פרק י"ח, הלכות כלים, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כְּלִי חֶרֶשׂ אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיִּהְיֶה מְקַבֵּל וְעָשׂוּי לְקַבָּלָה. אֲבָל אִם לֹא הָיָה בּוֹ בֵּית קִבּוּל, אוֹ שֶׁהָיָה מְקַבֵּל וְלֹא נַעֲשָׂה לְקַבָּלָה – אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּלָל, לֹא מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. לְפִיכָךְ הַכִּסֵּא וְהַמִּטָּה וְהַסַּפְסָל וְהַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנוֹרָה שֶׁל חֶרֶשׂ, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן מִכֵּלִים שֶׁאֵין לָהֶן תּוֹךְ – אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְכֵן הַסִּילוֹנוֹת שֶׁהַמַּיִם מְהַלְּכִין בָּהֶן, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן כְּפוּפִין וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְקַבְּלִין – הֲרֵי הֵן טְהוֹרִים, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ לְקַבָּלָה, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ מֵהֶן הַמַּיִם.
וְכֵן חָבִית שֶׁל שַׁיָּטִים וְחָבִית הַדְּפוּנָה בְּשׁוּלֵי הַמַּחַץ, הוֹאִיל וְנַעֲשָׂת כְּמוֹ בֵּית יָד שֶׁנּוֹשְׂאִין בָּהּ הַמַּחַץ וְלֹא נַעֲשָׂת לְקַבָּלָה – אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן.
א. אוֹ שֶׁהָיָה מְקַבֵּל וְלֹא נַעֲשָׂה לְקַבָּלָה. שיש לכלי בית קיבול אך שימושו וייעודו של הכלי אינו לקבל בו דברים. אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּלָל. ראה לעיל א,ח. וְהַמְּנוֹרָה. שמניחים עליה את נרות החרס או המתכת, אך לה עצמה אין בית קיבול (ראה לעיל א,ח). הַסִּילוֹנוֹת. צינורות, מרזבים. וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן כְּפוּפִין וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְקַבְּלִין. שהצינורות מפותלים כך שהמים יכולים לעמוד בהם ולא רק לעבור דרכם.
חָבִית שֶׁל שַׁיָּטִים. חבית שפיה נאטם ומשמשת כמצוף. וְחָבִית הַדְּפוּנָה בְּשׁוּלֵי הַמַּחַץ. המחץ הוא כלי גדול של חרס ובתחתיתו משקעים חבית קטנה שפיה פונה החוצה כדי להכניס בה את היד מבחוץ ולהגביה בעזרתה את המחץ, ושימוש זה אינו מחשיב אותה לכלי קיבול.
ב. פַּנָּס שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל שֶׁמֶן – מְקַבֵּל טֻמְאָה; וְשֶׁאֵין בּוֹ – טָהוֹר. וְכֵן מְגוּפַת הַיּוֹצְרִים שֶׁיֵּשׁ לָהּ תּוֹךְ – טְמֵאָה.
ב. פַּנָּס. כלי מנוקב שמכניסים לתוכו את הנר שלא יכבה מהרוח ויש בו נקבים שהאור יוצא מהם. וְכֵן מְגוּפַת הַיּוֹצְרִים שֶׁיֵּשׁ לָהּ תּוֹךְ טְמֵאָה. האבניים שעליהם יוצר האומן כלים מחמר, ולפעמים יש להם מסגרת ואז מקבלים טומאה.
ג. מַשְׁפֵּךְ שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים – טָהוֹר; וְשֶׁל רוֹכְלִין – מִתְטַמֵּא, מִפְּנֵי שֶׁמַּטֵּהוּ עַל צִדּוֹ וּמֵרִיחַ בּוֹ לַלּוֹקֵחַ.
ג. מִפְּנֵי שֶׁמַּטֵּהוּ עַל צִדּוֹ. כדי שלא יישפך הבושם. וּמֵרִיחַ בּוֹ לַלּוֹקֵחַ. נותן לקונה להריח את השמן או הבושם שהוא מוכר, ונמצא שהמשפך של הרוכל משמש ככלי קיבול.
ד. כִּסּוּיֵי כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן וְכִסּוּיֵי הֶחָבִיּוֹת – טְהוֹרוֹת, שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ לְקַבָּלָה; וְאִם הִתְקִינָן לְתַשְׁמִישׁ – מִתְטַמְּאִין.
ד. שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ לְקַבָּלָה. שלא נעשו לשם שימוש בתוכם אלא לשם כיסוי.
ה. כִּסּוּי הַלְּפָס: בִּזְמַן שֶׁהוּא נָקוּב וְיֵשׁ לוֹ חִדּוּד – טָהוֹר; וְאִם אֵינוֹ נָקוּב וְאֵין לוֹ חִדּוּד – מִתְטַמֵּא, מִפְּנֵי שֶׁהָאִשָּׁה מְסַנֶּנֶת לְתוֹכוֹ אֶת הַיָּרָק. זֶה הַכְּלָל: כָּל הַמְשַׁמֵּשׁ בִּכְלִי חֶרֶשׂ כְּשֶׁהוּא כָּפוּי – טָהוֹר.
ה. הַלְּפָס. מעין סיר קטן או מחבת עמוקה. בִּזְמַן שֶׁהוּא נָקוּב וְיֵשׁ לוֹ חִדּוּד טָהוֹר. אם המכסה מנוקב או שיש בגב המכסה ידית המונעת להניח את האלפס כשהוא הפוך מבלי שיטהו על צדו טהור, שאי אפשר להניח בו אוכל אלא רק להשתמש בו כמכסה. זֶה הַכְּלָל כָּל הַמְשַׁמֵּשׁ בִּכְלִי חֶרֶשׂ כְּשֶׁהוּא כָּפוּי טָהוֹר. שמשתמשים בו כשהוא הפוך, ואינו משמש לקבלה.
ו. טִיטְרוֹס, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נָקוּב וּמוֹצִיא פְּרוּטוֹת – מִתְטַמֵּא, שֶׁהֲרֵי הַמַּיִם מִתְכַּנְּסִין בִּצְדָדָיו וְהֵן עֲשׂוּיִין לְקַבָּלָה.
ו. טִיטְרוֹס. כלי לזילוף מים שתחתיתו מנוקבת ופתחו העליון צר. וכשסותמים באצבע את הפתח ומונעים את כניסת האוויר לכלי נשארים המים בכלי, וכשמסירים את האצבע המים יוצאים דרך הנקבים. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נָקוּב וּמוֹצִיא פְּרוּטוֹת. המים יוצאים דרכו טיפה אחר טיפה כפרוטות היוצאות מסדק של קופה (כס"מ).
ז. הַלַּפִּיד שֶׁל חֶרֶשׂ שֶׁמַּנִּיחִין מַטְלִיּוֹת הַבְּגָדִים וְהַשֶּׁמֶן בְּתוֹכוֹ וְהוּא דּוֹלֵק – מִתְטַמֵּא. וְכֵן כְּלִי שֶׁמַּנִּיחִין תַּחַת הַנֵּרוֹת לְקַבֵּל הַשֶּׁמֶן – מִתְטַמֵּא.
ז. הַלַּפִּיד שֶׁל חֶרֶשׂ. מקל ובראשו קערה קטנה שבה מניחים מטליות בוערות ספוגות בשמן. ואף על פי שאינו יכול לעמוד בפני עצמו מקבל טומאה מפני שהוא מקבל וכך דרך השימוש בו (ראה ר"ש כלים ב,ח).
ח. גִּסְטְרָא שֶׁמַּנִּיחִין תַּחַת הַכֵּלִים לְקַבֵּל מַשְׁקִין הַנּוֹזְלִים מִן הַכְּלִי – מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה.
ח. גִּסְטְרָא. כלי חרס שנשבר שמשמש כתחתית הקולטת נוזלים עבור כלים גדולים.
ט. סְפִינָה שֶׁל חֶרֶשׂ, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת – אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה, שֶׁאֵין הַסְּפִינָה בִּכְלַל הַכֵּלִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה, בֵּין שֶׁהָיְתָה שֶׁל חֶרֶשׂ בֵּין שֶׁל עֵץ, בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה.
ט. אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת. שיש לה בית קיבול. שֶׁאֵין הַסְּפִינָה בִּכְלַל הַכֵּלִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה. ודין זה נסמך לפסוק "דרך אניה בלב ים" (משלי ל,יט), שכשם שהים טהור כך הספינה טהורה (משנה שבת ט,ב).
י. כָּל הַכֵּלִים שֶׁנִּשְׁבְּרוּ וְנִפְסְדָה צוּרָתָן – אֵין שִׁבְרֵיהֶן מְקַבְּלִין טֻמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁאוֹתָן הַשְּׁבָרִים רְאוּיִין לְתַשְׁמִישׁ, חוּץ מִשִּׁבְרֵי כְּלֵי חֶרֶשׂ, שֶׁאִם הָיָה בָּהֶן חֶרֶשׂ הָרָאוּי לְקַבֵּל – הֲרֵי הוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ" (ויקרא יא,לג), מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה לֹא בָּא אֶלָּא לְרַבּוֹת שִׁבְרֵי כְּלֵי חֶרֶשׂ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה לְחֶרֶשׂ זֶה תּוֹךְ לְקַבֵּל בּוֹ הַמַּשְׁקִין כְּשֶׁיִּהְיֶה הַחֶרֶשׂ יוֹשֵׁב, לֹא סָמוּךְ. אֲבָל אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל אֶלָּא אִם כֵּן סוֹמְכִין אוֹתוֹ – אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה.
י. כָּל הַכֵּלִים שֶׁנִּשְׁבְּרוּ וְנִפְסְדָה צוּרָתָן אֵין שִׁבְרֵיהֶן מְקַבְּלִין טֻמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁאוֹתָן הַשְּׁבָרִים רְאוּיִין לְתַשְׁמִישׁ וכו'. ואף על פי שגם בכלי עץ ומתכת אם נשבר הכלי והוא עושה מעין מלאכתו הוא מקבל טומאה (לעיל ו,א, יא,ב-ג), חידוש הוא בכלי חרס שאף על פי שנפסדה צורת הכלי ואין לשבר צורת כלי כלל והשבר אינו יכול לשמש ככלי ממש אלא כגסטרה תחת הכלים – מכל מקום מקבל טומאה (מרכה"מ, ערוה"ש ריז,ז כתירוץ לקושיית הראב"ד). מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חז"ל בפירוש הפסוקים. לֹא בָּא אֶלָּא לְרַבּוֹת שִׁבְרֵי כְּלֵי חֶרֶשׂ. שכאשר הם מקבלים נחשבים ככלי קטן (פה"מ כלים ב,ב). בְּשֶׁהָיָה לְחֶרֶשׂ זֶה תּוֹךְ לְקַבֵּל בּוֹ הַמַּשְׁקִין כְּשֶׁיִּהְיֶה הַחֶרֶשׂ יוֹשֵׁב לֹא סָמוּךְ. שיכול להכיל בתוכו משקים כשמונח בלא תמיכה.
יא. הַחֶרֶשׂ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֵישֵׁב כְּדֵי שֶׁיְּקַבֵּל מִפְּנֵי אָזְנוֹ, אוֹ שֶׁהָיָה בּוֹ חִדּוּד וְהַחִדּוּד מַכְרִיעוֹ לְצַד אַחֵר – הֲרֵי זֶה טָהוֹר; אַף עַל פִּי שֶׁנִּטְּלָה הָאֹזֶן אוֹ נִשְׁבַּר הַחִדּוּד – הֲרֵי זֶה טָהוֹר, שֶׁכָּל כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁטָּהַר שָׁעָה אַחַת אֵין לוֹ טֻמְאָה לְעוֹלָם.
יא. הַחֶרֶשׂ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֵישֵׁב כְּדֵי שֶׁיְּקַבֵּל. שאינו יכול לישב ולקבל משקים בלא תמיכה. מִפְּנֵי אָזְנוֹ. ידית אחיזה. חִדּוּד. בליטה. אַף עַל פִּי שֶׁנִּטְּלָה הָאֹזֶן אוֹ נִשְׁבַּר הַחִדּוּד. וכעת החרס יכול לשבת ולקבל משקים.
יב. כְּלֵי חֶרֶשׂ שֶׁשּׁוּלֵיהֶן חַדִּין כַּמִּזְרָקוֹת, שֶׁנִּשְׁבְּרוּ, וַהֲרֵי שׁוּלֵיהֶן מְקַבְּלִין, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין אֶלָּא אִם כֵּן נִסְמְכוּ, כְּגוֹן שׁוּלֵי הַקְּרִיפִיּוֹת וְשׁוּלֵי הַכּוֹסוֹת – הֲרֵי אֵלּוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה, שֶׁלְּכָךְ נַעֲשׂוּ מִתְּחִלָּתָן, שֶׁיִּהְיוּ מְקַבְּלִין בִּסְמִיכָה אוֹ בַּאֲחִיזָה.
יב. שֶׁשּׁוּלֵיהֶן חַדִּין כַּמִּזְרָקוֹת. שתחתית הכלי מחודדת, בדומה למזרקות ששימשו לצורך זריקת דם במקדש שנעשו באופן שלא יהיה אפשר להניח אותם כדי שלא ייקרש הדם. שֶׁנִּשְׁבְּרוּ וַהֲרֵי שׁוּלֵיהֶן מְקַבְּלִין. כגון שנחלק הכלי לשניים ונשאר החלק התחתון שלם. הַקְּרִיפִיּוֹת. כלים הבאים מקורפו. וְשׁוּלֵי הַכּוֹסוֹת. כוסות שהיו עושים בצידון והיו שוליהן מחודדים (משנה כלים ד,ג). הֲרֵי אֵלּוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה שֶׁלְּכָךְ נַעֲשׂוּ מִתְּחִלָּתָן שֶׁיִּהְיוּ מְקַבְּלִין בִּסְמִיכָה אוֹ בַּאֲחִיזָה. ולכן כשנשאר מהן שבר כלי הרי הוא מקבל טומאה גם כשאינו יכול לקבל משקים בלא סמיכה.
יג. כַּמָּה יְקַבֵּל הַחֶרֶשׂ וְיִהְיֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה? אִם הָיָה הַכְּלִי כְּשֶׁהָיָה שָׁלֵם מֵכִיל כְּדֵי סִיכַת אָדָם קָטָן עַד חָבִיּוֹת שֶׁהֵן מְקַבְּלוֹת כִּסְאָה אוֹ קָרוֹב לָהּ, וְנִשְׁבְּרוּ, וְנִשְׁאַר בַּחֲרָסִים בֵּין מִקַּרְקָעֵיהֶן בֵּין מִדָּפְנֵיהֶן חֶרֶשׂ שֶׁהוּא מְקַבֵּל כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב רְבִיעִית – הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה.
יג. כְּדֵי סִיכַת אָדָם קָטָן עַד חָבִיּוֹת שֶׁהֵן מְקַבְּלוֹת כִּסְאָה. אם השבר היה מכלי שהכיל כמות שבין שיעור שמן המספיק לסיכת גופו של קטן ועד לשיעור סאה (כ-7 ליטר). בֵּין מִקַּרְקָעֵיהֶן. קרקע הכלי. רְבִיעִית. רבע הלוג (כ-75 מ"ל).
יד. הָיָה הַכְּלִי מֵחָבִית הַמְּכִילָה כִּסְאָה עַד חָבִית הַמְּכִילָה סָאתַיִם אוֹ יָתֵר, וְנִשְׁבְּרָה, אִם הָיָה בַּחֶרֶשׂ הַנִּשְׁאָר כְּדֵי לְקַבֵּל חֲצִי לֹג – הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה.
הָיָה הַכְּלִי מֵחָבִית הַמְּכִילָה סָאתַיִם עַד חֲצָבִים גְּדוֹלִים, וְנִשְׁבְּרוּ: אִם נִשְׁאַר מֵהֶן חֶרֶשׂ הַמְקַבֵּל לֹג – הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. הָיוּ הַחֲרָסִים מְקַבְּלִין פָּחוֹת מִשִּׁעוּרִין אֵלּוּ – אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה.
יד. הַמְּכִילָה סָאתַיִם אוֹ יָתֵר. קצת יותר מכך.
חֲצָבִים גְּדוֹלִים. הכדים הגדולים ביותר (פה"מ כלים ב,ב). הָיוּ הַחֲרָסִים מְקַבְּלִין פָּחוֹת מִשִּׁעוּרִין אֵלּוּ אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. שבכלים קטנים חסים בני אדם על השברים גם כשהם קטנים ומשתמשים בהם, אבל כלי גדול שנשבר אין משתמשים בשבריו אלא אם כן הם גדולים.
טו. כְּלִי חֶרֶשׂ קָטָן, כְּגוֹן הַפַּךְ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, שֶׁנִּשְׁבַּר, וְנִשְׁאַר מִקַּרְקָעִיתוֹ חֶרֶס הַמְקַבֵּל כָּל שֶׁהוּא כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב, וְהָיָה חַד בְּיוֹתֵר, שֶׁנִּמְצָא כִּכְלִי קָטָן – הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְאִם נִשְׁאַר מִדָּפְנוֹתֵיהֶן חֶרֶשׂ הַמְקַבֵּל – אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, לְפִי שֶׁדָּפְנוֹת כֵּלִים אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן כְּשָׁוִין הֵן, וְאֵין לָהֶן תּוֹךְ הַנִּכָּר, וְנִמְצְאוּ כִּפְשׁוּטֵי כְּלֵי חֶרֶשׂ.
טו. וְהָיָה חַד בְּיוֹתֵר. שקרקעית הכלי היא בצורת משולש שיושב על קודקודו, וממנה יוצאים דפנות ישרות כלפי מעלה. שֶׁנִּמְצָא כִּכְלִי קָטָן. אף שנשברו הדפנות, קרקעית הכלי אינה נראית כשבר אלא ככלי קטן. הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. אף על פי שאינו מכיל רביעית, שדין רביעית הוא רק במה שנראה כשבר כלי. לְפִי שֶׁדָּפְנוֹת כֵּלִים אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן כְּשָׁוִין הֵן. הדפנות ישרות ואין להן בית קיבול, והכלים שדובר בהם עד עכשיו דפנותיהם מעוגלות ויש להן בית קיבול.
טז. חֶזְקַת חֲרָשִׂים הַנִּמְצָאִין בְּכָל מָקוֹם – טְהוֹרִים, חוּץ מִן הַנִּמְצָאִין בְּבֵית הַיּוֹצֵר, מִפְּנֵי שֶׁרֻבָּן גִּסְטְרָיוֹת הֵן לַכֵּלִים, וְהַגִּסְטְרָה מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מִשִּׁבְרֵי כֵּלִים.

טז. חֶזְקַת חֲרָשִׂים הַנִּמְצָאִין וכו'. שברי כלים שנמצאו ואין ידוע מה היה גודל הכלי המקורי, כגון שהשבר בגודל רביעית ואין ידוע אם נשבר מכלי שהיה בגודל סאה ומקבל טומאה או מכלי בגודל סאתיים ואז אינו מקבל טומאה, השבר טהור שמן הסתם נזרק מפני שנשבר מכלי גדול ולכן לא החשיבוהו. אבל היוצר שתוך כדי עבודתו נוצרים שברים רבים, מנצל את עודפי הייצור ומשתמש ברוב השברים, שמניח אותם מתחת לכלים כדי לקבל משקים הנוזלים מן הכלי (לעיל ה"ח, וראה מרכה"מ, סד"ט כלים פ,א, וביאור הגר"א לתוספתא כלים ב"ק ג,ד שביארו הלכה זו באופנים שונים).

תקציר הפרק 

פרק ​י"ח הלכות​ *כ​​ל​ים*
עוד 0⃣1⃣ יום בדיוק מסיימים את הלכות *כלים*

​​האם פנס/לפיד​​ מקבלים טומאה ? דינם בפרק היום​

*​כלי קיבול של חרס​*​
כלי חרס מקבל טומאה בתנאי שיש לו בית קיבול, והוא נועד אכן לקבל בו. אם לא, כגון צינור ניקוז, אין הוא מקבל טומאה בשום צורה.
חומרת שברי כלי חרס לעומת שאר כלים היא, שאף שנשברו, אם ראויים לשימוש ככלי קיבול, מקבלים טומאה. שיעור הנפח הנותר להחשיב את הכלי ככלי קיבול, משתנה מכלי לכלי לפי תשמישו.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות כלים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם סירה מחרס מקבלת טומאה?

2.חזקת שברי חרס שהם טהורים בכל מקום?

3.כל כלי חרס שטהר שעה אחת אין לו טומאה לעולם?

תשובות

1-לא 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן