פרק י"ט, הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִצְוַת עֲשֵׂה לִשְׂרֹף כָּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁנִּטְמְאוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא" וכו' (ויקרא ז,יט). וְכֵן הַנּוֹתָר – מִצְוַת עֲשֵׂה לְשָׂרְפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַנּוֹתָר מִבְּשַׂר הַזָּבַח בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף" (שם ז,יז). וּבִכְלַל הַנּוֹתָר – הַפִּגּוּל וְכָל פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין, הַכֹּל נִשְׂרָפִין.
א. וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא. והמשך הפסוק "באש ישרף".
ב. קָרְבָּן שֶׁנִּתְפַּגֵּל אוֹ נִפְסַל – יִשָּׂרֵף בַּמִּקְדָּשׁ מִיָּד. וְכָל שֶׁפְּסוּלוֹ מִסָּפֵק – תַּעֲבֹר צוּרָתוֹ וְאַחַר כָּךְ יִשָּׂרֵף בַּמִּקְדָּשׁ.
ב. קָרְבָּן שֶׁנִּתְפַּגֵּל אוֹ נִפְסַל יִשָּׂרֵף בַּמִּקְדָּשׁ מִיָּד. כשגוף הקרבן נפסל, אבל כשהפסול הוא בבעלים (כגון שנטמאו) או בדם (כגון שנשפך), תעבור צורתו (מל"מ, וראה הלכות קרבן פסח ד,ג). תַּעֲבֹר צוּרָתוֹ. ימתינו עד שיתקלקל ואז ישרפהו.
ג. פָּרִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִין – יֵשׁ בָּהֶן סָפֵק אִם הַלִּינָה וְהַיְצִיאָה קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּן לָצֵאת פּוֹסֶלֶת בְּשָׂרָן כְּאֵמוּרֵיהֶן אוֹ אֵינָהּ פּוֹסֶלֶת בְּשָׂרָן, לְפִיכָךְ פּוֹסְלִין אוֹתָן לְהַחֲמִיר, וְיִשָּׂרְפוּ בָּעֲזָרָה. וְכֵן אִם יָצָא חֲצִי הַבְּהֵמָה בְּרֹב הָאֵבֶר – אִם מַחֲזִיקִין אוֹתָן בַּיּוֹצֵא, הוֹאִיל וְיָצָא רֹב הָאֵבֶר, אוֹ עֲדַיִן אֵין יוֹצְאִין, שֶׁהֲרֵי לֹא יָצָא רֹב הַבְּהֵמָה, לְפִיכָךְ נִפְסְלוּ מִסָּפֵק, וְיִשָּׂרְפוּ בָּעֲזָרָה. וְכֵן אִם נְשָׂאוּם חֲמִשָּׁה לְהוֹצִיאָן, וְיָצְאוּ שְׁלֹשָׁה וְנִשְׁאֲרוּ שְׁנַיִם, וְהוֹצִיאוּ הַשְּׁלֹשָׁה חֲצִי הַבְּהֵמָה – הֲרֵי אֵלּוּ נִפְסְלוּ מִסָּפֵק, וְיִשָּׂרְפוּ בָּעֲזָרָה. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאֵין אֵלּוּ צְרִיכִין לְהַמְתִּין עַד שֶׁתַּעֲבֹר צוּרָתָן, הוֹאִיל וְהֵן עוֹמְדִין לִשְׂרֵפָה לְעוֹלָם, אֲפִלּוּ לֹא נִפְסְלוּ.
ג. פָּרִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִין. חטאות הנשרפות (להגדרתן ראה הלכות מעשה הקרבנות א,טז). כשנעשות כמצוותן בשרן נשרף מחוץ לעיר, ואם נפסלו בעזרה שורפים את בשרן בעזרה ככל הפסולים (שם ז,ג). וְהַיְצִיאָה קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּן לָצֵאת. לפני זריקת הדם. וְכֵן אִם יָצָא חֲצִי הַבְּהֵמָה בְּרֹב הָאֵבֶר וכו'. כשיצא חצי מהבהמה ובחלק שיצא יש איבר שרובו בחוץ ומיעוטו עדיין בפנים יש ספק אם מצרפים את המיעוט של האיבר לרובו ונמצא שרוב הבהמה בחוץ והיא פסולה, או לא מצרפים ורק חצי מהבהמה בחוץ. וְיָצְאוּ שְׁלֹשָׁה וְנִשְׁאֲרוּ שְׁנַיִם וְהוֹצִיאוּ הַשְּׁלֹשָׁה חֲצִי הַבְּהֵמָה. יש להסתפק אם מתייחסים רק לבהמה ורובה לא יצאה, או גם לנושאי הבהמה וכיוון שרובם יצאו עם חצי מהבהמה פסולה.
ד. בָּשָׂר הַנִּמְצָא בָּעֲזָרָה: אֵבָרִים – עוֹלוֹת, וַחֲתִיכוֹת – חַטָּאוֹת. וְהַנִּמְצָא בִּירוּשָׁלַיִם – שְׁלָמִים. וְהַכֹּל תַּעֲבֹר צוּרָתָן וְיֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵפָה, שֶׁמָּא נוֹתָר הוּא. אִם כֵּן, מַה הוֹעִיל שֶׁתִּהְיֶה חֶזְקָתוֹ עוֹלָה אוֹ חַטָּאת אוֹ שְׁלָמִים? לְמִי שֶׁעָבַר וְאָכַל. אֵין שׂוֹרְפִין אֶת הַנּוֹתָר אֶלָּא בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף" (ויקרא ז,יז).
ד. בָּשָׂר הַנִּמְצָא בָּעֲזָרָה. ולא ידוע מהו. אֵבָרִים עוֹלוֹת וַחֲתִיכוֹת חַטָּאוֹת. את בשר העולה שורפים כולו על גבי המזבח, ולכן חותכים אותו לאיברים שלמים ולא לחתיכות קטנות (הלכות מעשה הקרבנות ו,יט). את בשר החטאת אוכלים, ולכן חותכים אותו לחתיכות קטנות. וְהַנִּמְצָא בִּירוּשָׁלַיִם שְׁלָמִים. מכיוון שרוב הבהמות שהיו בירושלים היו קרבנות, מניחים שהבשר הוא של קדשים (ראה גם לעיל ו,יח). ומכיוון שאין להוציא בשר קדשי קדשים מהעזרה, מניחים שהבשר הוא של שלמים שנאכלים בכל ירושלים. לְמִי שֶׁעָבַר וְאָכַל. זר שאכל את הבשר הנמצא בירושלים וכהן שאכל את הנמצא חתיכות בעזרה פטורים, וזר שאכל את הנמצא בעזרה או כהן שאכל את הנמצא איברים בעזרה חייבים (פה"מ שקלים ז,ג; והמפרשים נחלקו אם מדובר בחיוב מלקות או בחיוב לעניין מעילה).
ה. אַף עַל פִּי שֶׁהַשְּׁלָמִים אֲסוּרִין בַּאֲכִילָה מִתְּחִלַּת לֵיל שְׁלִישִׁי, אֵין שׂוֹרְפִין אוֹתָן אֶלָּא בַּיּוֹם, בֵּין בִּזְמַנּוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ. וְכֵן הַפִּגּוּל אֵינוֹ נִשְׂרָף אֶלָּא בַּיּוֹם. וְאֵין שְׂרֵפַת טָמֵא וְנוֹתָר וּפִגּוּל דּוֹחָה אֶת יוֹם טוֹב, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שַׁבָּת. וּמֻתָּר לִשְׂרֹף טָמֵא וְנוֹתָר וּפִגּוּל כְּאֶחָד.
ה. אַף עַל פִּי שֶׁהַשְּׁלָמִים אֲסוּרִין בַּאֲכִילָה מִתְּחִלַּת לֵיל שְׁלִישִׁי. השלמים נאכלים ביום השחיטה וביום שאחריו, וכבר בתחילת הלילה השלישי נאסרים באכילה ונעשים נותר. בֵּין בִּזְמַנּוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ. גם כשלא שורפים אותם ביום השלישי אלא לאחר מכן, יש לשרוף אותם דווקא ביום. וְאֵין שְׂרֵפַת טָמֵא וְנוֹתָר וּפִגּוּל דּוֹחָה אֶת יוֹם טוֹב. אלא ממתינים עד למחרת ואז שורפים אותם.
ו. בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁנִּטְמָא בִּפְנִים – שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ בִּפְנִים; נִטְמָא בַּחוּץ – שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ בַּחוּץ, בֵּין שֶׁנִּטְמָא בְּאַב הַטֻּמְאָה בֵּין שֶׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטֻּמְאָה. וּמִימֵיהֶן שֶׁל כֹּהֲנִים לֹא נִמְנְעוּ מִלִּשְׂרֹף אֶת הַבָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בְּאַב הַטֻּמְאָה, שֶׁהֲרֵי הוּא רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה, עִם הַבָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בִּוְלַד וְלַד הַטֻּמְאָה, שֶׁהֲרֵי הוּא שְׁלִישִׁי, אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹסִיפִין לוֹ טֻמְאָה עַל טֻמְאָתוֹ, שֶׁהַשְּׁלִישִׁי שֶׁנָּגַע בָּרִאשׁוֹן יַחֲזֹר שֵׁנִי, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִלּוּ שֶׁמֶן שֶׁנִּפְסַל בִּטְבוּל יוֹם, שֶׁהוּא שְׁלִישִׁי – מֻתָּר לְהַדְלִיקוֹ בְּנֵר שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁנָּגַע בָּהּ טְמֵא מֵת, שֶׁהַנֵּר אָב, אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה הַשֶּׁמֶן נַעֲשֶׂה רִאשׁוֹן כְּשֶׁיִּגַע בַּנֵּר; הוֹאִיל וְיֵשׁ שָׁם שׁוּם טֻמְאָה – אֵין מַקְפִּידִין עַל תּוֹסַפְתָּהּ, וְאֵין נִזְהָרִין אֶלָּא מִן הַטָּהוֹר שֶׁלֹּא יִפָּסֵל.
ו. שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ בִּפְנִים. בעזרה, במקום שהיה מיועד לשרפת הקדשים (הלכות מעשה הקרבנות ז,ג). שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ בַּחוּץ. ולא מכניסים אותו פנימה לשרפו כשאר הפסולים, כדי שלא להכניס טומאה לעזרה. בְּאַב הַטֻּמְאָה… בִּוְלַד הַטֻּמְאָה. ראה לעיל יח,יב. שֶׁהֲרֵי הוּא רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה. טומאות ולד הטומאה מחולקות לפי דרגת טומאתן: הנוגע באב הטומאה נקרא ראשון, הנוגע בראשון נקרא שני, הנוגע בשני נקרא שלישי והנוגע בשלישי נקרא רביעי (הלכות טומאת מת ה,ח). הַבָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בִּוְלַד וְלַד הַטֻּמְאָה שֶׁהֲרֵי הוּא שְׁלִישִׁי. בשר שנטמא על ידי נגיעה בשני ונעשה שלישי. שֶׁהַשְּׁלִישִׁי שֶׁנָּגַע בָּרִאשׁוֹן יַחֲזֹר שֵׁנִי כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. שלישי לטומאה שנגע בראשון לטומאה נעשה שני לטומאה (הלכות טומאת אוכלין ד,טו). שֶׁמֶן שֶׁנִּפְסַל בִּטְבוּל יוֹם שֶׁהוּא שְׁלִישִׁי. שמן שנגע בטבול יום (טמא שטבל ועדיין לא הגיע הערב) נטמא על ידו ונעשה שלישי לטומאה (הלכות טומאת אוכלין י,ג). בְּנֵר שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁנָּגַע בָּהּ טְמֵא מֵת שֶׁהַנֵּר אָב וכו'. טמא מת שנוגע בכלי מתכת עושהו אב הטומאה כמותו (הלכות טומאת מת ג,ב), והשמן הנוגע בו נעשה ראשון לטומאה. אֵין מַקְפִּידִין עַל תּוֹסַפְתָּהּ. לאחר שיש טומאה לא מקפידים שלא להוסיף לה טומאה נוספת.
ז. נוֹתָר שֶׁל קָדָשִׁים קַלִּים – שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ בְּעָלָיו בְּבָתֵּיהֶן.
ז. נוֹתָר שֶׁל קָדָשִׁים קַלִּים שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ בְּעָלָיו בְּבָתֵּיהֶן. קדשים קלים נאכלים בכל העיר. כשנעשו נותר מקום הפסול שלהם הוא בעיר, ולכן הם נשרפים שם.
ח. מִי שֶׁיָּצָא מִירוּשָׁלַיִם וְנִזְכַּר שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ בְּשַׂר קֹדֶשׁ: אִם עָבַר הַצּוֹפִים – שׂוֹרְפוֹ בִּמְקוֹמוֹ, וְאִם לָאו – אִם יֵשׁ בּוֹ כַּזַּיִת אוֹ יָתֵר, חוֹזֵר וְשׂוֹרְפוֹ בִּירוּשָׁלַיִם. וְאִם אוֹרֵחַ הוּא, שֶׁאֵין לוֹ בַּיִת – שׂוֹרְפוֹ לִפְנֵי הַבִּירָה מֵעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה.
ח. וְנִזְכַּר שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ בְּשַׂר קֹדֶשׁ. של קדשים קלים שנפסל ביציאה מהעיר, וצריך לשרפו. אִם עָבַר הַצּוֹפִים שׂוֹרְפוֹ בִּמְקוֹמוֹ. כשהתרחק מירושלים מעבר להר הצופים (או כמרחק זה בכיוון אחר), לא הטריחו אותו לחזור ומותר לו לשרוף במקום שבו הוא נמצא. וְאִם לָאו אִם יֵשׁ בּוֹ וכו'. כשהוא קרוב יותר ויש בבשר כזית או יותר עליו לחזור לעיר ולשרוף את הבשר בעיר במקום אכילתו. וְאִם אוֹרֵחַ הוּא שֶׁאֵין לוֹ בַּיִת שׂוֹרְפוֹ לִפְנֵי הַבִּירָה. במקום השרפה שבהר הבית (הלכות מעשה הקרבנות ז,ד. במקום זה שרפו גם את בשר הפסח שנטמא, הלכות קרבן פסח ד,ג). מֵעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה. אם ישרפו מעצי עצמם ויקחו את העצים הנשארים יחשדו בהם שגונבים מעצי המערכה (שם).
ט. וְכָל עַצְמוֹת הַקֳּדָשִׁים שֶׁאֵין בָּהֶן מֹחַ – אֵינָן טְעוּנִין שְׂרֵפָה, חוּץ מֵעַצְמוֹת הַפֶּסַח. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַקָּרְבָּן שֶׁנִּפְסַל אַחַר שֶׁהֻפְשַׁט – הָעוֹר לַכֹּהֲנִים, אוֹ לִבְעָלָיו בְּקָדָשִׁים קַלִּים. אֲבָל אִם נִפְסַל קֹדֶם הֶפְשֵׁט – הֲרֵי הָעוֹר כַּבָּשָׁר, וְיִשָּׂרֵף הַכֹּל. וְכֵן זֶבַח שֶׁהֻפְשַׁט וְנִמְצָא טְרֵפָה, אוֹ שֶׁנִּפְסַל בְּמַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן אוֹ בְּמַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם, הוֹאִיל וְלֹא נִרְצָה הַזֶּבַח – יִשָּׂרֵף הָעוֹר, בֵּין בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים בֵּין בְּקָדָשִׁים קַלִּים. אֲבָל אִם נַעֲשָׂה בְּמַחֲשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָלָת לַבְּעָלִים, הוֹאִיל וְנִרְצָה – הֲרֵי הָעוֹר לַכֹּהֲנִים אוֹ לִבְעָלָיו, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְזֶבַח שֶׁהֻפְשַׁט קֹדֶם זְרִיקָה – אֵינוֹ פָּסוּל.
ט. וְכָל עַצְמוֹת הַקֳּדָשִׁים שֶׁאֵין בָּהֶן מֹחַ אֵינָן טְעוּנִין שְׂרֵפָה. העצם אינה נחשבת בשר, ולכן גם כשנפסל הקרבן היא אינה טעונה שרפה. חוּץ מֵעַצְמוֹת הַפֶּסַח. מכיוון שאין אפשרות להוציא מהן את המוח שהרי אסור לשבור את עצמות הפסח (הלכות קרבן פסח י,ב), לכן גם כשהוציאוהו (על ידי שבירה באיסור או באופן אחר) יש לשרוף את העצמות (ריק"ו, עיין בו ובשאר המפרשים אופנים נוספים בהבנת הדין). כְּבָר בֵּאַרְנוּ. הלכות מעשה הקרבנות ה,כ. הָעוֹר לַכֹּהֲנִים. בקרבנות קדשי קדשים. זֶבַח שֶׁהֻפְשַׁט וְנִמְצָא טְרֵפָה. כיוון שהתברר שכבר לפני ההפשט היה פסול, לא זכו בעורו ויש לשרפו. שֶׁנִּפְסַל בְּמַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן אוֹ בְּמַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם. ומדובר שחשב את מחשבת הפסול לפני ההפשט (ריק"ו; ולדעת ליקו"ה זבחים קד,א במחשבת פסול העור נשרף אפילו כשהפסול היה לאחר שהופשט העור). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. שכל שזכה המזבח בבשרו (היה כשר בשעת זריקת הדם) – זכו בעורו (הלכות מעשה הקרבנות ה,יט). וְזֶבַח שֶׁהֻפְשַׁט קֹדֶם זְרִיקָה אֵינוֹ פָּסוּל. ולאחר שזורקים את הדם זוכים בו (ריק"ו, כס"מ).
י. אֵלּוּ הֵם הַנִּשְׂרָפִים: בְּשַׂר קֹדֶשׁ שֶׁנִּטְמָא אוֹ נוֹתָר אוֹ נִפְסַל, וְכֵן הַמִּנְחָה שֶׁנִּטְמֵאת אוֹ נִפְסְלָה אוֹ נוֹתְרָה, וְאָשָׁם תָּלוּי שֶׁנּוֹדַע לוֹ שֶׁלֹּא חָטָא קֹדֶם שֶׁנִּזְרַק דָּמוֹ, וְחַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל הַסָּפֵק, וּשְׂעַר נָזִיר טָהוֹר, וְהָעָרְלָה, וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם. וְדָבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהִשָּׂרֵף, כְּגוֹן מַשְׁקִין שֶׁל עָרְלָה וְשֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם – הֲרֵי אֵלּוּ יִקָּבְרוּ.
י. בְּשַׂר קֹדֶשׁ שֶׁנִּטְמָא אוֹ נוֹתָר אוֹ נִפְסַל וְכֵן הַמִּנְחָה. לעיל ה"א. וְאָשָׁם תָּלוּי שֶׁנּוֹדַע לוֹ שֶׁלֹּא חָטָא קֹדֶם שֶׁנִּזְרַק דָּמוֹ. שכשנודע לו שלא חטא לפני שנזרק הדם יש לשרפו, כלעיל ד,יט. [הערה: הנוסח כאן הוא כמופיע בדפוסים, ובכתה"י הנוסח: "שנודע לו שלא חטא אחר שנזרק דמו", והוא כנראה טעות סופר. וראה ריק"ו שהציע להגיה באופנים אחרים.] וְחַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל הַסָּפֵק. לעיל ז,י. וּשְׂעַר נָזִיר טָהוֹר. שמגלח את שערו ביום השלמת הנזירות אחר הבאת הקרבנות ושורפו באש כשמבשל את קרבן השלמים שמביא (הלכות נזירות ח,ב-ג). וְהָעָרְלָה. פירות אילן מאכל בשלוש שנים הראשונות לנטיעתו אסורים בהנאה (הלכות מאכלות אסורות י,ט). וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם. ירקות או תבואה שנזרעו בצד גפנים או גפן שנטעה בצד ירקות, שניהם אסורים בהנאה (הלכות כלאיים ה,ז). וְדָבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהִשָּׂרֵף וכו'. ראה גם הלכות מאכלות אסורות טז,כז.
יא. וְאֵלּוּ הֵן הַנִּקְבָּרִין: קָדָשִׁים שֶׁמֵּתוּ, בֵּין קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ בֵּין קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת. וְקָדָשִׁים שֶׁהִפִּילוּ – יִקָּבֵר הַנֵּפֶל. הִפִּילוּ שִׁלְיָה – תִּקָּבֵר. וְשׁוֹר הַנִּסְקָל, וְעֶגְלָה עֲרוּפָה, וְצִפֳּרֵי מְצֹרָע, וּשְׂעַר נָזִיר טָמֵא, וּפֶטֶר חֲמוֹר, וּבָשָׂר בְּחָלָב, וְחֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָּעֲזָרָה.
יא. קָדָשִׁים שֶׁמֵּתוּ. ראה גם הלכות ערכין וחרמין ה,יב. קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ. בהמות קדשים המיועדות לקרבן. קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת. בהמות שהוקדשו לצרכי המקדש שלא לצורך קרבן. וְקָדָשִׁים שֶׁהִפִּילוּ יִקָּבֵר הַנֵּפֶל הִפִּילוּ שִׁלְיָה תִּקָּבֵר. ראה גם הלכות תמורה ד,י. וְשׁוֹר הַנִּסְקָל. שדינו להיסקל (כגון שהמית אדם) ואסור בהנאה (הלכות מאכלות אסורות ד,כב). וְעֶגְלָה עֲרוּפָה. הרוג שנמצא בדרך ואין ידוע מי הרגו, מודדים את המרחק ממנו אל הערים שמסביב וזקני העיר הקרובה מביאים עגלה ועורפים אותה לכפרה (הלכות רוצח ט,ב-ג). העגלה אסורה בהנאה ונקברת (שם י,ו). וְצִפֳּרֵי מְצֹרָע. מצורע הנטהר מטומאתו מביא שני ציפורי דרור, את אחת הציפורים שוחטים לכלי ובו מים חיים, ציפור זו אסורה בהנאה ונקברת (הלכות טומאת צרעת יא,א). וּשְׂעַר נָזִיר טָמֵא. נזיר שנטמא צריך להביא קרבנות, לגלח את שערו ולהתחיל את נזירותו מהתחלה, שערו אסור בהנאה וטעון קבורה (הלכות נזירות ו,יד). וּפֶטֶר חֲמוֹר. את הוולד הבכור של החמור יש לפדות בשה ולתתו לכהן. כשהבעלים אינו מעוניין בפדיון החמור עורפים את ראשו, והוא אסור בהנאה וטעון קבורה (הלכות ביכורים יב,ד). וּבָשָׂר בְּחָלָב. ראה גם הלכות מאכלות אסורות ט,א. וְחֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָּעֲזָרָה. ראה גם הלכות שחיטה ב,ב.
יב. הָאוֹרֵג מְלֹא הַסִּיט מִשְּׂעַר נָזִיר וּמִפֶּטֶר חֲמוֹר בַּשַּׂק – יִדָּלֵק.
יב. מְלֹא הַסִּיט. המרחק שבין האגודל לאצבע, כשני טפחים (הלכות שבת ט,ז). מִשְּׂעַר נָזִיר וּמִפֶּטֶר חֲמוֹר בַּשַּׂק יִדָּלֵק. רק כששער הנזיר הטמא ושער פטר החמור נמצאים בפני עצמם דינם קבורה, אבל כשהם ארוגים בבגד דינם שרפה כדי שלא יחטט אחריו ויוציאו (ריק"ו בשם ירושלמי).
יג. כָּל הַנִּקְבָּרִין – אֶפְרָן אָסוּר, וְכָל הַנִּשְׂרָפִין שֶׁל הֶקְדֵּשׁ – אֶפְרָן מֻתָּר, חוּץ מִדֶּשֶׁן הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן וְהַפְּנִימִי, וְדִשּׁוּן הַמְּנוֹרָה.
יג. הַנִּקְבָּרִין אֶפְרָן אָסוּר. אסור ליהנות מהם גם כשבלו ונרקבו. חוּץ מִדֶּשֶׁן הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן וְהַפְּנִימִי וְדִשּׁוּן הַמְּנוֹרָה. אפר המזבח החיצון והפנימי ואפר המנורה (ראה גם הלכות מעילה ב,יד-טו).
יד. כָּל הַנִּשְׂרָפִין לֹא יִקָּבְרוּ, וְכָל הַנִּקְבָּרִין לֹא יִשָּׂרְפוּ. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַחֲמִיר בִּשְׂרֵפָתָן, הֲרֵי הֵקֵל בְּאֶפְרָן, שֶׁאֵפֶר הַנִּקְבָּרִין אָסוּר.
יד. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַחֲמִיר בִּשְׂרֵפָתָן הֲרֵי הֵקֵל בְּאֶפְרָן. אף שכאשר שורף את הנקברים הרי החמיר על עצמו בכך שלא הסתפק בקבורה, אין לעשות כן שבנשרפים יש צד קל שאפרם מותר.
טו. הָיָה מַקְרִיב עִמּוֹ בַּזְּבָחִים, וְאָמַר לוֹ: 'נִתְפַּגְּלוּ'; עוֹשֶׂה עִמּוֹ בַּטְּהָרוֹת, וְאָמַר לוֹ: 'נִטְמְאוּ' – נֶאֱמָן, לֹא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל עַל כָּךְ. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ: 'זְבָחִים שֶׁהִקְרַבְתִּי לְךָ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם נִתְפַּגְּלוּ' וְ'אוֹתָן הַטְּהָרוֹת נִטְמְאוּ': אִם הָיָה נֶאֱמָן לוֹ – סוֹמֵךְ עַל דְּבָרָיו; וְאִם לָאו – שׁוּרַת הַדִּין שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן, וְהָרוֹצֶה לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ, הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
טו. הָיָה מַקְרִיב עִמּוֹ בַּזְּבָחִים וכו'. ראה גם הלכות תפילין א,יח, הלכות מעשר יב,יח, הלכות מטמאי משכב ומושב יג,ח. לֹא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל עַל כָּךְ. לשקר ולאסור את המותר. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ. לאחר זמן. זְבָחִים שֶׁהִקְרַבְתִּי לְךָ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. ומדובר שהיה יכול לומר לו פעם אחת ולא אמר לו (ולכן נאמנותו מוטלת בספק). אבל אם לא ראה אותו ובפעם הראשונה שראהו אמר לו, נאמן כשם שנאמן בשעת מעשה (ריק"ו וכס"מ על פי הלכות מטמאי משכב ומושב שם, וראה מער"ק ומרכה"מ הלכות מעשר יב,יח).

תקציר הפרק 

פרק י"ט הלכות פסולי המקודשין פרק אחרון בנושא זה💪🏻💪🏻 שריפת קודשים שנפסלו הנשרפים: מצוה לשרוף ביום קרבן שנפסל, כגון פיגול וטומאה, ונותר. ומותר לשרוף ביחד דרגות טומאה שונות. עצמות יבשות ועורות – אין טעונים שריפה. ויש קרבנות שקוברים אותם: קודשים שמתו, נפל ,שליה וכד'

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות פסולי המוקדשין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן