פרק י"ח, הלכות סנהדרין, ספר שופטים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין? כָּל הָעוֹבֵר עַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת וְאֵין בּוֹ מִיתַת בֵּית דִּין, כְּגוֹן אוֹכֵל חֵלֶב וְדָם וְחָמֵץ בְּפֶסַח, וְכֵן כָּל הָעוֹבֵר עַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁחַיָּבִין עָלָיו מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, כְּגוֹן אוֹכֵל טֶבֶל וְכֹהֵן טָמֵא שֶׁאָכַל תְּרוּמָה טְהוֹרָה, וְכֵן כָּל הָעוֹבֵר עַל לָאו שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעֲשֶׂה, כְּגוֹן אוֹכֵל בָּשָׂר בְּחָלָב אוֹ לוֹבֵשׁ שַׁעַטְנֵז. אֲבָל לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, כְּגוֹן הוֹלֵךְ רָכִיל וְנוֹקֵם וְנוֹטֵר אוֹ נוֹשֵׂא שֵׁמַע שָׁוְא – אֵינוֹ לוֹקֶה.
א. שֶׁחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת וְאֵין בּוֹ מִיתַת בֵּית דִּין. אבל חייבי מיתות בית דין אף שיש בהם כרת, אינם לוקים (לקמן ה"ב). כְּגוֹן אוֹכֵל חֵלֶב וכו'. לקמן יט,א-ב מפורטים הלאווים שיש בהם כרת ושיש בהם מיתת בית דין. אוֹכֵל טֶבֶל. תבואה שלא הופרשו ממנה תרומות ומעשרות. לוֹבֵשׁ שַׁעַטְנֵז. בגד העשוי מצמר ופשתן יחד. אֲבָל לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה. שהוא בדיבור, בשמיעה או במחשבה. הוֹלֵךְ רָכִיל. מרכל, מעביר מידע על אנשים או על מעשיהם, וכלול בלאו זה גם האיסור לספר לשון הרע (הלכות דעות ז,א-ב). וְנוֹקֵם. בחברו, כגון שאינו מסכים להשאיל לחברו כיוון שלפני כן חברו לא השאיל לו (שם ה"ז). וְנוֹטֵר. שומר טינה אף על פי שאינו נוקם (שם ה"ח). נוֹשֵׂא שֵׁמַע שָׁוְא. דיין השומע דברי אחד מבעלי הדין שלא בנוכחות בעל הדין השני (לקמן כא,ז).
ב. כָּל לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה – אֵין לוֹקִין עָלָיו, חוּץ מִנִּשְׁבָּע וּמֵמֵר וּמְקַלֵּל אֶת חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם. וְכָל לָאו שֶׁנִּתַּן לְאַזְהָרַת מִיתַת בֵּית דִּין, כְּגוֹן: "לֹא תִנְאָף" (שמות כ,יב), לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת – אֵין לוֹקִין עָלָיו. וְכָל לָאו שֶׁנִּתַּן לְתַשְׁלוּמִין, כְּגוֹן: "לֹא תִגְזֹל" (ויקרא יט,יג, ושם: וְלֹא), "לֹא תִגְנֹב" (שמות כ,יב) – אֵין לוֹקִין עָלָיו.
וְכָל לָאו שֶׁנִּתַּק לַעֲשֵׂה, כְּגוֹן: "לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים" (דברים כב,ו), "לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ" (ויקרא יט,ט; כג,כב) – אֵין לוֹקִין עָלָיו אֶלָּא אִם לֹא קִיֵּם עֲשֵׂה שֶׁבָּהּ. וְכָל לָאו שֶׁבַּכְּלָלוֹת – אֵין לוֹקִין עָלָיו. וּשְׁאָר כָּל לָאוִין שֶׁבַּתּוֹרָה – לוֹקִין עֲלֵיהֶן.
ב. מִנִּשְׁבָּע. שבועת שקר (הלכות שבועות א,ג) או שבועת שווא (שם ה"ז). וּמֵמֵר. העושה תמורה, אומר על בהמת חולין שתהיה תמורת בהמת הקדש. אסור מן התורה להמיר, והממר לוקה (הלכות תמורה א,א). וּמְקַלֵּל אֶת חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם. באחד משמות ה' או בכינוי (לקמן כו,ג). לָאו שֶׁנִּתַּן לְאַזְהָרַת מִיתַת בֵּית דִּין. איסור לא תעשה הכתוב בתורה לצורך התראה למיתת בית דין. ומכיוון שעיקרו של הלאו מתייחס לעונש מיתה ולא למלקות, גם אם עבר באופן שאינו מתחייב מיתה (כגון שהתרו בו למלקות ולא למיתה או כגון שעבר על האיסור באופן שאינו מחייב מיתה), אינו לוקה על לאו זה. וְכָל לָאו שֶׁנִּתַּן לְתַשְׁלוּמִין… אֵין לוֹקִין עָלָיו. איסור שמתחייבים עליו תשלום ממוני אין לוקים עליו אלא משלמים את הממון (אמנם כאשר עושה מעשה שיש בו חיוב מלקות, ובנוסף לכך התחייב על מעשה זה בתשלומים מסיבה אחרת, לוקה ואינו משלם – ראה הלכות גנבה ג,א). לֹא תִגְנֹב. לשון הכתוב כאן היא כפי שנאמר בעשרת הדיברות. אמנם לאו זה נאמר לגבי גונב נפשות (ראה הלכות גנבה ט,א), ולכן נראה שהכוונה לאיסור "לא תגנֹבו" הנזכר בפרשת קדושים (ויקרא יט,יא) שממנו נלמד איסור גנבת ממון (ראה הלכות גנבה שם א,א).
לָאו שֶׁנִּתַּק לַעֲשֵׂה. מצוות לא תעשה שיש ציווי מפורש לתקן את העברה במעשה מסוים, ובכך היא נעתקת להיות מצוות עשה. לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים. מן הקן, ואם לקח הריהו מצֻווה בעשה של "שלח תשלח את האם" (דברים כב,ז). לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ. שלא יקצור לעצמו את כל השדה אלא יניח בו פאה לעניים, ואם קצר הריהו מצֻווה בעשה של "לעני ולגר תעזב" (ויקרא יט,י) – שייתן ממה שקצר לעניים. אֵין לוֹקִין עָלָיו אֶלָּא אִם לֹא קִיֵּם עֲשֵׂה שֶׁבָּהּ. אם התבטל העשה שבלאו וכבר לא יוכל לקיים אותו (כגון שמתה האם, או שאבד הקציר), לוקה (ראה הלכות שחיטה יג,א, הלכות מתנות עניים א,ב-ג). וְכָל לָאו שֶׁבַּכְּלָלוֹת אֵין לוֹקִין עָלָיו. כמבואר בהלכה הבאה. וּשְׁאָר כָּל לָאוִין שֶׁבַּתּוֹרָה לוֹקִין עֲלֵיהֶן. לפירוטם ראה לקמן יט,ד.
ג. אֵי זֶהוּ לָאו שֶׁבַּכְּלָלוֹת? זֶה לָאו אֶחָד שֶׁכּוֹלֵל עִנְיָנִים הַרְבֵּה, כְּגוֹן: "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם" (ויקרא יט,כו). וְכֵן אִם נֶאֱמַר 'לֹא תַעֲשֶׂה דָּבָר פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי', הוֹאִיל וְלֹא יִחֵד לָאו לְכָל אֶחָד מֵהֶן – אֵין לוֹקִין עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, אֶלָּא אִם כֵּן חִלֵּק אוֹתָם בְּלָאוִים אֲחֵרִים אוֹ נֶאֱמַר מִפִּי הַשְּׁמוּעָה שֶׁנֶּחְלְקוּ.
כֵּיצַד? כְּגוֹן זֶה שֶׁנֶּאֱמַר: "אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל" (שמות יב,ט) – אֵינוֹ לוֹקֶה עַל הַנָּא וְהַמְבֻשָּׁל שְׁתַּיִם, אֶלָּא אַחַת. וּבֶחָדָשׁ הוּא אוֹמֵר: "וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ" (ויקרא כג,יד), וְחִיֵּב עַל שְׁלָשְׁתָּן שָׁלֹשׁ מַלְקֻיּוֹת; מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה לְחַלֵּק.
הֲרֵי נֶאֱמַר: "לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים" וכו' (דברים יח,י); אַף עַל פִּי שֶׁכָּלַל כָּל הָעִנְיָנִים הָאֵלּוּ בְּלָאו אֶחָד, הֲרֵי חִלֵּק אוֹתָם בְּלָאוִים אֲחֵרִים וְאָמַר: "לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ" (ויקרא יט,כו) – מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּלָאו בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ג. אֵי זֶהוּ לָאו שֶׁבַּכְּלָלוֹת וכו'. שני סוגי לאווים מוגדרים כלאו שבכללות כמתבאר כאן. לָאו אֶחָד שֶׁכּוֹלֵל עִנְיָנִים הַרְבֵּה כְּגוֹן לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם. שבאזהרה אחת של התורה נאסרים כמה דברים שאינם קשורים זה לזה. בדוגמה זו של "לא תאכלו על הדם" כלולים איסורים רבים ובהם: איסור לאכול מבהמה לפני שתצא נפשה (הלכות שחיטה א,ב), איסור להברות על הרוגי בית דין ואיסור לדיינים לאכול ביום שהרגו נפש (לעיל יג,ד) – וכיוון שכל האיסורים הללו כלולים באזהרה אחת אין לוקים עליהם. וְכֵן אִם נֶאֱמַר וכו'. הסוג השני של לאו שבכללות הוא כאשר התורה כותבת בפירוש כמה איסורים, אך אינה מייחדת אזהרה נפרדת לכל אחד מהם, אלא כוללת את כולם באזהרה אחת. אֵין לוֹקִין עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. אם עבר על כמה מהאיסורים הללו יחד, אין לוקים על כל איסור ואיסור בפני עצמו, אלא לוקים על כולם רק פעם אחת. אֶלָּא אִם כֵּן חִלֵּק אוֹתָם בְּלָאוִים אֲחֵרִים. שהתורה אסרה חלק מהאיסורים הכלולים באזהרה זו במקום אחר בנפרד. אוֹ נֶאֱמַר מִפִּי הַשְּׁמוּעָה שֶׁנֶּחְלְקוּ. נלמד במסורת שלוקים על כל אחד מהאיסורים הכלולים באזהרה זו.
אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל. איסור לאכול את קרבן פסח (שיש לאכלו צלוי) מבושל או צלוי מעט באופן שאינו ראוי עדיין לאכילה. אֵינוֹ לוֹקֶה עַל הַנָּא וְהַמְבֻשָּׁל שְׁתַּיִם. אפילו אכל גם נא וגם מבושל לוקה סדרת מלקות אחת (ראה גם הלכות קרבן פסח ח,ד). וּבֶחָדָשׁ. איסור לאכול מהתבואה החדשה קודם הקרבת העומר בט"ז בניסן (הלכות מאכלות אסורות י,ב). וְקָלִי. גרגרי חיטה קלויים. וְכַרְמֶל. גרגרי חיטה לחים. וְחִיֵּב עַל שְׁלָשְׁתָּן שָׁלֹשׁ מַלְקֻיּוֹת מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה לְחַלֵּק. אף על פי ששלושתם נכללים באזהרה אחת, למדו במסורת שלוקים על כל אחד מהם בנפרד, ואם אכל גם לחם וגם קלי וגם כרמל לפני הקרבת העומר לוקה שלוש סדרות של מלקויות (שם ה"ג).
הֲרֵי נֶאֱמַר לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים וכו'. ובהמשך נאמר "מעונן ומנחש ומכשף, וחבר חבר ושאל אוב וידעני ודרש אל המתים" (דברים יח,י-יא). ואף על פי שכללה התורה באזהרת "לא ימצא בך" איסורים רבים, לוקים על כל אחד מהם בנפרד, מפני ששניים מאיסורים אלו (מעונן ומנחש) נאסרו באזהרה נפרדת במקום אחר.
ד. מִי שֶׁלָּקָה בְּבֵית דִּין עַל אִסּוּר כָּרֵת, וְלָקָה פַּעַם שְׁנִיָּה עַל אוֹתוֹ כָּרֵת עַצְמוֹ, כְּגוֹן שֶׁאָכַל חֵלֶב וְלָקָה עָלָיו, וְאָכַל חֵלֶב פַּעַם שְׁנִיָּה וְלָקָה עָלָיו, אִם אָכַל חֵלֶב פַּעַם שְׁלִישִׁית – אֵין מַלְקִין אוֹתוֹ, אֶלָּא מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לְכִפָּה, וְהוּא מָקוֹם צַר כְּפִי קוֹמָתוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁכַּב בּוֹ, וְנוֹתְנִין לוֹ לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ עַד שֶׁיֵּצְרוּ מֵעָיו וְיֶחֱלֶה, וְאַחַר כָּךְ מַאֲכִילִין אוֹתוֹ שְׂעוֹרִים עַד שֶׁכְּרֵסוֹ נִבְקַעַת.
ד. אִם אָכַל חֵלֶב פַּעַם שְׁלִישִׁית אֵין מַלְקִין אוֹתוֹ וכו'. אדם שעבר במזיד על איסור כרת חייב בעצם מיתה אלא שמיתתו מסורה לשמים, אמנם כאשר הוא מפקיר את עצמו לאותה העברה פעם אחר פעם, מקרבים את מותו (בבלי סנהדרין פא,ב). וְנוֹתְנִין לוֹ לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ. כמות מצומצמת של אוכל ושתייה (על פי ישעיהו ל,כ). עַד שֶׁכְּרֵסוֹ נִבְקַעַת. והוא מת.
ה. מִי שֶׁעָבַר עַל אִסּוּר כָּרֵת אוֹ מִיתַת בֵּית דִּין, וְהִתְרוּ בּוֹ, וְהִרְכִּין בְּרֹאשׁוֹ אוֹ שָׁתַק, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו הַהַתְרָאָה – אֵין הוֹרְגִין אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְאֵין מַלְקִין אוֹתוֹ. חָזַר וְעָשָׂה כָּךְ, וְהִתְרוּ בּוֹ, וְהִרְכִּין בְּרֹאשׁוֹ אוֹ שָׁתַק כָּךְ – אֵין מְמִיתִין אוֹתוֹ וְאֵין מַלְקִין אוֹתוֹ.
חָזַר פַּעַם שְׁלִישִׁית וְעָבַר, וְהִתְרוּ בּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהִרְכִּין בְּרֹאשׁוֹ אוֹ שָׁתַק – כּוֹנְסִין אוֹתוֹ לַכִּפָּה עַד שֶׁיָּמוּת. וְכָל אֵלּוּ שֶׁלֹּא קִבְּלוּ עֲלֵיהֶן הַהַתְרָאָה – מַכִּין אוֹתָן מַכַּת מַרְדּוּת, הוֹאִיל וְחָטְאוּ מִכָּל מָקוֹם; אֲפִלּוּ עַל אִסּוּר שֶׁל דִּבְרֵי סוֹפְרִים מַכִּין מַכַּת מַרְדּוּת.
ה. אֵין הוֹרְגִין אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. שאין הורגים עד שיתיר עצמו למיתה בפירוש ויאמר 'על מנת כן אני עושה' (לעיל יב,ב). וְאֵין מַלְקִין אוֹתוֹ. שגם במלקות יש צורך בהתראה, ואין מלקים ללא התראה (לעיל טז,ד).
חָזַר פַּעַם שְׁלִישִׁית וְעָבַר וְהִתְרוּ בּוֹ וכו'. כיוון שהוא עובר פעם אחר פעם על עברות שעונשן מיתה, מקרבים את מותו. וְכָל אֵלּוּ שֶׁלֹּא קִבְּלוּ עֲלֵיהֶן הַהַתְרָאָה מַכִּין אוֹתָן מַכַּת מַרְדּוּת. כבר בפעם הראשונה והשנייה. מַכַּת מַרְדּוּת. מלקות מדברי חכמים.
ו. הַגּוֹנֵב כְּלִי שָׁרֵת מִן הַמִּקְדָּשׁ, וְהַמְקַלֵּל בְּקוֹסֵם, וְהַבּוֹעֵל אֲרָמִית – אֵין בֵּית דִּין נִזְקָקִין לָהֶם, אֶלָּא הַקַּנָּאִין פּוֹגְעִין בָּהֶן, וְכָל הַהוֹרְגָן זָכָה.
וְכֵן כֹּהֵן שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּטֻמְאָה – לֹא הָיוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין, אֶלָּא פִּרְחֵי כְּהֻנָּה מוֹצִיאִין אוֹתוֹ חוּץ לָעֲזָרָה, וּמוֹצִיאִין אֶת מוֹחוֹ בִּגְזָרִין.
גְּזֵרַת הַכָּתוּב הִיא שֶׁאֵין מְמִיתִין בֵּית דִּין וְלֹא מַלְקִין אֶת הָאָדָם בְּהוֹדָיַת פִּיו, אֶלָּא עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים. וְזֶה שֶׁהָרַג יְהוֹשֻׁעַ עָכָן וְדָוִד לְגֵר עֲמָלֵקִי בְּהוֹדָיַת פִּיהֶן – הוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה, אוֹ דִּין מַלְכוּת הָיָה.
אֲבָל הַסַּנְהֶדְרִין אֵין מְמִיתִין וְלֹא מַלְקִין הַמּוֹדֶה בַּעֲבֵרָה, שֶׁמָּא נִטְרְפָה דַּעְתּוֹ בְּדָבָר זֶה, וְשֶׁמָּא מִן הָעֲמֵלִים מָרֵי הַנֶּפֶשׁ הוּא הַמְחַכִּים לָמוּת, שֶׁהֵם תָּמִיד תּוֹקְעִין הַחֲרָבוֹת בְּבִטְנָם וּמַשְׁלִיכִין עַצְמָן מֵעַל הַגַּגּוֹת, כָּךְ זֶה יָבֹא וְיֹאמַר דָּבָר שֶׁלֹּא עָשָׂה כְּדֵי שֶׁיֵּהָרֵג. וּכְלָלוֹ שֶׁל דָּבָר – גְּזֵרַת מֶלֶךְ הִיא.
ו. וְהַמְקַלֵּל בְּקוֹסֵם. המקלל את שם השם בשם עבודה זרה (ראה גם הלכות עבודה זרה ב,ט). וְהַבּוֹעֵל אֲרָמִית. הבא על גויה. ודין זה נוהג כשבעלה בפרהסיה בפני עשרה מישראל. ודווקא בשעת הבעילה, אבל לאחר שפרש אסור לקנאים לפגוע בו (הלכות איסורי ביאה יב,ד-ה). אֵין בֵּית דִּין נִזְקָקִין לָהֶם אֶלָּא הַקַּנָּאִין פּוֹגְעִין בָּהֶן. שאין חייבים מיתת בית דין על מעשים אלו. ואף על פי כן רשאי היחיד המקנא לכבוד ה' להורגם. וְכָל הַהוֹרְגָן זָכָה. מעשה הריגתם ראוי ומשובח, כפי שהתורה שיבחה את פנחס שהרג את זמרי (ראה במדבר כה,א-טו).
כֹּהֵן שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּטֻמְאָה. והתחייב מיתה בידי שמים (הלכות ביאת מקדש ד,א). לֹא הָיוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין. שיענישו אותו במלקות כמגיע לו על פי דין. פִּרְחֵי כְּהֻנָּה. כהנים צעירים. מוֹצִיאִין אוֹתוֹ חוּץ לָעֲזָרָה וּמוֹצִיאִין אֶת מוֹחוֹ בִּגְזָרִין. ראה גם שם ה"ב.
שֶׁאֵין מְמִיתִין בֵּית דִּין וְלֹא מַלְקִין אֶת הָאָדָם בְּהוֹדָיַת פִּיו. שלא כדיני ממונות שמחייבים אדם על סמך הודאתו, בדיני נפשות ובדיני מלקות אין להעניש על פי הודאת האדם. שֶׁהָרַג יְהוֹשֻׁעַ עָכָן. שהודה שמעל בחרם יריחו (ראה יהושע ז,כ-כה). וְדָוִד לְגֵר עֲמָלֵקִי. שהודה שהרג את שאול (ראה שמואל ב א,י-טו). הוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה. ואין ללמוד ממנה לדורות. אוֹ דִּין מַלְכוּת הָיָה. שהמלך רשאי להרוג לתיקון העולם וצורך השעה (הלכות מלכים ג,י).
שֶׁמָּא נִטְרְפָה דַּעְתּוֹ בְּדָבָר זֶה. שכאשר ירצה למות מחמת טירוף יטען שחטא וחייב מיתה. הָעֲמֵלִים מָרֵי הַנֶּפֶשׁ הוּא הַמְחַכִּים לָמוּת. אנשים שכל ימיהם בעמל או מדוכאים עד שמואסים בחיים ומצפים למוות (על פי איוב ג,כ-כא). שֶׁהֵם תָּמִיד תּוֹקְעִין הַחֲרָבוֹת בְּבִטְנָם וּמַשְׁלִיכִין עַצְמָן וכו'. מנסים להתאבד בכל הזדמנות. וּכְלָלוֹ שֶׁל דָּבָר גְּזֵרַת מֶלֶךְ הִיא. אף שהובאו כאן טעמים שונים לעניין, עיקר העניין הוא שדין זה הנו גזרת הכתוב.

תקציר הפרק 

🤔 דיברתי לשון הרע, האם אני צפוי לקבל מלקות?
מחקרים שבדקו האם ועד כמה אנשים משקרים, גילו שכמעט כולם משקרים: אלו ענו שכן – משקרים לפי דבריהם, ואלו שענו שלא – שיקרו… אם נעשה מחקר כזה ביחס לעבירות נוספות, קרוב לוודאי שנגלה שלשון הרע היא עבירה די נפוצה, אולי הנפוצה מכל, וכבר חז"ל אמרו ש"הכל באבק בלשון הרע". אז… האם צפוי עונש מלקות למדברי לשון הרע? אתם יכולים לנשום לרווחה: התשובה היא לא. "אלו הן הלוקין… אבל לאו שאין בו מעשה", שהוא בדיבור, בשמיעה או במחשבה, "כגון הולך רכיל, ונוקם, ונוטר, ונושא שמע שווא – אינו לוקה" (הלכה א). אז מלקות אולי אין על לשון הרע (הנכללת באיסור ללכת רכיל), אבל מה דינו של המדבר לשון הרע בדיני שמים? אנחנו מעדיפים שלא לדעת… 😰

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות סנהדרין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.עבר על 3 איסורי כרת שונים – מכניסים אותו לכיפה עד שימות?

2.כהן שהרג את חבירו בגלל שעבד בטומאה – צריך לעמוד למשפט?

3.מי שהודה שרצח – האם הורגים אותו?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן