פרק י"ח, הלכות עדות, ספר שופטים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִי שֶׁהֵעִיד בְּשֶׁקֶר, וְנוֹדַע בְּעֵדִים שֶׁהֵעִיד בְּשֶׁקֶר – זֶה הוּא הַנִּקְרָא עֵד זוֹמֵם, וּמִצְוַת עֲשֵׂה לַעֲשׂוֹת לוֹ כְּמוֹ שֶׁרָצָה לַעֲשׂוֹת בְּעֵדוּתוֹ: אִם בַּעֲבֵרָה שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ סְקִילָה הֵעִידוּ, וְהוּזְמוּ – נִסְקָלִין כֻּלָּן; וְאִם שְׂרֵפָה – נִשְׂרָפִין, וְכֵן שְׁאָר הַמִּיתוֹת.
וְאִם הֵעִידוּ בְּמַלְקוּת – לוֹקֶה כָּל אֶחָד מֵהֶן כִּשְׁאָר מְחֻיְּבֵי מַלְקוּת; אוֹמְדִין כֹּחוֹ וּמַכִּין אוֹתוֹ. וְאִם הֵעִידוּ לְחַיְּבוֹ מָמוֹן – מְשַׁלְּשִׁין הַמָּמוֹן בֵּינֵיהֶן לְפִי מִנְיַן הָעֵדִים, כָּל אֶחָד וְאֶחָד חֵלֶק הַמַּגִּיעַ לוֹ. וְאֵינָן לוֹקִין בִּמְקוֹם תַּשְׁלוּמִין.
א. וּמִצְוַת עֲשֵׂה לַעֲשׂוֹת לוֹ כְּמוֹ שֶׁרָצָה לַעֲשׂוֹת בְּעֵדוּתוֹ. שנאמר: "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו" (דברים יט,יט).
כִּשְׁאָר מְחֻיְּבֵי מַלְקוּת אוֹמְדִין כֹּחוֹ. אומדים כמה ניתן להלקותו בלי שימות (ראה הלכות סנהדרין יז,א). מְשַׁלְּשִׁין הַמָּמוֹן בֵּינֵיהֶן. שלא כחיוב מיתה ומלקות שכל אחד מהעדים נענש בפני עצמו כאשר זמם, כשהעידו לחייבו ממון בסכום מסוים, מחלקים את חובת התשלום ביניהם, כך שזה שהעידו עליו יקבל לבסוף את הסכום שרצו להפסידו. וְאֵינָן לוֹקִין בִּמְקוֹם תַּשְׁלוּמִין. שלאו שניתן לתשלומים אין לוקים עליו (שם יח,ב, פה"מ מכות א,ב; וראה לקמן כ,ח-ט שעד זומם שאין אפשרות לעשות לו כאשר זמם – לוקה).
ב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּעֵדִים שֶׁהוּזְמוּ. אֲבָל שְׁתֵּי כִּתֵּי עֵדִים הַמַּכְחִישׁוֹת זוֹ אֶת זוֹ – אֵין כָּאן עֵדוּת, וְאֵין עוֹנְשִׁין אֶת אַחַת מֵהֶן, לְפִי שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין מִי הִיא הַכַּת הַשַּׁקְרָנִית.
וּמַה בֵּין הַכְחָשָׁה לַהֲזַמָּה? הַהַכְחָשָׁה בָּעֵדוּת עַצְמָהּ: זֹאת אוֹמֶרֶת: 'הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה' וְזֹאת אוֹמֶרֶת: 'לֹא הָיָה', אוֹ יָבֹא מִכְּלַל דְּבָרֶיהָ שֶׁלֹּא הָיָה; וְהַהֲזַמָּה בָּעֵדִים עַצְמָן, וְאֵלּוּ הָעֵדִים שֶׁהֱזִימוּם אֵינָם יוֹדְעִין אִם נִהְיָה הַדָּבָר אוֹ לֹא נִהְיָה.
כֵּיצַד? עֵדִים שֶׁבָּאוּ וְאָמְרוּ: 'רָאִינוּ זֶה שֶׁהָרַג אֶת זֶה' אוֹ 'לָוָה מִזֶּה' 'בְּיוֹם פְּלוֹנִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי', וְאַחַר שֶׁהֵעִידוּ וְנִבְדְּקוּ בָּאוּ שְׁנַיִם עֵדִים אֲחֵרִים וְאָמְרוּ: 'בְּיוֹם זֶה וּבְמָקוֹם זֶה הָיִינוּ עִמָּכֶם וְעִם אֵלּוּ כָּל הַיּוֹם, וְלֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם, לֹא זֶה הָרַג אֶת זֶה' וְ'לֹא זֶה הִלְוָה אֶת זֶה' – הֲרֵי זוֹ הַכְחָשָׁה.
וְכֵן אִם אָמְרוּ לָהֶם: 'הֵיאַךְ אַתֶּם מְעִידִין כָּךְ? וְזֶה הַהוֹרֵג' אוֹ 'הַנֶּהֱרָג' אוֹ 'הַלֹּוֶה' אוֹ 'הַמַּלְוֶה' 'הָיוּ עִמָּנוּ בְּיוֹם זֶה בִּמְדִינָה אַחֶרֶת' – הֲרֵי זוֹ עֵדוּת מֻכְחֶשֶׁת, שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁאָמַר: 'לֹא הָרַג זֶה אֶת זֶה' וְ'לֹא זֶה הִלְוָה זֶה', 'שֶׁהֲרֵי עִמָּנוּ הָיָה וְלֹא נִהְיָה דָּבָר זֶה'. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ.
אֲבָל אִם אָמְרוּ לָהֶם: 'אָנוּ אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אִם זֶה הָרַג זֶה בְּיוֹם זֶה בִּירוּשָׁלַיִם, כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים, אוֹ לֹא הֲרָגוֹ, וְאָנוּ מְעִידִים שֶׁאַתֶּם עַצְמְכֶם הֱיִיתֶם עִמָּנוּ בְּיוֹם זֶה בְּבָבֶל' – הֲרֵי אֵלּוּ זוֹמְמִין, וְנֶהֱרָגִין אוֹ מְשַׁלְּמִין, הוֹאִיל וְהָעֵדִים שֶׁהֵזִימוּ אוֹתָם לֹא הִשְׁגִּיחוּ עַל עַצְמָהּ שֶׁל עֵדוּת כְּלָל אִם הִיא אֱמֶת אוֹ שֶׁקֶר.
ב. אֵין כָּאן עֵדוּת. העדות בטלה.
הַהַכְחָשָׁה בָּעֵדוּת עַצְמָהּ. מערערת על העובדות שנאמרו בעדות. יָבֹא מִכְּלַל דְּבָרֶיהָ. ישתמע ממנה. וְהַהֲזַמָּה בָּעֵדִים עַצְמָן. מערערת על עצם נוכחות העדים באירוע שהעידו עליו.הוֹאִיל וְהָעֵדִים שֶׁהֵזִימוּ אוֹתָם לֹא הִשְׁגִּיחוּ עַל עַצְמָהּ שֶׁל עֵדוּת כְּלָל. אלא העידו על העדים.

ג. וְזֶה שֶׁהֶאֱמִינָה תּוֹרָה עֵדִים הָאַחֲרוֹנִים עַל הָעֵדִים הָרִאשׁוֹנִים – גְּזֵרַת הַכָּתוּב הִיא.
אֲפִלּוּ הָיוּ הָעֵדִים הָרִאשׁוֹנִים מֵאָה, וּבָאוּ שְׁנַיִם וֶהֱזִימוּם, וְאָמְרוּ לָהֶם: 'אָנוּ מְעִידִים שֶׁאַתֶּם הַמֵּאָה כֻּלְּכֶם עִמָּנוּ הֱיִיתֶם בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי' – הֲרֵי אֵלּוּ נֶעֱנָשִׁין עַל פִּיהֶן, שֶׁהַשְּׁנַיִם כְּמֵאָה וּמֵאָה כִּשְׁנַיִם. וְכֵן בִּשְׁתֵּי כִּתֵּי עֵדִים הַמַּכְחִישׁוֹת זוֹ אֶת זוֹ – אֵין הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב, אֶלָּא דּוֹחִין אֶת שְׁתֵּיהֶן.
ד. עֵדִים זוֹמְמִין אֵינָן צְרִיכִין הַתְרָאָה. וְעֵדִים שֶׁהֻכְחֲשׁוּ וּלְבַסּוֹף הוּזְמוּ – הֲרֵי אֵלּוּ נֶהֱרָגִין אוֹ לוֹקִין אוֹ מְשַׁלְּמִין, מִפְּנֵי שֶׁהַהַכְחָשָׁה תְּחִלַּת הֲזַמָּה הִיא, אֶלָּא שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה.
ד. אֵינָן צְרִיכִין הַתְרָאָה. שלא כשאר חייבי מיתה או מלקות שאינם נענשים אם לא התרו בהם לפני מעשה העברה (ראה הלכות סנהדרין יב,א-ב, טז,ד), עדים זוממים נענשים בלא שהתרו בהם מראש (לטעם הדבר ראה לקמן כ,ד). שֶׁהֻכְחֲשׁוּ וּלְבַסּוֹף הוּזְמוּ. שתחילה באו עדים והעידו כנגדם שהעובדות שהעידו עליהן אינן נכונות, ולאחר מכן באו עוד עדים והעידו כנגדם שהם כלל לא היו נוכחים באותו אירוע. הֲרֵי אֵלּוּ נֶהֱרָגִין וכו'. אף על פי שהיה מקום לומר שלאחר שהעדות הוכחשה אין עוד מקום להזימה. מִפְּנֵי שֶׁהַהַכְחָשָׁה תְּחִלַּת הֲזַמָּה הִיא. וממילא יש לראות את ההזמה כהמשך להכחשה.
ה. אֵין מְזִימִין אֶת הָעֵדִים אֶלָּא בִּפְנֵיהֶם, וּמַכְחִישִׁין אֶת הָעֵדִים שֶׁלֹּא בִּפְנֵיהֶם. וְעֵדִים שֶׁהוּזְמוּ שֶׁלֹּא בִּפְנֵיהֶם – הֲרֵי הֻכְחֲשׁוּ. לְפִיכָךְ, אִם מֵתוּ הָעֵדִים שֶׁהֱזִימוּם קֹדֶם שֶׁיָּזִימוּ אוֹתָם בִּפְנֵיהֶם – אֵין כָּאן עֵדוּת, שֶׁהֲרֵי הִכְחִישׁוּ זוֹ אֶת זוֹ.
ה. אֵין מְזִימִין אֶת הָעֵדִים אֶלָּא בִּפְנֵיהֶם. שכן ההזמה מתייחסת לעדים עצמם, ומאחר שהם בעלי הדין אין מקבלים עדות עליהם אלא בפניהם (כס"מ, וראה לעיל ג,יא). וּמַכְחִישִׁין אֶת הָעֵדִים שֶׁלֹּא בִּפְנֵיהֶם. שכן ההכחשה היא בעדות, והעדים אינם צד בדבר. וְעֵדִים שֶׁהוּזְמוּ שֶׁלֹּא בִּפְנֵיהֶם הֲרֵי הֻכְחֲשׁוּ. שכן הערעור על נוכחות העדים באירוע כוללת בתוכה גם ערעור על העדות.
ו. עֵדֵי נְפָשׁוֹת שֶׁהֻכְחֲשׁוּ וְלֹא הוּזְמוּ, אֲפִלּוּ בָּא הַנֶּהֱרָג בְּרַגְלָיו – אֵינָן לוֹקִין, מִפְּנֵי שֶׁהוּא לָאו שֶׁנִּתַּן לְאַזְהָרַת מִיתַת בֵּית דִּין, וְאֵין לוֹקִין עָלָיו. אֲבָל בֵּית דִּין מַכִּין אוֹתָן מַכַּת מַרְדּוּת כְּפִי מַה שֶּׁיִּרְאוּ.
ו. אֲפִלּוּ בָּא הַנֶּהֱרָג בְּרַגְלָיו. אפילו זה שהעידו עליו שנרצח התייצב חי לפנינו, והוברר לגמרי שהעדים שיקרו. אֵינָן לוֹקִין. אף על פי שיש מקרים שבהם מלקים עדי שקר, כשאין מקיימים בהם דין הזמה (ראה לקמן כ,ח-ט). מִפְּנֵי שֶׁהוּא לָאו שֶׁנִּתַּן לְאַזְהָרַת מִיתַת בֵּית דִּין וכו'. אילו היו העדים מוזמים במקרה של עדי נפשות היו חייבים מיתה בבית דין. וכל איסור שיש בו אזהרת מיתת בית דין, אין לוקים עליו גם כשאין מבצעים בו דין מיתה (הלכות סנהדרין יח,ב). מַכִּין אוֹתָן מַכַּת מַרְדּוּת כְּפִי מַה שֶּׁיִּרְאוּ. שכן בסמכות בית הדין להכות על פי ראות עיניהם גם מי שאינו חייב מלקות מן התורה (שם כד,ד).
ז. עֵדִים זוֹמְמִין צְרִיכִין הַכְרָזָה. וְהֵיאַךְ הִיא הַהַכְרָזָה שֶׁלָּהֶן? כּוֹתְבִין וְשׁוֹלְחִין לְכָל עִיר וָעִיר: 'פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי הֵעִידוּ בְּכָךְ וְכָךְ וְהוּזְמוּ, וַהֲרַגְנוּם' אוֹ 'לָקוּ בְּפָנֵינוּ' אוֹ 'עָנַשְׁנוּ אוֹתָם כָּךְ וְכָךְ דִּינָרִין', שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַנִּשְׁאָרִים יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ" (דברים יט,כ).
ח. חִיּוּב הָעֵדִים הַזּוֹמְמִין לְשַׁלֵּם בְּמָקוֹם שֶׁחַיָּבִין לְשַׁלֵּם – קְנָס הוּא, וּלְפִיכָךְ אֵין מְשַׁלְּמִין עַל פִּי עַצְמָן. כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁהֵעִידוּ וְנֶחְקְרָה עֵדוּתָן בְּבֵית דִּין, וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ שְׁנֵיהֶם: 'עֵדוּת שֶׁקֶר הֵעַדְנוּ, וְאֵין לָזֶה אֵצֶל זֶה כְּלוּם', אוֹ שֶׁאָמְרוּ: 'הֵעַדְנוּ עַל זֶה בְּכָךְ וְכָךְ וְהוּזַמְנוּ' – אֵין מְשַׁלְּמִין עַל פִּיהֶן.
אֲבָל אִם אָמְרוּ: 'הֵעַדְנוּ עַל זֶה וְהוּזַמְנוּ בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי וְנִתְחַיַּבְנוּ לִתֵּן לוֹ כָּךְ וְכָךְ' – הֲרֵי אֵלּוּ מְשַׁלְּמִין, שֶׁזּוֹ הוֹדָאָה בְּמָמוֹן שֶׁנִּגְמַר דִּינָם לִתֵּן אוֹתוֹ. וְאִם אָמַר הָאֶחָד כָּךְ – מְשַׁלֵּם חֶלְקוֹ.
ח. קְנָס הוּא. ולא פיצוי על הפסד ממון. וּלְפִיכָךְ אֵין מְשַׁלְּמִין עַל פִּי עַצְמָן. על פי הודאתם, שכן כלל הוא שאין מתחייבים בתשלום קנס אלא על פי עדים והמודה בקנס פטור (הלכות נזקי ממון ב,ח). אוֹ שֶׁאָמְרוּ הֵעַדְנוּ עַל זֶה בְּכָךְ וְכָךְ וְהוּזַמְנוּ. הודו שהוזמו בבית דין (אבל לא הודו שנגמר דינם וחויבו בתשלום).
שֶׁזּוֹ הוֹדָאָה בְּמָמוֹן שֶׁנִּגְמַר דִּינָם לִתֵּן אוֹתוֹ. שכן לאחר שבית דין חייבם לשלם את הקנס, חל עליהם חוב ממוני רגיל לשלמו, והמודה בחוב חייב לשלמו. וְאִם אָמַר הָאֶחָד כָּךְ מְשַׁלֵּם חֶלְקוֹ. אפילו הודה רק אחד מהעדים שבית דין חייבם לשלם, משלם את חלקו היחסי בקנס כפי שבית הדין חייבוהו.

תקציר הפרק 

ואז, הגרוע מכל קרה…
מה התסריט הכי גרוע שעדי שקר, נניח עדים שהעידו על מקרה של רצח, צריכים לחשוש ממנו? תהיו יצירתיים… מה קורה אם, למשל, ה"נרצח" מופיע פתאום בבית הדין? זהו. המשחק נגמר. אם אין נרצח, גם אין רצח… ומה יהיה דינם של אותם עדים שכמעט שגרמו להוצאה להורג של הנאשם ברצח? – ההלכה היא ש"עדי נפשות שהוכחשו ולא הוזמו, אפילו בא הנהרג ברגליו", כלומר שהעובדות שעליהן העידו התבררו כלא נכונות, הגם שלא עורערה עצם נוכחותם של אותם עדים בזירת האירוע עליו העידו – "אינן לוקין… אבל בית דין מכין אותן מכת מרדות" (הלכה ו). בכל מקרה, אם מישהו מנסה לשדל אתכם להעיד על רצח שלא התרחש, תדאגו שלכל הפחות יש גופה בכל הסיפור… 🧟‍♂️

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות עדות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.עמנו הייתם במקום אחר – זו הזמה?

2.עדים זוממים שהודו ששיקרו – משלמים?

3.אפשר להזים עדים שלא בפניהם?

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן