פרק י', הלכות גירושין, ספר נשים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ בְּחִבּוּר זֶה שֶׁהַגֵּט בָּטֵל, אוֹ אֵינוֹ גֵּט, אוֹ אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת – הֲרֵי זֶה בָּטֵל מִן הַתּוֹרָה, וַעֲדַיִן הִיא אֵשֶׁת אִישׁ גְּמוּרָה, וְאִם נִשֵּׂאת – תֵּצֵא, וְהַוָּלָד מַמְזֵר; וְאִם הָיָה בַּעְלָהּ כֹּהֵן – לֹא נֶאֶסְרָה עָלָיו מִשּׁוּם גְּרוּשָׁה, חוּץ מִן הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאָמַר לָהּ: 'הֲרֵי אַתְּ מְגֹרֶשֶׁת מִמֶּנִּי, וְאֵין אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם' – שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין זֶה גֵּט, הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה לַכְּהֻנָּה מִדִּבְרֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ" (ויקרא כא,ז), אָמְרוּ חֲכָמִים: אֲפִלּוּ לֹא נִתְגָּרְשָׁה אֶלָּא מֵאִישָׁהּ וְלֹא הֻתְּרָה לַכֹּל – נֶאֶסְרָה לַכְּהֻנָּה. וְזֶה הוּא רֵיחַ הַגֵּט שֶׁפּוֹסֵל בַּכְּהֻנָּה מִדִּבְרֵיהֶם.
א. תֵּצֵא וְהַוָּלָד מַמְזֵר. שהרי נולד מאיסור אשת איש, שהוא מאיסורי עריות (הלכות איסורי ביאה טו,א-ב). לֹא נֶאֶסְרָה עָלָיו מִשּׁוּם גְּרוּשָׁה. שהגרושה אסורה לכהן (שם יז,א), אך כאן לא התגרשה כלל. מִדִּבְרֵיהֶם. מתקנת חכמים. וְזֶה הוּא רֵיחַ הַגֵּט. כך מכונה מקרה זה משום הדמיון לגירושין.
ב. וְכָל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ בְּחִבּוּר זֶה שֶׁהַגֵּט פָּסוּל – הֲרֵי זֶה פָּסוּל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים בִּלְבַד, וְנִפְסְלָה בּוֹ מִן הַכְּהֻנָּה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה; וּלְכַתְּחִלָּה לֹא תִּנָּשֵׂא, וְאִם נִשֵּׂאת – לֹא תֵּצֵא, וְהַוָּלָד כָּשֵׁר. וְכוֹתְבִין לָהּ גֵּט אַחֵר כָּשֵׁר וְנוֹתְנִין לָהּ וְהִיא תַּחַת בַּעְלָהּ. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לִכְתֹּב אַחֵר, וְהָיָה הַבַּעַל וָתִיק וְגֵרֵשׁ מֵעַצְמוֹ – הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח, אִם אֵין לוֹ בָּנִים. אֲבָל יֵשׁ לוֹ בָּנִים – לֹא יוֹצִיא מִפְּנֵי פִּסּוּל הַגֵּט, שֶׁמָּא יוֹצִיא לַעַז עַל בָּנָיו.
ב. וְנִפְסְלָה בּוֹ מִן הַכְּהֻנָּה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה. שמדין תורה הגט כשר. וְהִיא תַּחַת בַּעְלָהּ. אף בהיותה נשואה לבעלה השני. וְהָיָה הַבַּעַל וָתִיק. במקרה שהבעל השני היה מדקדק במצוות, ולא רצה להיות נשוי בדרך שאינה לכתחילה. שֶׁמָּא יוֹצִיא לַעַז עַל בָּנָיו. שאם יגרש אותה יחשבו שגרשה מן הדין ולא ממידת חסידות, ויאמרו שילדיו מאישה זו ממזרים.
ג. וְכָל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ בְּחִבּוּר זֶה: 'הֲרֵי זֶה סְפֵק גֵּרוּשִׁין', אוֹ שֶׁהִיא סָפֵק מְגֹרֶשֶׁת – לֹא תִּנָּשֵׂא, וְאִם נִשֵּׂאת – תֵּצֵא, וְהַוָּלָד סָפֵק מַמְזֵר, מִפְּנֵי שֶׁהִיא סָפֵק עֶרְוָה. וּבֵין שֶׁגֵּרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט פָּסוּל אוֹ שֶׁהָיְתָה סָפֵק מְגֹרֶשֶׁת וְרָצָה לְהַחֲזִירָהּ – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְחַדֵּשׁ הַנִּשּׂוּאִין וּלְבָרֵךְ שֶׁבַע בְּרָכוֹת וְלִכְתֹּב כְּתֻבָּה, עַד שֶׁתִּתְגָּרֵשׁ גֵּרוּשִׁין גְּמוּרִין.
ג. סָפֵק מַמְזֵר. שאסור לבוא בקהל מדברי חכמים (הלכות איסורי ביאה טו,כא). וְרָצָה לְהַחֲזִירָהּ. אותו הבעל הראשון. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְחַדֵּשׁ הַנִּשּׂוּאִין וכו'. שלא ניתק הקשר שביניהם לגמרי (וראה הלכות אישות יח,כה).
ד. כָּל מִי שֶׁנִּשֵּׂאת בְּגֵט בָּטֵל – הֲרֵי זוֹ צְרִיכָה גֵּט מִבַּעַל שֵׁנִי מִדִּבְרֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: אֵשֶׁת אִישׁ יוֹצְאָה בְּלֹא גֵּט, וּצְרִיכָה גֵּט מִן הָרִאשׁוֹן לְהַתִּירָהּ לִשְׁאָר הָעָם. וְנֶאֶסְרָה עַל שְׁנֵיהֶם לְעוֹלָם, אַף עַל פִּי שֶׁנִּבְעֲלָה בִּשְׁגָגָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: הֶחֱזִיר זֶה גְּרוּשָׁתוֹ אַחַר שֶׁנִּשֵּׂאת. וְאִם עָבַר אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם וְהֶחֱזִירָהּ – יוֹצִיא.
ד. צְרִיכָה גֵּט מִבַּעַל שֵׁנִי מִדִּבְרֵיהֶם. שהרי מן התורה אין צורך בגט, שאין קידושי השני תופסים בה, שהיא עדיין אשת איש. כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ אֵשֶׁת אִישׁ יוֹצְאָה בְּלֹא גֵּט. משום שהייתה נראית כנשואה לשני כדין (שהרי נתן לה הראשון גט), ואילו היו מאפשרים לה לצאת מן השני בלא גט, עלולים לחשוב שאפשר לגרש אישה בלא גט. אַף עַל פִּי שֶׁנִּבְעֲלָה בִּשְׁגָגָה וכו'. אמנם בדרך כלל אין האישה נאסרת על בעלה אם נבעלה בשוגג (הלכות אישות כד,יט), אך כאן אסורה משום שהמצב דומה לגרושתו שנישאה לאחר, שאסור לראשון להחזירה (לקמן יא,יב).
ה. וְכֵן הַדִּין בְּאִשָּׁה שֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ, וְנִשֵּׂאת, וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעְלָהּ, בֵּין שֶׁהָיָה בַּעְלָהּ פִּקֵּחַ בֵּין שֶׁהָיָה חֵרֵשׁ, בֵּין שֶׁנִּשֵּׂאת לְפִקֵּחַ בֵּין שֶׁנִּשֵּׂאת לְחֵרֵשׁ שֶׁאֵין קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין גְּמוּרִין – תֵּצֵא מִשְּׁנֵיהֶם, וּצְרִיכָה גֵּט מִשְּׁנֵיהֶם, וְנֶאֶסְרָה עַל שְׁנֵיהֶם עוֹלָמִית.
ה. וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעְלָהּ. ומכך התגלה שהעדות הייתה שקר. בֵּין שֶׁהָיָה חֵרֵשׁ… שֶׁאֵין קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין גְּמוּרִין. אלא תקנה מדברי חכמים (הלכות אישות ד,ט). תֵּצֵא מִשְּׁנֵיהֶם וכו'. שאין מתחשבים בשאלה האם תפסו קידושין מן התורה בקידושי הראשון או השני, שכל האיסורים שכאן הם גזרת חכמים במצב שנראית כנשואה לשני אנשים.
ו. הֲרֵי שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה הָאִשָּׁה, וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעְלָהּ אוֹ נִמְצָא הַגֵּט בָּטֵל – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ וְאֵינָהּ צְרִיכָה גֵּט מִשֵּׁנִי, שֶׁאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּעֲרָיוֹת, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יֹאמְרוּ: אֵשֶׁת אִישׁ יוֹצְאָה בְּלֹא גֵּט; כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת יֹאמְרוּ: תְּנַאי הָיָה בַּקִּדּוּשִׁים וְלֹא נִתְקַיֵּם.
ו. הֲרֵי שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה הָאִשָּׁה. לאדם אחר, אך עדיין לא נישאה לו. תְּנַאי הָיָה בַּקִּדּוּשִׁים וְלֹא נִתְקַיֵּם. שתנאים בקידושין הם דבר נפוץ (ראה הלכות אישות פרקים ו-ח), אך לא בנישואין (שם ז,כג).
ז. הָאִשָּׁה שֶׁנִּשֵּׂאת וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא הַגֵּט בָּטֵל אוֹ בָּא בַּעְלָהּ אַחַר שֶׁשָּׁמְעָה שֶׁמֵּת – אֵין הַבַּעַל הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי זַכָּאִין לֹא בִּמְצִיאָתָהּ וְלֹא בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וְלֹא בְּהָפֵר נְדָרֶיהָ. וְכָל פֵּרוֹת שֶׁאָכְלוּ שְׁנֵיהֶם אַחַר שֶׁנִּשֵּׂאת – אֵין מוֹצִיאִין מֵהֶן. וְאֵין לָהּ כְּתֻבָּה וְלֹא תְּנַאי מִתְּנָאֵי כְּתֻבָּה וְלֹא מְזוֹנוֹת, לֹא עַל זֶה וְלֹא עַל זֶה; וְאִם נָטְלָה מִזֶּה אוֹ מִזֶּה – תַּחֲזִיר. וְכָל מַה שֶּׁבָּלָה אוֹ אָבַד מִנְּכָסֶיהָ, אֲפִלּוּ מִנִּכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל – אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָן לֹא מִזֶּה וְלֹא מִזֶּה. וְהַוָּלָד מִן הַשֵּׁנִי מַמְזֵר. וְאִם בָּא עָלֶיהָ הָרִאשׁוֹן קֹדֶם שֶׁיְּגָרֵשׁ הַשֵּׁנִי – הֲרֵי הַוָּלָד מַמְזֵר מִדִּבְרֵיהֶם.
גֵּרְשָׁהּ הַשֵּׁנִי, וְנָטְלָה מִמֶּנּוּ כְּתֻבָּה, וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעְלָהּ אוֹ נִמְצָא הַגֵּט בָּטֵל – אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָהּ מַה שֶּׁנָּטְלָה, לֹא מִן הַמְּזוֹנוֹת וְלֹא מִן הַכְּתֻבָּה.
ז. אֵין הַבַּעַל הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי זַכָּאִין לֹא בִּמְצִיאָתָהּ וכו'. אף לא אחד מהם מקבל את הזכויות כבעלה, שזוכה באבדה שמצאה אשתו ובשכר מלאכתה (הלכות אישות יב,ג) ומפר את נדריה (הלכות נדרים יא-יג). וְכָל פֵּרוֹת. של נכסי מלוג שלה. מִתְּנָאֵי כְּתֻבָּה. המפורטים בהלכות אישות יב,ב. וְכָל מַה שֶּׁבָּלָה אוֹ אָבַד מִנְּכָסֶיהָ. שבמקרה רגיל הבעל צריך להחזירם כפי שהיו בשעה שנישאו (ראה הלכות אישות טז,א-ב). ואם זנתה האישה, אינו חייב להשיב לה את הפרשי הערך (הלכות אישות כד,י). מַמְזֵר מִדִּבְרֵיהֶם. שנראה כאילו נישאה לשני (לעיל ה"ד).
אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָהּ מַה שֶּׁנָּטְלָה. כשם שאין מוציאים מן הבעל מה שהגיע לידיו בהיתר (ירושלמי יבמות י,א).
ח. וְכֵן הַדִּין בְּאָחִיו שֶׁקִּדֵּשׁ אִשָּׁה וְהָלַךְ, וְשָׁמַע בּוֹ שֶׁמֵּת, וְיִבֵּם אִשְׁתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ בָּא – תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וּצְרִיכָה גֵּט מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ. וְכֵן אִם קִדֵּשׁ בַּמְּדִינָה אִשָּׁה וְהָלְכָה לִמְדִינָה אַחֶרֶת, וְשָׁמַע שֶׁמֵּתָה וְנָשָׂא אֲחוֹתָהּ, וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע שֶׁלֹּא מֵתָה – צְרִיכוֹת מִמֶּנּוּ שְׁתֵּיהֶן גֵּט, וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהֶן.
ח. וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ. כל פרטי ההלכה שנאמרו בהלכה הקודמת, אמורים גם במקרה זה. וְשָׁמַע שֶׁמֵּתָה וְנָשָׂא אֲחוֹתָהּ וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע שֶׁלֹּא מֵתָה. שאחות אשתו אסורה עליו בחיי אשתו ולא אחר מותה (הלכות איסורי ביאה ב,ט).
ט. אֲבָל אִם הָלְכָה אִשְׁתּוֹ הַנְּשׂוּאָה לִמְדִינָה אַחֶרֶת, וְשָׁמַע שֶׁמֵּתָה וְנָשָׂא אֲחוֹתָהּ, וְנִמְצֵאת אִשְׁתּוֹ קַיֶּמֶת – אֵין אֲחוֹתָהּ צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט, וְאִשְׁתּוֹ מֻתֶּרֶת. וְכֵן שְׁאָר הָעֲרָיוֹת שֶׁנִּשְּׂאוּ בְּחֶזְקַת הֶתֵּר וְנִמְצְאוּ עֶרְוָה – אֵינָן צְרִיכוֹת גֵּט, שֶׁאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּעֲרָיוֹת.
ט. אֲבָל אִם הָלְכָה אִשְׁתּוֹ הַנְּשׂוּאָה וכו'. שבדין זה של איסור אחותה, ישנו הבדל בין מקרה שבו קידש אישה למקרה שבו גם נשא אותה, וכפי שיתבאר בהלכה הבאה.
י. וּמִפְּנֵי מָה הִצְרִיכוּ אֲחוֹת אֲרוּסָתוֹ גֵּט? שֶׁמָּא יֹאמְרוּ: תְּנַאי הָיָה בָּאֵרוּסִין, וְכַדָּת נָשָׂא אֲחוֹתָהּ. וְהוֹאִיל וְיוֹצְאָה אֲחוֹתָהּ בְּגֵט – אֲחוֹתָהּ שֶׁהִיא אֲרוּסָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה אֲסוּרָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: נָשָׂא אֲחוֹת גְּרוּשָׁתוֹ.
י. וּמִפְּנֵי מָה הִצְרִיכוּ אֲחוֹת אֲרוּסָתוֹ גֵּט. והרי אין הקידושין תופסים בעריות, ומהו ההבדל בין שתי ההלכות הקודמות? שֶׁמָּא יֹאמְרוּ תְּנַאי הָיָה בָּאֵרוּסִין וכו'. שהרואים אותו נושא את אחות ארוסתו, סוברים שהאירוסין הראשונים היו תלויים בתנאי ושהתבטלו מחמת התנאי, כך שנשא את השנייה בהיתר. אך אם נושא את אחות אשתו, לא יניחו שהיה תנאי (לעיל ה"ו), אלא ידעו שהוא מפני שמועת השווא שמתה אחותה, ושבאמת לא תפסו בה קידושין.
יא. כָּתַב הַסּוֹפֵר וְטָעָה וְנָתַן גֵּט לָאִישׁ וְשׁוֹבֵר לָאִשָּׁה, אוֹ שֶׁטָּעוּ הֵם וְנָטַל הַבַּעַל הַגֵּט וְנָטְלָה הִיא הַשּׁוֹבֵר, וְכִמְדֻמֶּה לָהֶן שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה, וּלְאַחַר זְמַן וַהֲרֵי הַגֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי הָאִישׁ: אִם לֹא נִשֵּׂאת – הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת, וְנִתְגַּלָּה הַדָּבָר שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְגָּרְשָׁה, וְיִתֵּן לָהּ הַגֵּט בְּפָנֵינוּ, וְתִהְיֶה מְגֹרֶשֶׁת מִשְּׁעַת נְתִינָתוֹ; וְאִם נִשֵּׂאת, וְאַחַר כָּךְ הוֹצִיא הַבַּעַל אֶת הַגֵּט וְאָמַר: 'עֲדַיִן לֹא נִתְגָּרְשָׁה, שֶׁהֲרֵי הַגֵּט בְּיָדִי וְלֹא הִגִּיעַ לְיָדָהּ' – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ לְאָסְרָהּ עַל בַּעְלָהּ, אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת גְּרוּשָׁה, וְנָפַל הַגֵּט מִיָּדָהּ וּמְצָאוֹ זֶה, וַהֲרֵי בָּא לְאָסְרָהּ עַל בַּעְלָהּ הַשֵּׁנִי.
יא. וְטָעָה וְנָתַן וכו'. ומחמת הטעות הגט מעולם לא ניתן לאישה, ולא היו גירושין. הַשּׁוֹבֵר. קבלה, שהאישה נותנת לבעלה עם קבלת הכתובה. וַהֲרֵי הַגֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי הָאִישׁ. נמצא אצלו, וכך נודע שלא ניתן לאישה. וְיִתֵּן לָהּ הַגֵּט בְּפָנֵינוּ. יגרש אותה בגט הזה בפני בית הדין. אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת בְּחֶזְקַת גְּרוּשָׁה וְנָפַל הַגֵּט מִיָּדָהּ. שלא מאמינים לבעל להוציאה מחזקת גרושה במקרה כזה, אלא מניחים שהגט ניתן לה מלכתחילה והגיע לידו בדרך אחרת.
יב. הַמּוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ מִשּׁוּם שֵׁם רַע אוֹ מִשּׁוּם שֶׁהִיא פְּרוּצָה בִּנְדָרִים, אוֹמְרִין לוֹ: 'הוֹדִיעָהּ שֶׁמִּפְּנֵי זֶה אַתָּה מוֹצִיאָהּ, כְּדֵי לְיַסְּרָהּ. וְדַע אַתָּה שֶׁאֵין אַתָּה מַחֲזִיר אוֹתָהּ לְעוֹלָם'. וּמִפְּנֵי מָה הַמּוֹצִיא אֶת זוֹ לֹא יַחֲזִירָהּ לְעוֹלָם? גְּזֵרָה שֶׁמָּא תִּנָּשֵׂא לְאַחֵר וְתַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְתִהְיֶה צְנוּעָה תַּחְתָּיו, וְיֹאמַר הָרִאשׁוֹן: 'אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁכֵּן הוּא לֹא הָיִיתִי מְגָרְשָׁהּ', וְנִמְצָא כִּמְגָרֵשׁ עַל תְּנַאי וְלֹא נִתְקַיֵּם, שֶׁנִּמְצָא הַגֵּט בָּטֵל לְמַפְרֵעַ. לְפִיכָךְ אוֹמְרִין לוֹ: 'גְּמֹר בְּלִבְּךָ לְגָרְשָׁהּ, שֶׁאֵין זוֹ חוֹזֶרֶת לְךָ לְעוֹלָם'. וְאִם עָבַר וְהֶחֱזִיר – לֹא יוֹצִיא.
יב. שֵׁם רַע. חשד מבוסס על זנות, אך בלא עדות גמורה (הלכות אישות כד,טו). פְּרוּצָה בִּנְדָרִים. מרבה לנדור ולאסור על עצמה דברים (ראה שם יב,כד). הוֹדִיעָהּ שֶׁמִּפְּנֵי זֶה אַתָּה מוֹצִיאָהּ כְּדֵי לְיַסְּרָהּ. על הבעל להודיע לאישה שהגירושין הם משום התנהגותה, כדי שתחזור למוטב. כִּמְגָרֵשׁ עַל תְּנַאי. כאילו התנה שרק אם יימצא שאינה נוהגת כראוי תהיה מגורשת. לְפִיכָךְ אוֹמְרִין לוֹ גְּמֹר בְּלִבְּךָ לְגָרְשָׁהּ וכו'. ואחרי הסכמה כזו, ברור שאין כאן גירושין על תנאי.
יג. וְכֵן הַמּוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ מִשּׁוּם אַיְלוֹנִית, אוֹ מִשּׁוּם שֶׁרוֹאָה דָּם בְּכָל עֵת תַּשְׁמִישׁ – הֲרֵי זֶה לֹא יַחֲזִיר לְעוֹלָם, שֶׁמָּא תִּנָּשֵׂא לְאַחֵר, וְתֵלֵד הָאַיְלוֹנִית וְתִתְרַפֵּא הַנִּדָּה, וְיֹאמַר: 'אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁכֵּן, לֹא הָיִיתִי מְגָרֵשׁ', וְנִמְצָא הַגֵּט בָּטֵל וְהַבָּנִים מַמְזֵרִים. וְאִם עָבַר וְהֶחֱזִיר – לֹא יוֹצִיא.
יג. אַיְלוֹנִית. אישה שהתפתחותה המינית פגומה (הלכות אישות ב,ו). שֶׁרוֹאָה דָּם בְּכָל עֵת תַּשְׁמִישׁ. אישה שראתה דם בשעת תשמיש שלוש פעמים רצופות, שהדין הוא שבעלה חייב לגרשה (הלכות אישות כה,ח; הלכות איסורי ביאה ד,כא).
יד. שָׁלִיחַ שֶׁהֵבִיא גֵּט חוּצָה לָאָרֶץ וְאָמַר: 'בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם' – הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה, שֶׁאָנוּ חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא עֵינָיו נָתַן בָּהּ וּלְפִיכָךְ הֵעִיד לָהּ. וְכֵן עֵד אֶחָד שֶׁהֵעִיד לָאִשָּׁה שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ וְנִשֵּׂאת עַל פִּיו – הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה. וְכֵן הֶחָכָם שֶׁאָסַר אֶת הָאִשָּׁה בְּנֶדֶר עַל בַּעְלָהּ – הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה. וְכֵן הַנִּטְעָן עַל הַשִּׁפְחָה וְנִשְׁתַּחְרְרָה, עַל הַנָּכְרִית וְנִתְגַּיְּרָה – הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה. וְכֵן גּוֹי וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר הַגּוֹי וְנִתְגַּיֵּר, הָעֶבֶד וְנִשְׁתַּחְרֵר – הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה. וְכֻלָּם אִם עָבְרוּ וְנָשְׂאוּ – אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם.
יד. וְאָמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם. ובכך הכשיר את הגט, והתיר את האישה להינשא (לעיל ז,ה). שֶׁאָנוּ חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא עֵינָיו נָתַן בָּהּ. שהוא חושק בה, והעיד בשקר כדי להתירה לו. וְכֵן עֵד אֶחָד שֶׁהֵעִיד לָאִשָּׁה שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ. שנאמן להתירה להינשא (לקמן יב,טו). הֶחָכָם שֶׁאָסַר אֶת הָאִשָּׁה בְּנֶדֶר עַל בַּעְלָהּ. שהאישה נדרה שלא תיהנה מבעלה, והחכם אסר עליהם לחיות יחד משום שלא מצא דרך להתיר את הנדר. הַנִּטְעָן עַל הַשִּׁפְחָה… הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה. מי שחשדו בו ששכב עם שפחה או נכרית, לא יישא אותה כדי שלא יתאמת בכך החשד (לדין דומה ראה הלכות סוטה ב,יג). וְכֵן גּוֹי וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל… הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה. שקונסים אותם מחמת העברה שעשו. או שהטעם הוא משום 'לזוּת שפתיים', שמא יאמרו שהגיור נעשה לשם הנישואין (ראה בבלי יבמות כד,ב ובר"ח שם).
טו. וְכֻלָּם שֶׁהָיוּ לָהֶם נָשִׁים וּמֵתוּ נְשֵׁיהֶם, אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ וְהָיוּ הַנָּשִׁים הֵן שֶׁהִרְגִּילוּ אֶת בַּעְלֵיהֶן לְגָרְשָׁן – הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרוֹת לְהִנָּשֵׂא לָהֶם לְכַתְּחִלָּה. וְכֵן אִם הָלְכוּ נָשִׁים אֵלּוּ וְנִשְּׂאוּ לַאֲחֵרִים, וְנִתְאַלְמְנוּ אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ – הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרוֹת לְהִנָּשֵׂא לָהֶן לְכַתְּחִלָּה.
טו. וְכֻלָּם שֶׁהָיוּ לָהֶם נָשִׁים. כל המנויים בהלכה הקודמת, שהיו נשואים בזמן שעשו את המעשה שהביא להתרת האישה. אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ וְהָיוּ הַנָּשִׁים הֵן שֶׁהִרְגִּילוּ אֶת בַּעְלֵיהֶן לְגָרְשָׁן. שהגירושין היו ביזמת האישה, שאז אין חשש שנושא אותה בגלל שנתן עיניו בה כשהיה נשוי. הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרוֹת לְהִנָּשֵׂא לָהֶן לְכַתְּחִלָּה. שכבר אין חשש שההיתר נועד לשם נישואיהם, שהרי נישאה לאחר.
טז. וְכָל אַחַת מֵהֶן מֻתֶּרֶת לְהִנָּשֵׂא לְבֶן הָעֵד שֶׁהֵעִיד לָהּ, אוֹ לְבֶן חָכָם שֶׁאֲסָרָהּ עַל בַּעְלָהּ, אוֹ לְבֶן הַנִּטְעָן עָלֶיהָ, אוֹ לִשְׁאָר קְרוֹבֵיהֶן, שֶׁאֵין אָדָם חוֹטֵא כְּדֵי שֶׁיֵּהָנֶה אַחֵר. וּמֻתֶּרֶת הָאִשָּׁה לְהִנָּשֵׂא לְאֶחָד מֵעֵדֵי גֵּרוּשֶׁיהָ אוֹ מֵעֵדֵי מֵאוּנֶיהָ אוֹ לְאֶחָד מִן הַדַּיָּנִים שֶׁחָלְצָה בִּפְנֵיהֶם, שֶׁאֵין חוֹשְׁשִׁין אֶלָּא לְעֵדוּת אֶחָד. וּלְעוֹלָם יִתְרַחֵק אָדָם מֵעֵדוּת מֵאוּן, וְיִתְקָרֵב לַחֲלִיצָה.
טז. מֵעֵדֵי מֵאוּנֶיהָ. העדים שהעידו על כך שהאישה מיאנה בבעלה (מבואר בהרחבה בפרק הבא). לְאֶחָד מִן הַדַּיָּנִים שֶׁחָלְצָה בִּפְנֵיהֶם. שהחליצה נעשית בפני שלושה דיינים (הלכות ייבום וחליצה ד,א). שֶׁאֵין חוֹשְׁשִׁין אֶלָּא לְעֵדוּת אֶחָד. רק במקום שעדות של עד אחד מתקבלת, כמבואר בהלכות הקודמות, יש לחשוש שנתן עיניו בה ומשקר כדי להתירה לו. אך העדים והדיינים הם שניים או שלושה. יִתְרַחֵק אָדָם מֵעֵדוּת מֵאוּן. ישתדל שלא להעיד על מיאון. וְיִתְקָרֵב לַחֲלִיצָה. יצטרף אדם לעדות החליצה, שיש בדבר משום מצווה (ראה יד"פ).
יז. הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וְחָזַר וּבְעָלָהּ בִּפְנֵי עֵדִים קֹדֶם שֶׁתִּנָּשֵׂא לְאַחֵר, בֵּין שֶׁגֵּרְשָׁהּ מִן הַנִּשּׂוּאִין בֵּין מִן הָאֵרוּסִין, הוֹאִיל וְאִשְׁתּוֹ הָיְתָה – הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁהֶחֱזִירָהּ, וּלְשֵׁם קִדּוּשִׁין בָּעַל, לֹא לְשֵׁם זְנוּת, וַאֲפִלּוּ רָאוּ אוֹתוֹ שֶׁנָּתַן לָהּ מָעוֹת; שֶׁחֲזָקָה הִיא שֶׁאֵין אָדָם עוֹשֶׂה בְּעִילָתוֹ בְּאִשְׁתּוֹ בְּעִילַת זְנוּת, וַהֲרֵי בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹתָהּ בְּעִילַת מִצְוָה. לְפִיכָךְ הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת מְקֻדֶּשֶׁת קִדּוּשֵׁי וַדַּאי, וּצְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט שֵׁנִי.
יז. הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁהֶחֱזִירָהּ וּלְשֵׁם קִדּוּשִׁין בָּעַל. משום שהייתה אשתו, מניחים שבעל אותה לשם קידושין ולא לשם זנות. וַאֲפִלּוּ רָאוּ אוֹתוֹ שֶׁנָּתַן לָהּ מָעוֹת. למרות ששילם לה ונראה הדבר כזנות. וּצְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט שֵׁנִי. כיוון שקידש אותה מחדש.
יח. נִתְיַחֵד עִמָּהּ בִּפְנֵי עֵדִים: אִם הָיְתָה מְגֹרֶשֶׁת מִן הַנִּשּׂוּאִין – חוֹשְׁשִׁין לָהּ שֶׁמָּא נִבְעֲלָה, וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ שֵׁנִי הָעֵדִים כְּאֶחָד. וְהֵן הֵן עֵדֵי יִחוּד הֵן הֵן עֵדֵי בִּיאָה, שֶׁכָּל הַמְקַדֵּשׁ בְּבִיאָה אֵינוֹ צָרִיךְ לִבְעֹל בִּפְנֵי הָעֵדִים, אֶלָּא יִתְיַחֵד בִּפְנֵיהֶם וְיִבְעֹל, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, לְפִיכָךְ צְרִיכָה גֵּט מִסָּפֵק, וַהֲרֵי הִיא סָפֵק מְקֻדֶּשֶׁת; וְאִם הָיְתָה מִתְגָּרֶשֶׁת מִן הָאֵרוּסִין – אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ, שֶׁהֲרֵי אֵין לִבּוֹ גַּס בָּהּ.
יח. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ שֵׁנִי הָעֵדִים כְּאֶחָד. שראו שניהם ביחד. וְהֵן הֵן עֵדֵי יִחוּד הֵן הֵן עֵדֵי בִּיאָה. העדים המעידים על הייחוד נחשבים כעדים על הביאה, אף על פי שלא ראו את הביאה ממש. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות אישות ג,ה. אֵין לִבּוֹ גַּס בָּהּ. אינו רגיל בה, ולכן אין לחשוש שבעל אותה.
יט. הוֹרוּ מִקְצָת הַגְּאוֹנִים שֶׁכָּל אִשָּׁה שֶׁתִּבָּעֵל בִּפְנֵי עֵדִים צְרִיכָה גֵּט; חֲזָקָה שֶׁאֵין אָדָם עוֹשֶׂה בְּעִילָתוֹ בְּעִילַת זְנוּת. וְהִגְדִּילוּ וְהוֹסִיפוּ בְּדָבָר זֶה שֶׁעָלָה עַל דַּעְתָּם, עַד שֶׁהוֹרוּ שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן מִשִּׁפְחָתוֹ – חוֹשְׁשִׁין לוֹ וְלֹא תִּתְיַבֵּם אִשְׁתּוֹ, שֶׁמָּא שִׁחְרֵר שִׁפְחָתוֹ וְאַחַר כָּךְ בָּא עָלֶיהָ. וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁהוֹרָה שֶׁוַּדַּאי שִׁחְרֵר, שֶׁאֵין אָדָם עוֹשֶׂה בְּעִילָתוֹ בְּעִילַת זְנוּת.
וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ רְחוֹקִים הֵם בְּעֵינַי עַד מְאֹד מִדַּרְכֵי הַהוֹרָאָה, וְאֵין רָאוּי לִסְמוֹךְ עֲלֵיהֶן, שֶׁלֹּא אָמְרוּ חֲכָמִים חֲזָקָה זוֹ אֶלָּא בְּאִשְׁתּוֹ שֶׁגֵּרְשָׁהּ בִּלְבַד, אוֹ בִּמְקַדֵּשׁ עַל תְּנַאי וּבָעַל סְתָם, שֶׁהֲרֵי הִיא אִשְׁתּוֹ, וּבְאִשְׁתּוֹ הוּא שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה בְּעִילָתוֹ בְּעִילַת זְנוּת עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ שֶׁהִיא בְּעִילַת זְנוּת אוֹ שֶׁיְּפָרֵשׁ שֶׁעַל תְּנַאי הוּא בּוֹעֵל. אֲבָל בִּשְׁאָר נָשִׁים – הֲרֵי כָּל זוֹנֶה בְּחֶזְקַת שֶׁבָּעַל לְשֵׁם זְנוּת עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ שֶׁהוּא לְשֵׁם קִדּוּשִׁין, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּשִׁפְחָה אוֹ גּוֹיָה שֶׁאֵינָהּ בַּת קִדּוּשִׁין, שֶׁאֵין חוֹשְׁשִׁין לָהֶן כְּלָל, וַהֲרֵי הַבֵּן מֵהֶן בְּחֶזְקַת גּוֹי וְעֶבֶד עַד שֶׁיִּוָּדַע בְּוַדַּאי שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרָה אִמּוֹ אוֹ נִתְגַּיְּרָה.
יט. חֲזָקָה שֶׁאֵין אָדָם עוֹשֶׂה בְּעִילָתוֹ בְּעִילַת זְנוּת. אלא בועל לשם קידושין. וְהוֹסִיפוּ… עַד שֶׁהוֹרוּ שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן מִשִּׁפְחָתוֹ וכו'. אדם שבא על שפחתו הכנענית וילדה בן, אותו הבן אינו נחשב בנו ואינו מיוחס אחריו, ואם מת בלא בנים אחרים אשתו זקוקה לייבום (הלכות ייבום וחליצה א,ד). אך אותם הגאונים הורו לחשוש שמא הוא כבנו, ולא תתייבם אלא תחלוץ מספק. וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁהוֹרָה שֶׁוַּדַּאי שִׁחְרֵר וכו'. משום החזקה הזו, יש להניח ששחרר את השפחה והיא כגיורת, ואם יש לו ממנה זרע ומת – אשתו אינה זקוקה כלל לייבום וחליצה.
רְחוֹקִים… מִדַּרְכֵי הַהוֹרָאָה וכו'. אינם פסק הלכה נכון. בִּמְקַדֵּשׁ עַל תְּנַאי וּבָעַל סְתָם. ראה הלכות אישות ז,כג. וּבְאִשְׁתּוֹ הוּא שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה בְּעִילָתוֹ בְּעִילַת זְנוּת וכו'. שרק בה יש הנחה וודאית שבעל לשם קידושין. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּשִׁפְחָה אוֹ גּוֹיָה שֶׁאֵינָהּ בַּת קִדּוּשִׁין. שאין קידושין תופסים בהם (הלכות אישות ד,טו), שבוודאי לא כיוון לשם קידושין.
כ. מִי שֶׁהֻחְזְקָה אֵשֶׁת אִישׁ, בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין בֵּין מִן הָאֵרוּסִין, וְיָצָא שְׁמָהּ בָּעִיר מְגֹרֶשֶׁת – אֲפִלּוּ רֹב הָעִיר אוֹ כֻּלָּן מַעֲבִירִין קוֹל שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה, אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ, וַהֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקָתָהּ. אֲבָל אִם יָצָא שְׁמָהּ בָּעִיר מְקֻדֶּשֶׁת וְהֻחְזָק הַקּוֹל בְּבֵית דִּין, שֶׁהֲרֵי הִיא מְקֻדֶּשֶׁת בְּסָפֵק כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְאַחַר כָּךְ יָצָא עָלֶיהָ קוֹל שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה מֵאוֹתָן הַקִּדּוּשִׁין – הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת, שֶׁקּוֹל אֲסָרָהּ וְקוֹל הִתִּירָהּ.
כ. שֶׁהֻחְזְקָה אֵשֶׁת אִישׁ. שכך היה ידוע לציבור. מַעֲבִירִין קוֹל. מפיצים את השמועה. אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ. והיא בחזקת נשואה (וראה הלכות איסורי ביאה יז,יט). וְהֻחְזָק הַקּוֹל בְּבֵית דִּין. העידו עדים על כך בפני בית דין. שכל קול שלא הוחזק בבית דין, אין חוששין לו. שֶׁהֲרֵי הִיא מְקֻדֶּשֶׁת בְּסָפֵק כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. שהדין הוא שחוששים לקידושיה, הלכות אישות ט,כב. שֶׁקּוֹל אֲסָרָהּ וְקוֹל הִתִּירָהּ. מאחר שהיא נחשבת כמקודשת ואסורה לאחרים מחמת הקול, יש לקול תוקף גם להחזיקה כמגורשת ולהתירה לאחרים.
כא. לֹא יִשָּׂא אָדָם אִשָּׁה וְדַעְתּוֹ לְגָרְשָׁהּ, וְלֹא תִּהְיֶה יוֹשֶׁבֶת תַּחְתָּיו וּמְשַׁמַּשְׁתּוֹ וְדַעְתּוֹ לְגָרְשָׁהּ. וְלֹא יְגָרֵשׁ אָדָם אִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה אֶלָּא אִם כֵּן מָצָא בָּהּ עֶרְוַת דָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר" (דברים כד,א). וְאֵין רָאוּי לוֹ לְמַהֵר לְשַׁלֵּחַ אִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה. אֲבָל שְׁנִיָּה – אִם שְׂנֵאָהּ, יְשַׁלְּחָהּ.
כא. עֶרְוַת דָּבָר. התנהגות בפריצות (בבלי גיטין צ,א). וְאֵין רָאוּי לוֹ לְמַהֵר לְשַׁלֵּחַ אִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה. שנקשרה עמו בחברה ובברית.
כב. אִשָּׁה רָעָה בְּדֵעוֹתֶיהָ, וְשֶׁאֵינָהּ צְנוּעָה כִּבְנוֹת יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרוֹת – מִצְוָה לְגָרְשָׁהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "גָּרֵשׁ לֵץ וְיֵצֵא מָדוֹן" (משלי כב,י). וְאִשָּׁה שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה מִשּׁוּם פְּרִיצוּת – אֵין רָאוּי לְאָדָם כָּשֵׁר שֶׁיִּשָּׂאֶנָּה, שֶׁאֵין זֶה מוֹצִיא רְשָׁעָה מִבֵּיתוֹ וְזֶה מַכְנִיסָהּ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ.
כב. רָעָה בְּדֵעוֹתֶיהָ. במידותיה ובהתנהגותה.
כג. מִי שֶׁנִּתְחָרְשָׁה אִשְׁתּוֹ – הֲרֵי זֶה מְגָרְשָׁהּ בְּגֵט, וְתִהְיֶה גְּרוּשָׁה. אֲבָל אִם נִשְׁתַּטָּת – אֵינוֹ מוֹצִיאָהּ עַד שֶׁתַּבְרִיא. וְדָבָר זֶה תַּקָּנַת חֲכָמִים הוּא כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה הֶפְקֵר לַפְּרוּצִים, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ יְכוֹלָה לִשְׁמֹר אֶת עַצְמָהּ. לְפִיכָךְ מַנִּיחָהּ וְנוֹשֵׂא אַחֶרֶת, וּמַאֲכִילָהּ וּמַשְׁקָהּ מִשֶּׁלָּהּ, וְאֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ בִּשְׁאֵר כְּסוּת וְעוֹנָה, שֶׁאֵין כֹּחַ בְּבֶן דַּעַת לָדוּר עִם הַשּׁוֹטִים בְּבַיִת אֶחָד. וְאֵינוֹ חַיָּב לְרַפֹּאתָהּ וְלֹא לִפְדּוֹתָהּ. וְאִם גֵּרְשָׁהּ – הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת, וּמוֹצִיאָהּ מִבֵּיתוֹ, וְאֵינוֹ חַיָּב לַחֲזֹר וּלְהִטַּפֵּל בָּהּ.
כג. הֲרֵי זֶה מְגָרְשָׁהּ בְּגֵט. אף על פי שאין לה דעת, שיכול אדם לגרש את אשתו שלא בהסכמתה (לעיל א,ב). נִשְׁתַּטָּת. השתגעה. כְּדֵי שֶׁלֹּא הֶפְקֵר לַפְּרוּצִים. בזנות. וְאֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ בִּשְׁאֵר כְּסוּת וְעוֹנָה. שאמנם אינו מגרשה, אך פטור ממחויבויותיו האישיות כלפיה. וְאֵינוֹ חַיָּב לְרַפֹּאתָהּ וְלֹא לִפְדּוֹתָהּ. אם חלתה או נשבתה (שם יד,יז-יח).

תקציר הפרק 

פרק י הלכות גירושין

בעיות בגירושין

🔹כל מקום שלמדנו ש'הגט בטל', או 'אינו גט', או 'אינה מגורשת' -הרי זה גט בטל מהתורה, ועדיין האשה היא אשת איש, ואם נישאת לאחר צריכה להתגרש ממנו, ואם נולד להם ילד -הוולד ממזר.

🔹כל מקום שלמדנו ש'הגט פסול' -הרי זה פסול מדברי סופרים בלבד ולכתחילה לא תינשא לאחר, ואם נישאת, לא צריכה להתגרש, -והוולד כשר. וכותבין לה גט אחר כשר, ונותנין לה–והיא תחת בעלה.

🔹אשה שנישאה באיסור: צריכה גט משני הבעלים, ואסורה להם לעולם, ואין לה ולהם זכויות כלשהם, והולד ממזר (כמפורט בפרק).
🔹לגבר אסור להחזיר גרושתו אם הגירושין היו מטעמי צניעות (שגירשה כי הייתה לא צנועה וכד) או האיילונית (אשה עקרה, שאיננה מסוגלת ללדת), או לאשה שעל-ידו נתגרשה מבעלה.
🔹לא ישא אדם אשה שבדעתו לגרשה.
🔹אין לאיש להתייחד עם אשתו כאשר בדעתו לגרשה.
🔹 אסור להתגרש סתם, חוץ מדבר ערוה או חרשת.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות גירושין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.אלמנה שנודע למפרע שבעלה חי – בנה ממזר מהתורה?

2.לרמב"ם: חי עם אישה ללא קידושין- חוששים שמא קדשה?

3.האם ניתן לגרש אשה חולת נפש?

תשובות
1.כן
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן