פרק י"ט, הלכות מכירה, ספר קניין
[elad_hebdate date="1721606400"]
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1721520000"]
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1721433600"]
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1721347200"]
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1721260800"]
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1721174400"]
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1721088000"]
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1721001600"]
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1720915200"]
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1721692800"]
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1720828800"]
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1720742400"]
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1720656000"]
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1720569600"]
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1720483200"]
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1720396800"]
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1720310400"]
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1720224000"]
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1722384000"]
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1722297600"]
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1722211200"]
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1722124800"]
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1722038400"]
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1721952000"]
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1721865600"]
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1721779200"]
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1726272000"]
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1726185600"]
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1726099200"]
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
[elad_hebdate date="1726012800"]
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אָסוּר לַמּוֹכֵר לִמְכֹּר לַחֲבֵרוֹ קַרְקַע אוֹ מִטַּלְטְלִין שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן עֲסֵקִין וְיֵשׁ בָּהּ דִּין, עַד שֶׁיּוֹדִיעוֹ; שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהָאַחֲרָיוּת עָלָיו – אֵין אָדָם רוֹצֶה שֶׁיִּתֵּן מְעוֹתָיו וְיֵרֵד לַדִּין, וְיִהְיֶה נִתְבָּע מֵאֲחֵרִים.
א. עֲסֵקִין. עוררים על הבעלות. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהָאַחֲרָיוּת עָלָיו. להחזיר לקונה את הכסף ששילם אם יוציאו ממנו את המקח, כדלקמן ה"ג. אֵין אָדָם רוֹצֶה שֶׁיִּתֵּן מְעוֹתָיו וכו'. אדם אינו רוצה לשלם על דבר שיגרום לו להזדקק לבית דין אפילו אם יודע שלא יפסיד את כספו, והרי זה כמוכר דבר שיש בו מום (שצריך להודיעו לקונה, כדלעיל יח,א).
ב. הַמּוֹכֵר קַרְקַע לַחֲבֵרוֹ, וְאַחַר שֶׁקְּנָיָהּ הַלּוֹקֵחַ בְּאֶחָד מִן הַדְּרָכִים שֶׁקּוֹנִין בָּהֶן קֹדֶם שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ, יָצְאוּ עָלֶיהָ מְעַרְעֲרִין – הֲרֵי זֶה יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ, שֶׁאֵין לְךָ מוּם גָּדוֹל מִזֶּה, שֶׁעֲדַיִן לֹא נֶהֱנָה בָּהּ, וּבָאוּ הַתּוֹבְעִין. לְפִיכָךְ יִבְטַל הַמֶּקַח, וְיַחֲזִיר הַמּוֹכֵר אֶת הַדָּמִים, וְיַעֲשֶׂה דִּין עִם הַמְעַרְעֲרִין.
וְאִם נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ הַלּוֹקֵחַ כָּל שֶׁהוּא, וַאֲפִלּוּ דָּשׁ הַמֶּצֶר שֶׁלָּהּ וְעֵרְבוֹ עִם הָאָרֶץ – אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ, אֶלָּא עוֹשֶׂה דִּין עִם הַמְעַרְעֲרִין. וְאִם הוֹצִיאוּהָ מִיָּדוֹ בַּדִּין – יַחֲזֹר עַל הַמּוֹכֵר, כְּדִין כָּל הַנִּטְרָפִין.
ב. בְּאֶחָד מִן הַדְּרָכִים שֶׁקּוֹנִין בָּהֶן. בכסף או שטר או חזקה (לעיל א,ג). יָצְאוּ עָלֶיהָ מְעַרְעֲרִין. כגון שטוענים שהמוכר גזלה מהם. וְיַעֲשֶׂה דִּין עִם הַמְעַרְעֲרִין. המוכר יעמוד כנגדם בדין.
וְאִם נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ הַלּוֹקֵחַ כָּל שֶׁהוּא. שימוש של הנאה לאחר שיצאו עליה מערערין. דָּשׁ הַמֶּצֶר שֶׁלָּהּ וְעֵרְבוֹ עִם הָאָרֶץ. הנמיך את הגבול שהיה בין השדה לשדה סמוכה, עד שנראות כאחת. אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. שלאחר שהשתמש מחל על המום (כדלעיל טו,ג). אֶלָּא עוֹשֶׂה דִּין עִם הַמְעַרְעֲרִין. ואף על פי שהמוכר חייב באחריות הקרקע, מכל מקום יכול לומר לקונה 'אם יוציאו ממך בדין אחזיר לך את כספך' (בבלי בבא מציעא יד,ב). כְּדִין כָּל הַנִּטְרָפִין. כדין קונה שהפסיד את המקח לבעלי דין של המוכר.אֲפִלּוּ מָכַר הַקַּרְקַע בִּשְׁטָר. שנהוג לכתוב בו את כל תנאי המכירה. שֶׁהָאַחֲרָיוּת שֶׁלֹּא הֻזְכְּרָה טָעוּת סוֹפֵר הִיא. יש להניח שהסופר טעה או שכח להזכירה, מפני שאדם אינו משלם בלי להיות בטוח בתמורה שמקבל.

ג. כָּל הַמּוֹכֵר קַרְקַע אוֹ עֶבֶד אוֹ שְׁאָר מִטַּלְטְלִין – הֲרֵי זֶה חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן. כֵּיצַד? אִם הוֹצִיאוּ הַמֶּקַח מִיַּד הַלּוֹקֵחַ מֵחֲמַת הַמּוֹכֵר – חוֹזֵר הַלּוֹקֵחַ וְנוֹטֵל כָּל הַדָּמִים שֶׁנָּתַן מִן הַמּוֹכֵר, שֶׁהֲרֵי נִלְקַח הַמֶּקַח מֵחֲמָתוֹ.
כָּךְ הוּא הַדִּין בְּכָל מִמְכָּר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ הַלּוֹקֵחַ דָּבָר זֶה, אֶלָּא קָנָה סְתָם. אֲפִלּוּ מָכַר הַקַּרְקַע בִּשְׁטָר וְלֹא הִזְכִּיר בּוֹ הָאַחֲרָיוּת – הֲרֵי זֶה חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָהּ, שֶׁהָאַחֲרָיוּת שֶׁלֹּא הֻזְכְּרָה – טָעוּת סוֹפֵר הִיא.
ד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהוֹצִיאוּ הַמֶּקַח מִיַּד הַלּוֹקֵחַ בְּבֵית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כְּגוֹן שֶׁהָיָה הַמֶּקַח מִטַּלְטְלִין וְהָיוּ גְּנוּבִין אוֹ גְּזוּלִין, אוֹ שֶׁהָיְתָה הַקַּרְקַע גְּזוּלָה, אוֹ שֶׁבָּא בַּעַל חוֹב שֶׁל מוֹכֵר וּטְרָפָהּ מִיַּד הַלּוֹקֵחַ, וְהַכֹּל בְּבֵית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
אֲבָל אִם הַגּוֹי הוּא שֶׁהוֹצִיא הַמֶּקַח מִיַּד הַלּוֹקֵחַ, בֵּין בְּדִין הַמֶּלֶךְ בֵּין בְּעַרְכָּיוֹת שֶׁלָּהֶן – אֵין הַמּוֹכֵר חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַגּוֹי טוֹעֵן שֶׁהַמּוֹכֵר גָּנַב חֵפֶץ זֶה אוֹ גְּזָלוֹ מִמֶּנּוּ, וְהֵבִיא עֵדֵי גּוֹיִם עַל כָּךְ – אֵין הַמּוֹכֵר חַיָּב כְּלוּם, שֶׁזֶּה אֹנֶס הוּא, וְאֵין הַמּוֹכֵר חַיָּב בְּאַחֲרָיוּת הָאֹנֶס.
ד. שֶׁבָּא בַּעַל חוֹב שֶׁל מוֹכֵר וּטְרָפָהּ מִיַּד הַלּוֹקֵחַ. לקח את השדה עבור פירעון חובו.
בֵּין בְּדִין הַמֶּלֶךְ בֵּין בְּעַרְכָּיוֹת שֶׁלָּהֶן. על פי גזרת המלך או בבית משפט של גויים. אֵין הַמּוֹכֵר חַיָּב כְּלוּם. שאף שהוציאו ממון על פי דינם, אין ראיה שכך האמת וייתכן שהוציאו ממון שלא כדין. שכן דיני הראיות שלהם שונים מדיני ישראל וייתכן שעדיהם משקרים וכדומה (או"ש).
ה. הַמּוֹכֵר קַרְקַע לַחֲבֵרוֹ, וְהִתְנָה עִמּוֹ שֶׁכָּל אֹנֶס שֶׁיִּוָּלֵד בְּקַרְקַע זוֹ יִהְיֶה חַיָּב לְשַׁלֵּם, אֲפִלּוּ בָּא גּוֹי וּגְזָלָהּ מֵחֲמַת הַמּוֹכֵר – חַיָּב לְשַׁלֵּם. אֲבָל אִם נִפְסַק הַנָּהָר שֶׁהָיָה מַשְׁקֶה אוֹתָהּ, אוֹ שֶׁחָזַר הַנָּהָר לַעֲבֹר בְּתוֹכָהּ וְנַעֲשֵׂית בְּרֵכָה, אוֹ שֶׁבָּאָה זוֹעָה וְהִשְׁחִיתָה אוֹתָהּ – הֲרֵי זֶה פָּטוּר, שֶׁאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֹנֶס שֶׁאֵינוֹ מָצוּי הוּא, וְלֹא עָלָה עַל לֵב הַמּוֹכֵר דְּבַר זֶה הַפֶּלֶא בְּעֵת שֶׁהִתְנָה, וְכָל אֹנֶס שֶׁאֵינוֹ מָצוּי אֵינוֹ בִּכְלַל תְּנַאי זֶה.
ה. זוֹעָה. רעידת אדמה. הַפֶּלֶא. דבר שאינו מצוי.
ו. וְהוּא הַדִּין לְכָל תְּנַאי שֶׁבְּמָמוֹן, שֶׁאוֹמְדִין דַּעַת הַמַּתְנֶה וְאֵין כּוֹלְלִין בְּאוֹתוֹ הַתְּנַאי אֶלָּא דְּבָרִים הַיְדוּעִים שֶׁבִּגְלָלָן הָיָה הַתְּנַאי, וְהֵם שֶׁהָיוּ בְּדַעַת הַמַּתְנֶה בְּעֵת שֶׁהִתְנָה.
ז. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁשָּׂכַר מַלָּחִים לְהַעֲבִיר שֻׁמְשְׁמִין לְמָקוֹם פְּלוֹנִי, וְהִתְנָה עִמָּהֶן שֶׁהֵן חַיָּבִין בְּכָל אֹנֶס שֶׁיֶּאֱרַע לָהֶן עַד שֶׁיַּגִּיעוּ הַשֻּׁמְשְׁמִין לְמָקוֹם פְּלוֹנִי, וְנִפְסַק הַנָּהָר שֶׁהָיוּ מוֹלִיכִין בּוֹ, וְאָמְרוּ חֲכָמִים: זֶה אֹנֶס שֶׁאֵינוֹ מָצוּי, וְאֵינָן חַיָּבִין לְהוֹלִיךְ שֻׁמְשְׁמִין אֵלּוּ עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה עַד אוֹתוֹ מָקוֹם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ז. וְנִפְסַק הַנָּהָר שֶׁהָיוּ מוֹלִיכִין בּוֹ. נעשה סכר העוצר את מעבר הספינות בנהר המשמש באופן קבוע להולכת סחורות (ראה בבלי גיטין עג,א ורש"י שם).
ח. הַמּוֹכֵר קַרְקַע לַחֲבֵרוֹ, וְהִתְנָה הַמּוֹכֵר שֶׁלֹּא יִהְיֶה עָלָיו אַחֲרָיוּת, אֲפִלּוּ נוֹדַע בְּוַדַּאי שֶׁזּוֹ הָאָרֶץ גְּזוּלָה, וְיָצָאת מִיַּד הַלּוֹקֵחַ – אֵין הַמּוֹכֵר חַיָּב כְּלוּם. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם בָּא בַּעַל חוֹב וּטְרָפָהּ, שֶׁאֵינוֹ מַחֲזִיר לוֹ כְּלוּם, שֶׁכָּל תְּנַאי שֶׁבְּמָמוֹן – קַיָּם.
ח. וְיָצָאת מִיַּד הַלּוֹקֵחַ. בעל הקרקע שנגזל על ידי המוכר, הוציא את קרקעו מיד הקונה. אֵין הַמּוֹכֵר חַיָּב כְּלוּם. שהמוכר יכול לטעון שמכר לו שלא באחריות כדי שלא יחזור עליו בטענות בכל מקרה (בבלי בבא בתרא מד,ב). וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם בָּא בַּעַל חוֹב וּטְרָפָהּ. שבמקרה זה הקונה אינו יכול לטעון 'מכרת לי דבר שאינו שלך'.
ט. רְאוּבֵן שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְשִׁמְעוֹן שֶׁלֹּא בְּאַחֲרָיוּת, וּבָא לֵוִי לְהוֹצִיאָהּ מִיַּד שִׁמְעוֹן, אִם רָצָה רְאוּבֵן לַעֲשׂוֹת דִּין עִם לֵוִי – עוֹשֶׂה, וְאֵין לֵוִי יָכוֹל לוֹמַר לוֹ: 'מַה לִּי וָלָךְ, וַהֲרֵי אֵין עָלֶיךָ אַחֲרָיוּת', שֶׁהֲרֵי רְאוּבֵן אוֹמֵר לוֹ: 'אֵין רְצוֹנִי שֶׁתִּהְיֶה לְשִׁמְעוֹן עָלַי תַּרְעֹמֶת, שֶׁהֲרֵי הִפְסִיד בִּגְלָלִי'.
ט. וּבָא לֵוִי לְהוֹצִיאָהּ מִיַּד שִׁמְעוֹן. כגון שטוען שראובן גזלה ממנו. אִם רָצָה רְאוּבֵן לַעֲשׂוֹת דִּין עִם לֵוִי. לעמוד כנגד לוי בדין במקום שמעון. מַה לִּי וָלָךְ וַהֲרֵי אֵין עָלֶיךָ אַחֲרָיוּת. אינך בעל דיני, שהרי מכרת את השדה ללא אחריות ולא תפסיד אם אוציאנה מיד הקונה.
י. רְאוּבֵן שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְשִׁמְעוֹן שֶׁלֹּא בְּאַחֲרָיוּת, וְחָזַר וּלְקָחָהּ מִשִּׁמְעוֹן בְּאַחֲרָיוּת, וּבָא בַּעַל חוֹב שֶׁל רְאוּבֵן לִטְרֹף אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ – אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר עַל שִׁמְעוֹן, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִבֵּל עָלָיו אַחֲרָיוּת לְשִׁמְעוֹן, אַחֲרָיוּת עַצְמוֹ קִבֵּל, שֶׁלֹּא יִהְיֶה הוּא הַמּוֹכֵר וְהוּא הַמּוֹצִיא לְעַצְמוֹ.
אֲבָל אִם בָּא בַּעַל חוֹב שֶׁל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם וּטְרָפָהּ מִיַּד רְאוּבֵן – חוֹזֵר בְּכָל הַדָּמִים עַל שִׁמְעוֹן, מִפְּנֵי שֶׁשִּׁמְעוֹן קִבֵּל לוֹ הָאַחֲרָיוּת, וּרְאוּבֵן לֹא קִבֵּל לְשִׁמְעוֹן אַחֲרָיוּת אֲחֵרִים כְּלָל.
י. אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר עַל שִׁמְעוֹן וכו'. כאשר מוציאים קרקע מיד אדם שקנה באחריות הרי הוא תובע את מחיר הקרקע מהמוכר, ואם המוכר עצמו קנה את הקרקע באחריות הרי הוא תובע את הכסף מיד מי שמכר לו. במקרה כאן כאשר בעל החוב של ראובן טרף את השדה מראובן, היה מקום לומר שראובן יוכל לתבוע את שמעון (שהרי קנה ממנו את השדה באחריות), ואילו שמעון לא יוכל לתבוע בחזרה את ראובן (שהרי קנה ממנו ללא אחריות). אבל הדין הוא שאמנם ראובן לא קיבל עליו אחריות במקרה שאנשים אחרים יוציאו את הקרקע או מחיר הקרקע משמעון, אך בוודאי קיבל אחריות במקרה שהוא עצמו תובע משמעון את מחיר הקרקע שנטרפה מחמת חוב שהוא עצמו חב, וממילא שמעון יכול לתבעו חזרה.
יַעֲקֹב אֲבִיהֶם. אביו של ראובן שהוריש לו את השדה (מ"מ). חוֹזֵר בְּכָל הַדָּמִים עַל שִׁמְעוֹן. ראובן תובע את מחיר הקרקע משמעון, ושמעון לא יוכל לתבעו חזרה. וּרְאוּבֵן לֹא קִבֵּל לְשִׁמְעוֹן אַחֲרָיוּת אֲחֵרִים כְּלָל. ראובן לא קיבל על עצמו אחריות במקרה שאדם אחר יוציא משמעון (כגון בעל חוב של ראובן), ואף לא קיבל על עצמו אחריות במקרה שהוא עצמו יוציא משמעון מחמת שהקרקע נטרפה על ידי בעל חוב של אדם אחר, ואפילו אביו של ראובן נחשב כאדם אחר לעניין זה.

תקציר הפרק 

🤔 הברוך המשפטי שאליו לא תרצו להיכנס
"משכון" ו"שעבוד" הן לא מילים שהייתם רוצים לפגוש ביום-יום, למרות שלמעשה הן מתארות דבר די יומיומי: ייחוד של נכסים כערובה לתשלום התחייבות. במילים פשוטות, אם הלווה לא ישלם, נכסים מסוימים שיוחדו לכך מראש יילקחו ממנו בידי המלווה. נכסים משועבדים או ממושכנים הם לא סתם נכסים אפוא, אלא נכסים בעייתיים, שיום בהיר אחד עלולים להילקח מידי המחזיק בהם. לכן, "אסור למוכר למכור לחברו קרקע או מיטלטלין שיש עליהן עסֵקין [עוררים על הבעלות] ויש בהן דין, עד שיודיעו" (הלכה א), שכן על אף שבסופו של דבר המוכר הוא זה שאחראי לפצות את הקונה אם המקח המשועבד יילקח ממנו, עדיין לאף אחד אין כוח להיכנס לכל הברוך הזה מבלי ידיעתו 😝

🤷‍ חצי דונם במרכז, לא כולל שיטפון
אין דברים כאלה! קרקע לבנייה, צמוד לשדרות רוקח בתל אביב, במחיר מציאה. אחרי דין ודברים המוכר גם הסכים לחתום על סעיף בחוזה שמטיל עליו אחריות לכל אונס שיוולד בקרקע זו. אתם מסודרים, לא? לא. אחרי שסגרתם את העסקה וגם שילמתם, נהר הירקון עלה על גדותיו והציף את השטח — והמוכר? הוא פטור מתשלום, שכן זה "אונס שאינו מצוי", וככזה "לא עלה על לב המוכר דבר זה הפלא בעת שהתנה [את התנאי בחוזה]" (הלכה ה). עם כזה מזל ביש, אולי עדיף שתשקיעו בקרקע לבניית בריכות? 🏊🏼‍♂

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מכירה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מכר קרקע שגזלה מגוי והגוי הוציא מהלוקח- יכול הלוקח לתבוע את המוכר?

2.האם ביטוח של קרקע מאונס כולל גם שטפונות או בצורת?

3.האם המוכר יכול להתנות את המכירה בביטול אחריותיו על המוצר?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד!

* שווי מקורי לסט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן