פרק י"ח, הלכות טומאת מת, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אָדָם שֶׁהֶאֱהִיל בְּיָדוֹ אַחַת עַל הַמֵּת וְהֶאֱהִיל בַּשְּׁנִיָּה עַל הַכֵּלִים, אוֹ שֶׁנָּגַע בְּמֵת וְהֶאֱהִיל עַל הַכֵּלִים: אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח – הַכֵּלִים טְמֵאִין, וְאִם לָאו – טְהוֹרִים.
וְכֵן שְׁנֵי בָּתִּים וּבָהֶן שְׁנֵי חֲצָיֵי זֵיתִים, וּפָשַׁט יָדוֹ לְבַיִת זֶה וְיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה לַבַּיִת הַשֵּׁנִי: אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח – עֵרֵב אֶת הַטֻּמְאָה, וְנַעֲשָׂה הַכֹּל כְּאֹהֶל אֶחָד, וְנִטְמָא הוּא וְהַבָּתִּים; וְאִם לָאו – אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה.
א. אוֹ שֶׁנָּגַע בְּמֵת. ביד אחת. וְהֶאֱהִיל עַל הַכֵּלִים. בידו השנייה. אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח. שאז הוא נחשב כאוהל ומביא את הטומאה.
וּבָהֶן שְׁנֵי חֲצָיֵי זֵיתִים. בכל אחד מהם יש שיעור של חצי זית מן המת שאינו מטמא באוהל. וְנַעֲשָׂה הַכֹּל כְּאֹהֶל אֶחָד וְנִטְמָא הוּא וְהַבָּתִּים. שהאוהל מצרף את המטמאים באוהל שנחלקו (לעיל ד,ח) וכעת יש כאן שיעור המטמא.
ב. אָדָם שֶׁהִשְׁקִיף בְּעַד הַחַלּוֹן וְהֶאֱהִיל עַל הַטֻּמְאָה – מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לַבַּיִת וְנִטְמָא כָּל הַבַּיִת. הָיָה מֻטָּל עַל הָאַסְקֻפָּה, וּמִקְצָתוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת וּמִקְצָתוֹ בַּחוּץ, וְהֶאֱהִילָה טֻמְאָה עַל מִקְצָתוֹ שֶׁבַּחוּץ – הַבַּיִת טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהָאָדָם חָלוּל וְיֵשׁ בּוֹ גֹּבַהּ טֶפַח, וְכֵיוָן שֶׁהֶאֱהִילָה טֻמְאָה עָלָיו, הֲרֵי זֶה כְּמַאֲהִיל עָלֶיהָ, וּמֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה.
וְכֵן אִם הָיְתָה טֻמְאָה בַּבַּיִת, וְהֶאֱהִילוּ טְהוֹרִים עַל מִקְצָתוֹ שֶׁבַּחוּץ – הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמַאֲהִיל עַל הַטֻּמְאָה, וְהָאָדָם מֵבִיא וְאֵינוֹ חוֹצֵץ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ב. מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לַבַּיִת. שאדם זה נחשב כאוהל שמקצתו על הטומאה ומקצתו בתוך הבית (פה"מ אהלות יא,ד). מֻטָּל עַל הָאַסְקֻפָּה. שוכב על מפתן הבית. מִפְּנֵי שֶׁהָאָדָם חָלוּל וכו'. כדלעיל טז,ז. וְכֵיוָן שֶׁהֶאֱהִילָה טֻמְאָה עָלָיו הֲרֵי זֶה כְּמַאֲהִיל עָלֶיהָ וכו'. שהאדם הנטמא אינו חוצץ, ולפיכך הטומאה שמעליו עוברת דרכו ונמצא שהצד העליון שלו מאהיל על הטומאה (ראה לעיל שם) ומביא אותה לתוך הבית.
מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמַאֲהִיל עַל הַטֻּמְאָה וְהָאָדָם מֵבִיא וְאֵינוֹ חוֹצֵץ. האדם השוכב נחשב כאוהל המאהיל על הטומאה, ולפיכך כל מה שנמצא על גביו טמא. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל יב,א, יג,ד.
ג. נוֹשְׂאֵי הַמֵּת שֶׁעָבְרוּ בּוֹ תַּחַת הָאַכְסַדְרָה, וְהֵגִיף אֶחָד מֵהֶן אֶת הַדֶּלֶת וּסְמָכוֹ בַּמַּפְתֵּחַ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְמָא הַבַּיִת, וְכֵן אִם הָיָה אָדָם מִבִּפְנִים אוֹ מִבַּחוּץ סוֹמֵךְ הַדֶּלֶת: אִם יָכוֹל הַדֶּלֶת לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ – הַבַּיִת טָהוֹר; וְאִם לָאו – הַבַּיִת טָמֵא, שֶׁנִּמְצָא הָאָדָם הוּא שֶׁחָצַץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה, וְהָאָדָם וְהַכֵּלִים מְבִיאִין וְאֵינָן חוֹצְצִין, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ג. שֶׁעָבְרוּ בּוֹ תַּחַת הָאַכְסַדְרָה. והאכסדרה מגיעה עד פתח הבית. וְהֵגִיף אֶחָד מֵהֶן אֶת הַדֶּלֶת וּסְמָכוֹ בַּמַּפְתֵּחַ. החזיק את הדלת סגורה באמצעות המפתח שבידו (פה"מ אהלות ו,ב). אִם יָכוֹל הַדֶּלֶת לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמו וכו'. ראה גם לעיל טו,ב. ֹוְהָאָדָם וְהַכֵּלִים מְבִיאִין וְאֵינָן חוֹצְצִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל יב,א, יג,ד.
ד. תַּנּוּר שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְעֵינוֹ קְמוּרָה לַחוּץ, וְהֶאֱהִילוּ נוֹשְׂאֵי הַמֵּת עַל עֵינוֹ הַקְּמוּרָה – הַתַּנּוּר טָמֵא וְהַבַּיִת טָהוֹר, שֶׁהֲרֵי אֵין הַתַּנּוּר גָּבֹהַּ מֵעַל הָאָרֶץ כְּדֵי שֶׁיָּבִיא טֻמְאָה לַבַּיִת.
מִגְדָּל הַבָּא בְּמִדָּה שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַפֶּתַח וְנִפְתַּח לַחוּץ, וְטֻמְאָה בְּתוֹכוֹ – הַבַּיִת טָהוֹר. טֻמְאָה בַּבַּיִת – מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָמֵא, שֶׁהֲרֵי הוּא פָּתוּחַ וּבְתוֹךְ הַפֶּתַח, וְדֶרֶךְ הַטֻּמְאָה לָצֵאת וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס.
הָיְתָה מָכְנֵי שֶׁלּוֹ מְשׁוּכָה לַאֲחוֹרָיו וְיוֹצֵאת פָּחוֹת מִטֶּפַח וְאֵינָהּ נִשְׁמֶטֶת, וְטֻמְאָה שָׁם בְּתוֹכָהּ כְּנֶגֶד הַקּוֹרוֹת – הַבַּיִת טָהוֹר, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהִיא יוֹצְאָה, אֵינָהּ נִשְׁמֶטֶת וְאֵינָהּ יוֹצֵאת טֶפַח. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח חָלָל. אֲבָל אִם אֵין בַּמָּכְנֵי חָלָל טֶפַח – הֲרֵי הַטֻּמְאָה רְצוּצָה בְּתוֹךְ הַבַּיִת, וְהַבַּיִת טָמֵא.
הָיָה הַמִּגְדָּל עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְטֻמְאָה בְּתוֹכוֹ אוֹ בְּתוֹךְ הַתֵּבָה שֶׁלּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בִּיצִיאָתָהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח – הַבַּיִת טָמֵא. טֻמְאָה בַּבַּיִת – מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָהוֹר, שֶׁדֶּרֶךְ הַטֻּמְאָה לָצֵאת וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס.
ד. וְעֵינוֹ קְמוּרָה לַחוּץ. עין התנור הוא נקב בתחתית התנור שדרכו מכניסים את האש ומוציאים את האפר (פה"מ אהלות ה,א). ומדובר כאן שהעין עשויה כצינור היוצא אל מחוץ לבית. הַתַּנּוּר טָמֵא. שהעין נחשבת חלק מן התנור וכיוון שהטומאה האהילה על מקצת התנור נטמא כולו (פה"מ שם, וראה פסקים ושיטות). שֶׁהֲרֵי אֵין הַתַּנּוּר גָּבֹהַּ מֵעַל הָאָרֶץ כְּדֵי שֶׁיָּבִיא טֻמְאָה לַבַּיִת. כיוון שעין התנור אינה גבוהה טפח מן הארץ, אין הטומאה נכנסת לתוך הבית.
מִגְדָּל הַבָּא בְּמִדָּה. ארון עץ גדול ונייח (להגדרתו ראה לעיל ו,ב) והוא חוצץ בפני הטומאה (לעיל יג,ג). שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַפֶּתַח וְנִפְתַּח לַחוּץ. שעומד כולו בתוך חלל הפתח ודלתותיו מכוונות כלפי היציאה (וכגון שהמגדל ממלא את כל חלל הפתח כך שאין דרך לטומאה לצאת אלא משם, כס"מ). וְדֶרֶךְ הַטֻּמְאָה לָצֵאת. ולכן מה שבתוך המגדל טמא שהוא עומד ביציאה מן הבית.
מָכְנֵי. מגרה. מְשׁוּכָה לַאֲחוֹרָיו וְיוֹצֵאת פָּחוֹת מִטֶּפַח. המגרה יוצאת מצדו האחורי של הארון לכיוון הבית ופתוחה מעט באופן שאין שם פותח טפח. וְאֵינָהּ נִשְׁמֶטֶת. אין לה אפשרות להינטל מן המגדל. וְטֻמְאָה שָׁם בְּתוֹכָהּ כְּנֶגֶד הַקּוֹרוֹת. בתוך המגרה מתחת לפתח כך שהיא כנגד קורות התקרה של הבית. וְהַבַּיִת טָמֵא. שטומאה רצוצה הנמצאת בתוך אוהל מתפשטת בכל האוהל (ראה לעיל ז,ז).
אוֹ בְּתוֹךְ הַתֵּבָה שֶׁלּוֹ. בתא התחתון שלו. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בִּיצִיאָתָהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח הַבַּיִת טָמֵא. הואיל והמגדל עומד בתוך הבית, הטומאה יוצאת אפילו כשאין שם פותח טפח (ראה גם לקמן יט,ג).
ה. כֵּלִים שֶׁבֵּין הַמִּגְדָּל וּבֵין הָאָרֶץ, וְשֶׁבֵּינוֹ וּבֵין הַכֹּתֶל, וְשֶׁבֵּינוֹ וּבֵין הַקּוֹרוֹת: אִם יֵשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח – טְמֵאִים, וְאִם לָאו – טְהוֹרִים, שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֶת הַקּוֹרוֹת כְּאִלּוּ הֵן יוֹרְדוֹת וְסוֹתְמוֹת.
ה. אִם יֵשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח טְמֵאִים. שהטומאה שבבית מתפשטת לשם. שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֶת הַקּוֹרוֹת כְּאִלּוּ הֵן יוֹרְדוֹת וְסוֹתְמוֹת. מכיוון שהרווח בין המגדל לתקרה קטן, אין הטומאה מתפשטת לשם.
ו. הָיְתָה טֻמְאָה תַּחַת הַמִּגְדָּל בֵּינוֹ וּבֵין הָאָרֶץ, אוֹ בֵּינוֹ וּבֵין הַקּוֹרוֹת, אוֹ בֵּינוֹ וּבֵין הַכֹּתֶל, בֵּין שֶׁיֵּשׁ שָׁם חָלָל טֶפַח בֵּין שֶׁאֵין שָׁם – הַבַּיִת טָמֵא. הָיָה עוֹמֵד בָּאֲוִיר וְטֻמְאָה בְּתוֹכוֹ – כֵּלִים שֶׁבְּעָבְיוֹ טְהוֹרִים; טֻמְאָה בְּעָבְיוֹ – כֵּלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ טְהוֹרִים.
ו. הָיָה עוֹמֵד בָּאֲוִיר. הארון נמצא מחוץ לבית כך שאין מעליו אוהל. כֵּלִים שֶׁבְּעָבְיוֹ. כלים הנמצאים בתוך עובי דפנותיו.
ז. כָּל שִׁפּוּעֵי אֹהָלִים כָּאֹהָלִים. כֵּיצַד? אֹהֶל שֶׁהוּא שׁוֹפֵעַ וְיוֹרֵד וְכָלֶה עַד כְּאֶצְבַּע, וְטֻמְאָה בָּאֹהֶל – כֵּלִים שֶׁתַּחַת הַשִּׁפּוּעַ טְמֵאִים; טֻמְאָה תַּחַת הַשִּׁפּוּעַ – כֵּלִים שֶׁבָּאֹהֶל טְמֵאִים.
הַטֻּמְאָה מִתּוֹךְ הַשִּׁפּוּעַ: הַנּוֹגֵעַ בּוֹ מִתּוֹכוֹ – טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה; וְהַנּוֹגֵעַ בַּשִּׁפּוּעַ מֵאֲחוֹרָיו – טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב, נַעֲשָׂה הַשִּׁפּוּעַ מֵאֲחוֹרָיו כְּאִלּוּ הוּא כְּלִי שֶׁנָּגַע בָּאֹהֶל.
הָיְתָה הַטֻּמְאָה עַל אֲחוֹרֵי הַשִּׁפּוּעַ – הַנּוֹגֵעַ בּוֹ מֵאֲחוֹרָיו טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה, וְהַנּוֹגֵעַ בַּשִּׁפּוּעַ מִתּוֹכוֹ טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב. כַּחֲצִי זַיִת מִתּוֹכוֹ וְכַחֲצִי זַיִת מֵאֲחוֹרָיו – הַנּוֹגֵעַ בּוֹ בֵּין מִתּוֹכוֹ בֵּין מֵאֲחוֹרָיו טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב. וְהָאֹהֶל עַצְמוֹ טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה.
ז. אֹהֶל שֶׁהוּא שׁוֹפֵעַ וְיוֹרֵד וְכָלֶה עַד כְּאֶצְבַּע. שהאוהל הולך ונעשה נמוך עד גובה אצבע אחת מהארץ (פה"מ אהלות ז,ב). כֵּלִים שֶׁתַּחַת הַשִּׁפּוּעַ טְמֵאִים. אף על פי שאין שם פותח טפח, כיוון שהשיפוע נחשב כחלק מן האוהל.
הַטֻּמְאָה מִתּוֹךְ הַשִּׁפּוּעַ. תחתיו. הַנּוֹגֵעַ בּוֹ מִתּוֹכוֹ. הנוגע בשיפוע מצדו הפנימי. טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה. שאוהל המת טמא טומאת שבעה כדין כלי שנגע במת (לעיל ה,יב), והנוגע בכלי שנגע בו המת טמא אף הוא טומאת שבעה (שם ה"ג). כְּאִלּוּ הוּא כְּלִי שֶׁנָּגַע בָּאֹהֶל. שהנוגע בכלי זה טמא טומאת ערב בלבד (ראה שם ה"ד).
עַל אֲחוֹרֵי הַשִּׁפּוּעַ. מונחת עליו מבחוץ. הַנּוֹגֵעַ בּוֹ מֵאֲחוֹרָיו טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה. כדין הנוגע בכלים שנגעו במת. וְהַנּוֹגֵעַ בַּשִּׁפּוּעַ מִתּוֹכוֹ טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב. כדין הנוגע בכלים שנגעו בכלים שנגעו במת. כַּחֲצִי זַיִת מִתּוֹכוֹ וְכַחֲצִי זַיִת מֵאֲחוֹרָיו וכו'. שבמקרה זה שני צדדי השיפוע נעשו ככלים שנגעו באוהל. וְהָאֹהֶל עַצְמוֹ טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה. בניגוד
לנוגע ביריעה שלעתים טמא טומאת ערב,
יריעת האוהל עצמה טמאה שבעה בכל
מקרה (ומפה"מ אהלות ז,ב משמע שדין
זה מדבר בנוגע באוהל עצמו שהוא תמיד
טמא טומאת שבעה, ראה פסקים ושיטות).
ח. הָיָה כְּנַף הָאֹהֶל מְרֻדָּד עַל הָאָרֶץ, וְטֻמְאָה תַּחַת כְּנַף הָאֹהֶל הַפָּרוּשׂ עַל הָאָרֶץ אוֹ עַל גַּבֵּי הַכָּנָף – טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת.
ח. כְּנַף הָאֹהֶל מְרֻדָּד עַל הָאָרֶץ. קצה האוהל שוכב על הקרקע. טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. כדין טומאה רצוצה.

תקציר הפרק 

פרק י"ח הלכות טומאת מת

מעבר טומאה באמצעות אדם או כלים

האדם והכלים נעשים אוהל לטומאה באופן החמור ביותר, כך שמביאים את הטומאה ואינם חוצצים בפניה. (בלבד שהיה זה בשיעור האמור בהם)
לדוגמא: אָדָם שֶׁהֶאֱהִיל בְּיָדוֹ אַחַת עַל הַמֵּת וְהֶאֱהִיל בַּשְּׁנִיָּה עַל הַכֵּלִים, אוֹ שֶׁנָּגַע בְּמֵת והֶאֱהִיל עַל הַכֵּלִים:הַכֵּלִים טְמֵאִין ! (אם ידו גדולה כשיעור 'טפח' =8 סנ')

הערה מעשית: ה'ערוך שולחן' פסק שדין זה ביהודים ולא גוים)

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות טומאת מת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.גופו של אדם מביא את הטומאה משום שהוא טמא בעצמו?

2.טומאה בתיבה כבדה וסגורה-מטמאת את הבית?

3.טומאה בפינת האהל-האם מטמאת את כל האהל?

תשובות

1-לא 2-כן 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן