א. לִגְנֹב אֶת דַּעְתָּם. להטעות אותם. לִגְנֹב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת בִּדְבָרִים. בדיבור בלבד, אף שאינו בענייני מסחר, כגון לגרום לזולת לחשוב שרוצה לעשות בשבילו דבר מסוים כאשר בפועל הדבר אינו נכון (ראה הלכות דעות ב,ו).

ב. אֵין מְפַרְכְּסִין. אין מקשטים. אֶת הָאָדָם. הנמכר לעבד (כגון לצבוע את זקנו הלבן כדי שייראה צעיר – בבלי בבא מציעא ס,ב). אֲבָל מְפַרְכֵּס הַחֲדָשִׁים. שהוא רק מנקה ומייפה אותם, ואינו גורם להטעיה. שֶׁיָּשׁוּף. ישפשף.

ג. אֵין מְשַׁרְבְּטִין אֶת הָאָדָם בְּמַיִם שֶׁל חִזְרִים. אין למרוח עליו מים של מין קוצים הנקראים 'חזרים', שמחמת חריפותם גורמים למראה נפוח (מילון ר' תנחום הירושלמי ערך 'שרבט'). וְלֹא צוֹבְעִין אֶת הַפָּנִים בְּסָרָק. בצבע אדום. וְלֹא נוֹפְחִין אֶת הַקְּרָבַיִם. אסור לנפח מעיים של בהמה כדי שתיראה גדולה. וְלֹא שׁוֹרִין אֶת הַבָּשָׂר בַּמַּיִם. על מנת שישתנה צבעו וייראה משובח (רש"י בבא מציעא ס,ב) או כדי שיכביד משקלו (רבנו ברוך הספרדי שם). וְאֵין מוֹכְרִין בְּשַׂר נְבֵלָה לְגוֹי בִּכְלַל בְּשַׂר שְׁחוּטָה. גוי שקונה מישראל בשר שחוטה, אין לתת לו בשר נבלה ללא ידיעתו אפילו אם מוזיל לו את המחיר בשל כך, מכיוון שהגוי יחשוב שנתן לו בשר יקר במחיר זול ויחזיק לו טובה בחינם (ראה גם הלכות דעות ב,ו).

ד. לָבֹר אֶת הַגְּרִיסִין. להוציא את הפסולת המעורבת בפולים הגרוסים ברחיים. אֲבָל לֹא עַל פִּי הַמְּגוּרָה. אסור לברור רק את הפולים הנמצאים בפתח הכלי שבו אוגרים אותם. וּפוֹחֵת מִשַּׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בְּמַקִּיפִין מִמֶּנּוּ. מוריד מהמחיר המקובל על מנת למשוך אליו קונים שיקנו ממנו בהקפה.

ה. אֵין מְעָרְבִין פֵּרוֹת בְּפֵרוֹת. שאם אדם מוכר פירות ממקום מסוים אינו רשאי לערב בהם פירות אחרים. וַאֲפִלּוּ הָיוּ הַיְשָׁנִים בְּיֹקֶר וְהַחֲדָשִׁים בְּזוֹל. ומוכר הכול במחיר הזול. מִפְּנֵי שֶׁהַלּוֹקֵחַ רוֹצֶה לְיַשְּׁנָן. לשמור אותם למשך זמן, והישנים עלולים להירקב.

בַּיַּיִן הִתִּירוּ לְעָרֵב קָשֶׁה בְּרַךְ בֵּין הַגִּתּוֹת בִּלְבַד. לערב יין חזק עם יין חלש בזמן שהם חדשים ועדיין לא תססו כל צרכם, שתוססים יחד והטעמים השונים מתערבים יפה.

ו. לֹא יִמְכְּרֶנּוּ בַּחֲנוּת אֶלָּא אִם כֵּן מוֹדִיעוֹ. מודיע לקונים שהיין מזוג. לַתַּגָּר. סוחר. שֶׁמָּא יְרַמֶּה בּוֹ אֲחֵרִים. שהסוחר קונה על מנת למכור לאחרים ושמא לא יטרח להודיעם, ובפרט שהסוחר עלול להורות היתר לעצמו שאינו חייב להודיע מפני שלא ראה את עירוב המים (סמ"ע חו"מ רכח ס"ק כא). וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בֵּין הַגִּתּוֹת. בזמן התסיסה, שאז המים מתערבים בו יפה (מ"מ).

ז. הַתַּגָּר נוֹטֵל מֵחָמֵשׁ וכו'. שהכול יודעים שלא גדלו בשדותיו אלא לקחם מאנשים שונים. פִּיטָס. כד גדול. מְגוּרָה. אוצר (מחסן או כלי גדול). וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְעָרֵב. שלא יתכוון לרמות באמצעות עירוב רע בטוב וכדומה.

ח. אָסוּר לְעָרֵב שְׁמָרִים. אין לערב בין שמרים שונים, ששמרים של חבית אחת עלולים לקלקל חבית אחרת. וַאֲפִלּוּ שְׁמָרִים שֶׁל אֶמֶשׁ בִּשְׁמָרִים שֶׁל יוֹם אָסוּר. אפילו השמרים שנשארו בחבית מהיין של אתמול אין לערבם עם היין של היום אף שנותנים אותו לאותה חבית (ערוה"ש חו"מ רכח,י). נוֹתֵן שְׁמָרָיו לְתוֹכוֹ. שלכל יין יש שמרים, והשמרים שלו אינם מזיקים לו.

ט. אֵינוֹ מְקַבֵּל שְׁמָרִים. אם סיכמו ביניהם על כמות מסוימת של שמן מזוקק, צריך המוכר לתת לו כמות זו ללא תערובת שמרים כלל. מְקַבֵּל לוֹ לֹג וּמֶחֱצָה שְׁמָרִים לְכָל מֵאָה לֹג. שאם יש בתוך השמן כמות כזו של שמרים, הקונה צריך לקבל זאת. וּמְקַבֵּל בִּשְׁאָר שְׁמָרִין שֶׁמֶן עָכוּר וכו'. מלבד השמרים, הקונה מקבל על עצמו שמן עכור שצף על גבי השמן. יָתֵר עַל הַשְּׁמָרִים הַיְדוּעִים בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. השמן הצף הוא בנוסף לשמרים בשיעור האמור לעיל (לוג ומחצה שמרים למאה לוג). ושיעור זה נקבע על פי המקובל בזמן ובמקום המכירה (ראה לקמן הי"ב).

י. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. שהקונה צריך לקבל על עצמו את השמן העכור בנוסף לשמרים. וְלָקַח הַשֶּׁמֶן בְּנִיסָן בְּמִדַּת תִּשְׁרֵי שֶׁהִיא גְּדוֹלָה וכו'. בתשרי נוהגים המוכרים למדוד את השמן בכלי גדול יותר, מכיוון שבזמן המסיק חלק מהשמן עדיין עכור וצף על גבי שאר השמן והקונה אינו נהנה ממנו. אבל בניסן השמן צלול ומודדים אותו בכלי קטן יותר. משום כך אדם ששילם בתשרי ולוקח שמן צלול בניסן, אם רצונו שהמוכר ימדוד לו בכלי של תשרי כפי הזמן שבו שילם, עליו לקבל על עצמו את השמן העכור, כלומר שהמוכר יפחות לו מכמות השמן כשיעור השמן העכור שצף למעלה בתשרי (סמ"ע חו"מ רכח ס"ק כח).

יא. הַמּוֹכֵר חִטִּים לַחֲבֵרוֹ מְקַבֵּל עָלָיו רֹבַע קִיטוֹנוֹת לְכָל סְאָה. אם הקונה מוצא רבע קב קטניות בתוך שישה קבין (סאה) חיטים, עליו לקבל זאת כדבר טבעי, שכן הקטניות גדלות בשדות החיטה (בעונות שבהן לא מגדלים חיטה) ודרכן להתערב בשקי החיטה. נִשּׁוֹבוֹת. קש, מוץ היוצא מן השיבולים (רשב"ם בבא בתרא צד,א), או פירושו שעורים שהתייבשו ברוח והתרוקנו מתוכנן (יד רמ"ה שם). עַפְרוּרִית. עפר. מַתְלִיעוֹת. מתולעות. טִנּוֹפוֹת. לכלוך.

יְנַפֶּה אֶת הַכֹּל. הקונה מחזיר למוכר את הסחורה והמוכר צריך לנפות את כולה.

יג. הַבּוֹרֵר צְרוֹר מִתּוֹךְ גָּרְנוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. המוציא אבן או עפר מתוך תבואתו של חברו, ולא היה במה שהוציא יותר משיעור הפסולת המקובל באותו מקום. כְּשִׁעוּר צְרוֹר שֶׁבֵּרֵר. כמידת הנפח של הצרור שהוציא. הָיָה נִמְכָּר בְּמִדַּת הַחִטִּים. היה מוכר הכול, ומקבל תמורה גם עבור אותו צרור. וְאִם תֹּאמַר יַחֲזִירֶנּוּ. אם תשאל מדוע שלא יחזיר את הצרור לתוך התבואה. הֲרֵי אָמְרוּ אָסוּר לְעָרֵב כָּל שֶׁהוּא. שאמנם מותר למכור תבואה שהתערב בה מעט פסולת, אך לערב פסולת בידיים בכוונה תחילה אסור אפילו מעט (ראה ירושלמי כלאים ב,א).

יד. קַנְקַנִּים. כדי חרס. פִּטָסוֹת. כדים פגומים, שתהליך השרפה המכשיר אותם לשימוש לא הושלם (פה"מ בבא בתרא ו,ב; וייתכן שמדובר במילה שונה מהפיטס שנזכר לעיל ה"ז). נָאוֹת וַעֲשׂוּיוֹת בַּגָּפְרִית. שהוכנסו לתוך אדי גפרית בוערת, כדי להוסיף להם נוי, לחזק את החרס ולסתום נקבוביות וסדקים.