פרק י"ט, הלכות איסורי ביאה, ספר קדושה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֵי זוֹ הִיא חֲלָלָה? זוֹ שֶׁנּוֹלְדָה מֵאִסּוּרֵי כְּהֻנָּה. וְכֵן אַחַת מִן הַנָּשִׁים הָאֲסוּרוֹת לִכְהֻנָּה שֶׁנִּבְעֲלָה לְכֹהֵן – נִתְחַלְּלָה. אֲבָל הַכֹּהֵן עַצְמוֹ שֶׁעָבַר הָעֲבֵרָה – לֹא נִתְחַלֵּל.
א. שֶׁנּוֹלְדָה מֵאִסּוּרֵי כְּהֻנָּה. מנישואין של כהן עם אחת מהנשים האסורות לכהונה (לפירוטן ראה לעיל יז,א). אַחַת מִן הַנָּשִׁים… נִתְחַלְּלָה. והיא אסורה מעתה לכהן אף באיסור חללה (ראה לעיל יז,י). אֲבָל הַכֹּהֵן עַצְמוֹ שֶׁעָבַר הָעֲבֵרָה לֹא נִתְחַלֵּל. שאין קדושת הכהונה פוקעת ממנו (ראה הלכות ביאת מקדש ו,ט).
ב. בֵּין שֶׁנִּבְעֲלָה בְּאֹנֶס בֵּין שֶׁנִּבְעֲלָה בִּשְׁגָגָה, בֵּין כְּדַרְכָּהּ בֵּין שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ, מִשֶּׁהֶעֱרָה בָּהּ – נִתְחַלְּלָה. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּהֵן בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וָמַעְלָה, וְתִהְיֶה זוֹ הָאֲסוּרָה לוֹ בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וָמַעְלָה.
ב. בֵּין שֶׁנִּבְעֲלָה בְּאֹנֶס וכו'. ככל ביאה הפוסלת בכהנים (לעיל יח,ו).
ג. כֵּיצַד? כֹּהֵן בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל הַגְּרוּשָׁה אוֹ עַל הַזּוֹנָה, וְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁבָּא עֲלֵיהֶן אוֹ עַל הָאַלְמָנָה אוֹ שֶׁנָּשָׂא בְּעוּלָה וּבָא עָלֶיהָ – הֲרֵי אֵלּוּ נִתְחַלְּלוּ לְעוֹלָם. וְאִם הוֹלִיד מִמֶּנָּה בֵּן, בֵּין זֶה שֶׁחִלְּלָהּ בֵּין כֹּהֵן אַחֵר – הַוָּלָד חָלָל. אֲבָל כֹּהֵן שֶׁקִּדֵּשׁ אִשָּׁה מֵאִסּוּרֵי כְּהֻנָּה, וְנִתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה מִן הָאֵרוּסִין – לֹא נִתְחַלְּלָה. וְאִם נִשֵּׂאת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה – נִתְחַלְּלָה, שֶׁכָּל נְשׂוּאָה בְּחֶזְקַת בְּעוּלָה, אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְצֵאת בְּתוּלָה.
ג. עַל הַגְּרוּשָׁה אוֹ עַל הַזּוֹנָה. האסורות לו (לעיל יז,א). אוֹ עַל הָאַלְמָנָה. האסורה לכהן גדול בלבד (לעיל יז,ג). שֶׁנָּשָׂא בְּעוּלָה וּבָא עָלֶיהָ. שמתחללת רק אם נישאה לו (ראה לעיל יז,טו), משום שאיסורה נלמד מן המצווה "והוא אשה בבתוליה יקח" (ויקרא כא,יג), ואם עבר עליו חיללה. הַוָּלָד חָלָל. שנולד מנישואי כהן עם אישה האסורה לו. כֹּהֵן שֶׁקִּדֵּשׁ וכו'. ולא היו נישואין. לֹא נִתְחַלְּלָה. מפני שעדיין לא נבעלה, כדלעיל. שֶׁכָּל נְשׂוּאָה בְּחֶזְקַת בְּעוּלָה. שכך מניחים בכל מקרה (הלכות אישות יא,א-ב).
ד. כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנָּשָׂא בּוֹגֶרֶת אוֹ מֻכַּת עֵץ – לֹא חִלְּלָהּ. וְכֵן אִם בָּעַל בְּעוּלָה בְּלֹא נִשּׂוּאִין – לֹא חִלְּלָהּ.
ד. בּוֹגֶרֶת. שעברו שישה חודשים מזמן שנעשתה נערה (לעיל יז,יג). מֻכַּת עֵץ. שאבדו בתוליה כתוצאה מחבלה, ולא עקב בעילה (לעיל יז,יד). שֶׁנָּשָׂא בּוֹגֶרֶת אוֹ מֻכַּת עֵץ לֹא חִלְּלָהּ. ואף מותר לו לקיימן (לעיל יז,טו). בָּעַל בְּעוּלָה בְּלֹא נִשּׂוּאִין לֹא חִלְּלָהּ. שהבעולה אסורה לו בנישואין דווקא, כדלעיל בהלכה הקודמת.
ה. כֹּהֵן הַבָּא עַל עֶרְוָה מִן הָעֲרָיוֹת חוּץ מִנִּדָּה, אוֹ עַל אַחַת מֵחַיָּבֵי לָאוִין הַשָּׁוִין בַּכֹּל – עָשָׂה אוֹתָהּ זוֹנָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. חָזַר וּבָא עָלֶיהָ בִּיאָה שְׁנִיָּה, בֵּין הוּא בֵּין כֹּהֵן אַחֵר – נַעֲשֵׂית חֲלָלָה, וְזַרְעוֹ מִמֶּנָּה חֲלָלִים.
לְפִיכָךְ, כֹּהֵן שֶׁבָּא עַל זְקוּקָה לְיָבָם וְנִתְעַבְּרָה מִבִּיאָה רִאשׁוֹנָה – הַוָּלָד כָּשֵׁר, לְפִי שֶׁאֵינָהּ מֵאִסּוּרֵי כְּהֻנָּה, וְנַעֲשֵׂית זוֹנָה. חָזַר וּבָא עָלֶיהָ בִּיאָה שְׁנִיָּה וְנִתְעַבְּרָה וְיָלְדָה – הִיא חֲלָלָה וּוְלָדָהּ חָלָל, לְפִי שֶׁהוּא מֵאִסּוּרֵי כְּהֻנָּה.
ה. עֶרְוָה מִן הָעֲרָיוֹת. האסורות באיסור כרת (לעיל ברשימת המצוות בראש חטיבת ההלכות, מצוות א-כב). חוּץ מִנִּדָּה. שמותרת להינשא לו. מֵחַיָּבֵי לָאוִין הַשָּׁוִין בַּכֹּל. שאסורים לכל ישראל (לפירוטן ראה הלכות אישות א,ז). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל יח,א-ב. בִּיאָה שְׁנִיָּה. פעם נוספת, לאחר שעשאה זונה בביאה ראשונה. נַעֲשֵׂית חֲלָלָה וְזַרְעוֹ מִמֶּנָּה חֲלָלִים. מאותו הזמן ולהבא, וקודם לכך אינה חללה.
כֹּהֵן שֶׁבָּא עַל זְקוּקָה לְיָבָם. יבמה הממתינה לייבום או חליצה מאחי בעלה, ואסורה להינשא לזר (ייבום חליצה ב,יח), וכהן זר בא עליה.
ו. וְכֵן הַבָּא עַל הַגִּיֹּרֶת וְהַמְשֻׁחְרֶרֶת – חִלְּלָהּ, וְזַרְעוֹ מִמֶּנָּה חֲלָלִים.
כֹּהֵן הַבָּא עַל הַנִּדָּה – הַוָּלָד כָּשֵׁר וְאֵינוֹ חָלָל, שֶׁאֵין אִסּוּר הַנִּדָּה מְיֻחָד בַּכֹּהֲנִים, אֶלָּא שָׁוֶה בַּכֹּל.
ו. הַגִּיֹּרֶת וְהַמְשֻׁחְרֶרֶת. שאינן בנות ישראל (לעיל יח,א), ודינן כזונות האסורות לכהונה.
שֶׁאֵין אִסּוּר הַנִּדָּה מְיֻחָד בַּכֹּהֲנִים אֶלָּא שָׁוֶה בַּכֹּל. ומשום כך אין כאן דין חלל. ואינה נעשית זונה בביאה זו משום שמותרת להינשא לו (וראה לעיל יח,א).
ז. כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא גְּרוּשָׁה מְעֻבֶּרֶת, בֵּין מִמֶּנּוּ בֵּין מֵאַחֵר, וְיָלְדָה כְּשֶׁהִיא חֲלָלָה – הַוָּלָד כָּשֵׁר, שֶׁהֲרֵי לֹא בָּא מִטִּפַּת עֲבֵרָה.
ז. בֵּין מִמֶּנּוּ. שהתעברה כשהייתה נשואה לו, וגירשה והחזירה. לֹא בָּא מִטִּפַּת עֲבֵרָה. שהוולד לא נוצר בעברה, שהרי התעברה קודם שנישאו באיסור.
ח. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַחֲלוּצָה אֲסוּרָה לְכֹהֵן מִדִּבְרֵיהֶם. לְפִיכָךְ כֹּהֵן שֶׁבָּעַל חֲלוּצָה – הֲרֵי זוֹ חֲלָלָה, וְזַרְעָהּ מִכֹּהֵן חֲלָלִים, וְהַכֹּל מִדִּבְרֵיהֶם. אֲבָל כֹּהֵן שֶׁבָּא עַל אַחַת מִן הַשְּׁנִיּוֹת – הִיא כְּשֵׁרָה וְזַרְעוֹ מִמֶּנָּה כָּשֵׁר, שֶׁאִסּוּר הַשְּׁנִיּוֹת – אִסּוּר הַשָּׁוֶה בַּכֹּל, וְאֵינוֹ מְיֻחָד בַּכֹּהֲנִים.
ח. כְּבָר בֵּאַרְנוּ. לעיל יז,ז. מִדִּבְרֵיהֶם. מגזירת חכמים, ולא מן התורה. אִסּוּר הַשָּׁוֶה בַּכֹּל וְאֵינוֹ מְיֻחָד בַּכֹּהֲנִים. ואין בו דין חללות. ואינה נעשית זונה בביאה זו, מכיוון שמדובר באיסור מדברי חכמים.
ט. כֹּהֵן שֶׁבָּא עַל סְפֵק זוֹנָה, כְּגוֹן סְפֵק גִּיֹּרֶת אוֹ מְשֻׁחְרֶרֶת, אוֹ שֶׁבָּא עַל סְפֵק גְּרוּשָׁה, וְכֵן כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁבָּא עַל סְפֵק אַלְמָנָה – הֲרֵי זוֹ סְפֵק חֲלָלָה, וּוְלָדָהּ סְפֵק חָלָל.
ט. סְפֵק גִּיֹּרֶת אוֹ מְשֻׁחְרֶרֶת. שספק אם הן בנות ישראל או נולדו גויות (ראה דוגמה לעיל יב,טו-טז). סְפֵק גְּרוּשָׁה. שהיו קידושיה בספק והתגרשה, או שהתגרשה בספק. סְפֵק אַלְמָנָה. שהתקדשה בספק, ומת בעלה (לעיל יז,יב).
י. נִמְצְאוּ הַחֲלָלִים שְׁלֹשָׁה: חָלָל מִן הַתּוֹרָה, וְחָלָל מִדִּבְרֵיהֶם, וּסְפֵק חָלָל. וְכָל סְפֵק חָלָל – נוֹתְנִין עָלָיו חֻמְרֵי כֹּהֲנִים וְחֻמְרֵי יִשְׂרָאֵל: אֵינוֹ אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה כְּיִשְׂרָאֵל, וְלֹא מִטַּמֵּא לַמֵּתִים כַּכֹּהֵן, וְנוֹשֵׂא אִשָּׁה הָרְאוּיָה לְכֹהֵן. וְאִם אָכַל אוֹ נִטְמָא אוֹ נָשָׂא גְּרוּשָׁה – מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְהוּא הַדִּין לְחָלָל שֶׁל דִּבְרֵיהֶם. אֲבָל חָלָל שֶׁל תּוֹרָה הַוַּדַּאי – הֲרֵי הוּא כְּזָר, וְנוֹשֵׂא גְּרוּשָׁה וּמִטַּמֵּא לַמֵּתִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן" (ויקרא כא,א) – אַף עַל פִּי שֶׁהֵן בְּנֵי אַהֲרֹן, עַד שֶׁיִּהְיוּ בְּכִהוּנָם.
י. הַחֲלָלִים שְׁלֹשָׁה. משלושה סוגים. חֻמְרֵי כֹּהֲנִים וְחֻמְרֵי יִשְׂרָאֵל. שצריך להחמיר לכל צד, שמא הוא כהן ושמא הוא ישראל. הֲרֵי הוּא כְּזָר. שאין עליו דין כהונה כלל. אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן. ובהמשך הפרשה מפורטים דיני הכהנים: איסור להיטמא למת, איסור לשאת זונה חללה וגרושה, ואכילת תרומה. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן בְּנֵי אַהֲרֹן עַד שֶׁיִּהְיוּ בְּכִהוּנָם. שאין בני אהרון מצווים בדין הכהונה, אם הופקעו מקדושת הכהונה.
יא. כֹּהֵן זָכָר הוּא שֶׁאָסוּר לִשָּׂא חֲלָלָה וְזוֹנָה, וּלְפִיכָךְ אָסוּר בְּגִיֹּרֶת וּמְשֻׁחְרֶרֶת, שֶׁהִיא הַזּוֹנָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲבָל הַכֹּהֶנֶת מֻתֶּרֶת לְהִנָּשֵׂא לְחָלָל וּלְגֵר וְלִמְשֻׁחְרָר, שֶׁלֹּא הֻזְהֲרוּ כְּשֵׁרוֹת לְהִנָּשֵׂא לִפְסוּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּנֵי אַהֲרֹן" (ויקרא כא,א), וְלֹא בְּנוֹת אַהֲרֹן. נִמְצָא הַגֵּר מֻתָּר לִשָּׂא מַמְזֶרֶת וּמֻתָּר לִשָּׂא כֹּהֶנֶת.
יא. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל יח,ג. אֲבָל הַכֹּהֶנֶת. בת כהן. שֶׁלֹּא הֻזְהֲרוּ כְּשֵׁרוֹת לְהִנָּשֵׂא לִפְסוּלִין. שאין עליהן כל הגבלה בנישואיהן. הַגֵּר מֻתָּר לִשָּׂא מַמְזֶרֶת וּמֻתָּר לִשָּׂא כֹּהֶנֶת. שרשאי לבוא על כל דרגות הייחוס.
יב. גֵּרִים וּמְשֻׁחְרָרִים שֶׁנָּשְׂאוּ אֵלּוּ מֵאֵלּוּ וְהוֹלִידוּ בַּת, אֲפִלּוּ אַחַר כַּמָּה דּוֹרוֹת, הוֹאִיל וְלֹא נִתְעָרֵב בָּהֶן זֶרַע יִשְׂרָאֵל – הֲרֵי אוֹתָהּ הַבַּת אֲסוּרָה לְכֹהֵן; וְאִם נִשֵּׂאת – לֹא תֵּצֵא, הוֹאִיל וְהוֹרָתָהּ וְלֵדָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה. אֲבָל גֵּר וּמְשֻׁחְרָר שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל, אוֹ יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא גִּיֹּרֶת וּמְשֻׁחְרֶרֶת – בִּתּוֹ כְּשֵׁרָה לִכְהֻנָּה לְכַתְּחִלָּה.
יב. שֶׁנָּשְׂאוּ אֵלּוּ מֵאֵלּוּ. בלא שהתערבו בישראלים. הֲרֵי אוֹתָהּ הַבַּת אֲסוּרָה לְכֹהֵן. שדינה כגיורת (וראה לעיל טו,ח). וְהוֹרָתָהּ. היווצרותה ברחם אימה. בִּקְדֻשָּׁה. בקדושת ישראל, לאחר שהתגיירו שני הוריה. בִּתּוֹ כְּשֵׁרָה לִכְהֻנָּה לְכַתְּחִלָּה. שהיא כישראלית לכל דבר (ראה לעיל טו,ט).
יג. גֵּר עַמּוֹנִי שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל, וְכֵן מִצְרִי שֵׁנִי שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁבִּיאָתָן בַּעֲבֵרָה וַהֲרֵי נְשׁוֹתֵיהֶם זוֹנוֹת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ – בְּנוֹתֵיהֶם כְּשֵׁרוֹת לִכְהֻנָּה לְכַתְּחִלָּה.
יג. מִצְרִי שֵׁנִי. שהוריו מצרים שהתגיירו. אַף עַל פִּי שֶׁבִּיאָתָן בַּעֲבֵרָה. שהם אסורים לבוא בקהל (לעיל יב,יח-יט). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל יח,ג. בְּנוֹתֵיהֶם כְּשֵׁרוֹת. שאינן חללות כי לא נולדו מאיסור כהונה, וכן בת עמונית או גיורת מצרית בדור השלישי מותרות לבוא בקהל.
יד. חָלָל שֶׁנָּשָׂא כְּשֵׁרָה – זַרְעוֹ מִמֶּנָּה חֲלָלִים, וְכֵן בֶּן בֶּן בְּנוֹ אֲפִלּוּ אַחַר אֶלֶף דּוֹר, שֶׁבֶּן הֶחָלָל הַזָּכָר – חָלָל הוּא לְעוֹלָם. וְאִם הָיְתָה בַּת – אֲסוּרָה לִכְהֻנָּה, שֶׁהֲרֵי הִיא חֲלָלָה. אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה – הַוָּלָד כָּשֵׁר. לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה בַּת – תִּנָּשֵׂא לִכְהֻנָּה.
יד. זַרְעוֹ מִמֶּנָּה חֲלָלִים. שביוחסי ישראל הוולד הולך אחר הזכר (כדלקמן הל' טו-טז). יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה הַוָּלָד כָּשֵׁר. שהולכים אחר הזכר.
טו. כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים מֻתָּרִין לָבֹא זֶה בָּזֶה, וְהַוָּלָד הוֹלֵךְ אַחַר הַזָּכָר. לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים וַחֲלָלִים מֻתָּרִין לָבֹא זֶה בָּזֶה, וְהַוָּלָד הוֹלֵךְ אַחַר הַזָּכָר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם" (במדבר א,יח) – בֵּית אָבִיו הִיא מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֵין בֵּית אִמּוֹ מִשְׁפַּחְתּוֹ.
טו. מֻתָּרִין לָבֹא זֶה בָּזֶה. להינשא אלו לאלו. שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם. ומפסוק זה שנאמר לגבי המפקד של ישראל במדבר, לומדים שכל אחד מתייחס למשפחת אביו. בֵּית אָבִיו הִיא מִשְׁפַּחְתּוֹ. שהייחוס נקבע לפי האב.
טז. לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים וַחֲלָלִים וְגֵרִים וּמְשֻׁחְרָרִין – מֻתָּרִין לָבֹא זֶה בָּזֶה. וְהַגֵּר וְהַמְשֻׁחְרָר שֶׁנָּשָׂא לְוִיָּה אוֹ יִשְׂרְאֵלִית אוֹ חֲלָלָה – הֲרֵי הַבֵּן יִשְׂרְאֵלִי. וְיִשְׂרְאֵלִי אוֹ לֵוִי אוֹ חָלָל שֶׁנָּשְׂאוּ גִּיֹּרֶת אוֹ מְשֻׁחְרֶרֶת – הַוָּלָד הוֹלֵךְ אַחַר הַזָּכָר.
טז. הַבֵּן יִשְׂרְאֵלִי. ואסור בממזרת (לעיל טו,ט), והבת מותרת לכהונה (לעיל הי"ב).
יז. כָּל הַמִּשְׁפָּחוֹת בְּחֶזְקַת כְּשֵׁרוֹת, וּמֻתָּר לִשָּׂא מֵהֶן לְכַתְּחִלָּה. וְאַף עַל פִּי כֵן, אִם רָאִיתָה שְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת שֶׁמִּתְגָּרוֹת זוֹ בָּזוֹ תָּמִיד, אוֹ רָאִיתָה מִשְׁפָּחָה שֶׁהִיא בַּעֲלַת מַצָּה וּמְרִיבָה תָּמִיד, אוֹ רָאִיתָה אִישׁ שֶׁהוּא מַרְבֶּה מְרִיבָה עִם הַכֹּל וְעַז פָּנִים בְּיוֹתֵר – חוֹשְׁשִׁין לָהֶן, וְרָאוּי לְהִתְרַחֵק מֵהֶן, שֶׁאֵלּוּ מִינֵי פַּסְלָנוּת הֵן.
וְכֵן כָּל הַפּוֹסֵל אֶת אֲחֵרִים תָּמִיד, כְּגוֹן שֶׁנּוֹתֵן שֶׁמֶץ בְּמִשְׁפָּחוֹת אוֹ בִּיחִידִין וְאוֹמֵר עֲלֵיהֶן שֶׁהֵן מַמְזֵרִין – חוֹשְׁשִׁין לוֹ שֶׁמָּא מַמְזֵר הוּא. וְאִם אָמַר עֲלֵיהֶן שֶׁהֵן עֲבָדִים – חוֹשְׁשִׁין לוֹ שֶׁמָּא עֶבֶד הוּא; שֶׁכָּל הַפּוֹסֵל – בְּמוּמוֹ הוּא פּוֹסֵל.
וְכֵן כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עַזּוּת פָּנִים וְאַכְזָרִיּוּת, וְשׂונֵא אֶת הַבְּרִיּוֹת וְאֵינוֹ גּוֹמֵל לָהֶם חֶסֶד – חוֹשְׁשִׁין לוֹ בְּיוֹתֵר שֶׁמָּא גִּבְעוֹנִי הוּא; שֶׁסִּימָנֵי יִשְׂרָאֵל הָאֻמָּה הַקְּדוֹשָׁה – בַּיְשָׁנִים, רַחֲמָנִים, גּוֹמְלֵי חֲסָדִים. וּבַגִּבְעוֹנִים הוּא אוֹמֵר: "וְהַגִּבְעֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה" (שמואל ב כא,ב), לְפִי שֶׁהֵעֵזּוּ אֶת פְּנֵיהֶם וְלֹא נִתְפַּיְּסוּ, וְלֹא רִחֲמוּ בְּנֵי שָׁאוּל, וְלֹא זָכְרוּ לְיִשְׂרָאֵל חֶסֶד לִמְחֹל לִבְנֵי מַלְכָּם, וְהֵם עָשׂוּ עִמָּהֶם חֶסֶד וְהֶחֱיוּם בַּתְּחִלָּה.
יז. וּמֻתָּר לִשָּׂא מֵהֶן לְכַתְּחִלָּה. בלא בדיקה. שֶׁמִּתְגָּרוֹת זוֹ בָּזוֹ תָּמִיד. מסתכסכות כל הזמן. מַצָּה וּמְרִיבָה. ריב. וְעַז פָּנִים. חצוף. מִינֵי פַּסְלָנוּת הֵן. סימנים המעידים על פסול ייחוס.
כָּל הַפּוֹסֵל אֶת אֲחֵרִים. מקלל אותם ואומר שהם פסולי ייחוס. שֶׁנּוֹתֵן שֶׁמֶץ. מטיל דופי.
שֶׁמָּא גִּבְעוֹנִי הוּא. הפסולים לבוא בקהל (ראה לעיל יב,כב-כד). וְהַגִּבְעֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה. שהם חסרים את התכונות הטובות של בני ישראל (ראה גם הלכות תשובה ב,י). וְלֹא רִחֲמוּ בְּנֵי שָׁאוּל. שביקשו להרוג אותם כנקמה על כך ששאול הרג בגבעונים (ראה שמואל ב כא,א-יד). וְהֵם עָשׂוּ עִמָּהֶם חֶסֶד וְהֶחֱיוּם בַּתְּחִלָּה. שבני ישראל כרתו ברית עם הגבעונים, והגנו עליהם אף לאחר שנתגלתה תרמיתם (ראה יהושע פרק ט).
יח. מִשְׁפָּחָה שֶׁקָּרָא עָלֶיהָ עַרְעָר, וְהוּא שֶׁיָּעִידוּ שְׁנַיִם שֶׁנִּתְעָרֵב בָּהֶן חָלָל אוֹ מַמְזֵר אוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן עַבְדוּת – הֲרֵי זוֹ סָפֵק. וְאִם מִשְׁפַּחַת כֹּהֲנִים הִיא – לֹא יִשָּׂא מִמֶּנָּה אִשָּׁה עַד שֶׁיִּבְדֹּק עָלֶיהָ אַרְבַּע אִמָּהוֹת שֶׁהֵן שְׁמוֹנֶה: אִמָּהּ, וְאֵם אִמָּהּ, וְאֵם אֲבִי אִמָּהּ, וְאֵם אֵם אֲבִי אִמָּהּ. וְכֵן הוּא בּוֹדֵק עַל אֵם אָבִיהָ, וְאֵם אֵם אָבִיהָ, וְאֵם אֲבִי אָבִיהָ, וְאֵם אֵם אֲבִי אָבִיהָ.
יח. שֶׁקָּרָא עָלֶיהָ עַרְעָר. יצא עליה שם שהיא פסולה. הֲרֵי זוֹ סָפֵק. ואין לשאת מהם לכתחילה בלא בדיקה. אַרְבַּע אִמָּהוֹת שֶׁהֵן שְׁמוֹנֶה. ארבע קבוצות של אימהות, שהן שמונה נשים.
יט. וְאִם הָיְתָה מִשְׁפָּחָה זוֹ שֶׁקָּרָא עָלֶיהָ עַרְעָר יִשְׂרְאֵלִים אוֹ לְוִיִּם – מוֹסִיף לִבְדֹּק זוּג אֶחָד, וְנִמְצָא בּוֹדֵק עֶשֶׂר אִמָּהוֹת, שֶׁהָעֵרוּב בִּלְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים יָתֵר מִן הַכֹּהֲנִים.
יט. לִבְדֹּק זוּג אֶחָד. בדורות שמעליהן. שֶׁהָעֵרוּב בִּלְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים יָתֵר מִן הַכֹּהֲנִים. הסיכוי שיתערב בהם פסול גדול יותר, שהכהנים מקפידים על ייחוסם מאוד.
כ. וְלָמָּה בּוֹדֵק בַּנָּשִׁים בִּלְבַד? מִפְּנֵי שֶׁהָאֲנָשִׁים, בְּכָל עֵת שֶׁיָּרִיבוּ זֶה בָּזֶה יְחָרֵף אֶת חֲבֵרוֹ בִּפְסוּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בְּיִחוּסוֹ, וְאִלּוּ הָיָה שָׁם פְּסוּל, הָיָה נִשְׁמָע. אֲבָל הַנָּשִׁים אֵין מְחָרְפוֹת בַּיִּחוּסִין.
כ. יְחָרֵף. יקלל. וְאִלּוּ הָיָה שָׁם פְּסוּל הָיָה נִשְׁמָע. שאילו היה פסול כלשהו בייחוסו, היה הדבר מתגלה במהלך מריבה.
כא. וְלָמָּה יִבְדֹּק הָאִישׁ כְּשֶׁיִּרְצֶה לִשָּׂא מִמִּשְׁפָּחָה זוֹ שֶׁהוּרְעָה חֶזְקָתָהּ, וְלֹא תִּבְדֹּק אִשָּׁה שֶׁתִּנָּשֵׂא לָהֶם? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֻזְהֲרוּ כְּשֵׁרוֹת לְהִנָּשֵׂא לִפְסוּלִים.
כא. שֶׁלֹּא הֻזְהֲרוּ כְּשֵׁרוֹת לְהִנָּשֵׂא לִפְסוּלִים. לפסולי כהונה.
כב. כָּל שֶׁקּוֹרִין לוֹ 'מַמְזֵר' וְשׁוֹתֵק, אוֹ 'נָתִין' וְשׁוֹתֵק, אוֹ 'חָלָל' וְשׁוֹתֵק, אוֹ 'עֶבֶד' וְשׁוֹתֵק – חוֹשְׁשִׁין לוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ, וְאֵין נוֹשְׂאִין מֵהֶן אֶלָּא אִם כֵּן בּוֹדְקִין אַחֲרֵיהֶן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
כב. וְשׁוֹתֵק. שאינו מוחה. נָתִין. מזרע הגבעונים. חוֹשְׁשִׁין לוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ. שמא הפסול הזה אכן מצוי בהם. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הי"ח.
כג. מִשְׁפָּחָה שֶׁנִּתְעָרֵב בָּהּ סְפֵק חָלָל – כָּל אַלְמָנָה מֵאוֹתָהּ מִשְׁפָּחָה אֲסוּרָה לְכֹהֵן לְכַתְּחִלָּה. וְאִם נִשֵּׂאת – לֹא תֵּצֵא, מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁתֵּי סְפֵקוֹת: שֶׁמָּא זוֹ אַלְמְנַת אוֹתוֹ חָלָל שֶׁמָּא אֵינָהּ אַלְמְנָתוֹ; וְאִם נֹאמַר שֶׁהִיא אַלְמְנָתוֹ, שֶׁמָּא חָלָל הוּא שֶׁמָּא אֵינוֹ חָלָל. אֲבָל אִם נִתְעָרֵב בָּהּ חָלָל וַדַּאי – כָּל אִשָּׁה מֵהֶן אֲסוּרָה לְכֹהֵן עַד שֶׁיִּבְדֹּק; וְאִם נִשֵּׂאת – תֵּצֵא.
וְהוּא הַדִּין אִם נִתְעָרֵב בָּהּ סְפֵק מַמְזֵר אוֹ מַמְזֵר וַדַּאי, שֶׁאֵשֶׁת מַמְזֵר וְאֵשֶׁת חָלָל לִכְהֻנָּה – אִסּוּר אֶחָד הוּא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
כג. כָּל אַלְמָנָה מֵאוֹתָהּ מִשְׁפָּחָה אֲסוּרָה לְכֹהֵן לְכַתְּחִלָּה. שאשת חלל נעשית זונה (לעיל יח,א), ולגבי כל אלמנה מהם יש להסתפק אם זו אשת החלל. שְׁתֵּי סְפֵקוֹת. שאף בצד האיסור של הספק קיים ספק נוסף (לעיקרון זה ראה לעיל יח,י). שֶׁאֵשֶׁת מַמְזֵר. נעשית זונה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל יח,ג.

תקציר הפרק 

פרק י"ט הלכות איסורי ביאה

מכירים את הכלל: *כל הפוסל, במומו הוא פוסל* ?
בהלכה י"ז היום נלמד שכלל זה מקורו בהלכה ובעל משמעות מרחיקה לכת❗

*חללה וספקות ביוחסין*

איזו היא חללה? זו שנולדה מאיסורי כהונה(גרושה וכד') וכן אחת מן הנשים האסורות לכהונה שנבעלה לכוהן -נתחללה. אבל הכוהן עצמו שעבר העבירה, לא נתחלל. ובין שנבעלה באונס בין שנבעלה בשגגה, והוא שיהיה הכוהן בן תשע שנים ויום אחד ומעלה, ותהיה זו האסורה לו בת שלוש שנים ויום אחד ומעלה.

3 סוגי חללים:
1⃣ חלל ודאי מהתורה – כהן שבא על אשה האסורה לכהונה, נתחללה היא ובניה לכל הדורות. והזכרים, אסורים לעולם להתחתן עם חללה.
2⃣ חלל ודאי מדרבנן -כהן שבא על חלוצה היא ובניה לכל הדורות.
3⃣ ספק – מחמיר ככהן וכישראל.

כהנים לויים וישראליים–מותרין לבוא זה בזה. לויים וישראליים וחללים–מותרים לבוא זה בזה, והוולד הולך אחר הזכר.

*דיני ייחוס:*
ככלל, כל המשפחות בחזקת כשרות, ומותר לישא מהן לכתחילה.
וכן כל הפוסל את אחרים תמיד, כגון שנותן שמץ במשפחות או ביחידים, ואומר עליהן שהן ממזרים–חוששין לו, שמא ממזר הוא; ואם אמר עליהן שהם עבדים, חוששין לו שמא עבד הוא. *שכל הפוסל, במומו הוא פוסל*.
וכן כל מי שיש בו עזות פנים, ואכזרייות, ושונא את הברייות, ואינו גומל להם חסד–חוששין לו ביותר, שמא גבעוני הוא: שסימני ישראל האומה הקדושה–ביישנין, רחמנים, וגומלי חסדים; ובגבעונים הוא אומר "והגבעונים לא מבני ישראל המה" (שמואל ב כא,ב)–לפי שהעיזו פניהם, ולא נתפייסו, ולא ריחמו על בני שאול ולא גמלו לישראל חסד למחול לבני מלכם, והם עשו עימהם חסד והחיום בתחילה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות איסורי ביאה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם קיים מצב שוהלד ראשון כשר והשני פסול?

2.סבתא רבה של כלה ממשפחת לוי – האם נבדקת?

3.לעולם כשהביאה בעברה – הולד פסול לכהונה?

תשובות
1-כן 2-כן 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן