פרק י"ט, הלכות שבת, ספר זמנים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל כְּלֵי הַמִּלְחָמָה – אֵין יוֹצְאִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת. וְאִם יָצָא: אִם הָיוּ כֵּלִים שֶׁהֵן דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ, כְּגוֹן שִׁרְיוֹן וְקוֹבַע וּמַגָּפַיִם שֶׁעַל הָרַגְלַיִם – הֲרֵי זֶה פָּטוּר; וְאִם יָצָא בְּכֵלִים שֶׁאֵינָן דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ, כְּגוֹן רֹמַח וְסַיִף וְקֶשֶׁת וְאַלָּה וּתְרִיס – הֲרֵי זֶה חַיָּב.
א. וְקוֹבַע וּמַגָּפַיִם. מברזל, המשמשים אף הם להגנה כשריון (פה"מ שבת ו,ב). פָּטוּר. לפי שאינו חייב על בגדים שלבשם. ומכל מקום חכמים אסרו לצאת בהם בשבת. וְאַלָּה וּתְרִיס. מגנים בצורות שונות (פה"מ שבת ו,ד). הֲרֵי זֶה חַיָּב. מפני שהם משא.
ב. אֵין יוֹצְאִין בְּסַנְדָּל מְסֻמָּר שֶׁסִּמְּרוֹ לְחַזְּקוֹ, וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם טוֹב גָּזְרוּ שֶׁלֹּא יֵצֵא בּוֹ. וּמֻתָּר לָצֵאת בְּאַבְנֵט שֶׁיֵּשׁ עָלָיו חֲתִיכוֹת קְבוּעוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב כְּמוֹ שֶׁהַמְּלָכִים עוֹשִׂין, מִפְּנֵי שֶׁהוּא תַּכְשִׁיט, וְכָל שֶׁהוּא תַּכְשִׁיט – מֻתָּר; וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה רָפוּי, שֶׁמָּא יִפֹּל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיָבֹא לַהֲבִיאוֹ.

ב. אֵין יוֹצְאִין בְּסַנְדָּל מְסֻמָּר. בגלל אסון שאירע בגלל סנדל מסומר (המעשה מובא בגמרא שבת ס,א). שֶׁסִּמְּרוֹ לְחַזְּקוֹ. לחבר את הסוליה לרצועות היטב (אבל אם מסומר לקישוט מותר). וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם טוֹב גָּזְרוּ שֶׁלֹּא יֵצֵא בּוֹ. שהוא יום קיבוץ בני אדם בדומה לשבת, וגזרו אז על אף שביום טוב מותרת הוצאה מרשות לרשות (הלכות יום טוב א,ד).

ג. טַבַּעַת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם – מִתַּכְשִׁיטֵי הָאִישׁ, וְאֵינָהּ מִתַּכְשִׁיטֵי אִשָּׁה; וְשֶׁאֵין עָלֶיהָ חוֹתָם – מִתַּכְשִׁיטֵי אִשָּׁה, וְאֵינָהּ מִתַּכְשִׁיטֵי הָאִישׁ. לְפִיכָךְ, אִשָּׁה שֶׁיָּצָאת בְּטַבַּעַת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם וְאִישׁ שֶׁיָּצָא בְּטַבַּעַת שֶׁאֵין עָלֶיהָ חוֹתָם – חַיָּבִין. וּמִפְּנֵי מָה הֵן חַיָּבִין, וַהֲרֵי הוֹצִיאוּ אוֹתָן שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַמּוֹצִיאִין, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הָאִישׁ לְהוֹצִיא בְּאֶצְבָּעוֹ אֶלָּא טַבַּעַת הָרְאוּיָה לוֹ, וְכֵן הָאִשָּׁה אֵין דַּרְכָּהּ לְהוֹצִיא בְּאֶצְבָּעָהּ אֶלָּא טַבַּעַת הָרְאוּיָה לָהּ? מִפְּנֵי שֶׁפְּעָמִים נוֹתֵן הָאִישׁ טַבַּעְתּוֹ לְאִשְׁתּוֹ לְהַצְנִיעָהּ בַּבַּיִת, וּמַנַּחַת אוֹתָהּ בְּאֶצְבָּעָהּ בְּעֵת הוֹלָכָה, וְכֵן הָאִשָּׁה נוֹתֶנֶת טַבַּעְתָּהּ לְבַעְלָהּ לְתַקְּנָהּ אֵצֶל הָאֻמָּן, וּמַנִּיחַ אוֹתָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ עַד חֲנוּת הָאֻמָּן, וְנִמְצְאוּ שֶׁהוֹצִיאוּ אוֹתָן כְּדֶרֶךְ שֶׁדַּרְכָּן לְהוֹצִיאָן, וּלְפִיכָךְ חַיָּבִין.
ג. חוֹתָם. חותמת. וַהֲרֵי הוֹצִיאוּ אוֹתָן שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַמּוֹצִיאִין. בדרך משונה, כדלעיל יב,יב-יד. מִפְּנֵי שֶׁפְּעָמִים נוֹתֵן הָאִישׁ טַבַּעְתּוֹ לְאִשְׁתּוֹ… וְנִמְצְאוּ שֶׁהוֹצִיאוּ אוֹתָן כְּדֶרֶךְ שֶׁדַּרְכָּן לְהוֹצִיאָן. והרי אינם תכשיט להם אלא משא, ולכן חייבים.
ד. לֹא תֵּצֵא אִשָּׁה בְּטַבַּעַת שֶׁאֵין עָלֶיהָ חוֹתָם, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִתַּכְשִׁיטֶיהָ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא תּוֹצִיאָהּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים לְהַרְאוֹת לְחַבְרוֹתֶיהָ כְּדֶרֶךְ שֶׁהַנָּשִׁים עוֹשׂוֹת תָּמִיד; וְאִם יָצָאת בָּהּ – פְּטוּרָה. אֲבָל הָאִישׁ מֻתָּר לָצֵאת בְּטַבַּעַת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא תַּכְשִׁיט וְאֵין דַּרְכּוֹ לְהַרְאוֹת. וְנָהֲגוּ כָּל הָעָם שֶׁלֹּא יֵצְאוּ בְּטַבַּעַת כְּלָל.
ד. גְּזֵרָה שֶׁמָּא תּוֹצִיאָהּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. יש חשש שתחלוץ אותה מאצבעה ותטלטל אותה ארבע אמות באופן האסור.
ה. אִשָּׁה שֶׁיָּצָאת בְּמַחַט נְקוּבָה – חַיֶּבֶת; וְהָאִישׁ – פָּטוּר. וְאִישׁ שֶׁיָּצָא בְּמַחַט שֶׁאֵינָהּ נְקוּבָה – חַיָּב; וְהָאִשָּׁה – פְּטוּרָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִתַּכְשִׁיטֶיהָ, וְאֵינָהּ אֲסוּרָה אֶלָּא גְּזֵרָה שֶׁמָּא תַּרְאֶה לְחַבְרוֹתֶיהָ. זֶה הַכְּלָל: כָּל הַיּוֹצֵא בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מִתַּכְשִׁיטוֹ וְאֵינוֹ דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ, וְהוֹצִיאוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹצִיאִין אוֹתוֹ דָּבָר – חַיָּב; וְכָל הַיּוֹצֵא בְּדָבָר שֶׁהוּא מִתַּכְשִׁיטוֹ, וְהָיָה רָפוּי וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּפֹּל בִּמְהֵרָה וְיָבֹא לַהֲבִיאוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְכֵן אִשָּׁה שֶׁיָּצָאת בְּתַכְשִׁיטִין שֶׁדַּרְכָּהּ לִשְׁלֹף אוֹתָן וּלְהַרְאוֹתָן – הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין; וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא תַּכְשִׁיט וְאֵינוֹ נוֹפֵל וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהַרְאוֹתוֹ – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לָצֵאת בּוֹ. לְפִיכָךְ, אֶצְעָדָה שֶׁמַּנִּיחִין בַּזְּרוֹעַ אוֹ בַּשּׁוֹק – יוֹצְאִין בָּהּ בְּשַׁבָּת, וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה דְּבוּקָה לַבָּשָׂר וְלֹא תִּשָּׁמֵט. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהּ.
ה. בְּמַחַט נְקוּבָה. מחט בעלת נקב בקצה, שתופרים בה, ודרכה של אישה לצאת במחט נקובה התחובה בבגדה (ברכת אברהם סי' טז). וְהָאִישׁ פָּטוּר. שאין דרכו להוציא כך (ראה לקמן הכ"א). וְאִישׁ שֶׁיָּצָא בְּמַחַט שֶׁאֵינָהּ נְקוּבָה חַיָּב. שאינה תכשיט לו, ודרכו להוציא כך כשתחובה בבגדו (ברכת אברהם שם, וראה יד"פ). מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִתַּכְשִׁיטֶיהָ. שמניחה בשערותיה לנוי. אֶצְעָדָה. צמיד. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה דְּבוּקָה לַבָּשָׂר וְלֹא תִּשָּׁמֵט. צמודה ולא רפויה, שלא תיפול.
ו. לֹא תֵּצֵא אִשָּׁה בְּחוּטֵי צֶמֶר אוֹ בְּחוּטֵי פִּשְׁתָּן אוֹ בִּרְצוּעוֹת הַקְּשׁוּרִין לָהּ עַל רֹאשָׁהּ, שֶׁמָּא תַּחֲלֹץ אוֹתָם בִּשְׁעַת טְבִילָה וְתַעֲבִירֵם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים; וְלֹא בְּצִיץ שֶׁמַּנַּחַת בֵּין עֵינֶיהָ, וְלֹא בִּלְחָיַיִם שֶׁל זָהָב שֶׁיּוֹרְדִין מִן הַצִּיץ עַל לְחָיֶיהָ בִּזְמַן שֶׁאֵינָן תְּפוּרִין זֶה בָּזֶה, וְלֹא בַּעֲטָרָה שֶׁל זָהָב שֶׁמַּנַּחַת בְּרֹאשָׁהּ, וְלֹא בִּכְבָלִים שֶׁיּוֹצְאִין בָּהֶן הַבָּנוֹת בְּרַגְלֵיהֶן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְסְעוּ פְּסִיעָה גַּסָּה – כָּל אֵלּוּ אֲסוּרִין לָצֵאת בָּהֶן, שֶׁמָּא יִפֹּלוּ וּתְבִיאֵם בְּיָדָהּ.
ו. שֶׁמָּא תַּחֲלֹץ אוֹתָם בִּשְׁעַת טְבִילָה. שצריכה להסיר את החוטים והרצועות מפני שחוצצים (ראה הלכות מקוואות א,יב, ב,ה-ו). וְלֹא בְּצִיץ. תכשיט הנקשר על המצח. בִּזְמַן שֶׁאֵינָן תְּפוּרִין זֶה בָּזֶה. שאם הם תפורים אין חשש שתסיר אותם כדי להראותם (ראה לקמן ה"י). וְלֹא בִּכְבָלִים שֶׁיּוֹצְאִין בָּהֶן הַבָּנוֹת בְּרַגְלֵיהֶן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְסְעוּ פְּסִיעָה גַּסָּה. צמידי רגליים מחוברים בשרשרת, כדי שלא יהלכו בפסיעות רחבות מדי.
ז. לֹא תֵּצֵא אִשָּׁה בְּקַטְלָה שֶׁבְּצַוָּארָהּ, וְלֹא בְּנִזְמֵי הָאַף, וְלֹא בִּצְלוֹחִית שֶׁל פַּלְיָטוֹן הַקְּבוּעָה עַל זְרוֹעָהּ, וְלֹא בַּכִּיס הַקָּטָן הֶעָגֹל שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ שֶׁמֶן הַטּוֹב וְהוּא הַנִּקְרָא כּוֹכֶלֶת, וְלֹא בְּפֵאָה שֶׁל שֵׂעָר שֶׁמַּנַּחַת עַל רֹאשָׁהּ כְּדֵי שֶׁתֵּרָאֶה בַּעֲלַת שֵׂעָר הַרְבֵּה, וְלֹא בְּכָבוּל שֶׁל צֶמֶר שֶׁמַּקֶּפֶת אוֹתוֹ סָבִיב לְפָנֶיהָ, וְלֹא בְּשֵׁן שֶׁמַּנַּחַת בְּפִיהָ בִּמְקוֹם שֵׁן שֶׁנָּפַל, וְלֹא בְּשֵׁן שֶׁל זָהָב שֶׁמַּנַּחַת עַל שֵׁן שָׁחֹר אוֹ אָדֹם שֶׁיֵּשׁ בְּשִׁנֶּיהָ; אֲבָל שֵׁן שֶׁל כֶּסֶף מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ נִכָּר. כָּל אֵלּוּ אֲסוּרִין לָצֵאת בָּהֶן, שֶׁמָּא תַּחֲלֹץ וְתַרְאֶה לְחַבְרוֹתֶיהָ.
ז. בְּקַטְלָה. מחרוזת זהב. פַּלְיָטוֹן. מין בושם. בְּפֵאָה שֶׁל שֵׂעָר וכו'. פאה נכרית. בְּכָבוּל. רצועת בגד שקושרים על המצח. שֵׁן שֶׁל כֶּסֶף מֻתָּר מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ נִכָּר. שצבעו דומה לצבע השיניים.
ח. כָּל שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים לָצֵאת בּוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אָסוּר לָצֵאת בּוֹ אֲפִלּוּ בְּחָצֵר שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת, חוּץ מִכָּבוּל וּפֵאָה שֶׁל שֵׂעָר, שֶׁמֻּתָּר לָצֵאת בָּהֶן לֶחָצֵר, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְגַּנֶּה עַל בַּעְלָהּ. וְהַיּוֹצֵאת בִּצְלוֹחִית שֶׁל פַּלְיָטוֹן שֶׁאֵין בָּהּ בֹּשֶׂם כְּלָל – חַיֶּבֶת.
ח. אֲפִלּוּ בְּחָצֵר שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת. שלא השתתפו בה ב'עירוב חצרות', ואסרו חכמים לטלטל בה חפצים (ראה הלכות עירובין א,ב), אף שהיא רשות היחיד. וְהַיּוֹצֵאת בִּצְלוֹחִית שֶׁל פַּלְיָטוֹן שֶׁאֵין בָּהּ בֹּשֶׂם כְּלָל חַיֶּבֶת. מכיוון שצלוחית ללא בושם אינה תכשיט אלא משא.
ט. יוֹצְאָה אִשָּׁה בְּחוּטֵי שֵׂעָר הַקְּשׁוּרִין לָהּ עַל רֹאשָׁהּ; מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם בָּאִים בָּהֶן וְאֵינָן חוֹצְצִין, אֵינָהּ חוֹלַצְתָּן אִם אֵרְעָה לָהּ טְבִילָה עַד שֶׁנִּגְזֹר שֶׁמָּא תְּבִיאֵם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, בֵּין שֶׁהָיוּ הַחוּטִין שֶׁלָּהּ בֵּין שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ בֵּין שֶׁל בְּהֵמָה. וְלֹא תֵּצֵא זְקֵנָה בְּשֶׁל יַלְדָּה, שֶׁשֶּׁבַח הֵן לָהּ, וְשֶׁמָּא תַּחֲלֹץ וְתַרְאֵם לְחַבְרוֹתֶיהָ; אֲבָל יַלְדָּה יוֹצְאָה בְּחוּטֵי זְקֵנָה. וְכָל שֶׁהוּא אָרִיג – יוֹצְאָה בּוֹ עַל רֹאשָׁהּ.
ט. בְּשֶׁל יַלְדָּה. בחוטי שער של צעירה, שלא הלבינו. שֶׁשֶּׁבַח הֵן לָהּ. שנראית בהם צעירה יותר. וְכָל שֶׁהוּא אָרִיג יוֹצְאָה בּוֹ עַל רֹאשָׁהּ. שהמים נכנסים באריג ואין צורך לחלצו בשעת טבילה.
י. יוֹצְאָה אִשָּׁה בְּחוּטִין שֶׁבְּצַוָּארָהּ; מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ חוֹנֶקֶת עַצְמָהּ בָּהֶן – אֵינָן חוֹצְצִין. וְאִם הָיוּ צְבוּעִין – אֲסוּרִין, שֶׁמָּא תַּרְאֶה אוֹתָן לְחַבְרוֹתֶיהָ. וְיוֹצְאָה אִשָּׁה בִּכְלִיל שֶׁל זָהָב בְּרֹאשָׁהּ, שֶׁאֵין יוֹצְאָה בּוֹ אֶלָּא אִשָּׁה חֲשׁוּבָה שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לַחֲלֹץ וּלְהַרְאוֹת. וְיוֹצְאָה בְּצִיץ וּבִלְחָיַיִם שֶׁל זָהָב בִּזְמַן שֶׁהֵן תְּפוּרִין בַּסְּבָכָה שֶׁעַל רֹאשָׁהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפֹּלוּ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן.
י. בִּכְלִיל. עטרה. בְּצִיץ וּבִלְחָיַיִם. ראה לעיל ה"ו. בַּסְּבָכָה. במטפחת ראש.
יא. יוֹצְאָה אִשָּׁה בְּמוֹךְ שֶׁבְּאָזְנָהּ, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה קָשׁוּר בְּאָזְנָהּ; וּבְמוֹךְ שֶׁבְּסַנְדָּלָהּ, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה קָשׁוּר בְּסַנְדָּלָהּ; וּבְמוֹךְ שֶׁהִתְקִינָה לְנִדָּתָהּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ קָשׁוּר, וַאֲפִלּוּ עָשְׂתָה לוֹ בֵּית יָד, שֶׁאִם נָפַל אֵינָהּ מְבִיאָה אוֹתוֹ מִפְּנֵי מְאִיסוּתוֹ.
יא. בְּמוֹךְ. חתיכת צמר וכדומה. וַאֲפִלּוּ עָשְׂתָה לוֹ בֵּית יָד. ידית לאחיזה.
יב. וְיוֹצְאָה בְּפִלְפֵּל וּבְגַרְגֵּר מֶלַח וּבְכָל דָּבָר שֶׁתִּתֵּן לְתוֹךְ פִּיהָ מִפְּנֵי רֵיחַ הַפֶּה, וְלֹא תִּתֵּן לְכַתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת. וְיוֹצְאוֹת הַנָּשִׁים בַּקֵּיסָמִין שֶׁבְּאָזְנֵיהֶם וּבָרְעָלוֹת שֶׁבְּצַוָּארָן אוֹ שֶׁבִּכְסוּתָן וּבָרְדִיד הַפָּרוּף. וּפוֹרֶפֶת כַּתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת עַל הָאֶבֶן וְעַל הָאֱגוֹז וְיוֹצְאָה. וְלֹא תַּעֲרִים וְתִפְרֹף עַל הָאֱגוֹז כְּדֵי לְהוֹצִיאוֹ לִבְנָהּ הַקָּטָן, וְכֵן לֹא תִּפְרֹף עַל הַמַּטְבֵּעַ לְכַתְּחִלָּה, מִפְּנֵי שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלוֹ; וְאִם פָּרְפָה – יוֹצְאָה בּוֹ.
יב. בַּקֵּיסָמִין שֶׁבְּאָזְנֵיהֶם. שתוחבים בנקבים שבתנוך האוזן. וּבָרְעָלוֹת. קישוט של פעמונים (פה"מ שבת ו,ו). וּבָרְדִיד. בגד שמכסה את כל הגוף. הַפָּרוּף. הכרוך, דהיינו שקצותיו כרוכים על גבי דבר קשה. וְאִם פָּרְפָה יוֹצְאָה בּוֹ. מכיוון שהיא מטלטלת אותו אגב הטלית ולא בפני עצמו.
יג. יוֹצֵא אָדָם בַּקֵּיסָם שֶׁבְּשִׁנָּיו וְשֶׁבְּסַנְדָּלוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְאִם נָפַל – לֹא יַחֲזִיר. וּבַמּוֹךְ וּבַסְּפוֹג שֶׁעַל גַּבֵּי הַמַּכָּה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִכְרֹךְ עֲלֵיהֶן חוּט אוֹ מְשִׁיחָה, שֶׁהֲרֵי הַחוּט וְהַמְּשִׁיחָה חֲשׁוּבִין אֶצְלוֹ וְאֵינָן מוֹעִילִין לַמַּכָּה. וְיוֹצֵא בִּקְלִפַּת הַשּׁוּם וּבִקְלִפַּת הַבָּצָל שֶׁעַל הַמַּכָּה, וּבָאֶגֶד שֶׁעַל גַּבֵּי הַמַּכָּה, וְקוֹשְׁרוֹ וּמַתִּירוֹ בְּשַׁבָּת, וּבָאִסְפְּלָנִית וּמְלוּגְמָא וּרְטִיָּה שֶׁעַל גַּבֵּי הַמַּכָּה, וּבַסֶּלַע שֶׁעַל גַּבֵּי הַצִּנִּית, וּבְבֵיצַת הַחַרְגּוֹל, וּבְשֵׁן הַשּׁוּעָל, וּבְמַסְמֵר הַצָּלוּב, וּבְכָל דָּבָר שֶׁתּוֹלִין אוֹתוֹ מִשּׁוּם רְפוּאָה, וְהוּא שֶׁיֹּאמְרוּ הָרוֹפְאִים שֶׁהוּא מוֹעִיל.
יג. בַּקֵּיסָם שֶׁבְּשִׁנָּיו. לסתום חור שבשיניו (אורה ושמחה). וְשֶׁבְּסַנְדָּלוֹ. שמשמש לחיבור הרצועות. וְאִם נָפַל לֹא יַחֲזִיר. מחשש שיבוא לטלטל באופן האסור. שֶׁהֲרֵי הַחוּט וְהַמְּשִׁיחָה חֲשׁוּבִין אֶצְלוֹ וְאֵינָן מוֹעִילִין לַמַּכָּה. ולכן אינם בטלים לגבי המוך והספוג, והם נחשבים למשא שחייבים על הוצאתו. וּבָאֶגֶד. תחבושת. וּבָאִסְפְּלָנִית וּמְלוּגְמָא וּרְטִיָּה. מיני משחות ומרקחות הנמרחות על תחבושות וניתנות על פצעים. וּבַסֶּלַע. מטבע כסף. הַצִּנִּית. פצע מוגלתי נוקשה. וּבְבֵיצַת הַחַרְגּוֹל וּבְשֵׁן הַשּׁוּעָל וּבְמַסְמֵר הַצָּלוּב. המשמשים כסגולות לרפואות שונות. וְהוּא שֶׁיֹּאמְרוּ הָרוֹפְאִים שֶׁהוּא מוֹעִיל. שאם לא כן הרי הם 'דרכי האמורי' שאסורים משום הליכה בחוקות הגויים (פה"מ שבת ו,י, וראה הלכות עבודה זרה יא,א).
יד. יוֹצְאָה אִשָּׁה בְּאֶבֶן תְּקוּמָה, וּבְמִשְׁקַל אֶבֶן תְּקוּמָה שֶׁנִּתְכַּוֵּן וּשְׁקָלוֹ לִרְפוּאָה. וְלֹא אִשָּׁה עֻבָּרָה בִּלְבַד, אֶלָּא שְׁאָר הַנָּשִׁים, שֶׁמָּא תִּתְעַבֵּר וְתַפִּיל. וְיוֹצְאִין בְּקָמֵיעַ מֻמְחֶה. וְאֵי זֶה הוּא קָמֵיעַ מֻמְחֶה? זֶה שֶׁרִפֵּא שְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם אוֹ שֶׁעָשָׂהוּ אָדָם שֶׁרִפֵּא שְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם בִּקְמֵיעִין אֲחֵרִים. וְאִם יָצָא בְּקָמֵיעַ שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה – פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוֹצִיאוֹ דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ. וְכֵן הַיּוֹצֵא בִּתְפִלִּין – פָּטוּר.

יד. בְּאֶבֶן תְּקוּמָה. אבן המשמשת כסגולה למניעת הפלה. וּבְמִשְׁקַל אֶבֶן תְּקוּמָה. דבר ששוקל כמו אבן תקומה, שאף בו יש אותה התועלת. בְּקָמֵיעַ מֻמְחֶה. שהוכחה יעילותו. וְכֵן הַיּוֹצֵא בִּתְפִלִּין פָּטוּר. אך אסור לצאת בהן לכתחילה מפני שאין מניחים תפילין בשבת (הלכות תפילין ד,י).

טו. מִי שֶׁיֵּשׁ בְּרַגְלוֹ מַכָּה – יוֹצֵא בְּסַנְדָּל יְחִידִי בְּרַגְלוֹ הַבְּרִיאָה. וְאִם אֵין בְּרַגְלוֹ מַכָּה – לֹא יֵצֵא בְּיָחִיד. וְלֹא יֵצֵא קָטָן בְּמִנְעָל גָּדוֹל, אֲבָל יוֹצֵא הוּא בְּחָלוּק גָּדוֹל. וְלֹא תֵּצֵא אִשָּׁה בְּמִנְעָל רָפוּי וְלֹא בְּמִנְעָל חָדָשׁ שֶׁלֹּא יָצָאת בּוֹ שָׁעָה אַחַת מִבְּעוֹד יוֹם. וְאֵין הַקִּטֵּעַ יוֹצֵא בְּקַב שֶׁלּוֹ. אַנְקַטְמִין שֶׁל עֵץ – אֵין יוֹצְאִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן מִדַּרְכֵי הַמַּלְבּוּשׁ. וְאִם יָצְאוּ – פְּטוּרִין.
טו. מִי שֶׁיֵּשׁ בְּרַגְלוֹ מַכָּה. ואינו יכול לנעול בה סנדל. לֹא יֵצֵא בְּיָחִיד. בסנדל אחד בלבד. בְּקַב שֶׁלּוֹ. מעין רגל תותבת. אַנְקַטְמִין שֶׁל עֵץ. סנדל עץ (פה"מ שבת ו,ח). שֶׁאֵינָן מִדַּרְכֵי הַמַּלְבּוּשׁ. אינם בגד הנמצא בשימוש רגיל.
טז. יוֹצְאִין בְּפִקָּרְיוֹן וּבְצִיפָה שֶׁבְּרָאשֵׁי בַּעֲלֵי חֲטָטִין. אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁצְּבָעָן וּכְרָכָן, אוֹ שֶׁיָּצָא בָּהֶן שָׁעָה אַחַת מִבְּעוֹד יוֹם; אֲבָל אִם לֹא עָשָׂה בָּהֶן מַעֲשֶׂה וְלֹא יָצָא בָּהֶן קֹדֶם הַשַּׁבָּת – אָסוּר לָצֵאת בָּהֶן.
טז. בְּפִיקָרְיוֹן וּבְצִיפָה שֶׁבְּרָאשֵׁי בַּעֲלֵי חֲטָטִין. חתיכות פשתן וצמר שנותנים על פצעים שבראש. בִּזְמַן שֶׁצְּבָעָן וּכְרָכָן. וכך הכין אותם לשימוש. אוֹ שֶׁיָּצָא בָּהֶן. הלך בחוץ חבוש בהם.
יז. יוֹצְאִין בְּשַׂק עָבֶה וּבְסָגוֹס עָבֶה וּבִירִיעָה וּבַחֲמִילָה מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים, אֲבָל לֹא בְּתֵבָה וְלֹא בְּקֻפָּה וְלֹא בְּמַחֲצֶלֶת מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. הַכַּר וְהַכֶּסֶת: אִם הָיוּ רַכִּין וְדַקִּין כְּמוֹ הַבְּגָדִים – מֻתָּר לְהוֹצִיאָן מֻנָּחִין עַל רֹאשׁוֹ בְּשַׁבָּת דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ; וְאִם הָיוּ קָשִׁין – הֲרֵי הֵן כְּמַשּׂוֹי, וַאֲסוּרִין.
יז. בְּשַׂק עָבֶה וּבְסָגוֹס וּבִירִיעָה וּבַחֲמִילָה. מיני בדים העשויים באריגה גסה ועבה. בְּתֵבָה. ארגז עץ. בְּקֻפָּה. סל. וְלֹא בְּמַחֲצֶלֶת מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. שכל אלו אינם בכלל מיני לבוש.
יח. יוֹצְאִין בַּזּוּגִין הָאֲרוּגִין בַּבְּגָדִים. וְיוֹצֵא הָעֶבֶד בְּחוֹתָם שֶׁל טִיט שֶׁבְּצַוָּארוֹ, אֲבָל לֹא בְּחוֹתָם שֶׁל מַתֶּכֶת, שֶׁמָּא יִפֹּל וִיבִיאֶנּוּ. הַמִּתְעַטֵּף בְּטַלִּיתוֹ וְקִפְּלָהּ מִכָּאן וּמִכָּאן בְּיָדוֹ אוֹ עַל כְּתֵפוֹ: אִם נִתְכַּוֵּן לְקַבֵּץ כְּנָפָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקָּרְעוּ אוֹ שֶׁלֹּא יִתְלַכְלְכוּ – אָסוּר; וְאִם קִבְּצָן לְהִתְנָאוֹת בָּהֶן כְּמִנְהַג אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם בְּמַלְבּוּשָׁן – מֻתָּר.
יח. בַּזּוּגִין. פעמונים. בְּחוֹתָם שֶׁל טִיט שֶׁבְּצַוָּארוֹ. חותם עבדות עשוי מטיט התלוי בצווארו. הַמִּתְעַטֵּף בְּטַלִּיתוֹ וְקִפְּלָהּ מִכָּאן וּמִכָּאן בְּיָדוֹ אוֹ עַל כְּתֵפוֹ… אָסוּר. מכיוון שהחלק המקופל אינו משמש כלבוש.
יט. הַיּוֹצֵא בְּטַלִּית מְקֻפֶּלֶת וּמֻנַּחַת עַל כְּתֵפוֹ – חַיָּב. אֲבָל יוֹצֵא הוּא בַּסּוּדָר שֶׁעַל כְּתֵפוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין נִימָה קְשׁוּרָה לוֹ בְּאֶצְבָּעוֹ. וְכָל סוּדָר שֶׁאֵינוֹ חוֹפֶה רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ – אָסוּר לָצֵאת בּוֹ. הָיְתָה סַבְנִית קְצָרָה שֶׁאֵינָהּ רְחָבָה – קוֹשֵׁר שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ לְמַטָּה מִכְּתֵפַיִם, וְנִמְצֵאת כְּמוֹ אַבְנֵט, וּמֻתָּר לָצֵאת בָּהּ.
יט. חַיָּב. כדין משוי. בַּסּוּדָר. מטפחת לעטיפת החלק העליון של הגוף. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין נִימָה קְשׁוּרָה לוֹ בְּאֶצְבָּעוֹ. ולא חוששים שהסודר ייפול. נִימָה. חוט. סַבְנִית קְצָרָה. מעין מגבת, שאינה מכסה את רוב הגוף. אַבְנֵט. חגורה.
כ. מֻתָּר לְהִתְעַטֵּף בְּטַלִּית שֶׁיֵּשׁ בִּשְׂפָתָהּ מְלָל, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן חוּטִין אֲרֻכִּין, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן נוֹי לַטַּלִּית, מִפְּנֵי שֶׁהֵן בְּטֵלִין לְגַבֵּי הַטַּלִּית, וְאֵינוֹ מַקְפִּיד עֲלֵיהֶן בֵּין הָיוּ בֵּין לֹא הָיוּ. לְפִיכָךְ, הַיּוֹצֵא בְּטַלִּית שֶׁאֵינָהּ מְצֻיֶּצֶת כְּהִלְכָתָהּ – חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁאוֹתָן הַחוּטִים חֲשׁוּבִין הֵן אֶצְלוֹ, וְדַעְתּוֹ עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיַּשְׁלִים חֶסְרוֹנָן וְיֵעָשׂוּ צִיצִית. אֲבָל טַלִּית הַמְצֻיֶּצֶת כְּהִלְכָתָהּ – מֻתָּר לָצֵאת בָּהּ בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה, שֶׁאֵין הַצִּיצִית הַגְּמוּרָה מַשּׂוֹי, אֶלָּא הֲרֵי הִיא מִנּוֹאֵי הַבֶּגֶד וּמִטַּכְסִיסָיו, כְּמוֹ הָאִמְרָא וְכַיּוֹצֵא בָּהּ. וְאִלּוּ הָיוּ חוּטֵי הַצִּיצִית שֶׁהִיא מְצֻיֶּצֶת כְּהִלְכָתָהּ מַשּׂוֹי – הָיָה חַיָּב הַיּוֹצֵא בָּהּ אֲפִלּוּ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, שֶׁאֵין מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁאֵין בָּהּ כָּרֵת דּוֹחָה שַׁבָּת.
כ. מְלָל. חוטים שנשארים בקצה הבד לאחר שארגו אותו. שֶׁאֵינָהּ מְצֻיֶּצֶת כְּהִלְכָתָהּ. שאין הציציות שבה קשורות כראוי, כגון שנחתך חוט אחד מהן מעיקרו. מִפְּנֵי שֶׁאוֹתָן הַחוּטִין. התלויים בה. הַצִּיצִית הַגְּמוּרָה. ציצית קשורה כהלכתה. מִנּוֹאֵי הַבֶּגֶד. מנויי, מקישוטי. [הערה: את המילה נואי הרמב"ם בפה"מ ניקד: נֹאִי.] וּמִטַּכְסִיסָיו. דבר שנצרך לתיקון הבגד. הָאִמְרָא. קישוט בשפת הבגד. שֶׁאֵין מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁאֵין בָּהּ כָּרֵת דּוֹחָה שַׁבָּת. שמצוות העשה של היחיד שדוחות שבת הן מילה ופסח (כל אחת מטעמה), ובשתיהן יש חיוב כרת (יד"פ).
כא. לֹא יֵצֵא הַחַיָּט בַּמַּחַט הַתְּחוּבָה לוֹ בְּבִגְדוֹ, וְלֹא נַגָּר בַּקֵּיסָם שֶׁבְּאָזְנוֹ, וְלֹא גַּרְדִּי בָּאִירָא שֶׁבְּאָזְנוֹ, וְלֹא סוֹרֵק בַּמְּשִׁיחָה שֶׁבְּצַוָּארוֹ, וְלֹא שֻׁלְחָנִי בַּדִּינָר שֶׁבְּאָזְנוֹ, וְלֹא צַבָּע בַּדֻּגְמָא שֶׁבְּאָזְנוֹ; וְאִם יָצָא – פָּטוּר, אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא דֶּרֶךְ אֻמָּנוּתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הוֹצִיא כְּדֶרֶךְ הַמּוֹצִיאִין.
כא. בַּקֵּיסָם. חתיכת עץ דקה, ומשתמש בה כסרגל. גַּרְדִּי. אורג. בָּאִירָא. פיסת צמר. וְלֹא סוֹרֵק. סורק צמר. בַּמְּשִׁיחָה. חוט מדידה. בַּדֻּגְמָא. דבר שצבוע לדוגמא. מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הוֹצִיא כְּדֶרֶךְ הַמּוֹצִיאִין. כדלעיל יב,יב-יד.
כב. הַזָּב שֶׁיָּצָא בַּכִּיס שֶׁלּוֹ – חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ כִּיס זֶה לְהוֹצִיאוֹ אֶלָּא כַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְגוּף הַהוֹצָאָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְלַכְלְכוּ בְּגָדָיו, שֶׁהַמְּלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ – חַיָּב עָלֶיהָ.
כב. הַזָּב. הסובל מהפרשה בלתי רצונית מאבר המין. בַּכִּיס שֶׁלּוֹ. נרתיק אטום הסופג את הזיבה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְגוּף הַהוֹצָאָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְלַכְלְכוּ בְּגָדָיו. שאינו מעוניין בזוב או בכיס כשלעצמם, אלא בתוצאת הלוואי של הוצאת הכיס. שֶׁהַמְּלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ חַיָּב עָלֶיהָ. לעיל א,ז.
כג. הַמּוֹצֵא תְּפִלִּין בְּשַׁבָּת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה? לוֹבְשָׁן כְּדַרְכָּן: מַנִּיחַ שֶׁל רֹאשׁ בְּרֹאשׁוֹ וְשֶׁל יָד בְּיָדוֹ, וְנִכְנָס וְחוֹלְצָן בַּבַּיִת, וְחוֹזֵר וְיוֹצֵא וְלוֹבֵשׁ זוּג שֵׁנִי וְחוֹלְצוֹ, עַד שֶׁיַּכְנִיס אֶת כֻּלָּן. וְאִם הָיוּ הַרְבֵּה וְלֹא נִשְׁאַר מִן הַיּוֹם כְּדֵי לְהַכְנִיסָן דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ – הֲרֵי זֶה מַחֲשִׁיךְ עֲלֵיהֶן וּמַכְנִיסָן בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. וְאִם הָיָה בִּימֵי הַשְּׁמָד, שֶׁמִּתְיָרֵא לֵישֵׁב וּלְשָׁמְרָן עַד הָעֶרֶב מִפְּנֵי הַגּוֹיִם – מְכַסָּן בִּמְקוֹמָן, וּמַנִּיחָן וְהוֹלֵךְ.
כג. הַמּוֹצֵא תְּפִלִּין בְּשַׁבָּת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. ויש צורך להכניסם בכדי שלא יתבזו. לוֹבְשָׁן כְּדַרְכָּן. כמו ביום חול. ואף שאין יוצאים בתפילין בשבת (לעיל הי"ד), התירו במקרה זה כדי שלא יתבזו בחוץ. הֲרֵי זֶה מַחֲשִׁיךְ עֲלֵיהֶן. נשאר שם עד צאת השבת. וְאִם הָיָה בִּימֵי הַשְּׁמָד. שגזרו הגויים שלא לקיים את המצוות.
כד. הָיָה מִתְיָרֵא לְהַחֲשִׁיךְ עֲלֵיהֶן מִפְּנֵי הַלִּיסְטִים – נוֹטֵל אֶת כֻּלָּם כְּאַחַת וּמוֹלִיכָן פָּחוֹת פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, אוֹ נוֹתְנָן לַחֲבֵרוֹ בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ, עַד שֶׁמַּגִּיעָן לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיוּ בָּהֶן רְצוּעוֹתֵיהֶן וְהָיוּ מְקֻשָּׁרִין קֶשֶׁר תְּפִלִּין, שֶׁוַּדַּאי תְּפִלִּין הֵן. אֲבָל אִם לֹא הָיוּ רְצוּעוֹתֵיהֶן מְקֻשָּׁרוֹת – אֵינוֹ נִזְקָק לָהֶן.
כד. הַלִּיסְטִים. שודדים. וּמוֹלִיכָן פָּחוֹת פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת. שאינו חייב על טלטול באופן זה (כדלעיל יג,י). עַד שֶׁמַּגִּיעָן לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה. מקום מוגן. אֲבָל אִם לֹא הָיוּ רְצוּעוֹתֵיהֶן מְקֻשָּׁרוֹת אֵינוֹ נִזְקָק לָהֶן. שהעובדה שהרצועות לא נקשרו מעלה חשד שלא נעשו לשם תפילין.
כה. הַמּוֹצֵא סֵפֶר תּוֹרָה – יוֹשֵׁב וּמְשַׁמְּרוֹ וּמַחֲשִׁיךְ עָלָיו; וּבַסַּכָּנָה – מַנִּיחוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ. וְאִם הָיוּ גְּשָׁמִים יוֹרְדִים – מִתְעַטֵּף בָּעוֹר, וְחוֹזֵר וּמְכַסֶּה אוֹתוֹ וְנִכְנָס בּוֹ.
כה. הַמּוֹצֵא סֵפֶר תּוֹרָה. במקום שאינו משתמר. וּבַסַּכָּנָה. שחושש מליסטים ואינו יכול להישאר שם. וְאִם הָיוּ גְּשָׁמִים יוֹרְדִים. והספר עלול להתקלקל. מִתְעַטֵּף בָּעוֹר. עוטף את עצמו ביריעות הספר. וְחוֹזֵר וּמְכַסֶּה אוֹתוֹ. בבגד.
כו. לֹא יֵצֵא הַחַיָּט בְּמַחֲטוֹ בְּיָדוֹ וְלֹא הַלַּבְלָר בְּקֻלְמוֹסוֹ עֶרֶב שַׁבָּת סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֵצֵא בּוֹ בַּשַּׁבָּת. וְחַיָּב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בְּבִגְדוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה, שֶׁמָּא יִהְיֶה שָׁם דָּבָר שָׁכוּחַ וְיֵצֵא בּוֹ בַּשַּׁבָּת. וּמֻתָּר לָצֵאת בִּתְפִלִּין עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה; הוֹאִיל וְחַיָּב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בִּתְפִלָּיו בְּכָל עֵת, אֵינוֹ שׁוֹכְחָן. שָׁכַח וְיָצָא בָּהֶן לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְנִזְכַּר שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ – מְכַסֶּה אֶת רֹאשׁוֹ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ אוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ.
כו. הַלַּבְלָר. סופר, שמלאכתו כתיבה. בְּקֻלְמוֹסוֹ. כלי כתיבה. שֶׁמָּא יִשְׁכַּח. שהחפצים בידו, משום שרגיל בהם. הוֹאִיל וְחַיָּב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בִּתְפִלָּיו בְּכָל עֵת. ראה הלכות תפילין ד,יד. עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ אוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. ושם יחלוץ אותם.

תקציר הפרק 

לבוש ותכשיטים👔👓

הכלל בדיני הוצאה הוא שדברים שהם חלק מלבוש האדם או תכשיטיו מותר לצאת איתם, ודברים שאינם לבוש או תכשיטים היוצא בהם חייב. אמנם, חכמים גזרו גם על דברים שהם לבוש או תכשיט במקרים בהם ישנו חשש שהאדם יוריד את הבגד או התכשיט ברשות הרבים ויבוא לטלטלו. לכן גזרו חכמים על רבים מתכשיטי האישה שיש חשש שתורידם ברשות הרבים כדי להראותם. וכן גזרו על בגדים רפויים שמא יפלו ויבוא לטלטלם. מותר לצאת עם תחבושת או שאר דברים המיועדים לרפואה, בתנאי שהוכחו כיעילים.

גם תפילין מוגדרים כלבוש, ועל כן המוצא תפילין ברשות הרבים בשבת צריך ללבשם ולהיכנס בהם לביתו. חייב אדם למשמש בבגדיו בערב שבת כדי לוודא שלא שכח שם חפץ כלשהו.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שבת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.עגיל חדש שאם מוציאים אותו נסתם החור-מותר לצאת בו לרשות הרבים?

2.מותר לצאת לרשות הרבים עם קמע שמפעיל את כוחות השדים?

3.כדי שיוכל ללכת ברשות הרבים עם טלית אסור שתהיה מקופלת?

 

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן