְּרֵתָן. ובלבד שיעשו תשובה עם המלקות (פה"מ מכות ג,א, ג,טו).
ח. כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁחָטָא – לוֹקֶה בִּשְׁלֹשָׁה כִּשְׁאָר הָעָם, וְחוֹזֵר לִגְדֻלָּתוֹ.
ח. כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁחָטָא לוֹקֶה בִּשְׁלֹשָׁה כִּשְׁאָר הָעָם. שלא כדיני נפשות שבהם שונה דינו משאר העם ונידון בבית דין של שבעים ואחד (לעיל ה,א, וראה גם הלכות כלי המקדש ד,כב). וְחוֹזֵר לִגְדֻלָּתוֹ. שקדושת הכהן הגדול אינה בטלה (ראה ירושלמי סנהדרין ב,א).
ט. אֲבָל רֹאשׁ יְשִׁיבָה שֶׁחָטָא – מַלְקִין אוֹתוֹ בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה, וְאֵינוֹ חוֹזֵר לִשְׂרָרָתוֹ, גַּם אֵינוֹ חוֹזֵר לִהְיוֹת כְּאֶחָד מִשְּׁאָר הַסַּנְהֶדְרִין, שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין.
ט. רֹאשׁ יְשִׁיבָה. ראש בית הדין של שבעים ואחד, נשיא הסנהדרין. שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין. כיוון שלקה אינו יכול לשמש כראש הישיבה, אמנם כיוון שכבר היה ראש ישיבה אין למנותו כדיין רגיל (ראה גם הלכות כלי המקדש ד,כא).

תקציר הפרק 

🤔 אם העבירה זהה, למה העונש שונה?!
כאשר שני אנשים עוברים אותה עבירה, האם העונש לשניהם יהיה זהה או שיש לשופט מקום לשיקול דעת בעת קביעת העונש? – מעניין לגלות שבחלק משיטות המשפט בעולם מקובל לקבוע עונש מינימום לעבירות מסוימות, למשל, כך וכך שנים בכלא על עבירה מסוג ב' וכך וכך שנים על עבירה מסוג ב', בעוד שבחלק משיטות המשפט מסתפקים בקביעת עונש מקסימום בלבד ומותירים לשופט מרחב תמרון גדול. בפרקנו, להלכה, נקבע שאם אדם התחייב במלקות, עונש המקסימום עומד על 39 מלקות לכל היותר, שעליהם אין מוסיפים, "אפילו היה [המולקה] חזק ובריא כשמשון"; אכן, אין עונש מינימום, וכל חוטא מולקה רק "כפי כוחו", כלומר, בהתאמה אישית, לאחר שהדיינים אמדו ושיערו כמה מלקות יכול אותו עבריין לספוג בלי להינזק (הלכות א-ב). עבירה זהה, עונש שונה ⚖️

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות סנהדרין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.אפשרי שאדם ילקה 28 מלקות?

2.יש מצב שמלקים יותר מ39 מלקות?

3.ברח קודם שלקה – האם פוטרים אותו?

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן