פרק י"ט, הלכות שאר אבות הטומאות, ספר טהרה
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. שְׁנֵי שְׁבִילִין, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, הָלַךְ בְּאֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזֶה הָלַךְ, וְעָשָׂה טְהָרוֹת וְנֶאֶכְלוּ, וְהִזָּה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי וְטָבַל וְטָהַר, וְהָלַךְ בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טְהָרוֹת – הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת. וְאִם קַיָּמוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת – אֵלּוּ וָאֵלּוּ תְּלוּיוֹת, שֶׁבְּוַדַּאי שֶׁאֶחָד מִן הַטְּהָרוֹת טָמֵא. וְאִם לֹא טָהַר בִּנְתַּיִם – הָרִאשׁוֹנוֹת תְּלוּיוֹת, וְהַשְּׁנִיּוֹת יִשָּׂרְפוּ, שֶׁהֲרֵי הֵן טְמֵאוֹת בְּוַדַּאי, שֶׁזֶּה טָמֵא הוּא מִפְּנֵי שֶׁהָלַךְ בִּשְׁנֵי הַשְּׁבִילִין.
וְכֵן הַצְּפַרְדֵּעַ וְהַשֶּׁרֶץ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְאֵין צוּרָתָן נִכֶּרֶת וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה הוּא הַשֶּׁרֶץ, וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶם, וְעָשָׂה טְהָרוֹת וְנֶאֶכְלוּ, וְטָבַל, וְנָגַע בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טְהָרוֹת – הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת. וְאִם קַיָּמוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת – אֵלּוּ וָאֵלּוּ תְּלוּיוֹת. וְאִם לֹא טָבַל בִּנְתַּיִם – הָרִאשׁוֹנוֹת תְּלוּיוֹת, וְהַשְּׁנִיּוֹת יִשָּׂרְפוּ.
א. שְׁנֵי שְׁבִילִין. שדינם כרשות הרבים. אֶחָד טָמֵא. כגון שיש באחד מהם מת המוטל לרוחב השביל המטמא את כל העובר בו. וְעָשָׂה טְהָרוֹת. נגע בידיו בתרומה או בקדשים הצריכים טהרה. וְהִזָּה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי וְטָבַל וְטָהַר. היזו עליו מי אפר פרה אדומה ביום השלישי וביום השביעי ובסופם טבל והעריב שמשו, כפי שנטהרים מטומאת מת (ראה הלכות פרה יא,א). הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת. שהם מוטלות בספק וספק טומאה ברשות הרבים טהור.
ב. שְׁנֵי שְׁבִילִין, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, הָלַךְ בְּאֶחָד מֵהֶן וְעָשָׂה טְהָרוֹת, וּבָא חֲבֵרוֹ וְהָלַךְ בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טְהָרוֹת, אִם בָּאוּ וְנִשְׁאֲלוּ זֶה אַחַר זֶה – מוֹרִין לְכָל אֶחָד מֵהֶן בִּפְנֵי עַצְמוֹ שֶׁהוּא טָהוֹר. בָּאוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת, אוֹ שֶׁבָּא הָאֶחָד וְשָׁאַל עָלָיו וְעַל חֲבֵרוֹ, וְאָמַר: 'שְׁנַיִם הָיִינוּ וּבִשְׁנֵי הַשְּׁבִילִין הָלַכְנוּ וּשְׁתֵּי טְהָרוֹת עָשִׂינוּ' – הֲרֵי שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים, וּטְהָרוֹת שֶׁעָשׂוּ נִשְׂרָפוֹת.
וְכֵן אִם נִטְמְאוּ בְּטֻמְאָה קַלָּה. כֵּיצַד? שְׁנֵי כִּכָּרִים, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, אָכַל אֶת אֶחָד מֵהֶן וְעָשָׂה טְהָרוֹת, וּבָא חֲבֵרוֹ וְאָכַל אֶת הַשֵּׁנִי וְעָשָׂה טְהָרוֹת, אִם נִשְׁאֲלוּ זֶה אַחַר זֶה – שְׁנֵיהֶן טְהוֹרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן סְפֵק דִּבְרֵי סוֹפְרִים, שֶׁהוּא מִכְּלַל הַסְּפֵקוֹת שֶׁטִּהֲרוּ חֲכָמִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
נִשְׁאֲלוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת אוֹ שֶׁשָּׁאַל עָלָיו וְעַל חֲבֵרוֹ – שְׁנֵיהֶם טְמֵאִים מִסָּפֵק, וְטָהֳרוֹתֵיהֶן נִשְׂרָפוֹת, שֶׁהֲרֵי וַדַּאי אַחַת מִן הַטְּהָרוֹת טְמֵאָה, וַאֲפִלּוּ כִּכָּר אַחַת טְמֵאָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּמֵאָה כִּכָּרוֹת – הֲרֵי כֻּלָּן טְמֵאוֹת, וְיִשָּׂרְפוּ.
ב. מוֹרִין לְכָל אֶחָד מֵהֶן בִּפְנֵי עַצְמוֹ שֶׁהוּא טָהוֹר. שלגבי כל אחד מהם תולים שהשני טמא שספק טומאה ברשות הרבים טהור. הֲרֵי שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים וּטְהָרוֹת שֶׁעָשׂוּ נִשְׂרָפוֹת. המפרשים התקשו מדוע הטהרות נשרפות ולא אומרים שהן תלויות בלבד כבהלכה הקודמת. וייתכן לבאר שמכיוון שנשאלו על שני הטהרות כאחת, הרי שמקרה זה נידון כדין כיכר טמאה שהתערבה בטהורות שאפילו אחת במאה כולן טמאות ויישרפו, כמבואר בסוף ההלכה (ראה מרכה"מ שנתן הסבר אחר לעניין, וראה תוספות חדשים טהרות ה,ה שהביא בשם מוהרש"ח שגם במקרה זה תולים את הטהרות).
אֶחָד טָמֵא. שהאוכל אותו נעשה שני לטומאה מגזרת חכמים (ראה לעיל ח,י). מִפְּנֵי שֶׁהֵן סְפֵק דִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁהוּא מִכְּלַל הַסְּפֵקוֹת שֶׁטִּהֲרוּ חֲכָמִים. מכיוון שהטומאה כאן היא רק מדברי סופרים ספקו טהור, ואפילו כשהספק הוא ברשות היחיד (מל"מ). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל טו,א.
וְטָהֳרוֹתֵיהֶן נִשְׂרָפוֹת שֶׁהֲרֵי וַדַּאי אַחַת מִן הַטְּהָרוֹת טְמֵאָה. ואף על פי שטומאת האוכל אוכלים טמאים היא מגזרת חכמים בלבד, שורפים עליה את התרומה (ראה משנה טהרות א,ג ועיין משנ"א זבים ה,יב).
ג. כִּכָּר טָמֵא שֶׁנִּתְעָרֵב בְּתִשְׁעָה כִּכָּרוֹת טְהוֹרִים, וּבָאוּ חֲמִשָּׁה בְּנֵי אָדָם וְאָכְלוּ חֲמִשָּׁה כִּכָּרוֹת מֵהֶן, וּבָאוּ חֲמִשָּׁה בְּנֵי אָדָם אֲחֵרִים וְאָכְלוּ הַחֲמִשָּׁה הַנִּשְׁאָרוֹת – הֲרֵי הָרִאשׁוֹנִים טְמֵאִים, שֶׁאֵין לָהֶם אֲנָשִׁים אֲחֵרִים שֶׁיִּתְלוּ בָּהֶם, וְהַחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים הָאַחֲרוֹנִים טְהוֹרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵם תּוֹלִין בָּרִאשׁוֹנִים.
ג. כִּכָּר טָמֵא שֶׁנִּתְעָרֵב בְּתִשְׁעָה כִּכָּרוֹת טְהוֹרִים. וכעת כל הכיכרות נחשבות טמאות וטעונות שרפה.
ד. שְׁנֵי שְׁבִילִין, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, וְהָלְכוּ בָּהֶן שְׁנֵי אֲנָשִׁים, אִישׁ אֶחָד טָהוֹר וְאִישׁ אֶחָד טָמֵא, אֲפִלּוּ הָיָה הָאֶחָד תָּלוּי – הֲרֵי זֶה הַטָּהוֹר תּוֹלֶה בַּתָּלוּי, וְאוֹמְרִין: זֶה הַטָּהוֹר הָלַךְ בַּשְּׁבִיל הַטָּהוֹר וַהֲרֵי הוּא בְּטָהֳרָתוֹ, וְזֶה הַתָּלוּי הָלַךְ בַּשְּׁבִיל הַטָּמֵא, וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁאֲלוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד.
ד. אֲפִלּוּ הָיָה הָאֶחָד תָּלוּי. ספק טמא. וְאוֹמְרִין זֶה הַטָּהוֹר הָלַךְ בַּשְּׁבִיל הַטָּהוֹר וַהֲרֵי הוּא בְּטָהֳרָתוֹ וכו'. כעין זה ראה גם הלכות תרומות יג,יד, הלכות חמץ ומצה ב,יא.

תקציר הפרק 

פרק יט הלכות שְׁאָר אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת

במקרה של 2⃣ ספיקות שאחד מהם טמא בודאי – אם הספקות היו ביחד, טמא; ואם כל אחד לחוד, טהור. וכן תולים שהטהור נגע בטהרה והטמא נגע בטומאה. כגון בשני שבילים שאחד טמא ואחד טהור, וכדומה.
אם דנים על ספק טומאה אחד בכל פעם – לדוגמה היו שני שבילים אחד טמא ואחד טהור ולא ידוע באיזה מהם הלך – טהור גם אם אחר כך נכנס לשביל השני, הכלל נשמר: ספק טומאה ברשות הרבים טהור. זאת למרות שיתכן והדבר יוצר סתירה (פרדוקס).

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שאר אבות הטומאות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.הלכו בב' שבילים:טהור וטמא בזה אחר זה ושאלו יחד-טמאים?

2.אחד שהלך בב' שבילים טהור וטמא, אם שאל על כל אחד בנפרד-טהור?

3.לחם טמא שהתערב בטהורים ונאכלו כולם ע"י ב' קבוצות-שתיהן טמאות?

תשובות

1-כן 2-לא 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן