פרק י', הלכות איסורי ביאה, ספר קדושה
ט״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל הַיּוֹלֶדֶת – טְמֵאָה כַּנִּדָּה, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָאָת דָּם. וְאֶחָד הַיּוֹלֶדֶת חַי אוֹ מֵת, וַאֲפִלּוּ נֵפֶל: אִם זָכָר – יוֹשֶׁבֶת לְזָכָר; וְאִם נְקֵבָה – יוֹשֶׁבֶת לִנְקֵבָה; וְהוּא שֶׁתִּגָּמֵר צוּרָתוֹ. וְאֵין צוּרַת הַוָּלָד נִגְמֶרֶת לְפָחוֹת מֵאַרְבָּעִים יוֹם, אֶחָד הַזָּכָר וְאֶחָד הַנְּקֵבָה.
א. טְמֵאָה כַּנִּדָּה. וענושים כרת על ביאתה (לעיל ד,א-ב). וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָאָת דָּם. אף אם לא ראתה דם בשעת הלידה, שהלידה עצמה מטמאת אותה. יוֹשֶׁבֶת לְזָכָר. טמאה לשבעה ימים. יוֹשֶׁבֶת לִנְקֵבָה. לארבעה עשר יום. שֶׁתִּגָּמֵר צוּרָתוֹ. תהיה ליילוד צורת ולד, כפי שיתבאר לקמן.
ב. וְהַמַּפֶּלֶת בְּתוֹךְ אַרְבָּעִים יוֹם – אֵינָהּ טְמֵאָה לֵדָה, אֲפִלּוּ בְּיוֹם אַרְבָּעִים.
הִפִּילָה בְּיוֹם אַרְבָּעִים וְאֶחָד מֵאַחַר הַתַּשְׁמִישׁ – הֲרֵי זוֹ סְפֵק יוֹלֶדֶת, וְתֵשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה וּלְנִדָּה. הָיְתָה צוּרַת הָאָדָם דַּקָּה בְּיוֹתֵר וְאֵינָהּ נִכֶּרֶת בַּעֲלִיל – הֲרֵי זוֹ תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה, וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא שָׁפִיר מְרֻקָּם.
ב. בְּתוֹךְ אַרְבָּעִים יוֹם. פחות מארבעים יום מזמן שהתעברה.
הֲרֵי זוֹ סְפֵק יוֹלֶדֶת. שאחר ארבעים יום אפשר שנגמרה צורתו, אך אין בכך ודאות. וְתֵשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה וּלְנִדָּה. מחמירה לחשוש לכל אפשרויות הטומאה, של כל אחד מן המאורעות (וראה בפירוט לקמן הכ"א). דַּקָּה בְּיוֹתֵר. קלושה אך נראית. בַּעֲלִיל. בבירור. תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה. שבוודאי ילדה, ואינה בספק נידה.
ג. אֵי זֶה הוּא שָׁפִיר מְרֻקָּם? תְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל אָדָם: גּוּפוֹ כַּעֲדָשָׁה, שְׁתֵּי עֵינָיו כִּשְׁתֵּי טִפֵּי זְבוּב מְרֻחָקוֹת זוֹ מִזּוֹ, שְׁנֵי חֳטָמָיו כִּשְׁנֵי טִפֵּי זְבוּב מְקֹרָבִין זֶה לָזֶה, פִּיו פָּתוּחַ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, וְחִתּוּךְ יָדַיִם וְרַגְלַיִם אֵין לוֹ.
נִתְבָּאֲרָה צוּרָתוֹ יָתֵר מִזֶּה וַעֲדַיִן אֵינוֹ נִכָּר בֵּין זָכָר לִנְקֵבָה – אֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ בְּמַיִם אֶלָּא בְּשֶׁמֶן, שֶׁהַשֶּׁמֶן מְצַחְצְחוֹ. וּמֵבִיא קֵיסָם שֶׁרֹאשׁוֹ חָלָק וּמְנַעֲנֵעַ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם מִמַּעְלָה לְמַטָּה: אִם מְסַכְסֵךְ – בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא זָכָר; וְאִם רָאָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם כִּשְׂעוֹרָה סְדוּקָה – הֲרֵי זוֹ נְקֵבָה, וְאֵינָהּ צְרִיכָה בְּדִיקָה. וּבְכָל אֵלּוּ הָרְקִימוֹת שֶׁל נְפָלִים – אֵין נוֹתְנִין לָהּ יְמֵי טֹהַר עַד שֶׁיַּשְׂעִיר הַוָּלָד.
ג. אֵי זֶה הוּא שָׁפִיר מְרֻקָּם. מה מוגדר כשפיר מרוקם. גּוּפוֹ כַּעֲדָשָׁה. בגודל של עדשה קטנה. טִפֵּי זְבוּב. עיני זבוב. חֳטָמָיו. נחירי האף. וְחִתּוּךְ יָדַיִם וְרַגְלַיִם אֵין לוֹ. שאינם מובחנים מגופו עדיין.
נִתְבָּאֲרָה. נהייתה ברורה יותר. שֶׁהַשֶּׁמֶן מְצַחְצְחוֹ. מושחים אותו בשמן, כדי שיהיה קל יותר להבחין מה מינו. וּמְנַעֲנֵעַ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. מזיז את הקיסם הנה והנה במקום הערווה. מְסַכְסֵךְ. נתקל, שיש דבר המעכבו מלנוע בחופשיות. בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא זָכָר. ואבר המין הוא המעכב. כִּשְׂעוֹרָה סְדוּקָה. סדק כמו שיש לכל אורך השעורה. וְאֵינָהּ צְרִיכָה בְּדִיקָה. בקיסם. יְמֵי טֹהַר. פרק זמן שלאחר טומאת הלידה, בו כל דם שרואה הוא טהור (לעיל ד,ה). אֵין נוֹתְנִין לָהּ יְמֵי טֹהַר. שלעניין ימי טוהר מחמירים. שֶׁיַּשְׂעִיר הַוָּלָד. שיהיו שערות על ראשו.
ד. הִפִּילָה חֲתִיכָה לְבָנָה, אִם נִקְרְעָה וְנִמְצָא בָּהּ עֶצֶם – הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה לֵדָה. הִפִּילָה שָׁפִיר מָלֵא מַיִם, מָלֵא דָּם, מָלֵא גְּנִינִים, מָלֵא בָּשָׂר, הוֹאִיל וְאֵינוֹ מְרֻקָּם – אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לְוָלָד.
ד. חֲתִיכָה לְבָנָה. חתיכת בשר בלא צורה מוגדרת. וְנִמְצָא בָּהּ עֶצֶם הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה. שהעצם שבה מוכיחה שמדובר בוולד. שָׁפִיר. גוף של בשר. גְּנִינִים. בשר חתוך כעין תולעים. וְאֵינוֹ מְרֻקָּם. אין צורת האדם ניכרת בו.
ה. יוֹצֵא דֹּפֶן – אֵין אִמּוֹ טְמֵאָה לֵדָה, וְאֵין לָהּ יְמֵי טֻמְאָה וִימֵי טָהֳרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה" (ויקרא יב,ב) – עַד שֶׁתֵּלֵד מִמָּקוֹם שֶׁמַּזְרַעַת. הַמַּקְשָׁה וְיָלְדָה וָלָד דֶּרֶךְ דֹּפֶן – הֲרֵי דַּם הַקֹּשִׁי הַבָּא דֶּרֶךְ הָרֶחֶם זִיבוּת אוֹ נִדָּה, וְדָם הַיּוֹצֵא דֶּרֶךְ הַדֹּפֶן טָמֵא. וְאִם לֹא יָצָא דָּם דֶּרֶךְ הָרֶחֶם – הֲרֵי הָאִשָּׁה טְהוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁהַדָּם שֶׁיָּצָא מִדָּפְנָהּ טָמֵא, שֶׁאֵין הָאִשָּׁה טְמֵאָה עַד שֶׁיֵּצֵא מַדְוֶה דֶּרֶךְ עֶרְוָתָהּ.
ה. יוֹצֵא דֹּפֶן. ולד שהוצא דרך דופן הבטן, ולא דרך פתח הרחם (ניתוח קיסרי). מִמָּקוֹם שֶׁמַּזְרַעַת. אבר המין, שמשם נכנס הזרע. הַמַּקְשָׁה. הצטערה קודם לידתה וראתה דם (ראה לעיל ז,א). דַּם הַקֹּשִׁי הַבָּא דֶּרֶךְ הָרֶחֶם זִיבוּת אוֹ נִדָּה. הדם היוצא מפתח הרחם כרגיל, דינו לפי הימים שעומדת בהם, ואף אם בא בימי זיבתה אינו נטהר כדם הקושי (ראה שם), משום שלא הייתה אחריו לידה רגילה. וְדָם הַיּוֹצֵא דֶּרֶךְ הַדֹּפֶן טָמֵא. שהדם בא מן המקור, וטמא כטומאת דם נידה (ראה הלכות מטמאי משכב ומושב א,ט). מַדְוֶה. דם.
ו. נִתְחַתֵּךְ הַוָּלָד בְּמֵעֶיהָ וְיָצָא אֵבֶר אֵבֶר, בֵּין שֶׁיָּצָא עַל סֵדֶר הָאֵבָרִים, כְּגוֹן שֶׁיָּצְאָה הָרֶגֶל וְאַחֲרֶיהָ הַשּׁוֹק וְאַחֲרֶיהָ הַיָּרֵךְ, בֵּין שֶׁיָּצָא שֶׁלֹּא עַל הַסֵּדֶר – אֵינָהּ טְמֵאָה לֵדָה עַד שֶׁיֵּצֵא רֻבּוֹ. וְאִם יָצָא רֹאשׁוֹ כֻּלּוֹ כְּאַחַת – הֲרֵי זֶה כְּרֻבּוֹ. וְאִם לֹא נִתְחַתֵּךְ וְיָצָא כְּדַרְכּוֹ – מִשֶּׁתֵּצֵא רֹב פַּדַּחְתּוֹ הֲרֵי זֶה כְּיָלוּד, וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְחַתֵּךְ אַחַר כָּךְ.
ו. נִתְחַתֵּךְ הַוָּלָד בְּמֵעֶיהָ. כשהוא בתוך הרחם. וְיָצָא אֵבֶר אֵבֶר. ולא בבת אחת. עַד שֶׁיֵּצֵא רֻבּוֹ. רוב גופו, ואז נחשב שילדה. רֹאשׁוֹ כֻּלּוֹ כְּאַחַת. בשלמות. פַּדַּחְתּוֹ. מצחו. וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְחַתֵּךְ אַחַר כָּךְ. ולא יצא רוב גופו.
ז. הוֹצִיא הָעֻבָּר יָדוֹ וְהֶחֱזִירָהּ – אִמּוֹ טְמֵאָה לֵדָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְאֵין לָהּ יְמֵי טֹהַר עַד שֶׁיֵּצֵא הַוָּלָד אוֹ רֻבּוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ז. טְמֵאָה לֵדָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. שתיקנו שתיטמא בעניין זה, שהוא תחילת הלידה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. בהלכה הקודמת.
ח. הַמַּפֶּלֶת כְּמִין בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף: אִם הָיוּ פָּנָיו כִּפְנֵי הָאָדָם – הֲרֵי זֶה וָלָד; אִם זָכָר – תֵּשֵׁב לְזָכָר, וְאִם נְקֵבָה – תֵּשֵׁב לִנְקֵבָה, וְאִם אֵין נִכָּר בֵּין זָכָר לִנְקֵבָה – תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁשְּׁאָר הַגּוּף דּוֹמֶה לִבְהֵמָה אוֹ לְחַיָּה אוֹ עוֹף; וְאִם אֵין פָּנָיו כְּצוּרַת פְּנֵי הָאָדָם, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁאָר הַגּוּף גּוּף אָדָם שָׁלֵם, וְיָדָיו וְרַגְלָיו יְדֵי אָדָם וְרַגְלָיו, וַהֲרֵי הוּא נְקֵבָה אוֹ זָכָר – אֵינוֹ וָלָד, וְאֵין אִמּוֹ טְמֵאָה לֵדָה.
ח. כְּמִין בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף. ולד הדומה לבעלי חיים הללו. פָּנָיו כִּפְנֵי הָאָדָם. שהיה פרצופו דומה לאדם, ולא לבעל חיים. וְאִם אֵין פָּנָיו כְּצוּרַת פְּנֵי הָאָדָם. אלא כצורת בעל חיים, כפי שיתבאר לקמן.
ט. וְאֵי זוֹ הִיא צוּרַת פְּנֵי הָאָדָם? שֶׁיִּהְיֶה הַמֵּצַח וְהַגְּבִינִים וְהָעֵינַיִם וְהַלְּסָתוֹת וְגַבּוֹת הַזָּקָן כְּצוּרַת הָאָדָם. אֲבָל הַפֶּה וְהָאָזְנַיִם וְהָאַף, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן כְּשֶׁל בְּהֵמָה וְחַיָּה – הֲרֵי זֶה וָלָד.
ט. וְהַגְּבִינִים. גבות העיניים. וְהַלְּסָתוֹת. עצמות הלסת. וְגַבּוֹת הַזָּקָן. עצמות הלחיים.
י. הַמַּפֶּלֶת דְּמוּת נָחָשׁ – אִמּוֹ טְמֵאָה לֵדָה, מִפְּנֵי שֶׁגַּלְגַּל עֵינָיו עָגֹל כְּשֶׁל אָדָם. הַמַּפֶּלֶת דְּמוּת אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּנָפַיִם שֶׁל בָּשָׂר – אִמּוֹ טְמֵאָה לֵדָה. נִבְרָא בְּעַיִן אַחַת וְיָרֵךְ אַחַת: אִם הָיוּ מִן הַצַּד, שֶׁהֲרֵי הוּא כַּחֲצִי אָדָם – אִמּוֹ טְמֵאָה לֵדָה; וְאִם הָיוּ בָּאֶמְצַע – אִמּוֹ טְהוֹרָה, שֶׁהֲרֵי זוֹ בְּרִיָּה אַחֶרֶת.
י. דְּמוּת נָחָשׁ. ולד העשוי כצורת הנחש. שֶׁגַּלְגַּל עֵינָיו עָגֹל כְּשֶׁל אָדָם. שיש דמיון מסוים בין נחש ואדם בכך. מִן הַצַּד. בצדו האחד של הגוף. בָּאֶמְצַע. במרכז הגוף.
יא. נִבְרָא וֵשֶׁט שֶׁלּוֹ אָטוּם, אוֹ שֶׁהָיָה חָסֵר מִטִּבּוּרוֹ וּלְמַטָּה וַהֲרֵי הוּא אָטוּם, אוֹ שֶׁהָיְתָה גֻּלְגָּלְתּוֹ אֲטוּמָה, אוֹ שֶׁהָיוּ פָּנָיו טוּחוֹת וְאֵין בָּהֶן הֶכֵּר פָּנִים, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי גַּבִּין וּשְׁתֵּי שְׁדָרוֹת, אוֹ שֶׁהִפִּילָה בְּרִיַּת רֹאשׁ שֶׁאֵינוֹ חָתוּךְ אוֹ יָד שֶׁאֵינוֹ חָתוּךְ – כָּל נֵפֶל מֵאֵלּוּ אֵינוֹ וָלָד, וְאֵין אִמּוֹ טְמֵאָה לֵדָה. אֲבָל אִם הִפִּילָה יָד חֲתוּכָה וְרֶגֶל חֲתוּכָה – הֲרֵי חֶזְקָתָהּ מִוָּלָד שָׁלֵם, וּמִצְטָרְפִין לְרֹב אֵבָרָיו.
יא. וֵשֶׁט שֶׁלּוֹ אָטוּם. סתום. אוֹ שֶׁהָיָה חָסֵר מִטִּבּוּרוֹ וּלְמַטָּה וַהֲרֵי הוּא אָטוּם. חסר כל פלג גופו התחתון. אוֹ שֶׁהָיְתָה גֻּלְגָּלְתּוֹ אֲטוּמָה. חסר החלק העליון של ראשו. פָּנָיו טוּחוֹת. חלקות. שְׁנֵי גַּבִּין וּשְׁתֵּי שְׁדָרוֹת. גב כפול. בְּרִיַּת רֹאשׁ שֶׁאֵינוֹ חָתוּךְ אוֹ יָד שֶׁאֵינוֹ חָתוּךְ. דמות הנראית כמו איבר שלם, אלא שאינו מפותח כדרכו. יָד חֲתוּכָה וְרֶגֶל חֲתוּכָה. מפותחת ומחולקת כדרכה בעיצוב האצבעות. וּמִצְטָרְפִין לְרֹב אֵבָרָיו. כשיצאו רוב איבריו (לעיל ה"ו).
יב. פְּעָמִים יִקְפֶּה מִשְּׁאָר הַדָּמִים שֶׁנּוֹצַר מֵהֶם הָאָדָם חֲתִיכָה כְּמוֹ לְשׁוֹן הַשּׁוֹר, וְתִהְיֶה כְּרוּכָה עַל מִקְצָת הַוָּלָד, וְהִיא הַנִּקְרֵאת 'סַנְדָּל'. וּלְעוֹלָם לֹא יֵעָשֶׂה סַנְדָּל זֶה אֶלָּא עִם וָלָד. אֲבָל חֲתִיכָה שֶׁנּוֹצְרָה לְבַדָּהּ בְּלֹא וָלָד, אֵינָהּ נִקְרֵאת סַנְדָּל. וְרֹב הָעֻבָּרִים לֹא יִהְיֶה עִמָּהֶם סַנְדָּל. וּפְעָמִים יַכֶּה הַמְעֻבֶּרֶת דָּבָר עַל בִּטְנָהּ וְיִפָּסֵד הָעֻבָּר וְיֵעָשֶׂה כְּסַנְדָּל זֶה, וּפְעָמִים יִשָּׁאֵר בּוֹ הֶכֵּר פָּנִים, וּפְעָמִים יִיבַשׁ הַוָּלָד וְיִשְׁתַּנֶּה וְיִקְפְּאוּ עָלָיו הַדָּמִים עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר בּוֹ הֶכֵּר פָּנִים.
לְפִיכָךְ, הַמַּפֶּלֶת זָכָר וְסַנְדָּל עִמּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הֶכֵּר פָּנִים בַּסַּנְדָּל – הֲרֵי זוֹ תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה, שֶׁמָּא סַנְדָּל זֶה נְקֵבָה הוּא. וְחֻמְרָא הֶחֱמִירוּ בּוֹ לִטַּמֵּא בּוֹ מִשּׁוּם וָלָד אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ צוּרַת פָּנִים, הוֹאִיל וְהִיא טְמֵאָה לֵדָה מִפְּנֵי הַוָּלָד שֶׁעִמּוֹ.
יב. פְּעָמִים יִקְפֶּה מִשְּׁאָר הַדָּמִים שֶׁנּוֹצַר מֵהֶם הָאָדָם. לפעמים נקרשים עודפי הדם שברחם אחרי יצירת העובר. אֵינָהּ נִקְרֵאת סַנְדָּל. אלא דינה כסתם חתיכה, ראה לעיל ה"ד. וְיִפָּסֵד הָעֻבָּר. ייפגם ויתקלקל אחד העוברים. וּפְעָמִים יִיבַשׁ הַוָּלָד וְיִשְׁתַּנֶּה. בעקבות המכה שקבלה האם.
וְחֻמְרָא הֶחֱמִירוּ בּוֹ לִטַּמֵּא בּוֹ מִשּׁוּם וָלָד. שמצד הדין כל שאין בו צורת פנים אינו ולד (לעיל ה"ג).
יג. הַחוֹתֶלֶת הֶעָבָה שֶׁהִיא כְּמוֹ חֵמֶת שֶׁבְּתוֹכָהּ נוֹצָר הַוָּלָד, וְהִיא מַקֶּפֶת אוֹתוֹ וְאֶת הַסַּנְדָּל אִם הָיָה עִמּוֹ סַנְדָּל, וּכְשֶׁיַּגִּיעַ זְמַנּוֹ לָצֵאת קוֹרֵעַ אוֹתָהּ וְיוֹצֵא – הִיא הַנִּקְרֵאת 'שִׁלְיָה'. וּתְחִלַּת בְּרִיָּתָהּ דּוֹמָה לְחוּט שֶׁל עֵרֶב, וַחֲלוּלָה כַּחֲצוֹצֶרֶת, וְעָבָה כְּקֻרְקְבַן הַתַּרְנְגֹלִין, וְאֵין שִׁלְיָה פְּחוּתָה מִטֶּפַח.
יג. הַחוֹתֶלֶת הֶעָבָה שֶׁהִיא כְּמוֹ חֵמֶת. העטיפה העבה הדומה לשק עור. וּתְחִלַּת בְּרִיָּתָהּ דּוֹמָה לְחוּט שֶׁל עֵרֶב. בראשית ההיריון היא בעובי של חוט אריגה דק. כַּחֲצוֹצֶרֶת. חצוצרה.
יד. הַמַּפֶּלֶת שִׁלְיָה – תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה; לֹא שֶׁהַשִּׁלְיָה וָלָד, אֶלָּא שֶׁאֵין שִׁלְיָה בְּלֹא וָלָד. הִפִּילָה נֵפֶל וְאַחַר כָּךְ הִפִּילָה שִׁלְיָה – חוֹשְׁשִׁין לַשִּׁלְיָה, וַהֲרֵי הִיא כְּוָלָד אַחֵר, וְאֵין אוֹמְרִין: זוֹ שִׁלְיַת הַנֵּפֶל, שֶׁאֵין תּוֹלִין אֶת הַשִּׁלְיָה אֶלָּא בְּוָלָד שֶׁל קַיָּמָה. לְפִיכָךְ, אִם יָלְדָה וָלָד שֶׁל קַיָּמָה וְהִפִּילָה שִׁלְיָה, אֲפִלּוּ אַחַר שְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים יוֹם – תּוֹלִין אוֹתָהּ בַּוָּלָד, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְוָלָד אַחֵר, שֶׁהַוָּלָד קָרַע הַשִּׁלְיָה וְיָצָא.
יד. הַמַּפֶּלֶת שִׁלְיָה תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה. אף שלא שנראה שהיה שם ולד, צריכה להחמיר. שֶׁאֵין שִׁלְיָה בְּלֹא וָלָד. ומניחים שהיה בה ולד ונתמוסס. חוֹשְׁשִׁין לַשִּׁלְיָה וַהֲרֵי הִיא כְּוָלָד אַחֵר. שתשב לזכר ולנקבה מזמן לידת השליה. תּוֹלִין אוֹתָהּ בַּוָּלָד. ואין לידת השליה נחשבת ללידה אחרת. שֶׁהַוָּלָד קָרַע הַשִּׁלְיָה וְיָצָא. שכך מסתבר, והיא התעכבה ברחם זמן ניכר אחר כך.
טו. הִפִּילָה שִׁלְיָה תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יָלְדָה וָלָד שֶׁל קַיָּמָה – חוֹשְׁשִׁין לַשִּׁלְיָה שֶׁהִיא וָלָד אַחֵר, וְאֵין תּוֹלִין אוֹתָהּ בַּוָּלָד הַבָּא אַחֲרֶיהָ, שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ שֶׁל שִׁלְיָה לָצֵאת לִפְנֵי הַוָּלָד. יָצָאת מִקְצָת הַשִּׁלְיָה בְּיוֹם רִאשׁוֹן וּמִקְצָתָהּ בַּשֵּׁנִי – מוֹנִין לָהּ מִיּוֹם רִאשׁוֹן, וְאֵין נוֹתְנִין לָהּ יְמֵי טָהֳרָה אֶלָּא מִיּוֹם שֵׁנִי, לְהַחֲמִיר.
טו. שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ שֶׁל שִׁלְיָה לָצֵאת לִפְנֵי הַוָּלָד. ואם יצאה לפניו, מובן שהיא שייכת לוולד אחר. מוֹנִין לָהּ מִיּוֹם רִאשׁוֹן. את ימי טומאת לידתה. וְאֵין נוֹתְנִין לָהּ יְמֵי טָהֳרָה אֶלָּא מִיּוֹם שֵׁנִי לְהַחֲמִיר. שמחסירים יום מימי הטהרה.
טז. הִפִּילָה דְּמוּת בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, וְשִׁלְיָה קְשׁוּרָה בּוֹ – אֵין חוֹשְׁשִׁין לְוָלָד; וְאִם אֵינָהּ קְשׁוּרָה בּוֹ – מַטִּילִין עֲלֵיהֶן חֹמֶר שְׁנֵי וְלָדוֹת, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: שֶׁמָּא נִמּוֹחַ שָׁפִיר מְרֻקָּם שֶׁהָיָה בְּשִׁלְיָה זוֹ, וְשֶׁמָּא נִמּוֹחָה הַשִּׁלְיָה שֶׁל שָׁפִיר זֶה שֶׁהוּא דְּמוּת בְּהֵמָה וְחַיָּה.
טז. וְשִׁלְיָה קְשׁוּרָה בּוֹ. מחוברת לנפל. אֵין חוֹשְׁשִׁין לְוָלָד. שבוודאי השליה נוצרה עם נפל זה שאין בו צורת אדם, ולא היה שם ולד אחר שנתמוסס. מַטִּילִין עֲלֵיהֶן חֹמֶר שְׁנֵי וְלָדוֹת וכו'. חוששים שמא היו שם שני עוברים: זה שהיה עם השליה ונימוח היה בצורת אדם, ומטמאה, ואילו שלייתו של השני שאינו מצורת אדם, נימוחה.
יז. כָּל אֵלּוּ שֶׁחוֹשְׁשִׁין לַשִּׁלְיָה – אֵין נוֹתְנִין לָהֶן יְמֵי טֹהַר. וְכָל מִי שֶׁהִפִּילָה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ וָלָד, אוֹ שָׁפִיר בְּתוֹךְ אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה צוּרָתוֹ: אִם יָצָא עִמּוֹ דָּם – הֲרֵי זוֹ נִדָּה אוֹ זָבָה; וְאִם יָצָא יָבֵשׁ בְּלֹא דָּם – הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה.
יז. אֵין נוֹתְנִין לָהֶן יְמֵי טֹהַר. שאין זה אלא חשש, ולא לידה ודאית. שֶׁהִפִּילָה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ וָלָד וכו'. שאינה נטמאת מחמתו בטומאת לידה.
יח. מִי שֶׁיָּלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה תְּאוֹמִים – תֵּשֵׁב לִנְקֵבָה. יָלְדָה טֻמְטוּם אוֹ אַנְדְּרָגִינָס – תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה. יָלְדָה תְּאוֹמִים: אֶחָד זָכָר וְהַשֵּׁנִי טֻמְטוּם אוֹ אַנְדְּרָגִינָס – תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה; הָאֶחָד נְקֵבָה וְהַשֵּׁנִי טֻמְטוּם אוֹ אַנְדְּרָגִינָס – תֵּשֵׁב לִנְקֵבָה בִּלְבַד, שֶׁהַטֻּמְטוּם וְהָאַנְדְּרָגִינָס סָפֵק הֵן שֶׁמָּא זָכָר הֵן אוֹ שֶׁמָּא נְקֵבָה.
יח. תֵּשֵׁב לִנְקֵבָה. שימי הטומאה והטוהר של הזכר בכלל הנקבה. תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה. ארבעה עשר ימי טומאה כדין נקבה, ויש לה ימי טוהר רק עד ארבעים יום כזכר, שמא לא ילדה נקבה (וראה לקמן ה"כ). הָאֶחָד נְקֵבָה… תֵּשֵׁב לִנְקֵבָה בִּלְבַד. שהרי ילדה נקבה ודאית, ויש לה ימי טוהר של נקבה. שֶׁהַטֻּמְטוּם וְהָאַנְדְּרָגִינָס סָפֵק הֵן. ראה הלכות אישות ב,כד-כה.
יט. הָאִשָּׁה שֶׁהֻחְזְקָה מְעֻבֶּרֶת, וְיָלְדָה, וְאֵין יָדוּעַ מַה יָּלְדָה, כְּגוֹן שֶׁעָבְרָה בַּנָּהָר וְהִפִּילָה שָׁם, אוֹ שֶׁהִפִּילָה לַבּוֹר, אוֹ שֶׁהִפִּילָה וּגְרָרַתּוּ חַיָּה – הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁהִפִּילָה וָלָד, וְתֵשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה. אֲבָל אִם לֹא הֻחְזְקָה מְעֻבֶּרֶת וְהִפִּילָה, וְאֵין יָדוּעַ מַה הִפִּילָה – הֲרֵי זוֹ סְפֵק יוֹלֶדֶת, וְתֵשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה וּלְנִדָּה.
יט. שֶׁהֻחְזְקָה מְעֻבֶּרֶת. היה ידוע שהיא מעוברת. שֶׁעָבְרָה בַּנָּהָר וְהִפִּילָה שָׁם. ולא נמצא הנפל. בְּחֶזְקַת שֶׁהִפִּילָה וָלָד. ואינה חוששת לנפל שאינו ולד, ולכן אינה יושבת לנידה. וְתֵשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה וּלְנִדָּה. ואין לה ימי טוהר כלל, כמבואר לקמן הכ"א.
כ. כָּל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ 'תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה', כֵּיצַד דִּינָהּ? תִּהְיֶה אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם כְּיוֹלֶדֶת נְקֵבָה, שִׁבְעָה הָרִאשׁוֹנִים וַדַּאי, וְהַשִּׁבְעָה הַשְּׁנִיִּים סָפֵק. וְאֵין נוֹתְנִין לָהּ יְמֵי טֹהַר, אֶלָּא עַד אַרְבָּעִים יוֹם, כְּיוֹלֶדֶת זָכָר. וְאִם רָאָת דָּם אַחַר הָאַרְבָּעִים עַד שְׁמוֹנִים – אֵינוֹ דַּם טֹהַר, אֶלָּא סְפֵק דַּם נִדָּה, אוֹ סְפֵק דַּם זִיבָה אִם בָּא בִּימֵי הַזִּיבָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכֵן אִם רָאָת דָּם בְּיוֹם אֶחָד וּשְׁמוֹנִים בִּלְבַד – הֲרֵי זוֹ סְפֵק נִדָּה, וְתֵשֵׁב שִׁבְעַת יְמֵי נִדָּה, שֶׁמָּא נְקֵבָה יָלְדָה, שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת נִדּוּת עַד אַחַר מְלֹאות, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
כ. שִׁבְעָה הָרִאשׁוֹנִים וַדַּאי. שטמאה בהם בין אם ילדה זכר בין אם ילדה נקבה. עַד אַרְבָּעִים יוֹם כְּיוֹלֶדֶת זָכָר. שמא ילדה זכר, ותמו ימי הטוהר. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ו,ד-ו. רָאָת דָּם בְּיוֹם אֶחָד וּשְׁמוֹנִים בִּלְבַד. במשך יום אחד, וראתה קודם לכן אחרי מלאת ארבעים יום. הֲרֵי זוֹ סְפֵק נִדָּה. שאם ילדה נקבה מתחילים ביום זה ימי נידתה, אך אם ילדה זכר התחילו ימי נידתה כשראתה אחר מלאת ארבעים יום, וכעת נמצאת בימי זיבתה. שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת נִדּוּת עַד אַחַר מְלֹאות. שווסת ימי הנידה נקבע מחדש רק בראייה שלאחר ארבעים לזכר ושמונים לנקבה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ו,ו, ז,יב.
כא. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר 'תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה וּלְנִדָּה', כֵּיצַד דִּינָהּ? תִּהְיֶה אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם, כְּיוֹלֶדֶת נְקֵבָה. וְאִם רָאָת דָּם בְּיוֹם אֶחָד וּשְׁמוֹנִים – הֲרֵי זוֹ סְפֵק נִדָּה. וְכֵן אִם רָאָת דָּם בְּיוֹם אַרְבָּעָה וְשִׁבְעִים וּבְיוֹם אֶחָד וּשְׁמוֹנִים – הֲרֵי זוֹ סְפֵק נִדָּה. וְכֵן אִם רָאָת דָּם בְּיוֹם אֶחָד וְאַרְבָּעִים, אַף עַל פִּי שֶׁרָאָת בְּיוֹם אַרְבַּע וּשְׁלֹשִׁים – הֲרֵי זוֹ סְפֵק נִדָּה, וַאֲסוּרָה לְבַעְלָהּ עַד לֵיל אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה, כְּיוֹלֶדֶת זָכָר. וְאֵין נוֹתְנִין לָהּ יְמֵי טֹהַר כְּלָל, כְּנִדָּה, וַהֲרֵי הִיא כְּמִי שֶׁלֹּא יָלְדָה.
וְכָל דָּם שֶׁתִּרְאֶה מִיּוֹם שֶׁהִפִּילָה עַד שְׁמוֹנִים יוֹם: אִם בָּא בִּימֵי נִדָּתָהּ – הֲרֵי זוֹ סְפֵק נִדָּה מֵאַחַר הַשִּׁבְעָה מִיּוֹם שֶׁהִפִּילָה; וְאִם בָּא בִּימֵי זִיבָתָהּ – הֲרֵי זוֹ סְפֵק זָבָה; שֶׁכָּל יְמֵי מְלֹאות אֵין בָּהֶם וֶסֶת. וְכֵן אִם רָאָת בְּיוֹם אֶחָד וּשְׁמוֹנִים – עֲדַיִן הִיא מְקֻלְקֶלֶת, וְתִהְיֶה סְפֵק נִדָּה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָאָת אֶלָּא יוֹם אֶחָד. וּכְשֶׁיִּקָּבַע לָהּ וֶסֶת אַחַר הַשְּׁמוֹנִים – יָסוּר קִלְקוּלָהּ, וְתַחֲזֹר לִהְיוֹת נִדָּה וַדָּאִית אוֹ זָבָה וַדָּאִית. מִיּוֹם שֶׁהִפִּילָה עַד שִׁבְעָה יָמִים, תִּהְיֶה נִדָּה וַדָּאִית אִם הִפִּילָה בְּתוֹךְ יְמֵי נִדָּתָהּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
כא. תִּהְיֶה אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם כְּיוֹלֶדֶת נְקֵבָה. ואילו יולדת זכר ונידה טמאות שבעה בלבד. רָאָת דָּם בְּיוֹם אֶחָד וּשְׁמוֹנִים הֲרֵי זוֹ סְפֵק נִדָּה. שאם ילדה נקבה התחילו כעת ימי נידתה מחדש, אך ייתכן שלא ילדה נקבה ונמצאת בימי הזיבה. רָאָת דָּם בְּיוֹם אַרְבָּעָה וְשִׁבְעִים וּבְיוֹם אֶחָד וּשְׁמוֹנִים הֲרֵי זוֹ סְפֵק נִדָּה. ראתה דם בשני הימים, שאם ילדה זכר התחילו ימי נידתה ביום שבעים וארבעה, וביום שמונים ואחד התחילו ימי זיבתה. אך ייתכן שילדה נקבה וביום השמונים ואחד התחילו ימי נידתה. רָאָת דָּם בְּיוֹם אֶחָד וְאַרְבָּעִים אַף עַל פִּי שֶׁרָאָת בְּיוֹם אַרְבַּע וּשְׁלֹשִׁים הֲרֵי זוֹ סְפֵק נִדָּה וכו'. ראתה בשני הימים, שאם ילדה זכר מתחילים ימי נידתה ביום ארבעים ואחד (ותיטהר בליל ארבעים ושמונה), אך ייתכן שלא ילדה כלל ויום שלושים וארבעה הוא מימי נידתה כך שיום ארבעים ואחד הוא מימי זיבתה. וְאֵין נוֹתְנִין לָהּ יְמֵי טֹהַר כְּלָל. שכל דם שתראה טמא, שמא לא ילדה כלל.
אִם בָּא בִּימֵי נִדָּתָהּ. על פי קביעת הווסת לפני לידתה. סְפֵק נִדָּה מֵאַחַר הַשִּׁבְעָה מִיּוֹם שֶׁהִפִּילָה. שאם ראתה דם בתוך שבעת הימים להפלה טמאה בוודאי – או כיולדת או כנידה, אך לאחר מכן היא ספק נידה שאם לא ילדה – היא נמצאת בימי נידתה, ואם ילדה – אינה טמאה עד סוף ימי מלאת. שֶׁכָּל יְמֵי מְלֹאות אֵין בָּהֶם וֶסֶת. לא לימי נידה ולא לימי זיבה, ולכן היא נידה בספק או זבה בספק. עֲדַיִן הִיא מְקֻלְקֶלֶת. שאינה יודעת אם הם ימי נידה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל בהלכה זו. וּכְשֶׁיִּקָּבַע לָהּ וֶסֶת אַחַר הַשְּׁמוֹנִים יָסוּר קִלְקוּלָהּ. שאז יכולה להתחיל למנות מחדש ימי נידה וזיבה, בדומה לדין פתחי נידה (לעיל ח,טז-כב). מִיּוֹם שֶׁהִפִּילָה… תִּהְיֶה נִדָּה וַדָּאִית. אף במקרה זה טמאה בוודאי – כיולדת או כנידה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ו,ב-ו, אופן קביעת ימי הנידה והזיבה.

תקציר הפרק 

פרק י הלכות איסורי ביאה

טומאת יולדת

כל היולדת טמאה כנידה, ואף על פי שלא ראתה דם. ואחד היולדת חי, או מת, ואפילו נפל אם זכר, יושבת לזכר7 ימים ואם נקבה, יושבת לנקבה 14 ימים. המפלת בתוך ארבעים יום -אינה טמאה לידה, אפילו ביום ארבעים.

טומאת יולדת לזכר או לנקבה – אם מינו של העובר ודאי.

יוצא דופן (ניתוח קיסרי) אין אימו טמאה לידה, אבל המקשה ללדת וילדה ולד דרך דופן–הרי דם הקושי הבא דרך הרחם דינו כזיבות או נידה, ודם היוצא דרך הדופן, טמא.

ספקות בזיהוי העובר -כמפורט בפרק.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות איסורי ביאה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.שלא נודע אם הנפל זכר או נקבה נוהגת 14 ימי טומאה, 40 ימי טוהר?

2.למפלת שליה יש טומאת לידה – האם יש לה ימי טהר?

3.מי שילדה בניתוח קיסרי – אינה טמאה לידה?

תשובות
1-כן 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן