פרק י"ח, הלכות אישות, ספר נשים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אַלְמָנָה נִזּוֹנֶת מִנִּכְסֵי יוֹרְשִׁים כָּל זְמַן אַלְמְנוּתָהּ עַד שֶׁתִּטֹּל כְּתֻבָּתָהּ. וּמִשֶּׁתִּתְבַּע כְּתֻבָּתָהּ בְּבֵית דִּין – אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת. וְכֵן אִם מָכְרָה כְּתֻבָּתָהּ כֻּלָּהּ, אוֹ מִשְׁכְּנָה כְּתֻבָּתָהּ, אוֹ עָשְׂתָה כְּתֻבָּתָהּ הַפּוֹתִיקֵי לְאַחֵר, וְהוּא שֶׁתֹּאמַר לוֹ: 'פֹּה תִּקְנֶה חוֹבְךָ', בֵּין שֶׁעָשָׂת דְּבָרִים אֵלּוּ בְּבֵית דִּין בֵּין שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין מֻמְחִין, בֵּין שֶׁעָשָׂת בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ בֵּין שֶׁעָשָׂת אַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ – אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת מִן הַיּוֹרְשִׁים. אֲבָל אִם מָכְרָה מִקְצָתָהּ – יֵשׁ לָהּ מְזוֹנוֹת. וּמִשֶּׁתִּתְאָרֵס הָאַלְמָנָה – אִבְּדָה מְזוֹנוֹתֶיהָ.
א. אַלְמָנָה נִזּוֹנֶת מִנִּכְסֵי יוֹרְשִׁים. שבעלה התחייב לזון אותה מנכסיו אחרי מותו (לעיל יב,ב). הַפּוֹתִיקֵי. נכס המיוחד לגביית החוב (ראה הלכות מלווה ולווה יח,ג).
ב. כְּשֵׁם שֶׁנִּזּוֹנֶת אַחַר מוֹתוֹ מִנְּכָסָיו, כָּךְ נוֹתְנִין לָהּ כְּסוּת וּכְלֵי תַּשְׁמִישׁ וּמָדוֹר; יוֹשֶׁבֶת בַּמָּדוֹר שֶׁהָיְתָה בּוֹ בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ, וּמִשְׁתַּמֶּשֶׁת בְּכָרִים וּכְסָתוֹת שֶׁנִּשְׁתַּמְּשָׁה בָּהֶן בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ, בַּעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת שֶׁנִּשְׁתַּמְּשָׁה בָּהֶן בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ.
נָפַל הַמָּדוֹר – אֵין הַיּוֹרְשִׁים חַיָּבִין לִבְנוֹתוֹ. וְאִם אָמְרָה: 'הַנִּיחוּ לִי, וַאֲנִי אֶבְנֶנּוּ מִשֶּׁלִּי' – אֵין שׁוֹמְעִין לָהּ. וְכֵן לֹא תְּחַזֵּק בִּדְקוֹ וְלֹא טָחָה אוֹתוֹ, אֶלָּא תֵּשֵׁב בּוֹ כְּמָה שֶׁהוּא אוֹ תֵּצֵא. וְיוֹרְשִׁים שֶׁמָּכְרוּ מְדוֹר אַלְמָנָה – לֹא עָשׂוּ כְּלוּם.
ב. וּמָדוֹר. מקום מגורים. יוֹשֶׁבֶת בַּמָּדוֹר שֶׁהָיְתָה בּוֹ בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ. ואין ליורשים רשות להוציאה משם למדור אחר, שאחד מתנאי הכתובה הוא: "את תהא יתבא בביתי" [תרגום: את תהיי יושבת בביתי] (בבלי כתובות קג,א).
אֵין הַיּוֹרְשִׁים חַיָּבִין לִבְנוֹתוֹ. את אותו המדור. אלא נותנים לה מדור אחר לפי כבודה (לקמן ה"ג). הַנִּיחוּ לִי וַאֲנִי אֶבְנֶנּוּ מִשֶּׁלִּי אֵין שׁוֹמְעִין לָהּ. אף אם רוצה לבנות אותו על חשבונה אין נותנים לה, שאין לה זכויות כלל במקום המדור. לֹא תְּחַזֵּק בִּדְקוֹ וְלֹא טָחָה אוֹתוֹ. לא תתקן את הסדקים ולא תטייח את המדור מחדש.
ג. נָפַל הַבַּיִת, אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה לַבַּעַל בַּיִת אֶלָּא בְּשָׂכָר – נוֹתְנִין לָהּ מָדוֹר לְפִי כְּבוֹדָהּ. וְכֵן מְזוֹנוֹתֶיהָ וּכְסוּתָהּ – כְּפִי כְּבוֹדָהּ. וְאִם הָיָה כְּבוֹד הַבַּעַל גָּדוֹל מִכְּבוֹדָהּ – נוֹתְנִין לָהּ לְפִי כְּבוֹדוֹ, מִפְּנֵי שֶׁעוֹלָה עִמּוֹ וְאֵינָהּ יוֹרֶדֶת, אֲפִלּוּ לְאַחַר מִיתָה.
ג. שֶׁלֹּא הָיָה לַבַּעַל בַּיִת אֶלָּא בְּשָׂכָר. שבחיי בעלה לא גרו בבית שלו, אלא שכרו דירה. מָדוֹר לְפִי כְּבוֹדָהּ. מקום מגורים הראוי לה, לפי מעמדה. שֶׁעוֹלָה עִמּוֹ וְאֵינָהּ יוֹרֶדֶת אֲפִלּוּ לְאַחַר מִיתָה. שמתחשבים במעמדו הגבוה של הבעל אף לאחר מותו (וראה לעיל יד,כג).
ד. בִּרְכַּת הַבַּיִת מְרֻבָּה. כֵּיצַד? חֲמִשָּׁה שֶׁהָיָה מְזוֹנוֹת כָּל אֶחָד מֵהֶן קַב כְּשֶׁיֹּאכַל לְבַדּוֹ, אִם הָיוּ חֲמִשְׁתָּן בְּבַיִת אֶחָד וְאוֹכְלִין בְּעֵרוּב – מְסַפֵּק לָהֶן אַרְבַּעַת קַבִּין. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר צָרְכֵי הַבַּיִת. לְפִיכָךְ, אַלְמָנָה שֶׁאָמְרָה: 'אֵינִי זָזָה מִבֵּית אָבִי, פִּסְקוּ לִי מְזוֹנוֹת וּתְנוּ לִי שָׁם' – יְכוֹלִין הַיּוֹרְשִׁים לוֹמַר לָהּ: 'אִם אַתְּ אֶצְלֵנוּ – יֵשׁ לָךְ מְזוֹנוֹת, וְאִם לָאו – אֵין אָנוּ נוֹתְנִים לְךָ, אֶלָּא לְפִי בִּרְכַּת הַבַּיִת'. וְאִם הָיְתָה טוֹעֶנֶת מִפְּנֵי שֶׁהִיא יַלְדָּה וְהֵם יְלָדִים – נוֹתְנִין לָהּ מְזוֹנוֹת הַמַּסְפִּיקִין לָהּ לְבַדָּהּ וְהִיא בְּבֵית אָבִיהָ. וּמוֹתַר מְזוֹנוֹת הָאַלְמָנָה וּמוֹתַר הַכְּסוּת – לַיּוֹרְשִׁים.
ד. בִּרְכַּת הַבַּיִת מְרֻבָּה. שההוצאה למזון קטֵנה באופן יחסי בריבוי אנשי הבית. קַב. מידת נפח. בְּעֵרוּב. ביחד. לְפִי בִּרְכַּת הַבַּיִת. החלק היחסי במזונות המשותפים. מִפְּנֵי שֶׁהִיא יַלְדָּה וְהֵם יְלָדִים וכו'. במקרה שטוענת שהיא צעירה והם בני גילה, ואם יתגוררו יחד עלול לצאת עליהם שם רע, מקבלים את טענתה. וּמוֹתַר מְזוֹנוֹת הָאַלְמָנָה. מזון שסיפקו לה ולא נצרכה לו.
ה. אַלְמָנָה שֶׁחָלְתָה: אִם צְרִיכָה לִרְפוּאָה שֶׁאֵין לָהּ קִצְבָּה – הֲרֵי זוֹ כִּמְזוֹנוֹת, וְיוֹרְשִׁים חַיָּבִין בָּהּ; וְאִם הָיָה רְפוּאָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ קִצְבָּה – הֲרֵי זוֹ מִתְרַפָּא מִכְּתֻבָּתָהּ.
נִשְׁבָּת – אֵין הַיּוֹרְשִׁין חַיָּבִין לִפְדּוֹתָהּ, וַאֲפִלּוּ הָיְתָה יְבָמָה. וַאֲפִלּוּ נִשְׁבָּת בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ, וּמֵת וְהִיא בַּשִּׁבְיָה – אֵין חַיָּבִין לִפְדּוֹתָהּ מִנְּכָסָיו, אֶלָּא נִפְדֵּית מִשֶּׁל עַצְמָהּ, אוֹ תִּטֹּל כְּתֻבָּתָהּ וְתִפְדֶּה עַצְמָהּ.
ה. שֶׁאֵין לָהּ קִצְבָּה. שהוצאותיה לא נקבעו מראש.
נִשְׁבָּת אֵין הַיּוֹרְשִׁין חַיָּבִין לִפְדּוֹתָהּ. אם נלקחה בשבי, היורשים פטורים מלשלם את דמי פדיונה, שחובת הפדיון היא על הבעל בלבד. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה יְבָמָה. שאז מצווה על אחיו של המת להינשא לאלמנתו (הלכות ייבום וחליצה א,א), ואף על פי כן אין קשר זיקת הייבום מחייב לפדותה.
ו. מֵתָה הָאַלְמָנָה – יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל חַיָּבִין בִּקְבוּרָתָהּ. וְאִם נִשְׁבְּעָה שְׁבוּעַת אַלְמָנָה וְאַחַר כָּךְ מֵתָה – יוֹרְשֶׁיהָ יוֹרְשִׁין כְּתֻבָּתָהּ, וְהֵן חַיָּבִין בִּקְבוּרָתָהּ, אֲבָל לֹא יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל.
מַעֲשֵׂה יְדֵי הָאַלְמָנָה לַיּוֹרְשִׁים. וְיוֹרֵשׁ שֶׁאָמַר לָאַלְמָנָה: 'טְלִי מַעֲשֵׂה יָדַיִךְ בִּמְזוֹנוֹתַיִךְ' – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. אֲבָל הִיא שֶׁרָצָת בָּזֶה – שׁוֹמְעִין לָהּ.
ו. שְׁבוּעַת אַלְמָנָה. שאלמנה צריכה להישבע קודם שתגבה את כתובתה (ראה לעיל טז,ד). וְהֵן חַיָּבִין בִּקְבוּרָתָהּ. שהקבורה היא כנגד הכתובה (ראה לעיל יב,ד).
מַעֲשֵׂה יְדֵי הָאַלְמָנָה. המלאכות שהיא עושה. טְלִי מַעֲשֵׂה יָדַיִךְ בִּמְזוֹנוֹתַיִךְ. קחי לעצמך את רווח מעשה ידייך לצורך קניית מזונות (השווה לעיל יב,ד).
ז. וְכָל מְלָאכוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה לְבַעְלָהּ – אַלְמָנָה עוֹשָׂה לַיְתוֹמִים, חוּץ מִמְּזִיגַת הַכּוֹס וְהַצָּעַת הַמִּטָּה וְהַרְחָצַת פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו.
ז. מְלָאכוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה לְבַעְלָהּ. לקמן כא,א-ז. חוּץ מִמְּזִיגַת הַכּוֹס וכו'. מלאכות שיש בהן גילוי קרבה לבעל (לקמן כא,ח, הלכות איסורי ביאה יא,ט), ואין הדבר שייך כלפי היורשים.
ח. מְצִיאַת הָאַלְמָנָה וּפֵרוֹת נְכָסִים שֶׁהִכְנִיסָה לַבַּעַל – לְעַצְמָהּ, וְאֵין לַיּוֹרֵשׁ בָּהֶן כְּלוּם.
ח. וּפֵרוֹת נְכָסִים. הרווחים שבאו מנכסיה. וְאֵין לַיּוֹרֵשׁ בָּהֶן כְּלוּם. שחכמים הקנו אותם לבעל בלבד.
ט. וְהַנְּכָסִים עַצְמָן שֶׁהֵן נְדוּנְיָתָהּ – נוֹטֶלֶת אוֹתָם בְּלֹא שְׁבוּעָה, וְאֵין לַיּוֹרְשִׁים בָּהֶן דִּין בָּעוֹלָם, אֶלָּא אִם כֵּן הוֹתִירוּ בְּחַיֵּי הַבַּעַל וְהָיוּ נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל, שֶׁהַמּוֹתָר לַבַּעַל. וְאִם מֵתָה הָאַלְמָנָה בְּלֹא שְׁבוּעָה – יוֹרְשֶׁיהָ יוֹרְשִׁין נְדוּנְיָתָהּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל. וְאִם הָיָה בָּהֶן מוֹתָר – הַמּוֹתָר לְיוֹרְשֵׁי הַבַּעַל.
ט. נְדוּנְיָתָהּ. הנכסים שהביאה איתה מבית אביה (ראה לעיל טז,א-ב). בְּלֹא שְׁבוּעָה. שלא כמו הכתובה עצמה (השווה לעיל טז,ד). הוֹתִירוּ בְּחַיֵּי הַבַּעַל. עלה ערכם של הנכסים. שֶׁהַמּוֹתָר לַבַּעַל. ולכן יורשיו זוכים בו לאחר מותו. יוֹרְשֶׁיהָ יוֹרְשִׁין נְדוּנְיָתָהּ. שלא כמו הכתובה עצמה (השווה שם הי"ב).
י. אַלְמָנָה שֶׁתָּפְשָׂה מִטַּלְטְלִין כְּדֵי שֶׁתִּזּוֹן מֵהֶן, בֵּין שֶׁתָּפְשָׂה מֵחַיִּים בֵּין שֶׁתָּפְשָׂה אַחַר מוֹתוֹ, אֲפִלּוּ תָּפְשָׂה כִּכַּר זָהָב – אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָהּ, אֶלָּא כּוֹתְבִין עָלֶיהָ בְּבֵית דִּין מַה שֶּׁתָּפְשָׂה, וּפוֹסְקִין לָהּ מְזוֹנוֹת, וּמְחַשְּׁבִין עִמָּהּ, וְהִיא נִזּוֹנֶת מִמַּה שֶּׁבְּיָדָהּ עַד שֶׁתָּמוּת אוֹ עַד שֶׁלֹּא יִהְיוּ לָהּ מְזוֹנוֹת, וְיִקְחוּ הַיּוֹרְשִׁים אֶת הַשְּׁאָר.
י. שֶׁתָּפְשָׂה מִטַּלְטְלִין כְּדֵי שֶׁתִּזּוֹן מֵהֶן. החזיקה במטלטלין מנכסי בעלה. ואילו לא לקחה, יכולה הייתה לגבות מזונות מן היורשים רק מקרקעות (לעיל טז,ה). כִּכַּר זָהָב. הכיכר היא יחידת משקל גדולה לשקילת מתכות, וכיכר זהב הוא סכום עצום. אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָהּ. מכיוון שיש לה זכות למזונות, מותירים את מה שתפסה ברשותה, אף שאינה יכולה להוציא מן היורשים מטלטלין (ראה תוספות כתובות צו,א). וּפוֹסְקִין. מקציבים. וּמְחַשְּׁבִין עִמָּהּ. את סך מעשה ידיה שתעשה, ומנכים מן המזונות. עַד שֶׁלֹּא יִהְיוּ לָהּ מְזוֹנוֹת. שלא תהיה זכאית למזונות, כגון שתתבע את כתובתה או תתארס (לעיל ה"א).
יא. וְכֵן אִם תָּפְשָׂה מִטַּלְטְלִין בִּכְתֻבָּתָהּ מֵחַיֵּי בַּעְלָהּ, וּמֵת – גּוֹבָה מֵהֶן. אֲבָל אִם תָּפְשָׂה אַחַר מוֹתוֹ לִכְתֻבָּתָהּ – אֵינָהּ גּוֹבָה מֵהֶן.
אַף עַל פִּי שֶׁתִּקְּנוּ הַגְּאוֹנִים שֶׁתִּגְבֶּה הַכְּתֻבָּה וּתְנָאיֵי הַכְּתֻבָּה מִן הַמִּטַּלְטְלִין, וּלְפִיכָךְ תִּזּוֹן הָאַלְמָנָה מִן הַמִּטַּלְטְלִין אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא תָּפְשָׂה,
יא. וְכֵן אִם תָּפְשָׂה מִטַּלְטְלִין בִּכְתֻבָּתָהּ וכו'. שדין הכתובה כדין כל שטר חוב, שאין המטלטלין משועבדים לפרעונו אחרי מות החייב, אלא הקרקעות. אך אם קדם הנושה ותפס מטלטלין בחיי החייב, רשאי לגבות מהם אחר מותו (הלכות מלווה ולווה יא,ז-ח).
שֶׁתִּקְּנוּ הַגְּאוֹנִים וכו'. לעיל טז,ז. יב. וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לְעַכֵּב עֲלֵיהֶן. שגובה מן המטלטלין, אך גופם אינו משועבד לחוב. וַאֲפִלּוּ הִתְנָה עָלָיו בְּפֵרוּשׁ. קיבל הבעל על עצמו בשעת כתיבת הכתובה (ראה לעיל טז,ח). וּבָזֶה. באופן זה.
יב. אִם הִנִּיחַ בַּעְלָהּ מִטַּלְטְלִין וְלֹא תָּפְשָׂה אוֹתָן – הַיּוֹרְשִׁין נוֹטְלִין אוֹתָן, וְהֵם מַעֲלִין לָהּ מְזוֹנוֹת, וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לְעַכֵּב עֲלֵיהֶן וְלוֹמַר: 'יִהְיוּ הַמִּטַּלְטְלִין מֻנָּחִין בְּבֵית דִּין עַד שֶׁאִזּוֹן מֵהֶן, שֶׁמָּא יֹאבְדוּ וְלֹא יִהְיוּ לִי מְזוֹנוֹת'. וַאֲפִלּוּ הִתְנָה עָלָיו בְּפֵרוּשׁ שֶׁתִּזּוֹן מִן הַמִּטַּלְטְלִין – אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת. וּבָזֶה דָּנִין תָּמִיד בְּכָל בָּתֵּי דִּינִין.
יג. אֲבָל אִם הִנִּיחַ קַרְקַע – יְכוֹלָה הִיא לְעַכֵּב עֲלֵיהֶן שֶׁלֹּא יִמְכֹּרוּ. וְאִם מָכְרוּ – אֵינָהּ מוֹצִיאָה מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת, שֶׁאֵין הָאִשָּׁה וְהַבָּנוֹת נִזּוֹנוֹת אֶלָּא מִנְּכָסִים בְּנֵי חֹרִין.
יג. אֲבָל אִם הִנִּיחַ קַרְקַע. שהיא גובה ממנה מכוח תקנת חכמים (לעיל טז,ה). וְהַבָּנוֹת נִזּוֹנוֹת. מנכסי האב לאחר מותו, והוא אחד מתנאי הכתובה (לעיל יב,ב; לקמן יט,י-טז).
יד. הִנִּיחַ נָשִׁים רַבּוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁנְּשָׂאָן זוֹ אַחַר זוֹ – נִזּוֹנוֹת בְּשָׁוֶה, שֶׁאֵין דִּין קְדִימָה בַּמְּזוֹנוֹת.
יד. שֶׁאֵין דִּין קְדִימָה בַּמְּזוֹנוֹת. שהרי חיוב המזונות אינו חל אלא משעת המיתה ואילך, ונכסיו משתעבדים לכל נשיו בבת אחת (בשונה מגביית כתובה, לעיל יז,ח).
טו. אַלְמָנָה שֶׁנָּפְלָה לִפְנֵי יָבָם – בִּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים הָרִאשׁוֹנִים נִזּוֹנֶת מִשֶּׁל בַּעַל. וְאִם הֻכַּר הָעֻבָּר, וְכֵן אִם הִנִּיחָהּ מְעֻבֶּרֶת – נִזּוֹנֶת וְהוֹלֶכֶת עַד שֶׁתֵּלֵד. יָלְדָה בֵּן שֶׁל קַיָּמָה – נִזּוֹנֶת וְהוֹלֶכֶת כָּל יְמֵי אַלְמְנוּתָהּ כִּשְׁאָר הַנָּשִׁים. לֹא נִמְצֵאת מְעֻבֶּרֶת אַחַר הַשְּׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, אוֹ שֶׁהִפִּילָה – אֵינָהּ נִזּוֹנֶת לֹא מִשֶּׁל בַּעַל וְלֹא מִשֶּׁל יָבָם, אֶלָּא תּוֹבַעַת יְבָמָהּ לִכְנֹס אוֹ לַחֲלֹץ.
טו. שֶׁנָּפְלָה לִפְנֵי יָבָם. שמת בעלה בלא ילדים, וצריכה להינשא לאח של בעלה (היבם), או לחלוץ לו כדי להינשא לאחר (הלכות ייבום וחליצה א,א-ב). בִּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים הָרִאשׁוֹנִים. שאסורה להתייבם או לחלוץ בהם, שמא היא מעובּרת מבעלה המת (הלכות גירושין יא,יח; הלכות ייבום וחליצה א,יט). ומשום שהיא מעוכבת מחמתו ניזונת מנכסיו. וְאִם הֻכַּר הָעֻבָּר וְכֵן אִם הִנִּיחָהּ מְעֻבֶּרֶת. שצריכה להמתין עד שתלד, ואם הוולד יהיה בר קיימא תהיה פטורה מן הייבום (הלכות ייבום וחליצה א,ה). הֻכַּר הָעֻבָּר. ניכר שהיא בהריון, בדרך כלל לאחר שלושה חודשים. לֹא מִשֶּׁל בַּעַל וְלֹא מִשֶּׁל יָבָם. שאין עליה עיכוב מחמת הבעל, והיבם טרם התחייב במזונותיה.
טז. תָּבְעָה יְבָמָהּ לִכְנֹס אוֹ לַחֲלֹץ, וְעָמַד בַּדִּין וּבָרַח אוֹ שֶׁחָלָה אוֹ שֶׁהָיָה הַיָּבָם בִּמְדִינַת הַיָּם – הֲרֵי זוֹ נִזּוֹנֶת מִשֶּׁל יָבָם בְּלֹא שְׁבוּעָה כְּלָל.
טז. וְעָמַד בַּדִּין. בית הדין פסקו שצריך לייבם או לחלוץ. בְּלֹא שְׁבוּעָה כְּלָל. שלא ככל אלמנה, שהרי ברור שלא קיבלה ממנו כל תשלום (השווה לקמן הל' יט-כ).
יז. נָפְלָה לִפְנֵי יָבָם קָטָן – אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת עַד שֶׁיַּגְדִּיל, וְיִהְיֶה כִּשְׁאָר הַיְבָמִין.
יז. קָטָן. שאינו יכול לחלוץ עד שיגדל, וכן לייבומו אין תוקף גמור (הלכות ייבום וחליצה א,טז).
יח. מִי שֶׁיִּחֵד קַרְקַע לְאִשְׁתּוֹ בִּשְׁעַת מִיתָה לִמְזוֹנוֹתֶיהָ, וְאָמַר: 'יִהְיֶה מָקוֹם פְּלוֹנִי לִמְזוֹנוֹת' – הֲרֵי רִבָּה לָהּ מְזוֹנוֹת, וְאִם הָיָה שְׂכָרוֹ פָּחוּת מִמְּזוֹנוֹת הָרְאוּיִים לָהּ, נוֹטֶלֶת הַשְּׁאָר מִשְּׁאָר נְכָסִים, וְאִם הָיָה שְׂכָרוֹ יָתֵר מִן הָרָאוּי לָהּ, נוֹטֶלֶת הַכֹּל. אֲבָל אִם אָמַר לָהּ: 'יִהְיֶה מָקוֹם פְּלוֹנִי בַּמְּזוֹנוֹת', וְשָׁתְקָה – אֵין לָהּ אֶלָּא פֵּרוֹת אוֹתוֹ מָקוֹם בִּלְבַד, שֶׁהֲרֵי קָצַץ לָהּ מְזוֹנוֹת.
יח. יִהְיֶה מָקוֹם פְּלוֹנִי לִמְזוֹנוֹת הֲרֵי רִבָּה לָהּ מְזוֹנוֹת. שמשמעות לשון זו היא שהייעוד של קרקע מסוימת יהיה למזונות, אולם אין במשמע שהיא לבדה תהיה. וְאִם הָיָה שְׂכָרוֹ. הרווח מאותה קרקע. בַּמְּזוֹנוֹת… אוֹתוֹ מָקוֹם בִּלְבַד. שמשמע שקרקע זו בלבד תשמש למזונותיה. קָצַץ. קצב, קבע מידה.
יט. אַלְמָנָה שֶׁבָּאָה לְבֵית דִּין לִתְבֹּעַ מְזוֹנוֹת – יֵשׁ מִי שֶׁהוֹרָה שֶׁפּוֹסְקִין לָהּ מְזוֹנוֹת וְאֵין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ. וְאֵין רָאוּי לִסְמֹךְ עַל הוֹרָיָה זוֹ, מִפְּנֵי שֶׁנִּתְחַלֵּף לוֹ הַדָּבָר בְּאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם. וְרַבּוֹתַי הוֹרוּ שֶׁאֵין לָהּ מְזוֹנוֹת מִבֵּית דִּין עַד שֶׁתִּשָּׁבַע, שֶׁהֲרֵי זוֹ בָּאָה לְהִפָּרַע מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים, וְכָל הַנִּפְרָע מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים – לֹא יִפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה. וְלָזֶה דַּעְתִּי נוֹטָה, וּבוֹ רָאוּי לָדוּן.
יט. בְּאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם. ותבעה את מזונותיה. שהדין הוא שהיא נשבעת רק אם חזר בעלה ממדינת הים וטען שמכרה שלא כדין (ראה לעיל יב,טז). וְכָל הַנִּפְרָע מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים וכו'. כמבואר בהלכות מלווה ולווה יד,א.
כ. אַלְמָנָה שֶׁבָּאָה לְבֵית דִּין לִתְבֹּעַ מְזוֹנוֹת – מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ בַּתְּחִלָּה, וּמוֹכְרִין בְּלֹא הַכְרָזָה, וְנוֹתְנִין לָהּ מְזוֹנוֹת. וְכֵן יֵשׁ לָהּ לִמְכֹּר לִמְזוֹנוֹת שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין מֻמְחִין אֶלָּא בִּשְׁלֹשָׁה נֶאֱמָנִין בְּלֹא הַכְרָזָה. וְכֵן אִם מָכְרָה לִמְזוֹנוֹת בֵּינָהּ לְבֵין עַצְמָהּ שָׁוֶה בְּשָׁוֶה – מִכְרָהּ קַיָּם. וּכְשֶׁיָּבֹאוּ הַיּוֹרְשִׁים לְהַשְׁבִּיעַ אוֹתָהּ – נִשְׁבַּעַת.
כ. מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ בַּתְּחִלָּה. שלא השאיר לה ממון למזונותיה (כדלעיל טז,ד). וּמוֹכְרִין בְּלֹא הַכְרָזָה. בלא צורך לפרסם, מפני דחיפות העניין (ראה לעיל יב,טז, הלכות מלווה ולווה יב,יא). שָׁוֶה בְּשָׁוֶה. בשווי הנכון של הקרקע (לדין דומה ראה לעיל יז,יד).
כא. וְכַמָּה מוֹכְרִין לִמְזוֹנוֹת? כְּדֵי לָזוּן מֵהֶן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, אֵין יָתֵר עַל זֶה. וּמוֹכְרִין עַל מְנָת שֶׁיִּהְיֶה הַלּוֹקֵחַ נוֹתֵן לָהּ מְזוֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם מְזוֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְחוֹזֶרֶת וּמוֹכֶרֶת פַּעַם שְׁנִיָּה לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים. וְכֵן מוֹכֶרֶת וְהוֹלֶכֶת לְעוֹלָם עַד שֶׁיִּשָּׁאֵר מִן הַנְּכָסִים כְּדֵי כְּתֻבָּתָהּ, גּוֹבָה כְּתֻבָּתָהּ מִן הַשְּׁאָר, וְהוֹלֶכֶת לָהּ.
כא. מְזוֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם מְזוֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם. נותן לה כל פעם כסף שיספיק למזון של שלושים ימים.
כב. אַלְמָנָה שֶׁפָּסְקוּ לָהּ בֵּית דִּין מְזוֹנוֹת – אֵין מְחַשְּׁבִין עִמָּהּ עַל מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, עַד שֶׁיָּבֹאוּ הַיּוֹרְשִׁים וְיִתְבְּעוּהָ. אִם מָצְאוּ לָהּ מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ – נוֹטְלִין אוֹתוֹ, וְאִם לָאו – הוֹלְכִין לְדַרְכָּם. וַאֲנִי אוֹמֵר, שֶׁאִם הָיוּ הַיּוֹרְשִׁין קְטַנִּים – בֵּית דִּין מְחַשְּׁבִין עִמָּהּ, וּפוֹסְקִין לָהּ מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ כְּדֶרֶךְ שֶׁפּוֹסְקִין לָהּ מְזוֹנוֹת.
כב. אֵין מְחַשְּׁבִין עִמָּהּ עַל מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ. אין מנכים מן המזונות את סכום מעשה ידיה שעתידה לעשות (השווה לעיל יב,טז). נוֹטְלִין אוֹתוֹ. שמעשה ידי האלמנה ליורשים (לעיל ה"ו). שֶׁאִם הָיוּ הַיּוֹרְשִׁין קְטַנִּים בֵּית דִּין מְחַשְּׁבִין עִמָּהּ וכו'. שעל בית הדין לשמור על זכויות היתומים (הלכות נחלות י,ה).
כג. אַלְמָנָה שֶׁאֵין שְׁטַר כְּתֻבָּה יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ – אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת, שֶׁמָּא מָחֲלָה כְּתֻבָּתָהּ אוֹ מָכְרָה אוֹתָהּ אוֹ מִשְׁכְּנָה אוֹתָהּ. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא טָעַן יוֹרֵשׁ – אָנוּ טוֹעֲנִין לוֹ וְאוֹמְרִין לָהּ: 'הָבִיאִי כְּתֻבָּתִיךְ וְהִשָּׁבְעִי וּטְלִי מְזוֹנוֹת', אֶלָּא אִם אֵין דַּרְכָּן לִכְתֹּב כְּתֻבָּה.
כג. שֶׁאֵין שְׁטַר כְּתֻבָּה יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ וכו'. שאינו נמצא ברשותה (וראה לעיל יז,יז-יח). אָנוּ טוֹעֲנִין לוֹ. שבית דין טוען לטובת היורש כל טענה העשויה לסייע לו (ראה לעיל יב,יח, ושם מחלוקת בדין זה).
כד. הָאִשָּׁה שֶׁהָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאָה וְאָמְרָה: 'מֵת בַּעְלִי': רָצָת – נִזּוֹנֶת כְּדִין כָּל הָאַלְמָנוֹת, רָצָת – נוֹטֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ. אָמְרָה: 'גֵּרְשַׁנִי בַּעְלִי' – אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת, וְנִזּוֹנֶת מִנְּכָסָיו עַד כְּדֵי כְּתֻבָּתָהּ מִכָּל פָּנִים: שֶׁאִם עֲדַיִן הִיא אִשְׁתּוֹ – יֵשׁ לָהּ מְזוֹנוֹת, וְאִם גֵּרְשָׁהּ כְּשֶׁאָמְרָה – יֵשׁ לָהּ כְּתֻבָּה, שֶׁהֲרֵי כְּתֻבָּתָהּ בְּיָדֶיהָ, לְפִיכָךְ נוֹטֶלֶת מְזוֹנוֹת עַד כְּדֵי כְּתֻבָּתָהּ, וְהוֹלֶכֶת לָהּ.
כד. וְאָמְרָה מֵת בַּעְלִי. נאמנת כדי שתינשא (ראה לעיל טז,לא). אָמְרָה גֵּרְשַׁנִי בַּעְלִי אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. להינשא. מכיוון שידוע שהייתה אשת איש, ואין הנחה זו יכולה להתבטל באמירתה בלבד (הלכות גירושין יב,א). וְנִזּוֹנֶת מִנְּכָסָיו עַד כְּדֵי כְּתֻבָּתָהּ מִכָּל פָּנִים. שמכל צד שהוא, מגיע לה סכום כזה.
כה. הָאִשָּׁה שֶׁהָיָה לָהּ סְפֵק גֵּרוּשִׁין, וּמֵת בַּעְלָהּ – אֵינָהּ נִזּוֹנֶת מִנְּכָסָיו, שֶׁאֵין מוֹצִיאִין מִיַּד הַיּוֹרֵשׁ מִסָּפֵק. אֲבָל בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ – יֵשׁ לָהּ מְזוֹנוֹת, עַד שֶׁתִּתְגָּרֵש גֵּרוּשִׁין גְּמוּרִין.
כה. יֵשׁ לָהּ מְזוֹנוֹת. מכיוון שבגללו היא אינה יכולה להינשא לאיש אחר (רש"י כתובות צז,ב).
כו. אַלְמָנָה עֲנִיָּה שֶׁשָּׁהָת שְׁתֵּי שָׁנִים וְלֹא תָּבְעָה מְזוֹנוֹת, אוֹ עֲשִׁירָה שֶׁשָּׁהָת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְלֹא תָּבְעָה – וִתְּרָה, וְאֵין לָהּ מְזוֹנוֹת בַּשָּׁנִים שֶׁעָבְרוּ, אֶלָּא מִשָּׁעָה שֶׁתָּבְעָה. וְאִם שָׁהָת פָּחוֹת מִזֶּה, אֲפִלּוּ בְּיוֹם אֶחָד – לֹא וִתְּרָה, אֶלָּא תּוֹבַעַת וְנוֹטֶלֶת מְזוֹן הַשָּׁנִים שֶׁעָבְרוּ.
כז. אַלְמָנָה שֶׁתָּבְעָה מְזוֹנוֹת מִן הַיּוֹרְשִׁים, הֵם אוֹמְרִים: 'נָתַנּוּ', וְהִיא אוֹמֶרֶת: 'לֹא נָטַלְתִּי': כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת – עַל הַיְתוֹמִים לְהָבִיא רְאָיָה, אוֹ תִּשָּׁבַע שְׁבוּעַת הֶסֵּת וְתִטֹּל; וּמִשֶּׁנִּשֵּׂאת – עָלֶיהָ לְהָבִיא רְאָיָה, אוֹ יִשָּׁבְעוּ הַיּוֹרְשִׁין שְׁבוּעַת הֶסֵּת שֶׁנָּתְנוּ לָהּ.
כז. כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת. שהנכסים עדיין משועבדים למזונותיה. תִּשָּׁבַע שְׁבוּעַת הֶסֵּת. שבועה מתקנת חכמים המוטלת על מי שכופר בכל התביעה שכנגדו. וכאן הנכסים בחזקתה, והיתומים מבקשים להוציאם ממנה (מ"מ). וּמִשֶּׁנִּשֵּׂאת. שאין לה מזונות (ראה לעיל ה"א), והנכסים הם בחזקת היתומים, והיא רוצה להוציאם מהם.
כח. דִּין תּוֹסֶפֶת כְּתֻבָּה כְּדִין הָעִקָּר. לְפִיכָךְ, אַלְמָנָה שֶׁתָּבְעָה אוֹ מָכְרָה אוֹ מָחֲלָה אוֹ מִשְׁכְּנָה תּוֹסֶפֶת כְּתֻבָּתָהּ עִם הָעִקָּר – אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת. וְאִם תָּבְעָה מִקְצָת וְהִנִּיחָה מִקְצָת – הֲרֵי זוֹ כְּמִי שֶׁתָּבְעָה מִקְצָת הָעִקָּר וְהִנִּיחָה מִקְצָתוֹ. וְכָל הַמּוֹכֶרֶת אוֹ הַמּוֹחֶלֶת סְתָם – מָכְרָה וּמָחֲלָה הַתּוֹסֶפֶת עִם הָעִקָּר, שֶׁשְּׁנֵיהֶם 'כְּתֻבָּה' שְׁמָם בְּכָל מָקוֹם.
כח. אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת. כדלעיל ה"א. הֲרֵי זוֹ כְּמִי שֶׁתָּבְעָה מִקְצָת הָעִקָּר וְהִנִּיחָה מִקְצָתוֹ. ויש לה מזונות, כמי שמכרה חלק מן הכתובה (שם). סְתָם. שלא ציינה במפורש לְמה התכוונה.

תקציר הפרק 

פרק י"ח הלכות אישות

*דיני האלמנה ומזונותיה*

אלמנה ניזונית ומתקיימת בכל צרכיה מנכסי הבעל (כמפורט בפרק) וכן מגדלת היתומים, עד שתתבע כתובתה.

דינים שונים:
1⃣ האלמנה ניזונית ממטלטלים שתפסה.
2⃣ אין קדימה במזונות.
3⃣ אלמנה שנפלה לפני יבם ניזונית מהיבם כפוף למצב עוברה (כמפורט בפרק)
4⃣ אלמנה ניזונית רק כשבידה כתובה.
5⃣ בשל הדחיפות לתת מזונות לאלמנה: אלמנה שבאה לבית דין לתבוע מזונות -מוכרים את נכסי הבעל ללא הכרזה, וניתן גם למכור שלא בבית דין מומחין ואף אם מכרה בעצמה -מכרה קיים.
6⃣ אלמנה ענייה ששהתה 2 שנים ולא תבעה מזונות, או עשירה ששהתה 3 שנים ולא תבעה -ויתרה ואין לה מזונות בשנים שעברו, אלא משעה שתבעה; ואם שהתה פחות מזה, אפילו ביום אחד -לא ויתרה, אלא תובעת ונוטלת מזון אותן השנים שעברו.
7⃣ אלמנה שתבעה מזונות מן היורשים–הם אומרים, נתנו, והיא אומרת, לא נטלתי–כל זמן שלא נישאת, על היתומים להביא ראיה, או תישבע שבועת היסת, ותיטול; ומשנישאת, עליה להביא ראיה, או יישבעו היורשים שבועת היסת, שנתנו לה.
8⃣ דין תוספת כתובה, כדין עיקר הכתובה לכל מה שנאמר לעיל.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות אישות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם אלמנה מקבלת מהיורשים זכות גביה מן הקרקע?

2.האם ליורשים יש זכאות לקבל מן האלמנה את מעשה ידיה?

3.האם היורשים יכולים לחייב את האלמנה לגור איתם משום ברכת הבית?

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן