פרק י', הלכות גזילה ואבידה, ספר נזיקין
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות נדרים, ספר הפלאה
י״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות נדרים, ספר הפלאה
י״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות נדרים, ספר הפלאה
י׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נדרים, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. גּוֹי בַּעַל זְרוֹעַ שֶׁאָנַס נִכְסֵי יִשְׂרָאֵל וְיָרַד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ מֵחֲמַת שֶׁהָיָה לוֹ חוֹב עַל בַּעַל הַשָּׂדֶה, אוֹ מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ נֶזֶק בְּיַד זֶה הַיִּשְׂרְאֵלִי, אוֹ מֵחֲמַת שֶׁהִפְסִיד מָמוֹנוֹ, וְאַחַר שֶׁתָּקַף עַל הַשָּׂדֶה מְכָרָהּ לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר — אֵין הַבְּעָלִים יְכוֹלִין לְהוֹצִיאָהּ מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת.
א. בַּעַל זְרוֹעַ. פועל בכוח. אוֹ מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ וכו'. שטוען שהישראלי הזיק לו או הפסיד את ממונו וחייב לשלם על פי דין. שֶׁתָּקַף עַל הַשָּׂדֶה. החזיק בה בכוח.
ב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהוֹדוּ הַבְּעָלִים שֶׁאֱמֶת טָעַן הַגּוֹי הַמּוֹכֵר, אוֹ יָעִידוּ עֵדֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁאֱמֶת טָעַן הַגּוֹי. וְכֵן אִם הָיָה שָׁם מֶלֶךְ אוֹ שַׂר בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁיָּכוֹל לָכֹף אֶת הַגּוֹי שֶׁמָּכַר לַדִּין, וְלֹא תָּבְעוּ הַבְּעָלִים אֶת הַגּוֹי — אֵינָן יְכוֹלִין לְהוֹצִיא מִיַּד הַלּוֹקֵחַ מִן הַגּוֹי, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם מוֹדִים לַגּוֹי, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם עֵדִים שֶׁאֱמֶת טָעַן הַגּוֹי, שֶׁהֲרֵי הַלּוֹקֵחַ אוֹמֵר לַבְּעָלִים: ‘אִם גַּזְלָן הוּא הַגּוֹי לָמָּה לֹא תְּבַעְתֶּם אוֹתוֹ בְּדִינֵיהֶם?‘.
ב. שֶׁהֲרֵי הַלּוֹקֵחַ אוֹמֵר לַבְּעָלִים וכו'. ומוכח מכך שהגוי נטל ממנו כדין. בְּדִינֵיהֶם. בבית דין של הגויים, שהרי הגוי אינו יכול להתחמק מהדין.
ג. הַגּוֹיִם הַמְּצִיקִים לְיִשְׂרָאֵל וּמְבַקְּשִׁים לַהֲרֹג אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּפְדֶּה עַצְמוֹ מִיַּד הַגּוֹי בְּשָׂדֵהוּ אוֹ בְּבֵיתוֹ וְיִתְּנֶנּוּ לַמֵּצִיק וְאַחַר כָּךְ יַנִּיחֶנּוּ, כְּשֶׁיִּרְצֶה הַמֵּצִיק לִמְכֹּר אוֹתָהּ הַקַּרְקַע, אִם יֵשׁ בְּיַד הַבְּעָלִים לִקַּח מִן הַמֵּצִיק — הֵן קוֹדְמִין לְכָל אָדָם.
וְאִם אֵין בְּיַד הַבְּעָלִים לִקַּח, אוֹ שֶׁשָּׁהָת הַקַּרְקַע בְּיַד הַמֵּצִיק שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ — כָּל הַקּוֹדֵם וְלָקַח מִן הַמֵּצִיק זָכָה, וּבִלְבַד שֶׁיִּתֵּן לַבְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים רְבִיעַ הַקַּרְקַע אוֹ שְׁלִישׁ הַמָּעוֹת, מִפְּנֵי שֶׁזֶּה הַמֵּצִיק מוֹכֵר בְּזוֹל, הוֹאִיל וְקַרְקַע שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ הוּא מוֹכֵר, הֲרֵי זֶה מוֹכֵר בְּפָחוֹת רְבִיעַ אוֹ קָרוֹב לוֹ, וְזֶה הָרְבִיעַ שֶׁל בְּעָלִים, שֶׁהֲרֵי מֵחֲמַת שֶׁהוּא שֶׁלָּהֶן מוֹכֵר בְּזוֹל.
לְפִיכָךְ הַלּוֹקֵחַ מִן הַמֵּצִיק בִּשְׁלֹשִׁים — נוֹתֵן לַבְּעָלִים עֲשָׂרָה, אוֹ נוֹתֵן לָהֶם רְבִיעַ הַקַּרְקַע, וְאַחַר כָּךְ יִקְנֶה הַכֹּל. וְאִם לֹא נָתַן — הֲרֵי רְבִיעַ הַקַּרְקַע כְּגָזֵל בְּיָדוֹ.
ג. אִם יֵשׁ בְּיַד הַבְּעָלִים. אם יש להם מספיק כסף ורוצים לקנותה. הֵן קוֹדְמִין לְכָל אָדָם. ואדם אחר אינו יכול לקנותה.
רְבִיעַ הַקַּרְקַע אוֹ שְׁלִישׁ הַמָּעוֹת וכו'. מכיוון שמניחים שהקונה שילם רק שלושה רבעים מהשווי האמתי של הקרקע, צריך לתת לבעלים שליש ממה ששילם, שזה מה שחסך, או רבע מהקרקע, שהרי שילם רק עבור שלושה רבעים משווייה.
לְפִיכָךְ הַלּוֹקֵחַ מִן הַמֵּצִיק בִּשְׁלֹשִׁים נוֹתֵן לַבְּעָלִים עֲשָׂרָה. מכיוון שהגוי מוזיל בכרבע, מן הסתם היא שווה כארבעים והמציק הוזיל אותה בכעשרה.
ד. הַיּוֹרֵד לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת וּנְטָעָהּ: אִם הָיְתָה שָׂדֶה הָעֲשׂוּיָה לִטַּע — אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן בְּשָׂדֶה זוֹ לִטְּעָהּ, וְנוֹטֵל מִבַּעַל הַשָּׂדֶה; וְאִם אֵינָהּ עֲשׂוּיָה לִטַּע — שָׁמִין לוֹ וְיָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה.
ד. הָעֲשׂוּיָה לִטַּע. מתאימה לנטיעה יותר מאשר לזריעה (רש"י בבא מציעא קא,א). אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן בְּשָׂדֶה זוֹ לִטְּעָהּ. כמה היה משלם למי שישתול עבורו, ובדרך כלל זהו סכום בטווח שבין ההוצאה לשבח. שָׁמִין לוֹ וְיָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה. אומדים את ההשקעה ואת שווי ההשבחה ומשלם את הפחות שבשניהם.
ה. אָמַר לוֹ בַּעַל הַשָּׂדֶה: ‘עֲקֹר אִילָנֶיךָ וָלֵךְ‘ — שׁוֹמְעִין לוֹ. אָמַר הַנּוֹטֵעַ: ‘הֲרֵינִי עוֹקֵר אִילָנַי‘ — אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁמַּכְחִישׁ אֶת הַקַּרְקַע.
ה. שׁוֹמְעִין לוֹ. ואינו צריך לשלם כלל לאדם שירד לשדהו. שֶׁמַּכְחִישׁ. מדלדל את האדמה, משום שהעצים מיעטו את כוחה.
ו. הַחֲצֵרוֹת — הֲרֵי הֵן רְאוּיוֹת לְבִנְיָן וּלְהוֹסִיף בָּהֶם בָּתִּים וַעֲלִיּוֹת. לְפִיכָךְ הוֹרוּ הַגְּאוֹנִים שֶׁהַבּוֹנֶה בַּחֲצַר חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ הֲרֵי זֶה כְּנוֹטֵעַ שָׂדֶה הָעֲשׂוּיָה לִטַּע, וְשָׁמִין לוֹ כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן בְּבִנְיָן זֶה לִבְנוֹתוֹ. וְהוּא שֶׁיִּבְנֶה בִּנְיָן הַמּוֹעִיל, הָרָאוּי לְאוֹתָהּ חָצֵר כְּמִנְהַג אוֹתוֹ מָקוֹם.
ו. וַעֲלִיּוֹת. מבנים על גג הבית.
ז. הַיּוֹרֵד לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ בִּרְשׁוּת, אֲפִלּוּ נָטַע שָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה לִטַּע — שָׁמִין לוֹ וְיָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁאִם הָיְתָה הַהוֹצָאָה יְתֵרָה עַל הַשֶּׁבַח — נוֹטֵל הַהוֹצָאָה, וְאִם הַשֶּׁבַח יָתֵר עַל הַהוֹצָאָה — נוֹטֵל הַשֶּׁבַח. וּבַעַל בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ, וְהַשֻּׁתָּף בְּשָׂדֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק בָּהּ — כְּיוֹרֵד בִּרְשׁוּת הֵן, וְשָׁמִין לָהֶן וְיָדָן עַל הָעֶלְיוֹנָה.
ז. הַיּוֹרֵד לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ בִּרְשׁוּת וכו'. שנתן לו רשות לעבד את השדה, אך היורד נטע בשדה שאינו מיועד לנטיעה. וּבַעַל בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ וכו'. המפרשים התקשו באלו נכסים מדובר כאן, שכן נכסי האישה הנזכרים בדרך כלל הם נכסים שבהם מעמדו של הבעל אינו כיורד ברשות (ראה הלכות אישות כג,ח-ט). לפיכך כתבו שמדובר כאן במצבים ייחודיים של קטנה שמיאנה (מ"מ על פי הלכות אישות שם ה"י), או על נכסים שניתנו לאישה על מנת שלבעלה לא יהיה זכות בהם (ב"ח; וראה יד"פ שביאר באופן אחר). וְהַשֻּׁתָּף בְּשָׂדֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק בָּהּ כְּיוֹרֵד בִּרְשׁוּת הֵן. שיש לו רשות לעבד את הנכס המשותף.
ח. הַיּוֹרֵד לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, וְנָטַע אוֹ בָּנָה, וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעַל הַשָּׂדֶה וְהִשְׁלִים הַבִּנְיָן אוֹ שֶׁשָּׁמַר הַנְּטִיעוֹת, וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁמַּרְאִין שֶׁדַּעְתּוֹ נוֹטָה לְמַה שֶּׁעָשָׂה חֲבֵרוֹ וּבִרְצוֹנוֹ בָּא הַדָּבָר — שָׁמִין לוֹ וְיָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה.
ח. שָׁמִין לוֹ וְיָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה. ידו של היורד, כדין יורד ברשות.
ט. הַיּוֹרֵד לְתוֹךְ חֻרְבָּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וּבְנָיָהּ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת — שָׁמִין לוֹ וְיָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה. וְאִם אָמַר בַּעַל הַבִּנְיָן: ‘עֵצַי וַאֲבָנַי אֲנִי נוֹטֵל‘: בַּבַּיִת — שׁוֹמְעִין לוֹ; בַּשָּׂדֶה — אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁמַּכְחִישׁ הַקַּרְקַע. אָמַר לוֹ בַּעַל הַקַּרְקַע: ‘טֹל מַה שֶּׁבָּנִיתָ‘ — שׁוֹמְעִין לוֹ.
ט. חֻרְבָּתוֹ. מבנה חרב. עֵצַי וַאֲבָנַי. חומרי הבניין. בַּשָּׂדֶה אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. משום שמכחיש את הקרקע (וכדלעיל ה"ה, וראה אבן האזל שדן איזו הכחשת קרקע שייכת כאן).
י. כָּל מִי שֶׁשָּׁמִין לוֹ, בֵּין שֶׁהָיְתָה יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה בֵּין שֶׁהָיְתָה יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה — אֵינוֹ נוֹטֵל כְּלוּם עַד שֶׁיִּשָּׁבַע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ כַּמָּה הוֹצִיא. וְאִם אָמַר: ‘יָבֹאוּ הַדַּיָּנִין וְיַעֲשׂוּ שׁוּמַת הַהוֹצָאָה, וַהֲרֵי הִיא גְּלוּיָה לְעֵינֵיהֶם, וִישַׁעֲרוּ הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים וְהַסִּיד וּשְׂכַר הָאֻמָּנִים בַּפָּחוּת שֶׁבַּשְּׁעָרִים‘ — שׁוֹמְעִין לוֹ, וְנוֹטֵל בְּלֹא שְׁבוּעָה. וְכֵן זֶה שֶׁנּוֹטֵל הַשֶּׁבַח בִּלְבַד, וְהָיְתָה יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה — אֵינוֹ צָרִיךְ שְׁבוּעָה.
י. שֶׁיִּשָּׁבַע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ. בעודו מחזיק ספר תורה בידו. כַּמָּה הוֹצִיא. משום שההוצאה אינה גלויה, אך השבח גלוי ואינו נתון לוויכוח. וְאִם אָמַר וכו'. היורד יכול לומר שהוא מעדיף שלא להישבע אלא שהדיינים ישומו את הוצאתו לפי ההערכה הנמוכה בשוק. אֵינוֹ צָרִיךְ שְׁבוּעָה. משום שהוא גלוי וניתן לאמדו.
יא. כָּל מִי שֶׁשָּׁמִין לוֹ וְנוֹטֵל, שֶׁטָּעַן בַּעַל הַשָּׂדֶה וְאָמַר: ‘נָתַתִּי‘, וְהַיּוֹרֵד לַשָּׂדֶה אוֹמֵר: ‘לֹא נָטַלְתִּי‘ — הַיּוֹרֵד נֶאֱמָן, וְנִשְׁבָּע שֶׁלֹּא נָתַן לוֹ כְּלוּם וְנוֹטֵל, שֶׁהֲרֵי אוֹמְרִין לְבַעַל הַשָּׂדֶה: ‘עֲדַיִן לֹא שָׁמוּ לְךָ וְלֹא יָדַעְתָּ כַּמָּה אַתָּה חַיָּב לִתֵּן, הֵיאַךְ נָתַתָּ?‘.
אֲבָל אִם שָׁמוּ לוֹ, וְאָמְרוּ לְבַעַל הַשָּׂדֶה: ‘תֵּן לוֹ‘, וְאָמַר: ‘נָתַתִּי‘, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִשְׁבַּע הַיּוֹרֵד — הֲרֵי בַּעַל הַשָּׂדֶה נֶאֱמָן, וְיִשָּׁבַע שְׁבוּעַת הֶסֵּת שֶׁנָּתַן וְיִפָּטֵר, שֶׁהַקַּרְקַע בְּחֶזְקַת בְּעָלֶיהָ.
יא. וְיִשָּׁבַע שְׁבוּעַת הֶסֵּת. ראה לעיל ד,ד בביאור. שֶׁהַקַּרְקַע בְּחֶזְקַת בְּעָלֶיהָ. וגם השבח ברשותו, והיורד בא להוציא ממנו ממון ועליו להביא ראיה.
יב. בַּעַל שֶׁהוֹרִיד אֲרִיסִין בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ וְאַחַר כָּךְ גֵּרְשָׁהּ: אִם הָיָה הַבַּעַל עַצְמוֹ אָרִיס — נִסְתַּלֵּק בַּעַל נִסְתַּלְּקוּ אֲרִיסִין, שֶׁלֹּא יָרְדוּ לָהּ אֶלָּא עַל דַּעַת הַבַּעַל, וְשָׁמִין לָהֶן וְיָדָן עַל הַתַּחְתּוֹנָה; וְאִם אֵין הַבַּעַל אָרִיס — עַל דַּעַת הַקַּרְקַע יָרְדוּ, וְשָׁמִין לָהֶם כְּאָרִיס.
יב. בַּעַל שֶׁהוֹרִיד וכו'. ראה גם הלכות שלוחין ושותפין ח,ו. אֲרִיסִין. פועלים שמעבדים את השדה תמורת חלק מהיבול. בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ. נכסי מלוג שגוף הקרקע שייך לאישה והבעל זכאי בפירותיהם. וְאַחַר כָּךְ גֵּרְשָׁהּ. והדין שהקרקע חוזרת לאישה (ומדובר שלא אכל עדיין מהפירות, שאז משלמת לו כיורד שלא ברשות, שאם אכל מהפירות אינה משלמת לו כלום, וגם לא לאריסים — ב"ש אה"ע פח ס"ק כב). אִם הָיָה הַבַּעַל עַצְמוֹ אָרִיס… שֶׁלֹּא יָרְדוּ לָהּ אֶלָּא עַל דַּעַת הַבַּעַל. כאריסי משנה, והסכימו שלא יקבלו יותר ממה שיקבל הבעל. וְאִם אֵין הַבַּעַל אָרִיס עַל דַּעַת הַקַּרְקַע יָרְדוּ. ודינו של הבעל ככל מי ששוכר אריסים. וְשָׁמִין לָהֶם כְּאָרִיס. שזכאי לחלק מהפירות. והבעל חייב לשלם להם את שוויים מכיוון שהוא הורידם (טור אה"ע פח).

תקציר הפרק 

הלכות גזלה ואבדה
פרק י *הקונה קרקע מגזלן גוי והיורד לשדה חבירו*
פרק קצת קשה ⚠

א) גוי שירד לשדה בכוח כדי לגבות חובו מיהודי – אם הפקיע בטענה צודקת, מכירתו תקפה. אך אם הפקיע לחינם, הבעלים קודמים לקניה, ובכל מקרה על הקונה לשלם לבעלים רבע.
ב) היורד לשדה חברו – אם עשה ברשות, ידו על העליונה. ואם עשה בלי רשות, ידו על התחתונה, בהתאם לייעוד השטח.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות גזילה ואבידה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.גוי ששדד קרקע ומכרה ליהודי- הבעלים יכול להוציאה מהקונה?

2.נטע עצים בלא רשות במטע שאינו שלו, מקבל תשלום מהבעלים?

3.נטע בלא רשות במטע שאינו שלו, יכול להתחרט ולעקור?

 

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.לא

 

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן