פרק י', הלכות ברכות, ספר אהבה
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. בְּרָכוֹת אֲחֵרוֹת וּדְבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן פְּתִיחָה וְלֹא חֲתִימָה תִּקְּנוּ חֲכָמִים דֶּרֶךְ שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ בִּרְכוֹת הַתְּפִלָּה שֶׁכְּבָר כְּתַבְנוּם, וְהֵם אֵלּוּ: הַבּוֹנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְהַקּוֹנֶה כֵּלִים חֲדָשִׁים, בֵּין יֵשׁ לוֹ כַּיּוֹצֵא בָּהֶן בֵּין אֵין לוֹ — מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה'.
א. וּדְבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן פְּתִיחָה וְלֹא חֲתִימָה. אמירות ללא הנוסח 'ברוך אתה ה'…' בתחילתן ובסופן. דֶּרֶךְ שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. ולא ברכה על הנאה או על מצווה (ראה לעיל א,ג-ד). כְּמוֹ בִּרְכוֹת הַתְּפִלָּה שֶׁכְּבָר כְּתַבְנוּם. שנאמרות בכל יום, ונכתבו בהלכות תפילה ז,א-יג. בֵּין יֵשׁ לוֹ כַּיּוֹצֵא בָּהֶן בֵּין אֵין לוֹ. אף אם כבר יש לו כלים כאלו, מברך על השמחה שיש בכלים החדשים.
ב. וְכֵן הָרוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם מְבָרֵךְ 'שֶׁהֶחֱיָנוּ'. וְאִם רָאָהוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם מְחַיֵּה הַמֵּתִים'. הָרוֹאֶה פְּרִי הַמִּתְחַדֵּשׁ מִשָּׁנָה לְשָׁנָה — בִּתְחִלַּת רְאִיָּתוֹ מְבָרֵךְ 'בָּרוּךְ וכו' שֶׁהֶחֱיָנוּ'.
ב. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם. שהוא פרק זמן ממושך. מְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ. על השמחה שבמפגש. שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ… מְחַיֵּה הַמֵּתִים. שעבר פרק זמן כה ארוך, שאפשר לשכוח בו, בדומה למת המשתכח מן הלב. פְּרִי הַמִּתְחַדֵּשׁ מִשָּׁנָה לְשָׁנָה. הגדל במחזור שנתי, ואינו צומח כל השנה.
ג. שָׁמַע שְׁמוּעָה טוֹבָה — מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב'. שָׁמַע שְׁמוּעָה רָעָה — מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם דַּיַּן הָאֱמֶת'. וְחַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה בְּטוֹבַת נֶפֶשׁ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה בְּשִׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָהַבְתָּ אֵת יי אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (דברים ו,ה), וּבִכְלַל אַהֲבָה זוֹ הַיְתֵרָה שֶׁנִּצְטַוִּינוּ בָּהּ, שֶׁאֲפִלּוּ בְּעֵת שֶׁיֵּצַר לוֹ — יוֹדֶה וִישַׁבֵּחַ בְּשִׂמְחָה.
ג. הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. שהוא טוב, ומטיב עם בני אדם. דַּיַּן הָאֱמֶת. הודאה בכך שה' דן דין אמת, אף כאשר התוצאה רעה. בְּטוֹבַת נֶפֶשׁ. ביישוב הדעת.
ד. הִגִּיעָה אֵלָיו טוֹבָה אוֹ שֶׁשָּׁמַע שְׁמוּעָה טוֹבָה, אַף עַל פִּי שֶׁהַדְּבָרִים מַרְאִים שֶׁטּוֹבָה זוֹ תִּגְרֹם לוֹ רָעָה — מְבָרֵךְ 'הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב'. וְכֵן אִם נָגְעָה אֵלָיו רָעָה אוֹ שָׁמַע שְׁמוּעָה רָעָה, אַף עַל פִּי שֶׁהַדְּבָרִים מַרְאִין שֶׁרָעָה זוֹ גּוֹרֶמֶת לוֹ טוֹבָה — מְבָרֵךְ 'דַּיַּן הָאֱמֶת', שֶׁאֵין מְבָרְכִין עַל הֶעָתִיד לִהְיוֹת, אֶלָּא עַל מַה שֶּׁאֵרַע עַתָּה.
ד. אַף עַל פִּי שֶׁהַדְּבָרִים מַרְאִים שֶׁטּוֹבָה זוֹ תִּגְרֹם לוֹ רָעָה. שייתכן שמאותה הטובה תצמח רעה. שֶׁאֵין מְבָרְכִין עַל הֶעָתִיד לִהְיוֹת. שמא לא יגיע אותו הדבר שאמור להתרחש.
ה. יָרְדוּ גְּשָׁמִים רַבִּים: אִם יֵשׁ לוֹ שָׂדֶה — מְבָרֵךְ 'שֶׁהֶחֱיָנוּ'; וְאִם הָיְתָה שֶׁלּוֹ וְשֶׁל אֲחֵרִים — מְבָרֵךְ 'הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב'; וְאִם אֵין לוֹ שָׂדֶה — מְבָרֵךְ: 'מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ יי אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל טִפָּה וְטִפָּה שֶׁהוֹרַדְתָּ לָנוּ, וְאִלּוּ פִּינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו, וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי הָרָקִיעַ, וְעֵינֵינוּ מְאוֹרוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, וְיָדֵינוּ פְּרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמַיִם, וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת — אֵין אָנוּ מַסְפִּיקִין לְהוֹדוֹת לְךָ יי אֱלֹהֵינוּ וּלְבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ, עַל אַחַת מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרֹב רִבְבֵי רְבָבוֹת פְּעָמִים הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ. מִלְּפָנִים מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ יי אֱלֹהֵינוּ, מִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ, בְּרָעָב זַנְתָּנוּ וּבְשֹׂבַע כִּלְכַּלְתָּנוּ, וּמֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ וּמִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ וּמֵחֳלָאִים רָעִים רַבִּים דִּלִּיתָנוּ, וְעַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ. עַל כֵּן, אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּנוּ וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ, הֵן הֵן יוֹדוּ וִיבָרְכוּ אֶת שִׁמְךָ יי אֱלֹהֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יי, רֹב הַהוֹדָיוֹת, אֵל הַתֻּשְׁבָּחוֹת'.
ה. אִם יֵשׁ לוֹ שָׂדֶה מְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ. על השמחה שיש לו בירידת הגשמים. שֶׁלּוֹ וְשֶׁל אֲחֵרִים מְבָרֵךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. שמטיב לו ולאחרים (וראה לקמן ה"ז). מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ וכו'. ברכת הודאה כללית על התועלת שיש לעולם בירידת הגשמים. רֹב הַהוֹדָיוֹת אֵל הַתֻּשְׁבָּחוֹת. שראויות לו תודות מרובות והוא מהולל בתשבחות.
ו. מֵאֵימָּתַי מְבָרְכִין עַל הַגְּשָׁמִים? מִשֶּׁיִּרְבּוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ וְיַעֲלוּ אֲבַעְבּוּעוֹת מִן הַמָּטָר עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְיֵלְכוּ הָאֲבַעְבּוּעוֹת זֶה לִקְרַאת זֶה.
ו. אֲבַעְבּוּעוֹת. בועות. עַל פְּנֵי הַמַּיִם. על גבי השלוליות. וְיֵלְכוּ הָאֲבַעְבּוּעוֹת זֶה לִקְרַאת זֶה. עד שיתמזגו מריבוי המים.
ז. אָמְרוּ לוֹ: 'מֵת אָבִיו וִירַשְׁתּוֹ': אִם יֵשׁ עִמּוֹ אַחִים — מְבָרֵךְ בַּתְּחִלָּה 'דַּיַּן הָאֱמֶת' וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ 'הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב'; וְאִם אֵין עִמּוֹ אַחִים — מְבָרֵךְ 'שֶׁהֶחֱיָנוּ'. קִצְבּוֹ שֶׁל דָּבָר, שֶׁכָּל טוֹבָה שֶׁהִיא לוֹ וְלַאֲחֵרִים — מְבָרֵךְ 'הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב', וְטוֹבָה שֶׁהִיא לוֹ לְבַדּוֹ — מְבָרֵךְ 'שֶׁהֶחֱיָנוּ'.
ז. אָבִיו. אביך. מֵת אָבִיו וִירַשְׁתּוֹ. שיש בדבר בשורה רעה ובשורה טובה.
אִם יֵשׁ עִמּוֹ אַחִים מְבָרֵךְ… הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. שנוסח 'המטיב' כולל את ההטבה לו ולאחרים. וְאִם אֵין עִמּוֹ אַחִים מְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ. שהיא הודאתו של היחיד על שהגיע לראות באותה הטובה (ראה גם לעיל ה"ה). קִצְבּוֹ שֶׁל דָּבָר. הכלל בעניין זה.
ח. אַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת: חוֹלֶה שֶׁנִּתְרַפָּה, וְחָבוּשׁ שֶׁיָּצָא מִבֵּית הָאֲסוּרִים, וְיוֹרְדֵי הַיָּם כְּשֶׁיַּעֲלוּ, וְהוֹלְכֵי דְּרָכִים כְּשֶׁיַּגִּיעוּ לַיִּשּׁוּב. וּצְרִיכִין לְהוֹדוֹת בִּפְנֵי עֲשָׂרָה, וּשְׁנַיִם מֵהֶן חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וִירוֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ" (תהלים קז,לב). וְכֵיצַד מוֹדֶה? עוֹמֵד בֵּינֵיהֶן וּמְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִין טוֹבוֹת, שֶׁגְּמָלַנִי טוֹב'. וְכָל הַשּׁוֹמְעִים אוֹמְרִים: 'שֶׁגְּמָלְךָ טוֹב, הוּא יִגְמָלְךָ סֶלָה'.
ח. אַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת. לברך ברכה מיוחדת על שנחלצו מצרה. וְחָבוּשׁ. אסיר. וְיוֹרְדֵי הַיָּם כְּשֶׁיַּעֲלוּ. כשיגיעו ליבשה. בִּקְהַל עָם. הם עשרה מישראל, ככל דבר שבקדושה (ראה הלכות תפילה ח,ד-ו). וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים. הם החכמים (ראה הלכות תלמוד תורה ו,א), שמיעוט לשון רבים — שניים. הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִין טוֹבוֹת שֶׁגְּמָלַנִי טוֹב. גומל טובות גם לרשעים ('לחייבין'), ושעשה לי את הטובה הזו. הוּא יִגְמָלְךָ סֶלָה. ימשיך לעשות לך טובות לעולם.
ט. הָרוֹאֶה מָקוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ נִסִּים לְיִשְׂרָאֵל, כְּגוֹן יַם סוּף וּמַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן — מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה'. וְכֵן כָּל מָקוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ נֵס לָרַבִּים. אֲבָל מָקוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ נֵס לַיָּחִיד — אוֹתוֹ הַיָּחִיד וּבְנוֹ וּבֶן בְּנוֹ מְבָרֵךְ כְּשֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ מָקוֹם: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה לִי נֵס בַּמָּקוֹם הַזֶּה', אוֹ: 'שֶׁעָשָׂה לְאָבִי נֵס בַּמָּקוֹם הַזֶּה'. הָרוֹאֶה גֹּב אֲרָיוֹת וְכִבְשַׁן הָאֵשׁ, מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה נֵס לַצַּדִּיקִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה'.
הָרוֹאֶה מָקוֹם שֶׁעוֹבְדִין בּוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁנָּתַן אֶרֶךְ אַפַּיִם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ'. מָקוֹם שֶׁנֶּעְקְרָה מִמֶּנּוּ עֲבוֹדָה זָרָה: אִם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא — מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָקַר עֲבוֹדָה זָרָה מֵאַרְצֵנוּ'; וְאִם חוּצָה לָאָרֶץ הוּא — מְבָרֵךְ: 'שֶׁעָקַר עֲבוֹדָה זָרָה מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה'. וְאוֹמֵר בִּשְׁתֵּיהֶן: 'כְּשֵׁם שֶׁעֲקַרְתָּהּ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה, כָּךְ תַּעֲקֹר מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת וְתָשֵׁב לֵב עוֹבְדֵיהֶן לְעָבְדָךְ'.
ט. יַם סוּף. שנבקע לשניים מפני בני ישראל, לאחר יציאת מצרים (ראה שמות יד,כא-לא). וּמַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן. שעמדו שם המים כאשר בני ישראל נכנסו לארץ כנען (יהושע ג,טו-יז). מָקוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ נֵס לָרַבִּים. שכל העובר שם צריך לברך עליו. גֹּב אֲרָיוֹת. שהושלך אליו דניאל וניצל מהם (דניאל פרק ו). וְכִבְשַׁן הָאֵשׁ. שהושלכו לשם חנניה מישאל ועזריה, ונעשה להם נס וניצלו ממוות (ראה דניאל פרק ג).
שֶׁנָּתַן אֶרֶךְ אַפַּיִם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ. שאינו מתנקם בהם, למרות שעוברים על רצונו ועובדים עבודה זרה.
וְתָשֵׁב לֵב עוֹבְדֵיהֶן לְעָבְדָךְ. שיכירו כולם במלכות ה'.
י. הָרוֹאֶה בָּתֵּי יִשְׂרָאֵל בְּיִשּׁוּבָן, מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם מַצִּיב גְּבוּל אַלְמָנָה'. בְּחֻרְבָּנָן, מְבָרֵךְ: 'דַּיַּן הָאֱמֶת'.
הָרוֹאֶה קִבְרֵי יִשְׂרָאֵל, מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶתְכֶם בַּדִּין וְזָן אֶתְכֶם בַּדִּין וְכִלְכֵּל אֶתְכֶם בַּדִּין וְהֵמִית אֶתְכֶם בַּדִּין, וְעָתִיד לְהָקִים אֶתְכֶם לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא בַּדִּין. בָּרוּךְ אַתָּה יי מְחַיֶּה הַמֵּתִים'.
י. מַצִּיב גְּבוּל אַלְמָנָה. שארץ ישראל הייתה כאלמנה מאז חורבן הבית הראשון (ראה איכה א,א), והיא חוזרת ונבנית.
אֲשֶׁר יָצַר אֶתְכֶם בַּדִּין וכו'. שכל מעשיו של ה' הם על פי דין אמת (ראה לעיל ה"ג).
יא. הָרוֹאֶה שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף בְּנֵי אָדָם כְּאֶחָד: אִם גּוֹיִם הֵם — אוֹמֵר: "בּוֹשָׁה אִמְּכֶם מְאֹד חָפְרָה יוֹלַדְתְּכֶם" וכו' (ירמיהו נ,יב); וְאִם יִשְׂרָאֵל הֵם וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל — מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, חֲכַם הָרָזִים'. הָרוֹאֶה חַכְמֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם — מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁנָּתַן מֵחָכְמָתוֹ לְבָשָׂר וָדָם'. חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל — 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁנָּתַן מֵחָכְמָתוֹ לִירֵאָיו'. מַלְכֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם — מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁנָּתַן מִכְּבוֹדוֹ לְבָשָׂר וָדָם'. מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל — מְבָרֵךְ: 'שֶׁנָּתַן מִכְּבוֹדוֹ לִירֵאָיו'.
יא. הָרוֹאֶה שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף בְּנֵי אָדָם. שהוא ריבוי אוכלוסין. וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. שחשיבות אוכלוסי ישראל היא דווקא בארץ ישראל. חֲכַם הָרָזִים. שיודע מה שיש בסתרי לבבו של כל אחד ואחד מהם. שֶׁנָּתַן מֵחָכְמָתוֹ לְבָשָׂר וָדָם. שהחכמה שיש בו היא מחכמתו של הקב"ה. לִירֵאָיו. הם ישראל.
שֶׁנָּתַן מִכְּבוֹדוֹ לְבָשָׂר וָדָם. שהכבוד שיש לו הוא מכבודו של הקב"ה.
יב. הָרוֹאֶה אֶת הַכּוּשִׁי וְאֶת הַמְשֻׁנִּין בְּצוּרַת פְּנֵיהֶם אוֹ בְּאֵבְרֵיהֶם, מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם מְשַׁנֵּה הַבְּרִיּוֹת'. רָאָה סוּמָה אוֹ קִטֵּעַ וּמֻכֵּי שְׁחִין וּבַהֲקָנִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם דַּיַּן הָאֱמֶת'. וְאִם נוֹלְדוּ כֵּן מִמְּעֵי אִמָּן, מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ מְשַׁנֵּה הַבְּרִיּוֹת'. וְכֵן הָרוֹאֶה פִּיל וְקוֹף וְקִיפוֹף, מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ מְשַׁנֵּה הַבְּרִיּוֹת'.
יב. מְשַׁנֵּה הַבְּרִיּוֹת. שיצר גם בריות משונות מן הרגיל. וּבַהֲקָנִין. שיש בעורן בהרות לבנות. דַּיַּן הָאֱמֶת. על המומים שנהיו בהם. פִּיל וְקוֹף וְקִיפוֹף. שהם חיות מיוחדות, הדומות במידה מסוימת לאדם.
יג. הָרוֹאֶה בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וּמְתֻקָּנוֹת בְּיוֹתֵר, וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת כֵּן, מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁכָּכָה לוֹ בְּעוֹלָמוֹ'. הַיּוֹצֵא לַשָּׂדוֹת וְלַגַּנּוֹת בְּיוֹמֵי נִיסָן וְרָאָה אִילָנוֹת פּוֹרְחוֹת וְנִצָּנִים עוֹלִים, מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁלֹּא חִסֵּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם וּבָרָא בּוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת נָאוֹת כְּדֵי לְהִתְנָאוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם'.
יג. טוֹבוֹת וּמְתֻקָּנוֹת בְּיוֹתֵר. יפות בצורה יוצאת מגדר הרגיל. שֶׁכָּכָה לוֹ בְּעוֹלָמוֹ. שיש ברואים יפים כאלה בעולם. כְּדֵי לְהִתְנָאוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם. לגרום הנאה לבני אדם.
יד. עַל הָרוּחוֹת שֶׁיְּנַשְּׁבוּ בְּזַעַף, וְעַל הַבְּרָקִים וְעַל הָרְעָמִים, וְעַל קוֹל הַהֲבָרָה שֶׁתִּשָּׁמַע בָּאָרֶץ כְּמוֹ רֵחַיִם גְּדוֹלִים, וְעַל הָאֵד שֶׁבַּאֲוִיר שֶׁיֵּרָאוּ כְּאִלּוּ הֵם כּוֹכָבִים נוֹפְלִים וְרָצִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם אוֹ כְּמוֹ כּוֹכָבִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן זָנָב — עַל כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁכֹּחוֹ מָלֵא עוֹלָם'. וְאִם רָצָה, מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם עוֹשֵׂה בְּרֵאשִׁית'.
יד. וְעַל קוֹל הַהֲבָרָה שֶׁתִּשָּׁמַע בָּאָרֶץ כְּמוֹ רֵחַיִם גְּדוֹלִים. הקול שנשמע ברעידת אדמה. שֶׁכֹּחוֹ מָלֵא עוֹלָם. שכוחו של ה' ניכר בדברים הללו. עוֹשֵׂה בְּרֵאשִׁית. שהם חלק מן הבריאה.
טו. עַל הֶהָרִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְעַל הַמִּדְבָּרוֹת וְעַל הַיַּמִּים וְעַל הַנְּהָרוֹת, אִם רָאָה אֶחָד מֵהֶן אַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם — מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם עוֹשֶׂה בְּרֵאשִׁית'. הָרוֹאֶה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִשְׁלֹשִׁים יוֹם אוֹ יָתֵר, מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הָעוֹשֶׂה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל'.
טו. אִם רָאָה אֶחָד מֵהֶן אַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם. שאינו רואה אותם תדיר, אלא לפרקים.
טז. הָרוֹאֶה קֶשֶׁת בֶּעָנָן, מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, זוֹכֵר הַבְּרִית, נֶאֱמָן בִּבְרִיתוֹ, וְקַיָּם בְּמַאֲמָרוֹ'. הָרוֹאֶה לְבָנָה בְּחִדּוּשָׁהּ, מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בְּמַאֲמָרוֹ בָּרָא שְׁחָקִים וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם, חֹק וּזְמַן נָתַן לָהֶם שֶׁלֹּא יְשַׁנּוּ אֶת תַּפְקִידָם, שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנֵיהֶם, פּוֹעֲלֵי אֱמֶת שֶׁפְּעֻלָּתָן אֱמֶת, וְלַלְּבָנָה אָמַר שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ לִהְיוֹת עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בֶּטֶן, שֶׁהֵן עֲתִידִין לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם עַל כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יי מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים'.
טז. זוֹכֵר הַבְּרִית נֶאֱמָן בִּבְרִיתוֹ וְקַיָּם בְּמַאֲמָרוֹ. שהקשת היא אות הברית בין ה' ובין הארץ, שלא תישחת הארץ כפי שהיה בזמן המבול (ראה בראשית ט,יג-יז). הָרוֹאֶה לְבָנָה בְּחִדּוּשָׁהּ. ראה את הירח מחדש לאחר היעלמו בסוף החודש הקודם. תַּפְקִידָם. מסלולם. קוֹנֵיהֶם. הבורא. שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ לִהְיוֹת עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בֶּטֶן. התחדשות הלבנה היא סימן טוב ורמז תפארה לישראל, שנקראו עמוסי בטן (ישעיהו מו,ג). שֶׁהֵן עֲתִידִין לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ. שלמרות שהם לעתים יורדים, יגיעו לדרגה גבוהה ולהתחדשות.
יז. וְצָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּרָכָה זוֹ מֵעוֹמֵד, שֶׁכָּל הַמְבָרֵךְ עַל הַחֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ, כְּאִלּוּ הִקְבִּיל פְּנֵי שְׁכִינָה. וְאִם לֹא בֵּרֵךְ עָלָיו בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן — יֵשׁ לוֹ לְבָרֵךְ עָלָיו עַד שִׁשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא פְּגָמָתוֹ.
יז. מֵעוֹמֵד. בעמידה. כְּאִלּוּ הִקְבִּיל פְּנֵי שְׁכִינָה. שיש בחידוש הלבנה משום רמז להתחדשות ישראל וגאולתם, שיזכו בעתיד לקבל פני השכינה. בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן. בלילה הראשון של החודש, מיד אחרי המולד של הירח החדש. עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא פְּגָמָתוֹ. עד שתאיר הלבנה כולה.
יח. הָרוֹאֶה אֶת הַחַמָּה בְּיוֹם תְּקוּפַת נִיסָן שֶׁל תְּחִלַּת הַמַּחֲזוֹר שֶׁל שְׁמוֹנֶה וְעֶשְׂרִים, שֶׁהַתְּקוּפָה בִּתְחִלַּת לֵיל רְבִיעִי, כְּשֶׁרוֹאֶה אוֹתָהּ בְּיוֹם רְבִיעִי בַּבֹּקֶר, מְבָרֵךְ 'עוֹשֶׂה בְּרֵאשִׁית'. וְכֵן כְּשֶׁתַּחֲזֹר הַלְּבָנָה לִתְחִלַּת מַזַּל טָלֶה בִּתְחִלַּת הַחֹדֶשׁ, וְלֹא תִּהְיֶה נוֹטָה לֹא לַצָּפוֹן וְלֹא לַדָּרוֹם, וְכֵן כְּשֶׁיַּחְזְרוּ כָּל כּוֹכָב וְכוֹכָב מֵחֲמֵשֶׁת הַכּוֹכָבִים הַנִּשְׁאָרִים לִתְחִלַּת מַזַּל טָלֶה, וְלֹא יִהְיֶה נוֹטֶה לֹא לַצָּפוֹן וְלֹא לַדָּרוֹם, וְכֵן בְּכָל עֵת שֶׁיֵּרָאֶה מַזַּל טָלֶה עוֹלֶה מִקְצֵה הַמִּזְרָח — עַל כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ מְבָרֵךְ 'עוֹשֶׂה בְּרֵאשִׁית'.
יח. תְּקוּפַת נִיסָן. שוויון היום והלילה האביבי. תְּחִלַּת הַמַּחֲזוֹר שֶׁל שְׁמוֹנֶה וְעֶשְׂרִים וכו'. שזמן זה חל בתחילת ליל רביעי פעם בעשרים ושמונה שנה, שאז שב מצב הדברים להיות כמו בעת שנבראה החמה ביום הרביעי לבריאה (הלכות קידוש החודש ט,ד). כְּשֶׁתַּחֲזֹר הַלְּבָנָה לִתְחִלַּת מַזַּל טָלֶה בִּתְחִלַּת הַחֹדֶשׁ וכו'. שמולד חודש ניסן יחול בזמן השוויון האביבי. וְכֵן כְּשֶׁיַּחְזְרוּ כָּל כּוֹכָב וְכוֹכָב מֵחֲמֵשֶׁת הַכּוֹכָבִים הַנִּשְׁאָרִים. שבתאי, צדק, מאדים, נוגה וחמה ('כוכב'), שיחזרו לתחילת מסלולם בזמן זה. וְכֵן בְּכָל עֵת שֶׁיֵּרָאֶה מַזַּל טָלֶה עוֹלֶה מִקְצֵה הַמִּזְרָח. שנראה מזל זה זורח באמצע צד מזרח. עַל כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ מְבָרֵךְ עוֹשֶׂה בְּרֵאשִׁית. כי חוזר לנקודת הראשית.
יט. הָרוֹאֶה בָּתֵּי אֻמּוֹת הָעוֹלָם בְּיִשּׁוּבָן, אוֹמֵר: "בֵּית גֵּאִים יִסַּח יי" (משלי טו,כה). בְּחֻרְבָּנָן, אוֹמֵר: "אֵל נְקָמוֹת יי אֵל נְקָמוֹת" וכו' (תהלים צד,א). רָאָה אֶת קִבְרֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, אוֹמֵר: "בּוֹשָׁה אִמְּכֶם מְאֹד" וכו' (ירמיהו נ,יב).
יט. בֵּית גֵּאִים יִסַּח יי. שהיא תפילה לעקירתם וחורבנם. אֵל נְקָמוֹת יי אֵל נְקָמוֹת. שניכר שה' נפרע מאויביו (ראה לעיל ה"ט). בּוֹשָׁה אִמְּכֶם וכו'. שאין תקווה לגויים (לעיל הי"א).
כ. הַנִּכְנָס לַמֶּרְחָץ אוֹמֵר: 'יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי שֶׁתַּכְנִיסֵנִי לְשָׁלוֹם וְתוֹצִיאֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתַצִּילֵנִי מִזֶּה וּמִכַּיּוֹצֵא בּוֹ לֶעָתִיד לָבֹא'. וּכְשֶׁיֵּצֵא מִן הַמֶּרְחָץ אוֹמֵר: 'מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי שֶׁהִצַּלְתַּנִי מִן הָאוּר'.  כא הַנִּכְנָס לְהַקִּיז דָּם אוֹמֵר: 'יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי שֶׁיִּהְיֶה עֵסֶק זֶה לִרְפוּאָה, כִּי רוֹפֵא שֶׁל חִנָּם אַתָּה'. וּכְשֶׁיֵּצֵא אוֹמֵר: 'בָּרוּךְ רוֹפֵא חַיִּים'.
כ. שֶׁתַּכְנִיסֵנִי לְשָׁלוֹם וְתוֹצִיאֵנִי לְשָׁלוֹם. שבמרחצאות צפויה הייתה סכנה, אם תתמוטט המחיצה שבין האש ובין מקום המתרחצים. וּמִכַּיּוֹצֵא בּוֹ לֶעָתִיד לָבֹא. מאש של גיהנום. הָאוּר. האש.
כא. לְהַקִּיז דָּם. הליך רפואי של הוצאת דם מן הגוף.
כב. הַהוֹלֵךְ לָמֹד אֶת גָּרְנוֹ אוֹמֵר: 'יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי שֶׁתִּשְׁלַח בְּרָכָה בְּמַעֲשֵׂה יָדַי'. הִתְחִיל לָמֹד, אוֹמֵר: 'בָּרוּךְ הַשּׁוֹלֵחַ בְּרָכָה בַּכְּרִי הַזֶּה'. מָדַד וְאַחַר כָּךְ בִּקֵּשׁ רַחֲמִים — הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא. וְכָל הַצּוֹעֵק לְשֶׁעָבַר — הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא.
כב. לָמֹד אֶת גָּרְנוֹ. למדוד את כמות התבואה שבגורן. בַּכְּרִי. ערמת תבואה. הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא. שכבר נעשה מעשה, ואין עוד דבר לבקש עליו. וְכָל הַצּוֹעֵק לְשֶׁעָבַר. מבקש על דברים שכבר אירעו.
כג. הַנִּכְנָס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ אוֹמֵר: 'יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי שֶׁלֹּא אֶכָּשֵׁל בִּדְבַר הֲלָכָה, שֶׁלֹּא אֹמַר עַל טָמֵא טָהוֹר וְעַל טָהוֹר טָמֵא, וְעַל מֻתָּר אָסוּר וְעַל אָסוּר מֻתָּר, וְאַל אֶכָּשֵׁל בִּדְבַר הֲלָכָה, וְיִשְׂמְחוּ בִּי חֲבֵרַי, וְאֶל יִכָּשְׁלוּ חֲבֵרַי בְּדָבָר הֲלָכָה, וְאֶשְׂמַח בָּהֶם'.
כג. שֶׁלֹּא אֶכָּשֵׁל בִּדְבַר הֲלָכָה. שלא אטעה ואפסוק הלכה שלא כדין. וְיִשְׂמְחוּ בִּי חֲבֵרַי. שיהיו מרוצים ממני.
כד. וּבִיצִיאָתוֹ מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ אוֹמֵר: 'מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקִי מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקִי מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאֲנִי מַשְׁכִּים וְהֵם מַשְׁכִּימִין: אֲנִי מַשְׁכִּים לְדִבְרֵי תּוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִין לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אֲנִי עָמֵל וְהֵם עֲמֵלִין: אֲנִי עָמֵל וּמְקַבֵּל שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵין מְקַבְּלִין שָׂכָר; אֲנִי רָץ וְהֵם רָצִים: אֲנִי רָץ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שַׁחַת'.
כד. מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת. אנשים בטלים היושבים בפינות הרחוב ומשוחחים.
כה. הַנִּכְנָס לִכְרַךְ אוֹמֵר: 'יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי שֶׁתַּכְנִיסֵנִי לִכְרַךְ זֶה לְשָׁלוֹם'. וְאִם נִכְנַס בְּשָׁלוֹם, אוֹמֵר: 'מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי שֶׁהִכְנַסְתַּנִי בְּשָׁלוֹם'.
וּכְשֶׁיְּבַקֵּשׁ לָצֵאת, אוֹמֵר: 'יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי שֶׁתּוֹצִיאֵנִי מִכְּרַךְ זֶה בְּשָׁלוֹם'. וְאִם יָצָא בְּשָׁלוֹם, אוֹמֵר: 'מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי שֶׁהוֹצֵאתַנִי מִכְּרַךְ זֶה לְשָׁלוֹם. וּכְשֵׁם שֶׁהוֹצֵאתַנִי בְּשָׁלוֹם, כָּךְ תּוֹלִיכֵנִי לְשָׁלוֹם וְתִסְמְכֵנִי לְשָׁלוֹם וְתַצְעִידֵנִי לְשָׁלוֹם וְתַצִּילֵנִי מִכַּף אוֹיֵב וְאוֹרֵב בַּדֶּרֶךְ'.
כה. לִכְרַךְ. עיר גדולה ומרכזית, שעלולה לבוא שם סכנה.
כו. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, לְעוֹלָם יִצְעַק אָדָם עַל הֶעָתִיד לָבֹא וִיבַקֵּשׁ רַחֲמִים, וְיִתֵּן הוֹדָיָה עַל שֶׁעָבַר וְיוֹדֶה וִישַׁבֵּחַ כְּפִי כֹּחוֹ. וְכָל הַמַּרְבֶּה לְהוֹדוֹת אֶת הַשֵּׁם וּלְשַׁבְּחוֹ תָּמִיד — הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.

תקציר הפרק 

פרק י הלכות ברכות

ברכות ההודאה והשבח

פרק זה עוסק בסוג השני של הברכות- ברכות השבח. הפרק מונה את כל הברכות שתקנו חכמים לשבח לקב"ה: ברכת שהחיינו, הטוב והמטיב, דין האמת, ברכת הגומל, שעשה נסים, מציב גבול אלמנה, ברכת בית הקברות, חכם הרזים, שנתן מחכמתו לבשר ודם, משנה הבריות, שככה לו בעולמו, ברכת האילנות, שכוחו מלא עולם, עושה בראשית, העושה את הים הגדול, זוכר הברית, ברכת הלבנה, ברכת החמה.
מלבד הברכות תקנו חכמים גם תפילות ובקשות שונות: תפילה לפני ואחרי הלימוד, בכניסה לעיר וביציאה ממנה, תפילת הדרך, בכניסה וביציאה מהמרחץ, בכניסה וביציאה מהקזת דם, הרואה בתי גויים בישובם ובחרובנם, הרואה קברי גויים, ההולך למדוד את תבואתו.
"כללו של דבר לעולם יצעק אדם על העתיד לבוא ויבקש רחמים, ויתן הודיה על שעבר ויודה וישבח כפי כוחו, וכל המרבה להודות את השם ולשבחו תמיד- הרי זה משובח"(הלכה כו)

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר אהבה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. מי אינו מברך שהחיינו?

א- הקונה כלים חדשים, כשיש לו כיוצא בהן.
ב- הרואה את חבירו לאחר שנים עשר חודש.
ג- ירדו גשמים רבים, ויש לו שדה.

[פרק י', הלכה א-ב, ה-ז]

2. הרואה מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה בארץ ישראל – כיצד יברך?

א- "שנתן ארך אפים לעוברי רצונו".
ב- "שעקר עבודה זרה מארצנו".
ג- "אל נקמות ה', אל נקמות הופיע".

[פרק י', הלכה ט' והלכה י"ט]

3. איזו ברכה צריך לברך מעומד?

א- הרואה את הים הגדול.
ב- הרואה קשת בענן.
ג- הרואה לבנה בחידושה.

[פרק י', הלכה י"ז]

תשובות
1-ב 2-ב 3-ג

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן