פרק י"ט, הלכות סנהדרין, ספר שופטים
כ״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ה בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּרֵת וְאֵין בּוֹ מִיתַת בֵּית דִּין, שֶׁלּוֹקִין עֲלֵיהֶן – אֶחָד וְעֶשְׂרִים, וְאֵלּוּ הֵן: א) הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ. ב) וְעַל אֲחוֹת אָבִיו. ג) וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ. ד) וְעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ. ה) וְעַל אֵשֶׁת אָחִיו. ו) וְעַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו. ז) וְעַל הַנִּדָּה. ח) וְהָאוֹכֵל חֵלֶב. ט) וְהָאוֹכֵל דָּם. י) וְהָאוֹכֵל חָמֵץ בְּפֶסַח. יא) וְהָאוֹכֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. יב) וְהָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. יג) וְהָאוֹכֵל נוֹתָר. יד) וְהָאוֹכֵל פִּגּוּל. טו) וְהַטָּמֵא שֶׁאָכַל בְּשַׂר קֹדֶשׁ. יו) וְהַטָּמֵא שֶׁנִּכְנַס לָעֲזָרָה. יז) וְהַשּׁוֹחֵט קָדָשִׁים בַּחוּץ. יח) וְהַמַּעֲלֶה קָדָשִׁים בַּחוּץ. יט) וְהַמְפַטֵּם אֶת הַשֶּׁמֶן. כ) וְהַסָּךְ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. כא) וְהַמְפַטֵּם אֶת הַקְּטֹרֶת.
א. א-ז) הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ… וְעַל הַנִּדָּה. הלכות איסורי ביאה א,ז. ח) וְהָאוֹכֵל חֵלֶב. הלכות מאכלות אסורות ז,א. ט) וְהָאוֹכֵל דָּם. שם ו,א. י) וְהָאוֹכֵל חָמֵץ בְּפֶסַח. הלכות חמץ ומצה א,א. יא) וְהָאוֹכֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. הלכות שביתת עשור א,ד. יב) וְהָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. שם ה"א. יג) וְהָאוֹכֵל נוֹתָר. בשר קדשים לאחר שעבר זמן אכילתם (הלכות פסולי המוקדשין יח,י). יד) וְהָאוֹכֵל פִּגּוּל. בשר קרבן שחשבו להקריבו או לאכלו לאחר זמנו ('מחשבת חוץ לזמנו', שם ה"ו). טו) וְהַטָּמֵא שֶׁאָכַל בְּשַׂר קֹדֶשׁ. אדם טמא שאכל בשר קרבן (שם הי"ג). יו) וְהַטָּמֵא שֶׁנִּכְנַס לָעֲזָרָה. הלכות ביאת מקדש ג,יב. יז) וְהַשּׁוֹחֵט קָדָשִׁים בַּחוּץ. מחוץ לעזרה (הלכות מעשה הקרבנות יח,ג). יח) וְהַמַּעֲלֶה קָדָשִׁים בַּחוּץ. המעלה ומקריב קרבן על מזבח מחוץ לעזרה (שם ה"ב). יט) וְהַמְפַטֵּם אֶת הַשֶּׁמֶן. העושה שמן במתכונת של שמן המשחה על מנת לסוך בו (הלכות כלי המקדש א,ד). כ) וְהַסָּךְ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. שעשה משה רבנו (שם ה"ה). כא) וְהַמְפַטֵּם אֶת הַקְּטֹרֶת. העושה קטורת במתכונת של קטורת הסמים שבמקדש כדי להריח בה (שם ב,ט).
ב. כָּל מְחֻיְּבֵי מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם שֶׁהֵן בְּלֹא תַעֲשֶׂה וְיֵשׁ בָּהֶן מַעֲשֶׂה, שֶׁלּוֹקִין עֲלֵיהֶן – שְׁמוֹנָה עָשָׂר, וְאֵלּוּ הֵן: א) זָר שֶׁאָכַל תְּרוּמָה גְּדוֹלָה, בֵּין טְמֵאָה בֵּין טְהוֹרָה. ב) וְזָר שֶׁאָכַל תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר. ג) וְזָר שֶׁאָכַל בִּכּוּרִים אַחַר שֶׁנִּכְנְסוּ לִירוּשָׁלַיִם. ד) וְזָר שֶׁאָכַל חַלָּה. ה) וְהָאוֹכֵל טֶבֶל שֶׁלֹּא הוּרָם מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה גְּדוֹלָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר. ו) וְהָאוֹכֵל מֵעִסָּה שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ. ז) וְכֹהֵן טָמֵא שֶׁאָכַל תְּרוּמָה טְהוֹרָה. ח) וְכֹהֵן שֶׁנִּכְנַס לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים שֶׁלֹּא לַעֲבוֹדָה. ט) וְכֹהֵן שֶׁיָּצָא מִן הַמִּקְדָּשׁ בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה. י) וְלֵוִי שֶׁעָבַד בַּעֲבוֹדַת כֹּהֲנִים. יא) וְזָר שֶׁשִּׁמֵּשׁ בַּמִּקְדָּשׁ. יב) וּמְחֻסַּר בְּגָדִים הֲרֵי הוּא כְּזָר, וְלוֹקֶה אִם עָבַד. יג) וְכֹהֵן טָמֵא שֶׁשִּׁמֵּשׁ. יד) שָׁתוּי שֶׁשִּׁמֵּשׁ. טו) וּטְבוּל יוֹם שֶׁשִּׁמֵּשׁ. יו) וּמְחֻסַּר כִּפּוּרִים שֶׁשִּׁמֵּשׁ. יז) פְּרוּעַ רֹאשׁ שֶׁשִּׁמֵּשׁ. יח) קְרוּעַ בְּגָדִים שֶׁשִּׁמֵּשׁ.
ב. א-ב) זָר שֶׁאָכַל תְּרוּמָה גְּדוֹלָה… וְזָר שֶׁאָכַל תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר. אדם שאינו כהן שאכל מהתרומה הגדולה שמופרשת מהיבול וניתנת לכהנים או מתרומת מעשר שמופרשת מהמעשר של הלוויים וניתנת לכהן (הלכות תרומות ו,ה-ו, י,ד). ג) וְזָר שֶׁאָכַל בִּכּוּרִים אַחַר שֶׁנִּכְנְסוּ לִירוּשָׁלַיִם. הביכורים הם ראשית הפירות משבעת המינים המובאים לכהן אל המקדש והם נקראים 'תרומה' ודינם כתרומה (הלכות ביכורים ג,א). ד) וְזָר שֶׁאָכַל חַלָּה. המופרשת מן העיסה וניתנת לכהן, נקראת 'תרומה' ודינה כתרומה (הלכות תרומות י,ד). ה) וְהָאוֹכֵל טֶבֶל שֶׁלֹּא הוּרָם מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה גְּדוֹלָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר. אוכל שחייבים להפריש ממנו תרומות ומעשרות לפני שהפרישו ממנו (הלכות מאכלות אסורות י,יט). ו) וְהָאוֹכֵל מֵעִסָּה שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ. הלכות ביכורים ח,ה. ז) וְכֹהֵן טָמֵא שֶׁאָכַל תְּרוּמָה טְהוֹרָה. הלכות תרומות ז,א. ח) וְכֹהֵן שֶׁנִּכְנַס לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים שֶׁלֹּא לַעֲבוֹדָה. הלכות ביאת מקדש ב,ג. ט) וְכֹהֵן שֶׁיָּצָא מִן הַמִּקְדָּשׁ בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה. באמצע שעובד (שם ה"ה). י) וְלֵוִי שֶׁעָבַד בַּעֲבוֹדַת כֹּהֲנִים. הלכות כלי המקדש ג,יא. יא) וְזָר שֶׁשִּׁמֵּשׁ בַּמִּקְדָּשׁ. הלכות ביאת מקדש ט,א. יב) וּמְחֻסַּר בְּגָדִים. כהן שחסר לו אחד מבגדי הכהונה. הֲרֵי הוּא כְּזָר וְלוֹקֶה אִם עָבַד. הלכות כלי המקדש י,ד. יג) וְכֹהֵן טָמֵא שֶׁשִּׁמֵּשׁ. שעבד בבית המקדש (הלכות ביאת מקדש ד,א). יד) שָׁתוּי שֶׁשִּׁמֵּשׁ. שם א,א. טו) וּטְבוּל יוֹם שֶׁשִּׁמֵּשׁ. טמא שטבל נחשב עדיין טמא עד הערב ואסור לעבוד במקדש (שם ד,ד). יו) וּמְחֻסַּר כִּפּוּרִים. זב, זבה, יולדת ומצורע שטהרו מטומאתם ועדיין לא הביאו קרבן להשלמת תהליך טהרתם. שֶׁשִּׁמֵּשׁ. ובהלכות ביאת מקדש (שם) כתב שאף על פי שאסור לו לעבוד, אם עבד פטור ממיתה וממלקות. ולכן יש שכתבו שיש כאן טעות סופר ויש לכתוב 'יתר בגדים ששימש' (כהן שעבד עם בגד נוסף על בגדי כהונה, כגון כהן הדיוט שעבד עם שמונה בגדים או כהן שעבד עם שני אבנטים וכדומה – הלכות כלי המקדש י,ה) במקום 'מחוסר כיפורים ששימש' (כס"מ ועוד). ויש שכתבו שחזר בו (ערוה"ש ס,יד, ר"י קאפח). יז) פְּרוּעַ רֹאשׁ שֶׁשִּׁמֵּשׁ. כהן מגודל שער (ששערו צמח במשך שלושים יום לפחות), העובד במקדש (הלכות ביאת מקדש א,ח). יח) קְרוּעַ בְּגָדִים שֶׁשִּׁמֵּשׁ. העובד במקדש בבגדים קרועים (שם הי"ד).
ג. אֲבָל הַמְשַׁמֵּשׁ בְּלֹא קִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב מִיתָה – אֵינוֹ לוֹקֶה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה. וְכֵן נָבִיא שֶׁכָּבַשׁ נְבוּאָתוֹ, אוֹ שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵי עַצְמוֹ, וְהָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי נָבִיא, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן בְּמִיתָה – אֵין לוֹקִין, שֶׁהֵן בָּאִין מִכְּלַל עֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן" (דברים יח,טו), וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה – הֲרֵי הוּא כַּעֲשֵׂה, וְאֵין לוֹקִין עָלָיו.
ג. הַמְשַׁמֵּשׁ בְּלֹא קִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם וכו'. הכהנים מצווים לרחוץ את ידיהם ורגליהם לפני תחילת העבודה במקדש וכהן שעבד ללא רחיצה חייב מיתה. אמנם אין לוקים על כך מכיוון שזו מצוות עשה. נָבִיא שֶׁכָּבַשׁ נְבוּאָתוֹ. שלא התנבא את הנבואה שנאמר לו להתנבא. אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן בְּמִיתָה. הלכות יסודי התורה ט,ב-ג. שֶׁהֵן בָּאִין מִכְּלַל עֲשֵׂה. איסורם אינו מפורש בלשון שלילה אלא נלמד ממשמעות הציווי בלשון עשה. וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה הֲרֵי הוּא כַּעֲשֵׂה. איסור כזה אינו נחשב כלאו אלא כמצוות עשה (ראה גם הלכות אישות א,ח, הלכות איסורי מזבח ג,ח ועוד).
ד. כָּל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁאֵין בָּהֶן כָּרֵת וְלֹא מִיתַת בֵּית דִּין, שֶׁלּוֹקִין עֲלֵיהֶן – מֵאָה שְׁמוֹנָה וְשִׁשִּׁים, וְאֵלּוּ הֵן: א) הָעוֹשֶׂה צֶלֶם. ב) הָעוֹשֶׂה צוּרָה לְנוֹי. ג) הַפּוֹנֶה אֶל הָאֱלִילִים בְּאֶחָד מִן הַמַּעֲשִׂים. ד) הַמֵּקִים מַצֵּבָה. ה) הַנּוֹטֵעַ אִילָן בַּמִּקְדָּשׁ. ו) הַנּוֹתֵן אֶבֶן מַשְׂכִּית. ז) הַנּוֹדֵר בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה. ח) הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמָהּ. ט) הַנֶּהֱנֶה בָּהּ. י) הַבּוֹנֶה עִיר הַנִּדַּחַת. יא) הַנֶּהֱנֶה מֵעִיר הַנִּדַּחַת. יב) הָעוֹשֶׂה כְּחֻקּוֹת הַגּוֹיִם. יג) הַקּוֹסֵם. יד) הַמְעוֹנֵן. טו) הַמְנַחֵשׁ. יו) הַחוֹבֵר. יז) הַדּוֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים. יח) הַמּוֹחֵק שֵׁם וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, כְּגוֹן הוֹרֵס אֶבֶן מִן הַמִּזְבֵּחַ אוֹ שׂוֹרֵף עֵץ מִן הַמִּקְדָּשׁ. יט) וְהַמְכַבֶּה אֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ. כ) הָעוֹלֶה עָלָיו בְּמַעֲלוֹת. כא) הַנִּכְנָס לָעֲזָרָה בִּבְגָדִים טְמֵאִים. כב) זָב וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שֶׁנִּכְנַס לְהַר הַבַּיִת. כג) הַמֵּסִיר בַּדֵּי הָאָרוֹן. כד) הַמֵּזִיחַ חֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד. כה) הַקּוֹרֵעַ פִּי הַמְּעִיל. כו) הַמַּקְרִיב עַל מִזְבַּח הַזָּהָב. כז) כֹּהֵן שֶׁנִּכְנַס לַהֵיכָל שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה. כח) בַּעַל מוּם שֶׁנִּכְנַס לְשָׁם. כט) שָׁתוּי שֶׁנִּכְנַס לְשָׁם. ל) בַּעַל מוּם שֶׁשִּׁמֵּשׁ. לא) עָרֵל שֶׁשִּׁמֵּשׁ. לב) כֹּהֵן שֶׁעָבַד בַּעֲבוֹדַת הַלְוִיִּם. לג) כֹּהֵן שֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ פְּרוּעַ רֹאשׁ. לד) כֹּהֵן שֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ קְרוּעַ בְּגָדִים. לה) הַמַּקְדִּישׁ בַּעֲלֵי מוּמִין. לו) הַשּׁוֹחֲטָן. לז) הַזּוֹרֵק דְּמֵיהֶן. לח) הַמַּקְטִיר אֵמוּרֵיהֶן. לט) הַמַּקְרִיב קָרְבְּנוֹת גּוֹיִם בַּעֲלֵי מוּמִין. מ) הַמַּטִּיל מוּם בַּקֳּדָשִׁים בִּזְמַן הַמִּקְדָּשׁ. מא) הָעוֹבֵד בַּקֳּדָשִׁים. מב) הַגּוֹזֵז אוֹתָן. מג) הַמַּקְטִיר שְׂאֹר אוֹ דְּבַשׁ. מד) הָעוֹשֶׂה שְׁיָרֵי מְנָחוֹת חָמֵץ. מה) הַמַּקְרִיב בְּלֹא מֶלַח. מו) הַמַּקְרִיב אֶתְנָן אוֹ מְחִיר. מז) הַנּוֹתֵן שֶׁמֶן עַל מִנְחַת חוֹטֵא. מח) הַנּוֹתֵן עָלֶיהָ לְבֹנָה. מט) הַנּוֹתֵן שֶׁמֶן בְּקָרְבַּן שׂוֹטָה. נ) הַנּוֹתֵן עָלָיו לְבֹנָה. נא) הַמַּבְדִּיל בְּחַטַּאת הָעוֹף. נב) הַמֵּמֵר בְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ. נג) הָאוֹכֵל בְּשַׂר קֹדֶשׁ שֶׁנִּטְמָא. נד) הָאוֹכֵל מִפְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. נה) כֹּהֵן שֶׁאָכַל בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים חוּץ לָעֲזָרָה. נו) זָר שֶׁאָכַל בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים אַחַר מַתַּן דָּמִים. נז) זָר שֶׁאָכַל בְּשַׂר בְּכוֹר. נח) כֹּהֶנֶת שֶׁנִּשֵּׂאת לְזָר וְאָכְלָה חָזֶה וָשׁוֹק, אֲפִלּוּ לְאַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ. נט) חֲלָלָה שֶׁאָכְלָה תְּרוּמָה. ס) הָאוֹכֵל קָדָשִׁים קַלִּים קֹדֶם זְרִיקַת דָּמִים. סא) הָאוֹכֵל קָדָשִׁים חוּץ לִירוּשָׁלַיִם. סב) הָאוֹכֵל בְּכוֹר חוּץ לִירוּשָׁלַיִם. סג) הָאוֹכֵל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אַחַר שֶׁרָאָה פְּנֵי הַבַּיִת חוּץ לִירוּשָׁלַיִם. סד) כֹּהֵן שֶׁאָכַל בִּכּוּרִים מִשֶּׁנִּכְנְסוּ לִירוּשָׁלַיִם קֹדֶם הַנָּחָה בָּעֲזָרָה. סה) כֹּהֵן שֶׁאָכַל בִּכּוּרִים חוּץ לִירוּשָׁלַיִם אַחַר שֶׁהֻנְּחוּ בָּעֲזָרָה. סו) הָאוֹכֵל בִּירוּשָׁלַיִם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּטְמָא קֹדֶם שֶׁיִּפָּדֶה. סז) טָמֵא שֶׁאָכַל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי הַטָּהוֹר בִּירוּשָׁלַיִם. סח) הָאוֹכֵל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בַּאֲנִינוּת, וְכֵן כָּל הַקֳּדָשִׁים. סט) עָרֵל שֶׁאָכַל בְּשַׂר קֹדֶשׁ אוֹ תְּרוּמוֹת. ע) הָאוֹכֵל מִמִּנְחַת כֹּהֵן, וְכֵן מִכָּל דָּבָר שֶׁהוּא כָּלִיל לָאִשִּׁים. עא) הָאוֹכֵל מִבְּשַׂר חַטָּאוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת, וְכֵן מִכָּל הַטָּעוּן שְׂרֵפָה. עב) הַשּׁוֹחֵט פֶּסַח עַל הֶחָמֵץ. עג) הַשּׁוֹבֵר בּוֹ עֶצֶם, בֵּין בָּרִאשׁוֹן בֵּין בַּשֵּׁנִי. עד) הַמּוֹצִיא מִבְּשָׂרוֹ חוּץ לַחֲבוּרָתוֹ. עה) הָאוֹכֵל מִבְּשָׂרוֹ חוּץ לַחֲבוּרָתוֹ. עו) הָאוֹכֵל מִבְּשָׂרוֹ נָא אוֹ מְבֻשָּׁל. עז) הַנֶּהֱנֶה מִן הַהֶקְדֵּשׁ בְּמֵזִיד. עח) הָאוֹכֵל טֶבֶל שֶׁעֲדַיִן לֹא הֻפְרַשׁ מִמֶּנּוּ מַעֲשֵׂר, אֲפִלּוּ מַעְשַׂר עָנִי, אַף עַל פִּי שֶׁהוּרְמוּ תְּרוּמוֹתָיו. עט) הָאוֹכֵל מִבְּשַׂר נֶפֶשׁ חַיָּה שֶׁנִּגְמַר דִּינָהּ לִסְקִילָה, אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁחֲטָה. פ) הָאוֹכֵל בְּהֵמָה טְמֵאָה. פא) הָאוֹכֵל עוֹף טָמֵא. פב) הָאוֹכֵל דָּג טָמֵא. פג) הָאוֹכֵל שֶׁרֶץ הָעוֹף. פד) הָאוֹכֵל שֶׁרֶץ הָאָרֶץ. פה) הָאוֹכֵל שֶׁרֶץ הַמַּיִם. פו) הָאוֹכֵל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רָבֶה. פז) הָאוֹכֵל תּוֹלָעִים שֶׁבַּפֵּרוֹת אַחַר שֶׁפֵּרְשׁוּ. פח) הָאוֹכֵל נְבֵלָה. פט) הָאוֹכֵל טְרֵפָה. צ) הָאוֹכֵל אֵבֶר מִן הַחַי. צא) הָאוֹכֵל גִּיד הַנָּשֶׁה. צב) הָאוֹכֵל בָּשָׂר בְּחָלָב. צג) הַמְבַשֵּׁל בָּשָׂר בְּחָלָב. צד) הָאוֹכֵל מִתְּבוּאָה חֲדָשָׁה קֹדֶם הֲבָאַת הָעֹמֶר. צה) הָאוֹכֵל עָרְלָה. צו) הָאוֹכֵל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם. צז) הָאוֹכֵל תַּעֲרֹבֶת חָמֵץ בְּפֶסַח. צח) הָאוֹכֵל חָמֵץ אַחַר חֲצוֹת. צט) הַמְקַיֵּם חָמֵץ בְּפֶסַח בִּרְשׁוּתוֹ, כְּגוֹן שֶׁחִמֵּץ עִסָּתוֹ. ק) הַשּׁוֹתֶה יֵין נֶסֶךְ. קא) נָזִיר שֶׁאָכַל מִגֶּפֶן הַיַּיִן. קב) נָזִיר שֶׁגִּלַּח. קג) נָזִיר שֶׁנִּטְמָא לְמֵת. קד) הַמְגַלֵּחַ אֶת הַנֶּתֶק. קה) הַחוֹתֵךְ סִימָנֵי צָרַעַת אוֹ שֶׁכְּוָיָן. קו) הָעוֹבֵד בְּנַחַל שֶׁנֶּעֶרְפָה בּוֹ הָעֶגְלָה. קז) הַזּוֹרֵעַ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בַּשְּׁבִיעִית. קח) הַזּוֹמֵר אֶת הָאִילָן בַּשְּׁבִיעִית. קט) הַקּוֹצֵר סָפִיחַ בְּלֹא שִׁנּוּי. קי) הַבּוֹצֵר בְּלֹא שִׁנּוּי. קיא) הַזּוֹרֵעַ בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל. קיב) הַקּוֹצֵר בָּהּ בְּלֹא שִׁנּוּי. קיג) הַבּוֹצֵר בָּהּ בְּלֹא שִׁנּוּי. קיד) הַמְכַלֶּה פְּאַת שָׂדֶה וְלֹא נְתָנָהּ לֶעָנִי. קטו) הַמְלַקֵּט לֶקֶט וְלֹא נְתָנוֹ לֶעָנִי. קיו) הַמְעוֹלֵל כַּרְמוֹ וְלֹא נְתָנוֹ לֶעָנִי. קיז) הַמְלַקֵּט פֶּרֶט כַּרְמוֹ וְלֹא נְתָנוֹ לֶעָנִי. קיח) הַלּוֹקֵחַ עֹמֶר הַשִּׁכְחָה וְלֹא נְתָנוֹ לֶעָנִי. קיט) הַלּוֹקֵחַ אֵם עַל הַבָּנִים וְלֹא שִׁלַּח הָאֵם. קכ) הַזּוֹרֵעַ כִּלְאַיִם בָּאָרֶץ בִּזְרָעִים. קכא) הַזּוֹרֵעַ כִּלְאֵי הַכֶּרֶם בָּאָרֶץ. קכב) הַמַּרְכִּיב אִילָנוֹת כִּלְאַיִם בְּכָל מָקוֹם. קכג) הַמַּרְבִּיעַ בְּהֵמָה כִּלְאַיִם בְּכָל מָקוֹם. קכד) הַמַּנְהִיג בְּכִלְאַיִם בְּכָל מָקוֹם. קכה) הַחוֹסֵם בְּהֵמָה בְּעֵת מְלָאכָה בְּכָל מָקוֹם. קכו) הַשּׁוֹחֵט אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ בְּכָל מָקוֹם. קכז) הַמְמַשְׁכֵּן חֲבֵרוֹ בְּיָדוֹ וְלֹא הֶחֱזִיר הָעֲבוֹט. קכח) הַחוֹבֵל אַלְמָנָה וְלֹא הֶחֱזִיר הַמַּשְׁכּוֹן. קכט) הַחוֹבֵל כֵּלִים שֶׁעוֹשִׂין בָּהֶן אֹכֶל נֶפֶשׁ וְלֹא הֶחֱזִיר. קל) עֵד זוֹמֵם שֶׁאֵינוֹ בֶּן תַּשְׁלוּמִין. קלא) הַמַּכֶּה חֲבֵרוֹ הַכָּיָה שֶׁאֵין בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה. קלב) בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה בְּעֵדוּת רִאשׁוֹנָה. קלג) הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע שֶׁנִּמְצָא דְּבָרוֹ שֶׁקֶר. קלד) הַמְקַלֵּל חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם. קלה) הַנִּשְׁבָּע לַשֶּׁקֶר. קלו) הַנִּשְׁבָּע לַשָּׁוְא. קלז) הַמְחַלֵּל נִדְרוֹ. קלח) הַיּוֹצֵא חוּץ לַתְּחוּם בְּשַׁבָּת. קלט) הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם טוֹב. קמ) הַמַּקִּיף פְּאַת רֹאשׁ. קמא) הַמַּקִּיף פְּאַת זָקָן. קמב) הַשּׂוֹרֵט עַל מֵת. קמג) הַקּוֹרֵחַ רֹאשׁוֹ עַל מֵת. קמד) הַכּוֹתֵב כְּתֹבֶת קַעֲקַע. קמה) הַלּוֹבֵשׁ שַׁעַטְנֵז. קמו) הַקּוֹצֵץ אִילָנֵי מַאֲכָל דֶּרֶךְ הַשְׁחָתָה. קמז) אִישׁ שֶׁלָּבַשׁ מַלְבּוּשֵׁי אִשָּׁה. קמח) אִשָּׁה שֶׁלָּבְשָׁה מַלְבּוּשֵׁי אִישׁ. קמט) כֹּהֵן שֶׁנִּטְמָא לְמֵת. קנ) כֹּהֵן שֶׁקִּדֵּשׁ זוֹנָה וּבְעָלָהּ. קנא) אוֹ שֶׁקִּדֵּשׁ גְּרוּשָׁה וּבְעָלָהּ. קנב) אוֹ שֶׁקִּדֵּשׁ חֲלָלָה וּבְעָלָהּ. קנג) וְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁבָּעַל אַלְמָנָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִדְּשָׁהּ. קנד) הַמַּחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ אַחַר שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה. קנה) הַנּוֹשֵׂא זְקוּקָה לְיָבָם. קנו) הַבָּא עַל הַקְּדֵשָׁה. קנז) מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל וּבָעַל. קנח) פְּצוּעַ דַּכָּא שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל וּבָעַל. קנט) הַמְסָרֵס אִישׁ, וְכֵן שְׁאָר זִכְרֵי בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף. קס) אוֹנֵס שֶׁגֵּרֵשׁ אֲנוּסָתוֹ וְלֹא הֶחֱזִירָהּ. קסא) מוֹצִיא שֵׁם רַע שֶׁגֵּרֵשׁ אִשְׁתּוֹ וְלֹא הֶחֱזִירָהּ. קסב) הַקָּרֵב אֶל הָעֲרָיוֹת בְּדֶרֶךְ מִדַּרְכֵי הַזְּנוּת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גִּלָּה עֶרְוָה, וְזֶה הוּא הֶחָשׁוּד עַל הָעֲרָיוֹת. קסג) הַמִּתְחַתֵּן בַּגּוֹיִם. קסד) גֵּר עַמּוֹנִי שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל וּבָעַל. קסה) גֵּר מוֹאָבִי שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל וּבָעַל. קסו) מֶלֶךְ שֶׁהִרְבָּה נָשִׁים. קסז) מֶלֶךְ שֶׁהִרְבָּה כֶּסֶף וְזָהָב. קסח) מֶלֶךְ שֶׁהִרְבָּה סוּסִים. נִמְצְאוּ כָּל הַלּוֹקִים מָאתַיִם וְשִׁבְעָה, סִימָן לָהֶם: יִלְק"וּ זֵדִי"ם.
ד. א) הָעוֹשֶׂה צֶלֶם. צורה לשם עבודה זרה (הלכות עבודה זרה ג,ט). ב) הָעוֹשֶׂה צוּרָה לְנוֹי. אפילו שאינה לשם עבודה זרה (שם ג,י). ג) הַפּוֹנֶה אֶל הָאֱלִילִים בְּאֶחָד מִן הַמַּעֲשִׂים. נוטה אל העבודה זרה כגון שקורא בספרים המבארים דרכי עבודתה או מסתכל בצורתה, ובתנאי שנפנה אחריה בדרך שהוא עושה בו מעשה (שם ב,ב-ג). ד) הַמֵּקִים מַצֵּבָה. מבנה המשמש לפולחן (שם ו,ו). ה) הַנּוֹטֵעַ אִילָן בַּמִּקְדָּשׁ. בכל שטח העזרה (שם ו,ט). ו) הַנּוֹתֵן אֶבֶן מַשְׂכִּית. אבן מצוירת שהיו מניחים לפני עבודה זרה להשתחוות עליה (שם ו,ו). ז-ח) הַנּוֹדֵר בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמָהּ. כדי שהגוי יאמין לו (שם ה,י). ט) הַנֶּהֱנֶה בָּהּ. הנהנה מעבודה זרה או מהכלים המשמשים אותה או מהדברים שמוקרבים לה (שם ז,ב). י) הַבּוֹנֶה עִיר הַנִּדַּחַת. עיר שאנשים ממנה הדיחו את רוב תושביה לעבוד עבודה זרה, ושורפים עיר זאת ואסור לבנותה (שם ד,ח). יא) הַנֶּהֱנֶה מֵעִיר הַנִּדַּחַת. מרכושה שדינו להישרף (שם ד,ז). יב) הָעוֹשֶׂה כְּחֻקּוֹת הַגּוֹיִם. שנדמה להם במלבוש או בתספורת וכדומה (שם יא,א). יג) הַקּוֹסֵם. עושה מעשים שונים ואומר דברים שעתידים להיות (שם יא,ז). יד) הַמְעוֹנֵן. חוזה בכוכבים (שם יא,ט). טו) הַמְנַחֵשׁ. מחליט מה לעשות לפי סימנים שונים (שם יא,ד). יו) הַחוֹבֵר. מדבר דיבורים ללא פשר ומדמה שיש בהם תועלת (שם יא,י). יז) הַדּוֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים. עושה מעשים שונים שיגרמו למתים להתגלות אליו (שם יא,יג). יח) הַמּוֹחֵק שֵׁם. משמות ה' (הלכות יסודי התורה ו,א). וְכַיּוֹצֵא בּוֹ כְּגוֹן הוֹרֵס אֶבֶן מִן הַמִּזְבֵּחַ אוֹ שׂוֹרֵף עֵץ מִן הַמִּקְדָּשׁ. כשם שאסור למחוק את השם אסור גם לעשות מעשים של הרס והשחתה במזבח ובמקדש (שם ה"ז, הלכות בית הבחירה א,יז). יט) וְהַמְכַבֶּה אֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ. הלכות תמידין ומוספין ב,ו. כ) הָעוֹלֶה עָלָיו בְּמַעֲלוֹת. עולה על המזבח במדרגות ולא בכבש (הלכות בית הבחירה א,יז). כא) הַנִּכְנָס לָעֲזָרָה בִּבְגָדִים טְמֵאִים. הלכות ביאת מקדש ג,טז. כב) זָב וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שֶׁנִּכְנַס לְהַר הַבַּיִת. טומאת הזב חמורה משאר טמאים ולכן נאסר עליו להיכנס לשטח הר הבית ולא רק לשטח העזרה (שם ה"ח). כג) הַמֵּסִיר בַּדֵּי הָאָרוֹן. מסיר מארון הברית את מוטות הנשיאה שלו (הלכות כלי המקדש ב,יג). כד) הַמֵּזִיחַ חֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד. מפריד את חיבור החושן לאפוד (שם ט,י). כה) הַקּוֹרֵעַ פִּי הַמְּעִיל. הקורע את בית הצוואר של מעיל הכהן הגדול, והוא הדין לקורע כל בגד מבגדי כהונה בדרך השחתה (שם ט,ג). כו) הַמַּקְרִיב עַל מִזְבַּח הַזָּהָב. המזבח הפנימי שנמצא בהיכל ומיועד להקטרת הקטורת בלבד. ואם הקריב עליו דבר אחר לוקה (שם ב,יא). כז) כֹּהֵן שֶׁנִּכְנַס לַהֵיכָל שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה. מותר להיכנס להיכל רק לצורך עבודה או השתחוויה (הלכות ביאת מקדש ב,ד). כח) בַּעַל מוּם שֶׁנִּכְנַס לְשָׁם. להיכל, ואסור לו להיכנס אף מן המזבח והלאה לכיוון ההיכל (שם ו,א). כט) שָׁתוּי שֶׁנִּכְנַס לְשָׁם. שם א,טז. ל) בַּעַל מוּם שֶׁשִּׁמֵּשׁ. כהן בעל פגם חיצוני בגופו שעבד במקדש (שם ו,א). לא) עָרֵל שֶׁשִּׁמֵּשׁ. כהן שאינו מהול שעבד במקדש (שם ו,ח). לב) כֹּהֵן שֶׁעָבַד בַּעֲבוֹדַת הַלְוִיִּם. הלכות כלי המקדש ג,יא. לג) כֹּהֵן שֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ פְּרוּעַ רֹאשׁ. בשיער מגודל (הלכות ביאת מקדש א,טו). לד) כֹּהֵן שֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ קְרוּעַ בְּגָדִים. שם. לה) הַמַּקְדִּישׁ בַּעֲלֵי מוּמִין. בהמה בעלת פגם גופני חיצוני (הלכות איסורי מזבח א,ב). לו-לח) הַשּׁוֹחֲטָן הַזּוֹרֵק דְּמֵיהֶן הַמַּקְטִיר אֵמוּרֵיהֶן. שם א,ד. לט) הַמַּקְרִיב קָרְבְּנוֹת גּוֹיִם בַּעֲלֵי מוּמִין. שם א,ו. מ) הַמַּטִּיל מוּם בַּקֳּדָשִׁים בִּזְמַן הַמִּקְדָּשׁ. ואף בזמן הזה עובר על איסור, אך אינו לוקה (שם א,ז). מא-מב) הָעוֹבֵד בַּקֳּדָשִׁים הַגּוֹזֵז אוֹתָן. עושה מלאכה בבהמת קדשים או גוזז את צמרה (הלכות מעילה א,ז). מג) הַמַּקְטִיר שְׂאֹר אוֹ דְּבַשׁ. על המזבח לשם קרבן או עם קרבן (הלכות איסורי מזבח ה,א). מד) הָעוֹשֶׂה שְׁיָרֵי מְנָחוֹת חָמֵץ. המנחות המוקרבות למזבח עשויות מצה ואינן חמץ, ואף שייריהן הנאכלים לכהנים צריכים להישאר מצה ואין להחמיצם (הלכות מעשה הקרבנות יב,יד). מה) הַמַּקְרִיב בְּלֹא מֶלַח. אסור להעלות קרבנות למזבח ללא מליחה (הלכות איסורי מזבח ה,יב). מו) הַמַּקְרִיב אֶתְנָן. מקריב קרבן מבהמה שקיבלה הזונה על מעשה הזנות. אוֹ מְחִיר. התשלום שהתקבל עבור מכירת כלב (שם ג,ז). מז-נ) הַנּוֹתֵן שֶׁמֶן עַל מִנְחַת חוֹטֵא… הַנּוֹתֵן עָלָיו לְבֹנָה. על כל המנחות נותנים שמן ולבונה, חוץ ממנחה הבאה כחטאת ומנחת סוטה שאסור לתת בהן שמן ולבונה (הלכות מעשה הקרבנות יב,ח, הלכות סוטה ג,יג). נא) הַמַּבְדִּיל בְּחַטַּאת הָעוֹף. במליקת חטאת העוף אין להפריד את ראש העוף מגופו (הלכות מעשה הקרבנות ז,ו). נב) הַמֵּמֵר בְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ. העושה תמורה, שאומר על בהמת חולין שתהיה במקום בהמת הקדש (הלכות תמורה א,א). נג) הָאוֹכֵל בְּשַׂר קֹדֶשׁ שֶׁנִּטְמָא. הלכות פסולי המוקדשין יח,יב. נד) הָאוֹכֵל מִפְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. האוכל מקרבן שנפסל (שם ה"ג). נה) כֹּהֵן שֶׁאָכַל בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים חוּץ לָעֲזָרָה. שבשר קדשי קדשים נאכל לכהנים ובעזרה בלבד (הלכות מעשה הקרבנות יא,ה). נו) זָר שֶׁאָכַל בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים אַחַר מַתַּן דָּמִים. שם ה"ח. נז) זָר שֶׁאָכַל בְּשַׂר בְּכוֹר. בכור בהמה טהורה הניתן לכהנים, מוקרב קרבן ונאכל על ידם בירושלים (הלכות בכורות א,טז). נח) כֹּהֶנֶת שֶׁנִּשֵּׂאת לְזָר וְאָכְלָה חָזֶה וָשׁוֹק וכו'. החזה והשוק הם חלקי השלמים שניתנים לכהנים ונאכלים גם לבניהם ונשותיהם. ואם בת כהן נישאה למי שאינו כהן הריהי אסורה באכילת חזה ושוק אפילו אם מת בעלה הזר ואין לה ממנו בן (אף שבאופן זה מותרת לחזור ולאכול תרומה – הלכות תרומות ו,ז). נט) חֲלָלָה שֶׁאָכְלָה תְּרוּמָה. בת כהן שנבעלה לאדם שאסור לה ונעשתה חללה או זונה אסורה לאכול בתרומה (שם). ס) הָאוֹכֵל קָדָשִׁים קַלִּים קֹדֶם זְרִיקַת דָּמִים. רק לאחר זריקת הדם מותר בשר הקרבנות באכילה (הלכות מעשה הקרבנות יא,ד). סא) הָאוֹכֵל קָדָשִׁים חוּץ לִירוּשָׁלַיִם. קדשים קלים הנאכלים בכל ירושלים (שם ה"ה). סב) הָאוֹכֵל בְּכוֹר חוּץ לִירוּשָׁלַיִם. הלכות בכורות א,טז. סג) הָאוֹכֵל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אַחַר שֶׁרָאָה פְּנֵי הַבַּיִת חוּץ לִירוּשָׁלַיִם. האוכל מחוץ לירושלים מעשר שני שהיה בעיר ויצא ממנה (הלכות מעשר שני ב,ה). סד-סה) כֹּהֵן שֶׁאָכַל בִּכּוּרִים מִשֶּׁנִּכְנְסוּ לִירוּשָׁלַיִם קֹדֶם הַנָּחָה בָּעֲזָרָה כֹּהֵן שֶׁאָכַל בִּכּוּרִים חוּץ לִירוּשָׁלַיִם אַחַר שֶׁהֻנְּחוּ בָּעֲזָרָה. מביאים את הביכורים אל הכהן לעזרה ומניחים אותם שם, ולפני כן אסור לכהן לאכלם, ולאחר מכן עליו לאכלם בירושלים (הלכות ביכורים ג,ג). סו) הָאוֹכֵל בִּירוּשָׁלַיִם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּטְמָא קֹדֶם שֶׁיִּפָּדֶה. מעשר שני נאכל דווקא בטהרה, ואם נטמא פודים אותו והוא יוצא לחולין ורק אז מותר לאכלו (הלכות מעשר שני ג,א). סז) טָמֵא שֶׁאָכַל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי הַטָּהוֹר בִּירוּשָׁלַיִם. שם. סח) הָאוֹכֵל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בַּאֲנִינוּת. כשהוא אונן, ביום מיתת קרובו (שם ג,ה). וְכֵן כָּל הַקֳּדָשִׁים. שאכלם באנינות (שם ג,ז). סט) עָרֵל שֶׁאָכַל בְּשַׂר קֹדֶשׁ. אדם שאינו נימול שאכל בשר של קרבן פסח או שאר הקרבנות (הלכות קרבן פסח ט,ח, וראה הלכות מעשה הקרבנות י,ט). אוֹ תְּרוּמוֹת. הלכות תרומות ז,י. וכן אם אכל מעשר שני (הלכות מעשר שני ג,ד). ע) הָאוֹכֵל מִמִּנְחַת כֹּהֵן. שמוקטרת כולה למזבח. וְכֵן מִכָּל דָּבָר שֶׁהוּא כָּלִיל לָאִשִּׁים. כגון האוכל מבשר עולה ומהאימורים (הלכות מעשה הקרבנות יא,א-ג). עא) הָאוֹכֵל מִבְּשַׂר חַטָּאוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת וְכֵן מִכָּל הַטָּעוּן שְׂרֵפָה. שם ה"ג. עב) הַשּׁוֹחֵט פֶּסַח עַל הֶחָמֵץ. שיש ברשותו חמץ בזמן שחיטת קרבן הפסח שלו (הלכות קרבן פסח א,ה). עג) הַשּׁוֹבֵר בּוֹ עֶצֶם בֵּין בָּרִאשׁוֹן בֵּין בַּשֵּׁנִי. אסור לשבור את עצמות בשר הפסח, בפסח ראשון ובפסח שני (שם י,א). עד) הַמּוֹצִיא מִבְּשָׂרוֹ חוּץ לַחֲבוּרָתוֹ. הפסח נאכל במקום אחד לחבורת האנשים שנמנתה עליו, ואסור להוציאו ממקום המיוחד לאכילת החבורה (שם ט,א). עה) הָאוֹכֵל מִבְּשָׂרוֹ חוּץ לַחֲבוּרָתוֹ. הבשר שיצא מחבורתו נפסל ונאסר (שם ט,ב). עו) הָאוֹכֵל מִבְּשָׂרוֹ נָא אוֹ מְבֻשָּׁל. יש לאכול את קרבן הפסח צלוי ולא מבושל או צלוי בצלייה שאינה מספקת (שם ח,ד). עז) הַנֶּהֱנֶה מִן הַהֶקְדֵּשׁ בְּמֵזִיד. הלכות מעילה א,ג. עח) הָאוֹכֵל טֶבֶל שֶׁעֲדַיִן לֹא הֻפְרַשׁ מִמֶּנּוּ מַעֲשֵׂר אֲפִלּוּ מַעְשַׂר עָנִי. בנוסף לתרומות יש להפריש מכל יבול מעשר ראשון (ללוי) ומעשר שני (לאכלו בירושלים) או עני. אַף עַל פִּי שֶׁהוּרְמוּ תְּרוּמוֹתָיו. וכבר אין בו מיתה בידי שמים (הלכות מאכלות אסורות י,כ). עט) הָאוֹכֵל מִבְּשַׂר נֶפֶשׁ חַיָּה שֶׁנִּגְמַר דִּינָהּ לִסְקִילָה. כגון שנרבעה לאדם או המיתה אדם. אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁחֲטָה. אף אם נשחטה קודם שנסקלה ואינה אסורה משום נבלה (שם ד,כב). פ) הָאוֹכֵל בְּהֵמָה טְמֵאָה. שם ב,ב. פא-פב) הָאוֹכֵל עוֹף טָמֵא הָאוֹכֵל דָּג טָמֵא. שם ב,ד. פג) הָאוֹכֵל שֶׁרֶץ הָעוֹף. בריות קטנות מעופפות כגון זבובים (שם ב,ה). פד) הָאוֹכֵל שֶׁרֶץ הָאָרֶץ. בריות קטנות מהלכות (שם ב,ו). פה) הָאוֹכֵל שֶׁרֶץ הַמַּיִם. בריות ימיות שאינן בצורת דגים (שם ב,יב). פו) הָאוֹכֵל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רָבֶה. תולעים וכדומה, שסברו שנוצרים מעובש וריקבון ולא מזיווג זכר ונקבה (שם ב,יג). פז) הָאוֹכֵל תּוֹלָעִים שֶׁבַּפֵּרוֹת אַחַר שֶׁפֵּרְשׁוּ. אבל לפני שיצאו כשהם עדיין בתוך הפרי התלוש, אין לוקים עליהם (שם ב,יד). פח) הָאוֹכֵל נְבֵלָה. בהמה שמתה ללא שחיטה (שם ד,א). פט) הָאוֹכֵל טְרֵפָה. בהמה שיש בה מכה או פגם שבגללם היא נוטה למות (שם ד,ו). צ) הָאוֹכֵל אֵבֶר מִן הַחַי. איבר שנחתך מהבהמה בעודה בחיים (שם ה,א). צא) הָאוֹכֵל גִּיד הַנָּשֶׁה. הגיד שעל כף הירך ברגלי הבהמה (שם ח,ב). צב-צג) הָאוֹכֵל בָּשָׂר בְּחָלָב הַמְבַשֵּׁל בָּשָׂר בְּחָלָב. שם ט,א. צד) הָאוֹכֵל מִתְּבוּאָה חֲדָשָׁה קֹדֶם הֲבָאַת הָעֹמֶר. תבואה מחמשת מיני דגן שאסורה באכילה עד הקרבת קרבן העומר ביום ט"ז בניסן (שם י,ג). צה) הָאוֹכֵל עָרְלָה. פירות אילן בשלוש השנים הראשונות לנטיעתו (שם י,ט). צו) הָאוֹכֵל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם. גפן שגדלה יחד עם תבואה או ירקות, נאסרים כולם באכילה (שם י,ז). צז) הָאוֹכֵל תַּעֲרֹבֶת חָמֵץ בְּפֶסַח. מאכל שמעורב בו חמץ (הלכות חמץ ומצה א,ו; אבל על חמץ בפני עצמו חייבים כרת כמבואר לעיל ה"א). צח) הָאוֹכֵל חָמֵץ אַחַר חֲצוֹת. בערב פסח (הלכות חמץ ומצה א,ח). צט) הַמְקַיֵּם חָמֵץ בְּפֶסַח בִּרְשׁוּתוֹ כְּגוֹן שֶׁחִמֵּץ עִסָּתוֹ. אסור לאדם שיהיה ברשותו חמץ בפסח. אמנם חייב מלקות רק אם עשה מעשה כדי שיהיה ברשותו חמץ (כגון שקנה חמץ או החמיץ עיסה בידיים במהלך הפסח), אבל מי שהשאיר אצלו חמץ במהלך ימי הפסח אינו לוקה כיוון שזהו איסור שאין בו מעשה (שם א,ג). ק) הַשּׁוֹתֶה יֵין נֶסֶךְ. יין שהתנסך לעבודה זרה (הלכות מאכלות אסורות יא,א). קא-קג) נָזִיר שֶׁאָכַל מִגֶּפֶן הַיַּיִן… שֶׁנִּטְמָא לְמֵת. שלושה מיני איסורים יש על הנזיר: אכילת דברים מענבים, גילוח שערותיו וטומאה למתים (הלכות נזירות א,ב). קד-קה) הַמְגַלֵּחַ אֶת הַנֶּתֶק. מסיר את סימני הצרעת משערו. הַחוֹתֵךְ סִימָנֵי צָרַעַת. מצרעת שבבשר. אוֹ שֶׁכְּוָיָן. עשה בהם כווייה (הלכות טומאת צרעת י,א). קו) הָעוֹבֵד בְּנַחַל שֶׁנֶּעֶרְפָה בּוֹ הָעֶגְלָה. כשנמצא הרוג מוטל בדרך ולא נודע מי הכהו מביאים אנשי העיר הקרובה להרוג עגלה ועורפים את העגלה הזו בנחל איתן. אסור לעבד ולזרוע את אדמת הנחל הזה (הלכות רוצח י,ט). קז) הַזּוֹרֵעַ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בַּשְּׁבִיעִית. בשנת שמיטה (הלכות שמיטה א,ב). קח) הַזּוֹמֵר אֶת הָאִילָן בַּשְּׁבִיעִית. חותך את ענפיו כדי להשביחו (שם). קט) הַקּוֹצֵר סָפִיחַ. גידולי האדמה של השנה השביעית. בְּלֹא שִׁנּוּי. כדרך שקוצרים בכל השנים (שם ד,א). קי) הַבּוֹצֵר בְּלֹא שִׁנּוּי. אוסף את פירות האילן (שם ד,כב). קיא-קיג) הַזּוֹרֵעַ בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל… הַבּוֹצֵר בָּהּ בְּלֹא שִׁנּוּי. שנת החמישים לאחר שבע שמיטות נקראת יובל וכל הדברים שאסורים בשמיטה אסורים בה (שם י,טו). קיד) הַמְכַלֶּה פְּאַת שָׂדֶה וְלֹא נְתָנָהּ לֶעָנִי. לא הניח מעט מהתבואה לעניים אלא קצר את כל שדהו (הלכות מתנות עניים א,ג). קטו) הַמְלַקֵּט לֶקֶט וְלֹא נְתָנוֹ לֶעָנִי. אוסף לעצמו את השיבולים שנפלו בשעת הקציר ולא משאירם לעניים (שם א,ד). קיו) הַמְעוֹלֵל כַּרְמוֹ וְלֹא נְתָנוֹ לֶעָנִי. נוטל את האשכולות הקטנים הנקראים 'עוללות' ולא מניחם לעניים (שם א,ה). קיז) הַמְלַקֵּט פֶּרֶט כַּרְמוֹ וְלֹא נְתָנוֹ לֶעָנִי. אוסף ענבים בודדים שנפלו בשעת הבציר ולא מניחם לעניים (שם). קיח) הַלּוֹקֵחַ עֹמֶר הַשִּׁכְחָה וְלֹא נְתָנוֹ לֶעָנִי. נוטל אגודת שיבולים קצורות שנשכחה בשדה ולא משאירה לעני (שם). קיט) הַלּוֹקֵחַ אֵם עַל הַבָּנִים וְלֹא שִׁלַּח הָאֵם. נוטל ציפור עם אפרוחיה או ביציה מן הקן (הלכות שחיטה יג,א). קכ) הַזּוֹרֵעַ כִּלְאַיִם בָּאָרֶץ בִּזְרָעִים. זורע שני מיני זרעים יחד. ואיסור זה נוהג רק בארץ ישראל (הלכות כלאיים א,א-ב). קכא) הַזּוֹרֵעַ כִּלְאֵי הַכֶּרֶם בָּאָרֶץ. זורע שני מיני תבואה או שני מיני ירקות או תבואה וירק עם חרצן ענבים. איסור זה הוא מן התורה רק בארץ ישראל (שם ה,א-ב). קכב) הַמַּרְכִּיב אִילָנוֹת כִּלְאַיִם בְּכָל מָקוֹם. נועץ ענף תלוש של עץ ממין אחד בתוך עץ ממין אחר כדי שיתאחה בו. איסור זה הוא מן התורה גם בחוץ לארץ (שם א,ה). קכג) הַמַּרְבִּיעַ בְּהֵמָה כִּלְאַיִם בְּכָל מָקוֹם. מרביע בעלי חיים משני מינים שונים זה בזה (שם ט,א). קכד) הַמַּנְהִיג בְּכִלְאַיִם בְּכָל מָקוֹם. מוביל או עושה מלאכה בשני מיני בהמות או חיות יחד (שם ט,ז). קכה) הַחוֹסֵם בְּהֵמָה בְּעֵת מְלָאכָה בְּכָל מָקוֹם. מונע ממנה לאכול בזמן עבודתה (הלכות שכירות יג,ב). קכו) הַשּׁוֹחֵט אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ בְּכָל מָקוֹם. שוחט בהמה וולדה באותו יום (הלכות שחיטה יב,א). קכז) הַמְמַשְׁכֵּן חֲבֵרוֹ בְּיָדוֹ וְלֹא הֶחֱזִיר הָעֲבוֹט. הנכנס לבית הלווה לקחת משם משכון או שנוטל משכון מן הלווה בכוח עובר על לא תעשה, ומצווה להחזיר את המשכון. ואם לא קיים את העשה, לוקה (הלכות מלווה ולווה ג,ד). קכח-קכט) הַחוֹבֵל אַלְמָנָה… הַחוֹבֵל כֵּלִים שֶׁעוֹשִׂין בָּהֶן אֹכֶל נֶפֶשׁ וְלֹא הֶחֱזִיר. אסור לקחת משכון מאלמנה, ואסור לקחת מכל אדם כמשכון כלים שמכינים בהם אוכל, ואם לקח ולא החזיר הריהו לוקה (שם ה"ב). קל) עֵד זוֹמֵם שֶׁאֵינוֹ בֶּן תַּשְׁלוּמִין. עד שקר נענש במה שזמם לעשות למי שהוא מעיד עליו, ולכן כאשר זמם לחייב ממון (או מיתה) הוא אינו לוקה אלא משלם (או נהרג). אבל כשהעיד עדות שאין בה חיוב ממון או מיתה, לוקה (הלכות עדות כ,ח). קלא) הַמַּכֶּה חֲבֵרוֹ הַכָּיָה שֶׁאֵין בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה. אך אם יש בה שווה פרוטה אינו לוקה כיוון שמתחייב בתשלומים (הלכות חובל ה,ג). קלב) בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה בְּעֵדוּת רִאשׁוֹנָה. בן סורר ומורה (שאינו מציית לאביו ולאמו וגנב מהם ממון ואכל ושתה בו ברעבתנות וזלילה) מובא בתחילה לבית דין של שלושה דיינים ולוקה בו, ורק אם אחר כך חוזר למעשיו נהרג (הלכות ממרים ז,ז). קלג) הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע שֶׁנִּמְצָא דְּבָרוֹ שֶׁקֶר. שטען שאשתו זינתה בזמן אירוסיה והתברר ששיקר (הלכות נערה בתולה ג,א). קלד) הַמְקַלֵּל חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם. באחד משמות ה' (לקמן כו,א). קלה) הַנִּשְׁבָּע לַשֶּׁקֶר. הלכות שבועות א,ג. קלו) הַנִּשְׁבָּע לַשָּׁוְא. נשבע על דבר שידוע שאינו נכון, או על דבר שידוע לכול, או שנשבע לבטל מצווה, או שנשבע לעשות דבר שאין ביכלתו לעשות (שם ה"ז). קלז) הַמְחַלֵּל נִדְרוֹ. עבר על נדרו (הלכות נדרים א,ה). קלח) הַיּוֹצֵא חוּץ לַתְּחוּם בְּשַׁבָּת. הלכות שבת כז,א. קלט) הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם טוֹב. הלכות שביתת יום טוב א,ב. קמ) הַמַּקִּיף פְּאַת רֹאשׁ. מגלח פאה מפאות הראש (הלכות עבודה זרה יב,א). קמא) הַמַּקִּיף פְּאַת זָקָן. מגלח אחת מפאות הזקן בדרך השחתה (שם יב,ז). קמב) הַשּׂוֹרֵט עַל מֵת. שורט את בשרו מחמת האבלות (שם יב,יב). קמג) הַקּוֹרֵחַ רֹאשׁוֹ עַל מֵת. מסיר את שערו מחמת האבלות (שם יב,טו). קמד) הַכּוֹתֵב כְּתֹבֶת קַעֲקַע. שם יב,יא. קמה) הַלּוֹבֵשׁ שַׁעַטְנֵז. בגד העשוי מצמר ופשתן יחד (הלכות כלאיים י,ל). קמו) הַקּוֹצֵץ אִילָנֵי מַאֲכָל דֶּרֶךְ הַשְׁחָתָה. הלכות מלכים ו,ח. קמז-קמח) אִישׁ שֶׁלָּבַשׁ מַלְבּוּשֵׁי אִשָּׁה אִשָּׁה שֶׁלָּבְשָׁה מַלְבּוּשֵׁי אִישׁ. הלכות עבודה זרה יב,י. קמט) כֹּהֵן שֶׁנִּטְמָא לְמֵת. הלכות אבל ג,א. קנ-קנב) כֹּהֵן שֶׁקִּדֵּשׁ זוֹנָה וכו'. קידש אישה שנבעלה לאסור לה ונעשתה זונה או שקידש גרושה או קידש חללה שהיא אישה האסורה לכהונה שנבעלה לכהן או שנולדה מבעילת איסור כהונה. וּבְעָלָהּ. לאחר הקידושין (הלכות איסורי ביאה יז,ב). קנג) וְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁבָּעַל אַלְמָנָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִדְּשָׁהּ. שם ה"ג. קנד) הַמַּחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ אַחַר שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה. לאדם אחר (הלכות גירושין יא,יב). קנה) הַנּוֹשֵׂא זְקוּקָה לְיָבָם. אישה שבעלה מת בלי להותיר ילדים, ועל אחיו ליבמה (לשאתה) או לחלוץ, ועד שיעשה אחד מאלו אסורה להינשא לאחר (הלכות ייבום וחליצה ב,יח). קנו) הַבָּא עַל הַקְּדֵשָׁה. זונה, בועל בעילת זנות ללא קידושין (הלכות אישות א,ד). קנז) מַמְזֵר. הנולד מביאת איסורי כרת. שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל וּבָעַל. הלכות איסורי ביאה טו,ב. קנח) פְּצוּעַ דַּכָּא. אדם שנפגעו איברי המין שלו. שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל וּבָעַל. שם טז,א. קנט) הַמְסָרֵס אִישׁ וְכֵן שְׁאָר זִכְרֵי בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף. שם טז,י. קס) אוֹנֵס שֶׁגֵּרֵשׁ אֲנוּסָתוֹ וְלֹא הֶחֱזִירָהּ. האונס חייב לשאת את אנוסתו (אם היא חפצה בכך), ואסור לו לגרשה. ואם עבר על האיסור ולא חזר וקיים את העשה שתהיה לו לאישה, לוקה (הלכות נערה בתולה א,ז). קסא) מוֹצִיא שֵׁם רַע שֶׁגֵּרֵשׁ אִשְׁתּוֹ וְלֹא הֶחֱזִירָהּ. המוציא שם רע על אשתו (שטוען בשקר שזינתה בהיותה מאורסת) מחויב להישאר נשוי לה לעולם (שם ג,ד). קסב) הַקָּרֵב אֶל הָעֲרָיוֹת בְּדֶרֶךְ מִדַּרְכֵי הַזְּנוּת וכו'. כגון בחיבוק ונישוק, ואף על פי שלא בעל (הלכות איסורי ביאה כא,א-ב). קסג) הַמִּתְחַתֵּן בַּגּוֹיִם. בועל גויה (שם יב,א). קסד-קסה) גֵּר עַמּוֹנִי שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל וּבָעַל גֵּר מוֹאָבִי וכו'. גרים מעמון ומואב אינם רשאים לשאת מבנות ישראל (שם יב,יח) קסו) מֶלֶךְ שֶׁהִרְבָּה נָשִׁים. שנשא יותר משמונה עשר נשים (הלכות מלכים ג,ב). קסז) מֶלֶךְ שֶׁהִרְבָּה כֶּסֶף וְזָהָב. כדי להניח בבית גנזיו ולהתגאות (שם ג,ד). קסח) מֶלֶךְ שֶׁהִרְבָּה סוּסִים. מעבר למה שנדרש למרכבתו (שם ג,ג). סִימָן לָהֶם יִלְק"וּ זֵדִי"ם. זוהי הגימטרייה של מניין הלוקים.

תקציר הפרק 

🤔 תרשמו לפניכם: מאתיים ושבעה זה הסימן!
המספר שבכותרת הוא לא רמז שיסייע לכם לזכות בהגרלת הלוטו הקרובה, אלא סיכום כלל הלוקים מלקות מן הדין: "נמצאו כל הלוקים מאתיים ושבעה, סימן להם ילקו זדים" (סוף הלכה ד). "ילקו זדים" בגימטרייה עולה 207, כמובן. מעניין לציין שבחלק מהספרים מובא הסימן הבא, ששונה באות אחת: "ילקו זרים", ואליו מתייחסים גם כמה מפרשני הרמב"ם. בדיקה חשבונית מהירה תגלה שסימן זה עולה בגימטרייה 403, מספר שדי ברור שאין לו כל קשר למספר הלוקים שהוא, כאמור, "מאתיים ושבעה", אז איך המדפיסים לא תיקנו מיד את הספרים והחליפו את הרי"ש של "זרים" בדל"ת כנדרש? – התשובה היא, כנראה, שאותם מדפיסים חשבו שהסימן של הרמב"ם הוא המילה "זר" לבדה, שעולה, כמו שחישבתם מיד לבד, 207. אכן, הנוסחה בספרים מדויקים היא "ילקו זדים" 🧮

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות סנהדרין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.התחתן עם גויה – לוקה?

2.נביא שלא מספר נבואתו לעם – חייב מיתה?

3.הבא על אחותו דינו מיתה בידי שמים ואינו לוקה?

 

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן