א. אֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין? כָּל הָעוֹבֵר עַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת וְאֵין בּוֹ מִיתַת בֵּית דִּין, כְּגוֹן אוֹכֵל חֵלֶב וְדָם וְחָמֵץ בְּפֶסַח, וְכֵן כָּל הָעוֹבֵר עַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁחַיָּבִין עָלָיו מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, כְּגוֹן אוֹכֵל טֶבֶל וְכֹהֵן טָמֵא שֶׁאָכַל תְּרוּמָה טְהוֹרָה, וְכֵן כָּל הָעוֹבֵר עַל לָאו שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעֲשֶׂה, כְּגוֹן אוֹכֵל בָּשָׂר בְּחָלָב אוֹ לוֹבֵשׁ שַׁעַטְנֵז. אֲבָל לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, כְּגוֹן הוֹלֵךְ רָכִיל וְנוֹקֵם וְנוֹטֵר אוֹ נוֹשֵׂא שֵׁמַע שָׁוְא – אֵינוֹ לוֹקֶה.
ב. כָּל לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה – אֵין לוֹקִין עָלָיו, חוּץ מִנִּשְׁבָּע וּמֵמֵר וּמְקַלֵּל אֶת חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם. וְכָל לָאו שֶׁנִּתַּן לְאַזְהָרַת מִיתַת בֵּית דִּין, כְּגוֹן: "לֹא תִנְאָף" (שמות כ,יב), לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת – אֵין לוֹקִין עָלָיו. וְכָל לָאו שֶׁנִּתַּן לְתַשְׁלוּמִין, כְּגוֹן: "לֹא תִגְזֹל" (ויקרא יט,יג, ושם: וְלֹא), "לֹא תִגְנֹב" (שמות כ,יב) – אֵין לוֹקִין עָלָיו.
וְכָל לָאו שֶׁנִּתַּק לַעֲשֵׂה, כְּגוֹן: "לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים" (דברים כב,ו), "לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ" (ויקרא יט,ט; כג,כב) – אֵין לוֹקִין עָלָיו אֶלָּא אִם לֹא קִיֵּם עֲשֵׂה שֶׁבָּהּ. וְכָל לָאו שֶׁבַּכְּלָלוֹת – אֵין לוֹקִין עָלָיו. וּשְׁאָר כָּל לָאוִין שֶׁבַּתּוֹרָה – לוֹקִין עֲלֵיהֶן.
ג. אֵי זֶהוּ לָאו שֶׁבַּכְּלָלוֹת? זֶה לָאו אֶחָד שֶׁכּוֹלֵל עִנְיָנִים הַרְבֵּה, כְּגוֹן: "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם" (ויקרא יט,כו). וְכֵן אִם נֶאֱמַר 'לֹא תַעֲשֶׂה דָּבָר פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי', הוֹאִיל וְלֹא יִחֵד לָאו לְכָל אֶחָד מֵהֶן – אֵין לוֹקִין עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, אֶלָּא אִם כֵּן חִלֵּק אוֹתָם בְּלָאוִים אֲחֵרִים אוֹ נֶאֱמַר מִפִּי הַשְּׁמוּעָה שֶׁנֶּחְלְקוּ.
כֵּיצַד? כְּגוֹן זֶה שֶׁנֶּאֱמַר: "אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל" (שמות יב,ט) – אֵינוֹ לוֹקֶה עַל הַנָּא וְהַמְבֻשָּׁל שְׁתַּיִם, אֶלָּא אַחַת. וּבֶחָדָשׁ הוּא אוֹמֵר: "וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ" (ויקרא כג,יד), וְחִיֵּב עַל שְׁלָשְׁתָּן שָׁלֹשׁ מַלְקֻיּוֹת; מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה לְחַלֵּק.
הֲרֵי נֶאֱמַר: "לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים" וכו' (דברים יח,י); אַף עַל פִּי שֶׁכָּלַל כָּל הָעִנְיָנִים הָאֵלּוּ בְּלָאו אֶחָד, הֲרֵי חִלֵּק אוֹתָם בְּלָאוִים אֲחֵרִים וְאָמַר: "לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ" (ויקרא יט,כו) – מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּלָאו בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ד. מִי שֶׁלָּקָה בְּבֵית דִּין עַל אִסּוּר כָּרֵת, וְלָקָה פַּעַם שְׁנִיָּה עַל אוֹתוֹ כָּרֵת עַצְמוֹ, כְּגוֹן שֶׁאָכַל חֵלֶב וְלָקָה עָלָיו, וְאָכַל חֵלֶב פַּעַם שְׁנִיָּה וְלָקָה עָלָיו, אִם אָכַל חֵלֶב פַּעַם שְׁלִישִׁית – אֵין מַלְקִין אוֹתוֹ, אֶלָּא מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לְכִפָּה, וְהוּא מָקוֹם צַר כְּפִי קוֹמָתוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁכַּב בּוֹ, וְנוֹתְנִין לוֹ לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ עַד שֶׁיֵּצְרוּ מֵעָיו וְיֶחֱלֶה, וְאַחַר כָּךְ מַאֲכִילִין אוֹתוֹ שְׂעוֹרִים עַד שֶׁכְּרֵסוֹ נִבְקַעַת.
ה. מִי שֶׁעָבַר עַל אִסּוּר כָּרֵת אוֹ מִיתַת בֵּית דִּין, וְהִתְרוּ בּוֹ, וְהִרְכִּין בְּרֹאשׁוֹ אוֹ שָׁתַק, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו הַהַתְרָאָה – אֵין הוֹרְגִין אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְאֵין מַלְקִין אוֹתוֹ. חָזַר וְעָשָׂה כָּךְ, וְהִתְרוּ בּוֹ, וְהִרְכִּין בְּרֹאשׁוֹ אוֹ שָׁתַק כָּךְ – אֵין מְמִיתִין אוֹתוֹ וְאֵין מַלְקִין אוֹתוֹ.
חָזַר פַּעַם שְׁלִישִׁית וְעָבַר, וְהִתְרוּ בּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהִרְכִּין בְּרֹאשׁוֹ אוֹ שָׁתַק – כּוֹנְסִין אוֹתוֹ לַכִּפָּה עַד שֶׁיָּמוּת. וְכָל אֵלּוּ שֶׁלֹּא קִבְּלוּ עֲלֵיהֶן הַהַתְרָאָה – מַכִּין אוֹתָן מַכַּת מַרְדּוּת, הוֹאִיל וְחָטְאוּ מִכָּל מָקוֹם; אֲפִלּוּ עַל אִסּוּר שֶׁל דִּבְרֵי סוֹפְרִים מַכִּין מַכַּת מַרְדּוּת.
ו. הַגּוֹנֵב כְּלִי שָׁרֵת מִן הַמִּקְדָּשׁ, וְהַמְקַלֵּל בְּקוֹסֵם, וְהַבּוֹעֵל אֲרָמִית – אֵין בֵּית דִּין נִזְקָקִין לָהֶם, אֶלָּא הַקַּנָּאִין פּוֹגְעִין בָּהֶן, וְכָל הַהוֹרְגָן זָכָה.
וְכֵן כֹּהֵן שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּטֻמְאָה – לֹא הָיוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין, אֶלָּא פִּרְחֵי כְּהֻנָּה מוֹצִיאִין אוֹתוֹ חוּץ לָעֲזָרָה, וּמוֹצִיאִין אֶת מוֹחוֹ בִּגְזָרִין.
גְּזֵרַת הַכָּתוּב הִיא שֶׁאֵין מְמִיתִין בֵּית דִּין וְלֹא מַלְקִין אֶת הָאָדָם בְּהוֹדָיַת פִּיו, אֶלָּא עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים. וְזֶה שֶׁהָרַג יְהוֹשֻׁעַ עָכָן וְדָוִד לְגֵר עֲמָלֵקִי בְּהוֹדָיַת פִּיהֶן – הוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה, אוֹ דִּין מַלְכוּת הָיָה.
אֲבָל הַסַּנְהֶדְרִין אֵין מְמִיתִין וְלֹא מַלְקִין הַמּוֹדֶה בַּעֲבֵרָה, שֶׁמָּא נִטְרְפָה דַּעְתּוֹ בְּדָבָר זֶה, וְשֶׁמָּא מִן הָעֲמֵלִים מָרֵי הַנֶּפֶשׁ הוּא הַמְחַכִּים לָמוּת, שֶׁהֵם תָּמִיד תּוֹקְעִין הַחֲרָבוֹת בְּבִטְנָם וּמַשְׁלִיכִין עַצְמָן מֵעַל הַגַּגּוֹת, כָּךְ זֶה יָבֹא וְיֹאמַר דָּבָר שֶׁלֹּא עָשָׂה כְּדֵי שֶׁיֵּהָרֵג. וּכְלָלוֹ שֶׁל דָּבָר – גְּזֵרַת מֶלֶךְ הִיא.
