פרק י"ח, הלכות שבת, ספר זמנים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַמּוֹצִיא דָּבָר מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד – אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיּוֹצִיא מִמֶּנּוּ שִׁעוּר שֶׁמּוֹעִיל כְּלוּם. וְאֵלּוּ הֵן שִׁעוּרֵי הַהוֹצָאָה: הַמּוֹצִיא אָכְלֵי אָדָם – כַּגְּרוֹגֶרֶת, וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה; וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה כַּגְּרוֹגֶרֶת מִן הָאֹכֶל עַצְמוֹ, חוּץ מִן הַקְּלִפִּין וְהַגַּרְעִינִין וְהָעֳקָצִין וְהַסֻּבִּין וְהַמֻּרְסָן.
א. אֵינוֹ חַיָּב. סקילה או קרבן חטאת על שעבר על מלאכת הוצאה. שִׁעוּר שֶׁמּוֹעִיל כְּלוּם. כמות שיש בה תועלת כלשהי. כַּגְּרוֹגֶרֶת. כגודל של תאנה בינונית. וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. מאכלים שונים מצטרפים להשלים שיעור זה. הַקְּלִפִּין וְהַגַּרְעִינִין וכו'. שהם פסולת הפרי ואינם נחשבים מאכלי אדם.
ב. יַיִן – כְּדֵי רֹבַע רְבִיעִית. וְאִם הָיָה קָרוּשׁ – בְּכַזַּיִת. חֲלֵב בְּהֵמָה טְהוֹרָה – כְּדֵי גְמִיעָה. וַחֲלֵב טְמֵאָה – כְּדֵי לִכְחֹל עַיִן אַחַת. חֲלֵב אִשָּׁה וְלֹבֶן בֵּיצָה – כְּדֵי לִתֵּן בִּמְשִׁיפָה. שֶׁמֶן – כְּדֵי לָסוּךְ אֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁל רֶגֶל קָטָן בֶּן יוֹמוֹ. טַל – כְּדֵי לָשׁוּף אֶת הַקִּלּוֹרִית. וְקִלּוֹר – כְּדֵי לָשׁוּף בַּמַּיִם. וּמַיִם – כְּדֵי לִרְחֹץ פְּנֵי מְדוֹכָה. דְּבַשׁ – כְּדֵי לִתֵּן עַל רֹאשׁ הַכָּתִית. דָּם וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין וְכָל הַשּׁוֹפְכִין – כְּדֵי רְבִיעִית.
ב. כְּדֵי רֹבַע רְבִיעִית. רבע של רביעית לוג. קָרוּשׁ. יין מיובש. כְּדֵי גְמִיעָה. לגימה. וַחֲלֵב טְמֵאָה. האסור בשתייה (הלכות מאכלות אסורות ג,א). כְּדֵי לִכְחֹל עַיִן אַחַת. שמשתמשים בו לרפואת עיניים. וְלֹבֶן בֵּיצָה. חלבון. בִּמְשִׁיפָה. משחה. בֶּן יוֹמוֹ. ביום שבו נולד. טַל כְּדֵי לָשׁוּף אֶת הַקִּלּוֹרִית. להמיס בו תרופה לעין. וְקִלּוֹר. תחבושת שמניחים על העין. כְּדֵי לָשׁוּף בַּמַּיִם. בכדי שיוכל להעביר בעזרתו מים על עיניו. כְּדֵי לִרְחֹץ פְּנֵי מְדוֹכָה. לשטוף את משטח הטחינה של המכתשת. רֹאשׁ הַכָּתִית. הפתח שבקצה הפצע. וְכָל הַשּׁוֹפְכִין. משקאות מאוסים המיועדים לשפיכה. כְּדֵי רְבִיעִית. רביעית לוג.
ג. תֶּבֶן תְּבוּאָה – כִּמְלֹא פִּי פָּרָה. תֶּבֶן קִטְנִיּוֹת – כִּמְלֹא פִּי גָּמָל. וְאִם הוֹצִיא תֶּבֶן קִטְנִיּוֹת כְּדֵי לְהַאֲכִילוֹ לַפָּרָה כִּמְלֹא פִּי פָּרָה – חַיָּב, שֶׁאֲכִילָה עַל יְדֵי הַדְּחָק שְׁמָהּ אֲכִילָה. עָמִיר – כִּמְלֹא פִּי טָלֶה. עֲשָׂבִים – כִּמְלֹא פִּי גְּדִי. עֲלֵי שׁוּם וַעֲלֵי בְּצָלִים: אִם הָיוּ לַחִים – כַּגְּרוֹגֶרֶת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן אָכְלֵי אָדָם; וִיבֵשִׁים – כִּמְלֹא פִּי גְּדִי. וְאֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לַחֹמֶר שֶׁבָּהֶן, אֲבָל מִצְטָרְפִין לַקַּל שֶׁבָּהֶן. כֵּיצַד? הוֹצִיא תֶּבֶן תְּבוּאָה וְקִטְנִית: אִם יֵשׁ בִּשְׁנֵיהֶם כִּמְלֹא פִּי פָּרָה – פָּטוּר; כִּמְלֹא פִּי גָּמָל – חַיָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה לְעִנְיַן הַשַּׁבָּת.
ג. תֶּבֶן. קש. כִּמְלֹא פִּי גָּמָל. והוא שיעור גדול יותר ממלוא פי פרה. שֶׁאֲכִילָה עַל יְדֵי הַדְּחָק שְׁמָהּ אֲכִילָה. נחשבת לאכילה, ופרה אוכלת תבן של קטניות בשעת הדחק. עָמִיר. קש עדין. וְאֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לַחֹמֶר שֶׁבָּהֶן אֲבָל מִצְטָרְפִין לַקַּל שֶׁבָּהֶן. שאם הוציא מאכלים ששיעוריהם שונים, מצטרפים לחייב רק אם יש ביחד שיעור הגדול יותר.
ד. הַמּוֹצִיא עֵצִים – כְּדֵי לְבַשֵּׁל כַּגְּרוֹגֶרֶת מִבֵּיצַת הַתַּרְנְגֹלִין, טְרוּפָה בַּשֶּׁמֶן וּנְתוּנָה בְּאִלְפָס. הַמּוֹצִיא קָנֶה – כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קֻלְמוֹס הַמַּגִּיעַ לְרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו. וְאִם הָיָה עָבֶה אוֹ מְרֻסָּס – שִׁעוּרוֹ כָּעֵצִים.
ד. כְּדֵי לְבַשֵּׁל כַּגְּרוֹגֶרֶת מִבֵּיצַת הַתַּרְנְגֹלִין וכו'. כמות של עצים שניתן לבשל בהם שיעור של כגרוגרת מביצת תרנגולת, כאשר הביצה מעורבבת בשמן ובתוך מחבת מחומם (פה"מ שבת ח,ה). [הערה: הרמב"ם בפה"מ מנקד את המילה תרנגלין: תַרנֹגְלִין.] כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קֻלְמוֹס. קנה לכתיבה. הַמַּגִּיעַ לְרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו. ארוך בכדי שיגיע לתחילת אצבעותיו. וְאִם הָיָה עָבֶה. ואינו מתאים לעשות ממנו קולמוס. מְרֻסָּס. שבור.
ה. הַמּוֹצִיא תְּבָלִין – כְּדֵי לְתַבֵּל בֵּיצָה, וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. פִּלְפֶּלֶת – כָּל שֶׁהוּא. עִטְרָן – כָּל שֶׁהוּא. רֵיחַ טוֹב – כָּל שֶׁהוּא. רֵיחַ רַע – כָּל שֶׁהוּא. מִינֵי בְּשָׂמִים – כָּל שֶׁהֵן. אַרְגָּמָן טוֹב – כָּל שֶׁהוּא. בְּתוּלַת הַוֶּרֶד – אַחַת. מִינֵי מַתָּכוֹת הַקָּשִׁים, כְּגוֹן נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל – כָּל שֶׁהֵן. מֵעֲפַר הַמִּזְבֵּחַ וּמֵאַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ וּמִמְּקַק סְפָרִים וּמִמְּקַק מִטְפְּחוֹתֵיהֶן – כָּל שֶׁהֵן, מִפְּנֵי שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתָן לִגְנִיזָה. גַּחֶלֶת – כָּל שֶׁהוּא. וְהַמּוֹצִיא שַׁלְהֶבֶת – פָּטוּר.
ה. וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. תבלינים שונים מצטרפים להשלים שיעור זה. פִּלְפֶּלֶת. גרגר של פלפל שחור. עִטְרָן. נוזל דליק המופק מזיקוק עצים, בדומה לזפת. רֵיחַ טוֹב. דבר שמוציא ריח טוב. רֵיחַ רַע. דבר שמוציא ריח רע. אַרְגָּמָן טוֹב. צמר צבוע ארגמן. בְּתוּלַת הַוֶּרֶד. פרח ורד סגור (ערוך). וּמִמְּקַק סְפָרִים וּמִמְּקַק מִטְפְּחוֹתֵיהֶן. רקב שנשאר מספרי קודש או עטיפותיהם שהתבלו. מִפְּנֵי שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתָן לִגְנִיזָה. בשל קדושתם (ראה הלכות יסודי התורה ו,ח, הלכות ספר תורה י,ד). וְהַמּוֹצִיא שַׁלְהֶבֶת פָּטוּר. שאין בשלהבת ממשות.
ו. הַמּוֹצִיא זֵרְעוֹנֵי גִּנָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין לָאָדָם – שִׁעוּרָן פָּחוּת מִכַּגְּרוֹגֶרֶת: מִזֶּרַע קִשּׁוּאִים שְׁנַיִם, וּמִזֶּרַע הַדִּלּוּעִים שְׁנַיִם, מִזֶּרַע פּוֹל הַמִּצְרִי שְׁנַיִם. הַמּוֹצִיא סֻבִּין – כְּדֵי לִתֵּן עַל פִּי כּוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב. הַמּוֹצִיא מֻרְסָן: אִם לַאֲכִילָה – שִׁעוּרוֹ כַּגְּרוֹגֶרֶת; וְאִם לַבְּהֵמָה – שִׁעוּרוֹ כִּמְלֹא פִּי גְּדִי; וְאִם לִצְבִיעָה – כְּדֵי לִצְבֹּעַ בֶּגֶד קָטָן. לוּלְבֵי זְרָדִין וְהַחֲרוּבִין: עַד שֶׁלֹּא יִמְתְּקוּ – כַּגְּרוֹגֶרֶת; וּמִשֶּׁיִּמְתְּקוּ – כִּמְלֹא פִּי גְּדִי. אֲבָל הַלּוּף וְהַחַרְדָּל וְהַתֻּרְמוֹסִין וּשְׁאָר כָּל הַנִּכְבָּשִׁין, בֵּין מִשֶּׁיִּמְתְּקוּ בֵּין עַד שֶׁלֹּא יִמְתְּקוּ – כַּגְּרוֹגֶרֶת.
ו. שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין לָאָדָם. שאינם ראויים למאכל אדם. שְׁנַיִם. חייב אם הוציא שני זרעים. הַדִּלּוּעִים. דלעת. לִתֵּן עַל פִּי כּוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב. שדרך הצורף להשליך מעט סובין לפי הכור שצורפים בו זהב, כדי שיהיה אפשר לראות את מצב המתכת (ר"י קפאח). לִצְבִיעָה. מי משרה של מורסן, שמשתמשים בו בתהליך צביעת צמר (ראה פה"מ פסחים ח,א). בֶּגֶד קָטָן. ראה לקמן ה"ח. לוּלְבֵי זְרָדִין. קצות ענפים רכים. עַד שֶׁלֹּא יִמְתְּקוּ כַּגְּרוֹגֶרֶת. שבהיותם מרים אין אוכלים אותם אלא על ידי כבישה ודינם כמאכל אדם בכגרוגרת (ראה יד"פ). וּמִשֶּׁיִּמְתְּקוּ כִּמְלֹא פִּי גְּדִי. שניתן לאכלם בלא תיקון, ורוב מאכלם לבהמה (אורה ושמחה). הַלּוּף. צמח בעל פקעת, שלא ניתן לאכילה חי. הַנִּכְבָּשִׁין. ואינם נאכלים חיים. בֵּין מִשֶּׁיִּמְתְּקוּ בֵּין עַד שֶׁלֹּא יִמְתְּקוּ כַּגְּרוֹגֶרֶת. שלעולם כובשים אותם, ונחשבים למאכל אדם.
ז. הַמּוֹצִיא גַּרְעִינִין: אִם לַאֲכִילָה – חָמֵשׁ; וְאִם לְהַסָּקָה – הֲרֵי הֵן כָּעֵצִים; וְאִם לְחֶשְׁבּוֹן – שְׁתַּיִם; וְאִם לִנְטִיעָה – שְׁתַּיִם. הַמּוֹצִיא אֵזוֹב: לָאֳכָלִים – כַּגְּרוֹגֶרֶת; לִבְהֵמָה – כִּמְלֹא פִּי גְּדִי; לְעֵצִים – כְּשִׁעוּר הָעֵצִים; לְהַזָּיָה – כְּשִׁעוּר הַזָּיָה.
ז. גַּרְעִינִין. הנאכלים לבהמה. הֲרֵי הֵן כָּעֵצִים. לעיל ה"ד. וְאִם לְחֶשְׁבּוֹן. להיעזר בהם בחישוב, להניחם על גבי חשבונייה (תוכ"פ שבת עמ' 127). לְהַזָּיָה. של אפר פרה אדומה. כְּשִׁעוּר הַזָּיָה. שצריך להזות את האפר באמצעות אגודת אזוב, וראה שיעורה בהלכות פרה יא,ד.
ח. הַמּוֹצִיא קְלִפֵּי אֱגוֹזִין וּקְלִפֵּי רִמּוֹנִים, אֶסְטֵיס וּפוּאָה וּשְׁאָר הַצּוֹבְעִין – כְּדֵי לִצְבֹּעַ בָּהֶן בֶּגֶד קָטָן כַּסְּבָכָה שֶׁמַּנִּיחִין הַבָּנוֹת עַל רָאשֵׁיהֶן. וְכֵן הַמּוֹצִיא מֵי רַגְלַיִם בֶּן אַרְבָּעִים יוֹם, אוֹ נֶתֶר אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה אוֹ בּוֹרִית קִימוֹנְיָא וְאַשְׁלָג וּשְׁאָר כָּל הַמְנַקִּין – כְּדֵי לְכַבֵּס בָּהֶן בֶּגֶד קָטָן כִּסְבָכָה. הוֹצִיא סַמְמָנִין שְׁרוּיִין – כְּדֵי לִצְבֹּעַ בָּהֶן דֻּגְמָא לָאוֹרֵג.
ח. קְלִפֵּי אֱגוֹזִין וכו'. כל אלו הם חומרים המשמשים לצביעה. כַּסְּבָכָה. מטפחת ראש דקה. מֵי רַגְלַיִם בֶּן אַרְבָּעִים יוֹם וכו'. כל אלו הם חומרים המשמשים לכביסה (ראה הלכות איסורי ביאה ט,לז). הוֹצִיא סַמְמָנִין שְׁרוּיִין. חומרי צביעה שרויים במים ומוכנים לצביעה. כְּדֵי לִצְבֹּעַ בָּהֶן דֻּגְמָא לָאוֹרֵג. בכדי שיוכל לצבוע משהו שישמש כדוגמא לצבע הבגד.
ט. הַמּוֹצִיא דְּיוֹ עַל הַקֻּלְמוֹס – שִׁעוּרוֹ כְּדֵי לִכְתֹּב מִמֶּנּוּ שְׁתֵּי אוֹתוֹת. אֲבָל אִם הוֹצִיא הַדְּיוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ אוֹ בְּקֶסֶת – צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ יָתֵר עַל זֶה, כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה מִמֶּנּוּ עַל הַקֻּלְמוֹס כְּדֵי לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתוֹת. הָיָה בַּקֶּסֶת כְּדֵי אוֹת אַחַת וּבַקֻּלְמוֹס כְּדֵי אוֹת אַחַת, אוֹ בַּדְּיוֹ לְבַדּוֹ כְּדֵי אוֹת אַחַת וּבַקֻּלְמוֹס כְּדֵי אוֹת אַחַת – הֲרֵי זֶה סָפֵק. הוֹצִיא שְׁתֵּי אוֹתוֹת וּכְתָבָן כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ – חַיָּב; כְּתִיבָתָן זוֹ הִיא הַנָּחָתָן. הוֹצִיא אוֹת אַחַת וּכְתָבָהּ, וְחָזַר וְהוֹצִיא אוֹת שְׁנִיָּה וּכְתָבָהּ – פָּטוּר, שֶׁכְּבָר חָסְרָה הָאוֹת הָרִאשׁוֹנָה.
ט. הַקֻּלְמוֹס. כלי כתיבה. אוֹתוֹת. אותיות. בְּקֶסֶת. כלי קיבול לדיו. צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ יָתֵר עַל זֶה. מכיוון שניתן לאסוף בקולמוס רק חלק מהדיו שבקסת (ועל הוצאת הקולמוס והדיו אינו חייב כמבואר לקמן הכ"ח). הֲרֵי זֶה סָפֵק. אם מצטרפים יחד. הוֹצִיא שְׁתֵּי אוֹתוֹת. דיו בשיעור של כתיבת שתי אותיות. כְּתִיבָתָן זוֹ הִיא הַנָּחָתָן. מכיוון שבכתיבה הניח את הדיו על הנייר, נחשב כהנחה לעניין מלאכת הוצאה גם אם הוא עדיין הולך. שֶׁכְּבָר חָסְרָה. שהתייבשה בינתיים ואין בה כדי כתיבת אות ונמצא שלא הוציא בשיעור שתי אותיות.
י. הַמּוֹצִיא כֹּחַל, בֵּין לִרְפוּאָה בֵּין לְתַכְשִׁיט – כְּדֵי לִכְחֹל עַיִן אַחַת. וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין דַּרְכָּן לְהִתְקַשֵּׁט אֶלָּא בִּכְחִילַת שְׁתֵּי עֵינַיִם, וְהוֹצִיאוֹ לְהִתְקַשֵּׁט – עַד שֶׁיּוֹצִיא כְּדֵי לִכְחֹל שְׁתֵּי עֵינַיִם. זֶפֶת וְגָפְרִית – כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נֶקֶב. שַׁעֲוָה – כְּדֵי לִתֵּן עַל פִּי נֶקֶב קָטָן. דֶּבֶק – כְּדֵי לִתֵּן בְּרֹאשׁ הַשַּׁבְשֶׁבֶת. רְבָב – כְּדֵי לִמְשֹׁחַ תַּחַת רָקִיק כְּסֶלַע.
י. כֹּחַל. חומר כחול שמשמש לאיפור ולרפואת עיניים. זֶפֶת וְגָפְרִית כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נֶקֶב. שסותמים בהם חור שבכלי, ועושים בסתימה חור קטן יותר. כְּדֵי לִתֵּן עַל פִּי נֶקֶב קָטָן. לסתמו. הַשַּׁבְשֶׁבֶת. מקל ובראשו משטח המשוח בדבק, המשמש להוצאת אפרוחים מהקן (פה"מ שבת ח,ד). רְבָב. שומן. לִמְשֹׁחַ תַּחַת רָקִיק כְּסֶלַע. כמות המספיקה למריחה מתחת מאפה דק וקטן.
יא. הַמּוֹצִיא אֲדָמָה – כְּדֵי לַעֲשׂוֹת חוֹתַם הָאִגֶּרֶת. טִיט – כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פִּי כּוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב. זֶבֶל אוֹ חוֹל דַּק – כְּדֵי לְזַבֵּל כְּרֵשָׁה. חוֹל גַּס – כְּדֵי לְעָרֵב עִם מְלֹא כַּף שֶׁל סַיָּדִין סִיד. חַרְסִית – כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פִּי כּוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב. שֵׂעָר – כְּדֵי לְגַבֵּל טִיט לַעֲשׂוֹת פִּי כּוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב. סִיד – כְּדֵי לָסוּד אֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁבַּבָּנוֹת. עָפָר וָאֵפֶר – כְּדֵי לְכַסּוֹת דַּם צִפּוֹר קְטַנָּה. צְרוֹר אֶבֶן – כְּדֵי לִזְרֹק בַּבְּהֵמָה וְתַרְגִּישׁ, וְהוּא מִשְׁקַל עֲשָׂרָה זוּזִים. חֶרֶשׂ – כְּדֵי לְקַבֵּל בּוֹ רְבִיעִית.
יא. אֲדָמָה. טיט אדום (פה"מ שבת ח,ה). חוֹתַם הָאִגֶּרֶת.להכין ממנה חותמת לסגירת המכתבים. כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פִּי כּוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב. לבנות מסגרת לפתח הכור, שבו מתיכים את הזהב. כְּרֵשָׁה. ירק מאכל (כרתי, לוף). חַרְסִית כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פִּי כּוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב. בדומה לשיעור של הטיט (ויש גורסים לעיל: "טיט כדי לעשות פי כור", ללא המילים "של צורפי זהב". ולפי זה הכוונה לכור להתכת שאר המתכות, ואילו זהב נצרף בחום גבוה יותר, ולכן יש צורך לבנות את המסגרת מחרסית שהיא חומר עמיד יותר – ר"י קאפח). שֵׂעָר כְּדֵי לְגַבֵּל טִיט. שנוהגים לערב שיער בטיט כדי לחזקו. סִיד כְּדֵי לָסוּד אֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁבַּבָּנוֹת. שבעזרת הסיד מעדנים ומרככים את העור. כְּדֵי לְכַסּוֹת דַּם צִפּוֹר קְטַנָּה. בכדי לקיים מצוות כיסוי דם השחיטה (הלכות שחיטה יד,יג). חֶרֶשׂ. חתיכת חרס. כְּדֵי לְקַבֵּל בּוֹ רְבִיעִית. נוזלים בשיעור רביעית הלוג.
יב. הַמּוֹצִיא חֶבֶל – כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֹזֶן לַקֻּפָּה. גֶּמִי – כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תְּלוּי לְנָפָה וְלִכְבָרָה. הוּצִין – כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֹזֶן לִקְפִיפָה מִצְרִית. סִיב – כְּדֵי לִתֵּן עַל פִּי מַשְׁפֵּךְ קָטָן שֶׁל יַיִן. מוֹכִין – כְּדֵי לַעֲשׂוֹת כַּדּוּר כָּאֱגוֹז. עֶצֶם – כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תַּרְוָד. זְכוּכִית – כְּדֵי לִגְרֹד בָּהּ רֹאשׁ הַכַּדְכֵד, עַד שֶׁיִּפְצַע שְׁתֵּי נִימִין כְּאַחַת.
יב. אֹזֶן לַקֻּפָּה. ידית אחיזה לסל. גֶּמִי. צמח גומא שמשמש גם כחבל. תְּלוּי. לולאה לתלייה. הוּצִין. עלי תמר קשים. לִקְפִיפָה מִצְרִית. סל קלוע. סִיב. מעין רשת סיבים הגדלה סביב הדקל. כְּדֵי לִתֵּן עַל פִּי מַשְׁפֵּךְ קָטָן שֶׁל יַיִן. לסינון הפסולת. מוֹכִין. חתיכות צמר גולמיות. כָּאֱגוֹז. בגודל אגוז. תַּרְוָד. כף קטנה. כְּדֵי לִגְרֹד בָּהּ רֹאשׁ הַכַּדְכֵד. לחדד את קצה הכדכד שהוא כלי עץ לרקמה. עַד שֶׁיִּפְצַע שְׁתֵּי נִימִין כְּאַחַת. שניתן לחתוך בזכוכית זו שני חוטים בבת אחת (ושיעור זה שווה לשיעור גרירת ראש הכדכד – מ"מ).
יג. הַמּוֹצִיא שְׁתֵּי נִימִין מִזְּנַב הַסּוּס וּמִזְּנַב הַפָּרָה – חַיָּב. הוֹצִיא אַחַת מִן הַקָּשָׁה שֶׁבַּחֲזִיר – חַיָּב. נִצְרֵי דֶּקֶל, וְהֵן חוּטֵי הָעֵץ – שְׁתַּיִם. חוֹרֵי דֶּקֶל, וְהֵן קְלִפֵּי הַחֲרִיּוֹת – אַחַת. מִצֶּמֶר גֶּפֶן וּמִצֶּמֶר כָּלָךְ וְצֶמֶר גְּמַלִּים וְאַרְנָבִים וְחַיָּה שֶׁבַּיָּם וּשְׁאָר כָּל הַנִּטְוִין – כְּדֵי לִטְווֹת חוּט אֹרֶךְ אַרְבָּעָה טְפָחִים. הַמּוֹצִיא מִן הַבֶּגֶד אוֹ מִן הַשַּׂק אוֹ מִן הָעוֹר – כְּשִׁעוּרָן לְטֻמְאָה כָּךְ שִׁעוּרָן לְהוֹצָאָה: הַבֶּגֶד – שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה; הַשַּׂק – אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה; הָעוֹר – חֲמִשָּׁה עַל חֲמִשָּׁה.
יג. נִימִין. שערות. מִן הַקָּשָׁה שֶׁבַּחֲזִיר. מהשערות הקשות של החזיר. חוּטֵי הָעֵץ. הסיבים שבגזע העץ. קְלִפֵּי הַחֲרִיּוֹת. הענפים של הדקל. וּמִצֶּמֶר כָּלָךְ. משי. וְחַיָּה שֶׁבַּיָּם. שערותיהם של חיות הים, כגון כלב ים ואריה ים. וּשְׁאָר כָּל הַנִּטְוִין. חומרים שטווים מהם חוטים. כְּשִׁעוּרָן לְטֻמְאָה. השיעור שבו הם מקבלים טומאת מדרס (ראה הלכות כלים כז,ב). שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה וכו'. טפחים. הָעוֹר. חתיכת עור מעובד.
יד. הַמּוֹצִיא עוֹר שֶׁלֹּא נִתְעַבֵּד כְּלָל, אֶלָּא עֲדַיִן הוּא רַךְ – שִׁעוּרוֹ כְּדֵי לָצוּר מִשְׁקֹלֶת קְטַנָּה שֶׁמִּשְׁקָלָהּ שֶׁקֶל. הָיָה מָלוּחַ, וַעֲדַיִן לֹא נַעֲשָׂה בְּקֶמַח וְלֹא בְּעַפְצָא – שִׁעוּרוֹ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמֵיעַ. הָיָה עָשׂוּי בְּקֶמַח, וַעֲדַיִן לֹא נִתְעַבֵּד בְּעַפְצָא – שִׁעוּרוֹ כְּדֵי לִכְתֹּב עָלָיו אֶת הַגֵּט. נִגְמַר עִבּוּדוֹ – שִׁעוּרוֹ חֲמִשָּׁה עַל חֲמִשָּׁה.
יד. כְּדֵי לָצוּר. לצרור בתוכו. הָיָה מָלוּחַ. מעובד על ידי שרייה במלח. לֹא נַעֲשָׂה בְּקֶמַח. לא עובד ונשרה בתערובת עם קמח, המייצבת את העור ומאפשרת כתיבה על גביו. בְּעַפְצָא. חומר עיבוד המופק מעפצים ששורים בו את העור.
טו. הַמּוֹצִיא קְלָף מְעֻבָּד – כְּדֵי לִכְתֹּב עָלָיו פָּרָשַׁת 'שְׁמַע' עַד "וּבִשְׁעָרֶיךָ" (דברים ו,ד–ט). דֻּכְסוּסְטוֹס – כְּדֵי לִכְתֹּב עָלָיו מְזוּזָה. נְיָר – כְּדֵי לִכְתֹּב עָלָיו שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שֶׁל קֶשֶׁר הַמּוֹכְסִין, שֶׁהֵן גְּדוֹלוֹת מֵאוֹתִיּוֹת שֶׁלָּנוּ. הַמּוֹצִיא קֶשֶׁר מוֹכְסִין – חַיָּב, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר הֶרְאָהוּ לַמּוֹכֵס וְנִפְטַר בּוֹ, שֶׁהֲרֵי רְאָיָה הוּא לְעוֹלָם. הַמּוֹצִיא שְׁטָר פָּרוּעַ וּנְיָר מָחוּק – כְּדֵי לִכְרֹךְ עַל פִּי צְלוֹחִית קְטַנָּה שֶׁל פַּלְיָטוֹן. וְאִם יֵשׁ בַּלֹּבֶן שֶׁלּוֹ כְּדֵי לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שֶׁל קֶשֶׁר מוֹכְסִין – חַיָּב.
טו. קְלָף. השכבה החיצונית של עור הבהמה, המשמשת לכתיבת תפילין (ראה הלכות תפילין א,ז-ח). פָּרָשַׁת שְׁמַע. הפרשה הקצרה ביותר מארבע הפרשיות שמכניסים לתפילין של ראש. דֻּכְסוּסְטוֹס. השכבה הפנימית של העור המשמשת לכתיבת מזוזות (שם). קֶשֶׁר הַמּוֹכְסִין. סימן לפטור מתשלום המס. שֶׁהֲרֵי רְאָיָה הוּא לְעוֹלָם. משמש לראיה גם אחר כך. הַמּוֹצִיא שְׁטָר פָּרוּעַ וּנְיָר מָחוּק. ואי אפשר עוד לכתוב עליהם. צְלוֹחִית קְטַנָּה שֶׁל פַּלְיָטוֹן. בקבוקון של בושם. וְאִם יֵשׁ בַּלֹּבֶן שֶׁלּוֹ. במקום החלק שבאותו השטר.
טז. הַמּוֹצִיא בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן חַיִּים – חַיָּב. אֲבָל אָדָם חַי אֵינוֹ מַשּׂוֹי. וְאִם הָיָה כָּפוּת אוֹ חוֹלֶה – הַמּוֹצִיא אוֹתוֹ חַיָּב. וְהָאִשָּׁה מְדַדָּה אֶת בְּנָהּ בִּזְמַן שֶׁנּוֹטֵל אַחַת וּמַנִּיחַ אַחַת.
טז. אֲבָל אָדָם חַי אֵינוֹ מַשּׂוֹי. מכיוון שהוא עצמו מסייע בנשיאתו (ראה לקמן כ,ד). מְדַדָּה אֶת בְּנָהּ. מנהיגה אותו ביד. בִּזְמַן שֶׁנּוֹטֵל אַחַת וּמַנִּיחַ אַחַת. מסוגל להרים רגל אחת בעוד השנייה על הקרקע. אך אסורה לגרור אותו אם משאיר שתי רגליו על הקרקע.
יז. הַמּוֹצִיא תִּינוֹק חַי וְכִיס תָּלוּי בְּצַוָּארוֹ – חַיָּב מִשּׁוּם הַכִּיס, שֶׁאֵין הַכִּיס טְפֵלָה לַתִּינוֹק. אֲבָל אִם הוֹצִיא אֶת הַגָּדוֹל, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְלֻבָּשׁ בְּכֵלָיו וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדוֹ – פָּטוּר, שֶׁהַכֹּל טְפֵלָה לוֹ. הָיוּ כֵּלָיו מְקֻפָּלִין עַל כְּתֵפוֹ – הַנּוֹשֵׂא אוֹתוֹ חַיָּב.
יז. וְכִיס. ארנק. שֶׁאֵין הַכִּיס טְפֵלָה לַתִּינוֹק. למרות שפטור על הוצאת התינוק, שהחי נושא את עצמו, חייב על הכיס משום שאיננו ממלבושיו של תינוק (ראה גם לקמן הכ"ח). בְּכֵלָיו. בגדיו. שֶׁהַכֹּל טְפֵלָה לוֹ. שהם מלבושיו ואינם נחשבים למשא.
יח. הַמּוֹצִיא חָגָב חַי – כָּל שֶׁהוּא; וּמֵת – כַּגְּרוֹגֶרֶת. צִפֹּרֶת כְּרָמִים, בֵּין חַיָּה בֵּין מֵתָה – כָּל שֶׁהִיא, מִפְּנֵי שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתָהּ לִרְפוּאָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהּ. הַמֵּת וְהַנְּבֵלָה וְהַשֶּׁרֶץ – כְּשִׁעוּר טֻמְאָתָן כָּךְ שִׁעוּר הוֹצָאָתָן: מֵת וּנְבֵלָה בְּכַזַּיִת, וְשֶׁרֶץ כָּעֲדָשָׁה.
יח. חָגָב חַי כָּל שֶׁהוּא. אפילו חגב קטן ביותר, שכן הוא ראוי למשחק. וּמֵת כַּגְּרוֹגֶרֶת. שחגב הוא מין טהור ומותר באכילה (הלכות מאכלות אסורות א,כא), ושיעורו כשאר מאכלי אדם. צִפֹּרֶת כְּרָמִים. מין חגב (שם). שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתָהּ לִרְפוּאָה. נשמרת לצורך רפואה. כְּשִׁעוּר טֻמְאָתָן כָּךְ שִׁעוּר הוֹצָאָתָן. השיעור שבו הם מטמאים נחשב שיעור חשוב שחייבים על הוצאתם בשבת. מֵת וּנְבֵלָה בְּכַזַּיִת. ראה הלכות טומאת מת ב,א-ב, הלכות שאר אבות הטומאות א,א. וְשֶׁרֶץ כָּעֲדָשָׁה. ראה שם ד,ב.
יט. הָיָה שָׁם כַּזַּיִת מְצֻמְצָם, וְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ כַּחֲצִי זַיִת – חַיָּב, שֶׁהֲרֵי הוֹעִיל בְּמַעֲשָׂיו, שֶׁנִּתְמַעֵט הַשִּׁעוּר מִלְּטַמֵּא. אֲבָל אִם הוֹצִיא כַּחֲצִי זַיִת מִכַּזַּיִת וּמֶחֱצָה – פָּטוּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מִשְּׁאָר הַטֻּמְאוֹת.
יט. כַּזַּיִת מְצֻמְצָם. כמות מדויקת, מבשר המת או הנבלה. הוֹעִיל בְּמַעֲשָׂיו שֶׁנִּתְמַעֵט הַשִּׁעוּר מִלְּטַמֵּא. גרם לכך שלא יהיה באותו מקום שיעור המטמא, וזוהי פעולה בעלת משמעות. אֲבָל אִם הוֹצִיא כַּחֲצִי זַיִת מִכַּזַּיִת וּמֶחֱצָה פָּטוּר. מכיוון שנשאר כזית והוא עדיין מטמא. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מִשְּׁאָר הַטֻּמְאוֹת. שרק נטילה המשנה את מצב הטומאה נחשבת למשמעותית.
כ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל הוֹצָאָה כַּשִּׁעוּר? בְּשֶׁהוֹצִיא סְתָם. אֲבָל אִם הוֹצִיא לְזֶרַע אוֹ לִרְפוּאָה אוֹ לְהַרְאוֹת מִמֶּנּוּ דֻּגְמָא וּלְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה – חַיָּב בְּכָל שֶׁהוּא.
כ. בְּשֶׁהוֹצִיא סְתָם. ללא כוונה מיוחדת.
כא. הַמַּצְנִיעַ דָּבָר לִזְרִיעָה אוֹ לִרְפוּאָה אוֹ לְדֻגְמָא, וְשָׁכַח לְמַה הִצְנִיעוֹ, וְהוֹצִיאוֹ סְתָם – חַיָּב עָלָיו בְּכָל שֶׁהוּא, שֶׁעַל דַּעַת מַחֲשָׁבָה רִאשׁוֹנָה הוֹצִיא. וּשְׁאָר הָאָדָם – אֵין חַיָּבִין עָלָיו אֶלָּא בְּשִׁעוּרוֹ. זָרַק זֶה שֶׁהוֹצִיא כְּבָר לְתוֹךְ הָאוֹצָר, אַף עַל פִּי שֶׁמְּקוֹמוֹ נִכָּר – כְּבָר בָּטְלָה מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה. לְפִיכָךְ אִם חָזַר וְהִכְנִיסוֹ – אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּכְנִיס כַּשִּׁעוּר.
כא. הַמַּצְנִיעַ דָּבָר לִזְרִיעָה אוֹ לִרְפוּאָה אוֹ לְדֻגְמָא. השומר דבר לאחד מן הצרכים הללו, חייב על הוצאתו בכל שהוא, מכיוון שהחשיב אותו. וּשְׁאָר הָאָדָם אֵין חַיָּבִין עָלָיו אֶלָּא בְּשִׁעוּרוֹ. שאינם נמשכים אחר דעתו של המצניע. זָרַק זֶה שֶׁהוֹצִיא כְּבָר לְתוֹךְ הָאוֹצָר. השליכו למחסן לאחר שהוציאו. וְהִכְנִיסוֹ. משם למקום אחר. אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּכְנִיס כַּשִּׁעוּר. שבכך שזרקו גילה דעתו שכבר אינו שומר אותו לצורך מסוים.
כב. דָּבָר שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהַצְנִיעוֹ וְאֵינוֹ רָאוּי לְהַצְנִיעַ, כְּגוֹן דַּם הַנִּדָּה: אִם הִצְנִיעוֹ אֶחָד וְהוֹצִיאוֹ – חַיָּב; וּשְׁאָר הָאָדָם – פְּטוּרִין עָלָיו, שֶׁאֵין חַיָּבִין אֶלָּא עַל הוֹצָאַת דָּבָר הַכָּשֵׁר לְהַצְנִיעַ, וּמַצְנִיעִין כָּמוֹהוּ.
כג. הַמּוֹצִיא חֲצִי שִׁעוּר – פָּטוּר. וְכֵן כָּל הָעוֹשֶׂה מִמְּלָאכָה מִן הַמְּלָאכוֹת חֲצִי שִׁעוּר – פָּטוּר. הוֹצִיא חֲצִי שִׁעוּר וְהִנִּיחוֹ, וְחָזַר וְהוֹצִיא הַחֵצִי הָאַחֵר – חַיָּב. וְאִם קָדַם וְהִגְבִּיהַּ הַחֵצִי הָרִאשׁוֹן קֹדֶם הַנָּחַת הַחֵצִי הַשֵּׁנִי – נַעֲשָׂה כְּמוֹ שֶׁנִּשְׂרַף, וּפָטוּר. הוֹצִיא חֲצִי שִׁעוּר וְהִנִּיחוֹ, וְחָזַר וְהוֹצִיא חֵצִי אַחֵר וְהֶעֱבִירוֹ עַל הָרִאשׁוֹן בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה – חַיָּב, שֶׁהַמַּעֲבִיר, כְּמִי שֶׁהִנִּיחַ עַל גַּבֵּי מַשֶּׁהוּא. אֲבָל אִם זְרָקוֹ – אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיָּנוּחַ שָׁם עַל גַּבֵּי מַשֶּׁהוּא.
כג. נַעֲשָׂה כְּמוֹ שֶׁנִּשְׂרַף. כאילו אין החצי הראשון קיים. וּפָטוּר. שלא הצטרפו זה לזה, ונמצא שלא הוציא כשיעור. וְהֶעֱבִירוֹ עַל הָרִאשׁוֹן בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה. העביר מעל החצי הראשון בתוך שלושה טפחים, אף שלא הניחו באותה רשות. שֶׁהַמַּעֲבִיר כְּמִי שֶׁהִנִּיחַ עַל גַּבֵּי מַשֶּׁהוּא. ראה גם לעיל יג,ו. אֲבָל אִם זְרָקוֹ אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיָּנוּחַ. כדלעיל יג,טז.
כד. הוֹצִיא חֲצִי שִׁעוּר וְחָזַר וְהוֹצִיא חֲצִי שִׁעוּר בְּהֶעְלֵם אֶחָד: לִרְשׁוּת אַחַת – חַיָּב; לִשְׁתֵּי רְשֻׁיּוֹת: אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶן רְשׁוּת שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ – פָּטוּר; הָיְתָה בֵּינֵיהֶן כַּרְמְלִית – הֲרֵי הֵן כִּרְשׁוּת אַחַת, וְחַיָּב חַטָּאת.
כד. בְּהֶעְלֵם אֶחָד. בשגגה אחת, ללא ידיעת האיסור בין שתי פעולות ההוצאה (ואם בשני העלמות פטור, כמבואר בהלכות שגגות ו,ח). לִשְׁתֵּי רְשֻׁיּוֹת. לשני מקומות שונים שהם רשות הרבים, או ששניהם רשות היחיד. אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶן רְשׁוּת שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ פָּטוּר. כגון שרשות היחיד מפרידה בין שתי רשויות הרבים או להפך. ופטור מכיוון שאין אותן רשויות נחשבות כאחת לצרף ההוצאה.
כה. הַמּוֹצִיא פָּחוֹת מִכַּשִּׁעוּר, וְקֹדֶם שֶׁיַּנִּיחוֹ נִתְפַּח וְחָזַר כַּשִּׁעוּר, וְכֵן הַמּוֹצִיא כַּשִּׁעוּר, וְקֹדֶם שֶׁיַּנִּיחוֹ צָמַק וְחָזַר פָּחוֹת מִכַּשִּׁעוּר – פָּטוּר.
כה. נִתְפַּח וְחָזַר כַּשִּׁעוּר. התנפח והפך להיות כשיעור. צָמַק. התכווץ.
כו. הַמּוֹצִיא כַּגְּרוֹגֶרֶת לַאֲכִילָה וְצָמְקָה קֹדֶם הַנָּחָה, וְחָשַׁב עָלֶיהָ לִזְרִיעָה אוֹ לִרְפוּאָה, שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ שִׁעוּר – הֲרֵי זֶה חַיָּב, כְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל עֵת הַנָּחָה. הוֹצִיא פָּחוֹת מִכַּגְּרוֹגֶרֶת לִזְרִיעָה, וְקֹדֶם הַנָּחָה חָזַר וְחָשַׁב לַאֲכִילָה – פָּטוּר. וְאִם תָּפְחָה קֹדֶם הַנָּחָה וְנַעֲשֵׂית כַּגְּרוֹגֶרֶת קֹדֶם שֶׁיִּמָּלֵךְ עָלֶיהָ לַאֲכִילָה – חַיָּב; שֶׁאֲפִלּוּ לֹא חָשַׁב, הָיָה מִתְחַיֵּב עַל מַחֲשֶׁבֶת הַהוֹצָאָה.
כו. וְחָשַׁב עָלֶיהָ לִזְרִיעָה. לפני שהניח. כְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל עֵת הַנָּחָה. על פי מה שחשב כשהניח, ונמצא שיש שיעור שחייב עליו. וְקֹדֶם הַנָּחָה חָזַר וְחָשַׁב לַאֲכִילָה פָּטוּר. שאין בה שיעור אכילה, ונידון על פי כוונתו בהנחה. שֶׁאֲפִלּוּ לֹא חָשַׁב הָיָה מִתְחַיֵּב עַל מַחֲשֶׁבֶת הַהוֹצָאָה. שבמקרה כזה גם המחשבה הראשונה וגם השנייה הן להנחה שיש בה שיעור.
כז. הוֹצִיא כַּגְּרוֹגֶרֶת לַאֲכִילָה, וְצָמְקָה וְחָזְרָה וְתָפְחָה קֹדֶם הַנָּחָה – הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם נִדְחָה אוֹ לֹא נִדְחָה. זָרַק כַּזַּיִת אֳכָלִין לְבַיִת טָמֵא, וְהִשְׁלִים כַּזַּיִת זֶה לָאֳכָלִין שֶׁהָיוּ שָׁם וְנַעֲשָׂה הַכֹּל כַּבֵּיצָה – הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם נִתְחַיֵּב עַל כַּזַּיִת מִפְּנֵי שֶׁהִשְׁלִים הַשִּׁעוּר לְעִנְיַן טֻמְאָה אוֹ לֹא נִתְחַיֵּב.
כז. הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם נִדְחָה אוֹ לֹא נִדְחָה. מכיוון שבאמצע היה זמן של פטור גמור, ייתכן שהוא נדחה לגמרי מחיוב גם אם חזר ותפח. זָרַק כַּזַּיִת אֳכָלִין. ועל הוצאתו כשלעצמו פטור, ששיעור אוכלין הוא כגרוגרת. וְנַעֲשָׂה הַכֹּל כַּבֵּיצָה. ודברי מאכל מטמאים בשיעור כביצה ומעלה (הלכות טומאת אוכלים ד,א). הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם נִתְחַיֵּב עַל כַּזַּיִת מִפְּנֵי שֶׁהִשְׁלִים הַשִּׁעוּר לְעִנְיַן טֻמְאָה. שלא נתברר אם אומרים שמתוך שמעשה זה חשוב לדיני טומאה, נעשה חשוב גם לעניין שבת (וראה לעיל הי"ט).
כח. הַמּוֹצִיא פָּחוֹת מִכַּשִּׁעוּר, אַף עַל פִּי שֶׁהוֹצִיאוֹ בִּכְלִי – פָּטוּר, שֶׁהַכְּלִי טְפֵלָה לוֹ, וְאֵין כַּוָּנָתוֹ לְהוֹצָאַת הַכְּלִי אֶלָּא לְהוֹצָאַת מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ, וַהֲרֵי אֵין בּוֹ כַּשִּׁעוּר. לְפִיכָךְ, אִם הוֹצִיא אָדָם חַי שֶׁאֵינוֹ כָּפוּת בַּמִּטָּה – פָּטוּר אַף עַל הַמִּטָּה, שֶׁהַמִּטָּה טְפֵלָה לוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. הַמּוֹצִיא קֻפַּת הָרוֹכְלִים, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִינִין הַרְבֵּה, וַאֲפִלּוּ הוֹצִיאָן בְּתוֹךְ כַּפּוֹ – אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת, שֵׁם הוֹצָאָה אֶחָד הוּא.
כח. שֶׁהַכְּלִי טְפֵלָה לוֹ. בטל לדבר המונח בו. הוֹצִיא אָדָם חַי שֶׁאֵינוֹ כָּפוּת. שעל הוצאתו פטור (לעיל הל' טז-יז). קֻפַּת הָרוֹכְלִים. סל של מוכרי בשמים. וַאֲפִלּוּ הוֹצִיאָן בְּתוֹךְ כַּפּוֹ. שכמה מינים היו בתוך ידו, ולא בסל. אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. קרבן חטאת אחד על הוצאת כל המינים. שֵׁם הוֹצָאָה אֶחָד הוּא. מדובר באיסור אחד של הוצאה, וכל שנעשה בהעלם אחד מצטרף (ראה לעיל ז,ז–ט).

תקציר הפרק 

שיעור החיוב על הוצאה

חייבים על הוצאה רק אם הוציא דבר חשוב – לכל מין שיעור הוצאה משלו. המוציא בהמה חיה או עוף חיים חייב, אך המוציא אדם חי שיכול ללכת לבד פטור.
אדם המצניע דבר מסוים חייב עליו אפילו הוא פחות מכשיעור, שגילה בדעתו שזה חשוב לו. הוציא חצי שיעור – פטור, אך אם הוציא חצי שיעור וחזר והוציא לאותו מקום חצי שיעור נוסף והשלימו לכשיעור – חייב.
המוציא פחות מכשיעור פטור אף שהוציאו בכלי, כיוון שהכלי טפל למה שמוציא. לכן אם הוציא אדם חי במיטה פטור, שעל אדם חי אין חייבים, והמיטה טפלה לאדם.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שבת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מותר להוציא אסיר אזוק מהכלא לרחוב?

2.הוציא תרופה אחת לרשות הרבים-חייב?

3.הוציא חולה מהבית הרפואה לרשות הרבים האם חייב על החולה ועל המיטה?

 

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד!

* שווי מקורי לסט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן