א. אָסוּר לְרַמּוֹת אֶת בְּנֵי אָדָם בְּמֶקַח וּמִמְכָּר אוֹ לִגְנֹב אֶת דַּעְתָּם, וְאֶחָד גּוֹיִם וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל בְּדָבָר זֶה. הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בְּמִמְכָּרוֹ מוּם – יוֹדִיעוֹ לַלּוֹקֵחַ. וַאֲפִלּוּ לִגְנֹב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת בִּדְבָרִים אָסוּר.
א. לִגְנֹב אֶת דַּעְתָּם. להטעות אותם. לִגְנֹב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת בִּדְבָרִים. בדיבור בלבד, אף שאינו בענייני מסחר, כגון לגרום לזולת לחשוב שרוצה לעשות בשבילו דבר מסוים כאשר בפועל הדבר אינו נכון (ראה הלכות דעות ב,ו).
ב. אֵין מְפַרְכְּסִין לֹא אֶת הָאָדָם וְלֹא אֶת הַבְּהֵמָה וְלֹא אֶת הַכֵּלִים הַיְשָׁנִים כְּדֵי שֶׁיֵּרָאוּ כַּחֲדָשִׁים, אֲבָל מְפַרְכֵּס הַחֲדָשִׁים, כְּגוֹן שֶׁיָּשׁוּף וִיגַהֵץ וִייַפֶּה כָּל צָרְכּוֹ.
ב. אֵין מְפַרְכְּסִין. אין מקשטים. אֶת הָאָדָם. הנמכר לעבד (כגון לצבוע את זקנו הלבן כדי שייראה צעיר – בבלי בבא מציעא ס,ב). אֲבָל מְפַרְכֵּס הַחֲדָשִׁים. שהוא רק מנקה ומייפה אותם, ואינו גורם להטעיה. שֶׁיָּשׁוּף. ישפשף.
ג. אֵין מְשַׁרְבְּטִין אֶת הָאָדָם בְּמַיִם שֶׁל חִזְרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן כְּדֵי שֶׁיִּתְפַּח וְיֵרָאוּ פָּנָיו שְׁמֵנִים, וְלֹא צוֹבְעִין אֶת הַפָּנִים בְּסָרָק וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, וְלֹא נוֹפְחִין אֶת הַקְּרָבַיִם וְלֹא שׁוֹרִין אֶת הַבָּשָׂר בַּמַּיִם, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ – אֲסוּרִין. וְאֵין מוֹכְרִין בְּשַׂר נְבֵלָה לְגוֹי בִּכְלַל בְּשַׂר שְׁחוּטָה, אַף עַל פִּי שֶׁהַנְּבֵלָה אֶצְלוֹ כַּשְּׁחוּטָה.
ג. אֵין מְשַׁרְבְּטִין אֶת הָאָדָם בְּמַיִם שֶׁל חִזְרִים. אין למרוח עליו מים של מין קוצים הנקראים 'חזרים', שמחמת חריפותם גורמים למראה נפוח (מילון ר' תנחום הירושלמי ערך 'שרבט'). וְלֹא צוֹבְעִין אֶת הַפָּנִים בְּסָרָק. בצבע אדום. וְלֹא נוֹפְחִין אֶת הַקְּרָבַיִם. אסור לנפח מעיים של בהמה כדי שתיראה גדולה. וְלֹא שׁוֹרִין אֶת הַבָּשָׂר בַּמַּיִם. על מנת שישתנה צבעו וייראה משובח (רש"י בבא מציעא ס,ב) או כדי שיכביד משקלו (רבנו ברוך הספרדי שם). וְאֵין מוֹכְרִין בְּשַׂר נְבֵלָה לְגוֹי בִּכְלַל בְּשַׂר שְׁחוּטָה. גוי שקונה מישראל בשר שחוטה, אין לתת לו בשר נבלה ללא ידיעתו אפילו אם מוזיל לו את המחיר בשל כך, מכיוון שהגוי יחשוב שנתן לו בשר יקר במחיר זול ויחזיק לו טובה בחינם (ראה גם הלכות דעות ב,ו).
ד. מֻתָּר לָבֹר אֶת הַגְּרִיסִין, אֲבָל לֹא עַל פִּי הַמְּגוּרָה, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כְּגוֹנֵב אֶת הָעַיִן, וִידַמֶּה שֶׁהַכֹּל בָּרוּר. וּמֻתָּר לַחֶנְוָנִי לְחַלֵּק קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים לַתִּינוֹקוֹת וְלַשְּׁפָחוֹת כְּדֵי לְהַרְגִּילָן לָבֹא אֶצְלוֹ, וּפוֹחֵת מִשַּׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בְּמַקִּיפִין מִמֶּנּוּ, וְאֵין בְּנֵי הַשּׁוּק יְכוֹלִין לְעַכֵּב עָלָיו, וְאֵין בָּזֶה גְּנֵבַת דַּעַת.
ד. לָבֹר אֶת הַגְּרִיסִין. להוציא את הפסולת המעורבת בפולים הגרוסים ברחיים. אֲבָל לֹא עַל פִּי הַמְּגוּרָה. אסור לברור רק את הפולים הנמצאים בפתח הכלי שבו אוגרים אותם. וּפוֹחֵת מִשַּׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בְּמַקִּיפִין מִמֶּנּוּ. מוריד מהמחיר המקובל על מנת למשוך אליו קונים שיקנו ממנו בהקפה.
ה. אֵין מְעָרְבִין פֵּרוֹת בְּפֵרוֹת, אֲפִלּוּ חֲדָשִׁים בַּחֲדָשִׁים, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר יְשָׁנִים בַּחֲדָשִׁים, וַאֲפִלּוּ הָיוּ הַיְשָׁנִים בְּיֹקֶר וְהַחֲדָשִׁים בְּזוֹל, מִפְּנֵי שֶׁהַלּוֹקֵחַ רוֹצֶה לְיַשְּׁנָן.
בַּיַּיִן הִתִּירוּ לְעָרֵב קָשֶׁה בְּרַךְ בֵּין הַגִּתּוֹת בִּלְבַד, מִפְּנֵי שֶׁמַּשְׁבִּיחוֹ. וְאִם הָיָה טַעְמוֹ נִכָּר – מֻתָּר לְעָרֵב בְּכָל מָקוֹם, שֶׁכָּל דָּבָר הַנִּכָּר טַעְמוֹ, הַלּוֹקֵחַ מַרְגִּישׁ בּוֹ, לְפִיכָךְ מֻתָּר לְעָרֵב אוֹתוֹ.
בַּיַּיִן הִתִּירוּ לְעָרֵב קָשֶׁה בְּרַךְ בֵּין הַגִּתּוֹת בִּלְבַד, מִפְּנֵי שֶׁמַּשְׁבִּיחוֹ. וְאִם הָיָה טַעְמוֹ נִכָּר – מֻתָּר לְעָרֵב בְּכָל מָקוֹם, שֶׁכָּל דָּבָר הַנִּכָּר טַעְמוֹ, הַלּוֹקֵחַ מַרְגִּישׁ בּוֹ, לְפִיכָךְ מֻתָּר לְעָרֵב אוֹתוֹ.
ה. אֵין מְעָרְבִין פֵּרוֹת בְּפֵרוֹת. שאם אדם מוכר פירות ממקום מסוים אינו רשאי לערב בהם פירות אחרים. וַאֲפִלּוּ הָיוּ הַיְשָׁנִים בְּיֹקֶר וְהַחֲדָשִׁים בְּזוֹל. ומוכר הכול במחיר הזול. מִפְּנֵי שֶׁהַלּוֹקֵחַ רוֹצֶה לְיַשְּׁנָן. לשמור אותם למשך זמן, והישנים עלולים להירקב.
בַּיַּיִן הִתִּירוּ לְעָרֵב קָשֶׁה בְּרַךְ בֵּין הַגִּתּוֹת בִּלְבַד. לערב יין חזק עם יין חלש בזמן שהם חדשים ועדיין לא תססו כל צרכם, שתוססים יחד והטעמים השונים מתערבים יפה.
ו. אֵין מְעָרְבִין מַיִם בְּיַיִן. וּמִי שֶׁנִּתְעָרֵב לוֹ מַיִם בְּיֵינוֹ – לֹא יִמְכְּרֶנּוּ בַּחֲנוּת אֶלָּא אִם כֵּן מוֹדִיעוֹ, וְלֹא לַתַּגָּר אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹדִיעוֹ, שֶׁמָּא יְרַמֶּה בּוֹ אֲחֵרִים. וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַטִּיל מַיִם בַּיַּיִן – יַטִּיל, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בֵּין הַגִּתּוֹת.
ו. לֹא יִמְכְּרֶנּוּ בַּחֲנוּת אֶלָּא אִם כֵּן מוֹדִיעוֹ. מודיע לקונים שהיין מזוג. לַתַּגָּר. סוחר. שֶׁמָּא יְרַמֶּה בּוֹ אֲחֵרִים. שהסוחר קונה על מנת למכור לאחרים ושמא לא יטרח להודיעם, ובפרט שהסוחר עלול להורות היתר לעצמו שאינו חייב להודיע מפני שלא ראה את עירוב המים (סמ"ע חו"מ רכח ס"ק כא). וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בֵּין הַגִּתּוֹת. בזמן התסיסה, שאז המים מתערבים בו יפה (מ"מ).
ז. הַתַּגָּר נוֹטֵל מֵחָמֵשׁ גִּתּוֹת וְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיטָס אֶחָד, מֵחָמֵשׁ גְּרָנוֹת וְנוֹתֵן לְתוֹךְ מְגוּרָה אַחַת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְעָרֵב.
ז. הַתַּגָּר נוֹטֵל מֵחָמֵשׁ וכו'. שהכול יודעים שלא גדלו בשדותיו אלא לקחם מאנשים שונים. פִּיטָס. כד גדול. מְגוּרָה. אוצר (מחסן או כלי גדול). וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְעָרֵב. שלא יתכוון לרמות באמצעות עירוב רע בטוב וכדומה.
ח. אָסוּר לְעָרֵב שְׁמָרִים, בֵּין בַּיַּיִן בֵּין בַּשֶּׁמֶן, וַאֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא. וַאֲפִלּוּ שְׁמָרִים שֶׁל אֶמֶשׁ בִּשְׁמָרִים שֶׁל יוֹם אָסוּר. אֲבָל אִם עֵרָה הַיַּיִן מִכְּלִי לִכְלִי – נוֹתֵן שְׁמָרָיו לְתוֹכוֹ.
ח. אָסוּר לְעָרֵב שְׁמָרִים. אין לערב בין שמרים שונים, ששמרים של חבית אחת עלולים לקלקל חבית אחרת. וַאֲפִלּוּ שְׁמָרִים שֶׁל אֶמֶשׁ בִּשְׁמָרִים שֶׁל יוֹם אָסוּר. אפילו השמרים שנשארו בחבית מהיין של אתמול אין לערבם עם היין של היום אף שנותנים אותו לאותה חבית (ערוה"ש חו"מ רכח,י). נוֹתֵן שְׁמָרָיו לְתוֹכוֹ. שלכל יין יש שמרים, והשמרים שלו אינם מזיקים לו.
ט. הַמּוֹכֵר לַחֲבֵרוֹ שֶׁמֶן מְזֻקָּק – אֵינוֹ מְקַבֵּל שְׁמָרִים. מָכַר לוֹ שֶׁמֶן סְתָם – מְקַבֵּל לוֹ לֹג וּמֶחֱצָה שְׁמָרִים לְכָל מֵאָה לֹג. וּמְקַבֵּל בִּשְׁאָר שְׁמָרִין שֶׁמֶן עָכוּר הָעוֹלֶה לְמַעְלָה עַל פְּנֵי הַשֶּׁמֶן יָתֵר עַל הַשְּׁמָרִים הַיְדוּעִים בְּאוֹתוֹ מָקוֹם.
ט. אֵינוֹ מְקַבֵּל שְׁמָרִים. אם סיכמו ביניהם על כמות מסוימת של שמן מזוקק, צריך המוכר לתת לו כמות זו ללא תערובת שמרים כלל. מְקַבֵּל לוֹ לֹג וּמֶחֱצָה שְׁמָרִים לְכָל מֵאָה לֹג. שאם יש בתוך השמן כמות כזו של שמרים, הקונה צריך לקבל זאת. וּמְקַבֵּל בִּשְׁאָר שְׁמָרִין שֶׁמֶן עָכוּר וכו'. מלבד השמרים, הקונה מקבל על עצמו שמן עכור שצף על גבי השמן. יָתֵר עַל הַשְּׁמָרִים הַיְדוּעִים בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. השמן הצף הוא בנוסף לשמרים בשיעור האמור לעיל (לוג ומחצה שמרים למאה לוג). ושיעור זה נקבע על פי המקובל בזמן ובמקום המכירה (ראה לקמן הי"ב).
י. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁנָּתַן לוֹ הַמָּעוֹת בְּתִשְׁרֵי, שֶׁהַשֶּׁמֶן עָכוּר, וְלָקַח הַשֶּׁמֶן בְּנִיסָן בְּמִדַּת תִּשְׁרֵי, שֶׁהִיא גְּדוֹלָה, מִפְּנֵי אוֹתוֹ הַשֶּׁמֶן הַקּוֹפֶה לְמַעְלָה. אֲבָל אִם לָקַח בְּמִדַּת נִיסָן, שֶׁהִיא קְטַנָּה, מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר צָלַל הַשֶּׁמֶן – אֵינוֹ מְקַבֵּל אֶלָּא הַשְּׁמָרִים בִּלְבַד.
י. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. שהקונה צריך לקבל על עצמו את השמן העכור בנוסף לשמרים. וְלָקַח הַשֶּׁמֶן בְּנִיסָן בְּמִדַּת תִּשְׁרֵי שֶׁהִיא גְּדוֹלָה וכו'. בתשרי נוהגים המוכרים למדוד את השמן בכלי גדול יותר, מכיוון שבזמן המסיק חלק מהשמן עדיין עכור וצף על גבי שאר השמן והקונה אינו נהנה ממנו. אבל בניסן השמן צלול ומודדים אותו בכלי קטן יותר. משום כך אדם ששילם בתשרי ולוקח שמן צלול בניסן, אם רצונו שהמוכר ימדוד לו בכלי של תשרי כפי הזמן שבו שילם, עליו לקבל על עצמו את השמן העכור, כלומר שהמוכר יפחות לו מכמות השמן כשיעור השמן העכור שצף למעלה בתשרי (סמ"ע חו"מ רכח ס"ק כח).
יא. הַמּוֹכֵר חִטִּים לַחֲבֵרוֹ – מְקַבֵּל עָלָיו רֹבַע קִיטוֹנוֹת לְכָל סְאָה; שְׂעוֹרִים – מְקַבֵּל עָלָיו רֹבַע נִשּׁוֹבוֹת לְכָל סְאָה; עֲדָשִׁים – מְקַבֵּל עָלָיו רֹבַע עַפְרוּרִית לִסְאָה; תְּאֵנִים – מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר מַתְלִיעוֹת לְכָל מֵאָה. מָכַר לוֹ שְׁאָר פֵּרוֹת – מְקַבֵּל עָלָיו רֹבַע טִנּוֹפוֹת לְכָל סְאָה.
נִמְצָא בָּהֶן יָתֵר עַל הַשִּׁעוּרִים הָאֵלּוּ כָּל שֶׁהוּא – יְנַפֶּה אֶת הַכֹּל, וְיִתֵּן לוֹ פֵּרוֹת מְנֻפִּין וּבְרוּרִין שֶׁאֵין בָּהֶן כְּלוּם.
נִמְצָא בָּהֶן יָתֵר עַל הַשִּׁעוּרִים הָאֵלּוּ כָּל שֶׁהוּא – יְנַפֶּה אֶת הַכֹּל, וְיִתֵּן לוֹ פֵּרוֹת מְנֻפִּין וּבְרוּרִין שֶׁאֵין בָּהֶן כְּלוּם.
יא. הַמּוֹכֵר חִטִּים לַחֲבֵרוֹ מְקַבֵּל עָלָיו רֹבַע קִיטוֹנוֹת לְכָל סְאָה. אם הקונה מוצא רבע קב קטניות בתוך שישה קבין (סאה) חיטים, עליו לקבל זאת כדבר טבעי, שכן הקטניות גדלות בשדות החיטה (בעונות שבהן לא מגדלים חיטה) ודרכן להתערב בשקי החיטה. נִשּׁוֹבוֹת. קש, מוץ היוצא מן השיבולים (רשב"ם בבא בתרא צד,א), או פירושו שעורים שהתייבשו ברוח והתרוקנו מתוכנן (יד רמ"ה שם). עַפְרוּרִית. עפר. מַתְלִיעוֹת. מתולעות. טִנּוֹפוֹת. לכלוך.
יְנַפֶּה אֶת הַכֹּל. הקונה מחזיר למוכר את הסחורה והמוכר צריך לנפות את כולה.
יב. וְאֵין כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים אֲמוּרִים אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לָהֶם מִנְהָג. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לָהֶן מִנְהָג – הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה.
יג. יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַפֵּרוֹת בְּרוּרִין וּמְנֻקִּין מִכָּל דָּבָר, וְשֶׁיִּהְיוּ הַיֵּינוֹת וְהַשְּׁמָנִים צְלוּלִין, וְלֹא יִמָּכְרוּ שְׁמָרִים כְּלָל. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ אֲפִלּוּ הָיוּ בָּהֶן מֶחֱצָה שְׁמָרִים אוֹ שֶׁהָיָה בַּפֵּרוֹת מֶחֱצָה עָפָר אוֹ תֶּבֶן אוֹ מִין אַחֵר – יִמָּכֵר כְּמוֹת שֶׁהוּא.
לְפִיכָךְ, הַבּוֹרֵר צְרוֹר מִתּוֹךְ גָּרְנוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ – נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי חִטִּים כְּשִׁעוּר צְרוֹר שֶׁבֵּרֵר; שֶׁאִלּוּ הִנִּיחוֹ, הָיָה נִמְכָּר בְּמִדַּת הַחִטִּים, וְאִם תֹּאמַר יַחֲזִירֶנּוּ – הֲרֵי אָמְרוּ: אָסוּר לְעָרֵב כָּל שֶׁהוּא.
לְפִיכָךְ, הַבּוֹרֵר צְרוֹר מִתּוֹךְ גָּרְנוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ – נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי חִטִּים כְּשִׁעוּר צְרוֹר שֶׁבֵּרֵר; שֶׁאִלּוּ הִנִּיחוֹ, הָיָה נִמְכָּר בְּמִדַּת הַחִטִּים, וְאִם תֹּאמַר יַחֲזִירֶנּוּ – הֲרֵי אָמְרוּ: אָסוּר לְעָרֵב כָּל שֶׁהוּא.
יג. הַבּוֹרֵר צְרוֹר מִתּוֹךְ גָּרְנוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. המוציא אבן או עפר מתוך תבואתו של חברו, ולא היה במה שהוציא יותר משיעור הפסולת המקובל באותו מקום. כְּשִׁעוּר צְרוֹר שֶׁבֵּרֵר. כמידת הנפח של הצרור שהוציא. הָיָה נִמְכָּר בְּמִדַּת הַחִטִּים. היה מוכר הכול, ומקבל תמורה גם עבור אותו צרור. וְאִם תֹּאמַר יַחֲזִירֶנּוּ. אם תשאל מדוע שלא יחזיר את הצרור לתוך התבואה. הֲרֵי אָמְרוּ אָסוּר לְעָרֵב כָּל שֶׁהוּא. שאמנם מותר למכור תבואה שהתערב בה מעט פסולת, אך לערב פסולת בידיים בכוונה תחילה אסור אפילו מעט (ראה ירושלמי כלאים ב,א).
יד. הַמּוֹכֵר קַנְקַנִּים בַּשָּׁרוֹן בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מִנְהָג – מְקַבֵּל לְכָל מֵאָה עֲשָׂרָה פִּטָסוֹת; וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ נָאוֹת וַעֲשׂוּיוֹת בַּגָּפְרִית.
יד. קַנְקַנִּים. כדי חרס. פִּטָסוֹת. כדים פגומים, שתהליך השרפה המכשיר אותם לשימוש לא הושלם (פה"מ בבא בתרא ו,ב; וייתכן שמדובר במילה שונה מהפיטס שנזכר לעיל ה"ז). נָאוֹת וַעֲשׂוּיוֹת בַּגָּפְרִית. שהוכנסו לתוך אדי גפרית בוערת, כדי להוסיף להם נוי, לחזק את החרס ולסתום נקבוביות וסדקים.
