א. הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ סְתָם – הֲרֵי כָּל נְכָסָיו אַחְרָאִין וְעָרְבָאִין לְחוֹב זֶה. לְפִיכָךְ, כְּשֶׁיָּבֹא לִגְבּוֹת, תּוֹבֵעַ אֶת בַּעַל חוֹבוֹ תְּחִלָּה: אִם מָצָא עִמּוֹ נְכָסִים, בֵּין מִטַּלְטְלִין בֵּין קַרְקָעוֹת – גּוֹבֶה מֵהֶן בִּרְצוֹן הַלֹּוֶה; וְאִם לֹא נָתַן לוֹ הַלֹּוֶה מִדַּעְתּוֹ – מַגְבִּין אוֹתוֹ בֵּית דִּין.
לֹא הִסְפִּיק לוֹ כָּל הַנִּמְצָא כְּנֶגֶד שְׁטַר חוֹבוֹ – הֲרֵי זֶה גּוֹבֶה מִכָּל הַקַּרְקָעוֹת שֶׁהָיוּ לַלֹּוֶה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן עַתָּה מְכוּרִין לַאֲחֵרִים אוֹ נְתוּנִים בְּמַתָּנָה; הוֹאִיל וּמָכַר הַלֹּוֶה אוֹ נָתַן אַחַר שֶׁנִּשְׁתַּעְבֵּד בְּחוֹב זֶה – הֲרֵי זֶה מוֹצִיא מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת אוֹ מִיַּד בַּעֲלֵי הַמַּתָּנוֹת. וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא טוֹרֵף.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּקַרְקָעוֹת שֶׁהָיוּ לוֹ בְּעֵת שֶׁלָּוָה. אֲבָל נְכָסִים הַבָּאִים לוֹ לְאַחַר שֶׁלָּוָה – לֹא נִשְׁתַּעְבְּדוּ לְבַעַל חוֹבוֹ, וְאֵינוֹ טוֹרֵף אוֹתָן. וְאִם הִתְנָה עָלָיו שֶׁכָּל נְכָסִים שֶׁיִּקְנֶה יִהְיוּ מְשֻׁעְבָּדִין לְהִפָּרַע מֵהֶן, וְקָנָה אַחַר שֶׁלָּוָה וּמָכַר אוֹ נָתַן – הֲרֵי בַּעַל חוֹב טוֹרֵף אוֹתָן.
ב. אֵין כָּל הַדְּבָרִים אֲמוּרִים אֶלָּא בַּקַּרְקַע. אֲבָל הַמִּטַּלְטְלִין – אֵין עֲלֵיהֶן אַחֲרָיוּת. אֲפִלּוּ מִטַּלְטְלִין שֶׁהָיוּ לוֹ בְּעֵת שֶׁלָּוָה שֶׁמְּכָרָן לִשְׁעָתוֹ – אֵין בַּעַל חוֹב טוֹרֵף אוֹתָן.
הִקְנָה לְבַעַל חוֹבוֹ כָּל הַמִּטַּלְטְלִין עַל גַּב הַקַּרְקַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ לִהְיוֹתוֹ נִפְרָע מִן הַכֹּל – הֲרֵי זֶה טוֹרֵף מֵאוֹתָן הַמִּטַּלְטְלִין; וְהוּא שֶׁיִּכְתֹּב לוֹ בִּשְׁטַר חוֹבוֹ שֶׁ'הִקְנֵיתִי לוֹ מִטַּלְטְלִין שֶׁיֵּשׁ לִי עַל גַּב קַרְקַע שֶׁיֵּשׁ לִי, שֶׁלֹּא בְּאַסְמַכְתָּא וְשֶׁלֹּא כְּטָפְסֵי הַשְּׁטָרוֹת'.
וְכֵן אִם כָּתַב לוֹ שֶׁ'כָּל נְכָסִים שֶׁאֲנִי עָתִיד לִקְנוֹת, בֵּין קַרְקָעוֹת בֵּין מִטַּלְטְלִין, הֲרֵי הֵן מְשֻׁעְבָּדִין לְךָ לְהִפָּרַע מֵהֶן, וְהַמִּטַּלְטְלִין קְנוּיִין לְךָ עַל גַּב הַקַּרְקָעוֹת לְהִפָּרַע מֵהֶן שֶׁלֹּא כְּאַסְמַכְתָּא וְלֹא כְּטָפְסֵי הַשְּׁטָרוֹת' – הֲרֵי זֶה טוֹרֵף אַף מִן הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁקָּנָה הַלֹּוֶה לְאַחַר שֶׁלָּוָה, שֶׁכָּל תְּנַאי שֶׁבְּמָמוֹן קַיָּם.
ג. עָשָׂה שָׂדֵהוּ הַפּוֹתִיקֵי לְבַעַל חוֹבוֹ אוֹ לָאִשָּׁה בִּכְתֻבָּתָהּ, וְהוּא שֶׁיִּכְתֹּב לָהֶן: 'מִכָּאן תִּגְבּוּ', וּשְׁטָפָהּ נָהָר – הֲרֵי זֶה גּוֹבֶה מִשְּׁאָר נְכָסִים וְטוֹרֵף אוֹתָן. וְאִם הִתְנָה עִמּוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ פֵּרָעוֹן אֶלָּא מִזּוֹ – אֵינוֹ גּוֹבֶה מִשְּׁאָר נְכָסִים. וְכֵן אִם לָוָה מִמֶּנּוּ וּפֵרֵשׁ שֶׁאֵין לוֹ עָלָיו אַחֲרָיוּת – הֲרֵי זֶה אֵינוֹ גּוֹבֶה מִן הַמְשֻׁעְבָּדִין לְעוֹלָם.
ד. הָעוֹשֶׂה שָׂדֵהוּ הַפּוֹתִיקֵי לְבַעַל חוֹב אוֹ לָאִשָּׁה בִּכְתֻבָּתָהּ, וּמְכָרָהּ – הֲרֵי זוֹ מְכוּרָה, וּכְשֶׁיָּבֹא בַּעַל חוֹב לִגְבּוֹת, אִם לֹא יִמְצָא נְכָסִים בְּנֵי חוֹרִין – יִטְרֹף אוֹתָהּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁמְּכָרָהּ לְשָׁעָה. אֲבָל מְכָרָהּ מִמְכַּר עוֹלָם – אֵינָהּ מְכוּרָה.
ה. עָשָׂה עַבְדּוֹ הַפּוֹתִיקֵי וּמְכָרוֹ – הֲרֵי בַּעַל חוֹב גּוֹבֶה מִמֶּנּוּ, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ קוֹל. עָשָׂה שׁוֹרוֹ הַפּוֹתִיקֵי וּמְכָרוֹ – אֵין בַּעַל חוֹב גּוֹבֶה מִמֶּנּוּ, וְכֵן שְׁאָר הַמִּטַּלְטְלִין, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ קוֹל.
ו. עֶבֶד שֶׁעָשָׂהוּ רַבּוֹ הַפּוֹתִיקֵי וְשִׁחְרְרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב לוֹ: 'לֹא יִהְיֶה לְךָ פֵּרָעוֹן אֶלָּא מִזֶּה' – יָצָא לְחֵרוּת, וְכֵן אִם הִקְדִּישׁוֹ; שֶׁהֶחָמֵץ וְהַשִּׁחְרוּר וְהַהֶקְדֵּשׁ מַפְקִיעִין מִיַּד הַשִּׁעְבּוּד, וַהֲרֵי בַּעַל חוֹב חוֹזֵר וְגוֹבֶה חוֹבוֹ מִן הַלֹּוֶה, וְכוֹתֵב עָלָיו שְׁטָר בְּחוֹבוֹ, וְטוֹרֵף מִזְּמַן זֶה הַשְּׁטָר.
וְלָמָּה הוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם? מִפְּנֵי שֶׁגָּרַם לְאַבֵּד מָמוֹן חֲבֵרוֹ, וְכָל הַגּוֹרֵם לְהַזִּיק – מְשַׁלֵּם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמוֹ. וְכוֹפִין אֶת רַבּוֹ הַשֵּׁנִי לְשַׁחְרְרוֹ מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא יִמְצָאֶנּוּ בַּשּׁוּק וְיֹאמַר לוֹ: 'עַבְדִּי אַתָּה'.
ז. הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו – אֵין בַּעַל חוֹב יָכוֹל לִטְרֹף מִן הַהֶקְדֵּשׁ, שֶׁהַהֶקְדֵּשׁ מַפְקִיעַ הַשִּׁעְבּוּד. וּכְשֶׁפּוֹדִין הַקַּרְקַע מִיַּד הַהֶקְדֵּשׁ, אוֹמְרִין 'כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן בְּשָׂדֶה זוֹ עַל מְנַת שֶׁיִּתֵּן לְבַעַל חוֹב אֶת חוֹבוֹ וְלָאִשָּׁה בִּכְתֻבָּתָהּ?', לְפִי שֶׁכְּשֶׁתִּפָּדֶה וְתֵצֵא לְחֻלִּין בְּיַד הַלּוֹקֵחַ, יָבֹא בַּעַל חוֹב וְיִטְרֹף אוֹתָהּ אוֹ הָאִשָּׁה בִּכְתֻבָּתָהּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בַּעֲרָכִין.
ח. בַּעַל חוֹב שֶׁבָּא לִטְרֹף: אִם יֵשׁ מָעוֹת לַלּוֹקֵחַ – יָכוֹל לְסַלְּקוֹ וְלִתֵּן לוֹ דְּמֵי מַה שֶּׁהוּא טוֹרֵף, וְחוֹזֵר הַלּוֹקֵחַ וְתוֹבֵעַ לַמּוֹכֵר; וְאִם עָשָׂה אוֹתָהּ הַפּוֹתִיקֵי – אֵינוֹ יָכוֹל לְסַלְּקוֹ בְּדָמִים.
ט. רְאוּבֵן שֶׁהָיָה חַיָּב לְשִׁמְעוֹן מָאתַיִם, וְהָיוּ לוֹ שְׁתֵּי שָׂדוֹת, וּמָכַר אַחַת מֵהֶן לְלֵוִי בְּמָנֶה וְחָזַר וּמָכַר לוֹ הַשְּׁנִיָּה בְּמָנֶה, וּבָא שִׁמְעוֹן וְטָרַף הָאַחַת בְּמָנֶה וְחָזַר לִטְרֹף הַשְּׁנִיָּה בַּמָּנֶה הַנִּשְׁאָר לוֹ, וְהֵבִיא לֵוִי מָאתַיִם וְאָמַר לוֹ: 'אִם תִּרְצֶה לִהְיוֹת הַשָּׂדֶה שֶׁטָּרַפְתָּה שׁוּמָה לְךָ בְּכָל הַמָּאתַיִם שֶׁיֵּשׁ לְךָ – הֲרֵי מוּטָב, וְאִם לָאו – הֵא לְךָ מָאתַיִם שֶׁל חוֹבְךָ, וְהִסְתַּלֵּק' – הַדִּין עִם לֵוִי. רָצָה שִׁמְעוֹן וְעָמַד בָּהּ, אַף עַל פִּי שֶׁקִּבְּלָהּ בְּמָאתַיִם – אֵין לֵוִי חוֹזֵר וְתוֹבֵעַ אֶלָּא בְּמָנֶה אֶחָד.
י. מֵת רְאוּבֵן וְהִנִּיחַ שָׂדֶה אַחַת שָׁוָה מֵאָה, וּבָא שִׁמְעוֹן וּטְרָפָהּ, וְנָתְנוּ לוֹ הַיְתוֹמִים מֵאָה מִן הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁהִנִּיחַ אֲבִיהֶן, וְסִלְּקוּהוּ – הֲרֵי זֶה חוֹזֵר וְטוֹרֵף אוֹתָהּ בִּשְׁאָר חוֹבוֹ; שֶׁהַמֵּאָה שֶׁנָּתְנוּ לוֹ – מִצְוָה עָשׂוּ, שֶׁמִּצְוָה עַל הַיְתוֹמִים לִפְרֹעַ חוֹב אֲבִיהֶם. וְאִם אָמְרוּ לוֹ: 'אֵלּוּ הַמֵּאָה דְּמֵי הַשָּׂדֶה שֶׁטָּרַפְתָּה' – אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר וְלִטְרֹף אוֹתָהּ פַּעַם אַחֶרֶת בִּשְׁאָר חוֹבוֹ.
א. הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ סְתָם. בשעבוד כללי של נכסיו, ולא ייחד נכס מסוים לגבייה. כָּל נְכָסָיו אַחְרָאִין וְעָרְבָאִין לְחוֹב זֶה. כשהאדם אינו פורע את חובו בממון, נכסיו אחראים לפירעון החוב (בדומה לאדם שערב לחוב של חברו שצריך לפרוע לו את החוב כשהלווה אינו משלם). בֵּין מִטַּלְטְלִין בֵּין קַרְקָעוֹת. אמנם כאשר יש לו מיטלטלין אינו יכול לשלם בקרקע (ראה לעיל א,ד, וראה שם בפסקים ושיטות אם יכול לפרוע במיטלטלין כאשר יש לו מעות). מַגְבִּין אוֹתוֹ בֵּית דִּין. לסדר הגבייה ראה לקמן פרק כב.
הֲרֵי זֶה גּוֹבֶה מִכָּל הַקַּרְקָעוֹת שֶׁהָיוּ לַלֹּוֶה. בשעת ההלוואה, שהקרקעות משועבדות מן התורה לחוב גם כשאינן ברשות הלווה (לעיל יא,ז). מוֹצִיא מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת אוֹ מִיַּד בַּעֲלֵי הַמַּתָּנוֹת וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא טוֹרֵף. טריפת לקוחות נעשית רק במלווה בשטר (ראה לעיל יא,ד). וכאשר בעל חוב טורף מהקונה קרקע (או מיטלטלין) הוא יכול לחזור ולתבוע מהמוכר את הכסף ששילם לו, שכן באופן כללי יש למוכר אחריות על מה שמכר (ראה הלכות מכירה יט,ג ולעיל יא,ה; וראה הלכות שכנים יג,א ולקמן כ,ג שבמתנה אין דרך הנותן לקבל אחריות אלא אם כן אמר זאת בפירוש).
נְכָסִים הַבָּאִים לוֹ לְאַחַר שֶׁלָּוָה. שזכה בהם או קנה אותם אחרי שלווה. לֹא נִשְׁתַּעְבְּדוּ לְבַעַל חוֹבוֹ וְאֵינוֹ טוֹרֵף אוֹתָן. אינו מוציא אותם מיד הלקוחות או בעלי המתנות (אבל אם נמצאים בידו הרי בעל חוב גובה מהם כמבואר בראש ההלכה שכל הנכסים שבידי הלווה אחראים וערבים לחוב).