פרק י"ט, הלכות אישות, ספר נשים
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִתְּנָאיֵי כְּתֻבָּה, שֶׁיִּהְיוּ בָּנָיו הַזְּכָרִים יוֹרְשִׁים כְּתֻבַּת אִמָּם וּנְדוּנְיָתָהּ שֶׁהִכְנִיסָה בְּתוֹרַת נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל, וְאַחַר כָּךְ חוֹלְקִין שְׁאָר הַיְרֻשָּׁה עִם אֲחֵיהֶם בְּשָׁוֶה.
א. שֶׁיִּהְיוּ בָּנָיו הַזְּכָרִים יוֹרְשִׁים כְּתֻבַּת אִמָּם וּנְדוּנְיָתָהּ. תנאי זה נקרא 'כתובת בנין דכרין'. התנאי נתקן כדי שירבה אדם לתת נכסים לבתו שנישאת, ביודעו שאותם הנכסים יישארו בידי נכדיו בני בתו, גם אם היא תמות לפני בעלה והוא יירש אותה, ולא יטלו מהם יורשיו האחרים של הבעל (בבלי כתובות נב,ב). וּנְדוּנְיָתָהּ שֶׁהִכְנִיסָה בְּתוֹרַת נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל. שאף סכום החוב הזה כתוב בכתובה (ראה לעיל טז,א).
ב. כֵּיצַד? נָשָׂא אִשָּׁה, כְּתֻבָּתָהּ וּנְדוּנְיָתָהּ אֶלֶף, וְיָלְדָה בֵּן וּמֵתָה בְּחַיָּיו, וְאַחַר כָּךְ נָשָׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת, כְּתֻבָּתָהּ וּנְדוּנְיָתָהּ מָאתַיִם, וְהוֹלִידָה בֵּן וּמֵתָה בְּחַיָּיו, וְאַחַר כָּךְ מֵת הוּא, וְהִנִּיחַ אַלְפַּיִם – בְּנוֹ מִן הָרִאשׁוֹנָה יוֹרֵשׁ אֶלֶף שֶׁבִּכְתֻבַּת אִמּוֹ, וּבְנוֹ מִן הַשְּׁנִיָּה יוֹרֵשׁ מָאתַיִם שֶׁבִּכְתֻבַּת אִמּוֹ, וְהַשְּׁאָר יוֹרְשִׁין אוֹתוֹ בְּשָׁוֶה. נִמְצָא בְּיַד בֶּן הָרִאשׁוֹנָה אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת, וּבְיַד בֶּן הַשְּׁנִיָּה שֵׁשׁ מֵאוֹת.
ב. וּמֵתָה בְּחַיָּיו. וירש הבעל את רכוש האישה. וְהִנִּיחַ אַלְפַּיִם. זהו הסכום הכולל של הירושה שהשאיר הבעל. נִמְצָא בְּיַד בֶּן הָרִאשׁוֹנָה וכו'. אחרי שחילקו ביניהם בשווה את שמונה מאות הדינרים הנותרים.
ג. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהִנִּיחַ יָתֵר עַל כְּדֵי שְׁתֵּי הַכְּתֻבּוֹת דִּינָר אֶחָד אוֹ יָתֵר, כְּדֵי שֶׁיַּחְלְקוּ הַשְּׁאָר בְּשָׁוֶה. אֲבָל אִם לֹא הִנִּיחַ יָתֵר דִּינָר – חוֹלְקִין הַכֹּל בְּשָׁוֶה, שֶׁאִם יִירְשׁוּ אֵלּוּ כְּתֻבַּת אִמָּם וְאֵלּוּ כְּתֻבַּת אִמָּם, וְלֹא יִשָּׁאֵר דִּינָר לַחֲלֹק אוֹתוֹ בֵּין הַיּוֹרְשִׁים, נִמְצָא תְּנַאי זֶה מְבַטֵּל חִלּוּק יְרֻשָּׁה בֵּין הַבָּנִים בְּשָׁוֶה, שֶׁהוּא מִן הַתּוֹרָה.
ג. בְּשֶׁהִנִּיחַ יָתֵר עַל כְּדֵי שְׁתֵּי הַכְּתֻבּוֹת דִּינָר אֶחָד אוֹ יָתֵר. שהירושה כולה גדולה יותר משיעור שתי הכתובות בדינר אחד או יותר. נִמְצָא תְּנַאי זֶה מְבַטֵּל חִלּוּק יְרֻשָּׁה בֵּין הַבָּנִים בְּשָׁוֶה שֶׁהוּא מִן הַתּוֹרָה. שלא תתקיים חלוקה שווה בסכום ניכר (דינר), ולא תיקנו חכמים את דין כתובת הבנים הזכרים במקרה שיתבטל דין התורה.
ד. וְהוּא הַדִּין לְמִי שֶׁנָּשָׂא נָשִׁים רַבּוֹת, בֵּין בָּזוֹ אַחַר זוֹ בֵּין בְּבַת אַחַת, וּמֵתוּ כֻּלָּן בְּחַיָּיו, וְלוֹ מֵהֶן בָּנִים זְכָרִים – אִם הָיָה שָׁם יָתֵר עַל כְּדֵי כָּל הַכְּתֻבּוֹת דִּינָר, כָּל אֶחָד וְאֶחָד יוֹרֵשׁ כְּתֻבַּת אִמּוֹ, וְהַשְּׁאָר חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה.
ד. יָתֵר עַל כְּדֵי כָּל הַכְּתֻבּוֹת דִּינָר. שמלבד כל סכומי הכתובות, יש בירושה דינר אחד נוסף. שהדינר הוא סכום קבוע, בלי להתייחס לשאלה לכמה יש לחלקו.
ה. אָמְרוּ הַיְתוֹמִים: 'הֲרֵי אָנוּ מַעֲלִין עַל נִכְסֵי אָבִינוּ יָתֵר דִּינָר', כְּדֵי שֶׁיִּטְּלוּ כְּתֻבַּת אִמָּן – אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן, אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַנְּכָסִים בְּבֵית דִּין כְּמָה שֶׁהָיוּ שָׁוִין בִּשְׁעַת מִיתַת אֲבִיהֶם; אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְרַבּוּ אוֹ נִתְמַעֲטוּ אַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן קֹדֶם שֶׁיָּבֹאוּ לַחֲלֹק – אֵין שָׁמִין אוֹתָן אֶלָּא כִּשְׁעַת מִיתַת אֲבִיהֶם.
ה. מַעֲלִין. מקבלים עלינו את ערכם בסכום גדול יותר ממחירם בשוק. שָׁמִין. מעריכים. שֶׁנִּתְרַבּוּ אוֹ נִתְמַעֲטוּ אַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן. ערכם עלה או ירד.
ו. הָיָה שָׁם יָתֵר עַל כְּדֵי כָּל הַכְּתֻבּוֹת – אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עָלָיו שְׁטַר חוֹב כְּנֶגֶד הַיָּתֵר, אֵינוֹ מְמַעֵט, אֶלָּא כָּל אֶחָד מֵהֶן יוֹרֵשׁ כְּתֻבַּת אִמּוֹ.
ו. שֶׁיֵּשׁ עָלָיו שְׁטַר חוֹב כְּנֶגֶד הַיָּתֵר. שחייב לאחרים כסף בשיעור של כל מותר הכתובות. אֵינוֹ מְמַעֵט וכו'. אין החוב ממעט את הירושה, מפני שנחשב שירשו את אותו המותר, ובכך מתקיימת ירושת התורה, אף על פי שישלמוהו לאחר מכן לבעל החוב.
ז. מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים, וּמֵתָה אַחַת מֵהֶן בְּחַיָּיו וְאַחַת אַחַר מוֹתוֹ, וְלוֹ בָּנִים מִשְּׁתֵּיהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִנִּיחַ יָתֵר עַל שְׁתֵּי הַכְּתֻבּוֹת, אִם נִשְׁבְּעָה הַשְּׁנִיָּה שְׁבוּעַת אַלְמָנָה קֹדֶם שֶׁתָּמוּת – בָּנֶיהָ קוֹדְמִין לִירַשׁ כְּתֻבָּתָהּ, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן יוֹרְשִׁין כְּתֻבַּת אִמָּם בִּתְנַאי זֶה, אֶלָּא יְרֻשָּׁה שֶׁל תּוֹרָה, וְאַחַר כָּךְ יוֹרְשִׁין בְּנֵי הָרִאשׁוֹנָה כְּתֻבַּת אִמָּן בִּתְנַאי זֶה. וְאִם נִשְׁאַר שָׁם כְּלוּם – חוֹלְקִין אוֹתוֹ בְּשָׁוֶה. וְאִם מֵתָה קֹדֶם שֶׁתִּשָּׁבַע – בְּנֵי הָרִאשׁוֹנָה יוֹרְשִׁין כְּתֻבַּת אִמָּם בִּלְבַד, וְהַשְּׁאָר חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה.
ז. שְׁבוּעַת אַלְמָנָה. הבאה ליטול את כתובתה (ראה לעיל טז,ד), וכיוון שנשבעה – יורשיה יורשים את כתובתה ממנה. שֶׁאֵינָן יוֹרְשִׁין כְּתֻבַּת אִמָּם בִּתְנַאי זֶה. שכאן אין ירושתם מכוח התקנה שהבנים הזכרים יירשו את כתובת אמם, אלא מדין תורה שהבנים יורשים את האם כשאין לה בעל. וְאַחַר כָּךְ יוֹרְשִׁין בְּנֵי הָרִאשׁוֹנָה. גם אם לא נותרו נכסים יתר על הכתובה. מפני שכתובת האלמנה היא כחוב, הנחשב לירושה ואינו ממעט את המותר (לעיל ה"ו). וְאִם מֵתָה קֹדֶם שֶׁתִּשָּׁבַע וכו'. בני השנייה אינם יורשים את זכותה לכתובה, שהרי אינם יכולים להישבע במקומה (ראה לעיל טז,יב), ואף לא ככתובת בנים זכרים – שהרי לא מתה בחייו.
ח. הָיָה נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים וְלוֹ מֵהֶן בָּנִים וּמֵת, וְאַחַר כָּךְ מֵתוּ הַנָּשִׁים: אִם נִשְׁבְּעוּ וְאַחַר כָּךְ מֵתוּ – כָּל אֶחָד וְאֶחָד יוֹרֵשׁ כְּתֻבַּת אִמּוֹ בִּירֻשָּׁה שֶׁל תּוֹרָה, לֹא בִּתְנַאי זֶה, לְפִיכָךְ אֵין מַשְׁגִּיחִין אִם יֵשׁ שָׁם מוֹתָר אוֹ אֵין שָׁם, וְיוֹרְשֵׁי הָרִאשׁוֹנָה קוֹדְמִין לְיוֹרְשֵׁי הַשְּׁנִיָּה; וְאִם לֹא נִשְׁבְּעוּ – חוֹלְקִין הַבָּנִים הַכֹּל בְּשָׁוֶה, וְאֵין שָׁם יְרֻשַׁת כְּתֻבָּה, לְפִי שֶׁאֵין לָאַלְמָנָה כְּתֻבָּה עַד שֶׁתִּשָּׁבַע.
ח. וְיוֹרְשֵׁי הָרִאשׁוֹנָה קוֹדְמִין לְיוֹרְשֵׁי הַשְּׁנִיָּה. לפי סדר הנישואין, כשם שהאישה הראשונה קודמת לאישה השנייה, אם היו גובות בעצמן (לעיל יז,א).
ט. אַחַת נִשְׁבְּעָה וְאַחַת לֹא נִשְׁבְּעָה – זוֹ שֶׁנִּשְׁבְּעָה בָּנֶיהָ יוֹרְשִׁים כְּתֻבָּתָהּ תְּחִלָּה, וְהַשְּׁאָר חוֹלְקִין אוֹתוֹ בְּשָׁוֶה. וְכָל יוֹרֵשׁ כְּתֻבַּת אִמּוֹ שֶׁמֵּתָה בְּחַיֵּי אָבִיו – אֵינוֹ טוֹרֵף מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים אֶלָּא מִבְּנֵי חֹרִים, כְּכָל הַיּוֹרְשִׁים.
ט. אֵינוֹ טוֹרֵף מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים. מנכסי האב שנמכרו לאחרים. כְּכָל הַיּוֹרְשִׁים. שאין זה חוב הנגבה גם מנכסים משועבדים (הלכות מלווה ולווה יח,א), אלא ירושה.
י. וּמִתְּנָאיֵי כְּתֻבָּה, שֶׁתִּהְיֶינָה הַבָּנוֹת נִזּוֹנוֹת מִנִּכְסֵי אֲבִיהֶן אַחַר מוֹתוֹ עַד שֶׁיִּתְאָרְסוּ אוֹ עַד שֶׁיִּבְגֹּרוּ. בָּגְרָה הַבַּת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְאָרְסָה, אוֹ שֶׁנִּתְאָרְסָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בָּגְרָה – אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת. וּבַת הַנִּזּוֹנֶת מִנִּכְסֵי אָבִיהָ לְאַחַר מוֹתוֹ – מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּמְצִיאָתָהּ לְעַצְמָהּ, לֹא לָאַחִים.
י. מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּמְצִיאָתָהּ לְעַצְמָהּ לֹא לָאַחִים. שלא כאלמנה הניזונת, שמעשה ידיה ליורשים (לעיל יח,ו), משום שאדם רוצה שתהיה לבתו כלכלה מרווחת (בבלי כתובות מג,א).
יא. פּוֹסְקִין לַבַּת מְזוֹנוֹת וּכְסוּת וּמָדוֹר מִנִּכְסֵי אָבִיהָ, כְּדֶרֶךְ שֶׁפּוֹסְקִין לָאַלְמָנָה, וּמוֹכְרִין לִמְזוֹן הַבָּנוֹת וּכְסוּתָן בְּלֹא הַכְרָזָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹכְרִין לִמְזוֹן הָאַלְמָנָה וּכְסוּתָהּ. אֶלָּא שֶׁהָאִשָּׁה – פּוֹסְקִין לָהּ לְפִי כְּבוֹדָהּ וּכְבוֹד בַּעְלָהּ, וְלַבָּנוֹת – פּוֹסְקִין לָהֶן דָּבָר הַמְסַפֵּק לָהֶן בִּלְבַד, וְאֵין הַבָּנוֹת נִשְׁבָּעוֹת.
יא. פּוֹסְקִין. קוצבים סכום. כְּדֶרֶךְ שֶׁפּוֹסְקִין לָאַלְמָנָה. לעיל יח,ב. בְּלֹא הַכְרָזָה כְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹכְרִין לִמְזוֹן הָאַלְמָנָה וּכְסוּתָהּ. ראה שם ה"כ. שֶׁהָאִשָּׁה פּוֹסְקִין לָהּ לְפִי כְּבוֹדָהּ וּכְבוֹד בַּעְלָהּ. שם ה"ג. כדרך שנהג בה בחייו (ראה לעיל יג,ה). וְלַבָּנוֹת פּוֹסְקִין לָהֶן דָּבָר הַמְסַפֵּק לָהֶן בִּלְבַד. כפי שחייב בפרנסת ילדיו הקטנים בחייו (שם ה"ו). וְאֵין הַבָּנוֹת נִשְׁבָּעוֹת. אף שאלמנה התובעת מזונות נשבעת (לעיל יח,יט).
יב. אֵין הַבָּנִים יוֹרְשִׁים כְּתֻבַּת אִמָּם וְלֹא הַבָּנוֹת נִזּוֹנוֹת בִּתְנָאיִים אֵלּוּ, עַד שֶׁיִּהְיֶה שְׁטַר כְּתֻבָּה יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָם. אֲבָל אִם אֵין שָׁם שְׁטַר כְּתֻבָּה – אֵין לָהֶם כְּלוּם, שֶׁמָּא מָחֲלָה אִמָּם כְּתֻבָּתָהּ. וְאִם אֵין דַּרְכָּם לִכְתֹּב כְּתֻבָּה – יֵשׁ לָהֶם כְּפִי הַתְּנָאיִין.
יב. יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָם. נמצא ברשותם כהוכחה לתקפות הכתובה. שֶׁמָּא מָחֲלָה אִמָּם כְּתֻבָּתָהּ. שוויתרה על חובות הבעל כלפיה – על הכתובה ותנאיה (לעיל יז,יט; לדין דומה ראה לעיל יח,כג).
יג. מִי שֶׁצִּוָּה בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ לַעֲקֹר אֶחָד מִתְּנָאיֵי כְּתֻבָּה, כְּגוֹן שֶׁאָמַר: 'אַל יִזּוֹנוּ בְּנוֹתָיו מִנְּכָסָיו', אוֹ 'אַל תִּזּוֹן אַלְמְנָתוֹ', אוֹ 'אַל יִירְשׁוּ בָּנָיו כְּתֻבַּת אִמָּן' – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. נָתַן כָּל נְכָסָיו בְּמַתָּנָה לַאֲחֵרִים – הוֹאִיל וּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע אֵינָהּ קוֹנָה אֶלָּא לְאַחַר מִיתָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר, הֲרֵי הַמַּתָּנָה וְחִיּוּב הַנְּכָסִים בִּתְנָאיִין אֵלּוּ בָּאִין כְּאֶחָד, וּלְפִיכָךְ אַלְמְנָתוֹ וּבְנוֹתָיו נִזּוֹנוֹת מִנְּכָסָיו, וּבָנָיו יוֹרְשִׁין כְּתֻבַּת אִמָּם שֶׁמֵּתָה בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ.
יג. אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. לא עושים מה שציווה, מפני שמחויב בתנאים אלו משעת הנישואין. וּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע. שנתן בשעה שהיה חולה מסוכן העומד למות. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. הלכות זכייה ומתנה ח,ח. הֲרֵי הַמַּתָּנָה וְחִיּוּב הַנְּכָסִים בִּתְנָאיִין אֵלּוּ בָּאִין כְּאֶחָד וכו'. ולפיכך נדחית המתנה עד שיגבו את הראוי להם לפי תנאי הכתובה. אבל אם מכר את נכסיו בחייו או שנתן במתנת בריא, לא ניזונות מהם, מפני שאחרים קדמו וזכו בהם, ואין גובים מזונות וירושת כתובת האם אלא מנכסים בני חורין (ראה לעיל ה"ט, יח,יג; לדין דומה ראה הלכות זכייה ומתנה ח,ט).
יד. בַּת הַמְמָאֶנֶת – הֲרֵי הִיא כִּשְׁאָר הַבָּנוֹת, וְיֵשׁ לָהּ מְזוֹנוֹת. אֲבָל בַּת הַיְבָמָה וּבַת הַשְּׁנִיָּה וּבַת הָאֲרוּסָה וּבַת הָאֲנוּסָה – אֵין לָהֶם מְזוֹנוֹת אַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן בִּתְנַאי זֶה. אֲבָל בְּחַיֵּי אֲבִיהֶן – הוּא חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתָם, כְּדִין שְׁאָר הַבָּנִים וְהַבָּנוֹת בְּחַיֵּי אֲבִיהֶן.
יד. בַּת הַמְמָאֶנֶת. קטנה שהשיאוה לאחר מות אביה, יכולה למאן בבעלה ולצאת מקשר הנישואין כל זמן שהיא קטנה (ראה לעיל ד,ז-ח). וזו מיאנה בבעלה לאחר שהתעברה, ונולדה לה ממנו בת, ולאחר מותו הבת תובעת מזונות. וְיֵשׁ לָהּ מְזוֹנוֹת. אף על פי שהממאנת עצמה מאבדת את עיקר כתובתה (לקמן כד,ה), היא אינה מאבדת את תנאי הכתובה, ובתה זכאית למזונות (יד"פ). בַּת הַיְבָמָה. שנולדה מנישואי אמה ליבם, אחי בעלה הראשון שמת. ואם מת אביה היבם, אין לה מזונות ממנו, מכיוון שכתובת היבמה ותנאיה מוטלים על נכסי האח שמת, ולא על נכסי היבם (לקמן כב,יא, הלכות ייבום וחליצה א,א). וּבַת הַשְּׁנִיָּה. שאמה הייתה אסורה לבעלה מתקנת חכמים (להגדרה ראה לעיל א,ו), ואין לה כתובה ולא תנאי כתובה (לקמן כד,ב). וּבַת הָאֲרוּסָה. שהאם נתעברה מאביה לפני שנישאו, ועוד לא נתחייב הבעל בכתובה. וּבַת הָאֲנוּסָה. נערה שנאנסה ונישאה לאונס ונולדה ממנו בת. וכיוון שאסור לבעל לגרש את אנוסתו אין לה כתובה, שהרי תיקנו חכמים כתובה לאישה כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה, והוא אינו יכול להוציאה (הלכות נערה בתולה א,ג-ד). כְּדִין שְׁאָר הַבָּנִים וְהַבָּנוֹת בְּחַיֵּי אֲבִיהֶן. שאין חיוב זה משום כתובה, אלא משום חובת האב לדאוג לילדיו (ראה לעיל יב,יד-טו).
טו. הַמְאָרֵס בַּת הַנִּזּוֹנֶת מִן הָאַחִים – חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ מִשְּׁעַת אֵרוּסִין, שֶׁהֲרֵי אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת מֵאַחֶיהָ מִשֶּׁנִּתְאָרְסָה, וְאֵינָהּ בּוֹגֶרֶת כְּדֵי שֶׁתָּזוּן עַצְמָהּ, אֶלָּא קְטַנָּה אוֹ נַעֲרָה, וְאֵין אָדָם רוֹצֶה שֶׁתִּתְבַּזֶּה אֲרוּסָתוֹ וְתֵלֵךְ וְתִשְׁאַל עַל הַפְּתָחִים.
טו. חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ מִשְּׁעַת אֵרוּסִין. אף שבדרך כלל אין הבעל חייב במזונות אלא משעת הנישואין (למקרה נוסף של מזונות מן אירוסין ראה לעיל י,יט). וְאֵין אָדָם רוֹצֶה שֶׁתִּתְבַּזֶּה אֲרוּסָתוֹ וְתֵלֵךְ וְתִשְׁאַל עַל הַפְּתָחִים. שאינו רוצה שתלך לקבץ נדבות למחייתה, ובוודאי ארסה על דעת כן שיזון אותה בעצמו מעתה.
טז. נִשֵּׂאת הַבַּת וּמֵאֲנָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה אוֹ נִתְאַלְמְנָה, אֲפִלּוּ הִיא שׁוֹמֶרֶת יָבָם, הוֹאִיל וְחָזְרָה לְבֵית אָבִיהָ וַעֲדַיִן לֹא בָּגְרָה – הֲרֵי זוֹ נִזּוֹנֶת מִנִּכְסֵי אָבִיהָ עַד שֶׁתִּבְגֹּר אוֹ עַד שֶׁתִּתְאָרֵס.
טז. אֲפִלּוּ הִיא שׁוֹמֶרֶת יָבָם וכו'. שמת בעלה בלא בנים, ואף שהיא ממתינה לייבום או לחליצה אינה נחשבת בכך כקשורה לבעל לעניין המזונות.
יז. מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בָּנִים וּבָנוֹת – יִירְשׁוּ הַבָּנִים כָּל הַנְּכָסִים, וְהֵן זָנִין אֶת אַחְיוֹתֵיהֶם עַד שֶׁיִּבְגֹּרוּ אוֹ עַד שֶׁיִּתְאָרְסוּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהִנִּיחַ נְכָסִים שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּזּוֹנוּ מֵהֶן הַבָּנִים וְהַבָּנוֹת כְּאֶחָד עַד שֶׁיִּבְגְּרוּ הַבָּנוֹת, וְאֵלּוּ הֵן הַנִּקְרָאִים נְכָסִים מְרֻבִּים. אֲבָל אִם אֵין בַּנְּכָסִים שֶׁהִנִּיחַ אֶלָּא פָּחוֹת מִזֶּה – מוֹצִיאִין מֵהֶן מְזוֹנוֹת לַבָּנוֹת עַד שֶׁיִּבְגֹּרוּ, וְנוֹתְנִין הַשְּׁאָר לַבָּנִים. וְאִם אֵין שָׁם אֶלָּא כְּדֵי מְזוֹן הַבָּנוֹת בִּלְבַד – הַבָּנוֹת נִזּוֹנוֹת מֵהֶן עַד שֶׁיִּבְגֹּרוּ אוֹ עַד שֶׁיִּתְאָרְסוּ, וְהַבָּנִים יִשְׁאֲלוּ עַל הַפְּתָחִים.
יז. שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּזּוֹנוּ מֵהֶן הַבָּנִים וְהַבָּנוֹת כְּאֶחָד עַד שֶׁיִּבְגְּרוּ הַבָּנוֹת. על פי הערכה של המזונות הצריכים לכולם יחד למשך זמן זה. מוֹצִיאִין מֵהֶן מְזוֹנוֹת לַבָּנוֹת. מפרישים מהירושה את כל הסכום הדרוש למזון הבנות עד שיבגרו, ומניחים ביד בית דין או ביד אפוטרופוס. וְהַבָּנִים יִשְׁאֲלוּ עַל הַפְּתָחִים. יקבצו נדבות. שאין תנאי מזונות לבנים, אלא ירושה בלבד.
יח. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהִנִּיחַ קַרְקַע. אֲבָל אִם הִנִּיחַ מִטַּלְטְלִין, הוֹאִיל וּבְתַקָּנַת הַגְּאוֹנִים הוּא שֶׁיִּזּוֹנוּ הַבָּנוֹת מִן הַמִּטַּלְטְלִין – הֲרֵי הַבָּנוֹת וְהַבָּנִים נִזּוֹנוֹת כְּאַחַת מִן הַנְּכָסִים הָאֵלּוּ הַמֻּעָטִים, שֶׁלֹּא תִּקְּנוּ לָהֶן בַּמִּטַּלְטְלִין אֶלָּא שֶׁיִּהְיוּ כַּבָּנִים. וּבָזֶה הוֹרוֹ הַגְּאוֹנִים.
יח. וּבְתַקָּנַת הַגְּאוֹנִים. לעיל טז,ז. הֲרֵי הַבָּנוֹת וְהַבָּנִים נִזּוֹנוֹת כְּאַחַת מִן הַנְּכָסִים. ואין עדיפות לבנות כבהלכה הקודמת.
יט. הִנִּיחַ קַרְקַע, וְהָיוּ הַנְּכָסִים מְרֻבִּין וְנִתְמַעֲטוּ אַחַר כֵּן – כְּבָר זָכוּ בָּהֶן יוֹרְשִׁין. הָיוּ מֻעָטִין בִּשְׁעַת מִיתָה וְנִתְרַבּוּ אַחַר כֵּן – הַבָּנִים יוֹרְשִׁין אוֹתָן. וַאֲפִלּוּ לֹא נִתְרַבּוּ – אִם קָדְמוּ הַבָּנִים וּמָכְרוּ נְכָסִים מֻעָטִין, מִכְרָן קַיָּם.
יט. וְנִתְמַעֲטוּ. ירד ערכם. כְּבָר זָכוּ בָּהֶן יוֹרְשִׁין. הבנים. והם זנים את אחיותיהם כל עוד יש נכסים בני חורין. אִם קָדְמוּ הַבָּנִים וּמָכְרוּ נְכָסִים מֻעָטִין מִכְרָן קַיָּם. המכירה תקפה. והבנות אינן יכולות לטרוף מן הקונים, מפני שאינן ניזונות אלא מנכסים בני חורין (לעיל יח,יג).
כ. הָיוּ הַנְּכָסִים מְרֻבִּין, וְיֵשׁ עָלָיו חוֹב, אוֹ שֶׁהִתְנָה עִם אִשְׁתּוֹ שֶׁיָּזוּן אֶת בִּתָּהּ – אֵין הַחוֹב וְלֹא מְזוֹנוֹת בַּת אִשְׁתּוֹ מְמַעֲטִין בַּנְּכָסִים, אֶלָּא יִירְשׁוּ הַבָּנִים הַכֹּל, וְיִתְּנוּ לְבַעַל חוֹב חוֹבוֹ, וְיָזוּנוּ בַּת אֵשֶׁת אֲבִיהֶם עַד זְמַן שֶׁפָּסַק, וְיָזוּנוּ אַחְיוֹתֵיהֶם עַד שֶׁיִּבְגֹּרוּ אוֹ עַד שֶׁיִּתְאָרְסוּ מִתַּחַת יְדֵיהֶם.
כ. אוֹ שֶׁהִתְנָה עִם אִשְׁתּוֹ שֶׁיָּזוּן אֶת בִּתָּהּ. שנולדה לה מאיש אחר. שאף זה סוג של חוב (ראה לקמן כג,יז-יח).
כא. הִנִּיחַ אַלְמָנָה וּבַת, בֵּין מִמֶּנָּה בֵּין מֵאִשָּׁה אַחֶרֶת, וְאֵין בַּנְּכָסִים כְּדֵי שֶׁיִּזּוֹנוּ שְׁתֵּיהֶן – הָאַלְמָנָה נִזּוֹנֶת, וְהַבַּת תִּשְׁאַל עַל הַפְּתָחִים. וְכֵן אֲנִי אוֹמֵר שֶׁמְּזוֹנוֹת הַבַּת קוֹדְמִין לִירֻשַּׁת הַבֵּן כְּתֻבַּת אִמּוֹ שֶׁמֵּתָה בְּחַיֵּי אָבִיו, וְאַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם מִתְּנָאיֵי כְּתֻבָּה; וְקַל וָחֹמֶר הַדְּבָרִים: אִם נִדְחָת יְרֻשָּׁה שֶׁל תּוֹרָה מִפְּנֵי מְזוֹנוֹת הַבַּת, לֹא תִּדָּחֶה יְרֻשַּׁת הַכְּתֻבָּה שֶׁהוּא תְּנַאי בֵּית דִּין מִפְּנֵי מְזוֹנוֹת הַבַּת?
כא. הָאַלְמָנָה נִזּוֹנֶת וְהַבַּת תִּשְׁאַל עַל הַפְּתָחִים. שכבוד אשתו קודם לכבוד בתו (בבלי כתובות מ,א). שֶׁמְּזוֹנוֹת הַבַּת קוֹדְמִין לִירֻשַּׁת הַבֵּן כְּתֻבַּת אִמּוֹ שֶׁמֵּתָה בְּחַיֵּי אָבִיו. שיש להפריש את קצבת מזונות הבת, ורק אם נותר כסף יתקיים תנאי כתובת בנים זכרים. אִם נִדְחָת יְרֻשָּׁה שֶׁל תּוֹרָה מִפְּנֵי מְזוֹנוֹת הַבַּת. שכאשר יש נכסים מועטים, הבנות ניזונות והבנים אינם יורשים כלום, כדלעיל הי"ז.
כב. מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בָּנוֹת גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת, וְלֹא הִנִּיחַ בֵּן – אֵין אוֹמְרִין: יִזּוֹנוּ הַקְּטַנּוֹת עַד שֶׁיִּבְגֹּרוּ וְיַחְלְקוּ שְׁאָר הַנְּכָסִים בְּשָׁוֶה, אֶלָּא כֻּלָּן חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה.
כב. אֵין אוֹמְרִין יִזּוֹנוּ הַקְּטַנּוֹת עַד שֶׁיִּבְגֹּרוּ וכו'. שתנאי המזונות הוא תקנת חכמים לבנות כאשר הבנים יורשים את כל הרכוש. אך כשאין בנים – מדין תורה הבנות יורשות את כל הנכסים, ולא תיקנו להן חכמים מזונות.

תקציר הפרק 

פרק י"ט הלכות אישות

*תנאי הכתובה ליתומים*

🔹 בנים יורשים כתובת אמם בנפרד משאר הבנים. מלבד כשאין מספיק לכולם, או שהאמא מתה אחר מותו וכד' (כמפורט בפרק).
🔹בנות – ניזונית מנכסי אביה עד שתתבגר או תתארס והבנות קודמות לבנים בקרקעות.
🔹 מי שציווה בשעת מיתתו לעקור אחד מתנאיי כתובה, כגון שאמר 'אל ייזונו בנותיו מנכסיו, ואל תיזון אלמנתו, או אל יירשו בניו כתובת אימן -אין שומעין לו'.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות אישות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.ארוסה שהיא נערה יתומה – זכאית לפרנסה מחתנה המיועד?

2.מזונות הבת קודמים למזונות הבן – מפני שהבן יכול לחזר על הפתחים?

3.כשסכום המטלטלין בירושה מספיק רק לבנות – האם מחלקים אותה גם לבנים?

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.כן

 

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן