פרק י"ח, הלכות איסורי ביאה, ספר קדושה
ט״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמַדְנוּ שֶׁהַזּוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה הִיא כָּל שֶׁאֵינָהּ בַּת יִשְׂרָאֵל, אוֹ בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּבְעֲלָה לְאָדָם שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְהִנָּשֵׂא לוֹ אִסּוּר הַשָּׁוֶה בַּכֹּל, אוֹ שֶׁנִּבְעֲלָה לְחָלָל אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת לְהִנָּשֵׂא לוֹ.
לְפִיכָךְ הַנִּרְבַּעַת לִבְהֵמָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בִּסְקִילָה – לֹא נַעֲשֵׂית זוֹנָה וְלֹא נִפְסְלָה לִכְהֻנָּה, שֶׁהֲרֵי לֹא נִבְעֲלָה לְאָדָם. וְהַבָּא עַל הַנִּדָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בְּכָרֵת – לֹא נַעֲשֵׂית זוֹנָה וְלֹא נִפְסְלָה לִכְהֻנָּה, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ אֲסוּרָה לְהִנָּשֵׂא לוֹ.
א. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חכמים בפירוש המקרא. שֶׁהַזּוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה. בהקשר של איסור נישואין לכהן (ויקרא כא,ז, כא,יד). כָּל שֶׁאֵינָהּ בַּת יִשְׂרָאֵל. שלא נולדה יהודייה. אִסּוּר הַשָּׁוֶה בַּכֹּל. איסור לכל ישראל (ולא איסור כהונה). לְחָלָל. מי שנולד מנישואי כהן עם האסורה לו, וכן מי שאביו חלל (לקמן יט,א, יט,יד). אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת לְהִנָּשֵׂא לוֹ. שאין איסור לבנות ישראל להינשא לחללים (ראה לקמן יט,יא).
הַנִּרְבַּעַת לִבְהֵמָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בִּסְקִילָה. שהיא עברה חמורה (הלכות סנהדרין טו,י). שֶׁהֲרֵי לֹא נִבְעֲלָה לְאָדָם. האסור לה (וראה לקמן ה"ה, לעיל יז,יד, הלכות תרומות ו,יא). וְהַבָּא עַל הַנִּדָּה… אֵינָהּ אֲסוּרָה לְהִנָּשֵׂא לוֹ. אף שמדובר בביאה אסורה, אין כאן איסור נישואין.
ב. וְכֵן הַבָּא עַל הַפְּנוּיָה, אֲפִלּוּ הָיְתָה קְדֵשָׁה שֶׁהִפְקִירָה עַצְמָהּ לַכֹּל, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בְּמַלְקוּת – לֹא נַעֲשֵׂית זוֹנָה, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ אֲסוּרָה לְהִנָּשֵׂא לוֹ.
אֲבָל הַנִּבְעֶלֶת לְאֶחָד מֵאִסּוּרֵי לָאוִין הַשָּׁוִין בַּכֹּל וְאֵינָן מְיֻחָדִין בַּכֹּהֲנִים, אוֹ מֵאִסּוּרֵי עֲשֵׂה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְמִי שֶׁהִיא אֲסוּרָה לוֹ מִשּׁוּם עֶרְוָה, אוֹ לְגוֹי וְעֶבֶד, הוֹאִיל וְהִיא אֲסוּרָה לְהִנָּשֵׂא לוֹ – הֲרֵי זוֹ זוֹנָה.
ב. הַבָּא עַל הַפְּנוּיָה. רווקה, בלא קידושין. קְדֵשָׁה שֶׁהִפְקִירָה עַצְמָהּ לַכֹּל. מיוחדת ומופקרת לזנות. שֶׁהִיא בְּמַלְקוּת. שיש בזה איסור לאו (הלכות אישות א,ד).
לְאֶחָד מֵאִסּוּרֵי לָאוִין הַשָּׁוִין בַּכֹּל. כגון ממזר ונתין (ראה בהלכה הבאה, ובהלכות אישות א,ז-ח). מֵאִסּוּרֵי עֲשֵׂה. גר מצרי או אדומי (ראה שם). מִשּׁוּם עֶרְוָה. באיסור כרת (הלכות אישות א,ה). אוֹ לְגוֹי וְעֶבֶד. שאף בהם אין הקידושין תופסים (ראה לעיל יב,ג).
ג. וְכֵן הַגִּיֹּרֶת וְהַמְשֻׁחְרֶרֶת, אֲפִלּוּ נִתְגַּיְּרָה וְנִשְׁתַּחְרְרָה פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים, הוֹאִיל וְאֵינָהּ בַּת יִשְׂרָאֵל – הֲרֵי זוֹ זוֹנָה, וַאֲסוּרָה לְכֹהֵן.
מִכָּאן אָמְרוּ: גּוֹי אוֹ עֶבֶד אוֹ נָתִין אוֹ מַמְזֵר, אוֹ גֵּר עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, אוֹ מִצְרִי וַאֲדוֹמִי רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי, אוֹ פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה, אוֹ חָלָל שֶׁבָּאוּ עַל הַיְּהוּדִית – עָשׂוּ אוֹתָהּ זוֹנָה, וְנִפְסְלָה לִכְהֻנָּה; וְאִם הָיְתָה כֹּהֶנֶת – נִפְסְלָה מִן הַתְּרוּמָה. וְכֵן יְבָמָה שֶׁבָּא עָלֶיהָ זָר – עֲשָׂאָהּ זוֹנָה. וְהָאַיְלוֹנִית מֻתֶּרֶת לְכֹהֵן, וְאֵינָהּ זוֹנָה.
ג. אֲפִלּוּ נִתְגַּיְּרָה וְנִשְׁתַּחְרְרָה פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים. שהתגיירה לפני שהייתה ראויה לביאה (לעיל א,יג).
מִכָּאן אָמְרוּ. מתוך הכלל שנתבאר עד כה. נָתִין אוֹ מַמְזֵר… אוֹ פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה. שכל אלה איסורי לאו ועשה. כֹּהֶנֶת נִפְסְלָה מִן הַתְּרוּמָה. שבת כהן שהתחללה אסורה לאכול בתרומה (הלכות תרומות ו,ז). יְבָמָה שֶׁבָּא עָלֶיהָ זָר. מי שאינו האח של בעלה, ואסורה להינשא לו עד שיחלוץ לה אחי בעלה (הלכות ייבום וחליצה ב,יח). וְהָאַיְלוֹנִית. אישה שהתפתחותה המינית פגומה, ואינה יכולה ללדת (הלכות אישות ב,ו). מֻתֶּרֶת לְכֹהֵן וְאֵינָהּ זוֹנָה. שאין איסור עצמי בנישואי איילונית, אלא לאדם שלא קיים מצוות פרייה ורבייה (ראה הלכות אישות טו,ז).
ד. הַבָּא עַל אַחַת מִן הַשְּׁנִיּוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, כְּגוֹן הַבָּא עַל קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ אוֹ עַל חֲלוּצָתוֹ – לֹא עָשָׂה אוֹתָהּ זוֹנָה, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ אֲסוּרָה לְהִנָּשֵׂא לוֹ מִן הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת יִבּוּם.
ד. הַשְּׁנִיּוֹת. קרובות משפחה האסורות מדברי סופרים (לפירוטן ראה הלכות אישות א,ו). וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. נשים נוספות האסורות להינשא מדברי חכמים. קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ. שקרובות החלוצה אסורות לחולץ מדברי סופרים, כאילו היו קרובות אשתו. אוֹ עַל חֲלוּצָתוֹ. שאף אלמנת אחיו אחר שחלץ לה אסורה לו מדברי סופרים. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת יִבּוּם. א,יב-יג.
ה. הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין הֱיוֹתָהּ זוֹנָה תָּלוּי בִּבְעִילָה שֶׁל אִסּוּר, שֶׁהֲרֵי הַבָּא עַל הַנִּדָּה וְעַל הַקְּדֵשָׁה וְהַנִּרְבַּעַת לִבְהֵמָה – נִבְעֲלָה בִּבְעִילָה שֶׁל אִסּוּר וְלֹא נַעֲשֵׂית זוֹנָה; וּמִי שֶׁנִּשֵּׂאת לְחָלָל – נִבְעֲלָה בְּעִילָה שֶׁל הֶתֵּר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר, וְנַעֲשֵׂית זוֹנָה; וְאֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בַּפְּגִימָה. וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁאֵינָהּ פְּגוּמָה אֶלָּא מֵאָדָם הָאָסוּר לָהּ אוֹ מֵחָלָל, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ה. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן יט,יא. וְנַעֲשֵׂית זוֹנָה. ונאסרה לכהן (כדלעיל ה"א). אֶלָּא בַּפְּגִימָה. בבעילה שיש בה פגם, של אדם האסור לה, ולא מעשה האסור. וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה. במסורת חכמים. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל א-ד.
ו. כָּל הַנִּבְעֶלֶת לְאָדָם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אוֹתָהּ זוֹנָה, בֵּין בְּאֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן, בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בְּשׁוֹגֵג, בֵּין כְּדַרְכָּהּ בֵּין שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ – מִשֶּׁהֶעֱרָה בָּהּ, נִפְסְלָה מִשּׁוּם זוֹנָה; וּבִלְבַד שֶׁתִּהְיֶה בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, וְיִהְיֶה הַבּוֹעֵל בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וָמַעְלָה.
לְפִיכָךְ, אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁנִּבְעֲלָה לְאַחֵר, בֵּין בְּאֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן – נִפְסְלָה לִכְהֻנָּה.
ו. שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ. מאחוריה. מִשֶּׁהֶעֱרָה. להגדרת העראה ראה לעיל א,י. בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד… בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. שאז הם ראויים לביאה (לעיל א,יג).
בֵּין בְּאֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן נִפְסְלָה לִכְהֻנָּה. שהרי זו ביאת איסור.
ז. וְאֵשֶׁת כֹּהֵן שֶׁנֶּאֶנְסָה – בַּעְלָהּ לוֹקֶה עָלֶיהָ מִשּׁוּם טֻמְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ" (דברים כד,ד). הַכֹּל בַּכְּלָל שֶׁאִם נִבְעֲלוּ נֶאֶסְרוּ עַל בַּעֲלֵיהֶן, פֵּרֵט לְךָ הַכָּתוּב בְּאֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֶנְסָה שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִיא לֹא נִתְפָּשָׂה" (במדבר ה,יג). אֲבָל אֵשֶׁת כֹּהֵן בְּאִסּוּרָהּ עוֹמֶדֶת, שֶׁהֲרֵי הִיא זוֹנָה.
ז. לוֹקֶה עָלֶיהָ מִשּׁוּם טֻמְאָה. כדין אשת איש שזינתה ברצון. לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן… לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ. המשך הכתוב: "אחרי אשר הטמאה". ומכאן למדו כי אשת איש שנבעלה לאחֵר באיסור – אסורה לבעלה באיסור לאו (הלכות גירושין יא,יד). הַכֹּל בַּכְּלָל וכו'. הפסוק כולל את כל הנשים שנבעלו באיסור. פֵּרֵט לְךָ הַכָּתוּב בְּאֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל וכו'. לגבי אשת ישראל, מורה הכתוב בפירוש שאינה נאסרת עליו באונס, אלא רק בזנות במזיד. וְהִיא לֹא נִתְפָּשָׂה. כשלא נאנסה אסורה, ואם נאנסה מותרת, ודין זה הוא רק באשת ישראל (הלכות אישות כד,יט). אֲבָל אֵשֶׁת כֹּהֵן… שֶׁהֲרֵי הִיא זוֹנָה. שנבעלה בעילה למי שאסורה להינשא לו, ולפיכך שייכת באיסור הטומאה.
ח. אֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֶנְסָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה לִכְהֻנָּה.
אֵשֶׁת כֹּהֵן שֶׁאָמְרָה לְבַעְלָהּ: 'נֶאֱנַסְתִּי' אוֹ 'שָׁגַגְתִּי' 'וּבָא עָלַי אַחֵר', אוֹ שֶׁבָּא עֵד אֶחָד וְהֵעִיד לוֹ עָלֶיהָ שֶׁזִּנָּת, בֵּין בְּאֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן – הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ אֲסוּרָה עָלָיו, שֶׁמָּא נָתְנָה עֵינֶיהָ בְּאַחֵר. וְאִם הִיא נֶאֱמֶנֶת לוֹ אוֹ הָעֵד נֶאֱמָן לוֹ, וְסָמְכָה דַּעְתּוֹ לְדִבְרֵיהֶם – הֲרֵי זֶה יוֹצִיא כְּדֵי לָצֵאת מִידֵי סָפֵק.
ח. הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה לִכְהֻנָּה. משום שנבעלה באיסור. ואם ימות בעלה אסורה להינשא לכהן.
הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ אֲסוּרָה עָלָיו שֶׁמָּא נָתְנָה עֵינֶיהָ בְּאַחֵר. האומרת שנבעלה אינה נאמנת, מפני שחוששים שמא בדתה את הדברים כדי להכריח את בעלה לגרשה, ותוכל להינשא לאחר. וכן עד אחד אינו נאמן לאסור אישה לבעלה. נֶאֱמֶנֶת… נֶאֱמָן לוֹ. הוא מאמין להם (ראה גם הלכות אישות כד,יז-יח, כד,כג).
ט. אֵשֶׁת כֹּהֵן שֶׁאָמְרָה לְבַעְלָהּ: 'נֶאֱנַסְתִּי', אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ – הֲרֵי הִיא אֲסוּרָה לְכָל כֹּהֵן שֶׁבָּעוֹלָם אַחַר שֶׁיָּמוּת בַּעְלָהּ, שֶׁהֲרֵי הוֹדָת שֶׁהִיא זוֹנָה, וְאָסְרָה עַצְמָהּ, וְנַעֲשֵׂית כַּחֲתִיכָה הָאֲסוּרָה.
ט. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. בהלכה הקודמת. אֲסוּרָה לְכָל כֹּהֵן שֶׁבָּעוֹלָם. לכהנים אחרים משום זונה. הוֹדָת. הודתה. וְנַעֲשֵׂית כַּחֲתִיכָה הָאֲסוּרָה. כדבר האסור מצד עצמו, שנאמן אדם לאסור עצמו בהודאת פיו (ראה לעיל יג,ח, הלכות גירושין יב,א-ג).
י. כֹּהֵן שֶׁקִּדֵּשׁ אִשָּׁה גְּדוֹלָה אוֹ קְטַנָּה, וְאַחַר זְמַן בָּא עָלֶיהָ וְטָעַן שֶׁמְּצָאָהּ דְּרוּסַת אִישׁ – נֶאֶסְרָה עָלָיו מִסָּפֵק, שֶׁמָּא קֹדֶם קִדּוּשִׁין נִבְעֲלָה אוֹ אַחַר קִדּוּשִׁין. אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁטָּעַן טַעֲנָה זוֹ – לֹא נֶאֶסְרָה עָלָיו, שֶׁיֵּשׁ כָּאן שְׁתֵּי סְפֵקוֹת: שֶׁמָּא קֹדֶם קִדּוּשִׁין שֶׁמָּא אַחַר קִדּוּשִׁין, וַאֲפִלּוּ נֹאמַר אַחַר קִדּוּשִׁין, שֶׁמָּא בְּאֹנֶס שֶׁמָּא בְּרָצוֹן, שֶׁהָאֲנוּסָה מֻתֶּרֶת לְיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
י. גְּדוֹלָה אוֹ קְטַנָּה. שבדין זה אין הבדל בין גדולה לקטנה (השווה לקמן הי"א). וְאַחַר זְמַן בָּא עָלֶיהָ וְטָעַן שֶׁמְּצָאָהּ דְּרוּסַת אִישׁ. שעבר זמן מה אחר הקידושין עד שבא עליה, וגילה שהיא בעולה. שֶׁמָּא קֹדֶם קִדּוּשִׁין נִבְעֲלָה וכו'. שיש ספק אם נבעלה כשהייתה פנויה, ואז אינה אסורה לו, או שנבעלה אחרי הקידושין, שכבר היא אשת איש, ונאסרת משום זונה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ז.
יא. לְפִיכָךְ, אִם קִדְּשָׁהּ אָבִיהָ לְיִשְׂרָאֵל וְהִיא פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, וְטָעַן שֶׁמְּצָאָהּ דְּרוּסַת אִישׁ – נֶאֶסְרָה עָלָיו מִסָּפֵק, שֶׁאֵין כָּאן אֶלָּא סָפֵק אֶחָד, שֶׁמָּא בְּאֹנֶס שֶׁמָּא בְּרָצוֹן; וּסְפֵק אִסּוּר שֶׁל תּוֹרָה לְהַחֲמִיר.
יא. אִם קִדְּשָׁהּ אָבִיהָ. ובאופן זה חלים קידושין מן התורה אף בקטנה (הלכות אישות ג,יא). וְהִיא פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. שאף אם נבעלה קודם לכן, בתוליה חוזרים (הלכות אישות יא,ג). וְטָעַן. הבעל לאחר הנישואין. שֶׁאֵין כָּאן אֶלָּא סָפֵק אֶחָד. שהרי נמצאה שאינה בתולה, ובוודאי נבעלה אחרי הקידושין. וּסְפֵק אִסּוּר שֶׁל תּוֹרָה לְהַחֲמִיר. ראה הכלל הלכות ממרים א,ה.
יב. כָּל אִשָּׁה שֶׁקִּנֵּא לָהּ בַּעְלָהּ וְנִסְתְּרָה וְלֹא שָׁתַת מֵי שׂוֹטָה – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה לְכֹהֵן, מִפְּנֵי שֶׁהִיא סְפֵק זוֹנָה; בֵּין שֶׁלֹּא רָצָת הִיא לִשְׁתּוֹת בֵּין שֶׁלֹּא רָצָה הוּא לְהַשְׁקוֹתָהּ, בֵּין שֶׁהָיְתָה שָׁם עֵדוּת שֶׁמָּנְעָה אוֹתָהּ מִלִּשְׁתּוֹת בֵּין שֶׁקִּנְּאוּ לָהּ בֵּית דִּין, בֵּין שֶׁהָיְתָה מִן הַנָּשִׁים שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לִשְׁתּוֹת, הוֹאִיל וְלֹא שָׁתַת מִכָּל מָקוֹם – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה לִכְהֻנָּה מִסָּפֵק.
יב. כָּל אִשָּׁה שֶׁקִּנֵּא לָהּ בַּעְלָהּ וְנִסְתְּרָה. שבעלה הזהיר אותה שלא להתייחד עם אדם, והיא התייחדה אתו אחר כך, ובכך נאסרת על בעלה עד שתשתה מי סוטה לברר אם זנתה (הלכות סוטה א,א-ב). סְפֵק זוֹנָה. שבלא שתיית המים לא נתברר אם זנתה. שֶׁלֹּא רָצָת הִיא לִשְׁתּוֹת בֵּין שֶׁלֹּא רָצָה הוּא. שאין משקים אותה במצבים אלו (שם ב,א). עֵדוּת שֶׁמָּנְעָה אוֹתָהּ מִלִּשְׁתּוֹת. שעד אחד מעיד שזנתה, ואסורה לשתות (שם א,יד). שֶׁקִּנְּאוּ לָהּ בֵּית דִּין. שאם הבעל אינו יכול לקנא, בית הדין מקנא במקומו, אך אין משקים אותה (שם א,י-יא). הַנָּשִׁים שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לִשְׁתּוֹת. ראה הלכות סוטה ב,ב.
יג. פְּנוּיָה שֶׁרָאוּהָ נִבְעֲלָה לְאַחֵר וְהָלַךְ לוֹ, וְאָמְרוּ לָהּ: 'מִי הוּא זֶה שֶׁבָּא עָלַיִךְ?' וְאָמְרָה: 'אָדָם כָּשֵׁר' – הֲרֵי זוֹ נֶאֱמֶנֶת. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִלּוּ רָאוּהָ מְעֻבֶּרֶת וְאָמְרוּ לָהּ: 'מִמִּי נִתְעַבַּרְתְּ?', וְאָמְרָה: 'מֵאָדָם כָּשֵׁר' – הֲרֵי זוֹ נֶאֱמֶנֶת, וְתִהְיֶה מֻתֶּרֶת לְכֹהֵן.
יג. וְהָלַךְ לוֹ. ואין אפשרות לברר מי הוא, ואם הוא פוסל אותה בביאתו. וְאָמְרָה אָדָם כָּשֵׁר. שאינו פסול ייחוס. הֲרֵי זוֹ נֶאֱמֶנֶת. וכשרה לכהונה (וראה לעיל טו,יא).
יד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה הַמָּקוֹם שֶׁנִּבְעֲלָה פָּרָשַׁת דְּרָכִים אוֹ בַּקְּרָנוֹת שֶׁבַּשָּׂדֶה שֶׁהַכֹּל עוֹבְרִין שָׁם, וְהָיוּ רֹב הָעוֹבְרִין שָׁם כְּשֵׁרִים, וְרֹב הָעִיר שֶׁפֵּרְשׁוּ מִמֶּנָּה אֵלּוּ הָעוֹבְרִין כְּשֵׁרִים, שֶׁחֲכָמִים עָשׂוּ מַעֲלָה בַּיִּחוּסִין וְהִצְרִיכוּ שְׁנֵי רֻבּוֹת. אֲבָל אִם הָיוּ רֹב הָעוֹבְרִים פְּסוּלִין, כְּגוֹן גּוֹיִם וּמַמְזֵרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁרֹב הַמָּקוֹם שֶׁבָּאוּ מִמֶּנּוּ כְּשֵׁרִים, אוֹ שֶׁהָיוּ רֹב אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם פְּסוּלִין, אַף עַל פִּי שֶׁרֹב הָעוֹבְרִין שָׁם כְּשֵׁרִים – חוֹשְׁשִׁין לָהּ שֶׁמָּא לְמִי שֶׁפּוֹסֵל אוֹתָהּ נִבְעֲלָה, וְלֹא תִּנָּשֵׂא לְכֹהֵן לְכַתְּחִלָּה. וְאִם נִשֵּׂאת – לֹא תֵּצֵא.
יד. פָּרָשַׁת דְּרָכִים. מפגש דרכים. בַּקְּרָנוֹת שֶׁבַּשָּׂדֶה. שמחוץ לעיר. מַעֲלָה בַּיִּחוּסִין. חומרה בענייני ייחוס וקשרי נישואין (לדוגמאות נוספות ראה לעיל יג,י, טו,כא). שְׁנֵי רֻבּוֹת. שרוב העוברים במקום כשרים, וכן רוב אנשי העיר שאותם עוברים יצאו ממנה. וְאִם נִשֵּׂאת לֹא תֵּצֵא. שאין זו אלא מעלה ביוחסין, ומן הדין די באמירתה שנבעלה לכשר.
טו. רָאוּהָ שֶׁנִּבְעֲלָה בָּעִיר אוֹ נִתְעַבְּרָה בָּעִיר, אֲפִלּוּ לֹא הָיָה שׁוֹכֵן שָׁם אֶלָּא גּוֹי אֶחָד אוֹ חָלָל אֶחָד וְעֶבֶד וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – הֲרֵי זוֹ לֹא תִּנָּשֵׂא לְכֹהֵן לְכַתְּחִלָּה, שֶׁכָּל הַקָּבוּעַ – כְּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה הוּא. וְאִם נִשֵּׂאת – לֹא תֵּצֵא, הוֹאִיל וְהִיא אוֹמֶרֶת: 'לְכָשֵׁר נִבְעַלְתִּי'.
טו. רָאוּהָ שֶׁנִּבְעֲלָה בָּעִיר. ולא מחוצה לה. שֶׁכָּל הַקָּבוּעַ כְּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה הוּא. שכל צד בספק הקבוע במקומו נחשב כגורם שקול לצד הספק שכנגדו, וחוששים לו אפילו אם הוא מועט (לכלל זה ראה הלכות חמץ ומצה ב,י).
טז. הָיְתָה אִלֶּמֶת אוֹ חֵרֶשֶׁת, אוֹ שֶׁאָמְרָה: 'אֵינִי יוֹדַעַת לְמִי נִבְעַלְתִּי', אוֹ שֶׁהָיְתָה קְטַנָּה שֶׁאֵינָהּ מַכֶּרֶת בֵּין כָּשֵׁר לְפָסוּל – הֲרֵי זוֹ סְפֵק זוֹנָה. וְאִם נִשֵּׂאת לְכֹהֵן – תֵּצֵא, אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ שְׁנֵי הָרֻבִּין הַמְּצוּיִין אֶצְלָהּ כְּשֵׁרִים.
טז. הָיְתָה אִלֶּמֶת וכו'. ואין אפשרות שתאמר שנבעלה לכשר (וראה לעיל טו,יב). שְׁנֵי הָרֻבִּין. כדלעיל הי"ד.
יז. הַשְּׁבוּיָה שֶׁנִּפְדֵּית וְהִיא בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד אוֹ יָתֵר – אֲסוּרָה לִכְהֻנָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא סְפֵק זוֹנָה, שֶׁמָּא נִבְעֲלָה לְגוֹי. וְאִם יֵשׁ לָהּ עֵד שֶׁלֹּא נִתְיַחֵד הַגּוֹי עִמָּהּ – הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה לִכְהֻנָּה. וַאֲפִלּוּ עֶבֶד אוֹ אִשָּׁה אוֹ קָרוֹב נֶאֱמָן לְעֵדוּת זוֹ. וּשְׁתֵּי שְׁבוּיוֹת שֶׁהֵעִידָה כָּל אַחַת מֵהֶן לַחֲבֶרְתָּהּ – הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנוֹת. הוֹאִיל וְאִסּוּר כָּל הַסְּפֵקוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, לְפִיכָךְ הֵקֵלּוּ בַּשְּׁבוּיָה.
יז. הַשְּׁבוּיָה. אישה שנשבתה בידי גויים, וקיים חשש שנבעלה לגוי. וְהִיא בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. שקודם לכן אין ביאתה ביאה (לעיל א,יג), ואינה נפסלת לכהונה בכך. וַאֲפִלּוּ עֶבֶד אוֹ אִשָּׁה אוֹ קָרוֹב. שבדרך כלל פסולים לעדות (הלכות עדות ט,א). וּשְׁתֵּי שְׁבוּיוֹת שֶׁהֵעִידָה כָּל אַחַת מֵהֶן לַחֲבֶרְתָּהּ הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנוֹת. שהאישה נאמנת בעדות זו, ואין חוששים שכל אחת מהן משקרת בתמורה לעדותה של חברתה. הוֹאִיל וְאִסּוּר כָּל הַסְּפֵקוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. ובכללם איסור שבויה, ולכן הקלו בו (וראה דוגמאות נוספות הלכות כלאיים י,כז, הלכות טומאת מת ט,יב).
יח. וְכֵן קָטָן שֶׁהָיָה מֵשִׂיחַ לְפִי תֻּמּוֹ – נֶאֱמָן. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁנִּשְׁבָּה הוּא וְאִמּוֹ, וְהָיָה מֵשִׂיחַ לְפִי תֻּמּוֹ וְאָמַר: 'נִשְׁבֵּינוּ לְבֵין הַגּוֹיִם; יָצָאתִי לִשְׁאֹב מַיִם וְדַעְתִּי עַל אִמִּי, לִלְקֹט עֵצִים וְדַעְתִּי עַל אִמִּי', וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָהּ חֲכָמִים לְכֹהֵן עַל פִּיו.
יח. מֵשִׂיחַ לְפִי תֻּמּוֹ. מדבר ללא כוונה להעיד. וְדַעְתִּי עַל אִמִּי. ולא נפרדתי ממנה כלל.
יט. אֵין הַבַּעַל נֶאֱמָן לְהָעִיד בְּאִשְׁתּוֹ הַשְּׁבוּיָה שֶׁלֹּא נִטְמֵאת, שֶׁאֵין אָדָם מֵעִיד לְעַצְמוֹ. וְכֵן שִׁפְחָתָהּ לֹא תָּעִיד לָהּ. אֲבָל שִׁפְחַת בַּעְלָהּ מְעִידָה לָהּ. וְשִׁפְחָתָהּ שֶׁהָיְתָה מְשִׂיחָה לְפִי תֻּמָּהּ – נֶאֱמֶנֶת.
יט. הַבַּעַל. הכהן. שִׁפְחָתָהּ לֹא תָּעִיד לָהּ. ששפחתה עשויה לשקר לטובתה.
כ. כֹּהֵן שֶׁהֵעִיד לִשְׁבוּיָה שֶׁהִיא טְהוֹרָה – הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה, שֶׁמָּא עֵינָיו נָתַן בָּהּ. וְאִם פְּדָיָהּ וְהֵעִיד לָהּ – הֲרֵי זֶה יִשָּׂאֶנָּה, שֶׁאִלּוּ לֹא יָדַע שֶׁהִיא טְהוֹרָה, לֹא הָיָה נוֹתֵן מְעוֹתָיו בָּהּ.
כ. שֶׁמָּא עֵינָיו נָתַן בָּהּ. שחושדים ששיקר והעיד שהיא טהורה, משום שרצה לשאת אותה. וְאִם פְּדָיָהּ וְהֵעִיד לָהּ. הכהן הוא זה שפדה אותה מהשבי, תמורת תשלום. שֶׁאִלּוּ לֹא יָדַע שֶׁהִיא טְהוֹרָה וכו'. שבלא שהיה מברר מלכתחילה שהיא טהורה, לא היה מוציא את כספו כדי לפדותה.
כא. הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה: 'נִשְׁבֵּיתִי, וּטְהוֹרָה אֲנִי' – נֶאֱמֶנֶת, שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר, וַאֲפִלּוּ הָיָה שָׁם עֵד אֶחָד שֶׁמֵּעִיד שֶׁהִיא שְׁבוּיָה. אֲבָל אִם יֵשׁ שָׁם עֵדִים שֶׁנִּשְׁבֵּית – אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת, עַד שֶׁיָּעִיד לָהּ אֶחָד שֶׁהִיא טְהוֹרָה.
הָיוּ שָׁם שְׁנֵי עֵדִים שֶׁנִּשְׁבֵּית וְעֵד אֶחָד מֵעִיד שֶׁנִּטְמֵאת, וְאֶחָד מַכְחִישׁ אוֹתוֹ וּמֵעִיד לָהּ שֶׁהִיא טְהוֹרָה וְלֹא נִתְיַחֵד עִמָּהּ גּוֹי עַד שֶׁנִּפְדֵּית, אֲפִלּוּ זֶה שֶׁמֵּעִיד שֶׁהִיא טְהוֹרָה אִשָּׁה אוֹ שִׁפְחָה – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת.
כא. שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. כשם שסומכים על דבריה להחשיבה כשבויה, כך מאמינים לה שטהורה היא. (לעיקרון זה ראה לעיל יג,י, הלכות גירושין יב,א). וַאֲפִלּוּ הָיָה שָׁם עֵד אֶחָד. כל עוד אין עדות שהייתה שבויה, מלבד דבריה. עַד שֶׁיָּעִיד לָהּ אֶחָד שֶׁהִיא טְהוֹרָה. שדי בעד אחד (לעיל הי"ז).
מֵעִיד שֶׁנִּטְמֵאת. שנבעלה לגוי. הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת. כי בדין השבויה הקלו (לעיל הי"ז, ולקמן הכ"ג).
כב. מִי שֶׁאָמְרָה: 'נִשְׁבֵּיתִי, וּטְהוֹרָה אֲנִי', וְהִתִּירוּהָ בֵּית דִּין לְהִנָּשֵׂא, וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ שָׁם עֵדִים שֶׁנִּשְׁבֵּית – הֲרֵי זוֹ תִּנָּשֵׂא לְכַתְּחִלָּה וְלֹא תֵּצֵא מֵהֶתֵּרָהּ. וַאֲפִלּוּ נִכְנַס אַחֲרֶיהָ הַשַּׁבַּאי, וַהֲרֵי הִיא שְׁבוּיָה לְפָנֵינוּ בְּיַד אֲדוֹנֶיהָ – הֲרֵי זוֹ לֹא תֵּצֵא מֵהֶתֵּרָהּ שֶׁהִתִּירוּהָ, וּמְשַׁמְּרִין אוֹתָהּ מֵעַתָּה עַד שֶׁתִּפָּדֶה.
כב. וְהִתִּירוּהָ בֵּית דִּין לְהִנָּשֵׂא. כנאמר בהלכה הקודמת. תִּנָּשֵׂא לְכַתְּחִלָּה וְלֹא תֵּצֵא מֵהֶתֵּרָהּ. שכבר הותרה. וַאֲפִלּוּ נִכְנַס אַחֲרֶיהָ הַשַּׁבַּאי. שמיד אחריה בא מי ששבה אותה אל בית הדין, והדיינים הם אפוא עדים שנשבתה. וּמְשַׁמְּרִין אוֹתָהּ מֵעַתָּה עַד שֶׁתִּפָּדֶה. שמאותו הזמן והלאה מקפידים שתהיה לה שמירה שלא תיבעל באיסור.
כג. בָּאוּ לָהּ שְׁנֵי עֵדִים אַחַר כָּךְ שֶׁנִּטְמֵאת, אֲפִלּוּ נִשֵּׂאת וַאֲפִלּוּ הָיוּ לָהּ בָּנִים – הֲרֵי זוֹ תֵּצֵא; וְאִם בָּא עֵד אֶחָד – אֵינוֹ כְּלוּם. אָמְרָה: 'נִשְׁבֵּיתִי, וּטְהוֹרָה אֲנִי, וְיֵשׁ לִי עֵדִים שֶׁאֲנִי טְהוֹרָה' – אֵין אוֹמְרִין: נַמְתִּין עַד שֶׁיָּבֹאוּ עֵדִים, אֶלָּא מַתִּירִין אוֹתָהּ מִיָּד. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִלּוּ יָצָא עָלֶיהָ קוֹל שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ עֵדֵי טֻמְאָה – מַתִּירִין אוֹתָהּ עַד שֶׁיָּבֹאוּ עֵדִים, שֶׁבַּשְּׁבוּיָה הֵקֵלּוּ.
כג. הֲרֵי זוֹ תֵּצֵא. שהתברר על פי עדות בעלת תוקף, כי ההיתר היה בטעות. שֶׁבַּשְּׁבוּיָה הֵקֵלּוּ. ולכן אין מדקדקים מלכתחילה לברר את העובדות בעדים, אלא מסתפקים במה שיש בפני בית הדין.
כד. הָאָב שֶׁאָמַר: 'קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי וְגֵרַשְׁתִּיהָ' וַהֲרֵי הִיא קְטַנָּה – נֶאֱמָן. 'קִדַּשְׁתִּיהָ וְגֵרַשְׁתִּיהָ כְּשֶׁהָיְתָה קְטַנָּה' וַהֲרֵי הִיא גְּדוֹלָה – אֵינוֹ נֶאֱמָן לְהַחֲזִיקָהּ גְּרוּשָׁה. 'נִשְׁבֵּית וּפְדִיתִיהָ', בֵּין שֶׁהִיא גְּדוֹלָה בֵּין שֶׁהִיא קְטַנָּה – אֵינוֹ נֶאֱמָן, שֶׁלֹּא הֶאֱמִינָה אוֹתוֹ תּוֹרָה אֶלָּא לְאָסְרָהּ מִשּׁוּם אִישׁוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה" (דברים כב,טז), אֲבָל לֹא לְפָסְלָהּ מִשּׁוּם זְנוּת.
כד. וַהֲרֵי הִיא קְטַנָּה. אם היא עדיין קטנה (ראה הלכות אישות ג,יא, ט,י). אֵינוֹ נֶאֱמָן לְהַחֲזִיקָהּ גְּרוּשָׁה. שכבר אינה ברשותו. שֶׁנֶּאֱמַר אֶת בִּתִּי נָתַתִּי וכו'. מפסוק זה למדו שהאב נאמן לאסרה משום אישות. אֲבָל לֹא לְפָסְלָהּ מִשּׁוּם זְנוּת. שאינו נאמן בכך מן התורה.
כה. אֵשֶׁת כֹּהֵן שֶׁנֶּאֶסְרָה עָלָיו מִשּׁוּם שְׁבוּיָה, הוֹאִיל וְהַדָּבָר סָפֵק – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת לָדוּר עִמּוֹ בְּחָצֵר אַחַת, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ עִמּוֹ בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ תָּמִיד לְשָׁמְרוֹ.
כה. מֻתֶּרֶת לָדוּר עִמּוֹ בְּחָצֵר אַחַת. על אף שקיים חשש מסוים שמא יבואו לזנות. ולהבדיל מכהן שגרש את אשתו, שאסורים לגור יחד אף באותו מבוי (ראה לקמן כא,כז). תָּמִיד לְשָׁמְרוֹ. שלא יתייחד עמה.
כו. עִיר שֶׁבָּאָה בְּמָצוֹר וְנִכְבְּשָׁה: אִם הָיוּ הַגּוֹיִם מַקִּיפִין אֶת הָעִיר מִכָּל רוּחוֹתֶיהָ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּמָּלֵט אִשָּׁה אַחַת עַד שֶׁיִּרְאוּ אוֹתָהּ וְתֵעָשֶׂה בִּרְשׁוּתָן – הֲרֵי כָּל הַנָּשִׁים שֶׁבְּתוֹכָהּ פְּסוּלוֹת לִכְהֻנָּה כִּשְׁבוּיוֹת, שֶׁמָּא נִבְעֲלוּ לַגּוֹיִם, אֶלָּא מִי שֶׁהָיְתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וּלְמַטָּה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
כו. עַד שֶׁיִּרְאוּ אוֹתָהּ וְתֵעָשֶׂה בִּרְשׁוּתָן. שאם תנסה לברוח יראו אותה, ויתפסוה. אֶלָּא מִי שֶׁהָיְתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וּלְמַטָּה. מלבד אלה, שאין ביאתן נחשבת ביאה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הי"ז.
כז. וְאִם הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁתִּמָּלֵט אִשָּׁה אַחַת וְלֹא יֵדְעוּ בָּהּ, אוֹ שֶׁהָיְתָה בָּעִיר מַחֲבוֹאָה אַחַת, אֲפִלּוּ אֵינָהּ מַחֲזֶקֶת אֶלָּא אַחַת – הֲרֵי זוֹ מַצֶּלֶת עַל הַכֹּל.
כז. וְלֹא יֵדְעוּ בָּהּ. שלא ישימו לב לכך שנמלטה. מַחֲבוֹאָה. מקום מחבוא. אֵינָהּ מַחֲזֶקֶת אֶלָּא אַחַת. שבמחבוא יש מקום לאחת בלבד.
כח. כֵּיצַד מַצֶּלֶת? כָּל אִשָּׁה שֶׁאָמְרָה: 'טְהוֹרָה אָנִי' – נֶאֱמֶנֶת, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהּ עֵד; מִתּוֹךְ שֶׁיְּכוֹלָה לוֹמַר: 'נִמְלַטְתִּי כְּשֶׁנִּכְבְּשָׁה הָעִיר' אוֹ 'בַּמַּחֲבוֹאָה הָיִיתִי וְנִצַּלְתִּי' – נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר: 'לֹא נִמְלַטְתִּי וְלֹא נַחְבֵּיתִי וְלֹא נִטְמֵאתִי'.
כח. מִתּוֹךְ שֶׁיְּכוֹלָה לוֹמַר נִמְלַטְתִּי וכו'. שמאמינים לה שהיא טהורה, שאילו רצתה לשקר הייתה טוענת שנמלטה או התחבאה, והייתה נאמנת בכך.
כט. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּגְדוּד שֶׁל אוֹתָהּ מַלְכוּת, שֶׁהֵן מִתְיַשְּׁבִין בָּעִיר וְאֵינָן יְרֵאִין, לְפִיכָךְ חוֹשְׁשִׁין לָהֶן שֶׁמָּא בָּעֲלוּ. אֲבָל גְּדוּד שֶׁל מַלְכוּת אַחֶרֶת שֶׁפָּשַׁט וְשָׁטַף וְעָבַר – לֹא נֶאֶסְרוּ הַנָּשִׁים, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶן פְּנַאי לִבְעֹל, שֶׁהֵן עוֹסְקִין בַּשָּׁלָל וּבוֹרְחִין לָהֶן. וְאִם שָׁבוּ נָשִׁים וְנַעֲשׂוּ בִּרְשׁוּתָן, אַף עַל פִּי שֶׁרָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל וְהִצִּילוּ אוֹתָן מִיָּדָן – הֲרֵי הֵן אֲסוּרוֹת.
כט. אוֹתָהּ מַלְכוּת. של השלטון של אותה מדינה. שֶׁהֵן מִתְיַשְּׁבִין בָּעִיר וְאֵינָן יְרֵאִין. שאינם פוחדים שצבא אחר יבוא להילחם בהם. מַלְכוּת אַחֶרֶת. שלטון של מקום אחר. שֶׁפָּשַׁט וְשָׁטַף וְעָבַר. שכבש את העיר. שֶׁהֵן עוֹסְקִין בַּשָּׁלָל וּבוֹרְחִין לָהֶן. מפחד הצבא המקומי. וְאִם שָׁבוּ נָשִׁים וכו'. שאין מקלים בשלטון אחר, אם שבו נשים ונעשו ברשותם.
ל. הָאִשָּׁה שֶׁנֶּחְבְּשָׁה בְּיַד גּוֹיִם: עַל יְדֵי מָמוֹן – מֻתֶּרֶת; וְעַל יְדֵי נְפָשׁוֹת – אֲסוּרָה לִכְהֻנָּה. לְפִיכָךְ, אִם הָיָה בַּעְלָהּ כֹּהֵן – נֶאֶסְרָה עָלָיו. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁיַּד יִשְׂרָאֵל תַּקִּיפָה עַל הַגּוֹיִם וְהֵם יְרֵאִין מֵהֶן. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁיַּד הַגּוֹיִם תַּקִּיפָה עָלֵינוּ, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי מָמוֹן, כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשֵׂית בִּרְשׁוּת גּוֹיִם – נֶאֶסְרָה, אֶלָּא אִם כֵּן הֵעִיד לָהּ אֶחָד כִּשְׁבוּיָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ל. שֶׁנֶּחְבְּשָׁה. נכלאה. עַל יְדֵי מָמוֹן. בגלל סיבה ממונית. וְעַל יְדֵי נְפָשׁוֹת. בהאשמה שיש בה דין מוות. שֶׁיַּד יִשְׂרָאֵל תַּקִּיפָה עַל הַגּוֹיִם וְהֵם יְרֵאִין מֵהֶן. שהגויים מפחדים מישראל, ולכן ישמרו על האישה שנחבשה משום ממון. כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשֵׂית בִּרְשׁוּת גּוֹיִם נֶאֶסְרָה. שאינם מקפידים לשמרה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הי"ז.

תקציר הפרק 

פרק יח הלכות איסורי ביאה

*איסור נישואי כהן עם זונה*

אשה שנבעלה לאדם האסור לה *מהתורה* או לחלל( צאצא של כהן שנתחלל ממעמדו כיוון שנולד מנישואים האסורים על כהן, וקדושת הכהונה פוקעת ממנו), באונס או ברצון, נאסרת לכהן משום 'זונה'. ואף בספק אסורה.

כל הנבעלת לאדם שעושה אותה זונה -בין באונס בין ברצון, בין בזדון בין בשגגה, בין כדרכה בין שלא כדרכה -נפסלה משום זונה ובלבד שתהיה בת שלוש שנים ויום אחד, ויהיה הבועל בן תשע שנים ויום אחד ומעלה.
אשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה הכהן.

אשת שנשבית: אסורה לבעלה הכהן משום ספק. מלבד כשמעידים שלא נתייחדה, או שהפה שאסר הוא שהתיר (האשה העדיה שנבתה אך גם אמרה שלא נבעלה)..

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות איסורי ביאה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.הבא על כלתו האם נפסלה לכהונה?

2.האם החמירו ביוחסי כהונה לאסור אף ספק רחוק?

3.הקולא שעשו ביוחסי כהונה? היא היתר שבויה ברוב אחד?

תשובות
1-לא 2-לא 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן