פרק י"ט, הלכות טומאת מת, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כַּוֶּרֶת שֶׁהִיא מֻטֶּלֶת בָּאָרֶץ וְהִיא בְּתוֹךְ פֶּתַח הַבַּיִת וּפִיהָ לַחוּץ, וְכַזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ מִבַּחוּץ – כָּל שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַזַּיִת בְּתַחְתֶּיהָ אוֹ בְּגַבָּהּ טָמֵא, וְכָל מַה שֶּׁבַּאֲוִיר תּוֹכָהּ טָהוֹר, חוּץ מִכְּלִי שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה, וְהַבַּיִת טָהוֹר. הָיְתָה טֻמְאָה בַּבַּיִת – אֵין טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת, אֲבָל כֵּלִים שֶׁבְּתוֹכָהּ אוֹ תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ טְהוֹרִים. הָיְתָה טֻמְאָה בְּתוֹכָהּ – הַכֹּל טָמֵא: כָּל שֶׁבַּבַּיִת, וְכָל שֶׁבְּתוֹכָהּ, וְכָל שֶׁעַל גַּבָּהּ וְכָל שֶׁתַּחְתֶּיהָ כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הָיְתָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בַּבַּיִת אוֹ עַל גַּבָּהּ – הַכֹּל טָמֵא, כָּל שֶׁבַּבַּיִת וְכָל שֶׁתַּחְתֶּיהָ. אֲבָל כָּל שֶׁבַּאֲוִיר תּוֹכָהּ – טָהוֹר, חוּץ מִכְּלִי שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה. הָיְתָה הַטֻּמְאָה בְּתוֹכָהּ – הַכֹּל טָמֵא, כָּל שֶׁבְּתוֹכָהּ וְכָל שֶׁבַּבַּיִת וְכָל שֶׁתַּחְתֶּיהָ וְכָל שֶׁעַל גַּבָּהּ, שֶׁהַכֵּלִים אוֹ הָאָדָם שֶׁנַּעֲשׂוּ אֹהֶל עַל הַטֻּמְאָה אוֹ שֶׁהָיְתָה הַטֻּמְאָה עַל גַּבֵּיהֶן, מְבִיאִין וְלֹא חוֹצְצִין, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁהִיא כְּלִי, וּמְחֻלְחֶלֶת. אֲבָל אִם הָיְתָה פְּחוּתָה, וְסָתַם הַמָּקוֹם הַנִּפְחָת בְּקַשׁ, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ כְּלִי, אוֹ שֶׁהָיְתָה אֲפוּצָה עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהּ חָלָל, אֶלָּא אֲטוּמָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּצֵא בָּהּ חָלָל טֶפַח בְּמָקוֹם אֶחָד, וְהָיְתָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בַּבַּיִת – הֲרֵי הַבַּיִת וְכָל שֶׁתַּחְתֶּיהָ טְמֵאִים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֹהֶל אֶחָד, וְתוֹכָהּ וְגַבָּהּ טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֹהֶל שֶׁל עֵץ וְאֵינוֹ כְּלִי. הָיְתָה טֻמְאָה בְּתוֹכָהּ – אֵין טָמֵא אֶלָּא תּוֹכָהּ. הָיְתָה עַל גַּבָּהּ – כְּנֶגְדּוֹ עַד לָרָקִיעַ טָמֵא. הָיְתָה מֻנַּחַת עַל הָאָרֶץ וּפִיהָ לַחוּץ, וְכַזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ – כְּנֶגְדּוֹ עַד הַתְּהוֹם טָמֵא. הָיָה עַל גַּבָּהּ – כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא. הָיְתָה טֻמְאָה בַּבַּיִת – אֵין טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת. הָיְתָה טֻמְאָה בְּתוֹכָהּ – אֵין טָמֵא אֶלָּא תּוֹכָהּ.
א. כַּוֶּרֶת. העשויה מעץ, שהיא כלי גדול וחלול. וְהִיא בְּתוֹךְ פֶּתַח הַבַּיִת וּפִיהָ לַחוּץ. שהיא שוכבת בתוך חלל הפתח והפתח שלה יוצא מחוץ לבית. וְכַזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ מִבַּחוּץ. על החלק מן הכוורת שמחוץ לבית. כָּל שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַזַּיִת בְּתַחְתֶּיהָ אוֹ בְּגַבָּהּ טָמֵא. כדין טומאה רצוצה. וְכָל מַה שֶּׁבַּאֲוִיר תּוֹכָהּ טָהוֹר חוּץ מִכְּלִי שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה. שהכוורת היא כלי ואינה חוצצת. אֲבָל כֵּלִים שֶׁבְּתוֹכָהּ אוֹ תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ. בחלק מן הכוורת שמחוץ לבית. טְהוֹרִים. הואיל ופי הכוורת לחוץ אין היא ממשיכה את אוהל הבית ולפיכך אינה מביאה את הטומאה לכלים שמחוצה לו. כָּל שֶׁבַּבַּיִת וְכָל שֶׁבְּתוֹכָהּ. הואיל והטומאה נמצאת בתוך הכוורת, היא מתפשטת בתוך חלל הכוורת ונכנסת לבית. וְכָל שֶׁעַל גַּבָּהּ וְכָל שֶׁתַּחְתֶּיהָ כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה. שהכלי אינו חוצץ בפני הטומאה. ואף שכאשר הטומאה נמצאת מתחת לכלי שמאהיל עליה הוא מביא את הטומאה לכל מה שמתחתיו ומעליו (כדלעיל יב,א), כאן שהטומאה נמצאת בתוך הכלי, אין הוא מביא את הטומאה אלא לחלל הכלי ולא למה שמעליו ומתחתיו (ראה מאמרו של מ"י בן גרשון, מעליות כה, עמ' 172). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל יב,א (שהכלי אינו חוצץ בפני הטומאה). אוֹ עַל גַּבָּהּ הַכֹּל טָמֵא וכו'. שהכוורת נעשית אוהל המביא את הטומאה אל מה שמתחתיה אל תוך הבית. ואפילו כאשר הטומאה על גבי הכוורת, כיוון שהיא אינה חוצצת הטומאה יורדת אל החלל שמתחתיה, ומשם היא מתפשטת אל הבית. אֲבָל כָּל שֶׁבַּאֲוִיר תּוֹכָהּ טָהוֹר. אף על פי שיש אוהל טפח מתחת לכוורת, אין הטומאה נכנסת משם אל האוויר שבתוכה. וייתכן להסביר שכאשר כלי מאהיל על טומאה שתחתיו, כיוון שהוא נעשה אוהל בשלמותו, אין מתייחסים אל החלל שבתוכו, ולפיכך אין הטומאה מתפשטת שם (ראה המאמר הנזכר לעיל, עמוד 176). ולגבי מה שמעליה לא נתפרש כאן מה הדין, אמנם בחלק מן הדפוסים כתוב כי כל שעל גבה גם כן טמא (וכן משמע מן המשנה אהלות ט,ב). וְכָל שֶׁתַּחְתֶּיהָ וְכָל שֶׁעַל גַּבָּהּ. ואפילו שלא כנגד הטומאה. שֶׁהַכֵּלִים אוֹ הָאָדָם שֶׁנַּעֲשׂוּ אֹהֶל עַל הַטֻּמְאָה. כגון כאן כאשר הכוורת גבוהה מן הארץ טפח. מְבִיאִין וְלֹא חוֹצְצִין. ולכן לא רק מה שבתוכה טמא אלא גם כל שתחתיה וכל שעל גבה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל יב,א. וּמְחֻלְחֶלֶת. חלולה (פה"מ אהלות ט,ג). שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ כְּלִי. שכוורת פחותה אינה נחשבת כלי אפילו סתמו את הפחת בקש (הלכות כלים יד,יא). אֲפוּצָה. מלאה. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּצֵא בָּהּ חָלָל טֶפַח בְּמָקוֹם אֶחָד. שבכגון כך אינה נחשבת כלי. מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֹהֶל שֶׁל עֵץ וְאֵינוֹ כְּלִי. ולפיכך היא חוצצת בפני הטומאה. אֵין טָמֵא אֶלָּא תּוֹכָהּ. כדין אוהל המביא את הטומאה וחוצץ. הָיְתָה עַל גַּבָּהּ כְּנֶגְדּוֹ עַד לָרָקִיעַ טָמֵא. ואין הטומאה בוקעת למטה הואיל והכוורת אינה כלי והיא חוצצת. הָיְתָה מֻנַּחַת עַל הָאָרֶץ. כוורת זו שאינה כלי. וְכַזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ כְּנֶגְדּוֹ עַד הַתְּהוֹם טָמֵא. אף על פי שהטומאה רצוצה תחת הכוורת, אין היא בוקעת ועולה עד הרקיע. ונראה להסביר שכיוון שכוורת זו אינה כלי אלא אוהל, אף על פי שאינה מאהילה על הטומאה הרי היא חוצצת בפניה (ראה במאמר הנזכר עמ' 178¬-179).
ב. כַּוֶּרֶת הַמֻּטֶּלֶת בָּאָרֶץ בְּתוֹךְ הַפֶּתַח וּפִיהָ לִפְנִים, וְהִיא כְּלִי שָׁלֵם וַחֲלוּלָה, וְכַזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ מִבַּחוּץ – כָּל שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַזַּיִת בְּתַחְתֶּיהָ אוֹ בְּגַבָּהּ טָמֵא, וְכָל מַה שֶּׁבַּאֲוִיר תּוֹכָהּ טָהוֹר, חוּץ מִכְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה, וְהַבַּיִת טָהוֹר. הָיְתָה טֻמְאָה בְּתוֹכָהּ אוֹ בַּבַּיִת – הַכֹּל טָמֵא. הָיְתָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ אוֹ בַּבַּיִת – הַכֹּל טָמֵא: כָּל שֶׁבַּבַּיִת וְכָל שֶׁתַּחְתֶּיהָ – מִפְּנֵי שֶׁהִיא וְהַבַּיִת כְּאֹהֶל אֶחָד; וְכָל שֶׁעַל גַּבָּהּ וְכָל שֶׁבְּתוֹכָהּ – שֶׁהַכְּלִי מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה וְאֵינוֹ חוֹצֵץ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. הָיְתָה פְּחוּתָה וּפְקוּקָה בְּקַשׁ אוֹ אֲפוּצָה וּגְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בַּבַּיִת אוֹ בְּתוֹכָהּ – הַכֹּל טָמֵא, חוּץ מֵעַל גַּבָּהּ. הָיְתָה טֻמְאָה עַל גַּבָּהּ – כְּנֶגְדּוֹ בִּלְבַד עַד לָרָקִיעַ טָמֵא, אֲבָל תּוֹכָהּ וְתַחְתֶּיהָ וְהַבַּיִת – כָּל מַה שֶּׁבָּהֶם טָהוֹר; מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ כְּלִי – חוֹצֶצֶת. הָיְתָה מֻנַּחַת עַל הָאָרֶץ וּפִיהָ לִפְנִים, וְכַזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ – כְּנֶגְדּוֹ עַד הַתְּהוֹם טָמֵא. הָיָה עַל גַּבָּהּ – כְּנֶגְדּוֹ עַד לָרָקִיעַ טָמֵא. הָיְתָה הַטֻּמְאָה בְּתוֹכָהּ אוֹ בַּבַּיִת – תּוֹכָהּ וְהַבַּיִת טְמֵאִים.
ב. כָּל שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַזַּיִת בְּתַחְתֶּיהָ אוֹ בְּגַבָּהּ טָמֵא וכו'. כדלעיל ה"א. הָיְתָה טֻמְאָה בְּתוֹכָהּ אוֹ בַּבַּיִת הַכֹּל טָמֵא. כל שבתוכה וכל שבבית, וכל שעל גבה ותחתיה ואפילו שלא כנגד הטומאה. ואף שבמקרה המקביל לעיל ה"א כאשר הטומאה הייתה בתוך הכוורת רק מה שכנגד הטומאה מעליה ומתחתיה היה טמא, במקרה זה הכול טמא. ונראה להסביר שהואיל ופיה פתוח לבית היא נחשבת כאוהל אחד עם הבית כך שטומאת האוהל שבבית עוברת דרך הכוורת ומתפשטת אל מה שמעליה ומתחתיה. כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. לעיל ה"א. חוּץ מֵעַל גַּבָּהּ. שהכוורת אינה כלי והיא חוצצת בפני הטומאה, ולפיכך אין הטומאה עוברת אל גבה. אך מה שתחתיה טמא, הואיל ויש שם אוהל טפח והטומאה נכנסת לשם מן הבית.
ג. כַּוֶּרֶת שֶׁהִיא בְּתוֹךְ הַבַּיִת, וְהִיא מְמַלְּאָה אֶת כָּל גֹּבַהּ הַבַּיִת וּפִיהָ לְמַעְלָה לְקוֹרוֹת הַבַּיִת, וְאֵין בֵּינָהּ לְבֵין הַקּוֹרוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח, וְטֻמְאָה בְּתוֹכָהּ – הַבַּיִת טָמֵא. טֻמְאָה בַּבַּיִת – מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ טָהוֹר, שֶׁדֶּרֶךְ הַטֻּמְאָה לָצֵאת בְּתוֹךְ הַבַּיִת בְּפָחוֹת מִטֶּפַח, וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס, בֵּין שֶׁהָיְתָה עוֹמֶדֶת בֵּין שֶׁהָיְתָה מֻטָּה עַל צִדָּהּ וּפִיהָ לַכֹּתֶל וּבֵינוֹ וּבֵין הַכֹּתֶל פָּחוֹת מִטֶּפַח, בֵּין שֶׁהָיְתָה כַּוֶּרֶת אַחַת בֵּין שֶׁהָיוּ שְׁתַּיִם זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ וְאֵין בֵּין הָעֶלְיוֹנָה לַקּוֹרוֹת אוֹ לַכֹּתֶל פּוֹתֵחַ טֶפַח. הָיְתָה עוֹמֶדֶת בְּתוֹךְ הַפֶּתַח וּפִיהָ לְמַעְלָה, וְאֵין בֵּינוֹ לְבֵין הַמַּשְׁקוֹף פּוֹתֵחַ טֶפַח, וְטֻמְאָה בְּתוֹכָהּ – הַבַּיִת טָהוֹר. טֻמְאָה בַּבַּיִת – מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ טָמֵא, שֶׁדֶּרֶךְ טֻמְאָה לָצֵאת וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס.
ג. וּפִיהָ לְמַעְלָה לְקוֹרוֹת הַבַּיִת. שהפתח שלה כלפי התקרה. טֻמְאָה בַּבַּיִת מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ טָהוֹר. וכגון שהכוורת אינה כלי, כך שהיא חוצצת בפני הטומאה (חס"ד קונטרס תורת האוהל יט). שֶׁדֶּרֶךְ הַטֻּמְאָה לָצֵאת בְּתוֹךְ הַבַּיִת בְּפָחוֹת מִטֶּפַח. כדלעיל יח,ד. שֶׁדֶּרֶךְ טֻמְאָה לָצֵאת. ולכן כאשר הטומאה בבית מה שבתוך הכוורת טמא ואפילו כאשר אין ביניהם פותח טפח. וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס. ולכן כאשר הטומאה בתוך הכוורת אף על פי שאין פתחה כלפי חוץ אין היא נכנסת לבית. #Tm39 כותרת: כוורת בתוך הפתח ופיה למעלה#
ד. כַּוֶּרֶת חֲלוּלָה שֶׁהִיא כְּלִי שָׁלֵם וְהָיְתָה מֻנַּחַת עַל צִדָּהּ בָּאֲוִיר, וְכַזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ – כָּל שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַזַּיִת בְּתַחְתֶּיהָ וּבְגַבָּהּ טָמֵא, וְכָל מַה שֶּׁבַּאֲוִיר תּוֹכָהּ טָהוֹר, אֶלָּא כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה, וְכָל שֶׁאֵינוֹ כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה בְּתוֹכָהּ טָהוֹר. הָיְתָה טֻמְאָה בְּתוֹכָהּ – הַכֹּל טָמֵא, כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ וְכָל מַה שֶׁכְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה לְמַעְלָה עַל גַּבָּהּ אוֹ לְמַטָּה תַּחְתֶּיהָ. הָיְתָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ – כָּל שֶׁתַּחְתֶּיהָ טָמֵא וְכָל שֶׁעַל גַּבָּהּ טָמֵא, אֲבָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ טָהוֹר, חוּץ מִכְּלִי שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה. הָיְתָה טֻמְאָה בְּתוֹכָהּ – הַכֹּל טָמֵא, כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ וְכָל מַה שֶּׁתַּחְתֶּיהָ וְכָל שֶׁלְּמַעְלָה עַל גַּבָּהּ, שֶׁהַכֵּלִים מְבִיאִים וְאֵינָן חוֹצְצִין, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לְפִיכָךְ, אִם הָיְתָה כַּוֶּרֶת זוֹ הַמֻּטֶּלֶת עַל הָאָרֶץ פְּחוּתָה וּפְקוּקָה בְּקַשׁ, אוֹ שֶׁהָיְתָה בָּאָה בְּמִדָּה, וְכַזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ – כְּנֶגְדּוֹ עַד הַתְּהוֹם טָמֵא; עַל גַּבָּהּ – כְּנֶגְדּוֹ עַד לָרָקִיעַ טָמֵא; בְּתוֹכָהּ – אֵין טָמֵא אֶלָּא תּוֹכָהּ. הָיְתָה גְּבוֹהָה טֶפַח מֵעַל הָאָרֶץ וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ – תַּחְתֶּיהָ בִּלְבַד טָמֵא; בְּתוֹכָהּ – תּוֹכָהּ בִּלְבַד טָמֵא; עַל גַּבָּהּ – כְּנֶגְדּוֹ עַד לָרָקִיעַ טָמֵא, שֶׁכְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכְּלִי עֵץ הַבָּא בְּמִדָּה כָּאֹהֶל הוּא חָשׁוּב, לֹא כַּכֵּלִים, וּלְפִיכָךְ חוֹצֵץ.
ד. מֻנַּחַת עַל צִדָּהּ בָּאֲוִיר. שוכבת על הצד מחוץ לבית כך שאין מעליה אוהל. כָּל שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַזַּיִת בְּתַחְתֶּיהָ וּבְגַבָּהּ טָמֵא וכו'. כדלעיל ה"א. וְכָל מַה שֶׁכְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה וכו'. רק מה שכנגד הטומאה טמא ולא יותא מכן, הואיל והכוורת צמודה לקרקע וכדלעיל שם. אֲבָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ טָהוֹר חוּץ מִכְּלִי שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה. אף על פי שיש אוהל טפח מתחת לכוורת אין הטומאה נכנסת משם אל האוויר שבתוכה (ובטעם הדבר ראה בביאור למקרה המקביל בה"א). וְכָל מַה שֶּׁתַּחְתֶּיהָ וְכָל שֶׁלְּמַעְלָה עַל גַּבָּהּ. ואפילו שלא כנגד הטומאה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל יב,א. פְּחוּתָה וּפְקוּקָה בְּקַשׁ. שאז אינה כלי. אוֹ שֶׁהָיְתָה בָּאָה בְּמִדָּה. גדולה ונייחת (ראה לעיל ו,ב), שאז היא חוצצת בפני הטומאה. כְּנֶגְדּוֹ עַד הַתְּהוֹם טָמֵא. ואין הטומאה בוקעת למעלה שהכוורת חוצצת. שֶׁכְּבָר בֵּאַרְנוּ וכו'. לעיל יג,ג.
ה. כַּוֶּרֶת שֶׁהִיא כְּלִי שָׁלֵם וְהִיא יוֹשֶׁבֶת עַל שׁוּלֶיהָ לָאֲוִיר, וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ – טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. אֲבָל אִם הָיְתָה גְּבוֹהָה טֶפַח אוֹ מְכֻסָּה אוֹ כְּפוּיָה עַל פִּיהָ, וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ – הַכֹּל טָמֵא: כָּל שֶׁבְּתוֹכָהּ וְכָל שֶׁתַּחְתֶּיהָ וְכָל שֶׁעַל גַּבָּהּ, אִם הָיְתָה הַטֻּמְאָה לְמַטָּה, שֶׁהַכְּלִי הַמַּאֲהִיל מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה וְאֵינוֹ חוֹצֵץ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לְפִיכָךְ, אִם הָיְתָה פְּחוּתָה וּפְקוּקָה בְּקַשׁ אוֹ בָּאָה בְּמִדָּה, וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ – טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה וּבוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. וְאִם הָיְתָה גְּבוֹהָה טֶפַח וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ – תַּחְתֶּיהָ בִּלְבַד טָמֵא. הָיְתָה טֻמְאָה בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ – כְּנֶגְדּוֹ עַד לָרָקִיעַ טָמֵא, וְכֵלִים שֶׁתַּחְתֶּיהָ טְהוֹרִים, מִפְּנֵי שֶׁהִיא אֹהֶל, וְחוֹצֶצֶת.
ה. וְהִיא יוֹשֶׁבֶת עַל שׁוּלֶיהָ. מונחת כדרכה על תחתיתה. טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. כדין כל טומאה שאין מעליה אוהל. אֲבָל אִם הָיְתָה גְּבוֹהָה טֶפַח אוֹ מְכֻסָּה אוֹ כְּפוּיָה עַל פִּיהָ וכו'. שכעת הכוורת היא כלי המאהיל שמביא את הטומאה לכל מה שמעליו ומתחתיו (ראה גם לעיל יז,ו). אִם הָיְתָה הַטֻּמְאָה לְמַטָּה. מדברי הרמב"ם בפה"מ (אהלות ט,יג) משמע שתנאי זה מתייחס למקרים של מכוסה או כפויה על פיה בלבד (שבמקרים אלו הכוורת נחשבת כקבר סתום המטמא מכל צד). אמנם מדברי הרמב"ם כאן נראה שגם במקרה שהכוורת מכוסה או כפויה על פיה היא נדונית ככלי המאהיל על הטומאה, כך שאין זה משנה היכן הטומאה נמצאת ובכל אופן הכול טמא (ואכן כתב החזו"א אהלות ב,כג שהמילים "אם היתה הטמאה למטה" נראות כמיותרות). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל יב,א.
ו. גָּמָל שֶׁהוּא עוֹמֵד בָּאֲוִיר וְטֻמְאָה תַּחְתָּיו – כֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו טְהוֹרִים. טֻמְאָה עַל גַּבָּיו – כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְהוֹרִים. הָיָה רוֹבֵץ וְטֻמְאָה תַּחְתָּיו – הֲרֵי זוֹ בּוֹקַעַת וְעוֹלָה וּבוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. וְכֵן אִם הָיְתָה טֻמְאָה רְצוּצָה תַּחַת רַגְלוֹ אוֹ עַל גַּב רַגְלוֹ – הֲרֵי זוֹ בּוֹקַעַת וְעוֹלָה וּבוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בִּנְזִירוּת שֶׁאִם הָיָה הַנָּזִיר וְכַזַּיִת מִן הַמֵּת תַּחַת הַגָּמָל אוֹ תַּחַת הַמִּטָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ מִשְּׁאָר הַכֵּלִים, אַף עַל פִּי שֶׁנִּטְמָא טֻמְאַת שִׁבְעָה – אֵינוֹ מְגַלֵּחַ. וּמִשָּׁם אַתָּה לָמֵד שֶׁכָּל אֵלּוּ הַהֲלָכוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּטֻמְאַת אֹהָלִים הַנַּעֲשִׂים מִן הָאָדָם אוֹ מִן הַבְּהֵמָה אוֹ מִן הַכֵּלִים – מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מֵהֶן דִּבְרֵי קַבָּלָה וּמֵהֶן גְּזֵרוֹת וְהַרְחָקוֹת, וּלְפִיכָךְ אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶן, וְאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ אוֹ אֲכִילַת קָדָשָׁיו. וְאֵין הַדְּבָרִים כֻּלָּן אֲמוּרִין אֶלָּא לְעִנְיַן טֻמְאַת תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים בִּלְבַד, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ו. גָּמָל שֶׁהוּא עוֹמֵד בָּאֲוִיר. שאין מעליו אוהל. כֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו טְהוֹרִים. שאוהל בהמה וחיה חוצץ בפני הטומאה (לעיל יב,א, יג,ג). הָיָה רוֹבֵץ. יושב, וכעת אין תחתיו חלל טפח. הֲרֵי זוֹ בּוֹקַעַת וְעוֹלָה וּבוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. כדין טומאה רצוצה. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בִּנְזִירוּת. הלכות נזירות ז,ו. אַף עַל פִּי שֶׁנִּטְמָא טֻמְאַת שִׁבְעָה. מחמת שהאהילו עליו ועל המת. אֵינוֹ מְגַלֵּחַ. אינו סותר את ימי נזירותו ואינו מגלח שערו ומביא קרבנות (ראה שם ו,ג). וּמִשָּׁם אַתָּה לָמֵד שֶׁכָּל אֵלּוּ הַהֲלָכוֹת בְּטֻמְאַת אֹהָלִים… מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. שכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אינה דין תורה (לעיל ג,ג). דִּבְרֵי קַבָּלָה. מסורת חכמים. וְאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ אוֹ אֲכִילַת קָדָשָׁיו. שאדם הנטמא בהם ונכנס למקדש או אכל קדשים במזיד אינו חייב כרת כשאר טמאים (ראה הלכות ביאת מקדש ג,יב, הלכות פסולי המוקדשין יח,יג). אֶלָּא לְעִנְיַן טֻמְאַת תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים בִּלְבַד. שנחשב טמא כל שבעה לעניין שאסור באכילת תרומה וקדשים, ואם נגע בהם נטמאו. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה,ה.

תקציר הפרק 

פרק י"ט הלכות טומאת מת מעבר טומאה באמצעות כוורת או בע"ח מה אומרים ? גמל שעומד וטומאה תחתיו , -כלים שעל גביו טהורים או טמאים ? (הלכה ו) דיני כוורת דבורים מובאים בהרחבה בפרק זה. די מפורט. היום סיימנו את כל הנושאים של אוהל מת. מחר נושא חדש עד סוף נושא 'טומאת מת' כוורת שבבית נחשבת כאוהל בתוך אוהל. וכיון שהיא כלי, אין היא חוצצת את הטומאה, וטומאה שבתוכה ממשיכה לכל הבית. אך אם הטומאה בחלקה החיצון שמחוץ לבית, אין הבית נטמא (כמפורט). וגמל אגב, אינו חוצץ לטומאה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות טומאת מת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד!

* שווי מקורי לסט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן