פרק י"ז, הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל הַדָּמִים הַנִּתָּנִין עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן שֶׁנָּתַן מֵהֶן מַתָּנָה רִאשׁוֹנָה בְּמַחֲשָׁבָה נְכוֹנָה, וְנָתַן מִמַּתָּנָה שְׁנִיָּה וָאֵילָךְ בְּמַחֲשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם אוֹ מַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם אוֹ מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן – הֲרֵי זֶה כִּפֵּר, וְהֻרְצָה הַקָּרְבָּן. וְאִם נָתַן אֶת הָרִאשׁוֹנָה בְּמַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן, וְהִשְׁלִים הַמַּתָּנוֹת בְּמַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם – הֲרֵי זֶה פִּגּוּל, שֶׁמַּתָּנָה רִאשׁוֹנָה הִיא הָעִקָּר. אֲבָל כָּל הַדָּמִים הַנִּתָּנִין עַל הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, הוֹאִיל וְכֻלָּן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, אִם נָתַן אַחַת מֵהֶן שֶׁלֹּא כְּתִקְנָהּ אֶלָּא הִפְסִיד בָּהּ הַמַּחֲשָׁבָה, אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן כָּל הַשְּׁאָר כְּתִקְנָן – הַזֶּבַח פָּסוּל.
א. כָּל הַדָּמִים הַנִּתָּנִין עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן וכו'. גם הקרבנות שצריך לזרוק מדמם על המזבח יותר מפעם אחת, כשרים אם נתן מדמם רק פעם אחת (לעיל ב,א), ולכן לאחר הנתינה הראשונה לא פוסלת מחשבת פסול בשאר הנתינות. שֶׁמַּתָּנָה רִאשׁוֹנָה הִיא הָעִקָּר. ולכן מחשבות בשאר המתנות אינן נחשבות כמחשבות מעורבות עם מחשבת הפיגול שפוסלות ולא מפגלות (לעיל טז,א). הַדָּמִים הַנִּתָּנִין עַל הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי. חטאות הנשרפות. הוֹאִיל וְכֻלָּן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. שאם חיסר נתינה אחת נפסל הקרבן (לעיל ב,ג). הִפְסִיד בָּהּ הַמַּחֲשָׁבָה. חשב בה מחשבת פסול.
ב. חִשֵּׁב בָּרִאשׁוֹנָה מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן וְשָׁתַק בַּשְּׁאָר, אוֹ שֶׁנָּתַן כֻּלָּן כְּתִקְנָן חוּץ מִן הָאַחֲרוֹנָה שֶׁנְּתָנָהּ בְּמַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן – הֲרֵי זֶה פָּסוּל, וְאֵינוֹ פִּגּוּל, עַד שֶׁיַּזֶּה כֻּלָּן בְּמַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן, שֶׁהֲרֵי כֻּלָּן בְּמַתָּנָה אַחַת הֵן.
ב. חִשֵּׁב בָּרִאשׁוֹנָה וכו'. בחטאות הפנימיות. הֲרֵי זֶה פָּסוּל וְאֵינוֹ פִּגּוּל עַד שֶׁיַּזֶּה כֻּלָּן בְּמַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן. הקרבן פיגול רק אם חשב מחשבת חוץ לזמנו בכל המתיר (לעיל טז,ז), ולכן אינו פיגול עד שיחשוב מחשבת הזמן בכל ההזאות. שֶׁהֲרֵי כֻּלָּן בְּמַתָּנָה אַחַת הֵן. כל ההזאות בחטאות הפנימיות נחשבות כמתנה אחת שהרי כולן מעכבות.
ג. וּטְבִילַת אֶצְבַּע בַּדָּם בַּחַטָּאוֹת הַפְּנִימִיּוֹת מְפַגֶּלֶת. כֵּיצַד? חִשֵּׁב בִּשְׁעַת טְבִילַת אֶצְבַּע בַּדָּם מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן – הֲרֵי זֶה כִּמְחַשֵּׁב בִּשְׁעַת הַזָּיָה.
ג. וּטְבִילַת אֶצְבַּע בַּדָּם בַּחַטָּאוֹת הַפְּנִימִיּוֹת מְפַגֶּלֶת. בהזאת הדם של החטאות צריך לטבול את האצבע בדם שבכלי לפני כל הזאה (הלכות מעשה הקרבנות ה,ח), המחשבה בשעת טבילת האצבע בחטאות הפנימיות פוסלת ומפגלת את הקרבן כשם שההזאה פוסלת (אבל לא בחטאות החיצוניות, בבלי זבחים יד,א).
ד. הָיָה עוֹמֵד בָּעֲזָרָה, וְחִשֵּׁב מַחֲשֶׁבֶת זְמַן בַּחַטָּאוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בִּפְנִים בְּדָבָר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים – אֵינוֹ פִּגּוּל; חִשֵּׁב בְּדָבָר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ – הֲרֵי זֶה פִּגּוּל.
ד. בְּדָבָר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים. הזאות הדם הנעשות בהיכל. בְּדָבָר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ. שחיטת החטאות, שפיכת שיירי הדם והקטרת האימורים הנעשות בעזרה.
ה. כֵּיצַד? הָיָה עוֹמֵד בָּעֲזָרָה, וְאָמַר: 'הֲרֵינִי שׁוֹחֵט לְהַזּוֹת דָּמוֹ לְמָחָר' – אֵינוֹ פִּגּוּל, שֶׁהַהַזָּיָה לִפְנִים בַּהֵיכָל.
ו. הָיָה עוֹמֵד בַּהֵיכָל, וְאָמַר: 'הֲרֵינִי מַזֶּה לִשְׁפֹּךְ שְׁיָרִין לְמָחָר' – אֵינוֹ פִּגּוּל, שֶׁהֲרֵי חִשֵּׁב בִּפְנִים בְּדָבָר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ. אֲבָל אִם הָיָה עוֹמֵד בָּעֲזָרָה, וְשָׁחַט וְהוּא מְחַשֵּׁב לִשְׁפֹּךְ שְׁיָרִין לְמָחָר אוֹ לְהַקְטִיר אֵמוּרִין לְמָחָר – הֲרֵי זֶה פִּגּוּל, שֶׁהֲרֵי חִשֵּׁב בַּחוּץ בְּדָבָר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ.
ו. הָיָה עוֹמֵד בַּהֵיכָל וְאָמַר וכו'. כשם שאין מועילה מחשבה בעזרה על עבודת פנים, כך לא מועילה מחשבה בהיכל על עבודה בעזרה.
ז. הַתּוֹדָה מְפַגֶּלֶת אֶת הַלֶּחֶם, וְהַלֶּחֶם אֵינוֹ מְפַגֵּל אֶת הַתּוֹדָה. כֵּיצַד? הַשּׁוֹחֵט אֶת הַתּוֹדָה וְהוּא מְחַשֵּׁב שֶׁיֹּאכַל מִבְּשָׂרָהּ אוֹ יִזְרֹק דָּמָהּ אוֹ שֶׁיַּקְטִיר אֵמוּרֶיהָ לְמָחָר – הַזֶּבַח עִם הַלֶּחֶם פִּגּוּל. אֲבָל אִם חִשֵּׁב לֶאֱכֹל מִן הַלֶּחֶם לְמָחָר – הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ פִּגּוּל, וְזֶבַח הַתּוֹדָה אֵינוֹ פִּגּוּל.
ז. הַתּוֹדָה מְפַגֶּלֶת אֶת הַלֶּחֶם וכו'. הלחמים הבאים עם קרבן התודה טפלים לקרבן, ולכן כשמחשב מחשבת פיגול בקרבן גם הלחמים מתפגלים, וכשמחשב מחשבת פיגול בלחם, הבשר אינו מתפגל.
ח. וְכֵן הַדִּין בִּשְׁנֵי כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת עִם שְׁתֵּי הַלֶּחֶם הַבָּאוֹת עִמָּהֶן, שֶׁאִם חִשֵּׁב מַחֲשֶׁבֶת זְמַן בַּכְּבָשִׂים – נִתְפַּגְּלוּ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם; חִשֵּׁב שֶׁיֹּאכַל מִשְּׁתֵּי הַלֶּחֶם לְמָחָר – שְׁתֵּי הַלֶּחֶם פִּגּוּל, וְהַכְּבָשִׂים אֵינָן פִּגּוּל. חִשֵּׁב בְּאַחַת מֵאַרְבַּע הָעֲבוֹדוֹת לֶאֱכֹל כַּזַּיִת מִבְּשַׂר הַזֶּבַח עִם הַלֶּחֶם לְמָחָר – הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ פִּגּוּל, וְהַתּוֹדָה אוֹ הַכְּבָשִׂים אֵינָן פִּגּוּל.
ח. וְכֵן הַדִּין בִּשְׁנֵי כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת עִם שְׁתֵּי הַלֶּחֶם הַבָּאוֹת עִמָּהֶן. ששני הלחמים הבאים עם כבשי השלמים בחג השבועות טפלים להם. לֶאֱכֹל כַּזַּיִת מִבְּשַׂר הַזֶּבַח עִם הַלֶּחֶם לְמָחָר. לאכול כזית, חלקו מהבשר וחלקו מהלחם. הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ פִּגּוּל. שהמחשבה על הבשר מצטרפת למחשבה על הלחם ויש כאן מחשבת פיגול בכזית.
ט. הַמַּקְטִיר שְׁנֵי בָּזִיכֵי לְבֹנָה שֶׁעִם לֶחֶם הַפָּנִים, וְחִשֵּׁב בִּשְׁעַת הַקְטָרָתָן שֶׁיֹּאכַל לֶחֶם הַפָּנִים לְמָחָר – הֲרֵי הַלֶּחֶם פִּגּוּל.
ט. שְׁנֵי בָּזִיכֵי לְבֹנָה שֶׁעִם לֶחֶם הַפָּנִים וכו'. הקטרת בזיכי הלבונה מתירה את אכילת הלחמים, ולכן מחשבת חוץ לזמנו בהקטרתם מפגלת את הלחמים.
י. הַשּׁוֹחֵט שְׁנֵי כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת, וְחִשֵּׁב לֶאֱכֹל אַחַת מִשְּׁתֵּי הַחַלּוֹת לְמָחָר – שְׁתֵּיהֶן פִּגּוּל.
י. שְׁתֵּיהֶן פִּגּוּל. שתי החלות נחשבות כגוף אחד, ולכן אם אחת התפגלה גם השנייה פיגול (פה"מ מנחות ב,ב).
יא. הִקְטִיר שְׁנֵי הַבָּזִיכִין, וְהוּא מְחַשֵּׁב לֶאֱכֹל אֶחָד מִשְּׁנֵי הַסְּדָרִים לְמָחָר – שְׁנֵי הַסְּדָרִים פִּגּוּל.
יא. שְׁנֵי הַסְּדָרִים פִּגּוּל. לחם הפנים היה מסודר על השולחן בשתי ערמות, ושתיהן נחשבות כגוף אחד.
יב. וְכֵן אִם חִשֵּׁב מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן בְּאַחַת מֵחַלּוֹת הַתּוֹדָה אוֹ בְּאַחַת מֵחַלּוֹת מִנְחָה מַאֲפֵה הַתַּנּוּר – הֲרֵי כָּל הַחַלּוֹת פִּגּוּל.
יג. אֲבָל אִם נִטְמֵאת אַחַת מִשְּׁתֵּי הַחַלּוֹת אוֹ אֶחָד מִשְּׁנֵי הַסְּדָרִים אוֹ אַחַת מִן חַלּוֹת הַתּוֹדָה, בֵּין לִפְנֵי זְרִיקָה בֵּין לְאַחַר זְרִיקָה – אוֹתָהּ הַחַלָּה וְאוֹתוֹ הַסֵּדֶר אָסוּר, וְהַטָּהוֹר בְּטָהֳרָתוֹ, וְיֵאָכֵל.
יג. אוֹתָהּ הַחַלָּה וְאוֹתוֹ הַסֵּדֶר אָסוּר וְהַטָּהוֹר בְּטָהֳרָתוֹ וְיֵאָכֵל. ראה גם לעיל יב,יד.
יד. חִשֵּׁב בַּעֲבוֹדַת אֶחָד מִשְּׁנֵי הַכְּבָשִׂים שֶׁיֹּאכַל כַּזַּיִת מִשְּׁתֵּי הַלֶּחֶם לְמָחָר, וְכֵן אִם חִשֵּׁב בְּהַקְטָרַת אֶחָד מִשְּׁנֵי הַבָּזִיכִין שֶׁיֹּאכַל כַּזַּיִת מִלֶּחֶם הַפָּנִים לְמָחָר – הֲרֵי הַלֶּחֶם פָּסוּל, וְאֵינוֹ פִּגּוּל, עַד שֶׁיְּחַשֵּׁב בְּכָל הַמַּתִּיר, שֶׁהוּא עֲבוֹדַת שְׁנֵי הַכְּבָשִׂים וְהַקְטָרַת שְׁנֵי הַבָּזִיכִין.
יד. עַד שֶׁיְּחַשֵּׁב בְּכָל הַמַּתִּיר. כדלעיל טז,ז.
טו. שָׁחַט אֶחָד, וְחִשֵּׁב לֶאֱכֹל חֲצִי זַיִת מֵחַלָּה זוֹ לְמָחָר, וְשָׁחַט הַשֵּׁנִי, וְחִשֵּׁב לֶאֱכֹל חֲצִי זַיִת מֵחַלָּה שְׁנִיָּה לְמָחָר – הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין לְפִגּוּל. וְהוּא הַדִּין בִּשְׁנֵי הַבָּזִיכִין עִם שְׁנֵי הַסְּדָרִין.
טו. הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין לְפִגּוּל. כיוון ששני הכבשים יחד מתירים את שני הלחמים יחד, המחשבה שחשב בכבש הראשון על הלחם הראשון מצטרפת למחשבה שחשב בכבש השני על הלחם השני. בִּשְׁנֵי הַבָּזִיכִין עִם שְׁנֵי הַסְּדָרִין. שחשב בשעת הקטרת בזך אחד לאכול מאחד הסדרים למחר, ובשעת הקטרת הבזך השני חשב לאכול מהסדר השני למחר.
טז. חִשֵּׁב בְּאֶחָד מִשְּׁנֵי הַכְּבָשִׂים מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן, וְעָשָׂה הַשֵּׁנִי בְּמַחֲשָׁבָה נְכוֹנָה – זֶה שֶׁעָשָׂהוּ בְּמַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן פִּגּוּל, וְהַשֵּׁנִי כָּשֵׁר.
טז. חִשֵּׁב בְּאֶחָד מִשְּׁנֵי הַכְּבָשִׂים מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן. בהקרבה או באכילה של הכבש (ולא בלחמים). זֶה שֶׁעָשָׂהוּ בְּמַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן פִּגּוּל וְהַשֵּׁנִי כָּשֵׁר. אף ששני הכבשים מתירים יחד את שתי הלחם, כל אחד מהם נחשב קרבן בפני עצמו, ואם אחד נפסל השני נשאר כשר (והלחם נפסל ולא מתפגל כיוון שפיגל רק בכבש אחד שהוא מקצת המתיר שלו).
יז. שָׁחַט אֶחָד מֵהֶן, וְחִשֵּׁב בִּשְׁעַת שְׁחִיטָתוֹ שֶׁיֹּאכַל מִבְּשַׂר הַשֵּׁנִי לְמָחָר – שְׁנֵיהֶן כְּשֵׁרִים, שֶׁאֵין מְחַשְּׁבִין מִזֶּה עַל זֶה.
יז. שֶׁאֵין מְחַשְּׁבִין מִזֶּה עַל זֶה. שהרי הם שני קרבנות נפרדים.
יח. שְׁנֵי כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת אֵין מְקַדְּשִׁין אֶת הַלֶּחֶם אֶלָּא בַּשְּׁחִיטָה. כֵּיצַד? שְׁחָטָן וְזָרַק דָּמָן בְּמַחֲשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם – לֹא קָדַשׁ הַלֶּחֶם. שְׁחָטָן לִשְׁמָן וְזָרַק דָּמָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן – הַלֶּחֶם קָדוֹשׁ וְאֵינוֹ קָדוֹשׁ. שְׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, אַף עַל פִּי שֶׁזָּרַק לִשְׁמָן – לֹא קָדַשׁ הַלֶּחֶם.
יח. שְׁנֵי כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת אֵין מְקַדְּשִׁין אֶת הַלֶּחֶם אֶלָּא בַּשְּׁחִיטָה. השחיטה מקדשת את הלחמים קדושת הגוף (שייפסלו בלינה וכדומה). שְׁחָטָן וְזָרַק דָּמָן בְּמַחֲשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם לֹא קָדַשׁ הַלֶּחֶם. כיוון שלא נשחטו הכבשים לשמם השחיטה אינה מקדשת את הלחם (לדין דומה בלחמי תודה ראה לעיל יב,יח). שְׁחָטָן לִשְׁמָן וְזָרַק דָּמָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן הַלֶּחֶם קָדוֹשׁ וְאֵינוֹ קָדוֹשׁ. הלחם התקדש בשחיטה, אך כיוון שהדם לא נזרק לשמו הלחם אינו מותר באכילה (כס"מ).
יט. שְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁיָּצְאוּ בֵּין שְׁחִיטָה לִזְרִיקָה, וְזָרַק דַּם הַכְּבָשִׂים בְּמַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן – נִתְפַּגְּלוּ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם אַף עַל פִּי שֶׁהֵן בַּחוּץ, שֶׁהַזְּרִיקָה מוֹעֶלֶת לַיּוֹצֵא אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הוּא בַּחוּץ.
יט. שֶׁיָּצְאוּ. מהעזרה. וְזָרַק דַּם הַכְּבָשִׂים בְּמַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן. כשהם בחוץ. נִתְפַּגְּלוּ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם אַף עַל פִּי שֶׁהֵן בַּחוּץ. אף ששתי הלחם נפסלו מחמת שיצאו מחוץ לעזרה, מחשבת חוץ לזמנו מפגלת אותם וחייבים כרת על אכילתם. שֶׁהַזְּרִיקָה מוֹעֶלֶת לַיּוֹצֵא אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הוּא בַּחוּץ. אף שזריקת הדם נעשתה כאשר הלחם בחוץ והוא נפסל מאכילה, זריקת הדם נעשתה כהלכתה ולכן חייבים כרת על אכילתם (ראה לקמן יח,טז).
כ. כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת שֶׁשְּׁחָטָן לִשְׁמָן, וְאָבַד הַלֶּחֶם, אִם זָרַק דָּמָן לִשְׁמָן – הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין. זָרַק דָּמָן בְּמַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן אַחַר שֶׁאָבַד הַלֶּחֶם – הֲרֵי אֵלּוּ סָפֵק אִם הֻתְּרוּ בַּאֲכִילָה אוֹ לֹא הֻתְּרוּ.
כ. כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת שֶׁשְּׁחָטָן לִשְׁמָן וְאָבַד הַלֶּחֶם וכו'. לאחר שהכבשים הונפו עם הלחם הם נקבעו יחד, ואם אבד אחד מהם השני נפסל (הלכות תמידין ומוספין ח,טו). לכן כאשר נזרק הדם לשמם הכבשים פסולים שהרי הלחם שלהם אבד. אמנם אם זרק את הדם שלא לשם שלמי ציבור אלא לשם שלמי יחיד יש מקום להסתפק שמא הכבשים יותרו לאכילה שהרי שלמי יחיד אינם טעונים לחם. זָרַק דָּמָן בְּמַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן. הלשון קשה ויש שהגיהו: "זרק דמן שלא לשמן" (כס"מ בשם ריק"ו, וראה שם שהביא פירוש נוסף). ויש שפירשו ש'מחשבת זמן' האמורה כאן היינו לשם שלמי יחיד שנאכלים לשני ימים ולילה בניגוד לכבשי עצרת שהם שלמי ציבור ונאכלים ליום ולילה (מרכה"מ).

תקציר הפרק 

פרק י"ז הלכות פסולי המקודשין מחשבת זמן בחלקים שונים של הקרבן הרבה פרטים בפרק וכלל 1: הקרבן כולו מתפגל רק אם מחשבת הפיגול היתה במקום העבודה, ועל עיקר הקרבן. כגון: מתנת דמים ראשונה בחטאות החיצוניות ביחס לשאר המתנות, קרבן התודה ביחס ללחמה, כבשי עצרת ביחס לשתי הלחם.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות פסולי המוקדשין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן