פרק י"ט, הלכות כלים, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כַּמָּה שִׁעוּר הַשֶּׁבֶר שֶׁיִּשָּׁבֵר כְּלִי חֶרֶשׂ וְיִטְהַר מִטֻּמְאָתוֹ אִם הָיָה טָמֵא, אוֹ לֹא יְקַבֵּל טֻמְאָה אִם הָיָה טָהוֹר? הֶעָשׂוּי לָאֳכָלִים – מִשֶּׁיִּנָּקֵב בְּמוֹצִיא זֵיתִים; וְהֶעָשׂוּי לְמַשְׁקִין – מִשֶּׁיִּנָּקֵב בְּמַכְנִיס מַשְׁקִין: כְּשֶׁמַּנִּיחִין אוֹתוֹ עַל הַמַּשְׁקֶה יִכָּנֵס הַמַּשְׁקֶה לַכְּלִי מִן הַנֶּקֶב.
הֶעָשׂוּי לְכָךְ וּלְכָךְ – מַטִּילִין אוֹתוֹ לְחֻמְרוֹ, וַהֲרֵי הוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיִּנָּקֵב בְּמוֹצִיא זַיִת. וְלֹא אָמְרוּ בְּמוֹצִיא מַשְׁקֶה אֶלָּא בְּגִסְטְרָה בִּלְבַד, לְפִי שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה לְקַבֵּל הַמַּשְׁקִין הַנּוֹזְלִים מִן הַכֵּלִים, וְאִם הוֹצִיאָה מַשְׁקִין הֲרֵי בָּטֵל תַּשְׁמִישָׁהּ.
א. הֶעָשׂוּי לָאֳכָלִים מִשֶּׁיִּנָּקֵב בְּמוֹצִיא זֵיתִים. שאז אינו ראוי עוד למלאכתו.
הֶעָשׂוּי לְכָךְ וּלְכָךְ. המשמש לאוכל ולמשקה (השווה לעיל יד,ט). וְלֹא אָמְרוּ בְּמוֹצִיא מַשְׁקֶה. נקב שדרכו הנוזלים יכולים לצאת, ושיעורו קטן יותר מנקב שמכניס משקים. אֶלָּא בְּגִסְטְרָה בִּלְבַד לְפִי שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה לְקַבֵּל הַמַּשְׁקִין הַנּוֹזְלִים מִן הַכֵּלִים. שיעור הכלי לטהרה הוא בכונס משקה ולא במוציא משקה מפני שגם אם המשקה דולף החוצה מהכלי מניחים תחתיו גסטרה לקבל את המשקה הדולף וממשיכים להשתמש בו. אבל גסטרה שהמשקה דולף ממנה אינה ראויה עוד לשמש כתחתית לכלי ולכן טהורה כשניקבה במוציא משקה (וראה לקמן ה"ט).
ב. חָמֵשׁ מִדּוֹת בִּכְלֵי חֶרֶשׂ: נִקַּב בְּמוֹצִיא מַשְׁקֶה – טָהַר מִלְּהִתְטַמֵּא מִשּׁוּם גִּסְטְרָה, וַעֲדַיִן הוּא חָשׁוּב כְּלִי לְקַדֵּשׁ מֵי חַטָּאת. נִקַּב בְּמַכְנִיס מַשְׁקֶה – אֵינוֹ רָאוּי לְקַדֵּשׁ בּוֹ מֵי חַטָּאת, וַעֲדַיִן כְּלִי הוּא חָשׁוּב לְהַכְשִׁיר הַזְּרָעִים בַּמַּשְׁקִין הַתְּלוּשִׁין בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
נִקַּב בְּשֹׁרֶשׁ קָטָן – אֵין הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכוֹ מַכְשִׁירִין אֶת הַזְּרָעִים, וַהֲרֵי הֵן כְּמָה שֶׁאֵינָן בַּכְּלִי, וַעֲדַיִן כְּלִי הוּא לְקַבֵּל בּוֹ זֵיתִים, וּמְקַבֵּל טֻמְאָה. נִקַּב בְּמוֹצִיא זֵיתִים – טָהַר, וַהֲרֵי הוּא כִּכְלֵי גְּלָלִים וּכְלֵי אֲבָנִים שֶׁאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה, וַעֲדַיִן כְּלִי הוּא חָשׁוּב לְהַצִּיל בְּצָמִיד פָּתִיל עַד שֶׁיִּפָּחֵת רֻבּוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּטֻמְאַת מֵת.
ב. וַעֲדַיִן הוּא חָשׁוּב כְּלִי לְקַדֵּשׁ מֵי חַטָּאת. לצורך טהרת טמא מת יש לקחת מים חיים בכלי ולתת לתוכם אפר פרה אדומה, ולהזות על הטמא (הלכות פרה ו,א). ואם ניקב הכלי במוציא משקה עדיין כלי הוא וכשר לקדש בו מי חטאת, אך בכונס משקה אינו נחשב כלי לעניין זה (שם ו,ו). וַעֲדַיִן כְּלִי הוּא חָשׁוּב לְהַכְשִׁיר הַזְּרָעִים בַּמַּשְׁקִין הַתְּלוּשִׁין בּוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. כל הזרעים והאוכלים אינם מקבלים טומאה עד שיבואו עליהם מים שתלושים מן הקרקע. ואם המים נמצאים בתוך כלי המונח על הקרקע, אפילו אם יש בו נקב בכונס משקה המים נחשבים כתלושים ומכשירים לקבל טומאה (הלכות טומאת אוכלין ב,ח-ט).
נִקַּב בְּשֹׁרֶשׁ קָטָן. בעובי של שורש דק. אֵין הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכוֹ מַכְשִׁירִין אֶת הַזְּרָעִים. שכלי כזה נחשב כמחובר לקרקע והמים שבו אינם כתלושים (שם). וַעֲדַיִן כְּלִי הוּא לְקַבֵּל בּוֹ זֵיתִים וּמְקַבֵּל טֻמְאָה. אם הכלי עשוי לאוכלים כדלעיל ה"א. וַעֲדַיִן כְּלִי הוּא חָשׁוּב לְהַצִּיל בְּצָמִיד פָּתִיל עַד שֶׁיִּפָּחֵת רֻבּוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּטֻמְאַת מֵת. כלי חרס או כלי שאינו מקבל טומאה המונח באוהל המת ויש עליו כיסוי צמוד ומהודק מציל על מה שבתוכו מלהיטמא (ראה הלכות טומאת מת כ,א, כא,א). ואם נפחת רובו של כלי החרס אינו מציל עוד על מה שבתוכו אפילו כשסתם את הנקב (שם כג,ג). ומדובר כאן בכלי גדול, אבל בכלי קטן שיעורו במוציא רימון (שם).
ג. הֶחָבִית – שִׁעוּרָהּ בֶּאֱגוֹזִין. הַלְּפָס וְהַקְּדֵרָה – שִׁעוּרָן בְּזֵיתִים. וְכֵן עֲרֵבָה שֶׁל חֶרֶשׂ – שִׁעוּרָהּ בְּזֵיתִים. אֲפִלּוּ הָיְתָה גְּדוֹלָה וּמַחְזֶקֶת אַרְבָּעִים סְאָה בְּלַח, וְנִפְחֲתָה בְּמוֹצִיא זֵיתִים, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַטָּהּ עַל צִדָּהּ וְלָשׁ בָּהּ – טְהוֹרָה, שֶׁמִּתְּחִלָּתָהּ לֹא לְכָךְ נַעֲשֵׂית.
ג. הֶחָבִית שִׁעוּרָהּ בֶּאֱגוֹזִין. ולא בזיתים, מפני שרגילים לתת בה דברים גדולים יותר מכלי רגיל וראויה למלאכתה גם כשניקבה במוציא זיתים (ראה משנה אחרונה כלים ג,ב). עֲרֵבָה. כלי גדול, כעין גיגית. שֶׁמִּתְּחִלָּתָהּ לֹא לְכָךְ נַעֲשֵׂית. אלא נעשתה כדי ללוש בה כשהיא יושבת כדרכה, וכאשר אי אפשר להשתמש בה באופן זה, בטל שימושה והיא טהורה.
ד. הַפַּךְ וְהַטְּנִי – שִׁעוּרָן בְּשֶׁמֶן; וְהַצַּרְצוּר – שִׁעוּרוֹ בְּמַיִם.
ד. הַפַּךְ וְהַטְּנִי. כלים של שמן, אלא שהטני הוא כלי שפיו צר והשמן מטפטף מתוכו (ובמשנה כלים ג,ב הגרסה 'הטפי' על שם הטפטוף – פה"מ שם). שִׁעוּרָן בְּשֶׁמֶן. כשניקבו בכונס משקה או במוציא משקה משערים אם השמן יכול לצאת או להיכנס אליהם. וְהַצַּרְצוּר. לעיל יג,י. שִׁעוּרוֹ בְּמַיִם. למים דרוש נקב קטן יותר מהשמן כדי להיכנס או לצאת מהכלי.
ה. נֵר שֶׁנִּטַּל פִּיו – טָהוֹר; וְשֶׁל אֲדָמָה שֶׁהֻסַּק פִּיו בִּפְתִילָה – אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, וְאֵינוֹ בִּכְלַל כְּלֵי חֶרֶשׂ עַד שֶׁיֻּסַּק כֻּלּוֹ בַּכִּבְשָׁן כִּכְלִי חֶרֶשׂ.
ה. נֵר שֶׁנִּטַּל פִּיו. שנשבר הפתח שהפתילה יוצאת דרכו. וְשֶׁל אֲדָמָה שֶׁהֻסַּק פִּיו בִּפְתִילָה. ונעשה פיו קשה כחרס.
ו. חָבִית שֶׁנִּפְחֲתָה, וּכְשֶׁמַּטִּין אוֹתָהּ עַל דָּפְנָהּ מְקַבֶּלֶת, אוֹ שֶׁנֶּחְלְקָה כְּמִין שְׁתֵּי עֲרֵבוֹת – עֲדַיִן הִיא מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. נִתְרוֹעֲעָה וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִטַּלְטֵל בַּחֲצִי קַב גְּרוֹגָרוֹת – טְהוֹרָה.
ו. חָבִית שֶׁנִּפְחֲתָה. שניקבה בקרקעיתה ואינה יכולה לקבל אוכל או משקה כשהיא עומדת כדרכה, אך כשמטים אותה על צדה, השקע שבדופן החבית יכול לקבל. אוֹ שֶׁנֶּחְלְקָה. נשברה לכל אורכה ונעשו ממנה כמין שתי גיגיות. נִתְרוֹעֲעָה. נחלשה ונסדקה. וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִטַּלְטֵל בַּחֲצִי קַב גְּרוֹגָרוֹת. שאם יטלטלו את החבית כשמונחים בה חצי קב תאנים מיובשות – תישבר.
ז. חָבִית שֶׁנִּטְּלוּ אָזְנֶיהָ – הֲרֵי הִיא כְּגִסְטְרָה, אֲפִלּוּ אֹזֶן אַחַת. נִסְדְּקָה לְמַטָּה מֵאָזְנֶיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁאָזְנֶיהָ קַיָּמוֹת – הֲרֵי זוֹ גִּסְטְרָה. וְאִם מִתְּחִלָּה עֲשָׂיָהּ שֶׁלֹּא בְּאָזְנַיִם – נִדּוֹנֶת כְּחָבִית.
ז. חָבִית שֶׁנִּטְּלוּ אָזְנֶיהָ. ידיות החבית. הֲרֵי הִיא כְּגִסְטְרָה. ונטהרת במוציא משקה (לעיל ה"ב), מפני שקשה לטלטלה בטל שימושה הראשון ככלי ודינה כגסטרה (ר"ש כלים ד,ג). נִסְדְּקָה לְמַטָּה מֵאָזְנֶיהָ אַף עַל פִּי שֶׁאָזְנֶיהָ קַיָּמוֹת הֲרֵי זוֹ גִּסְטְרָה. שאם יבוא לטלטל את החבית יישברו האוזניים. וְאִם מִתְּחִלָּה עֲשָׂיָהּ שֶׁלֹּא בְּאָזְנַיִם נִדּוֹנֶת כְּחָבִית. מפני שמתחילה רצה להשתמש בה ככלי אף בלא אוזניים.
ח. חָבִית שֶׁנִּסְדְּקָה בַּכִּבְשָׁן, וְנִמְצֵאת שֶׁהִיא שְׁתֵּי גִּסְטְרָיוֹת: אִם מִשֶּׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּהּ נִסְדְּקָה – מְקַבֶּלֶת כָּל גִּסְטְרָה מֵהֶן טֻמְאָה; וְאִם קֹדֶם שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּהּ נִסְדְּקָה וְאַחַר כָּךְ נִשְׂרְפָה בַּכִּבְשָׁן – הֲרֵי הִיא טְהוֹרָה.
וְהֵיאַךְ יִוָּדַע דָּבָר זֶה? אִם הָיוּ שְׁבָרֶיהָ שָׁוִין וְתוֹכָהּ מַאְדִּים – עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּהּ נִסְדְּקָה; אֵין שְׁבָרֶיהָ שָׁוִין וְאֵין תּוֹכָהּ מַאְדִּים – בְּיָדוּעַ שֶׁאַחַר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּהּ נִשְׁבְּרָה, וּמְקַבֶּלֶת טֻמְאָה כִּשְׁאָר שִׁבְרֵי כְּלֵי חֶרֶשׂ הָרְאוּיִין לְתַשְׁמִישׁ.
ח. אִם מִשֶּׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּהּ נִסְדְּקָה מְקַבֶּלֶת כָּל גִּסְטְרָה מֵהֶן טֻמְאָה. כדין שברי כלי חרס שמקבלים טומאה (לעיל יח,י). וְאִם קֹדֶם שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּהּ נִסְדְּקָה… הֲרֵי הִיא טְהוֹרָה. שלא הייתה מעולם כלי, וחרס שלא היה מעולם כלי אינו מקבל טומאה.
אִם הָיוּ שְׁבָרֶיהָ שָׁוִין וְתוֹכָהּ מַאְדִּים עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּהּ נִסְדְּקָה. אם השברים חלקים וישרים ללא בליטות הרי זו ראיה שהחבית נתחלקה לפני שהתקשתה לחרס, שהחרס הקשה אינו נשבר באופן ישר. וכן אם חלקה הפנימי של החבית אדום הרי זו ראיה שהאש שלטה שם באופן ישיר, ומכאן שנשברה לפני שנגמרה מלאכתה.
ט. גִּסְטְרָה שֶׁנִּתְרוֹעֲעָה וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת מַשְׁקִין, אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַבֶּלֶת אֳכָלִין – הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה, שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה אֶלָּא לְקַבֵּל מַשְׁקִין הַדּוֹלְפִין, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְאִם הָיְתָה דּוֹלֶפֶת – אֵין עוֹשִׂין גִּסְטְרָה לְגִסְטְרָה. וְכֵן גִּסְטְרָא שֶׁנִּפְחֲתָה אוֹ שֶׁנֶּחְלְקָה לִשְׁנַיִם – טְהוֹרָה, שֶׁלֹּא אָמְרוּ שְׁיָרִים שֶׁל שְׁיָרִים מִתְטַמְּאִין, אֶלָּא שְׁיָרֵי כְּלֵי חֶרֶשׂ בִּלְבַד הֵן שֶׁמִּתְטַמְּאִין.
ט. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"א. וְאִם הָיְתָה דּוֹלֶפֶת אֵין עוֹשִׂין גִּסְטְרָה לְגִסְטְרָה. שהכלי שנסדק, נותנים תחתיו גסטרה לקבל את המשקים הדולפים ממנו. אך כשהגסטרה נסדקת אין נותנים גסטרה תחת הגסטרה כדי לקבל את המשקים אלא זורקים את הגסטרה הסדוקה ונותנים גסטרה אחרת במקומה. אֶלָּא שְׁיָרֵי כְּלֵי חֶרֶשׂ בִּלְבַד. שנשברו מכלי שלם.
י. גִּסְטְרָה שֶׁהָיוּ חִדּוּדִין יוֹצְאִין מִמֶּנָּה, בֵּין שֶׁהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בֵּין שֶׁהָיְתָה מֻטָּה עַל צִדָּהּ: כָּל הַמְקַבֵּל מִן הַחִדּוּדִים זֵיתִים, כְּשֶׁתִּמָּלֵא הַגִּסְטְרָה זֵיתִים – מִתְטַמֵּא בְּמַגָּע וּכְנֶגְדּוֹ מִתְטַמֵּא בָּאֲוִיר; וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל עִמָּהּ בְּזֵיתִים – מִתְטַמֵּא בְּמַגָּע וְאֵין כְּנֶגְדּוֹ מִתְטַמֵּא בָּאֲוִיר.
י. גִּסְטְרָה שֶׁהָיוּ חִדּוּדִין יוֹצְאִין מִמֶּנָּה. בליטות חלולות שיוצאות מצדי הגסטרה. בֵּין שֶׁהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת. על קרקעיתה. בֵּין שֶׁהָיְתָה מֻטָּה עַל צִדָּהּ. שאינה יכולה לשבת על קרקעיתה אלא רק כשמוטה על צדה. כָּל הַמְקַבֵּל מִן הַחִדּוּדִים זֵיתִים. כשהגסטרה יושבת על קרקעיתה או על צדה. וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל עִמָּהּ בְּזֵיתִים מִתְטַמֵּא בְּמַגָּע וְאֵין כְּנֶגְדּוֹ מִתְטַמֵּא בָּאֲוִיר. שאינו חלק מהגסטרה ממש ונטמא עמה רק מדרבנן (ערוה"ש רכ,ח).
יא. כֵּיצַד מִתְטַמֵּא בְּמַגָּע וְאֵין כְּנֶגְדּוֹ מִתְטַמֵּא בָּאֲוִיר? שֶׁאִם נָגְעָה הַטֻּמְאָה בַּגִּסְטְרָה מִתּוֹכָהּ – מִתְטַמֵּא הַחִדּוּד; נִכְנְסָה הַטֻּמְאָה בַּאֲוִיר הַגִּסְטְרָה, אֲפִלּוּ הָיְתָה כְּנֶגֶד הַחִדּוּד – לֹא נִטְמָא הַחִדּוּד.
יב. וְכֵיצַד כְּנֶגְדּוֹ מִתְטַמֵּא בָּאֲוִיר? שֶׁאִם הָיְתָה הַטֻּמְאָה בַּאֲוִיר הַגִּסְטְרָה כְּנֶגֶד הַחִדּוּד – נִטְמָא הַחִדּוּד עִם הַגִּסְטְרָה. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה הוּא בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֹּאמַר בִּכְלִי חֶרֶשׂ וּבְתַנּוּר וְכִירַיִם: מִתְטַמֵּא בְּמַגָּע וּכְנֶגְדּוֹ בָּאֲוִיר, אוֹ: אֵין מִתְטַמֵּא כְּנֶגְדּוֹ בָּאֲוִיר.
וְכֵן כָּל טֻמְאַת מַגָּע הָאֲמוּרָה בְּעִנְיַן טֻמְאַת כְּלֵי חֶרֶשׂ אוֹ תַּנּוּר וְכִירַיִם – הוּא שֶׁתִּגַּע הַטֻּמְאָה בָּהֶן מִתּוֹכָן; וְכָל טֻמְאַת אֲוִיר – הוּא שֶׁלֹּא תִּגַּע הַטֻּמְאָה כְּלָל, אֶלָּא תִּכָּנֵס לָאֲוִיר בִּלְבַד.
יב. הוּא שֶׁתִּגַּע הַטֻּמְאָה בָּהֶן מִתּוֹכָן. ולא מאחוריהם, שאין כלי חרס מקבל טומאה מאחוריו (פרט לטומאת משקים, לעיל יג,ד), אבל בשאר הכלים שמיטמאים במגע, אין חילוק אם הטומאה נגעה באחוריהם או בגבם.
יג. חָבִית שֶׁנִּתְרוֹעֲעָה וּטְפָלָהּ בִּגְלָלִים, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹטֵל אֶת הַגְּלָלִים וַחֲרָסִים נוֹפְלִים – הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא בָּטַל שֵׁם כְּלִי מֵעָלֶיהָ. נִשְׁבְּרָה וְדִבֵּק חֲרָסֶיהָ אַחַר שֶׁפֵּרְשׁוּ, אוֹ שֶׁהֵבִיא חֲרָסִים מִמָּקוֹם אַחֵר וּטְפָלָן בִּגְלָלִים, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹטֵל אֶת הַגְּלָלִים וַחֲרָסִים עוֹמְדִין – הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁבָּטַל שֵׁם כְּלִי מֵעָלֶיהָ. הָיָה בָּהֶן חֶרֶס מַחֲזִיק רְבִיעִית – כְּנֶגֶד אוֹתוֹ הַחֶרֶס בִּלְבַד מִתְטַמֵּא בָּאֲוִיר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּלִי בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וּשְׁאָר הֶחָבִית אֵינוֹ מִתְטַמֵּא עַד שֶׁתִּגַּע בָּהּ הַטֻּמְאָה מִתּוֹכָהּ, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ כְּלִי שָׁלֵם.
יג. וּטְפָלָהּ בִּגְלָלִים. ציפה את החבית מבחוץ בגללים כדי לחזקה ולחבר את חלקיה. הָיָה בָּהֶן. בחרסים השבורים שהדביקם. חֶרֶס מַחֲזִיק רְבִיעִית. שמקבל טומאה, וכגון שהכלי שממנו נשבר היה בגודל שבין סיכת קטן לסאה (לעיל יח,יג). כְּנֶגֶד אוֹתוֹ הַחֶרֶס בִּלְבַד מִתְטַמֵּא בָּאֲוִיר. אם נכנסה הטומאה לאוויר אותו החרס המחזיק רביעית, הוא נטמא כדין כלי חרס.
יד. חָבִית שֶׁנִּקְּבָה, וְסָתַם הַנֶּקֶב בְּזֶפֶת, וְאַחַר כָּךְ נִשְׁבְּרָה, אִם יֵשׁ בַּחֶרֶשׂ הַסָּתוּם בְּזֶפֶת כְּדֵי לְהַחֲזִיק רְבִיעִית – הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִשִּׁבְרֵי הֶחָבִית, וְלֹא בָּטַל שֵׁם כְּלִי מֵעַל הֶחָבִית.
אֲבָל חֶרֶשׂ שֶׁנִּקַּב אַחַר שֶׁפֵּרֵשׁ מִן הַכְּלִי, וְסָתַם הַנֶּקֶב בְּזֶפֶת, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַחֲזִיק רְבִיעִית – טָהוֹר, שֶׁהַחֶרֶס שֶׁנִּקַּב בָּטַל שֵׁם כְּלִי מֵעָלָיו וְטָהַר, וְכָל שֶׁטָּהַר בִּכְלֵי חֶרֶשׂ שָׁעָה אַחַת אֵין לוֹ טֻמְאָה לְעוֹלָם.
יד. וְלֹא בָּטַל שֵׁם כְּלִי מֵעַל הֶחָבִית. גם כשניקבה עדיין הייתה כלי, ולכן שבריה מקבלים טומאה כדין שברי כלים.
טו. קֻמְקוּם שֶׁנִּקַּב וְעָשָׂהוּ בְּזֶפֶת – טָהוֹר, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל אֶת הַחַמִּין כַּצּוֹנֵן. וְכֵן כְּלֵי הַזֶּפֶת וְהַשַּׁעֲוָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – טְהוֹרִים, וְאֵינָן בִּכְלַל הַכֵּלִים.
טו. קֻמְקוּם. כלי להרתחה ולמזיגת מים חמים. וְעָשָׂהוּ. סתם את הנקב. שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל אֶת הַחַמִּין כַּצּוֹנֵן. שהזפת נמסה במים החמים.
טז. מַשְׁפֵּךְ שֶׁל חֶרֶס שֶׁפְּקָקוֹ בְּזֶפֶת – אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, שֶׁאֵין הַזֶּפֶת מֵשִׂים אוֹתוֹ כְּלִי קִבּוּל. אֲבָל מַשְׁפֵּךְ שֶׁל עֵץ שֶׁסְּתָמוֹ – הֲרֵי זֶה כִּכְלִי קִבּוּל, וּמִתְטַמֵּא.
טז. מַשְׁפֵּךְ. המיועד לשימוש ביתי (לעיל יח,ג). שֶׁפְּקָקוֹ. סתם את הנקב התחתון שדרכו יוצאים המשקים. שֶׁאֵין הַזֶּפֶת מֵשִׂים אוֹתוֹ כְּלִי קִבּוּל אֲבָל מַשְׁפֵּךְ שֶׁל עֵץ שֶׁסְּתָמוֹ הֲרֵי זֶה כִּכְלִי קִבּוּל וּמִתְטַמֵּא. שהמשפך מעולם לא היה כלי קיבול וכדי לעשותו כלי קיבול אין די בסתימה כסתימת כלי שניקב (כלעיל הי"ד), אלא צריך סתימה חשובה, וסתימה חשובה היא בחומר שהוא ממין הכלי. לכן במשפך של חרס אין סתימת הזפת מועילה שהיא אינה מינו, אך במשפך של עץ היא מועילה שהזפת היא ממין העץ (תוספתא כלים ב"ק ג,ד וביאור הגר"א שם). ויש מפרשים שהזפת נדבקת היטב לעץ אבל לא לחרס ולכן אינה מועילה במשפך של חרס (רא"ש כלים ג,ד). ובחבית שניקבה הסתימה בזפת מועילה (לעיל הי"ד) משום שהנקב בחבית הוא מחוספס והזפת נדבקת בו, אך במשפך הנקב נעשה בכוונה והוא חלק והזפת אינה נדבקת בו (ר"ש שם).

תקציר הפרק 

פרק ​י"ט הלכות​ *כ​​ל​ים*

*שברי חרס​*​
כל כלי חרס שהתפרק או נסדק בצורה משמעותית המפריעה לתפקוד אותו כלי – *נטהר*. כל כלי לפי תפקודו הנורמטיבי, כלי מאכל​ למשל ​שיוצא מהנקב המאכל וכדומה ​זה לא מבטל אותו מהיותו כלי אך ​בכלי המיועד למשקה​ ​יהיה נקב שונה על מנת לבטלו.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות כלים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם סתימה בזפת מכשירה כלי חרס לקבל טומאה?

2.כלי חרס שנפחת רובו אינו ככלי להציל בצמיד פתיל?

3.כלי המשמש לשמן – נטהר בנקב המוציא שמן?

תשובות

1-לא 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן